אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן נח

על יו"ד סימן נז

סעיף א. נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה אם היתה עומדת על רגלי' כשנפלה אם יש מכריסה עד המקום שנפלה (א) שם עשרה טפחים חוששין שמא נתרסקו איבריה ואם היתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה צריך שיהי' גובה המקום עשרה טפחים והא דבעינן גובה עשרה טפחים דוקא בנפלה מעצמה או הפילוה אחרים (ב) וידעה שרוצים להפילה אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפי' ידעה בכך אלא שהפילוה בב"א אפי' בפחות מעשרה טפחים חוששין לה: (הג"ה. ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף דבעוף נמי דינא הכי): (א) אם יש מכריסה. עי' ט"ז שתמה על הטור דבחו"מ פסק דפטור אפי' עומדת והביא בשם רש"ל ליישב זה והסכים עמו. ולפע"ד דברי רש"ל תמוהין דא"כ מאי מקשה מעיקרא בש"ס לר"נ אלמא קסבר יש חיבוט פחות מעשרה והא בעינן עשרה טפחים גבי בור. ומאי קושיא וודאי טרפות מצוי היא אפי' בפחות מעשרה אבל מיתה אינה מצוי' רק בעשרה לכך בעינן עשרה דהא גם השתא דמשני מכריסה דתורא צריך לחלק כן וע"כ כיון שטריפות נפולה הוא דאינה יכולה לשהות מעת לעת א"כ ממילא גם מיתה מצוי' בה ומה שנראה לי ליישב בפשיטות הוא כך חדא דהא בלא"ה פסק הרי"ף התם דלא חייבה תורה רק להבלו ולא לחבטו דקרקע עולם הזיקתו א"כ פשיטא דכל שאין י' טפחים ממש לא שייך הבל ודוקא לגבי חבוט שייך לומר מכריסה ועד ארעא ולא להבלו ואפי' לפי מה שגימגם הרא"ש שם על פסק של הרי"ף מ"מ לא החליט בפשיטות כשמואל רק הניח בספק ועכ"פ גבי תשלומין אין לחייבו מכח דלא חייבו תורה רק להבלו והבל ליכא רק בעמוק עשרה טפחים ממש [ומכ"ש דליתא למה שכתב ב"י דמדברי הרי"ף לא משמע דבעינן עשרה טפחים דהא פסק כרב ולרב פשיטא דבעינן עשרה רק דוקא גבי בור אבל בטרפות בנפלה מעומד טרפה אפי' בו' טפחים] אבל לענין טרפות דפשיטא דנטרפה בחבט כל שיש מכריסה י' טפחים טרפה וזה פשוט:

ועוד נראה דבלא"ה יש להבין אי ס"ד דבאמת בבור סגי בי' טפחים בשנפלה מעומד א"כ תיקשי דקאמר התם דנפ"מ בין רב לשמואל אי עביד תל גבוה י' בפשיטות איכא נפקותא בבור עמוק ו' ונפל מעומד דלרב פטור ולשמואל מ"מ יש חבט דמכריסה עד ארעא יש י' טפחים לגבי חבט. ועוד דכל עיקר חיוב בור הוא גזירת הכתוב שעשאן כאילו הוא ברשותו א"כ תינח מה שעשה הוא אבל כל שלא עשה ההיזק בעצמו דהוא לא עשה רק ו' טפחים רק רגלי הבהמה מצטרפין לי' שנפלה מעומד א"כ האיך שייך לומר דעשאן כאילו ברשותו. הלכך נראה דעיקר הקושיא מעיקרא דס"ד דבאמת יש חבט בו' טפחים וע"ז משני דלגבי טרפות מצטרף רגלי הבהמה אבל לגבי בור לא שייך להצטרף כל שיש באופן שלא תמות בנפילה זו בבור זה דהיינו איגנדר לבור א"כ לא עשה הוא הבור כדי להמית בו. וכן משמע לשון הטור בחו"מ. ומ"מ הראשון נראה עיקר:

ב או הפילוה אחרים. עט"ז וש"ך מ"ש ליישב דברי הב"י בזה אבל מ"מ לענין דינא אף שבאמת כתבו הפוסקים כן מהך מימרא דשוורים המנגחין זה לזה דאי נפל לארעא חיישינן אבל מדברי התוס' שם משמע להדיא דהתם לאו משום נפילה אתינן עלה רק דכיון דכ"כ היתה גדולה ההכאה עד שנפל חיישינן שמא נטרף מחמת הכאה זו באיזה טרפות. וז"ל התוס' שם אף דבנפילה בעינן עד שיפול מי' טפחים וכו' מ"מ חיישינן הכא משום דנפל מחמת ההכאה שמנגחין זא"ז עכ"ל. וברור דכוונתם דכיון דנפיל מחמת ההכאה יש לחוש מחמת ההכאה ודלא כהר"ן תדע דכתבו אע"ג דבנפילה בעינן וכו' והא הכא נמי בנפילה מיירי והוי להו לומר ואף דבעלמא בעינן י' טפחים. וכן הרא"ש כתב ואף דבעינן י' טפחים. וע"כ דס"ל לתוס' דהכא לאו לענין נפילה מיירי דבהא בעינן י'. ועל זה כתבו דאף דבחשש נפילה בעינן י' הכא לא בעינן כ"כ רק כל דחזינן דנפיל מחמת ההכאה חוששין. ולפ"ז לענין נפילה לעולם בעינן י' טפחים [וכן משמע מדברי הראב"ד שאביא בסמוך] וכן נראה דלא מצינו חילוק כלל בש"ס בנפילה לענין גובה י' טפחים וצ"ע:

סעיף ב. העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל או שרצצתו בהמה או שנחבט על דבר קשה חוששין לו (הג"ה. וכן אם נפל אבן או דבר קשה על גופו וכן בבהמה אם הוא בדבר שיש לחוש (ג) בבהמה):

ג אם הוא בדבר שיש לחוש בבהמה. בכל בו כתב בשם הראב"ד שאם נפל אבן על בהמה בעינן ג"כ שיפול מגובה עשרה כמו נפילת הבהמה. ותמה הכל בו דמי יוכל לשער דהכל לפי האבן. ובאמת נראה דסובר הראב"ד דוודאי מחמת כובד הכאה של האבן מיטרפה בלי גובה כלל רק אין זה נפילה ואם בדקוה ולא נמצא בה שום רושם קודם מעל"ע לא מיטרפה דדוקא בנפילה גזירת הכתוב להטריף אפי' לא נמצא בה שום רושם כמו שפירש"י במשנה אבל מחמת הכאה לא מיקרי נפילה וסגי בבדיקה וזה שכתב הראב"ד דאפי' אי נימא דזהו ג"כ הוי בכלל נפילה שתטרף בלי שום טריפות מ"מ לא עדיף מנפילת הבהמה דבעינן י' טפחים ואי משום כובד האבן זהו אינו בכלל נפילה כנ"ל:

סעיף ג. נפולה שאמרנו שחוששין לה אם לא עמדה אסור לשחוט אותה עד שתשהה מעל"ע ואם שחטה בתוך זמן זה אפי' בדקוה ומצא אותה שלמה מכל אברי' טרפה ואם שחתה מעל"ע ואח"כ שחטה צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו מקדקד הראש עד הירך אם ימצא בה טרפות מטריפות שמנו חכמים או שנתרסק אבר מהאברים שבפנים ונפסדה צורתו הרי זו טרפה אפי' נתרסק אבר מהאברים (ד) שאם ניטלו כשרה כגון טחול וכליות הרי זו טרפה חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זו מותרת והסימנים אינם צריכים בדיקה שאין הנפילה ממעכת אותם:

(הג"ה. ואם הוכתה באבן במקום אחד (ה) אינה צריכה בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר איברים):

ד אפי' נתרסק אבר מהאברים. זהו דעת הרמב"ם אבל רש"י פי' בהדיא דרק טריפות פוסל ולא שינוי שאינו מכלל הטריפות. ונראה שהרמב"ם הוציא כן דקשיא לי' דהא נפילה חשבינן בכלל ח' מיני טרפות דהלכה למשה מסיני הם. והשתא תיקשי היכי דמי אי בשהתה מעל"ע ובדקוה ולא נמצא בה טרפות הרי כשרה היא ואי בנמצא בה טרפות אין זה טרפות נפילה בפ"ע דהא מין ממיני הטרפות היא. ומה"ט פירש"י באמת במשנה דטריפות נפילה הוא ששחטה קודם ששהתה דבהא לא מהני בדיקה. ואהא קשיא לי' לרמב"ם דהא משמע דטרפה וודאי היא ולמה תטרף בוודאי כיון דיכול להיות דהיתה שוהה מעל"ע ומתכשרה בבדיקה. ונראה שזו היא כוונת רש"י שפי' שם ואין טעם לטריפות ויש להבין מה זה שפי' זה גבי נפילה ולא בשאר טרפות ולפי הנ"ל ניחא דגבי נפילה מוכרח לומר כן דהא בשהתה כשרה בבדיקה ואם שחטה מיד טרפה וודאי והרמב"ם לא ניחא לי' בזה ועוד דמ"מ למה נחשוב נפילה בפ"ע דהא מ"מ מטעם שנולד בה מין ממיני הטרפות היא ולזה דייק הרמב"ם דמחמת נפילה מיטרפה אפי' לא נולד בה מיני טרפות רק שינוי בעלמא ושלא מחמת נפילה כשרה בשינוי זה וע"י נפילה טרפה. ולפ"ז הך נפילה אין צורך לפרש כפירש"י דשחטה קודם ששהתה רק לאחר מעל"ע ובדקוה ונמצא בה שינוי. ועכ"פ מוכח דרש"י חולק בזה על הרמב"ם לכך פי' שנשחטה קודם [ששהתה] ועי' מ"ש עוד בסמוך ס"ו בענין זה. ומ"ש המחבר חוץ מבית הרחם עי' מ"ש לעיל (סי' ט"ו ס"ב) בזה:

ה

במקום אחד. עי' ש"ך באם הוכה עוף נגד ריאה שלו נראה שצריך בדיקה בריאה ולדידן טרפה. ולא ידעתי למה החליט כן דהא זהו דוקא לפי פי' המרדכי שהביא ב"י דהא דאמרינן אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר חדא מילתא היא הכל לענין נפלה לאור אבל לפי' כל הפוסקים דלינפל נפלה מן הגג א"כ אין לחוש בריאה דהא קיימ"ל כחזקי' בזה כדלעיל (סי' נ"ב) גבי נחמר. ומ"מ נראה דאם הוכה באבן יש לחוש דדוקא לגבי נפילה אין לחוש אבל זה דמחמת הכאה היא בלאו נפילה יש לחוש כדברי התוס' הנ"ל גבי שוורים המנגחין זה את זה דכיון דנפיל מחמת הכאה גרע טפי ולא בעינן גובה י' וה"ה לענין זה דאף דבנפילה לא חיישינן בעוף מחמת הכאה שאני. ונראה דמה"ט ציין הש"ך כאן ולא בנפילה סתם והי' לו לפרש דבעוף צריך לבדוק הריאה. אך יש לדחות דבנפילה סתם בלא"ה טרפה לדידן לכך קאמר כאן דמ"מ טרפה לדידן דאף ריאה בכלל. ומ"מ נראה כמו שכתבתי דבנפילה סתם אין ריאה לעוף ולדידן אין נ"מ בזה דבלא"ה טרפה מחמת שאר אברים: סעיף ד. אם עמדה תוך מעל"ע (ו) די לה בבדיקה:

(הג"ה. ודוקא שעמדה מעצמה אבל העמידוה לאו כלום היא):

ו אם עמדה בב"י הביא דיעה דבעמדה ושהתה מעל"ע אינה צריכה בדיקה. ואני תמה דהא בש"ס זבחים פרק התערובות מוכח בהדיא דלמ"ד הלכה צריכה בדיקה היינו אפי' לאחר שהי' מעל"ע דאל"כ אכתי תיקשי נבדקי' בהילוך ושהי' מעל"ע ולמה קאמר ירעו עד שיסתאבו. א"כ מוכח ממילא דלמ"ד עמדה צריכה בדיקה היינו אפי' לאחר שהי' דפשיטא דאין לפרש דלמ"ד עמדה ולא הלכה עדיף לי' עמדה מהלכה למ"ד דצריך בדיקה. גם בתוס' ב"ק אני תמה שנסתפקו בשהי' מעל"ע גרידא אי צריך בדיקה. והוא תמוה מהך סוגיא דהתם והתוס' גופא פרק א"ט זכרו שם הך סוגיא ומעיקרא כשחקרו בשהי' מעל"ע גרידא לא הביאו ראי' מהך סוגי':

סעיף ה. יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה (ז) אפי' נמצא שינוי באיברי' אין חוששין לה:

(הג"ה. כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמ')

ז שכל שעמדה והלכה. עי' ש"ך בשם הב"ח דוקא עמדה מעצמה אבל העמידוה אחרים לא ע"כ ופשוט היא דכוונת הב"ח שאחרים העמידוה בידם אבל הכישוה במקל עד שעמדה פשיטא דכעמדה מעצמה דמי. ולק"מ מה שהקשה הש"ך מש"ס זבחים (ע"ד.) ודו"ק והנה דעת העט"ז דאפי' עמדה לחוד אין שינוי מראה באיברים פוסל והש"ך השיגו. ולפע"ד דברי העט"ז נכונים דהא בלא"ה הקשה הר"ן להרמב"ם למה לא נבדוק קודם מעל"ע. ותירץ דקודם מעל"ע לא מינכר. ולפ"ז בהכרח צ"ל דכל שעמדה נסתלק חשש ריסוק כמו בהלכה דאל"כ מאי מועיל בדיקה הא לא מינכר דפשיטא דל"ל דבשביל דעמדה מינכר דמה ענין זה לזה וע"כ דעיקר הבדיקה רק משום טרפות ממש דחשש ריסוק נסתלק א"כ ממילא אין שינוי פוסל בעמדה כמו בהלכה ודו"ק וצ"ע. ולדינא עיקר דברי הרשב"א צ"ע דנראה דבה"ג והרמב"ם חולקין בזה כמו שיתבאר בסמוך: סעיף ו. הלכה כשרה וא"צ בדיקה ואע"פ שלא שהתה מעל"ע בד"א כשהלכה הילוך יפה אבל הלכה והיא צולעה צריכה בדיקה (ח):

(הג"ה. וי"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה והכי נהוג ולא נקרא הלכה רק כשהלכה ד"א הלוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה או כשאר בהמה ואם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת): (ח) והיא צולעה צריכה בדיקה. כ"כ הב"י בשם הרמב"ן והרשב"א וראיית הרמב"ן דהא חזינן בהך אימרתא דהוי בי רב חביבא דהוי מהלכת קצת ומ"מ הוי פסיק חוט השדרה ואף דהלכה כר' יימר היינו בלא נפלה אבל בנפלה וודאי בעינן הילוך יפה דוקא ע"כ. ואני תמה לפי דעתו שפי' בלא נפלה א"כ הא כתב הר"ן בהדיא דכל טריפות חיות י"ב חודש ומהלכות רק בנפילה קים להו דאי נתרסקה או נטרפה מחמת נפילה אינה יכולה להלוך ולשהות מעל"ע א"כ התם שפיר י"ל דזהו הילוך יפה דמהני גם לגבי נפילה ומ"מ אישתכח דפסיק חוט השדרה דכיון דשלא מחמת נפילה נפסק יכולה להלוך כמו כל טרפות ומאי זו ראי' דניחוש לנפילה בהילוך זה. ואדרבא נלפע"ד דאפי' למאן דמצריך הלכה דוקא ולא מהני עקרה רגל הילוך דהתם הוי שפיר הילוך יפה ואדרבא נלפע"ד עיקר כדעת בה"ג שהביא הרשב"א דהתם בנפלה מיירי ומיקרי הילוך יפה רק דס"ד דטרפה דמיקרי שינוי באיברים וסובר כיון דאמרינן הלכה אינה צריכה בדיקה ש"מ דשינוי פוסל וע"ז קאמר דאכתי הוי הילוך ראי' ושינוי תולין בשיגרונא והיינו דפריך נהי דחשש נפילה ליכא מחמת הילוך מ"מ בלי נפילה דלמא איפסק ואהא משני דשגרונא שכיח ודו"ק היטב:

סעיף ז. עוף שנחבט על פני המים אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו אבל אם שט ממעלה למטה (ט) עם הלוך המים חוששין לו וצריך בדיקה ואם קדם לתבן או קש שמהלכים על גב המים בשוה לו הרי זה מחמת עצמו ואין חוששין לו:

ט ממעלה למטה. בש"ס איתא ואי קוי וקיימי לית לן בה. והרמב"ם והטור השמיטו זה. ונראה פשוט דכוונתם דוודאי כיון דאמרינן בתר הכי דאי קדם לתבן וקש מהני אפי' ממעלה למטה ואף די"ל דמ"מ המים מוליכין אותו ומשים מקצת כח העוף קדם לתבן אבל לולי הולכת המים לא הי' שט מחמת עצמו ומ"מ אמרינן דמהני כ"ש במים דקוי וקיימי דהוא שט מחמת עצמו לגמרי והיינו דאמרינן בש"ס ואי קוי וקיימי לית לן בה דפשיטא דמהני מכח כ"ש דתבן וקש דבתר הכי ובש"ס באמת לא זו אף זו קתני, הגם דקאמר בפי' לית לן בה וזה ברור. והשתא כיון דהביא הרמב"ם והטור הך דקדם לתבן וקש אין צורך להם דקוי וקיימי, ונראה פשוט דגם רש"י נתכוון לזה דקשיא לי' בהא דקאמר לית לן בה הגם דמעיקרא משמע דבעינן שישוט לעומת המים וע"ז פירש"י דלכך קאמר לית לן בה דאפי' מלמעלה למטה שפיר דמי והיינו באופן דנראה גם כח עצמו כגון בקדם לקש א"כ כ"ש בהא שאין לו סיוע מן המים ולא הוצרכו מעיקרא שישיט לעומת המים רק משום דלהיפוך אין סיוע מכח העוף כלל אבל פשיטא שכל שיש סיועת עצמו דמהני וכ"ש בכח עצמו בלבד אף שאין המים מתנגדים לו וזה ברור לפע"ד שאין להקל במה שכתבו הפוסקי' לחלק בין מרוצת אגמים למרוצת הנהר ודו"ק

סעיף י. שור שהרביצוהו לשחיטה אע"פ שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו אין חוששין לו מפני שנועץ ציפרניו (י) ומתחזק עד שמגיע לארץ:

(הג"ה ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו חוששין לו):

י מפני שנועץ ציפרניו. הפוסקים האריכו ליישב מהך דשוורים המנגחין זא"ז דאי נפל לארץ חיישינן וכתבו לחלק דהתם כל אחד מתחזק על חבירו ואינו נועץ ע"ש. ולפע"ד נראה פשוט לפי מה שכתבתי לעיל (ס"ק ב') והוכחתי מדברי התוס' דהתם לאו מכח הנפילה אנו דנין דהא עיקר דינא קאמר שוורים המנגחין זה את זה ומה זה ענין לנפילה רק על ההכאה אנו דנין ואמרי' דכל דלא נפל מחנות ההכאה לא חיישינן לההכאה זו אבל בנפל חזינן דגדלה הכאה זו עד שנפל לארץ חוששין לה. ולפ"ז כמו שכתבו התוס' לחלק דאף דבעלמא בעינן עשרה טפחים בנפילה הכא בהכאה בפחות מעשרה חוששין א"כ בהא נמי מחלקינן בהכי דדוקא בנפילה גרידא מהני הך סברא דנועץ ציפרניו ולא בחשש הכאה כמו דמחלקינן לענין גובה עשרה. ולפ"ז גם מ"ש הש"ך (ס"ק ט"ו) דאם קשרו רגליו חוששין אפי' בפחות מעשרה הואיל והפילוה אחרים ולפי הנ"ל צ"ע דהתם לאו משום שהפילוה אחרים אתינן עלה רק מחמת הכאה אבל כל שנפל שלא בהכאה דין נפילה יש לו ובעינן גובה עשרה ודו"ק:

והנה הרשב"א והר"ן הביאו דעת הרמב"ם דדוקא בנפילה לא מהני בדיקה קודם מעל"ע אבל בכל הני דאמרינן בש"ס חוששין מ"מ בדיקה מהני אפי' קודם מעל"ע. ותמהו עליו דאין חילוק כלל דמעיקרא לא מינכר. ולפענ"ד נראה פשוט דטעמו של הרמב"ם דוודאי נפילה גופא גזירת הכתוב הוא כמו שפירש"י במשנה והיינו דוקא במה שבא ע"י נפילה גרידא אז אמרינן דלא מינכר אבל בכל הני דמוזכר בש"ס משום הכאה אתינן עלה דמה"ט לא מצינו בזה גובה עשרה ואדרבה בשוורים המנגחין אפי' בפחות חיישינן והיינו להכאה ובהא שפיר מהני בדיקה ונהי דאפשר דאם נמצא שינוי מטריפים כמו בנפילה גמורה אבל הך נפלה דמטרפינן קודם מעל"ע אפי' בלי שינוי כלל זהו דוקא בנפילה גרידא בלי הכאה והיינו דלא אידכר בבהמה בנפלה מן הגג חילוק בין קשה לרך רק בעוף דהכל מטעם חבט אתינן עלה ובהא שפיר מהני בדיקה והיינו דקאמר חוששין דבדיקה מהני. ומ"ש הרשב"א דלכך קאמר חוששין דנפילה גופא אינו רק חשש. תמהני דפשיטא דוודאי טרפה היא ולא ספק ומה זה דנקט חיישינן. ולדעת הרמב"ם ניחא וצ"ע:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה