אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן נא

על יו"ד סימן נ

סעיף א קוץ אי מחט שניקב לחלל הבהמה או העוף חיישינן שמא ניקב אחד מהמקומות שנקיבתן במשהו וטרפה ולפיכך כל האיברים [א] ששנינו בהם שאם ניקב מצד א' כשר בלב ועובי בית הכוסות וקורקבן אם הנקב מצד חוץ דוקא כשניקב מחמת חולי אבל אם הוא מחמת מחט או קוץ טרפה (הג"ה ואם הוא ספק אם נעשה ע"י חולי או קוץ ומחט כשר ועי' לעיל (סי' מ"ט) וכ"ש שיש להכשיר כה"ג בניקב העור והבשר עד החלל) ומיהו אם ניקב הקוץ לפנינו [ב] ונשחטה הבהמה ונמצא הקוץ תחוב לפנינו מדופן הבהמה לאחר האיברים נראין הדברים שלא ניקב במקום אחד לפיכך אם פגע בלב וכיוצא בו ולא ניקב לבית חללו כשרה:

[א] ולפיכך כל האיברים [ובו], ודעת הרמב"ם ובה"ג דמה שאמרו ובקוץ עד שתנקב לחלל היינו דאז בעי בדיקה אבל בדיקה מהני, ונראה שיצא להם כן מהך ברייתא דמחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשר משני צדדים טרפה, וקשיא להו חדא הא בתר הכי מחלק בין נמצא עליו קורט דם א"כ מבואר דבלי קורט דם אפי' משני צדדים כשרה. א"כ מוכרח לומר דמצד אחד אפי' בקורט דם כשר ובהדיא מוכח שם מהך עובדא דרבי דמלתא דפשיטא הוא דבקורט דם אפי' מצד אחד טרפה עד שאמר טרח טרי' לההיא גברא אם אין מכה קורט דם מנין, תו קשיא להו מה דקשיא לי' לרש"י דנקט בית הכוסות ושביק להמסס בר זוגי' ורש"י דייק מינה דהמסס אפי' מצד אחד טרפה ובאמת במשנה נאמר המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ ומזה דייק הרמב"ם דהך ברייתא מיירי שהמחט תחוב מחוץ לפנים וכן פי' הרמב"ם להדיא הך ברייתא, והשתא שפיר מיירי כשנמצא קורט דם מבחוץ ובצד אחד כשר כל שאין קורט דם בעור הפנימי מבחוץ ובקוץ עד שתנקב לחלל בבדיקה סגי והרי יש כאן בדיקה משא"כ בניקב ב' צדדים כל שיש קורט דם בחוץ סגי ואף שאין בפנים לא איכפת לן דאוכלין ומשקין שטפוהו ואי משום שעדיין נימא דניקב בעור חיצון קודם שחיטה ונתחב לעבר הב' לאחר שחיטה מ"מ קוץ שניקב לחלל גרידא בדיקה בעי וכל שאי אפשר לבדוק טרפה וכ"ש כאן שניקב צד חיצון בודאי קודם שחיטה וצד שני ג"כ ניקב ובדיקה ליכא והך עובדא דרבי שהטריף בצד אחד בקורט דם הי' להיפוך דהמחט הי' בפנים וקורט דם מצא בחוץ וכן פירש"י להדיא שם בזה אפי' צד אחד טרפה דמתני' הוא המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ ובהכי ניחא דקאמר מתני' וקשה הא שם בהך ברייתא במחט בבית הכוסות איירי דקתני בה צד אחד כשר ושני צדדים טרפה וקאמר עלה דאיכא מאן דאמר מחט בצד אחד טרפה והלך לשמוע המעשה וא"כ הי' [לו] לומר שני צדדים הוא ולא צד אחד ומה לו שהזכיר בכאן המשנה והך דינא בברייתא קתני לה ובה איירי עד השתא ובמשנה לא נזכר מחט וצד אחד וב', ולפי הנ"ל ניחא דברייתא מיירי בהך עובדא רק מחוץ לפנים והתם הי' בהיפוך וקאמר דהא מתני' היא המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ דמתניתין חפנים לחוץ מיירי, והשתא לא קשיא דלא קתני המסס בברייתא דבהא לא שייך לחלק כלל דבמה נפשך בקורט דם בחוץ שוב אין בדיקה ובקוץ הניקב לחלל בדיקה בעי ואי בפנים אין בדיקה דאוכלין ומשקין שטפוהו ובלי קורט דם אפי' בב' צדדים כשר לכך נקט בית הכוסות. ובזה תבין דברי התוס' דלאחר שזכרו שיטת רש"י מכח הראי' דלא קתני המסס כתבו דברייתא בפניסן מיירי ולא בחוץ דטרפה מכח מחט בחלל הגוף, ולפי העניח הוא תמוה דמה שייכות יש לזה לכאן, ולפי הנ"ל ניחא דמכח זה הוי הוכחת רש"י משא"כ אי נימא דאפי' בחוץ מהני בדיקה לא מוכח דינו של רש"י כלל ודוק, ועכ"פ יש סייע גדולה לדברי הרמב"ם ובה"ג ומ"מ לדינא הסכימו כל הפוסקים להחמיר בפרט האידנא דאין בקיאין בבדיקה כלל. ועי' מ"ש לעיל (סי' מ"ח) בזה:

[ב] ומיהו אם ניקב הקוץ לפנינו. עי' ש"ך וט"ז מה שהביאו מחלוקת הד"מ וב"י והב"ח מקיל טפי מן הד"מ דאפי' ניקב לפנינו לא בעינן רק היכר בדופן שבא מבחוץ [אך הוכחת הב"ח דאל"כ תמה על עצמך וכו'] לא הבנתי דוודאי בראי' ברורה שנכנסה כבר דרך זה סגי לכ"ע רק הרשב"א [חולק] (וסוברים) [וסובר דאין הוכחה לזה רק בניקב לפנינו ובהיכר לא סמכינן וא"כ אין כאן תימה] איברא מדברי התוס' גבי מחט שנמצא בעובי ב' הכוסות מוכח דס"ל כדעת הדשב"א ולפי הבנת הב"י שהרי כתבו דצד אחד דקאמר היינו צד פנימי דוקא דמבחוץ טרפה מכח מחט בחלל הגוף ובאמת קשה דברייתא נקט שני צדדים טרפה ובצד אחד חיצון טרפה וטפי הוי להו לומר דמיירי דנמצא תקוע בדופן ובבית הכוסות דלא חיישינן שמא ניקב וע"כ דדוקא בניקב לפנינו ונתחב בלב כשר והתם דקתני מחט שנמצאת אין לפרש כן וכן מוכח מדברי הרשב"א והר"ן שם שכתבו כדברי התוס' הנ"ל לכן נראה דבלי הפ"מ יש להחמיר בזה כדברי הב"י:

סעיף ב הא דמטרפי' [דוקא] בקוץ או מחט שהם דקים (וא"א לבדוק אחר נקב משהו) אבל בקנה [ג] וכיוצא בו כשר ע"י בדיקת האיברים שנקיבתן במשהו: [ג] אבל בקנה. זהו מה שהקשה הרא"ש מהא דספק קני' ספק שונרא וקשה הא בקני' נמי טרפה ותירץ דהתם שאני דקנה גדול מקוץ ועוד תירץ דהתם דאין לבדוק רק סימנים בלבד עדיף ולכאורה תירוץ הבי נכון ומניין למדו לחלק בזה מאחר שהרא"ש לא הכריע בזה. ואפשר דמשמע להו מלשון הרא"ש שכתב בתירוץ הב' נקב דק. משמע דתירוץ הראשון קאי גם השתא רק הוסיף להקל דגבי ושט גרידא אפי' בקוץ כשר ולא דמי למחט לחלל הגוף ודוק: סעיף ג אם הקוץ או המחט לא ניקבו לחלל אפי' כולו טמון בבשר כגון בירך שהיא עבה כשרה אפי' צד העבה [ד] של מחט כלפי פנים:

[ד] אפי' צד העבה וכו'. וכתבו הרא"ש והטור הטעם משום דדרך הבהמה להתחכך בכותלים ונחלקו בזה הב"ח וט"ז דעת הב"ח דעוף לא מדנקט בהמה וכן דעת הש"ך והט"ז דיקדק מלשון הרא"ש דאין בבשר שום חילוק בין קופא לבר או לגיו וכתב שרש"ל לא הזכיר בהמה. ובזה יפה השיג בנה"כ דלשון הרא"ש שכן דרך בהמה מורה דעוף לא. ובאמת יש לדחות מטעם אחר דע"כ לא הוצרכו הרא"ש לסברא זו רק בבהמה דעורה קשה והבשר עב א"כ קשה לומר שנכנס מבחוץ והוצרך לומר משום דדרך הבהמה להתחכך אבל עוף דעורו מיעט ודק ובשרו רך שפיר יש לתלות בלא"ה דנכנס מבחוץ ומ"מ מאחר שאין הכרע בזה יש להחמיר כהש"ך:

סעיף ד. הלעיטה דבר שניקב בני מעי' כגון קורט של חלתית (פי' הערוך אסת פידיט"א בלע"ז ובלשון ישמעאל חלתית) וכיוצא בו מרמה ואם הוא דבר שספק אם ניקב טרפה מספק [ה]:

[ה] טרפה מספקי היינו עפ"י דבריו בב"י דאף דהרמב"ם כתב דמהני בזה בדיקה היינו לשיעורו דקוץ בחלל הגוף מהני בדיקה א"כ לדידן דקיימ"ל כרש"י אף בכאן הוי טרפה ולא מהני בדיקה. אבל הפרישה כתב להדיא דהכא גם לרש"י מהני בדיקה דקורט של חלתית משחית גופה בתוכה וניכר היטב אם ניקב. ודבריו נראין ומ"מ יש להסתפק דזהו דוקא בזמן שהיו בקיאין בבדיקה אבל האידנא דבלא"ה אין בקיאין לא מהני בדיקה בספק ניקב ואפי' הפרישה מודה דלא עדיף משאר בדיקות דלכ"ע מהני בדיקה וכ"ש בבני מעיים דדעת ב"י דאפי' בימי הש"ס לא הוי מהני בדיקה. והנה זה הדין של ספק ניקב לא נזכר בש"ס כלל ונראה דסובר הרמב"ם דעלין של חלתית דקא חשיב התם בכשרות לאו כשר גמור הוא דמאי קמ"ל כיון שאינו מזיק רק אינו ודאי טרפה וצריך בדיקה:

ועי' ט"ז סוס"י זה בשם הב"ח באווזות שנמצא נוצה בפנים ובאמת בלא"ה יש להתירן דהוי ס"ס ספק ע"י חולי או קוץ ואת"ל קוץ שמא לא ניקב. ובאמת להט"ז דאוסר בס"ס כזו ניחא אבל לדידן בלא"ה כשרה ומ"מ נראה דבזה גם הט"ז מודה דנראה דע"י חולי הוא כמ"ש הב"ח אבל הב"ח גופא לא ידעתי למה הוצרך לזה כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה