תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן ס
סעיף א. אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שאכלה סם המות שהורג הבהמה או ששתתה מים הרעים (א) הרי זו מותרת:
(הג"ה. בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל אם לא נתפטמה כל ימי' רק בדברים אסורים (ב) אסורה):
א מים הרעים, פירש"י מים מגולים. ותימא דהא בפרק הגוזל כתב דלא ליתן לבהמה שמא ישחטנה ויאכלנה והכא משמע בהדיא דלגמרי מותר דהא מה"ט מקשינן בש"ס סם המות אסם המות. ומי' ט"ז (סי' קט"ז) מה שדחק בזה. ונלפע"ד ליישב בפשיטות דבלא"ה הקשה הט"ז שם על רש"ל שכתב דמכאן נהגו לאסור הכבשים שנמצא בהם שחין שמתים על ידו. ותמה הט"ז דהא מוכח בכאן דמותר אפי' שתתה סם המות שלה. וכתב ליישב דהכא מטעם סכנה מותר אבל מצד מסוכנת אסורה לבעל נפש. וע"ז תמה דמ"מ מאי ראי' ממים רעים דהוי סם המות לאדם והשתא ניחא הכל דרש"ל דייק דבהכרח דמודה רש"י דמים הרעים ששתתה בהמה לא הוי סם המות לאדם רק משום מסוכנת אסור ואפי' אינו בעל נפש אסור ליתן לה לשתות דאל"כ תיקשי מהך דהכא. ולפ"ז ממילא לק"מ דרש"י לא אסר התם רק משום מסוכנת ולכתחלה אפי' אינו בעל נפש משא"כ בסם המות לאדם:
ב אבל אם לא נתפטמה כל ימי' וכו'. כ"כ בד"מ מדברי התוס' תמורה סו"פ כל האסורין. ואני תמה דהא גבי וולד טרפה הקשו שם התוס' במשנה על פרש"י שפי' דלהדיוט מותר דבפ' א"ט מוכח דאסור. וכתבו הם דגם להדיוט אסור ונקט למזבח איידי דת"ק דקאמר יקרב. ולפ"ז אי ס"ד דכוונת התוס' לאסור כאן בכשרה שינקה מן הטרפה אפי' בהדיוט א"כ תיקשי הך קושיא גופא מ"ש דנקט לגבי מזבח והכא לא קאמר ת"ק דיקרב כלל וע"כ דהך ולפום רהיטא אכרשיני עכו"ם קאי כמו שחילק הש"ך. ועוד אי ס"ל לתוס' דמ"מ כיון דתני לה רחב"א משמע דת"ק חולק א"כ שפיר שייך למיתני לא יקרב להורות דלת"ק יקרב אף דלא קתני בהדיא. א"כ מבואר דליתא לדין זה מכח הת"ק דסובר דאפי' למזבח יקרב ואי נימא דסובר דלית חולק א"כ מוכח דהתוס' לא כתבו רק אכרשיני עכו"ם:
סעיף ג. בהמה או חי' שנפסקו רגלי' לא יאכלו ממנה אלא ע"י בדיקה שיש לחוש שמא נשכה נחש וזו בדיקתה שלא יאכלוה אלא צלי (ג) ואם היא נשיכת נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות:
(הג"ה. ולדידן דלא חיישינן לגילוי מים הואיל ואין נחשים מצויין לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טרפה מותר בלא בדיקה) (ג) שלא יאכלוה רק צלי וכו'. הכי איתא בש"ס (נ"ט) סבר למיכל מיני' באומצא א"ל שמואל לא חייש מר לניקורי אמר לי' מאי תקנתי' ניתבי' בתנורא דאיהו בדיק נפשי' אותבי' נפל תילחי' תילחי' וכו' ע"ש. ופירש"י באומצא אינו צלי כ"כ בתנור אלא מולחו, מאוד וצולהו כל דהו על הגחלים. משמע להדיא דצלי על גחלים לא מהני בזה רק בתנור דוקא. ולא ידעתי למה לא זכרו מזה הטור והמחבר כלום רק כתבו בפשיטות צלי: סליק הלכות טרפות בעזה"י:
הלכות מתנות כהונה