תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן נב
סעיף א עוף שנפל לאור ונחמרו בני מעיו ונשתנו הלב וקורקבן וכבד שדרכם להיות אדומים והוריקו ככרתי [א] או המעיים שדרכן להיות ירוקים והאדימו טרפה אפי' במשהו מהם שנשתנו ואפי' לא הגיעו לחלל [ב] כיון שנשתנו מחמת מכת אש סופן לינקב והכבד אין השינוי אוסר בו אא"כ נשתנו כנגד המעיים [ג] דהיינו בראש הדק שלו וכלפי פנים או אם הוריק כנגד המרה או כנגד כל מקום חיותה אבל הריאה אין חוששין לה [ד] מפני שצלעותי' מגינות עלי' (הג"ה וטחול שהוריקה בסומכי' [ה] אפי' רק משהו טרפה שסופו לינקב):
[א] ככרתי. זהו דעת הרשב"א דאין פסול בכבד רק במראה גרין בלבד לא במראה געל שהכבד הוא ירוק כמראה געל כשהוא שמן וכתב רש"ל אם ידוע שהוא כחוש אין לתלות בשומן ולפענד"נ דלדרשב"א בכל גווני כשר בכבד במראה געל שהרי בעוף בייתי שיש במינו מדברי כבד ירוק אפי' ככרתי הכשיר הרשב"א ולמדה מיותרת ביני וביני דאמרינן כיון שיש במינו כך אף שזה בייתי הוא מ"מ כשר א"כ ה"ה כאן כיון שיש בשמן כך אפי' בכחוש כשר דלא גרע שמן וכחוש מבייתי ומדברי, ומ"מ הרש"ל יפה כתב לפי שיטתו לקמן דחולק על הרשב"א בעוף מדברי אבל להרשב"א שם ה"ה כאן ומ"מ לפי מה שאכתוב לקמן בס"ד דהעיקר בזה כהרש"ל ה"ה [הכא והנה הר"ן בשם הרא"ה הביא דה"ה בלב וקורקבן אין מראה געל פוסל שאין האש מוריק אלא ככרתי. ונראה שהמחבר נמשך לשיטה זו דכלל בכלהו ככרתי. אבל אני תמה דמוכח מדברי הרא"ש להיפוך דאפי' בכבד כל מראה ירוק פוסל כל שידוע שנפלה לאור שהרי כתב שם והא דטרפינן בשינוי מראה של בני מעיים היינו דוקא היכא שידעינן שנפלה לאור אבל היכא דלא ידעינן וכו' תלינן בשינוי הטיבעים שפעמים מחמת רוב שומן או רוב כחוש משתנים וכו' ע"ש משמע דאפי' היכא שיש לתלות ברוב שומן מ"מ בנפלה לאור לא תלינן ודוחק לפרש לשון הרא"ש דבירוק געל פשיטא לי' דבלא"ה כשר אפי' נפלה [לאחר] דדבר המצוי היא רק דאפי' בירוק ככרתי משמע לי' להכשיר דפעמים מחמת שומן נעשה ירוק ככרתי ואף שאינו מצוי מ"מ יש לתלות, זהו דוחק דמשמע ברשב"א דמחמת שומן אינו רק געל לא כרתי, גם בעיקר דברי הרשב"א אני חוכך במה נפשך דאי נימא דסברא זו דשומן הוא על הרוב דכל שהוא שומן הוא געל ומיעוט הוא ירוק ככרתי א"כ גם להיפוך כשהוא שומן והיא אדום (יטרף) [נטריף] שאין זה מראהו כלל ולא גרע מלא נבדקו הבני מעיים כלל דטרפה ע"י נפילת האור א"כ כאן הרי אין כאן בדיקה ואדרבא נראה ריעותא שהיא אדום וצריך להיות געל דהוא ירוק ואפי' לא הי' רק ספק השקול דפעמים ירוק ופעמים אדום הי' הדין להטריף גם אי נימא דהוי ספק שקול גם השתא כשהיא געל יטרף דאכתי ליכא בדיקה ואי נימא דהשתא [נעשו] געל פשיטא דיש להטריף וכהאי גוונא הקשה הט"ז לקמן על הרשב"א בדין עוף בייתי ולפמ"ש שם דהרשב"א מתיר בלא נבדק כלל גם כאן ניחא אבל לפי פסק המחבר לקמן גם דין זה צ"ע, לכן נלפע"ד שיש להחמיר בכל זה בכל מראה בין גרין בין געל אפי' בכבד וכ"ש מה שנראה מהמחבר דבכל בני מעיים אדומים אין פוסל רק מראה ככרתי ונמשך אחר הרא"ה והוא דעת יחיד וכל הפוסקים לא ס"ל כן בפרט מדברי הרשב"א והרא"ש הנ"ל וצ"ע:
[ב] ואפי לא הגיע לחלל וכו' סופן לינקב, משמע מדברי המחבר וכן מדברי הרשב"א שהטעם בזה דאמרינן אף דלא שלט האש רק במקצתו סופו לינקב כמו זיהרא וארס אבל לא אמרי' דכיון ששלט כאן אמרינן דבאמת שלט מיד בכולו רק לא איגלי בהתתייהו דמנין לנו באמת לומר כן, ולפ"ז צ"ע על הרא"ש דהביא ראי' להך דינא מהא דהוריקה כבד כנגד בני מעיים דמטרפינן א"כ כ"ש באותו אבר עצמו, ולפי הנ"ל היא תמוה, דמה ענין זה לזה התם אמרינן דכח האש באמת שלט בבני מעיים הסמוכין לכבד רק לא איגלי בהתתייהו כמ"ש הרא"ש גופא שם וכן מוכח מכל הפוסקים ומנין לנו ללמוד לכאן שנאמר דהוי כמו זיהרא וארס דסופו שיעבור מעבר לעבר ואפי' אי נימא דהרא"ש חולק על זה וסובר דגם בזה הטעם דכבר שלט מעיקרא בכולו [מה דבאמת מוכח מלשון הרא"ש גופא להיפוך ע"ש] מ"מ אין ראי' כלל דהתם כיון דבני מעיים נגד הכבד סמוכים ואין מפסיק כל ששלט בכבד אמרינן דשלט בהם משא"כ בזה דנימא כיון דשלט מצד זה שלט בעבר הב' אדרבא האבר עצמו הי' עומד בעובי' לפני האש ומגין באופן שדברי הרא"ש צ"ע בפרט לדעת רוב הפוסקים דאין בכבד טריפות מצד עצמו רק מחמת בני מעיים ש"מ דלא אמרינן דסופו לינקב ולינטל כולו ולמה נאמר מעבר לעבר ומנין להם חילוק זה כיון דראיית הרא"ש אינה הרי דלולי דאמר ריב"י שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן הוי ס"ד דאפי' מעבר לעבר לא מיטריף במראה א"כ מנין לנו דיהא גרע משיעור נקובתן דכללה היא דבעינן לבית חללו ומ"מ לפי מה שאבאר לקמן לדעת הרמב"ם ממילא דין זה של המחבר אמת מטעם אחר ע"ש: [ג] כנגד המעיים, עי' ט"ז ס"ק ג' מה שכתב ליישב דברי הג"א והמרדכי שתמה עליו הב"י ודבריו מגומגמין דבהדיא כתב המרדכי הא מילתא בהוריק כבר כנגד בני מעיים מבואר דהנך תרי טעמי לא שייכי רק כנגד בני מעיים לא בכל מקום בכבד גם בלא"ה דבריו דחוקין מאוד ואין להאריך בהם: ולפי שראיתי בכאן מבוכה בין הפוסקים בענין זה ראיתי לברר הכל על נכון ומתוכו יתבארו דברי הג"א מהמרדכי הנ"ל ולא יקשה תמיהת הב"י כמו שאבאר:
גרסינן [פ' א"ט נ"ו] שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן מה נקובתן במשהו אף ירוקתן במשהו ובעי בתר הכי הוריקה כבד כנגד ב"מ מהו ואמר לי טריפה ופריך ולא יהא אלא ניטל ומשני כיון שהוריקה כבד כנגד ב"מ בידוע שנפלה לאור ונחמרו ה"מ ע"כ. והנה רוב הפוסקים פירשו דהאיבעי' היתה בהוריק כבד באותו הצד סמוך למעיים דנימא דחיישינן דנחמרו המעיים והשיב לו דטרפה ולפי' זה קשה מה זה ששאל אח"כ ולא יהא אלא ניטל דכיון דעיקר הספק הי' מצד המעיים ולא מחמת כבד בעצמו, גם קשה לפי הגירסא בידוע שנפלה לאור דהא עד השתא בנפלה לאור מיירי כדקתני במשנה להדיא. ובאמת כי לשיטת הרשב"א יש לישב קושיא א' דפשיטא לי' דכבד שהוריק במקום מרה ומקום חיותא דטרפה ומבעי' לי' אי שם סמוך למעיים דאין שם מרה ומקום חיותא לא איכפת לן בהורקה או לא והשיב דטרפה וע"ז שאל לא יהא אלא ניטלה והשיב דאינו מחמת עצמו שם רק בידוע שנחמרו מעיים והיינו כיון דהוריק סמוך למעיים, וביותר יש ליישב לפמ"ש הראב"ד בהשגות דהאיבעי' הוא דהי' חושב דמקום ב"מ עדיף טפי, די"ל דהורקות מכח הב"מ בא לכבד וע"ז משיב דטרפה ומקשה מ"מ נהי דמצד הכבד הוא מ"מ כיון דלא נחמר רק הכבד לא יהא אלא ניטל ומשני דמחמת זה יש לחוש לב"מ גם כן אך עם כל זה יש להבין דמכל מקום אפי' שלא כנגד המעיים רק בצד המרה למה לא נימא בנחמר שם טרפה דבידוע שנחמרה המרה ומ"ש מרה ומ"ש ב"מ אדרבא מרה קלה הוא ליחמר טפי מב"מ דהוא דק וכל סמוך למרה טרפה דנחמרה המרה ולא אגלי בהתתייהו, והרשב"א גופא לא הטריף שם [רק] משום, שלא נשאר כזית במקום מרה ומחמת טריפות הכבד הוא והוא מחמת טריפות המרה למ"ד טריפת כבד מכח מרה הוא [ודברי הש"ך ס"ק ה' בשם הרשב"א לא נתבררו לי כי נראה שהחליט דטריפות כבד משום מרה הוא] אבל לפי הנ"ל בלא"ה אפי' נשאר כזית ואפי' סמוך למקום הזה ראוי שתטרף מחמת דנחמרה המרה, ועוד קשה כי לפי שיטתם דאין פסול בכבד מחמת עצמו רק מחמת ב"מ זולת במקום מרה וחיותא והיינו דלא אמרינן דסופו לינטל כולו רק לנקב א"כ מ"ש דאמרו כאן שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן וס"ד דבמשהו לא מיטרף ומ"ש דגבי ריאה דלא הוזכרו כלל שיעור המראה הפסולה ואדרבא כתבו כל הפוסקים דאין סברא כלל לומר דבמשהו לא תטרף כמבואר לעיל (סי' ל"ח) דכיון דחשבינן לה לקותא מה לי כולה או מקצתה ומ"ש כאן דקמ"ל דבמשהו מיטרפה:
והנה הרמב"ם ז"ל (פ"ז מה"ש ה"ב) כתב וז"ל עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו או קורקבנו או שהאדימו המעיים שלו ככל שהוא הרי זו טרפה שכל הירוקים שהאדימו או האדומים שהוריקו מחמת האור בעוף הרי הן כמו שניטלו וטרפה ע"כ, ובהלכה כ"א כתב כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה ב"מ או שנשתנו שאר בני מעיים ועמדו בשינויין אחר שליקה ומריסה כמו שבארנו בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה וכו' מ"ש, ודבריו צריכין נגר להולמם כי מעיקרא משמע מדבריו להדיא דכבד מיטרף בכל גווני בכל שהוא כמו שאר ב"מ דלכך כתב דהוי כאילו ניטלו ולא קאמר ניקבו לאשמעינן דאפי' בכבד טרפה בכל שהוא דהוי כניטל כולו ובאמת בש"ס פריך ולא יהא אלא ניטלה מוכח בהדיא דטריפות שינוי מראה אין פוסל בכבד דלא יהא אלא ניטלה, גם מ"ש אח"כ בהלכה כ"א תמוה מאוד כי ממה שכתב או שאר בני מעיים מוכח בהדיא שלא בא בכאן לומר רק דשאר ב"מ אפי' לא נפלה לאור טרפה וכן הכבד שכתב מקודם ג"כ בא לומר אפי' לא נפל לאור א"כ אין חילוק בין כבד לשאר ב"מ לשיטתו כלל ומה זה שחלק אח"כ, גם הו"ל לומר מעיקרא בפשיטות דאפי' לא נפל לאור ונמצאו משונים טרפה הגם דבש"ס מוכח להדיא שדין הכבד משונה מבני מעיים וכל טריפותו מחמת ה"מ באופן שדברי הרמב"ם ז"ל תמוהין מאוד לכאורה
אמנם אחר העיון היטב דברי הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים על פי סוגית הש"ס והוא דכד מעיינת ברמב"ם תראה דלא ס"ל מה שכתבו הרשב"א והרא"ה לחלק בין ירוק גרין או ירוק געל רק דכל אדומים שהוריקו טרפה ואפי' בכבד שהרי מעיקרא בריאה כשהזכיר מראה ירוקה חילק בין גרין לגעל וכאן כתב בפשיטות דאדומים שהוריקו טרפה וכן משמע באמת בש"ס מדלא חילקו רק גבי ריאה ולא בנפלה לאור, ולזה סובר הרמב"ם דודאי מדקאמר שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן במשהו כבד נמי במשהו מיטרפה דהא במתני' ונחמרו ב"מ קתני וכבד בכלל וכן אמרו שם אח"כ לא אמרו רק בלב וקורקבן וכבד והיינו דכל שנראה סימן משהו ששלט האור אמרינן דשלט בכולו והוי כנוטל כולו וסימן הירקות הוא אינו רק להורות ששלט האור באבר הזה וכל ששלט בו בכולו שלט והוי כניטל ולכך גם בכבד טרפה וזהו דקמ"ל כאן דס"ד נהי דלקותא הוא מ"מ לא סגי במשהו רק באותן דנטרפין בנקב משהו אבל בלא"ה לא ועל זה קאמר דכמו דנקובה דנקט בכל מקום הוי במשהו ה"ה ירוקין דקאמר כאן במשהו ואפי' כבד הוי במשהו אמנם ההפרש שיש בכבד בין שאר ב"מ הוא כך דבכבד בעינן דוקא נפלה לאור לפי שהירקות מצוי הוא בכבד לפעמים לסיבה מן הסיבות כמ"ש הר"ן, ומשמע שם מדבריו דבכבד מצוי היא ע"ש וכן מדברי הרשב"א בתו"ה מוכח להדיא דדוקא גבי כבד מצוי הירקות לא בלב וקורקבן ע"ש, הלכך בכבד בלא נודע שנפלה לאור תולין הירקות בדבר אחר ולכך נקט במתני' נפלה לאור דוקא דבהא בכל ב"מ טרפה אפי' בכבד ואפי' בנקב משהו והיינו דבעי בתר הכי הוריקה כבד כנגד ב"מ והיינו בלא נפלה לאור רק שנמצא הכבד ירוק כנגד ב"מ ומפרשו הרמב"ם כנגד היינו כמראה ב"מ ולזה בעל האיבעי' מספקא לי' אי דוקא ירוק געל מצוי בכבד ובעינן נפלה לאור דוקא אבל ירוק כמראה ב"מ זה אינו מצוי כ"כ בכבד כמו שחילק הרשב"א באמת דזה בא [משומן] וזה לא וע"ז השיב לו דטרפה וע"ז מקשה בש"ס [לא בעל האיבעי' כמבואר שם] אח"כ ולא יהא אלא ניטל שאם אתה אומר שכל שיש ירוק בכבד טרפה אפי' לא נפלה לאור דתלינן דוודאי מחמת עור נעשה ולא תלינן ע"י חולי ומ"ש דניטל הכבד כשר הא כמו שחום האש גורם ירקות בכבד כמו כן גורם נטילת הכבד דהוי כניטל דמה"ט בנפלה לאור מיטריף במשהו בכבד ג"כ א"כ בניטל הכבד ניחוש שמא מחמת נפילת האור ניטל ולמה יגרע נטילת כל הכבד ממשהו ירקות דלא תלינן בחולי רק באור א"כ כ"ש בניטל דלא נתלה בחולי רק באור דגורם נטילה וע"כ דשאני כבד דיש לחלות טפי בחולי שהאברים [הנטרפים] [הנשרפים] אינן עלולין לקבל חולשה ומה"ט רוב בהמות כשרות משא"כ כבד דאינו עלול ליטרף עלול לקבל חולשה שהרי ריבוי הדם מוציא ברוב בני אדם מכות ובועות בחוץ מגופם ואם הי' מצוי כך בפנים הי' מת מיד רק שאין האיברים שהיות תלוי בהם עלולים לקבל חולשה א"כ כמו כן בירוק נהי דבשאר ב"מ בוודאי יש לתלות באור אבל בכבד יש לחלות בחולי דלא גרע מניטל כולו דתלינן בחולי ולא באור אף שהוא גורם הנטילה לכבד ונראה שזו הוא כוונת הר"ן שכתב לתמוה על הרמב"ם דמטריף בשינוי אפי' לא נפל לאור שהרי הירקות מצוי הוא בכבד מחמת חולי עכ"ל מבואר דהכבד עלול טפי שיהא בו ירקות מחמת חולי משאר בני מעיים ולזה גם הרמב"ם סובר דכבד באמת אינו נטרף רק בנפל לאור רק בירוק כמראה בני מעיים מטריף והיינו כדמסיק דמדהוריק כמראה ב"מ בודאי נפל לאור ונחמרו ב"מ והיינו דמחמת שנחמרו המעיים ונתחממו קיבל הכבד מראה מירקותן הרי דגם לפי' הראב"ד ס"ד סברא זו דהכבד בל ירקות מבני מעיים ע"ש. ולהרמב"ם אמרינן דבנחמרו ב"מ קיבל הכבד וירקותן ונהפך למראה ירוק כמותם לכך כיון שנהפך למראה זו בוודאי נפלה לאור ונחמרו המעיים אבל בשאר מראות ירוק דוקא בנפלה לאור חיישינן ולא בלא נפלה דעלול לקבל חולי אבל שאר ב"מ דאינן עלולין לקבל חולי שפיר כל ירוק פוסל בהם אפי' לא נפלה לאור ו"ה שכתב הרמב"ם מקודם דין נפלה לאור דאז כל בני מעיים שווין דכל ירוק פוסל בהם אח"כ כתב בהוריק סתם בלי נפילת האור אז בכבד דוקא כמראה בני מעיים ושאר ב"מ כל שנשתנו טרפה אפי' בלי נפילת האור וכל שינוי מראה. ולפ"ז מוכח להדיא [מדמיבעי'] לן בכבד כנגד בני מעיים בלי נפילת האור מוכח דבשאר ב"מ אפי' לא נפלה לאור כל שנשתנו טרפה וכמו כן מוכח דכל שהוריק במשהו אפי' לא הגיע לחלל טרפה כיון דהוי כניטל כולו כ"ש כניקב. ולפ"ז דברי הג"א נכונים וברורים דס"ל כדברי הרמב"ם הנ"ל א"כ מוכח בש"ס דהכבד כנגד בני מעיים טרף משני טעמים חדא דכיון שהוא כנגד ב"מ בהכרח שנחמרו מעיים מחמת נפילת האור גם כיון דבהכרח נפלה לאור ממילא גם מצד עצמו טרפה שהרי הכבד נטרף מחמת עצמו במשהו כל שנפל לאור דהוי כניטל כולו והן הן דברי הרמב"ם ממש, ולפ"ז נ"ל שיש מקום לחוש בכל מקום בכבד שהוריק במשהו כל שנפל לאחר כדעת הרמב"ם והג"א הנ"ל, וכן בלא נפל לאור והוריק כמראה ב"מ מאחר שהוכחתי שדברי הרמב"ם עיקר והנה לפמ"ש הש"ך סוס"י זה דאין אנו בקיאין בבדיקת נפלה לאור א"כ בנפלה לאור אין נ"מ בזה לדידן רק בלא נפלה והוריק כמראה ב"ח ואפי' שלא במקום מרה וחיותא ושלא בצד סמוך למעיים ראוי להחמיר כהרמב"ם הנ"ל, ועי' מ"ש לקמן ס"ו בהגה עוד בזה:
[ד] אבל הריאה אין חוששין לה, עי' ט"ז מה שהאריך לתמוה בזה ובסוף דבריו רוצה לקיים גירסת הטור שלפנינו שהאדימה רק שיש כווץ במקום אחד שנראה שנתאדמה הריאה מחמתו, ואין דבריו נכונים כלל דא"כ ירוקין שהוסיפו בירקות וכן אדומים שהוסיפו באדמימות משכחת לאיסור בכווץ ובש"ס מוכח להדיא שלא אמרו רק אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו, והש"ך בנה"כ השיג עליו ודעתו דהרא"ש מכשיר כל מראה בריאה של עוף בנפלה לאור וכ"ש בלא נפלה והרשב"א מטריף בכל מראה כתירוץ ראשון ואני תמה דאי כך כוונת הרא"ש תיקשי הא הרא"ש מייתי ראי' דהא דקאמר אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר היינו דאפי' חמרה כשר דאל"כ כשאמרו כאן לא אמרו אלא בלב וקורקבן וכבד למה לא חשיב ריאה בהדייהו והשתא פשיטא דמיירי במראה גרין דאי במראה געל אין ראי' כלל דהתם לא קא חשיב רק מה דטרפה בנפלה לאור אבל בנודע בבירור שלא נפלה בודאי לא מיטרפה אבל ריאה במנ"ח אי במראה גרין הא כשר ואי במראה געל אפי' נודע שלא נפלה טרפה ואין כאן ראי' וע"כ דבאמת לא רצה הרא"ש להוכיח רק דמראה גרין כשר:
ולפעד"נ ליישב בפשיטות והיא דוודאי דעת הי"מ שהביא הרשב"א להכשיר בכל מראה ירוק בין גרין בין געל אבל מטעם דאמרינן קיטרא בעלמא עייל בהו הייני כפי' הג"א בשם ראבי' דמחמת נפילת האור עייל בהו קוטרא ולא נחמרו וכן משמע מכל הפוסקים שכתבו דגם גבי בהמה שייך טריפות נחמרו ב"מ ולא מצינו מי שחולק בענין השלקבין עוף לבהמה ואי כפי' שני של ראב"י בבהמה טרפה ולא אמרינן קוטרא עייל בהו כיון שאין דרכה [לשכון] למעלה וע"כ דקוטרה עייל בהו היינו ע"י נפילה זו, ולפ"ז פשיטא דהיינו דוקא בנפלה לאור אבל לא נפלה ויש בה מראה הפוסל בריאה פשיטא דטריפה דלא שייך צלעות מגינות רק מנפילת האור ולא מחולי רק דבנפלה לאור תלינן המראה בקוטרא מטעם דצלעות מגינות בודאי לא נחמרה וע"י חולי לא חיישינן כיון דנפלה לאור לפנינו דיש דבר לתלות בו המראה דלקוטרא לא אמרינן צלעות מגינות ואי דניחוש מחמת נפילת האור גופא נחמרה ובדיקה לית לה על זה אמרי' דצלעות מגינות זו היא דעת הי"מ וזה ברור ועל זה חולק הרשב"א ומעיקרא סובר דבכל גונא שנשתנה טרפה בין גרין בין געל ובתר הכי סובר לחלק בין גרין לגעל והרא"ש סובר כדעת הי"מ הנ"ל וראייתו דאי ס"ד דלא תלינן בקוטרא והיינו כיון שנפלה ויש [שינוי] אפי' יש דבר לתלות בו לא תלינן אף דצלעות מגינות א"כ ממילא בדר"נ נמי לא תלינן אף דצלעות מגינות דהך דקוטרא עייל בהו הוא דבר שהוא לפנינו לתלות בו ולא תלינן כ"ש בדר"נ, א"כ שפיר מקשה למה לא חשיב ריאה בהדייהו בין בגרון בין בגעל דכיון שנפלה לאור ונשתנה לא תלינן ואפי' בגעל יש רבותא ואי דבלא"ה טרפה הא ליתא דכאן לא שייך להטריף מחמת לקותא דחולי כיון שיש לפנינו לתלות בקוטרא ועדיף מדר"נ ועיקר הטריפות מכח דחיישינן מחמת נפילת האור דנחמרו א"כ הו"ל למיחשבי' ומזה דייק הרא"ש דכל מראה כשר בריאה דבאמת תלינן בקוטרא. ולנחמרה לא חיישינן דצלעות מגינות, וזהו כוונת הטור שהביא הרשב"א פוסל בהוריקה כגירסת ב"י והיינו לתירוץ קמא בכל ירוק ולתירוץ בתרא בירוק געל, והרא"ש מכשיר בכל ירוק וכן הרמב"ם, והשתא ניחא דלא הזכיר הרא"ש (סי' ל"ח) לחלק בין בהמה לעוף דכל היכא דלא נפלה לאור לא תלינן דנפלה וקוטרא עייל בהו דנפילת האור לא שכיח כלל כמ"ש הרא"ש גופא רק בנפלה בוודאי תלינן בקוטרא כנ"ל ברור:
ולענין הלכה נלפע"ד עיקר להכשיר במראה גרין ולפסול במראה געל כי מ"ש הב"י דמד' הרמב"ם נ' כהרא"ש מדלא הביא בריאה של עוף כלל, דמזה אין ראי' רק במרא' גרין אבל במראה געל י"ל דמטריף ולא הוצרך להזכיר דהא לאו מטעם נפילה אתי עלה רק מטעם לקותא ואינו ענין לנחמרה ולא ס"ל סברת הי"מ דקוטרא עייל בהו מחמת נפילת האור, גם מדברי רש"י דכתב ב"י דנראה דסובר כהרשב"א דפי' לא ליחמר לענין בדיקה, ג"כ אין ראי' במראה גרין די"ל דסובר רש"י דמראה גרין כשר בלאה בלי סברא דצלעות מגינות מדר"נ לכך הוצרך לומר לענין בדיקה דאי בנבדקה במנ"פ במראה גרין בלאה כשר בלי צלעות מדר"נ ואפי' בבהמה ובמראה געל בוודאי טרפה מכח לקותא, והרשב"א בתירוץ ב' מחלק כן להדיא, הלכך נלפע"ד עיקר לדינא כן: [ה] וטחול שהוריק בסומכי' אבל בצד הדק לא כמ"ש הפוסקים דאף דלא בעינן לבית חללו דסופו לינקב הכל מ"מ אינו מתפשט לצדדין. ומדברי הר"ן שם משמע דלא אמרינן דמתפשט לצדדין עד שינטל כולו כגון בכבד אבל מתפשט הוא במקצת ע"ש, ולפ"ז הי' נראה להחמיר בהוריק בסף צד הדק סמוך לצד העב וכ"ש בסופו ממש דטרפה, אך לפי מה שהוכחתי לעיל כדעת הרמב"ם והמרדכי והג"א דמשהו פוסל בכבד מצד עצמו דהוי כניטל כולו א"כ בטחול יש להכשיר דהא ניטל הטחול כשר ובודאי דכל שסופו לינטל כשר כמו ניטל דאל"כ הו"ל פוסל החוזר להכשרו, וצ"ע בזה כי בש"ס ג"כ נראה כן דלא הזכירו טחול כלל, וכבר עמד בזה הרשב"א בחידושיו ולהרמב"ם ניחא כיון דניטל כשר אין טרפות נחסר דהוי כניטל פוסל בו:
סעיף ב הא דשינוי פוסל באיברים אלו דוקא כשעמדו בשינוים אחר ששלקן [ו] אבל אם שלקן וחזרו למראיהן כשר.
[ו] אחר ששלקן עי' ש"ך בשם הב"ח ודבריו צ"ע כי נראה מדבריו דאין לסמוך על הב"ח להקל אבל מ"מ דינו של המחבר גופא קאי להלכה ובאמת לדברי הב"ח ולדידן דאין אנו בקיאין גם הך דינא דהמחבר לא קאי לדידן בפרט דבלא"ה כתבו הר"ן והרשב"א שיש להחמיר כפי שינוי הנסחאות אמנם בנוסחא שלנו מוכח כהרמב"ם דהשלק מאדים ומוריק, תמהני שלא זכרו גרסא זו כלל, וברור שזו היא נוסחת הרמב"ם ודוק:
סעיף ג. אם לא נשתנו איברים אלו ואירע ששלקן [ז] ונשתנו טרפה כיון שנפלה לאור [ח]
[ז] ואירע ששלקן, עי' ש"ך דאפי' נפלה לאור אין צריך לשלקן רק אם אירע ששלקן ותמה על או"ה דכתב בשם הרמב"ם להצריך שליקה בנפלה לאור דלא נזכר זה ברמב"ם ובאמת כוונת האו"ה דהרמב"ם מפרש הכל בלא נפלה לאור ועלה נדחה דברי רב אשי דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אבל בנפלה לאור הוי שפיר ריעותא ומנין לנו להקל כיון דבש"ס לא נאמר רק בלא נפלה להרמב"ם וכן מוכח מדברי [הרשב"א בתו"ה] דלהרמב"ם בנפלה לאור צריך שליקה ואכתוב לשונו בסמוך ויש להסתפק לפמ"ש הר"ן דירוקין שהוסיפו וכן אדומין שהוסיפו כשר דחום האש בקל מוסיף אודם או מוריק אי נימא דגם בנפלה לאור והוסיפו באדמימות או בירקות אין צריך שליקה ומותר לאכלן צלוין או דכיון דהוסיפו באדמומית וגם נפלה לאור אין לך ריעותא גדולה מזו וצריך שליקה מדינא ויתבאר זה לקמן בס"ו בהג"ה: [ח] כיון שנפלה לאור, עי' ש"ך (ס"ק י"ב) מ"ש בזה לישב דברי המחבר ולפענ"ד עדיין דברי המחבר צ"ע כי מדברי הרשב"א ז"ל לא מוכח מידי ואדרבא יש ראי' להיפך דאפי' בלא נפלה לאור מטריף בזה שהרי סיים דהעיקר כרב אלפס ורמב"ם להטריף בשינוי מראה אפי' לא נפלה לאור וכתב שיש ללמד על זה מן הדין וז"ל ועוד נראה לי שיש ללמד על זה מן הדין שאם תמצא לומר דדוקא כשנמצאו ירוקין אחר נפילה לאור הא סתמא לא לפי שיש לומר שיש שינויין באיברים לעתים מן התולדות או מחמת חולי א"כ אף כשנפלה ונמצאו ירוקין לא נאסור דהא לא אשכחן מידי דניתלי בי' לאיסור אדרבא ניתלי להקל ונימא שמא מן התולדות הוא ולא מחזקינן ריעותא וכו', אע"כ יש לנו לומר דשינוי זה אינו מצוי בבני מעיים אלא ע"י האור וכל שנמצא בו חוששין לו, והשתא אי ס"ד דע"י שלק סובר הרשב"א להכשיר דאמרינן דמחמת השלק הוריק או האדים א"כ פשיטא דתקשי למה בנפלה אסור נתלי להקל דהא אין כאן טריפות ברור והרקה זו מכח השלק בא ופשיטא דעדיף טפי מחולי וכיון דבנפלה אסור בהכרח דאין זה מצוי ע"י השלק רק מחמת האש א"כ מבואר דאפי' לא נפלה טרפה והיא תמוה מאוד, ומ"ש הש"ך דהרשב"א בחידושיו מחלק כן היינו בס"ד דהי' דעתו להכשיר גם בשינוי קודם שליקה וע"ז קאמר דכ"ש לאחר שליקה אבל אח"כ שהסכים קודם שליקה לאיסור מן הדין מכח הכרח הנ"ל א"כ פשיטא דגם לאחר שליקה כ"ש דמוכרח דאסור אפי' בלא נפלה ואם הי' הוכחת ב"י מדברי הרשב"א בתו"ה דאחר שהסכים לרי"ף ורמב"ם לאסור בלא נפלה מ"מ דחה דברי הרמב"ם בשלק, הא ליתא דא"כ תקשי כנ"ל דהא גם בתו"ה הסכים מכח הכרח הנ"ל, אבל המעיין שם יראה שלא השיג הרמב"ם רק בהא דמוקי הך דרב אשי בלא נפלה, ולפ"ז בנפלה צריך שליקה וע"ז כתב דהא ליתא דפשיטא דרב אשי בנפלה מיירי ומ"מ מסקינן דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן א"כ אפי' בנפלה לא בעי שליקה לכתחילה ובאמת דבחדושיו וכן הר"ן הביאו ראי' באמת מזה דלא כהרמב"ם דאוסר בלא נפלה כיון דרב אשי בהכרח בנפלה מיירי מ"מ מכח הכרח הנ"ל הסכים הרשב"א לאסור ומוקי בנפלה לענין מימרא דרב אשי ומ"מ גם בלא נפלה אסור בנמצא מראה משונה וכל זה ברור ודברי הרמב"ם צ"ע, סעיף ד אין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי [ט] שיש במינו מדברי שכל המדברים כבדן ירוק ככרתי.
[ט] של עוף בייתי, עי' ט"ז מה שתמה ע"ז ובאמת כי קושיתו יש לישב דהכא שאני דאנן אמרינן כיון שיש במינו מדברי ירקות זה בכבד, מבואר דאין ירקות זה מזיק למין זה כיון שבמינו חי בירקות זה משא"כ בנפלה לאור טרפה מספק בלי בדיקה אבל כאן אין ספק דודאי אין ירקות זה מזיק למין זה כיון דמיני מדברי יש לו תמיד כך. אך הא קשיא ופשיטא שאין ראיית הרשב"א מיותרת ראי' כלל דהא הכא נמי אם נודע בבירור שלא נפלה מעולם לאור ונשתנה הכבד לירקות זה פשיטא דכשר וע"כ דאף שיכול לחיות ע"י ירקות זה כשבא לו מחמת האור מיטרפה א"כ מאי ראי' מעוף מדברי זה שבא לו ע"י העור מיטרף בכך וע"כ דסובר הרשב"א דאנו אומרין שמא גם זה הי' לו בתולדה כך ולא נחמר מעולם א"כ פשיטא דלא דמי ליותרת חדא דהכא יש ריעותא דנפלה לאור והתם לא ועוד דהתם שפיר יש לומר כיון דחזינן דיש במינו כך ואינו מזיק לו כלל לא יתכן שהמין הזה ממש יטרף בכך משא"כ כאן שאנו רואין שאם נעשה מחמת חולי כשר ומחמת האור טרפה הרי דבאותו מין בעצמו אפי' בבייתי אם ימצא מחמת חולי כשר וזה טרפה א"כ מאיזה צד יכשר הואיל ויש במדברי דע"י האור שאני, ואין ראי' מיותרת דלא ניחוש לנפילת האור, לכן העיקר בזה כמהרש"ל, ולפי דברי הרשב"א נראה פשוט דעוף מדברי שנמצא אדום ונפל לאור כשר ג"כ כיון שיש במינו בייתי אדום ולשיטת מהרש"ל גם בזה טרפה:
סעיף ה. נפלה לאור ואין ידוע אם נחמרו בני מעי' צריכה בדיקה ואי ליתא קמן למיבדקה [י] אסורה.
[י] ואי ליתא קמן, זהו דעת הר"ן, והט"ז ס"ק ט' ביקש להוכיח דהרשב"א חולק בזה וליתא ואדרבא מוכח מדברי הרשב"א דסיים דאפי' לא נפלה לאור טרפה משום דמצוי הוא ע"י נפילת האור וכיון דמצוי בודאי אסור מספק, וכן ממה שהביא דיעות בריאה של עוף ופסק דלענין בדיקה נאמר מבואר דסובר כהר"ן, ועי' מ"ש לעיל ס"ק א' דלשיטת הר"ן הלא יש לתמוה על מה שהכשירו בכבד ירוק געל, ובדברי המחבר לעיל ניחא דסובר כהרא"ה דאין אש מוריק כלל בכל האיברים רק ככרתי, אבל על הרשב"א קשה, ועי' ט"ז ס"ק י' מה שתמה על הב"י והמחבר והוא תמוה, ונעלם ממנו דברי הב"י במקומו שכתב לדחות ראיית הר"ן, רק דמסברא יש להחמיר כהר"ן: סעיף ו. נמצא שינוי באחד מאברים אלו אעפ"י שאין ידוע שנפלה לאור טרפה (הג"ה ויש מכשירין [יא] כל זמן דלא ידעינן שנפלה לאור אלא תלינן השינוי בדבר אחר ויש לסמוך עלייהו)
[יא] ויש מכשירין. דין זה צ"ע לפע"ד ותמהני על הרב שהכריע כן לסמוך עלייהו דהא הרמב"ם והרי"ף והרשב"א פסקו להדיא לאוסר וכבר הוכחתי לעיל שדברי הרמב"ם עיקר בש"ס ועיקר יסוד המכשירין הוא מכח קושית הרשב"א דהא רב אשי פשיטא בנפלה לאור מיירי דאל"כ האיך ס"ד להצריך שליקה. ואני תמה להיפוך דהא פשיטא דלק"מ דהא כתב הר"ן דהך אדומין וירוקין הנאמר בש"ם היינו אפי' הוסיפו בירקות או אדמימות וכן מוכח באמת דאל"כ מה זה דשדרו לשאול כיון שלא נשתנה כלום ומה ס"ד לפרש ירוקין פסולין באברים שהן ירוקין באמת וברור דהכל בהוסיפו בירקות או באדמימות מיירי וכן במשנה דנקט אדומים כשרים בהכרת מיירי בהכי דאל"כ פשיטא כיון דלא נשתנו כלל א"כ שפיר קא ס"ד דרב אשי דנהי דלא מיטרפה בכך מ"מ לא נוכל רק בשלקא כיון שנשתנו והוספה זו ג"כ מחום האש בא כמ"ש הר"ן וכמו דלא תלינן שינוי פסולה בחולי וטרפה כמו כן שינוי זה דג"כ מחום האש בא רק שלא גבר כ"כ א"כ לא גרע מנפלה לאור ולא נשתנו כלל דמודה הרשב"א דס"ד דרב אשי דבעינן שליקה כ"ש בזה דמוכח דנפלה לאור ונשתנו במקצת כיון דלא תלינן בכולי גם הוספה לא תלינן דגם זה מכח אש היא כנ"ל אם דלא נימא להיפוך דסובר הרשב"א דרב אשי פשיטא דלא מיירי בהוסיפו באדמימות דא"כ למאן דסובר דלא תלינן בחולי באמת קשה למה לא נבעי שליקה הא יש כאן ריעותא בגוף ב"מ דנשתנו קצת מחום האש לפנינו קודש שליקה ומזה דייק דבנפלה מיירי דאל"כ מאי ס"ד לאסור. ולפ"ז להרשב"א נהי דבלא נפלה אפי' הוסיפו אין צורך [לשלוק] דתלינן בחולי דלא גרע משינוי הפוסל אבל בנפלה [וגם] הוסיפו סובר באמת דצריך שליקה וזה לא נשמע בשום פוסק לחלק בכך ואדרבא מכאן ראי' דודאי רב אשי בהוסיפו מיירי דקאי אהא דמעיקרא דכולה סוגי' בהוסיפו וכן המשנה והתם על אדומין דמתניתין קאי א"כ מוכח דמיירי בלא נפלה דבנפלה והוסיפו למה לא ניחוש ועכ"פ אין ראיית הרשב"א ראי' כלל לפע"ד. והרשב"א גופא להלכה פסק כרי"ף ורמב"ם ונלפע"ד דגם דעת רש"י כרמב"ם שהרי בהך מימרא דרב אשי פי' הלכך דע"י שליקה יכול להשתנות לא ניכול אינש עוף שנפל לאור אלא בשלקא. והדבר תמוה דאטו עד השתא לאו בנפלה לאור קיימינן דהא בלא"ה אפי' נשתנה עכשיו לפנינו כשר, וברור דסובר דאפי' לא נפלה אסור בשינוי וכולה סוגי' כפשיטו בלא נפלה. ואהא קשיא לי' דרב אשי עלייהו קאי וקאמר הלכך והאיך יעלה על הדעת בלא נפלה דנצטרך שליקה, ועל זה קאמר דהך הלכך אין הכוונה דקאי על הך דינא רק הלכך דשמענו מכאן דהשלק משנה המראה לא ניכול איניש עוף שנפלה לאור רק בבדיקה ורב אשי דין חדש משמיענו בנפלה לאור ודוק היטב בכוונת רש"י שם ותראה דברור שהי' כוונתו כך לכן העיקר להחמיר אפי' לא נפלה לאור כל שנשתנו המעיים שינוי הפוסל ודוק
ומה שהביא הרא"ש ראי' מהך דאין ריאה לעוף א"כ לא מיבעי' אי נימא דבאמת מראה געל טרפה רק לענין בדיקה נאמר דאין ראי' כלל אבל בלא"ה לא הבנתי דברי הרא"ש כלל בזה דמה שעשה [ק"ו] היא תמוה מאוד דהא לעומת שיש כאן מעלה שלא נפלה בוודאי לאור יש שם הגנה מצלעות ואדרבא מנין לו דלמא הגנה דצלעות עדיף טפי מהך דלא ראינו דנפלה, דלא ראינו אינה ראי' שמא באמת נפלה משא"כ שם אנו רואין הגנה
[לפנינו[שפירוש לתלות לכן העיקר כנ"ל
סעיף ז. אין טרפות שינוי אברים אלו פוסל אלא כעוף אבל בבהמה אין שינוי אברים אלו פוסל אפי' ידענו שנפלה לאור (הג"ה ויש אוסרין [יב] גם בבהמה בידוע שנפלה לאור ונשתנו מעי' והכי נהוג)
[יב] ויש איסרין, ומוכח מדברי הרתב"א והר"ן דשוה ממש לעוף בבל גוני ומדברי הרב נראה שלא רצה לחוש לאסור רק להכריע כדברי בעל העיטור ז"ל שהביא הרא"ש וכתב עליו שהוא דברי נביאות ובאמת לא ידעתי למה דהא גם הרא"ש מודה דבהמה קשה ליחמר טפי מעוף כמבואר ברא"ש שם, והי' נראה לכאורה לחלק בדרך זה ג"כ דבהמה כל שלא נפלה לאור בודאי כשרה אבל עיף אפי' לא נפל דכיון דבהמה קשה ליחמר תולין טפי בחולי ושאר סיבה משא"כ בעוף דמצוי היא ליחמר וכן נראה שאף שהכרעתי לעיל לאסור אפי' בלא נפלה בבהמה אין לחוש אפי' נשתנה כל שלא נפלה:
והנה עיקר ראיית האוסרין מהא דאמרינן יתר עליהן עוף נשבר העצם בלי קרום ולא קאמר נחמרו מעיו, והרא"ש והביא ראי' זו ודחאה ובאמת לפי דעת הרא"ש והרמב"ם המחבר דריאה של עוף אין שינוי פוסל בה כלל מוכרח לומר כסברת הרא"ש דאם לא כן למ"ד בהמה נמי מיטרפה א"כ בהמה גרע מעוף לענין ריאה דליכא צלעות ולמה אמרו כל הטריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף דהא בריאה בבהמה טרפה ובעוף כשר בנחמר וע"כ כמו שחילק הרא"ש דזה אינו בגדר זה הואיל ובעוף לא שייך זה דצלעות מגינות א"כ פשיטא דגם להיפוך אין ראי', ובאמת יש להקשות על הרא"ש בזה דלא הי' לו לומר דרך דחי' דבהכרח כן הוא ומ"מ ראיית הר"ן מהא דקאמר אין ריאה לעוף מורה דבבהמה שייך נחמר בריאה. הלכך נראה עיקר דבלא נפלה בודאי יש להכשיר בבהמה אפי' נשתנה דבלא"ה הרבה פוסקים מכשירין אפי' בעוף אבל בנפלה וודאי יש להחמיר בבהמה כמו בעוף לבדוק לכתחילה ואף דאין אנו בקיאין בזה אנו סומכין על בדיקתנו ובדיעבד בלא בדיקה יש להחמיר ג"כ בלי הפ"מ כדברי הרשב"א והר"ן: