אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן נט

על יו"ד סימן נח

סעיף א. הגלודה אסורה והוא שנפשט עורה בין בידי אדם בין בידי חולי טרפה ואם נשתייר מן העור רוחב סלע ע"פ כל השדרה ורוחב סלע על הטבור ורוחב סלע על ראשי אבריה הרי זו מותרת ואם ניטל כרוחב סלע (א) מעל כל גבי השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי אברים ושאר כל העור קיים כשרה:

(הג"ה. אבל אם ניטלה משלשתם (ב) ושאר כל הטור קיים טרפה):

א ואם ניטל. עי' ש"ך (ס"ק א') שהשיג על רש"ל. ולפע"ד דברי רש"ל נכונים דוודאי יש לתמוה ברשב"א שהאריך לדקדק דנטלו מקצת ראשי פרקים ורובן קיים וכן חולי' אחת או ב'. דהא בהדיא מוכח כן בש"ס דהא בעי בש"ס ניטל מקים השדרה או ראשי פרקים או מקום טבוח וכולו קיים מאי והשתא תיקשי מה זה ספק אי ס"ד דבהא לבד מיטרפה א"כ גלודה זו שאמרו היכי משכחת לה אי בנשאר מקום מן המקומות כשרה ואי בלא נשאר כסלע באותן המקומות אפי' לא נגלדה רק כאן טרפה ופשיטא דאי אפשר לפרש גלודה על מקום זה בלבד דהא קאמר גלודה פסולה ואם נשתייר כסלע כשרה. מבואר להדיא דגלודה לאו באותן המקומות גרידא הוא וע"כ צריך לומר דיש מעלה בגלודה כולה דאז צריך כסלע בכלל ראשי פרקים ואפי' נחסר בפרק. אחד טרפה משא"כ כשכולו קיים בעינן שינטלו רובן של ראשי פרקים ודינו של הרשב"א מוכרח ומדלא זכר הרשב"א הך ראי' מורה בבירור דמהא אין ראי' דבגלודה כולה בעינן כרוחב סלע דוקא משא"כ בכולו קיים בעינן שינטל כולו ואפי' נשאר פחות מרוחב סלע כשר. ולזה הוצרך הרשב"א לדקדק מלשון ניטל כל מקום השדרה משמע כולו או רובו ולא מקצת וכן כל ראשי פרקים משמע דמקצת לא. ודברי רש"ל מוכרחין:

איברא מדברי הרי"ף לפמ"ש הב"י בכוונתו דסובר דכולהו אית להו דשמואל, משמע דפליג אהרשב"א וסובר דוודאי לשמואל דבעי מעיקרא אי בעינן על פני שדרה כולה או אריך וקטן. ופשוט דעל פני כולו קאמר. בהא אמרינן דאי כולו קיים סגי באריך וקטן מכח הכרח הנ"ל דהא גלודה קתני אבל להנך דסברי מקום טיבורו וכן ראשי פרקים מאי מיבעי' לי' דהא מוכרת דכולו קיים כשר ומזה דייק הרי"ף דהנך מודי לשמואל א"כ ע"כ דלא מיטרפה בראשי פרקים או טבור רק בניטל גם מקום כל השדרה ושפיר מיקרי גלודה חוץ מקום הטבור ודו"ק וצ"ע:

ב ניטלה משלשתם. עי' ט"ז ודבריו תמוהין דהא ניטל משלשתן דוקא בעינן והי' לו להעמיד עצמו על דברי המחבר דבעינן שישתייר בכולם כסלע דוקא אבל אין זה מחמת טעמו של הט"ז רק לחומרא בעינן כלהו אבל פשיטא דבחדא מינייהו סגי רק לא ידעינן איזהו. וכפי הנראה שלא ראה מקור הדבר בש"ס ופוסקים. ויש לי ספק בניטל ב' מקומות ואחד קיים וגם כולו אי נימא כיון דעיקר טעמו של הרמב"ם דמכשיר דהוי ס"ס ספק מחמת האיבעי' ספק הלכה כאן א"כ בהא נמי הוי ס"ס או כיון דעיקר מה שפסקו דבעינן מקום מיוחד לשייר הוא דהוי תלת לגבי תרי א"כ בהא נמי כיון שנחסר שני מקומות הוי תרי לגבי חד ומה"ט כתב הרמב"ם או או בכל חד דתרי מינייהו אין להכשיר רק בחד. וכן משמע מלשון המחבר שהוא כלשון הרמב"ם איברא מלשון הרב משמע [דוקא] שלשתן. ולדינא כבר כתב הש"ך להחמיר אפי' באחת וכן נראה ומכ"ש שיש להחמיר בניטל מקום כל השדרה כיון דהרי"ף פסק כשמואל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה