אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן מט

על יו"ד סימן מח

סעיף א הקורקבן יש לו ב' עורות ניקב זה בלא זה [א] כשרה עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשרה:

[א] ניקב זה ברא זה, בש"ס ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים כשרה ובעי בתר הכי ניקב הכיס וקורקבן קיים מהו, ופשיט מר"נ דקאמר ניקב זה בלא זה, ויש להבין באמת למה לי' לר"י מעיקרא לומר נקב הקורקבן וכיס קיים הו"ל למימר בפשיטות כיס וקורקבן שניקבו זה בלא זה כשרה, ונראה דמעיקרא קס"ד בש"ס דלכך נקט קורקבן משום דהמאכל הוא בכיס וכל שניקב הכיס טרפה וע"ז משני דלהיפוך קמ"ל לא מיבעי ניקב הכיס דודאי כשר כיון שנשאר עור העב קיים אלא אפי' ניקב עור העב ולא נשאר רק עור הדק שבפנים הרי דבהמסס דעת רש"י להטריף מחמת דעורו דק אפי' בצד אחד קמ"ל דכאן שיש ב' עורות אפי' נשאר עור אחד דק כשר ויש מזה סיוע לדעת רש"י הנ"ל ודוק ועי' בסמוך:

סעיף ב ניקב ושומן שעליו סותמו [ב] כשר (הג"ה וכש"כ אם לא ניקבו כל שני העורות אע"פ שלא נשאר רק מעט [ג] מעור החיצון שלא ניקב שכשר) [ב] ניקב ושומן שעליו סותמו כשר, ומהרש"ל ביש"ש פרק א"ט חילק בזה ודעתו דשומן העוף אינו סותם כלל וסיים דראוי להחמיר לעצמו ולא לאחרים, וכבר בארתי לעיל (רס"י מ"ו) שדברי התוס' נכונים בזה ואין להחמיר אפי' לעצמו וע"ש היטב כי שם מקור דין זה:

[ג] רק מעט, ולפי מה שהעליתי לעיל (סי' מ"ח) דגם בבית הכוסות יש להחמיר בלא נשאר רק מעט כדעת הת"ח והבאתי ראי' לזה מדברי הרשב"א בתו"ה ובחידושיו פרק א"ט א"כ לפי מה שכתבו דקורקבן דמי להמסס ובית הכוסות א"כ גם כאן יש להטריף אמנם כבר כתבתי שם דהיינו דוקא בלי בדיקה אבל בבדיקה כשר א"כ גם כאן בהודח ונמלח טרפה וכל זה ע"י מחט אבל ע"י חולי בלא"ה כשרה לכ"ע ואפי' בהמסס מודה רש"י כמ"ש הש"ך (לעיל סי' מ"ח) וכמו שכתבתי שם, ולא הי' לו להרב להעתיק דין זה כאן רק בסעיף שאחר זה ולא כאן דמיירי ע"י חולי דבמחט בניקב עור החיצון בלבד טרפה וכמ"ש המחבר (ס"ד) ועי' מ"ש לעיל (סי' מ"ח) בדיני בית הכוסות והמסס ותלמוד לכאן:

סעיף ג, אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין מחט [ד] שנמצא בהמסס ובית הכוסות (הג"ה אם המחט נמצא בעובי הבשר ולא ניכר מבפנים ולא מבחוץ עי' לעיל סי' מ"ח):

[ד] דינו כדין מחט, דעת הד"מ בניקב כולו טרפה אפי' בלי קורט דם, ודייק כן מלשון הטור שכתב ולא כולו דבכולו לא דמי לבית הכוסות דבעינן קורט דם וכאן דעב היא בודאי לא ניקב לאחר שחיטה, וא"ל דמיעוט הנשאר ניקב לאתר שחיטה דכיון דידעינן בודאי דרובו ניקב קודם אמרינן גם מיעוט הזה ניקב קודם, והש"ך הביא דעת הרבה פוסקים המכשירין אפי' בקורקבן בלי קורט דם דאמרינן דמעבר השני ננעץ לאחר שחיטה, ועכ"פ משמע להדיא מדברי החולקין דמודו לסברת הד"מ דודאי לא אמרינן דונעץ לגמרי לאחר שחיטה רק לעבר השני ונעץ לאחר שחיטה, ולפ"ז נראין דברי הד"מ נכונים דכיון דליכא קורט דם כלל לא בפנים ולא בחוץ א"כ כיון דקיימ"ל בבית הכוסות בניקב מב' צדדין כל שאין הוכחה ברורה דלאחר שחיטה נעשה טרפה כגון הודת ונמלח א"כ הכא נמי מאי הוכחה יש דודאי לאחר שחיטה נעשה הואיל דליכא קורט דם בחוץ דהא בפנים נמי ליכא קורט דם והתם בוודאי לא נעשה לאחר שחיטה אפי' לסברת החולקין וכיון דליכא הוכחה ממילא טרפה שמא גם לעבר השני ננעץ קודם שחיטה, אם לא שנאמר דאמרינן דבאמת הי' בפנים ואוכלין ומשקין שטפוהו, וא"כ מוכח דלא כש"ך לעיל (סי' מ"ח ס"ק י"ד) דגם לרש"י בהמסס בעינן עכ"פ קורט דם בפנים ולפי הנ"ל הא ליתא דבפנים אוכלין ומשקין שטפוהו ולעיל (סי' מ"ח) הבאתי ראי' מדברי הרמב"ם כהש"ך שם, וא"כ ממילא בכאן ראוי לפסוק כהד"מ אם לא דנימא דבאמת לא נחלקו הנך פוסקים רק ביש בפנים קורט דם ולא בחוץ דאז אמרינן דבאמת נתחב מחיים ולא יצא לחוץ מחיים, ועכ"פ דברי הש"ך והט"ז לעיל (סי' מ"ח) שהחליטו דבניקב מב' צדדים אפי' אין קורט דם רק בפנים בלבד טרפה והכא מוכח להדיא להיפוך [דאפי'] לדברי הד"מ שכתב להדיא הטעם משום דכיון דניקב רובו מחיים אמרינן דהכל ניקב מחיים מבואר דבלא"ה אפי' ידוע שנתחב מחיים לא אמרינן דניקב הכל מחיים, וכ"ש להחולקים לא מיבעי אי נימא דדוקא בדאיכא קורט דם בפנים מכשרי דמוכח להדיא דלא כש"ך וט"ז הנ"ל דהא כאן ניקב מב' צדדים אלא אפי' אם נפרש בפשיטות בלי קורט דם מ"מ כיון דמודי דמחיים נתחב מחמת שהוא עב כמבואר להדיא בלשון הג"מ שכ' בידוע שננעץ מעבר שני לאחר שחיטה, וכן מוכח להדיא מדברי [הסמ"ק] שהביא הש"ך א"כ פשיטא דלא עדיף קורט דם מידוע שנתחב בחיים וע"כ דמ"מ אמרינן דלאחר שחיטה ננעץ לעבר שני א"כ כ"ש בקורט דם בפנים ואמת דלולי דברי הד"מ והג"מ והסמ"ק הי' נ"ל ליתן טעם נכון לדעת הט"ז וש"ך הנ"ל דס"ל מה דמכשירינן בלי קורט דם בניקב מב' צדדין הוא משום דידוע בבירור שנעשה לאחר שחיטה אבל כל שאין הוכחה ברורה לזה טרפה כמו הודת ונמלח ולזה ס"ל דדוקא באין קורט דם כלל אז יש הוכחה ברורה שלא נעשה מחיים אבל כל שיש קורט דם אפי' בפנים מ"מ אין הכרח שנעשה לאחר שחיטה דשמא הדם הוא שבפנים וניהו דיכול להיות דיצא לחוץ לאחר כך אבל אין על זה הוכחה בבירור לכך טרפה כמו הודח ונמלח ולכך בצד אחד אפי' יש בפנים מותר דמ"מ אין הוכחה ברירה דנעשה מחיים ובצד אחד בעינן הוכחה ברורה להיפוך דהא הודח ונמלח מותר:

ובהכי ניחא דהב"י לעיל (סי' מ"ח) לא חילק כך ליישב קושיתו דמה נפ"מ בין צד אחד לב' דהוא אזיל לשיטתו שם דאפי' בצד אחד טרפה בהודח ונמלח כמו בב' וכמו שכתבתי שם והוכחתי שכן עיקר, א"כ ליתא לחילוק זה דבמה נפשך אם ראוי להכשיר אפי' בב' צדדים כל שאין קורט דם בחוץ [דמה] שאין בחוץ מההכרח דלא יצא לחוץ מחיים א"כ מה בכך דאיכא בפנים ואי משום שאין הכרח מה זה שאין בחוץ קורט דם לכך טרפה א"כ בצד אחד נמי נטריף אבל הש"ך לשיטתו דמחלק בין צד אחד לב' יש לפרש ג"כ כהנ"ל, איברא על הט"ז יש לתמוה דפסק להטריף בתרוויהו בהודח ונמלח ומ"מ פסק לחלק בענין קורט דם בפנים בין צד א' לב', גם מדברי הד"מ והחולקין עליו בכאן מוכח להדיא דלא כהש"ך והט"ז הנ"ל, וכן הוכחתי לעיל (סי' מ"ח) מדברי הראב"ד בהשגות להדיא, לכן העיקר דאפי' ניקב מב' צדדים אפי' יש קורט דם בפנים כשר בבית הכוסות וכן בקורקבן והחולקין על הד"מ בכאן אמנם להיפוך כשאין קורט דם ואי נימא דבבית הכוסות לא אמרינן אוכלין ומשקין שטפוהו א"כ ראוי להחמיר כאן כדעת הד"מ כמו שבארנו, ולדינא האידנא בלא"ה טרפה בניקב מב' צדדים שאין אנו בקיאין בקורט דם ודוק היטב בכל הנ"ל:

ועי' ט"ז ס"ק ב' דבנמצא קורט דם בחוץ בלא"ה טרפה אפי' ניקב מבפנים לחוץ ואפי' רק מונח בתוכו ולא נתחב, והפר"ח לעיל (סי' מ"ח) חולק בזה והביא ראי' דהא אפי' נתחב מכשירין בנמצא הדם סביב המחט וכאן במונח הוי כמו סביב, ואין זו ראי' דלהיפוך בנתחב מכשירין בסביב דהואיל דאינו כנגד פי המחט ממש, מוכח דקורט דם זה אינו מחמת שיצא לחוץ רק מעלמא בא אבל כאן בנמצא מונח כל שיש קורט דם בחוץ הוי כמו על פי המחט דכיון דחזר לאחוריו שמא הי' באמת כנגד פי המחט בפרט דבלא"ה העילתי לעיל (סי' מ"ח) דאין לחילוק זה שורש ועיקר והפוסקים לא כוונו כלל לזה ומהברייתא לא מוכח מידי אדרבא מוכח להיפוך ע"ש, א"כ גם בקורקבן ראוי להחמיר אפי' נמצא כקורט דם, ומ"מ בנמצא חלודה בלבד העילתי להכשיר לעיל (סי' מ"א) בבית הכוסות בלא ניקב כלל רק נמצא בצירוף דעת רש"ל דחולק בדין החלודה אפי' בניקב מצד אחד וה"ה כאן בקורקבן יש להכשיר בזה בנמצא מונח ולא נתחב אפי' יש חלודה מבחוץ: סעיף ד זה שהכשרנו בניקב עור חיצון לבדו דוקא בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ או מחט טרפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאיברים הפנימים שנקיבתן במשהו ואם לא הי' מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי תולין [ה] להקל:

[ה] תולין להקל. הט"ז הקשה על זה דוושט דלעיל (סי' ל"ג) והעלה לאיסור דהוי ס"ס שאינו מתהפך ובאמת כבר הביא הש"ך (סי' ק"י) בשם הר"ר מ"ע בתשובה דבכהאי גונא הוי מתהפך שראוי לדון מזה הצד תחלה ע"ש, ועל עיקר קושייתו מוושט תירץ בנה"כ דהתם שמא הבריא שכיח, ולכאורה עדיין לא הועיל כלום דהט"ז מביא מק"ו דהתם הרבה חולקין דלא חיישינן שמא הבריא וכאן גבי מחט בחלל הגוף לכ"ע חיישינן שמא ניקב ובאמת לק"מ דוודאי חששא דשמא הבריא שכיח טפי מהך דאינו רק ספק שקול ממש שמא ניקב או לא משא"כ שם דחזינן דוושט ניקב עור אחד שפיר יש לחוש טפי דניקב כולו רק החולקין טעמם מחמת דמקום [החשש] לפנינו ואנו רואין שלם אף דוושט אין לו בדיקה מבחוץ מ"מ לא חיישינן הואיל דשלם לפנינו והקוץ עומד בתוכו ולא נתחב לחוץ אבל גוף החשש דשמא הבריא שכיח טפי מכאן ומ"מ כאן כ"ע מודים דאין בדיקה לכל האברים גם המחט נמצא בחלל ויכול להיות שכבר ניקב אחד ובא לכאן משא"כ שם הלכך להנך דחייש שמא הבריא ממילא שם לא מהני ס"ס דשמא הבריא שכיח ודוק היטב: והנה הט"ז לעיל (סי' ל"א) הקשה במחט בחלל הגוף למה לא נכשיר מכח ס"ס ספק שמא לא הגיע כלל לאברים הנטרפים בנקב משהו ואת"ל הגיע שמא לא ניקב כמו דמכשרינין גבי תולעת שם בחוטם אפי' פיו לצד חוץ דהוי ס"ס ספק שמא נתהפך ולא הגיע למוח ואא"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום ובאמת לק"מ דהתם בתולעת במוח אין מקום להטריף כלל דלא נמצא במקום המטריף כלל רק בחוטם רק מחמת שנמצא פיו למטה יש מקום לחוש ועל זה אנו דוחין חשש זה בס"ס חדא שמא נתהפך ולא הגיע למקום המטריף ואת"ל דזהו הוכחה דהגיע עדיין אינו ברור דניקב המוח אבל כאן דנמצא במקום המטריף פשיטא דאין כאו רק חד ספק שמא ניקב וזה ברור:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה