תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן מג
סעיף ב הטחול ראשו האחד עב והשני דק כבריית הלשון אם ניקב בראש העב [א] נקב מפולש טריפה ואם ניקב [ב] נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר זהב מותר פחות מכאן הרי כמפולש וטריפה אבל אם ניקב הדק כשרה (הג"ה ואפי' נחתך במקום הדק [ג] כשרה נקרע הטחול או נימוקה או לקתה בשנוי בשר דינה כניקבה וכן כ"מ שהבשר רע ונרקב דינו כניקב ואם מים בטחול אפי' עכורין וסרוחין אם הבשר סביבו [ד] שלם כשר): [א] נקב מפולש, עי' ט"ז מה שהאריך בדין העגלים שנמצא נקב בטחול שלהם והעור מקיף בתוך הנקב והעלה להתיר והש"ך בנה"כ השיג עליו דמה שהביא ראי' מריאה אינה ראי' דשם הכל תלוי בעור משא"כ כאן, ובאמת כי בלא"ה לא ידעתי דהא הט"ז גופא מסיק בסוס"י זה דמיסתפי להקל בליקוי בפנים א"כ ה"ה חסרון בפנים דמ"ש ולמה כאן החליט להתיר, גם מדבריו כאן (ריש ס"ק ב') משמע דפשיטא לי' דליקוי בפנים לא דאל"כ ע"כ דמיירי ביש עובי דינר א"כ פשיטא דאפי' ניקב כשר ולמה בסוף סימן מסיק להחמיר, וצ"ל דכאן בצירוף סברא דנבראת כך כתב כן והביא ראי' דבנברא אין נקב פוסל, והש"ך השיג ע"ז דילמא ניקב אח"כ וקרום עלה וזה באמת אינו קושיא דא"כ בריאה נמי בחסרון בענין שהכשירו ניחוש דילמה נחסר גם העור וקרום עלה וע"כ דזה ניכר' שהוא מתחילת בריאה ולא קרום וה"ה כאן, ומה שהביא הש"ך מדברי הרשב"א בתשובה אדרבא מוכח כהט"ז דהא אם באמת נברא כך הי' מכשיר רק שאמר שלא שמע זאת ונהפוך הוא דע"י נגיחת הבהמות נעשה אבל כאן בעגל כך ויש בהרבה כן וכולם לעולם במקום אחד בודאי מתולדה היא וכשר וכ"נ עיקר שכל שיש רגלים לדבר וניכר ממש שבא מתולדה כגון שלעולם במקום אחד ויש בהרבה כן ובשוורים גדולים לא נמצא ונמצא כן בעגלים הרכים בוודאי מתולדה הוא וכשר כדברי הט"ז:
[ב] נקב שאינו מפולש, עש"ך דדוקא בלא נמצא מחט אבל במחט טרפה כמו מחט בחלל הגוף, ובאמת עדיין צ"ע ברש"י מי הכריחו לומר מחט וכי כל נקובי דתנן במתני' הכל במחט הוא דוקא ומה צורך לו לזה, ונראה דכוונת רש"י לאשמעינן רבותא דלא תימא דוקא ניקב ע"י חולי אז חיישינן שיתקלקל שאר אברים כיון דיש לבהמה זו חולי שגרם לה הנקב הזה משא"כ במחט וכ"ש כשתחב בה לפנינו עכשיו המחט דאין בבהמה זו שים חולי א"כ לא איכפת לן בנקב הזה, לזה פירש"י דהא ליתא רק במחט שלא ע"י חולי מיטריף ג"כ ודייק לי' כיון דפריך לי' עוירא דאמר ניקב טרפה ממשנה חתך מן הטחול ומן הכליות ולא משני ד"ר עוירא דוקא ע"י חולי קאמר ומשנה בחותך ביד עכשיו דאין בה חולי שגרם לה זה, וע"כ דהש"ס דייק מדקאמר ר' עוירא לא שנא אלא ניטל אבל ניקב טרפה, מוכת בהדיא דרק בניטל משכחת הכשר ולא בניקב וכל היכא דניקב טרפה או מדלא משני בהכי סבירא להו להש"ס דאין לחלק בזה א"כ ממילא גם לדידן דמודים לר' עוירא בניקב בסומכא ג"כ בלי חולי רק במחט טרפה אבל הא וודאי דבאופן דיש לחוש לנקיבת אברים הפנימים דבמחט בכל גונא טרפה:
[ג] ואפי' נחתך במקום הדק, עי' ש"ך דבצד העב יש מחלוקת ומשמע מדברי המחבר והרב להטריף, ובאמת יש לתמוה כיון שכתב הרב אח"כ נקרעו הטחול הרי הוא כניקבה אי בנחתך טרפה מאי קמ"ל נקרע פשיטא דהא נקרע כאיב לה טפי ומאי מקום י"ל דנחתך טרפה ונקרע כשר, ובאמת בדברי הרב י"ל דמה שאמר נקרע הטחול היא במקום הדק וקמ"ל דלא תימא דגרע מניקבה ונחתך רק דגם בזה כשר בצד הדק, וכן יש לפרש דברי הג"א דעיקר בא לאשמעינן דבצד הדק כשר בנקרע אלא שהש"ך פי' (בס"ק ג') דכל זה מיירי בצד העב, ולא ידעתי למה פי' כן, ולפי דבריו יהא מוכח דנחתך כשר ובעצמו כתב בהיפך, והנה הטור הזכיר מחלוקת בנחתך בצד העב והוא דעת בעל העיטור, והרשב"א בחידושיו ר"פ בהמה המקשה כתב דגם דעת רש"י כן שפי' דלכך נקט טחול וכליות דלא מיטרף בהו וקשה הא מיטרף באמת וע"כ דסובר בנחתך לעולם כשר, אמנם הרשב"א כתב כן לפי שהוא סובר דהך מחלוקת תליא אי הלכה כתירוץ ראשון בש"ס דאיידי דקתני רישא באבר קתני סיפא ג"כ באבר [ותירוץ זה צ"ע כמעט א"א להולמו גם שאר דברי הש"ס שם דהקשו מטחול יקשה כולי' מי ניחא וע"כ דידע דכולי' כשר א"כ למה לי איידי רישא הא מוכרח לומר אאבר מכת כולי', גם בלא"ה קשה טובא שם ולא רציתי להאריך לפי שראיתי בכו"פ שהרגיש קצת בזה ע"ש] או כתירוץ ב' דניקב לחוד ונחתך לחוד, ולפ"ז שפיר כתב דרש"י שפי' במשנה דטחול וכליות לא מיטרפי ש"מ דסובר כתירוץ ב' דלתירוץ ראשון באמת גם בהמה מיטרפה אבל באמת הוא תמוה מאד ומאן דמטריף בנחתך לא מן השם הזה רק כיון דחזינן דהש"ס לא ברירא להו לחלק בין ניקב לנחתך רק מכח קושיא לר' עוירא הוכרחו לתרץ כן ואף בזה לא סגי להו ותירצו גם איידי רישא אבל עכ"פ לולי הקושיא פשיטא שאין לחלק בין ניקב לנחתך, ולפ"ז לדידן דמחלקינן בין קולשי' לסומכי' פשיטא דלא קשיא ממשנה כלל א"כ מה מקום יש לחלק מעצמנו בין ניקב לנחתך וזהו ג"כ טעמו של רש"י לכך פי' במשנה לפי האמת דלא מיטריף דהיינו בקולשי' ולא מיירי בסומכי' ומשנה דר"פ בהמה המקשה לא נחית התם בדיני טרפות רק בדיני אבר הניתר בשחיטה ומיירי באופן דלא מיטרף ולפ"ז מ"ש הטור בשם הרשב"א וכן הוא ברשב"א שם דהוי ספק טרפה צ"ע דטרפה וודאי היא דלמסקנא בוודאי טרפה והך איבעית אימא לר' עוירא דוקא הוא מכח קושיא ולא לדידן דיא קשה מידי והרשב"א כתב כן כפי שיטתו דתליא בשני התירוצים בש"ס אבל לפי הנ"ל לא תליא בהכי כלל, גם בלא"ה פשיטא דאין מרש"י שום ראי' כלל דהא כיון דבשייר דינר זהב כשר אפי' בסומכי' א"כ משכחה לה בטחול חתך אפי' בסומכי' רק בשיור דינר זהב רק לר' עוירא פריך שפיר דמשמע לה דאפי' בשיור דינר זהב מטריף דהא קאמר לא שנא אלא ניטל אבל ניקב טרפה משמע בהדיא שבא לומר דניטל דקתני בטחול ולא קתני ניקב כמו שהזכיר ניקב בשאר איברים להטריף הול"ל בהכשר ג"כ ניקב ומדקתני ניטל ש"מ דניקב באמת טרפה כשאר איברים הנטרפים בניקב וממילא אפי' נקב שאינו מפולש טרפה בטחול כשאר איברים דנקיבתן במשהו ואפי' שאינו מפולש, וזהו דקאמר ר' עוירא לא שנא אלא ניטל אבל ניקב [טרפה[, משמע דלא משכח כשרה רק בניטל ובניקב בכל גווני טרפה אבל לפי המסקנא דאמרינן ניטל לאו דוקא רק ה"ה ניקב רק שיש נקב שהיא טרפה כגון בסומכי' ולא נשתייר כעובי דינר זהב א"כ פשיטא דלא קשיא ממשנה דמיירי בשיור דינר זהב:
ועל דרך זה נראה לישב דברי הטור שכתב ואפי' נחתך כולו בצד הדק, דמאי אפי' הא בנחתך הוי ספק טרפה לדעתו אפי' בצד העב א"כ נחתך קיל טפי, ולפי הנ"ל ניחא דוודאי הי' מקום לומר דכיון דר' עוירא מטריף לגמרי בכל צד ואפי' אינו מפולש כמו שהוכחתי א"כ נהי דלית הלכתא כוותי ובצד העב דוקא טרפה ובמפולש דוקא והיינו דלא נשתייר כעובי דינר [זהב[אבל מ"מ במפולש לגמרי מעבר לעבר אפי' בצד הדק טרפה ומ"מ שפיר אמרו דלית הלכתא כר' עוירא דלדידי' גם בצד הדק לא בעינן מפולש וכן בצד הטב ולדידן בצד העב בעינן שיור דינר זהב ובצד הדק כל שאינו מפולש לגמרי לזה קמ"ל הטור דאפי' נחתך כולו בצד הדק דהיינו מעבר לעבר ולא נשאר כלום אפי' פחות מדינר זהב אין שם מ"מ כשר דצד הדק כשר בכל גוונא, והך אפי' לא קאי אתיבת נחתך רק אמה שכתב כולו והא שהזכיר נחתך לומר בנחתך כשר אבל לא על זה ביקש לומר רבותא, ופי' זה יותר נכון מכל מה שכתבו בישובו, גם דברי הב"י תמוהין בזה דהא הטור גופא כתב אח"כ דהוי ספק טרפה ובזה נדחו דבריו עיי"ש, והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה שבא ג"כ לשלול סברא זו שכתב פחות מכאן הרי היא כמפולש והיינו שבא לומר דטריפות זה משום דמפולש הוא א"כ מבואר דבצד הדק אפי' מפולש באמת כשר דהא פחות מעובי דינר ג"כ חשוב כמפולש וכשר ודוק, ולפ"ז לענין הדין נ"ל דבצד העב בכל גווני טרפה ודאית ולא ספק ואפי' נחתך כנ"ל, אך יש להסתפק בניטל כל הסומכי' לגמרי אי חשוב כניטל כולו וכשר או כיון דצד הדק נשאר הוי כניקב ונחתך בסומכי' דכל שלא ניטל כולו לא גרע נחתך מניקב וצ"ע בזה:
[ד] ואם מים בטחול אם הבשר שלם סביביו כשר, עט"ז וש"ך דהכל כשיש עובי דיר זהב בלי מים, אך קשה דלא נזכר במרדכי מעובי דינר זהב כלל, גם קשה למה לי דהבשר שלם סביביו כל שיש צד אחד עובי דינר זהב כשר, לכן נ"ל לפמ"ש הט"ז (סוס"י זה) דכל שהעור קיים לא איכפת לן בלקוי שבבשר דלא הו רק חסרון בפנים א"כ הכא מיירי שכל הבשר סביב שלם א"כ הרי אין זה רק חסרון בפנים לכך א"צ עובי דינר זהב, וראיתי להתב"ש שכתב שנראה שהפר"ח דפסק כהט"ז סוס"י (זה] בפשיטות מבואר דמפרש הראבי' כנ"ל, ודחה הוא פירושו דא"כ מה צורך הי' לו לפתחו כיון שראה שלמעלה שלם והוי חסרון בפנים, ומזה מוכך להיפוך דלא כהט"ז, ולפע"ד נראה דהעיקר כהפר"ח דודאי בלא"ה יש להבין אי כהט"ז מאי אירי' דנשאר בשר שלם אפי' אין שם רק עור בלבד כשר דאין זה רק חסרון בפנים אבל כוונת ראב"י פשוט כדאמרינן לעיל (סי' ל"א) גבי מוח דניקב קרום התחתון טרפה דהיינו חיית' דמנח בי' מוח ומ"מ בנחסר מן המוח בפנים כשר ואפי' להש"ך שם כשר כל שכיוצא בו בשדרה הי' יכול לעמוד ומ"מ בנמצאו מים במוח ונחסר מן המוח כשיעור המים אמרינן דאם המוח מקיף המים כשר ואם לאו טרפה אף דאין חסרון פוסל במוח בפנים מ"מ מים כל שאין להם היקף טרפה ואף דריאה שנשפכה כקיתון כשרה אפי' אין היקף למים משום דיש לה שני עורות דבוקות זה בזה יש לה חיזוק ולא ינקבו מחמת המים ובפרט דלא מיטרף רק בנקבו תרוויהו [זה כנגד זה להרשב"א] משא"כ חיית' דמיתנח בי' מוחא וזה ס"ל לראבי' דה"ה בטחול דכל שלא נתברר שיש בשר שלם מקיף המים בכל צד, ואותו הלשון בעצמו נאמר שם גבי מוח בראש ע"ש הי' חושש שלא יתקלקלו המים עור הטחול ג"כ וטרפה לכך פתח לראות וראה אחר גרידא שיש בשר שלם מקיף המים והכשיר אפי' אין בו [עובי[דינר זהב מחמת שלא ניקב הטחול כלל כנ"ל ברור בכוונת ראב"י, ודלא כהתב"ש שסתר דינו של הט"ז מדברי ראב"י ולפע"ד מדברי הראב"י מוכח להדיא כהט"ז כמו שכתבתי:
סעיף ה נמצאו שני טחולים כשרה [ה] ואפי' דבוקים זה לזה בצד העב (הג"ה ויש מחמירים אם נמצא כמין טחול בצד העב וטוב להחמיר אם לא במקום הפ"מ):
[ה] נמצאו שני טחולים כשרה, בתשו' צ"צ הביאו בכר"ו פסק דאפי' נקב בסומכי' כשר כיון דהוי כנטול, והקשה בכר"ו מהא דפריך לר' עוירא ממשנה הא משכחת לה בב' טחולים ובזה כשר בנחתך וניקב לכ"ע, ובאמת הא לא קשיא דנלפע"ד דהא דאמרינן אותה כשהיא שלימה ולא חסרה היינו דוקא אי הוי לה מבריית' וחסרה שחתך ממנה לא מתכשרה משום כל בבהמה אבל ב' טחולים וחתך ממנה לא מיקרי חסרה כלל דמעיקרא כנטול דמי והוי כאילו לא הוי מבריית' א"כ אותה כשהיא שלימה קרינן בה, דמהאי טעמא מכשיר הצ"צ בנקבו, אך בלא"ה הוכחתי לעיל (סי' מ"ב) גבי מרה, מן הש"ס דכל היכא דניקב טרפה וב' כשר בנמצא ב' וניקב אפי' אחד טרפה ע"ש. דאל"כ לא הוי פריך בש"ס לריב"י מאיוב למ"ד דניטל ונמצאו ב' כשר לכ"ע א"כ משכחת לה שהי' לו ב' ואפי' נקב כשר וע"כ דניקב לעולם טרפה ע"ש, לכן העיקר להטריף בזה בנמצאו ב' טחולים וניקב בסומכי' אפי' אחד רק אם הם שוכבים זה על זה ממש אפשר דאם ניקב אחד השני מגין וגם בזה צ"ע ועי' ט"ז (ס"ק ג'):
סעיף ו טחול העוף עגול כענבה ואינו דומה לשל בהמה לפיכך אין הנקב פוסל [ו] בו:
[ו] לפיכך אין הנקב פוסל בו, זהו דעת הרמב"ם, וכתב הר"ן שטעמו לפי שאין לחלק בו בין קולשי' לסומכי' ותמה ע"ז דנימא להיפוך דבכל גווני הוי כסומכי' וטריפה, והט"ז הביא בשם הב"ח ליישב, ולא הי' לו להביא בשם הב"ח כי בהדיא מבואר כן ברמב"ם פ"י דלפי שלא מנו אותו חכמים במשנה אין זה בכלל כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, ותמהני על הר"ן שכתב טעם אחר לרמב"ם והקשה עליו מה דברמב"ם מבואר כנ"ל ולק"מ, איברא הט"ז הקשה ט"ז מהא דדף נ"ד (דבי') [דבעי] ר"פ מחי' בכולית' וכו' אין לך אלא מה שמנו חכמים, וההיא וודאי לאו אמתניתין קאי, ולכאורה היא תמוה דהתם פשיטא דאמתניתין קאי דהא הך לקותא דכולי' [מאמורא[היא ור"א קאמר אין לך רק מה שמנו חכמים ש"מ דאמתניתין קאי וצ"ל דכוונתו כך דנהי דשם יפרש דקאי אמשנה והייו דוקא מה דנזכר במשנה בבהמה כנגדו בעוף ולא מה דלא נזכר במשנה רק באמורא אין כנגדו בעוף אבל מ"מ בבהמה טרפה אבל דרצה על גוף הטריפות לא שייך לומר דקאי על משנה דוקא ויחלוק על כל טריפות שזכרו האמוראים וע"כ דאכל טריפות שזכרו קאי רק אהא פליג דזה לא הי' מקובל בידו, ואך באמת גם הא ליתא דוודאי כל טריפות שהמציאו האמוראים עיקרו הוא במשנה שאותו אבר נטרף והם המציאו אופני הטריפות באותו אבר אבל להמציא אבר אחר שלא שמענו מעולם במשנה כלל זה באמת לא ס"ל לר' אבא דהוי מוסיף על הטריפות, ואין צורך להאריך בזה מאחר דבהדיא מבואר כן ברמב"ם כנ"ל, ובכר"ו הביא ראי' להרמב"ם דא"כ ליתני ניטל בעוף ואי מכ"ש ניקב הא גבי טחול הוא להיפוך ובשלמה בהמה אין ראי' מטחול לפי שיש חילוק בין סומכי' לקול שי' ולא בעוף, ואין נכון כלל דלא הי' כוונת הרא"ש לזה כלל, הרי דהתוס' לא זכרו כלל סברא זו והיינו לפי שהקשו על המשנה, וע"ז כתבו דתנא לא חש למיתני ניטל דידע דכ"ש היא ולא דמי לטחול, הרי דלא נזכר במשנה בטחול חילוק כלל ומ"מ סמך התנא על הסברא והרא"ש כתב לדידן מנין לנו דהי' כוונת התנא כך למה לא נלמוד מטחול ומנין לנו שהי' לו חילוק בין טחול לשאר איברים וע"ז כתב שאין לנו ללמוד מטחול כיון דחזינן דיש חילוק אבל התנא פשיטא שאין צורך לו לחילוק קולשי' וסומכי' ודוק היטב, גס בלא"ה כתב הרא"ש דיש בו שיור דינר זהב ולא בשאר אברים א"כ זה שייך גם בעוף ועדיין אין ללמוד ודוק, ולפי דעתו מה יענה הרא"ש לר' עוירא דלא מחלק כלל, וע"כ דבמשנה לא קשיא מידי רק הרא"ש לדידן קאי למה לא נלמוד באמת: