אור ברסלב
תפארת יעקב על חולין חלק ג העור והרוטב פרק תשיעי › דף קיח.

תפארת יעקב על חולין חלק ג· רבי יעקב גזונדהייט

העור והרוטב פרק תשיעי · דף קיח.

העור והרוטב פרק תשיעי

בגמרא תנן התם כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא פירש"י טמא אם הי' טהור ונגע היד בשרץ מכנסת טומאה לאוכל ומטמא אם אוכל טמא הוא ונגע ידו באוכל טהור מטמאו ובאמת שכך משמע בגמרא דקאמר יד להכניס יד להוציא ולהכניס היינו להביא טומאה ממקום אחר לכאן ולהוציא היינו שאי נגע דבר טהור באוכל טמא ביד שבו נטמא דבר הטהור אבל הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות אוכלין והרע"ב ריש עוקצין פירשו בסגנון אחר טמא אם נגע טומאה באוכל טמא היד ואי נגע טומאה ביד טמא האוכל והיינו טמא ומטמא וצ"ל לפירושם הך להוציא ולהכניס דהכא אין הכוונה כפירש"י רק להוציא הכוונה אי נגע טומאה באוכל מוציאה היד אצלו ולהכניס הכוונה דאי נגע טומאה ביד מכנסת הטומאה לאוכל. ולדבריהם אתי שפיר טפי הא דקאמר השתא עיולי מעיילה אפוקי מיבעי' ולא נתבאר למה עדיף לאפוקי מלעיולי ולהרמב"ם ניחא דלאפוקי אינו עושה רק פעולה אחת דהמאכל טמא וודאי והיד מוציא ממנו הטומאה אצלו שיטמא גם הוא אבל לעיולי הטומאה באה ליד ומן היד לאוכל ועושה היד ב' פעולות שהוא עצמו יטמא ויטמא האוכל. הן אמת כי לכאורה אין נ"מ בין פירש"י והרמב"ם כלל דאע"ג דכפי הנראה להרמב"ם היד עצמו טמא מנגיעת האוכל ולרש"י רק מכניס ומוציא אבל היד עצמו אינו טמא אבל מ"מ מה נפקא מינה בטומאת היד כיון שהוא חיבור לאוכל ממילא כל הנוגע ביד טמא מכח האוכל מכח דמוציא וכשנפרד היד מן האוכל נראה פשוט דלכ"ע לא נשאר היד בטומאתו לטמא אחרים דכיון שנפרד מן האוכל אזיל לי' טומאה מיני' וגדולה מזו נראה לי ברור דאפי' שומר שמצטרף אם נפרד מן האוכל שוב אינו מטמא אפי' יש בו כשיעור וכ"ש יד כמ"ש במשנה וא"כ אין נ"מ בין פירש"י והרמב"ם כלום ומ"מ אני חוכך כי כפי הנראה ברמב"ם דפי' אם נגע באוכל נטמא היד והיינו שמי שנגע אח"כ ביד נטמא משמע אפי' נגע בו יד של אוכל היתר נטמא כיון דהיד טמא וכל שנגע בו יד אוכל טהור נטמא האוכל הטהור אבל מפירש"י משמע דהיד רק מכניס ומוציא מאוכל לאוכל באמצעות היד אבל כיון שאין היד עצמו טמא ממילא רק מאוכל טמא הוא מכניס לאוכל טהור וכן להיפוך מאוכל טמא הוא מוציא לאוכל טהור אבל אין מוציא ומכניס מיד ליד לאוכל כיון שאין היד טמא ונעשו בזה שני דברים שהוא מוציא מן האוכל הטמא ליד הטהור ויד הטהור יכניס הטומאה לאוכל הטהור ובאמת דבגמרא משמע בזה כרש"י דרק מאוכל לאוכל מכניס ומוציא אבל לא מיד ליד דא"כ צריך קרא לזה מיוחד אבל להרמב"ם שאנו אומרין היד טמא ממילא חשוב הוא כאוכל עצמו וכל שנגע בו יד באותו יד הוי כנגע באוכל טמא ממש ואין כאן רק הכנסה בלבד וצ"ע בזה לפע"ד ודוק היטב:

שם תנור וכירים יותץ. לכאורה תמוה כיון דתנור אינו מקבל טומאה רק מתוכו ולא מגבו היכי ס"ד דיקבל טומאה ע"י ידו וצ"ל דבאמת לא הוזכר יד רק להוציא דאי נטמא התנור נטמא היד אבל להכניס לא כיון דאין טומאת תנור רק בתוכו וראיתי להרשב"א ז"ל שהביא בשם הרמב"ן ז"ל ליישב דמיירי ביד חלולה ונראה דכוונתו דהחלל הולך לתוך חלל התנור וכיון שנפלה טומאה בחלל היד הוי כאילו נפלה בחלל התנור אבל אי אין חלל היד והכלי מתערבין כלל היכי יביא היד טומאה לתנור דמאיזה צד נימא שיכניס הטומאה לחללו של תנור והרי טומאה שנגעה בתנור עצמו שלא בחללו דהיינו מגבו אינו טמא והיאך יהא עדיף יד התנור מגב התנור והרי הגב שומר הוא בוודאי לתנור ומ"מ לא חשבינן הטומאה כאילו היא בחללו ומ"ש יד דיביא לחללו רק באופן דחלל היד הולך לחלל התנור בזה יש לקיים דבריו קצת. עוד תירץ ביד של עץ וגם זה צ"ע ואין להאריך כי נראה לי עיקר כמ"ש דיד התנור דוקא להוציא ולא להכניס לכ"ע:

בתוספות בד"ה שומר וא"ת וכו' קרא אתא להוציא. ביאור דבריהם דילמא רק שאם האוכל והשומר טמא ונגע דבר טהור בהם נטמא אף שאין בטמא כביצה רק בצירוף שומר אבל אם האוכל והשומר טהור ונגע בהם דבר טמא אינן מקבלין טומאה כל שאין בטהור כביצה רק בצירוף השומר והיינו משום דלהוציא אמרינן דעדיף מלהכניס כדאמר בסמוך השתא עיולי מעייל אפוקי לא כ"ש וכמו שחלוק להכניס מלהוציא לענין יד כן יש לחלק בשומר לענין צירוף ונראה לי דלא קשיא כלל דדוקא לענין להכניס ולהוציא בתורת יד כיון שהוא עצמו אינו מצטרף שייך לחלק בזה דדוקא אם נגע אוכל טהור ביד הדבוק לטומאה כיון שהיא יד לטומאה מוציא הטומאה מן האוכל הטמא לטהור אבל כשהוא יד לטהור ואינו דבוק לטומאה שפיר אינו יכול להכניס הטומאה בנגיעתו בלבד לאוכל הטהור אבל לענין שומר לצרף לא שייך זה כיון דהוא עצמו מצטרף לאוכל אין חילוק בין נגעה טומאה בו או שנגע בטומאה אמנם להרמב"ם הנ"ל דמפרש דהיד נטמא בנגע באוכל והיינו דהיד עצמו טמא ממילא לכאורה אין לחלק בין שומר ליד בזה אבל באמת מ"מ כיון דחזינן דאינו מצטרף אלמא לא חשוב יד כאוכל ממש משא"כ שומר ואמת דמזה ג"כ ראי' לרש"י כיון שאין היד מצטרף ש"מ דאין הוא טמא רק באמצעות היד נטמא האוכל כנ"ל:

ועוד אני מוסיף ביאור בישוב קושית התוס' בין לפירש"י בין להרמב"ם דהא דמחלק בגמ' בין לעיולי בין לאפוקי הכוונה פשוט דוודאי כל שהיד חיבור לטומאה טמא כיון שהוא יד לטומאה אבל טומאה שנגעה ביד המחובר לטהור הרי אין אותו היד יד לאותה טומאה שנגעה בו וכיצד יתחיל הטומאה בו עד שיטמא האוכל המחובר ליד וחילוק זה מתבאר יפה בין לפירש"י בין להרמב"ם דלרש"י דלעולם הנגיעה ביד רק להוציא הוי בנגע דבר טהור ביד המחובר לאוכל טמא ולהכניס היינו שנגע דבר טמא ביד המחובר לאוכל טהור א"כ ממילא אתי שפיר חילוק הנ"ל שכל שהיד מחובר לטומאה עדיף טפי דהוי יד לטומאה אבל אי הוי יד לטהור וטומאה ממקום אחר יש לומר שאין היד מקבל הטומאה כיון שאינו יד לו וכמו כן להרמב"ם הנ"ל דטומאה שנגעה ביד הוי להכניס וטומאה שנגעה באוכל הוי להוציא אם כן גם כן שייך חילוק זה דטומאה שנגעה באוכל הוי היד חיבור לטומאה ושפיר יוציא הטומאה אבל טומאה שנגעה ביד כיון שאין היד מחובר לטומאה אין הטומאה יכולה לחול על יד שאין יד לו כלל וזהו דוקא לענין יד אבל לענין שומרין שאין אנו דנין על הנגיעה אי נגע בשומר או באוכל רק שאין שיעור ביצה בטומאה או בהמקבל הטומאה ושומר מצטרף א"כ מה נפקא מינה אי טומאה בעי צירוף שומר מצטרף לו ואי טהרה בעי צירוף שומר מצטרף ולעולם השומר באותו דבר הצריך לו מצטרף שהרי הך אנו צריכין שיהא בדבר המקבל שיעור כביצה ושיעור זה חסר א"כ שומר מצטרף ולא שייך לחלק כלל בין אי דבר הטמא אין בו שיעור או הטהור אין בו שיעור כיון דשיעור מעכב בתרווייהו היכי שייך לומר כיון דהשומר דבוק לטומאה שהרי בלי שיעור אין כאן טומאה כלל רק בצירוף השומר ודוקא ביד שהטומאה יש כאן טומאה באוכל בלי היד לכך היד המחובר לו טמא משא"כ לענין צירוף שיעור וזה ברור ונכון עד שאני תמה על התוס' דאפילו נחלק ביד לא שייך לחלק בשומר לענין חסרון שיעור:

אמנם מה דקשיא לי בענין זה דמ"מ מנא לן דשומר עושה ב' דברים להכניס ולהוציא בתורת יד כגון שלא נגעה הטומאה רק בשומר ולא באוכל ואנו באין מתורת יד על ידי השומר ושיעורא ג"כ ליכא וצריך להצטרף והרי יש כאן מעשה יד ומעשה שומר כאחד ומנא לן שומר לצרף להכניס ולהוציא מיהו בהא יש לומר דכל שהשומר מצטרף בעצמו לשיעור ממילא לא שייך בי' חידוש דלהכניס ולהוציא ודוקא ביד שייך חידוש זה כיון שאינו מצטרף אבל בשומר הרי הטומאה ע"כ על שניהם בשוה אך אכתי קשה מנא לן בב' שומרין שומר בדבר הטמא ושומר בטהור דמצטרף בהא ובהא וכמו כן ביד יש להקשות מנא לן בנגע יד המחובר לטהור ביד המחובר לטמא שהיד עושה שניהם מכניס ומוציא וכ"ש בשומרין היכי דשניהם צריכין צירוף ונוגעין ע"י השומרין זה בזה דכלהו איתנייהו בהו וצ"ע:

תוכן העניינים

תפארת יעקב על חולין חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה