אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן מז

על יו"ד סימן מו

סעיף א בהמה שנמצא בה שתי מעיים טריפה [א] כגון שיש לה מעי יחר מתחילתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד וה מתחילה ועד סוף כמעי העוף, או שהי' המעי יוצא כענף מן הבד [ב] והרי הוא מובדל בין בעוף בין בבהמה, אבל אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד משני ראשיו והרי שניהם מובדלים באמצע הר"ן מותרת ואין כאן יתר, ויש אומרים שכשיוצא מהדקין מעי קטן כענף היוצא מן הבד אם בראש הקיבה מקום שהדקין יוצאין משם יש שלם כרוחב אצבע קודם שיתחיל זה המעי ליפרד ויר למטה לאחר שנתחבר עם שאר הדקין יש ברוחב אצבע שלם כשרה ואם לאו שאין כאצבע שלם למעלה ולמטה טריפה:

(וכן עיקר) [ג] (ב"י בשם הרשב"א והר"ן):

[א] בהמה שנמצאו ב' מעיים טרפה, לפי שיש בכאן מבוכה גדולה בין הפוסקים, ראיתי לבאר הכל על נכון גרסינן בפרק א"ט העיד נתן בר שילא לפני רבו על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טרפה, וכנגדן בעוף כשירה בד"א שיוצאין בב' מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשירה, פליגי בה ר"א ורב אסי חד אמר והוא דהדרי וערבי וחד אמר אע"ג דלא הדרי ערבי בשלמא למ"ד והוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד באצבע אלא למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע, עד כאצבע מלמטה ע"כ, זו היא גירסת רש"י ז"ל ופירושו יוצאין מן הקיבה שני הדורי דכנתא משני מקומות זה בראש הקיבה וזה באמצעה ממקום אחד סמוכות זה לזה וכלין עד באצבע היינו שהם חוזרין ומתחברין ברוחב אצבע וכל משך הפירוד שלהם אינו רק אצבע, וזהו למ"ד והוא דהדרי וערבי אבל למ"ד דלא הדרי וערבי אפילו נפרדין עד למטה רק שנשאר למטה רוחב אצבע שהם מתחברין כשר, ופי' כלין עד כאצבע למ"ד הדרי וערבי הוא למעלה לאחר שהם נפרדין כאצבע הם מתחברין ולמ"ד דלא הדרי וערבי פירושו למטה והיו מחוברין כאצבע ומשם עד למעלה נפרדין ולפי שיטתו הדין בבהמה כך, דכל שיוצאין מן הקיבה משני מקומות זה בראש וזה באמצעה בכל גווני טריפה אפילו נתחברו אח"כ לאחר רוחב אצבע דהא אזלינן לחומרא כמ"ד דהדרי וערבי א"כ מוכח דבשני מקומות אפילו בכה"ג טריפה וכשיוצאין מן הקיבה סמוכין זה לזה אם נתחברו אחר רוחב אצבע לפירודן כשר ואם לאו טריפה ולפי שיטה זו י"ל שלא נאמר דין יתרת בדקין רק כשיוצאין מן הקיבה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וכן מורה הלשון יוצאין כאחד דהיינו ששניהם יוצאין בשוה מן הקיבה אבל אם מן הקיבה אינו יוצא רק אחד רק אח"כ יוצא דק מן הדקין כענף היוצא מן הבד בהא יש לומר דלא מקרי יתרת כלל כיון שאינו יוצא מן הקיבה כמו כל הדקין וכ"כ הרא"ש בתשובה להדיא בשם הראב"ן הביאו הטור סוף סימן זה, וכ"כ המרדכי בשם הרבה פוסקים ולפ"ז י"ל דגם רש"י מודה לזה כיון שפי' שיוצאין מן הקיבה:

איברא י"ל טעם הרא"ש והראב"ן וסייעתו על דרך אחר דסבירא להו דלא מיקרי יתרת. רק שהרעי ההולך אל היתרת דרק מקום התחלתו ומשם הולך למטה בצד השני שהוא מחובר לבני מעיים שיש להרעי דרך שני ביתרת הזה. אבל הראב"ן והרא"ש מיירי בהדיא שהיתרת הזה תלוי בדקין ופיו סתום והרעי חוזר לב"מ למקום התחלת היתרת הזה כיון שפיו סתום והוא תלוי זה לא מיקרי יתרת כלל, ובזה מיושב מה שהקשו על הרא"ש וטור שהוא סותר עצמו ולפי הנ"ל לק"מ ולפי זה ביתרת היוצא מן הדקין כענף היוצא מן הבד ג"כ טריפה רק באופן שהוא כשר לפי שיטת הפוסקים לכל אחד כדרכו ולפ"ז י"ל דגם לרש"י בכה"ג צריך ג"כ שיתחיל להתחבר אחר אצבע לפיצולו, ומה שפירש"י ששניהם יוצאין מן הקיבה היינו דמשמע לי' דברייתא ע"כ בהכי מתפרש כיון דמחלק בין מקום אחד לב' מקומות ובענף היוצא מן הבד פשיטא דלא מיקרי שני מקומות כלל כיון שיוצא דק מן הדקין לזה הוכרח רש"י לפרש מן הקיבה אבל מודה רש"י דכענף היוצא מן הבד עכ"פ דין מקום אחד יש לו:

ובעוף פירש"י שני פירושים בלשון ראשון פירש דעוף זימנין דהוי הכי אע"ג דלא משתכח להו הכי קים להו ויש מפרשין שכל עוף דרכו כן וכו' עיי"ש והנה ללשון שני פשיטא דיתרת בעוף שאין דרכו כן דינו כמו בבהמה ממש וללשון ראשון נראה שכל יתרת בעוף יוצא מן הקיבה כשר בכל גווני אף שאין דרכו כן אמנם בענף היוצא מן [כבד] לפי סברא ראשונה הנ"ל פשיטא דכשר דאפילו בבהמה כשר דלא מקרי יתרת כלל ולפי סברא האחרונה ושכן נראה עיקר נראה דאפילו ללשון ראשון אפילו בעוף דינו כבהמה דלא אשכחן דהכי קים להו רק ביוצא מן הקיבה ולא בענף היוצא מן הבד ומ"מ ביוצא מן הקיבה נראה דגם בסמוכין כשר בעוף בכל גוונא דאין סברא לומר רק בשני מקומות קים להו ולא בסמוכין אבל ללשון שני כל שיש יתרת שאין דרכו טריפה כמו בבהמה ודוק היטב זו הוא שיטתו של רש"י ז"ל בזה, ויש להקשות לפירש"י כיון דזה שאמרו בברייתא וכלין עד באצבע היינו שאחר פירודן הם מחוברין א"כ עירוב הזה נזכר בפי' בברייתא רק הם נחלקו במקום העירוב. ז"א עד אחר אצבע לפירודן וזה [אומר] למטה ואיך שייך לומר חד אמר והוא דהדרי וערבי וחד אמר אע"ג דלא הדרי ערבי כיון דתרווייהו מודים בעירוב רק במקום העירוב נחלקו לכן נראה דרש"י מפרש דוודאי בברייתא נאמר שיתחברו אחר פירודן כאצבע ובא מ"ד והוא דהדרי ערבי דלא תימא דכשהם מחוברין ביחד אחר אצבע סגי אף שעדיין הרעי יש לה דרך בכל אחד בפני עצמו רק מחוברין ודבוקין זה לזה ועל זה קאמר שהחיבור הזה היינו דהדרי ערבי שיש להם דרך אחד משם ולמטה וס"ד בש"ס דמ"ד לא הדרי ערבי סובר דלא בעינן רק חיבור לבד והא מקשה בשלמא למ"ד דהדר ערבי היינו דבעי חיבור שיהא מעורב אבל למ"ד דלא הדרי ערבי מה צורך לחיבור הזה כיון שאינן מעורבין ועל זה משני דבאמת אין צריך חיבור כלל רק למטה קאמר כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחד ודבר זה לא מיקרי עירוב כלל רק שפיכה אחת יש להם ששופכין לחוץ כאחת ועירוב לא הוי רק כשמעורבין בפנים כשהריעי בפנים בדקין לא כשהן יוצאין לחוץ בשפיכה אחת ובפנים הם בפני עצמן ונסתלקה קושית הרא"ש והר"ן על רש"י ודוק והרא"ש בשם בה"ג יש לו דרך אחר לפי גירסתו, והיא דשני מקומות הפי' שהן מפורדין למעלה במקום יציאתן מן הקיבה ומקום אחד הפי' שהן מחוברין כאחד במקום יציאתן רק אח"כ מתפרדין וכלין עד באצבע הפי' שאצבע הם מחוברין למעלה ולא יותר ופריך למ"ד הדרי וערבי מאי כלין עד כאצבע כיון דסובר שצריכין להיות מעורבין ולא נפרדין ומשני אצבע למטה קאמר והיינו שיהיו מחוברין למטה כאצבע ולמעלה במשהו סגי ומ"ד דלא הדרי וערבי סובר דלמעלה מחוברין כאצבע ומשם ולמטה נפרדין לגמרי ולזה קיימא לן כחומרי שניהם דבעינן אצבע למעלה ואצבע למטה אף שבאמצע נפרדין כשר וכתב הרא"ש שכן דעת הרי"ף ולפי"ז דעתו כל שהם נפרדין למעלה אפילו סמוכין לא מיקרי מקום אחד ואפילו מתחילין להתחבר אחר אצבע ומחוברין עד למטה דאפילו לרש"י כשר לדידי' טריפה דזהו שני עקומות מיקרי ולא מיקרי מקום אחד רק כשמחברין למעלה כאצבע ולהיפך כשהם מחוברין למעלה אצבע ולמטה אצבע ובנתיים נפרדין כשר להרא"ש. ולרש"י טריפה ויש בזה חומרא וקולא ובזה תומרא וקולא. ובאמת אני תמה דמשמע מדברי הפוסקים ז"ל דרש"י הוא היותר מחמיר שבכולן. ובאמת מה דכשר לרש"י טריפה לשאר פוסקים דבעי דוקא חיבור משני ראשין ולרש"י אפילו נפרד למעלה כאצבע כשר כל שמתחיל להתחבר משם ולמטה ודין העוף לא נתפרש להרא"ש ז"ל ויש לומר בדעתו כפי מה שכתבתי לשיטת רש"י: אבל קשה לי טובא לפי' הרא"ש ז"ל חדא דמשמע להדיא בש"ס שאין הפרש בין למ"ד הדרי ערבי מבין למ"ד לא הדרי ערבי בפי' הברייתא עד כאצבע רק לזה למטה ולזה למעלה. ואולם להרא"ש ז"ל יהא הפי' למ"ד לא הדרי ערבי וכלין עד כאצבע שהחיבור כלה עד אצבע דמשם ואילך נפרדין ואולם למ"ד הדרי ערבי הכוונה כלין עד כאצבע שהפירוד יכלה עד אצבע למטה דמשם מתחיל ומשמע להדיא שאינן מחולקין כלל בפי' כלין רק במקום האצבע ולא שזה יפרש על חיבור וזה על הפירוד ודוק. ועוד דמה שכ' שהרי"ף סובר כן הוא תמוה מאוד למעיין ברי"ף. חדא שהרי לא הזכיר הרי"ף כלל אצבע למטה כמו שהזכיר אצבע מקודם למעלה לפי הבנת הרא"ש גם קשה למה לא ביאר מקום דערבי דהיינו למטה והאין קאמר והוא דהדרי וערבי ונעשו חוט אחד. ולשון זה לא שייך כשהם נפרדין לגמרי רק למטה כאצבע מחוברין ועוד דלפי פירושו בשני מקומות הכונה שיוצאין מין הקיבה ונפרדין למעלה כל זה מיקרי שני מקומות ומחוברין למעלה מיקרי מקום אחד. וזה מבואר בהיפך ברי"ף שהרי פירש הברייתא מקודם שהיא יתרת יוצא מן הדקין כענף מן הבד לא מן הקיבה כלל ולהרא"ש זהו מקים אחד והאיך יאמר על זה בד"א בשני מקומות. ובגוף פירושו לדעת בה"ג הביא הר"ן ז"ל בשם בה"ג גופא גירסא אחרת כגירסת רש"י רק דמשני עד כאצבע מלמעלה ומ"מ הדין יוצא בשוה כפי פירוש הרא"ש רק בפי' הסוגיא בלבד חלוק עליו דהוא מפרש דלמ"ד הדרי וערבי לא קשיא דהפירוש כלין עד כאצבע למטה רק למ"ד לא הדרי וערבי קשיא. ומשני דלמעלה קאמר ובעינן תרווייהו. וגם עליו יקשה מה שהקשינו להרא"ש הנ"ל גם מוכח מהר"ן דהרי"ף לא סבירא לי' כן ודלא כהרא"ש ודברי הרא"ש צ"ע באמת:

ויש להר"ן ז"ל דרך אחרת בזה והוא ג"כ דעת הרמב"ם והיא דשני מקומות הפירוש שיוצאין מן הקיבה כמעי העוף ובהא טריפה אפילו מתערבין למטה ומקום אחד הוא בענף היוצא מן הבד והמחלוקת היא בזה דמ"ד הדרי וערבי צריך שיהיו מחוברין למטה ממש ומעורבין כאחת כמו אצבע ואין הפירוש שיעור אצבע רק האחדות הוא כאצבע. ולא ערבי היינו שאינן מתאחדין ממש רק ששפיכתן כאחד אבל שנים הן ולזה פריך בשלמא למ"ד הדרי וערבי ניחא דקאמר עד כאצבע שיהיו מתאחדין כאצבע אבל למ"ד לא הדרי מאי כאצבע, ומשני כאצבע למטה. היינו שיהא שפיכתן כאחד ולפי"ז למ"ד דערבי בעינן שיהיו מתאחדין למעלה קצת ולמטה קצת אחדות גמור כאצבע. לא שיעור אצבע וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בהדיא כל זה מתבאר מהר"ן עם ביאור הכ"מ בזה וכתב הר"ן שכן דעת הרי"ף. והנה וודאי אי אפשר לומר דהרי"ף מפרש ממש כפי' הרמב"ם ז"ל דהא וודאי ליתא. דהא הרמב"ם מפרש בשני מקומות ששניהם יוצאין מן הקיבה ובזה אינו רק בבהמה ומקום אחד היינו ענף היוצא מן הבד. וזה שייך גם בעוף ואולם ברי"ף מבואר להדיא דמפרש הברייתא מתחילה בענף היוצא מן הבד ובזה יש שני מקומות ומקום אחד. ולשיטה זו אין בעוף טריפות יתרת כלל אפילו בענף היוצא מן הבד. וזה היפך דעת הרמב"ם ז"ל, גם צריך ביאור ברי"ף מהו מקום אחד ושני מקומות ואם נרצה להסב דעת הרי"ף בדינא כפי הבנת הר"ן ז"ל נצטרך לומר שהוא מפרש שני מקומות הי נו שפיכתן כאחד ויוצאין בשני מקומות היינו שיציאתן לחוץ בשני מקומות. ויוצאין במקום אחד היינו ששפיכתן כאחד. ובזה פליגי דמר סובר דשפיכה כאחד לא סגי רק מתאחדין, ומ"ד לא ערבי סובר כשפיכה כאחד סגי. ופסק הרי"ף להחמיר במ"ד דהדרי וערבי. ותמהני שלא ביארו כלל כוונת הרי"ף בזה. אבל ברור שאי אפשר לפרש דברי הרי"ף שיסכים לדינא כהרמב"ם לפי פי' ר"ן אם לא כמו שכתבתי. והוא באמת פי' חדש דשני מקומות על היציאה לחוץ קאי. ובאמת הרא"ש העתיק גירסת הרי"ף "משני מקומות ולא כן הוא רק "בשני מקומות" ויש לפרשו כהנ"ל. ואך באמת דברי הר"ן תמוהים לפענ"ד ופשיטא שלא הי' זה דעת הרי"ף. דהא לפי דברי הר"ן הך אצבע למ"ד דהדרי וערבי אחר הפירוד קאמר. ואצבע דקאמר היינו שיתאחד שיהי' כאחד ממש. א"כ איך כתב הרי"ף אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה והוא דהדרו וערבי ונעשו שניהם חוט אחד עכ"ל הרי להדיא דעד כאצבע לחוד. והדרי וערבי לחוד. ולדברי הר"ן ז"ל עד כאצבע היינו דהדרי וערבי וליכא למימר דפרושא קא מפרש הרי"ף מאי עד כאצבע דאמר היינו דהדרי וערבי. חדא דמה צורך לומר עד כאצבע ועוד שלא הי' לו לומר כשרה רק אבל יוצאין במקום אחד והדרי וערבי עד כאצבע שנעשו שניהם חוט אחד כשרה וכל מי שיש לו מוח בראשו יואה דכוונת הרי"ף עד כאצבע דוקא ולא שיתאחדו כאצבע ונתן תנאי בזה והוא דהדרי וערבי וזה דלא כהר"ן. לכן נלפע"ד ברור דדעת הרי"ף כפירש"י ממש. ומה שאמר וכלין עד כאצבע היינו שיציאתם כלה עד כאצבע דמשם ולמטה אינן נפרדין וקאמר על זה והיא דהדרי וערבי ונעשו שניהם חוט אחד. אבל לא הדרי וערבי אף שהן דבוקין משם ולמטה מ"מ כל שאין להם דרך אחד לרעי הוי יתר כמו שכתבתי לעיל לשיטת רש"י אמנם בענין הפי' בב' מקומות ומקום אחד יש לפרש על שני פנים חדא שהוא מפרש שני מקומות היינו כענף היוצא מן הבד ומיקרי שני מקומות דהדק האמיתי יוצא מן הקיבה והיתר יוצא ממנו ולא מן הקיבה ומקום אחד הוא ששניהם יוצאין מן הקיבה אך יותר נראה דמפרש כפירש"י ממש ומה שאמר מקודם כענף מן הבד אין כוונתו שמשם נמשך היתר והולך למטה רק שמשם יוצא ונמשך אל הקיבה ומיקרי ענף מן הבד מחמת סופו שדבוק בדקין אבל התחלתו מן הקיבה או ממקום אחד על זה כתב לאחר שפירש שיוצא מן הדקין כענף בד"א שיוצאין בשני מקומות דהיינו זה מן הקיבה וזה ממקום אחר או זה בראש וזה באמצע כפירש"י אבל ממקום אחד ששניהם מן הקיבה סמוכין זה לזה אז הדין אם כלה היצאה כאצבע והן מתחילין להיות אחד והדרי וערבי כשר ואם לאו טריפה. עכ"פ ברור דדעת הרי"ף כפירש"י ממש בכל דבריו ולענין דינא ג"כ וזה ברור לפענ"ד ולפי"ז גם בעוף הדין לדעתו כמו שכתבתי לעיל לשיטת רש"י ולענין דינא יתבאר בסמוך כל אחד במקומו על פי מה שנתבאר מקודם: [ב] כענף מן הבד. עש"ך ס"ק א' ולא ידענא מאי קאמר דפשיטא דכענף מן הבד היינו דק היוצא מן הדקין וכן מוכח ברי"ף ורא"ש להדיא וכן ברמב"ם אי אפשר לפרש רק שהזכיר מקודם בשני מקומות היינו כשיוצאין כל אחד מן הקיבה ובזה יש חילוק בין בהמה לעוף דדרכו שיצא מן הקורקבן של ב' אבל בענף היוצא מן הבד דהיינו דקמן הדקין אפילו בעוף טריפה אם לא חזר ונתערב. וכן מוכח להדיא מהי"א שהביא המחבר דמן הדקין יוצא המעי ולהי"א בעינן אצבע שלם קודם שנפרד ולמטה אבל להרמב"ם בכל שהוא למעלה ולמטה סגי ובעיקר קושי' הש"ך כבר נתבאר לעיל (ס"ק א') דעיקר החילוק כשיוצא יתר תלוי ופיו סתום יש להכשיר לכ"ע ע"ש

[ג] וכן עיקר. המחבר והרב השמיטו דעת רש"י כלל שהוא מחמיר יותר דבעינן כל המשך מעורב רק אצבע למעלה נפרד וכבר ביארנו לעיל דלשיטת הרא"ש ורמב"ם לא מהני זה להכשיר ובעינן מעורב למטה ולמעלה וכל שנתפרד למעלה לא מהני מה שנתחבר אח"כ ולרש"י לא מהני מה שמעורב למטה ולמעלה כל שנפרד בנתיים והמחבר והרב לא זכרו דעת רש"י כלל לפי שהרא"ש והר"ן דחו דבריו, אבל כבר ביארנו שדברי רש"י עיקר ודברי הרא"ש והר"ן תמוהין, והרי"ף סובר ג"כ כפירש"י, לכן נראה דעכ"פ יש להחמיר כדעת רש"י והרי"ף בזה, ואפשר דגם הרא"ש והרמב"ם מודים לדינו של רש"י עכ"פ דכיון שאין פרוד רק כאצבע למעלה בלבד לא חשיב יתר, וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב מעי יחר מתחלתו ועד סופו, איברא דברי הרמב"ם צ"ע דהא ע"כ דראשית דברי הרמב"ם בא לפרש בשני מקומות ואח"כ במקום אחד א"כ מה זה שכתב מתחילתו ועד סופו דהא בשני מקומות מוכח בש"ס דאפי' הדרי וערבי טרפה מ"מ כיון דלהרי"ף ורש"י כשר בזה יש להכשיר כשהן סמוכין בקיבה ואינן פרודין רק כאצבע אבל בהך שזכר המחבר בכל הסעיף יש להחמיר כיון דלרש"י והרי"ף טרפה בזה כמו שבארנו בס"ק א': סעיף ב במד"א בבהמה אבל בעוף [ד] כיוצא בזה כשר, (הג"ה ואפילו כמה ענפים יוצאים ממנו כשר):

[ד] אבל כעוף עש"ך (ס"ק ב') דהכא בחוזרין ומתערבין ולעיל שכתב בין בעוף מיירי במובדל ויש לתמוה אי בחוזרין ומתערבין אפי' בבהמה כשר וצ"ל דכוונתו לדעת הי"א שהביא דבעינן כאצבע למטה ולמעלה וע"ז כתב דוקא בבהמה אבל בעוף בחוזרין ומתערבין בלבד כשר, אבל קשה לי מנין להם דבר זה דכמו דלפי' הרמב"ם בענף היוצא מן הבד שוה עוף לבהמה ה"ה לפי' הרא"ש שוה בזה עוף לבהמה וכבר בארנו לעיל (ס"ק א') דלא מיבעי' לפי' שני של רש"י דטרפה בזה אלא אפי' לפי' ראשון מ"מ כיון דבברייתא נאמר זה על היוצא מן הקיבה א"כ מנין להם דקים להו גם בענף היוצא מן הבד דלמא דוקא ביוצא מן הקיבה קים להו, וכן ברמב"ם מוכח להדיא דאין חילוק בין עוף לבהמה בזה הלכך נ' עיקר דלפי מה שנתבא' [בס"ק ד'] שיש להחמיר כדעת רש"י והרי"ף בזה א"כ ה"ה בעוף יש להחמיר בזה, גם נלפע"ד שהעיקר כפי' שני [של[רש"י מאחר שגם הרמב"ם פי' כן ולא מצינו בפוסקים מי שיפרש בהיפוך הלכך כל יתר בעוף דינו כמו בבהמה זולת מה שדרכו בכך כפי' פי' שני של רש"י:

סעיף ג' מעי היוצא [ה] מבית הכוסות (הג"ה פי' סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס והוא האצטומכא, ולפי שמעכל המאכל נקרא המסס מענין כמסוס נוסס) להמסס (כשרה והיוצא מבית הכוסות לכרס] טרפה:

[ה] מעי היוצא, עובדא שם (נ"ח) דכל חיוי ברייתא הכי אית להו, ומשמע מדברי הפוסקים דאם אין מעי זה כלל פשיטא דכשר ואף דגבי עיננותא דוורדא דאמרי הני בש"ס ומ"מ חסרה טרפה התם שאני חדא דחיישינן לפי' ר"א שם דעל וורדא הנוספת הי' השאלה ועוד דכיון דכלהו אית להו הכי האידנא חסרה טרפה משא"כ כאן, ולפ"ז נלפע"ד דכאן פשיטא דבב' יתרת כי האי גוונא טרפה דהא לא הכשירו שם ב' וורדות רק דעל אחת לא היתה האיבעי' רק בב' א"כ כאן דאחת שחסרה כשר א"כ בב' טרפה וכ"ש לדידן דמטריפין בב' וורדות כ"ש כאן, וכן נראה דמה שהטריפו אח"כ בהיפוך משום דהיכא דאיתמר איתמר, ויש להבין הא הי' יכולין לידע אם חיוי ברייתא אית להו הכי או לא ומה הי' הספק בזה וצ"ל] דבאמת לית להו הכי רק הספק הי' כיון דיתרת כשר בזה כל מקום שנמצא כשר ואין שינוי מקום פוסל הרי דאיכא למ"ד וורדא בשמאל כשר, וכן שינתה מקומה וה"ה כאן נהי דחיוי ברייתא אית להו דוקא כך מ"מ אין שינוי מקום פוסל, לזה אמר דהיכא דאתמר אתמר ודוקא שנמצא במקום הזה דנין כך דחיוי ברייתא הוא אבל לא במקום אחר אמרינן דיתרת גמור הוא, ולפ"ז ה"ה שני וורדות ומכאן יש ראי' לפסול גם בוורדא רק שיש לחלק דשם יתרת כשר מקמא ולא כאן ודוק, ואין להקשות כיון דחסרה כשר למה יפסל בב' דכבר ביארנו לעיל (סי' ל"ה) גבי וורדא דדוקא חסר באמת כשר ולא בב' דחזינן דמחיוי ברייתא היא ולית לה מכח יתר כחסר ועוד שם בדרך אחר עכ"פ נראה ברור דחסר כשר כאן וב' טרפה:

סעיף ה. הדרא דכנתא שיוצא מאמצעותה [ו] יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן כאורך אצבע כשרה (הג"ה וכל זה דהיתר סתום בראשו ואין הרעי יוצא ממנו אבל אם הוא פתוח בראשו טרפה דהרעי נופל לגוף ועוד דהוא נקיבת הדקין):

[ו] שיוצא מאמצעיתה, עט"ז וש"ך מה שהאריכו בזה ותירוץ הש"ך מגומגם מאוד ואין ראי' מן המרדכי רק דמפרש באמת כרש"י דשניהם יוצאין מן הקיבה ועל דרך זה י"ל דענף מן הבד לא אבל לפי מה שפרשו בשני מקומות ענף יוצא מן הבד לא נשמע במרדכי לחלק בין רחוב מן הקיבה לקרוב, גם מ"ש שזה דלדול בעלמא אינו מובן למה תלוי זה ברחוק וקרוב, ועיקר התירוץ בזה דהתם שאני דיש שני דרכים לרעי בדרך זה וביתר [הלכך לולי] דהדרי וערבי הוי ב' ממש אבל כאן דפיו סתום והרעי חוזר לאותו המקום שנכנס בו ליתרת הזה כיון שפיו של היתרת סתום לא מיקרי יתרת כיון שאין ביתרת הזה דרך לרעי שיצא מן היתרת הזה, וכפי הנראה שהש"ך הבין מה שאמרו בס"א דלא הדרי וערבי היינו שהיתרת תלוי ופיו סתום וחוזר הרעי למקום שנכנס אל היתרת והא ליתא דשם לא הדרי וערבי הכוונה שהרעי יוצא לחוץ דרך היתרת הזה בפ"ע לכך הוי יתרת משא"כ [כאן] שאין לרעי דרך ביתרת הזה לחוץ לא מיקרי יתרת כלל ובדרך זה יהי' מקום להקל אף בב' יתרת ולכך סתמו המחבר והרב ומ"מ שלא במקום הפ"מ אין להקל: שוב ראיתי בתב"ש שפי' ג"כ כמו שכתבתי אלא שכת:

שהר"ן חולק בזה, ולא ידענא מאי קאמר ונראה שהבין מה שאמר הר"ן פה אחד היינו שהרעי חוזר מן היתרת למקום כניסתו ליתרת ופיו סתום תחתיו כמו הכא ביתרת בהדורא דכנתא, והוא תמוה דפשיטא דלא הי' זה כוונת הר"ן כמבואר להדיא בכ"מ, וכוונת הר"ן דפה אחד היינו ששניהם שופכים למקום יציאת הרעי ושם במקום יציאת הרעי מתערבת הרעי של זו וזו ונעשו כאחד ולמ"ד הדרי וערבי בעינן שיתייחדו המעים ויעשו אחד ולמ"ד לא הדרי וערבי אפי' לא נתייחדו המעים רק שופכין שפיכה אחת במקום יציאת הרעי כאצבע כשר, א"כ מבואר להיפוך דלא נחלקו רק ביתרת שיש לרעי שני דרכים ויוצא דרך היתרת ודרך הדקין ולמ"ד לא הדרי ערבי עכ"פ [בעינן] שפיכתן כאחד כאצבע במקום יציאת הרעי ולמ"ד [הדרי] ערבי בעינן שיתייחדו וכן הוא בכ"מ להדיא, גם מה שפי' כן ברא"ש ליתא דמדהקשה חתנו דהא לעיל ג"כ אין יתר רק אחד דאחד צריך שיצא ה"ה דק מן הדקין, מבואר דלא נתכוון הראב"ן להנ"ל ודוק, ומ"מ הדין אמת כמו שכתבתי וכן כוונת המחבר והרב לחלק כהנ"ל והר"ן וכל הפוסקים מודים לזה:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה