תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן מה
סעיף א בהמה או עוף שניטל האם שהולד מונח בה כשרה (הג"ה וכ"ש ניקב דכשר ויש מחמירין לאסור [א] בניקב [ב] או נימוק ויש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה):
[א] ויש מחמירין לאסור בניקב או נמחק, זהו מן הרוקח דאוסר בנימוק, ובד"מ הביא הרבה פוסקים אפי' בניקב ולא נתברר טעמם כלל. ובכר"ו כתב דסבירא להו דלא כהתוס' שכתבו דניטלו כ"ש להטריף מניקב ומה"ט סובר הרוקח ניטל המרה כשר, ולזה תמה על הרב דלדידן דניטלה המרה טריפה אין לדין זה שורש. ולא ידעתי מאי קשיא לי' דכי בשביל דמחמירינן כאן שלא במקום (הפסד) [הפ"מ] נכשיר שם בניטלה המרה, אמנם בעיקר דין זה נראה לפע"ד שיש לדעת הפוסקים הללו שורש ועיקר בש"ס כמו שאבאר והוא דגרסינן התם (חולין נ"ו:) הורי בטריפות כרבי בזפק ואיבעי' להו הורו בטריפות לאיסור כרבי בזפק להיתר או דילמא הורו בטריפות להיתר כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא ס"ל ע"ש, ופירש"י דמספקא לן בטרפות אי כר"ט או כמשנה ניטל האם כשר, ותמהו התוס' בזה דהא בפרק אחד ד"מ וכן בבכורות מבואר דר"ט טועה בדבר משנה הוי והוא עצמו חזר בו, וכתבו ליישב זה דהכא בעוף, ובאמת דקושיא זו יש ליישב בפשיטות דודאי ר"ט לא הי' הספק שלו רק לפי שהי' חושב דטרפה אינה חי' וזו ג"כ אינה, חי' לכך טרפה ולזה הביאו לו מתודוס הרופא דבאמת חי' לכך חזר בו והוי טועה בדבר משנה מאחר שידעו שמודה שאילו הי' יודע זה מקודם הי' מודה להכשיר עיי"ש ברא"ש ובסי' כ"ה [בשו"ע] איזה מיקרי טעה בד"מ וכהאי גוונא הוי טועה בד"מ, וכן, מוכח בש"ס דקאמר אטו אנן קטלי קני' ועש"ך סי' כ"ה שם] אבל אי נימא טרפה חי' אין ראי' מתודוס הרופא וכן הדין דטרפה ודאית לא מהני זה שחי' [ויולדות[הלכך הכא מיבעי' לן שפיר שמא הורי לאיסור דידעו דטרפה הוא ולא מהני בזה מה שחי' משא"כ ר"ט לא הי' דן רק לפי שחשב דאינה חי' והוי בכלל כל שאין כמוה חי' לכך חזר בו, אמנם מרש"י פאד"מ משמע דעיקר הטעות של ר"ט דמיקרי בדבר משנה הוא מחמת סתם משנה באלו טריפות, מורה מפירושו דסובר דלכ"ע כשר כיון דסתם לן תנא ש"מ דאפי' למ"ד חי' כשרה אך דברי הר"ח יש לישב כן ואין צורך לומר דבעוף מיירי אך הא וודאי קשה מה שהקשו התוס' דלמה לא שאל כאן תרוויהו להיתר כמו בהך סוגיא דשבת הורה במנורה כר"ש בנר, אמנם לדעתי קשה עוד לפום מה דהוי ס"ד דהורו בטרפות להיתר כרבי בזפק, מאי ענין זפק לכאן וכי לא מצאו שום אופן לומר שהכשירו רק ליתן משל על זפק מאחר דלא סבירא להו זפק כלל ומאי ענין זפק לאם שהמשילן זה לזה במה שלא רצה לומר רק שהורו להיתר, לכן נלפע"ד לפרש בדרך אחר ולא יקשה קושי' התוס' כלל כמו שאבאר והוא דהאיבעי' הוא כך דוודאי אין ספק במה דנשנה במשנה ניטל האם כשר בוודאין אין להסתפק בו כלל אמנם הספק היא אם ממה שאמרו ניטל כ"ש ניקב ונימוק וכדומה או דוקא ניטל, וזהו דמספקא לן דקאמר הורו בטרפות כרבי בזפק ואם היתה כוונתו ששתי הוראות נאמרו שם חדא בטרפחת וחדא בזפק א"כ פשיטא דבא לומר הוראה בטרפחת דאיסור הורי בה דאי היתר פשיטא דלא הי' אומר סתמא הורי וע"כ דאיסור קאמר לכך קאמר סתם הורי וממילא נאמר לאיסור אבל ודאי לא היתה ההוראה בניטל דמבואר דכשר רק ההוראה היתה דוקא ניטל ולא ניקב ונימוק דאז טרפה שלא אמר רק שהיתה הוראה בטרפחת ומדקאמר סתם לאיסור היתה אמנם אם נפרש דבריו שהוראה אחת היתה וכרבי בזפק היא פי' להוראה שבטרפחת פשיטא דכוונתו להיתר ואין זה סתם דהא ביאר, דבריו כרבי בזפק הורי, אמנם אין הפי' כרבי בזפק כמו דמכשיר בזפק ניטל ה"ה בזה, חדא דבניטל לא הי' צורך להוראה דמפורש במשנה, ועוד דמאי ענין זפק לאם שתלה זה בזה, רק כך הכוונה דכל השקלא וטרי' היתה אי נימא ניטל גרע או ניקב גרע לזה אמר שהורי בה כרבי בזפק דהיינו דרבי קאמר אפי' ניטל, מבואר דסובר דניטל גרע מניקב ולכך קאמר אפי' ניטל וזו הסברא תפסו בטרפחת והורי בה א"כ מבואר דלהיתר הורי כיון דניטל גרע וכשר כ"ש ניקב, ולזה שפיר דלא הורי כרבי להיתר דמאי ענין זה לזה כיון דלא מיירי כאן מפסק רבי רק במה שאמר אפי' ניטל דניטל גרע אבל פשיטא שי"ל דס"ל להטריף בניטל הזפק כיון דגרע וזהו כאן אבל שם בהך סוגיא דשבת דקאמר הורי במנורה כר"ש בנר אי נימא דלהיתר הורה במנורה א"כ ע"כ דכר"ש בנר פרושי קא מפרש דאי תרי מילי נינהו האיך קאמר סתם הורה במנורה והתם פשיטא שאי אפשר לפרש הך פי' רק כמו דשם כשר בנר [כמו[כן במנורה א"כ פשיטא דגם במנורה סובר דכשר דאל"כ האיך הביא ההיתר מנר מה דבנה סוברים לאיסור וע"כ דגם שם מותר ונר ומנורה שייכים זה לזה כמו דשם מותר כמו כן כאן במנורה לכך שם הי' הספק או תרוויהו מותר דהיינו פרושי קא מפרש או שני דברים אמר א"כ [בהכרח] מנורה אסור כיון דסתם אבל כאן אפי' אי נימא פרושא קא מפרש אין הכוונה כלל כמו דשם מותר דמאי ענין זפק לאם רק הכוונה כנ"ל א"כ ממילא בזפק לא אמרו היתר כלל, ובזה מיושבין כל הקושיות ודוק לכן לדינא בעוף יש להקל בהפ"מ בפרט לפי הנ"ל, וכן לפי מה שכתבתי דיש ליישב דברי ר"ח בלא"ה, אך בניקב ונימוק בין בבהמה בין בעוף יש להחמיר כיון שהוכחתי שיש לדבריהם עיקר ועכ"פ בהפ"מ ודלא כהכר"ו שהקיל בזה לגמרי:
[ב] בניקב. עש"ך דבנחתך כשר ולא נתבאר אי בנחתך מקצהו מיירי או כולו. ולכאורה נראה דבנחתך מקצתו הוי כניקב רק בנחתך כולו מכשיר שהרי הביא ראי' מן הש"ס פאד"מ, ואפשר לומר כיון דהב"ח דמחמיר מקיל בנחתך מקצתו כ"ש לדידן ומ"מ אין ראי' דהוא לפי פירושו כתב כן אבל כבר השיגו עליו כל האחרונים ולכאורה יש לדון להקל להך תירוץ דמשני בטחול ניקב לחוד ונחתך לחוד ש"מ דנחתך מקצתו עדיף מניקב ואף דיש שם שני לשונות וכתב הרשב"א דמספיקא לחומרא מ"מ הכא דאפי' בניקב לא הוי רק ספק בש"ס כנ"ל א"כ בנחתך דיש עוד ספק יש להקל, מ"מ נראה פשוט דיש להחמיר גם בזה כיון דלא הוי ס"ס המתהפך גם בלא"ה כבר נתבאר לעיל (סי' מ"ג) דלא כהרשב"א רק לפי המסקנא אין ספק כלל ואין צורך לשני התירוצים שם רק דמיירי בקולשי' ע"ש, א"כ הכא אפי' בנחתך מקצתו יש להטריף בהפ"מ כמו ניקב: