אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן נד

על יו"ד סימן נג

סעיף א. הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח י"א מכאן וי"א מכאן וכל אחת תקועה בחוליא שלה ולמטה מהן יש עור צלעות קטנות שאין בהם מוח ולאחר שכלו כל הצלעות יש חוליות שאין צלעות תקועות בהן נשברו רובן של כ"ב [א] הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השררה בין ששה מצר זה וששה מצר זה או י"א מצד זה ואחר מצד השני טרפה ואם נעקרו מהחוליא [ב] והחוליא קיימת הוי כאילו נשברו:

[א] נשברו רובן של כ"ב. יש להסתפק לפי מה שפסקו ב"י והרב דאין חסר ומתר בתולדה פוסל בצלעות א"כ אם יש יתר צלעות או חסר אם נאמר דהכל תלוי ברוב צלעות שיש עכשיו ואם יתר צלעות צריך שישברו רוב כפי מה שהן וכן בחסר ותרוויהו יש להקל ולהחמיר כיצד ביתר כשיש י"ג מכאן וי"ג מכאן לא מיטרפה עד שנשברו כל הי"ג ואחת או שבעה מכאן ושבעה מכאן אבל ששה מכאן וששה מכאן לא הרי יתר להקל וכן להחמיר כשיש י"ב מכאן וי"א מכאן ונשברו כל הי"ב שבזה הצד טרפה הרי יתר להחמיר וכן בחסר כשיש ט' מכאן וט' מכאן ונשברו חמשה מכאן וחמשה מכאן טרפה דהא יש רוב והוי חסר להחמיר וכן להקל כשיש ט' מכאן וי"א מכאן ונשברו כל הט' ואחת שבצד השני כשר מחמת שאין שם רק ט' לא הוי רובה. ותמהני על הפוסקים שלא זכרו מזה כלום. והנה לכאורה מלשון הברייתא שם אלו הן רוב צלעות ששה מכאן וששה מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן. ויש להבין וכי לא ידענו רובה כמה הוי כמה שיש מהן צריך להיות רוב וכי לא ידענו לחשוב רובה וע"כ דבא הברייתא לומר דלא תימא ברובה תליא מילתא רק במנינא תליא מילתא דבמנין י"ב צלעות תלוי הטריפות ולא קתני רובה [רק משום] דתמיד כך הוי באמת אבל לא ברובה תליא מילתא רק במנין י"ב. אך יש לדחות דעיקר כוונת הברייתא לומר דלא תליא בכל הצלעות רק רוב צלעות הגדולות דהיינו ששה מכאן אלא דיש להבין כיון דעיקר כוונת הברייתא לזה האיך שייך עלה מימרא דר"י ובצלעות הגדולות שיש בהן מוח דהא כל כוונת הברייתא אינו רק לזה אך מזה יש להוכיח להיפוך דוודאי בלא"ה יש להבין מה ביקש ר"י בזה כיון דברייתא ששה ששה קתני מבואר להדיא דבצלעות גדולות מיירי לכך נראה דעיקר כוונת ר"י לומר דלא תימא דברייתא לעקור רובה קאתי ולומר דבמנינא תליא מילתא רק דבא לפרש המשנה דבצלעות גדולות תליא דבמשנה איכא למימר אפי' בקטנות ולפי זה באמת הכל תלוי לפי מה שהן עכשיו, ומ"מ לדינא נראה שיש להחמיר בכל זה דבלא"ה יש לפקפק בגוף ההיתר של חסר ויתר כמבואר לקמן א"כ דיו שלא יצטרף להטריף ולא שנבא להקל מחמת החסר ויתר וצ"ע:

[ב] ואם נעקרו מהחולי', עש"ך ס"ק ד' וזה תלוי בפירש"י ותוס' שם בהך מימרא דשמואל נעקרה צלע מעיקרה, דרש"י פי' בוכנה בלא אסיתא ור"ת פי' עם אסיתא, וראייתו דפריך לעיל לרב כהנא ורב אסי, משמע דליכא מאן דפליג דבלי אסיתא לא מיטרף, והנה יש לתמוה לפי' התוס' דפריך בתר הכי מהא דאמר ר"י א"ש וכן לטריפה ומשני הכא צלע בלי חולי' התם חולי' בלא צלע, א"כ מבואר דהכא בצלע גרידא מיירי, וצ"ל דהתוס' מפרשים דהקושיא היתה דהתם קתני חוליא טרפה דהא אפי' בחצי חוליא טרפה, ומשני הכא צלע בלא חוליא בלי כל החולי' אבל חצי חולי' נעקרה [ומ"מ צ"ע בדברי התוס' ויתבאר בסמוך] והנה יש להבין לפרש"י ובה"ג מה זה דמשני התם בשלהי כפלי ופירש"י שאין שם צלעות אמאי לא מוקי בפשיטות בצלעות קטנות ומוכח מזה דס"ל לרש"י דשמואל [בהכל] חולק על הנך אמוראי דמעיקרא וסובר דברייתא דוקא נשתברו קתני ולא נעקרו וכן מה דקתני בצלעות גדולות היינו נמי דוקא בנשתברו ולא בנעקרו, ולפ"ז אפי' נעקרה צלע קטנה מעיקרה טרפה לפירש"י ובה"ג, ולפ"ז צ"ע על הש"ך דכאן החמיר בלי הפ"מ כבה"ג והב"ח החמיר, אפי' בה"מ, ואולם בס"ק ה' כתב בפשיטות דה"ה נעקרו צלעות הקטנות כשרה לכ"ע, ובאמת לבה"ג ע"כ טרפה כנ"ל, ומ"ש הש"ך דכן מוכח בש"ס וודאי להנך אמוראי כך הדין ואפי' בנעקרו גדולות מוכח בש"ס להדיא דבעינן רובה דוקא או שלשה מכאן ושלשה מכאן לבן זכאי ומ"מ לבה"ג מיטרפה אפי' באחת וה"ה בזה, וכן מ"ש בשם הרשב"א היינו לפי דלא ס"ל כבה"ג הנ"ל, ומ"מ לדינא תמהני על זה דהאיך ס"ד דאפי אי נימא דשמואל סובר כן מ"מ כיון דרב ור' יוחנן ובן א פליגי עלי' פשיטא דלית הלכתא כשמואל בהא דהלכה כרב ור' יוחנן נגד שמואל בכל מקום הלכך נראה שאין להוסיף מה דלא נזכר בפי' כבה"ג להחמיר ובה"מ יש להקל בכל גוונא כדעת הש"ך ועי' בסמוך:

סעיף ג. נעקר מהצלעות גדולות [ג] צלע וחצי חוליא עמה טרפה (הג"ה ודוקא נעקרה אבל אירע כך חסירה [ד] כשר וה"ה אם יתרה חוליא אחת אפי' עם ב' צלעות כגון שנמצאו י"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח כשר וכן אם נמצאו בצד אחד ט"ו צלעות ובצד אחד כתקונו):

[ג] נעקר מהצלעות גדולות, זהו דעת הרשב"א ויש חולקין בזה דאפי' בקטנות טרפה בהא, ונראה דדבר זה תלוי כפי מחלוקת פירש"י ותוס' שם בהך מימרא דשמואל נעקרה צלע מעיקרה דרש"י פי' בלי אסיתא והתוס' פי' באסיתא, והנה לתרוויהו יש להבין למה פריך מהך השתא הא מעיקרא לכלהו אמוראי קשה מהך משנה דפשיטא דליכא מאן דפליג אמילתא דשמואל בהא, והתוס' דייקו מדפריך לרב כהנא ש"מ דליכא מאן דפליג א"כ משמואל נמי קשה, ועוד הא כתבו התוס' בהדיא ריש א"ט דלכך פריך והאיכא בסגר ושב שמעתתא וקא חשיב הך בין המשניות ולא בכלל שמעתא משום דממשנה גופא מוכח כן דקתני כדי שינטל מן החי וימות אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון א"כ מוכח דלא הוי שיעור מיתה רק בחוליא ולא בצלע וחצי חוליא, וצ"ל דלשיטת התוס' לא פריך מעיקרא דוודאי מודים התוס' דלאו לגמרי סובר שמואל כהנך אמוראי דמעיקרא רק בהך מילתא דבוכנא בלי אסיתא לא כיון דפריך בפשיטות לרב כהנא ור"א אבל מ"מ בהא וודאי פליג דדוקא בצלעות גדולות ס"ל להנך אמוראי כן אבל בקטנות לא ואיהו סובר דכל צלע וחצי חוליא טרפה ולא מפליגו בין גדולות לקטנות כלל בנעקרו עם חצי חוליא, והשתא פריך שפיר לשמואל, ומשני בשלהו כפלי אבל מעיקרא הוי מצי למימר בקטנות דאינהו בהדיא אגדולות דוקא קאי ורש"י סובר דבכל גוני פליג שמואל וסובר דדוקא בנשתברו מפלגינן בין גדולות לקטנות ובין צלעות גרידא או חוליא עמם אבל בנעקרו אפי' בקטנות ואפי' בלי חולי' כלל טרפה, הלכך מעיקרא לא הוי מצי לאקשויי דבקטנות לכ"ע כשר אבל לשמואל פריך שפיר והוצרך לשנויי בשלהו כפלי, ולפ"ז נראה לפע"ד דדבר זה תלוי במחלוקת בה"ג והפוסקים דלבה"ג פשיטא דטרפה ואפי' בלי חולי' כלל כמו שכתבתי בס"ק לפני זה דלדידי' הלכה כשמואל אבל להפוסקים דלא פסקו כשמואל יש להכשיר בענין זה והרשב"א דסובר דלא כבה"ג גם בכאן מכשיר, הלכך נראה דבה"מ גם בזה יש להקל ועדיין צ"ע:

[ד] אבל אם אירע כך חסירה, עש"ך (ס"ק ח') ומוכח מדבריו דדוקא בה"מ הכשיר הרב כאן. ובאמת הוא תמוה דהא הרב משוה חסר ליתר שהרי כתב וה"ה אם יתירה וביתר כתב הש"ך גופא ס"ק ט' דהכא אפי' שלא] בה"מ כשר, לכן נראה דהרב בהג"ה סמך לו על סברא ראשונה של הרב בעל ת"ה דהכא לכ"ע חסר כשר וכמ"ש הט"ז בשמו ס"ק ד' דאפי' אי נימא בעלמא חסר כניטל היינו דוקא היכא שהקפידו בש"ס בפי' על המנין ואמרו שאם ניטל מן, המנין טרפה ה"ה חסר. וכן באחת שאמרו בה ניטל טרפה אבל כאן לא אמרו רק נעקרו ונשתברו ולא זכרו כלל להקפיד במנין רק ברוב ומה. שהזכירה הברייתא מנין כבר כתבתי לעיל דהיא רק להורות דרוב בגדולות קאמר ולא בקטנות א"כ מנין לנו להטריף בלי שום שבירה רק נחסר מתחילת ברייתה וכן נראה דלכך לא הביא הך מימרא דשמואל בין שב שמעתתא משום דעיקר הטריפות במשנה גופא נאמר כדי שינטל מן החי ושמואל לא בא לומר רק דכמו לענין טומאה בענין חסרון אחר שנברא ה"ה בטריפות וכדברי ת"ה הנ"ל:

סעיף ה. אם נשברה השדרה [ה] ולא נפסק חוט השדרה כשרה:

[ה] אם נשברה השדרה, כבר כתבתי לעיל דנשברה השדרה צריך בדיקה על פסוקת חוט. והוכחתי כן מהמשנה, ולפ"ז לדידן דאין בקיאין בבדיקה יש להטריף נשברה השדרה, איברא מדברי התוס' (ריש א"ט) בד"ה ניקב הלב, משמע דאפי' בדיקה לא בעי בלי פסיקת החוט, וכן נראה מדברי הפוסקים גבי ריאה דאיגלדה כאהינא סומקא דלא. ניחא להו דעת בה"ג דבעי בדיקה דכשרה בלי בדיקה משמע, א"כ ה"ה הכא ואף שהרשב"א הביא שם קצת מקומות דבעי בדיקה מ"מ מדלא הזכיר הך משמע דלא בעי בדיקה בהא, וכן נראה מדברי הרב בהג"ה שלא הגי' כלום בזה, שיב ראיתי בס' דגול מרבבה שהחמיר ג"כ בענין בדיקה הא ונראה כיון דמדברי ז' לא משמע כן יש לסמוך אבדיקתנו וצ"ע,

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה