תפארת מנחם על שס· רבי מנחם מענדיל שפרניק
ברכות · דף סא:
ר' עקיבא אומ' בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וכו' עיין במהרש"א בח"א שכ' דר"ע לפרושי דברי ר"א קאתי דהוי אמינא דר"א לא איירי במס"נ רק שיטריח עצמו בכל גופו ומאודו כענין שנאמ' וישב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו עכ"ד אכן הר"ן במס' פסחים פ' כל שעה כ' להדיא דבדברי ר"א ליכא למיטעי ובודאי משמע בדבריו שחייב ליתן נפשו ומאודו באהבתו של הקב"ה עיי"ש. ע"כ נראה דאדרבה ר"ע לא מיירי במס"נ רק דדרש ואהבת וכו' אפילו בשעה שנוטל את נפשך לא יזוז מאהבתו וע"ד שאמר איוב הן יקטלני לו אייחל ולא איירי במס"נ ליהרג ע"י אחרים וכן הוא הפשט במתניתן וכן סיפא דקרא בכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו מתפרש בדרך זה דחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה ובטוב לבב ולא מיירי במסירת נפש לקדושת השם וכן האי מעשה דר"ע הובא כאן לענין זה שהיו סורקין את בשרו והיה מקבל עליו עול מלכות שמים והיינו אפילו בשעה שנוטל את נפשך תדע דלאו לענין מס"נ מייתי האי מעשה דהא מהאי דואהבת לא מוכח לענין מס"נ רק בע"ז כמ"ש רש"י בפ' בן סורר והא דר"ע מסר נפשו על ביטול תורה משום דהוי שעת הגזירה ופרהסיא כמ"ש המהרש"א עצמו ועכ"פ נ"ל דר"ע לא מיירי לענין מס"נ בשביל קדושת השם ומילתא אחריתא הוא ור"א פשיטא דמיירי לענין מס"נ כמש"כ הר"ן: בגמרא אמרו לו תלמידיו עד כאן וכו' עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. שמעתי מהמופלג החכם החסיד המנוח מו"ה מרדכי דובעריש זצל"הה מק' זלאטשיב לפרש דודאי התלמידי' לא תמהו על מסירת נפשו שהיה מן הדין בשעת הגזירה אך תמהו על גודל תמימות חסידותו לקבל עול מלכות שמים עם גודל היסורים אמנם ידוע דמצוה שהוא שכיח אין אדם עושה אותה בהתעוררות כמו מצוה שהוא לפרקים (ולעתים רחוקים מתעורר האדם ומתלהב ביותר בעשייתה וקיומה ומכ"ש אם יזדמן לאדם מצוה שיודע בודאי שלא תגיע אליו לקיים אותה עוד כל ימי חייו בודאי יהיה מזדרז לקיים אותה בכל לבבו ובכל נפשו ובהתעוררות גדולה וזה אשר השיב להם ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ר"ל לקבל עול מלכות שמים שלימה בפסוק זה במס"נ בלב שלם אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ר"ל אע"פ שאמרתי שיבוא לידי עוד להתקיים מ"מ הייתי מתעורר למצוה זו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו ר"ל עכשיו שאני יודע שבא לידי והוא פעם האחרון ולא אקיימנו עוד לעולם ואם לא עכשיו אימתי מכ"ש שראוי להתאמץ ולהתעורר בכל עוז לקיים המצוה בכל השלימות האפשרי עכ"ד פח"ח: