תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט
פרק כל הבשר · דף קד.
בגמרא הא עוף אסור מדאורייתא. כבר כתבתי לפרש דעיקר ההוכחה כיון דהך תנא וודאי בא לומר דמאי דאמר רחמנא גדי לאו דוקא ה"ה חי' ועוף א"כ משמע לי' דמאי דאתי לרבות היינו דאורייתא דאי דרבנן א"כ מדאורייתא בהמה דוקא לא שייך לומר כל הבשר אסור (דברי התוס' בד"ה הא עוף צ"ע כמו שאבאר שם] וכן משמע מתירוצו של רב אשי דקאמר הכי קאמר יש מהן מדברי תורה ויש מהן מדברי סופרים ש"מ דהוי ס"ד דכל הבשר שוה. מיהו לדעת הרמב"ם דבשר עוף מותר לבשל בחלב הוי מצינן ליפרושי בפשיטות דס"ד כיון דקתני כל הבשר אסור לבשל חוץ דגים ואפילו עופות א"כ בוודאי דאורייתא דעל בישול לא שייך לגזור כלל דכיון דאסור באכילה מאיזה צד יבשל וגוף הבישול לא שכיח כלל וכ"ש לגזור אטו בישול בהמה אך יש להקשות דהא רב אשי משני יש מהן מדברי סופרים ומ"מ קתני אסור לבשל ש"מ דאפילו מדרבנן אסור בבישול ואפילו נימא דרב אשי ס"ל כיון דבישול ואכילה חדא מילתא הוא מדאורייתא ממילא תיקון רבנן כעין דאורייתא ואסרו הכל ולא פלוג בין בישול לאכילה אבל עדיין יקשה חדא דלא הוזכר בדברי רב אשי עיקר התירוץ כלל דאפילו בבישול גזרו משום לא פלוג ועוד דעכ"פ למה לא פסק הרמב"ם כרב אשי דהוא בתרא כיון דבאמת בשר עוף בחלב דרבנן. ונראה לי דוודאי עיקר הקושיא דקתני כל הבשר אסור לבשל משמע לי' למקשה דהכל אסור מדאורייתא כמו שפירשתי ורב אשי משני דהכי קאמר דהכל אסור אבל לא הכל שוה יש מהן דאורייתא ויש מהן מדברי סופרים [ומרבה מדאורייתא אפי' שור ושה כמו שפירשתי במשנה] ומ"מ פסק הרמב"ם דמותר בבישול משום דנחלקו ר"ע וריה"ג בבשר עוף לר"ע אינו מן התורה אבל אסור מדרבנן ולריה"ג אפי' מדרבנן מותר דבמקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב הילכך בדרבנן פסק להקל בבישול דדוקא באכילה הל' כר"ע מחבירו אבל בבישול ריה"ג וודאי מתיר ולא שמענו לר"ע דאוסר בבישול דהא מתני' לא נ' דאתיא כר"ע ודילמא ס"ל דאורייתא לכך אוסר בבישול ורב אשי משני דיש לפרש מתניתין כר"ע ג"כ אבל אין זה דבר ברור לדחות ד' ריה"ג דמתיר וודאי וכה"ג אמרינן לעיל אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם לא סתומי והכא נמי כיון דבמקומו של ריה"ג היו אוכלין אנן נחמיר אפי' בבישול בפרט דלא שמענו לר"ע דאוסר מפורש בהא כנ"ל לדעתו ז"ל:
שם אתאן לר"ע דאמר כל מילי דמימלך עלי' שליח בר מיני' הוא וכו'. משמע בהדיא דעוף נמי אינו אסור רק משום דמימלך עלי' שליח הא בלא"ה הוי מותר בעופות ג"כ וכן מפורש להדי' בסוגי' דנדרים שם דטעמא דאסור בעוף משום דמימלך עלי' שליח ובזה תמהו על הרמב"ם ז"ל דפסק דדגים אסורין במימלך עלייהו שליח ועופות אפי' לא מימלך עלייהו שליח אסורין והרב בעל לח"מ כתב ליישב דקושית הגמרא בנדרים לריה"ג דבשר עוף בחלב מותר לגמרי אבל לדידן דקי"ל כר"ע דעוף אסור בחלב מדרבנן א"כ עוף בלא"ה אסור אפי' לא מימלך עלי' שליח. ואני תמה נהי דמיישב הך סוגי' דנדרים אבל היכי יתיישב הך סוגי' דהכא דדייק סיפא כר"ע הא איכא למימר דשפיר אתיא סיפא נמי דלא כר"ע ואתי שפיר טפי כולה מתניתין דדגים מותר ואין צריך ביום הקזה וכייבין לי' עיני' דבלא"ה מותר ועופות אסור כיון דס"ל בשר עוף בחלב אסור מדאורייתא א"כ פשיטא דלא תליא במימלך ומה לר"ע דאינו אוסר רק מדרבנן מ"מ לא בעי המלכה כ"ש הך תנא דהכא דסובר דאסור מדאורייתא דבעוף לא בעי המלכה והך תנא דמתיר עוף ג"כ דסובר כריה"ג ומידי דמימלך עלי' שליח לאו מיני' היא ועכ"פ הכא לא קשיא כלל דשפיר הוי רישא וסיפא דלא כר"ע:
והי' נראה לי לומר בישוב דברי הרמב"ם דוודאי אי בשר עוף בחלב אסור מדאורייתא אין הכרח כלל דעוף הוי בשר דהא בקרא לא כתיב לא תבשל בשר ואי עוף הוי ג"כ גדי. אבל אינו בשר רק תליא בהמלכה ואדרבא אי הוי בשר בעצמותו הוי כתיב לא תאכל בשר והוי נכלל הכל רק שאין זה הכרח אי צריך גדי לכדשמואל לקמן אבל עכ"פ אינו הכרח דמיקרי בשר רק לכך נכלל עוף דכתיב בחלב אמו ואמרינן דהקפיד הכתוב על דבר הטעון שחיטה כאמו דכל דבר הנולד מן האם הוי בכלל האיסור רק שיהא דבר הטעון שחיטה דהא בחלב אמו ממעט חלב שחוטה ולא דגים וחגבים אבל אין הכרח דמיקרי בשר ושפיר תליא בהמלכה והיינו דדייק דסיפא כר"ע בענין זה דמידי דמימלך הוי מיני' דאל"כ מאיזה צד יהא אסור בעוף כיון דהוי דאורייתא אין לנו שום משמעות שיהא בשר אבל לר"ע דגדי אתי למעוטי עוף ש"מ דהוי בשר דלכך כתיב גדי למעטו ואי אינו בשר הוי לי' למיכתב לא תאכל בשר והוי אימעט עוף שאינו בשר וע"כ דעוף נמי הוי בשר לכך כתיב גדי למעטו א"כ לדידי' שפיר לא בעי המלכה כלל כיון דבשר הוא בעצמותו רק תנא דמתניתין דסובר עוף דאורייתא ולא בא גדי כלל למעטו א"כ אין לנו שום סברא שיהא בשר רק מחמת המלכה:
אבל הדבר הקשה אצלי הוא מטעם אחר דהיכי קאמר הכא בפשיטות דטעמא דעוף דאסור משום דמימלך עלי' שליח א"כ תיקשי לי' גופא דמתניתין מ"ש דגים מעופות הא דגים נמי מימלך עלי' שליח כדמקשה בנדרים על הברייתא שם וכן במעילה מקשה על הך ברייתא ומ"ש דלא הקשו על המשנה כאן ולתרץ בהקזה או דכאיב לי' עין. ועכ"פ לפי מה דמשני ר' יוסף דרבי נסיב לה אליבא דתנאי הוי לי' להקשות מ"ש דגים מעופות ובשלמא לרב אשי ניחא כיון דסבר תנא דידן דעוף דרבנן ממילא יש לומר דהוי מין בשר ולא תליא בהמלכה רק בנדרים הקשו שפיר על הברייתא דמפיק עופות מכלל מיני בשר ומ"מ אסור ע"כ משום המלכה אבל לתנא דידן לא קשיא אבל לתירוצו של ר"י דסובר דאורייתא ותליא בהמלכה וודאי הוי לי' להקשות מ"ש דגים מעופות ובהכרח שנאמר דלתנא דמתניתין דידן לא קשיא כלל דדוקא עופות דהוי בכלל בשר דהא אסור בחלב אסורין בנודר אבל דגים דמותרין בחלב ואינן בשר כלל מותרין והא דמקשה מסיפא אתאן לר"ע דילמא שאני עופות דהוי בשר ולא בעי המלכה כלל ואדרבא בזה מיושב טפי החילוק בין עופות לדגים הא ליתא דמ"מ ע"כ אתאן לר"ע דאי לרבנן דר"ע כיון דס"ל דמאי דמימלך לאו בר מיני' הוא א"כ ממילא הי' מהראוי להתיר עוף ג"כ דמה בכך דהוי בשר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והרי בבני אדם מימלך שליח עלייהו ולא נתכוון להם הנודר וע"כ דהמלכה מפיק לי' ממינו והיינו כר"ע דדלועין ובדגים מותר כיון דלאו בשר הן בוודאי המלכה לא משוי להו מינו ורק בעופות ודלועין אמרינן דהמלכה לא מפיק להו ממינו אבל דגים בוודאי אינן מין בשר לא אמרינן בשביל המלכת השליח הוי כמו מינו משא"כ בברייתא דהתם דקתני אסור בכל מיני בשר והדר קתני ואסור בעופות ש"מ דסובר דעופות לאו מין בשר הן רק מחמת המלכה הוי דינן כמו מינו א"כ מקשה שפיר דגים נמי מימלך. ולפי זה מוכח ממילא דעופות נמי כל דלא מימלך עלייהו שליח כלל לא מהני אפי' אי הוי בשר דבלשון בני אדם לא הוי בשר וזהו דלא כדעת הרמב"ם הנ"ל:
לכן נראה לי בישוב דברי הרמב"ם דבלא"ה יש להבין מה שזכר הרמב"ם חילוק מקומות מקום שדרכן דמימלך עלי' שליח ובגמרא לא הוזכר כלל חילוק מקום רק עופות ודגים מימלך עלייהו שליח ובדגים מועיל יום הקזה או כייבין לי' עיני' אבל לא הוזכר חילוק מקומות לכן נראה דקשיא לי' להרמב"ם קושיא הנ"ל מ"ש דלא הקשו כאן כלל מ"ש דגים מעופות במשנה דידן לזה ס"ל דוודאי אי עופות מין בשר הוא ממילא בכל דוכתא מימלך עלייהו שליח דפשיטא כיון דהא נמי בשר הוא למה לא ישאל אי יקנה עוף ואפי' אירע דלא נמלך בטלה דעתו רק דגים כיון דלאו בשר תלוי בחילוק מקום דיש מקום דחביב עליהם דגים שואל הוא לא מצאתי אלא דגים ואיכא דוכתא דלא נמלך כלל כיון דלאו בשר הוא כלל והשתא שם בנדרים דקתני אסור בכל מיני בשר ואסור בעופות ש"מ דעופות לאו מין בשר הוא א"כ ממילא שוה לדגים דאיכא דוכתא דמימלך ואיכא דלא מימלך וכיון דקתני אסור בעופות היינו היכי דמימלך א"כ שפיר מקשה דגים נמי איכא דוכתא דמימלך ומ"ש דעוף קתני אסור ודגים מותר ומשני דיש היתר בדגים אפי' מימלך כגון דכייבין לי' עיני' או בהקזה אבל אנן קי"ל כהך תנא דהכא דקתני, הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים ואי עופות נמי לאו מין בשר כמו דגים רק טעמא דכייבין לי' עיני מאי ענין זה להך משנה דהכא לענין איסור בשר בחלב הא בהא עוף שוה לדגים בנדרים רק דגים היכי דכייבין לי' עיני' משום זה לא נתכוין להם אבל אין ההיתר מצד שמותרין בחלב וע"כ דעוף מין בשר ודגים אינן מין בשר לכך נודר אסור בעוף בכל מקום דכיון דמין בשר הוא בכל מקום מימלך עלי' שליח אבל דגים מותרין היכי דלא מימלך וזה שכתב דבכל מקום אסור בעופות והיינו דדבר שאינו בכלל מה שנדר מצד עצמו אז במקום דלא מימלך מותר ודבר שישנו מצד עצמותו בכלל ממילא מימלך עלי' ואסור ושפיר תליא באיסור בשר בחלב:
בתוספות בד"ה הנודר מן הבשר. בגמרא מוקי לה כר"ע וכו' ומוקי מתניתין דהכא וכו'. התם לאו אמתניתין דהכא קאי רק על הברייתא דהתם. ובאמת שיש לתמוה למה לא מקשה אמתניתין דהכא ואי אפשר ג"כ ליישב מצד דכייבין לי' עיני' דמה ענין זה להך משנה דהכא בדין בשר בחלב דהא לא תליא כלל בהא רק מכח דכייבין לי' עיני' ויומא דהקזה ויש ליישב קצת והוא דוודאי לא מהני יומא דהקזה וכייבין לי' עיני' רק במידי דלאו בשר רק מכח המלכה הוי בשר בהא היכי דכייבין לי' עיני' אין משגיחין על המלכה אבל בבשר מלוח דהוי מצד עצמו בשר אין משגיחין על יומא דהקזה וכייבין עיני' כמ"ש הר"ן ז"ל להדיא שם הילכך שפיר קאמר הכא דכיון דעוף אסור בחלב דהוי בשר ודגים מותרין דאינו בשר לכך דגים מותרין בנדר היכי דכייבין לי' עיני' ויומא דהקזה ועוף אסור אפי' בכה"ג וכבר הארכתי בגמרא בענין זה:
בא"ד לא קיימא שיני' דהקזה וכו'. משמע מדבריהם דלפום הך סוגיא דמעילה עוף נמי מותר ביומא דהקזה רק דקתני דגים דמותרין היכי דכייבין לי' עיני'. אבל לדעתי הוא דבר מתמי' דהיכי ס"ד דקתני לחלק בין עופות לדגים כיון דתרווייהו מימלך עלייהו שליח רק איכא גוונא דכייבין לי' עיני' והרי עוף ג"כ איכא היתרא ביומא דהקזה וכמו כן קשה בסוגיא דנדרים לתירוץ אביי דהיכי ס"ל לאביי ביומא דהקזה אי עוף אכיל בשלקא א"כ מה צורך לתרץ דכייבין לי' עיני' ואי לית לי' הך כמו בסוגי' דמעילה דלא אכיל עוף כלל א"כ מה מועיל מה דמוקי דכייבין לי' עיני' מ"מ היכי פסיק ותני דעוף אסור הא מותר ג"כ ביומא דהקזה והוא תמוה לכאורה לפע"ד:
ונראה לי ברור דאביי ס"ל וכן בסוגי' דמעילה דהך יומא דהקזה לא מהני כלל רק אי לא הוי משכח מציאות אחר הי' מוכרח לומר דביומא דהקזה מותר אבל כיון דאי אפשר לאוקמא בהכי מכח עוף ממילא נדחה הך דהקזה לגמרי ואפי' בדגים אסור והטעם דעיקר מניעת הדגים אינו שהדגים מזיקין רק שאין להקיז על סעודה של דגים שאינו מיישב דעתו להחזיר נפשו במה שאבד בהקזה וכן עוף כדאמרי' בשבת (דקכ"ט) דביומא דהקזה צריך לאכול בשר ולשתות יין להשיב נפשו אבל מ"מ אי אכיל סעודה של בשר אין דגים מזיקין לו וכן עוף וס"ד ליישב כיון דצריך סעודה של בשר מסתמא אינו רוצה לקנות דגים ולא מימלך עלייהו שליח אבל אביי סובר כיון דע"כ הא ליתא דעוף נמי לא אכיל לכך משני דכייבין לי' עיני' וממילא ביומא דהקזה אסור בדגים כיון שאינן מזיקין לו עכ"פ וכך הוא הסוגי' דמעילה והיינו דקתני הכא מותר בבשר דגים וחגבים והיינו דכייבין לי' עיני' אבל עוף אסור בכל גווני דכאב עינים אינו מזיק ויומא דהקזה אפי' בדגים לא מהני מיהו כבר כתבתי דמדלא מקשה הכא מ"ש דגים מעופות כדמקשה בנדרים ש"מ דהכא לא מחלקינן בהכי כלל כמו שכתבתי מקודם ובגמרא עיי"ש:
בד"ה הא עוף ה"נ הוי מצי למינקט חי' וכו'. הנה אי נתכוונו התוס' דהוי לי' להזכיר תרווייהו חי' ועוף לא ידעתי מה באו ללמדנו דפשיטא אי עוף דאורייתא דכ"ש חי' דהא לריה"ג חי' דאורייתא ועוף דרבנן ובוודאי נתכוונו התוס' לומר דהוי לי' לומר הא חי' דאורייתא וזה באמת פלא כיון דר"ע אמר חי' ועוף אינו מן התורה מ"ש דשביק חי' דנקט ר"ע מעיקרא ונקט עוף דבתר הכי ולפי מה שכתבתי בגמרא יש לומר דחי' וודאי הוי בכלל דחי' בכלל בהמה בכל מקום והא לא תליא במימלך עלי' שלית כלל ואפילו רשב"ג דסובר דמותר בעוף היינו דלא הוי כ"כ בכלל בשר וכיון דשליח מימלך עלי' לא הוי בכלל נדרו אבל חי' הוי כבהמה ממש הילכך לא מקשה רק מעוף. מיהו יש לדקדק הא עוף נמי הוי בשר כדמוכח קרא הבשר עודנו בין שיניהם והתם עוף הוי וכן מעיקרא מי יאכילנו בשר בשר אתן להם ואכלו חודש ימים והיכי פליג רשב"ג דהנודר מן הבשר מותר בעוף דכיון דמימלך עלי' שליח לאו בשר הוא ומזה נראה מבואר דאף דהוי בשר סובר רשב"ג דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכיון דמימלך עלי' שליח לא הוי בשר בלשון בני אדם ומ"מ יש לומר דחי' דהוי בכלל בהמה לא מימלך עלה שליח כלל ובלי המלכה אי לא משכח בהמה מביא חי' ואפשר לומר עוד דבשר נמי נפל להם מן השמים כדכתיב וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף או דאותו עוף שירד להם בנס הי' כמו בשר ממש משא"כ כל עוף:
בא"ד משום דסמיך אסיפא. המשך דבריהם דוודאי אי הוי אמרינן דדייק מכח בישול דאי מדרבנן לא הי' מהראוי לאסור בישול ג"כ א"כ יש לומר דהקושיא רק מעוף ולא מחי' דדומה לבהמה אסרו גם בבישול אך התוס' לא ניחא להו בהא משום דסבירא להו דבישול עוף נמי אסור מדרבנן משום בישול בהמה וע"כ רק מהעלאה דסיפא דייק א"כ ה"ה דמחי' קשיא ועמ"ש בסמוך:
בא"ד אבל הא אין לומר וכו'. דבריהם צ"ע לפע"ד דמה שהקשו מהך דנודר מן הבשר לא קשה מידי דאטו התם איסורא קאמר היתר קאמר דמותר בדגים וחגבים אבל כל חוץ דגים שמעינן מכללא דאסור עכ"פ בוודאי יש לומר זה דרבנן וזה דאורייתא אבל ברישא דקתני כל הבשר אסור לבשל בוודאי איסור שוה לכל קאמר ועוד דלא דמי עוף דהכא לר"ע להך דנדרים דהתם לא לקי משום דספק הוא אבל אסור דאורייתא מספק משא"כ לענין בשר בחלב דמותר מדאורייתא לגמרי לא שייך לכלל כל הבשר אסור והכי משמע להדיא מתירוצו של רב אשי דעיקר הקושיא דס"ד כל הבשר שוה באיסור לכך משני רב אשי דרק לאיסור גרידא השוו אבל יש מהן מדאורייתא ויש מדברי סופרים וכבר כתבתי מענין זה. גם עיקר פירושם צ"ע דהיכי ס"ד כיון דבתר הכי מפרש רב יוסף דבריו באריכות היכי מוכח דאסור בהעלאה דאורייתא. מ"ש דמעיקרא נקט בפשיטות עוף ולא ביאר כלום. ועוד דהוי לי' להקשות אסיפא דהעלאה כיון דעיקר סמיך אסיפא הוי לי' להקשות מסיפא דש"מ דרבנן וגבי נודר מוכח כר"ע וע"כ כמו שכתבתי כנ"ל:
בגמרא ש"מ בשר עוף בחלב דאורייתא. יש לדקדק מאחר דכבר דקדקו מקודם דעוף דאורייתא ור"י גופא משני לעיל דרבי הוא ונסיב לה כתנאי דבבשר בחלב סבר דלא כר"ע א"כ לאיזה צורך דיקדק כאן ר"י גופא שנית מסיפא ורש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' דבא לומר לאפוקי מרב אשי לעיל והוא דחוק דלא הוזכר לעיל בדברי ר"י דברי רב אשי. וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' לעיל דהך קושיא דלעיל הא עוף אסור דאורייתא סמיך אסיפא שיש להקשות דהיכי משני רב אשי לעיל יש מהן מדברי סופרים הא לא תירץ על עיקר הקושיא כלל וכבר הקשיתי לעיל על דברי התוס' הללו בלא"ה עיי"ש ואולי יש לומר דרב יוסף גופא באמת לא משמע לי' דיוקא דלעיל דיש לדחות כתירוצו של רב אשי רק הוא תירץ רבי הוא מכח הך דיוקא דהכא וממילא מיושב הך דיוקא דלעיל ג"כ דלא כרב אשי ורב אשי ס"ל כהך מסקנא דהכא דנדחה הך דר"י דהכא ואין כאן דיוק רק מרישא בלבד ושפיר משני יש מהן מדברי תורה. ומה שאמר כאן בשר עוף בחלב ולעיל אמר הא עוף אסור מדאורייתא משום דלעיל נקט איסור בישול וקתני כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים קאמר הא עוף אסור מדאורייתא והיינו הך איסורא דקתני לבשל בחלב לכך לא הוצרך לפרש מהו האיסור רק הא עוף אסור אבל כאן דקתני דין העלאה על השלחן ופשיטא דלכ"ע אין זה רק דרבנן רק דדייקינן דין מבחוץ דבשר עוף בחלב אסור מדאורייתא באכילה לכך לא שייך שיאמר ש"מ עוף אסור מדאורייתא:
שם ומנא תימרא וכו'. נראה לי דדוקא הכא הוא דמייתי ראי' דכה"ג לא גזרינן אף דבעלמא מצינו מקומות דגזרינן גזירה לגזירה משום דהכא אין הכוונה דגזרינן העלאה אטו אכילה דאי נתיר לו העלאה יחשוב דגם באכילה מותר כי הדדי וממילא יש לגזור שיתיר לעצמו גם בשר בהמה בחלב דהא וודאי ליתא דבשביל היתר העלאה לא יתיר אכילה כלל רק דהגזירה הוא שישכח ויטעה ויאכל אותם ביחד בשגגה א"כ בשביל שטעה ואכל לא שייך לגזור שמא יאכל בהמה כיון דאכילת העוף ג"כ נשאר באיסור אצלו רק שטעה ואכל רק שיהא כ"כ חזק כח איסור דרבנן שחששו להתיר אכילת העוף דאז יתיר גם אכילת בהמה ורצו לגדור כח איסור דרבנן עד שגדרו בפניו ואסרו בהעלאה שמא ישכח ויעבור על איסור דרבנן ולזה מביא ראי' מחלת חוץ לארץ דלא אסרו לאכול עם הזר על השלחן שמא יבוא ויאכול בטעות דכיון שאין הדבר נוגע לאיסור דאורייתא דמחמת טעות לא יתיר אכילת חלת א"י כיון דגם בח"ל נשארת באיסור ואין כאן רק לגדור גדר בפני דרבנן וזה לא אסרו חכמים אבל היכי דיש לגזור דאי נתיר זה יתיר זה ואי יתיר זה יתיר גם הדאורייתא בכה"ג מצינו שפיר דגזרינן רק הך דהכא מדמה לחלה כנ"ל ועמ"ש בתוס' בסמוך לקמן ע"ב בגמרא:
בתוספות בד"ה ומנא תימרא בכמה מקומות וכו' אין לדמות וכו'. נראה לי ליתן טעם דוודאי היכי דלא נתפרש בעיקר הגזירה דגזרו גזירה לגזירה התם קאמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה דמאיזה צד נימא דגזרו גזירה לגזירה כיון דלא שמענו רק חדא גזירה אבל הכא אי בשר עוף בחלב דרבנן הרי שמענו דגזרו גזירה לגזירה וזה אין להקשות למה גזרו לכתחילה גזירה לגזירה רק שהוא מתמה כאן דדוקא היכי דהגזירה הוא מכח לתא דאורייתא יש לומר דגזרו אפי' ב' גזירות אבל כאן דלית כאן לתא דאורייתא כלל דאפי' ישכח ויאכל אותם בהדדי אכתי איסור אכילה במקומו עומד ולפי שטעה ואכל לא יאכל בשר בהמה בחלב רק שהוא גדר לאיסור דרבנן בהא מביא ראי' דלא עשו גדר לאיסור דרבנן כה"ג דהא חלת ח"ל נאכלת עם הזר על השלחן ולא חששו שמא יטעה ויאכל כיון שלא יבוא מכלל אכילה זו לידי איסור דאורייתא כיון שלא יאכל רק בטעות ועמ"ש בגמרא (ע"ב):
בד"ה חלת ח"ל וכו' ואפי' בטומאה דקרי וכו' בלא טבילה אחרי וכו' דלר' יוסי נצרכה וכו'. המשך דבריהם בזה דר"י פליג אפי' בטומאת קרי דשרי אפי' יוצאה מגופו וראי' כיון דקתני ואסורה לזבין בלא טבילה איירי דהא קאמר בירושלמי דלא נצרכה רק לר"י ואי בטביל ה ג"כ אסורה לזבין צ"ל אפי' לרבנן דלא התירו קודם רק בטבילה ובזבין לא מהני רק הערב שמש וע"כ דרק קודם טבילה אסור וכיון דזבין אסורין לר' יוסי רק קודם טבילה ש"מ דבעל קרי דלא חשיב בכלל זבין מותר לר"י אפי' קודם טבילה אבל אי הוי אתיא כרבנן לא הוי מוכח מידי דהוי אמרינן דזבין אסורין אחר טבילה ושאר טומאות רק קודם טבילה ור"י מתיר שאר טומאות אפי' קודם טבילה אבל בעל קרי מודה דקודם טבילה אסור רק לפי שאמרו בירושלמי דלא נצרכה רק לר"י מוכח ב' דברים דר"י מתיר קודם טבילה אפילו בעל קרי וזבין וזבות אסורין קודם טבילה אפי' לר"י:
מיהו עיקר דבריהם צ"ע לפע"ד חדא דמה שהביאו מירושלמי ליתא התם הכי אלא הכי איתא התם אף ר"י מודה חומר הוא בטומאה היוצאה מגופו והשתא מוכח בהדיא דוודאי לרבנן נמי קאי רק כיון דנקט לה בתר פלוגתא דר"י ש"מ דבהא מודה ר"י ולא פליג רק בהך דמעיקרא. ועוד דלפי דעתם דמדחשיב זבין ולא בעל קרי שאין בעל קרי בכלל זה א"כ בלא"ה מוכח כדבריהם אפי' אי רבנן קאמרי לה דמ"מ כיון דבעל קרי וודאי מותר אחר טבילה עכ"פ דאל"כ הוי לי' למיחשב בעל קרי א"כ ממילא מה שאמרו חכמים מעיקרא וטבול יום מותר בה ע"כ כולל גם בעל קרי א"כ מוכח דר' יוסי דאמר אין צריך טבילה אפילו בבעל קרי קאמר הכי. מיהו וודאי קשה מאוד לחלק בין בעל קרי לזבין כיון דתרווייהו טומאה יוצאה מגופו גם הרמב"ם ז"ל השוה אותם לגמרי ולפי זה צריך באמת ישוב פירוש משנה זו דקתני זבין וזבות ולא זכר בעל קרי והרמב"ם חשיב בעל קרי עם זבין וזבות רק שפסק גם כן דקודם טבילה דוקא אסורין כדברי התוס' וצ"ע ליישב המשנה לדעתו ומה שנראה לי פשוט דבעל קרי לעולם יכול לטבול באותו יום והוי טבול יום אבל זבין וזבות יכול לימשך טומאתן ימים הרבה שאינן יכולין לטבול כלל והיינו דקתני מעיקרא וטבול יום מותר בה והיינו בעל קרי דיכול לעולם לטבול ביומו ור"י פליג דאין צריך טבילה והדר קאמר דאסורה לזבין ולזבות שאינן טבולי יום דס"ד כיון דאינהו אינן יכולין לטבול ביומן לא החמירו רבנן עלייהו שלא לאכול כל ימי טומאתן קמש"ל דאסורה להן ולא התירו רק אחר טבילה דוקא ומעיקרא קאמר דאחר טבילה מותר ומייתי עלה דר"י פליג דאין צריך טבילה והדר חוזר לדברי הת"ק דאפי' זבין וזבות אסורין אף שאין יכולין לטבול ור"י פשיטא דפליג בהא ג"כ והרמב"ם פוסק דלא כר"י לכך פסק בפשיטות דכלהו שטומאה יוצאת מגופן קודם טבילה אסורין ואחר טבילה מותרין אפי' לא הערב שמשן והירושלמי דמייתי התוס' מפרש לה כדברי הר"ש וגרסינן אף ר' יהודא מודה והך חומר הוא בטומאה היוצא מגופו הוא נתינת טעם לרבנן וכל הטמאים מגופן בכלל זה אפי' בעל קרי כנ"ל:
ודע דכל מה שהאריכו התוס' בזה הוא השתא דס"ד דאפי' בשאר טומאות מצרכי רבנן טבילה דוקא לכך הוצרכו לאותה הראי' מירושלמי דר"י אפי' בטומאת קרי אינו מצריך טבילה. אבל לפי מה שכתבו בתר הכי דנראה להם דרבנן לא מצרכי טבילה בשאר טומאות א"כ מוכח בפשיטות דר"י אינו מצריך טבילה אפי' לבעל קרי דהא קאי ארבנן דקאמרי טבול יום אוכלה והיינו בעל קרי דוקא דשאר טומאות אין צריך טבילה כלל וקאמר איהו דאף בעל קרי אינו צריך טבילה רק משום דהך הוכחה דבתר הכי לא ברירא להו כ"כ שהרי כתבו להכי מסתבר ש"מ דרק מסברא בעלמא ולא הוכחה ברורה כך טרחו מעיקרא להכריח דבריהם מצד אחר ונראה לי דבאמת יש לדחות הך הוכחה דבתר הכי דאי משום וכי הזאה יש לנו אין הכרח דכמו שהקפידה תורה שאין טמא נטהר לגמרי עד שיזה שלישי ושביעי אף שטבל כמו כן הקפידה תורה על הערב שמש כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכמו שהקילו לענין הערב שמש בחלת ח"ל דרבנן כמו כן הקילו בהזאה בטמא מת אבל בטבילה שלא הקילו בבעל קרי כמו כן לא הקילו, בשאר טומאות ומה שכתבו ויש קצת תימא יש לדחות דוודאי כל שיש כהן קטן אין נותנין לגדול אפילו טבל דיש לחוש שיאכל בלא טבילה ג"כ רק אי ליכא גדול נותנין לקטן ושוב מצאתי כן להראב"ד ז"ל: