תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן מ
סעיף א הלב יש לו ג' חללים [א] ניקב לאחד מהם טרפה [ב] ואפי' אם חלק תרפש הלב סותמו אבל אם שומן הרב עצמו סותמו כשר (הג"ה וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב וכדאיתא בסמוך סוס"י זה ויש לחוש לדבריהם
[א] הלב יש רו ג' חללים, והרמב"ם בפי' המשנה כתב ב' חללים דסובר דלא מספקא לן בש"ס רק בשני חללים אבל מ"מ נראה מדברי הטור דביתר מג' חללים ליכא שום טריפות בניקב אבל רש"י פי' התם דחלל קטן דחללים הרבה קטנים יש סביב חלל האמצעי וכ"כ הר"ן, ומדבריהם מבואר דבכל חלל שניקב טרפה ודלא כהטור ומחבר, ויש לתמוה שלא זכר הב"י, ולדינא צ"ע אף דלשון הש"ס מורה כהרמב"ם ודוק ואולי גם רש"י והר"ן לא נתכוונו לומר דבכל החללים הקטנים מבעי ג' רק בא לפרש ציור הלב מחללו אבל האיבעי' היא על הגדול שבקטנים ודוק:
[ב] ניקב לאחד מהם טרפה, בש"ס מיבעי' לן לבית חלל גדול או לבית חלל קטן, ותמהו שם מאי מיבעי' לי' הא כמו בריאה דקאמר ר"ש עד שתנקב לבית הסמפונות אמרינן דהיינו סמפון גדול ה"ה כאן, ודחי התם שאני דקתני לבית הסמפונות מקום דשפכי סמפונות כלהו הכא לבית חללו קתני מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן, והנה לכאורה נראה דלפי המסקנא הוי ספק טרפה דלא נפשט בעיין אבל הרמב"ם והרי"ף וכל הפוסקים פסקו בפשיטות דבין לחלל גדול ובין לחלל קטן טרפה וודאי:
איברא בלשון הש"ס גופא יש להבין דקאמר מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן דמלשון זה משמע דידעו מצד הטבע שאין מקום לחלק בין חלל גדול לקטן דקשה לפרש דהכוונה דבמשנה דנקט לבית חללו אין לפרש טפי חלל גדול קטן, דלשון מה לי חלל גדול מורה דמצד הסברא אמרו שאין לחלק, ולפ"ז צ"ל אף דבריאה חזינן דיש חילוק ידעו מצד הטבע דלא דמי ריאה ללב, ולפ"ז יש להבין בלא"ה מה ראי' מריאה ללב הא לא דמי וע"כ דהראי' היא דמשמע להו דגבי ריאה נמי יש לפרש על שני פנים ואין הכרח ומ"מ תפסו להקל סמפון גדול ה"ה בכאן שאין הכרח נתפוס להקל וע"ז משני דהתם יש הכרח משא"כ כאן ולפ"ז מה זה שאמרו מה לי חלל קטן בלא"ה כיון דאין הכרח לא דמי להתם, גם יש להבין בלא"ה מה ראי' מריאה הא אין מדמין בטריפות מזו לזו. לכן נראה דבאמת ידעו מצד הסברא שאין מקום לחלק בין חלל גדול לקטן רק דהאיבעי' הוא באמת כמו דחזינן בריאה דיש חילוק ובהכרח משום דדוקא בסמפון הגדול דשם שפכי כלהו אם ניקב הוי כנקבו כלהו משא"כ בשאר סמפונות ובזה מספקא לי' גם בלב דגם בו נכנסין החללים לחלל גדול. כמ"ש הרא"ש להדיא, כדמוכח להדיא מפירש"י [ודלא כהכר"ו] א"כ י"ל דדוקא לחלל גדול, וע"ז פשיט לי' באמת מריאה ומשני לי' דגבי ריאה נאמר במשנה גופא חילוק זה דשפכי להדדי דלכך קאמר לבית הסמפונות משא"כ בלב לא נזכר במשנה זה ואילו הי' הכוונה גם בלב כן הי' לו לומר לבית החללים וע"כ דגבי לב באמת לא שייך לחלק משום דשפכי ואם נפשך לומר דגבי לב בלא"ה יש לחלק ועכ"פ עדיין ספק יש והא דלא קתני לבית החללים משום דגבי לב לאו בהא תליא רק סברא אחרת יש לחלק ועל זה אמר דכיון שמצד דשפכי אין חילוק שוב אין סברא לחלק בין חלל גדול לקטן וא"כ אין כאן ספק דבכל גוונא טרפה ודוק:
סעיף ב ניקב ולא הגיע לחלל [ג] אם מחמת חולי כשרה ואם בקוץ או במחט טרפה:
[ג] ניקב ולא הגיע לחלל, חזר המחבר והטור לכתוב זה לאשמעינן דכל שלא הגיע לחלל אפי' ניקב עד סמוך לחלל כשר ולא אמרינן דסופו לינקב עד לחלל וכ"כ התוס' (ר"פ א"ט) דהא קמ"ל המשנה דאלו כשרות דקתני ניקב הלב ולא לבית חללו ע"ש, ונראה מדברי הפוסקים דאפי' חסר מן הלב והגיע החסרון עד סמוך לחלל כשרה כל שלא הגיע עד לחלל ואין שיעור חסרון זה כלל רק אפי' נחסר הרבה כל שלא הגיע לחלל כשר ואף דבריאה אפי' לר"ש דסובר עד שתנקב לבית הסמפונות דהיינו ג"כ לחלל גדול דוקא וגרע מכאן דהתם בעי דוקא לחלל גדול ומ"מ מודה בחסרה אפי' מקצתה טרפה כדאמרי' בש"ס דאו שחסרה לר"ש הוא, מ"מ אין מדמין בטרפות זו לזו, והא דקתני ניקב עד לחלל ולא קתני רבותא טפי חסר מן הלב דמ"מ בעינן עד לחלל דוקא דקמ"ל דניקב לחלל טרפה ואי הוי קתני חסר (הוי] ס"ד דניקב אפי' לחלל כשר, ואי קשיא שם גבי אלו כשרות דקתני ניקב ולא לבית חללו למה לא קתני רבותא טפי אפי' חסר, וצ"ל דאי הוי קתני התם חסר הוי ס"ד דניקב אפי' סמוך לחללו טרפה דסופו לינקב עד לחלל דהשתא דקתני תרתי ניקב שמעינן דכל שלא הגיע לחלל ממש כשר משא"כ אי הוי קתני חסר בחד לא הוי שמעינן זה ודוק, וכתבתי זה לפי שנתקשו בעיני דברי התוס' (ר"פ א"ט בד"ה ניקב הלב) שכתבו דבשאר נקובי לא איצטריך לבית חללו שהן דקין רק בלב שהוא עב ס"ד דבעומק טרפה, וכתבו עוד דניטל לא איצטריך דכ"ש מניקב והקשו אחר זה הא דתנן באלו כשרות ניקב הלב ולא לבית חללו וכתבו דקמ"ל אפי' המוך לחלל כנ"ל, וכתבו והא דקתני ניקבה גרגרת וכו' ע"ש, והדבר תמוה חדא שאם באו להקשות על הך משנה דאלו כשרות ולפרשה למה נכפלה מה דשמעינן מהכא א"כ למה פרשו ניקב הלב ברישא הא ניקבה הגרגרת קתני התם קודם במשנה ועוד דמאי רצו במשנה זו לפרש משנה דשם ושם הוי להו לפרושי דשם קשה, ועוד דמאי ענין זה למה שפירשו הקודם בניקב הלב עד שכתבו והא דתנן, והלא זו קושיא בפני עצמה ומיד לעיל בנפסקה הגרגרת הוי להו לפרש כן אם הי' בדעתם לפרש משנה דשם כאן, לכן נראה ברור שכל כוונת התוס' בכאן לשלול מה דיש מקום לומר להוכיח ממשנה זו דחסר הלב אפי' לא הגיע לחלל טרפה והיינו מדנקט כאן לבית חללו ובניקב סתם הוי סגי כמו דלא קתני בכלהו לבית חללו וע"כ דבא לאשמעינן בכאן דדוקא ניקב בעינן לבית חללו ולא בחסר דאי לא הוי קתני לבית חללו לא הוי שמעינן זה דהוא אמינא ה"ה חסר וניקב קתני לגופא דאפי' ניקב טרפה אבל השתא דקתני לבית חללו שפיר שמעינן דלמעוטי חסר אתא דלא בעינן לבית חללו, ועל זה באו התוס' לשלול דבר זה דלבית חללו איצטריך כאן אף דבשאר לא נזכר דהם דקין אבל כאן דעב הוא ס"ד אפי' לא הגיע לחלל קמ"ל לבית חללו וא"כ לא שמעינן חסר דהכל איצטריך לגופא, ולפ"ז ממילא כיון דלא שמעינן חסר הוי כמו ניקב כיון דלא שמענו להטריף, וע"ז כתבו דאף דניטל ג"כ טרפה אף דלא נזכר במשנה היינו משום דזהו כ"ש מניקב לבית חללו אבל חסר דאין כאן כ"ש להטריף ביתר מניקב כל דלא שמענו בהכרח דטרפה דינו כמו ניקב, ועל זה כתבו עוד והא דתנן גבי ואלו כשרות ניקב הלב ולא לבית חללו, וכוונתם דנהי דמהכא לא מוכח [אבל] מהך דהתם מוכח דחסר אפי' לא הגיע לחלל טרפה דאל"כ הך מיותר לגמרי וע"כ דלאשמעינן אתי דדוקא ניקב ולא הגיע לחלל כשר ולא חסר, וע"ז כתבו דאין זה ראי' דאיצטריך לאשמעינן אפי' סמוך, אבל אין כוונת התוס' לפרש משנה דאלו כשרות רק משנה דא"ט כדי לברר דין חסר הלב דלא עדיף מניקב להטריף אפי' לא הגיע לחלל וכיון שהוצרכו לפרש הך בבא דניקב הלב ממשנה דאלו כשרות פרשו הכל ולכך לא הקדימו גרגרת ללב אף שנזכר במשנה קודם ודוק:
סעיף ג נמצא מחט בלב אע"פ שאינו ניכר בחוץ טרפה והוא הדין אם נמצא בטרפשא דליבא (הג"ה מיהו אם לא נמצא [ד] רק בסימפון הגדול שבלב וקופה לבר דהיינו לצד חלל הלב אם ראש המחט כגרעינין של תמרה כשרה דתלינן דנכנס דרך הגרגרת לסמפון שבלב ומאחר שראשו למטה אין סופו לינקוב והבהמה תפלוט אותו ע"י כיחה וניעה):
[ד] מיהו אם לא נמצא, כל המפרשים האריכו בפי' דברי בה"ג הללו שהביאו הרשב"א והטור והרב ב"י האריך לפרש ודבריו צריכין ביאור כמעט אי אפשר להלום דבריו, ומה שנראה לפרש בקיצור הוא כך דהשתא נמצא מחט בפנים בלב ואין אנו יודעין אם מקום הזה מקום רחב או מקים צר שאי אפשר לצאת [או שבא לכאן דרך מקום רחב או מקום צר] ובזה אנו דנין אם צד החד והדק למטה אז אמרינן דכבר ניקב דרך כניסתו או שסופו לינקב כיון שאינו יכול לצאת משא"כ אם צד העב למטה אז בהכרת לא נכנס רק במקום רחב כי צד העב אי אפשר שיכנס רק במקום רחב [או דרך מקום רחב בא לכאן] הילכך לא חיישינן שכבר נקב גם לא חיישינן שינקוב דסופו לצאת ע"י שיעול ולפום מה דהוי ס"ל להב"י דהטעם דכבר נקב הוי פי' דברי הבה"ג מ"ש דלית לי' דוכתא למיפק היינו שאילו הי' לו מקום לצאת הוי אמרינן גם בצד הדק למטה דנכנס במקום רחב כי במקום שינקוב לא היתה מניחה הבהמה בשיעול והיתה דחפתו בשיעול וע"ז כ' דכיון דלית לי' דוכתא למיפק שפיר אמרינן דבמקום צר בא ונקב, ולפי מסקנת ב"י משום דסופו לינקוב הפי' פשוט דאי הי' לו מקום לצאת לא הוי חיישינן שינקוב, ולפי שיטה זו הכל תלוי בצד הדק למטה או להיפוך ומ"ש הבה"ג דלא עייל אלא לסמפונא רבה היינו דמכח זה שצד העב למטה אנו דנין דלא עייל רק לסמפונא רבה דהיינו מקום רחב וכן מבואר להדיא בפרישה שכך הוא כונת ב"י:
איברא הרב בד"מ הקשה על זה הפי' דמ"מ בצד העב למטה למה לא נחוש שבא מחלל הבהמה לכאן כמו גבי כבד כהאי גוונא וע"ז פי' הוא דצריך שנדע שהוא עכשיו בסמפונא רבה ממש דאז תנינן דדרך סמפון בא ומ"מ בצד הדק למטה לא מהני דבזה סופו לינקב דשיעול אינו מועיל כל שצד הדק למטה דדוקא לצד העב כיון שאינו יכול לינקוב בקל מהני שיעול לדחפו ולא בצד הדק [אבל הא לא חיישינן דניקב למעלה בקנה הלב כיון שהוא סמוך לגרגרת כמו גבי ריאה כמ"ש הט"ז כן מוכח בד"מ] ונראה מדבריו דלפי פי' הב"י עכשיו אינו מונח בסמפונא רבה רק שדנין דדרך מקום רחב בא כל שצד העב למטה ובזה מהני שיעול משא"כ בצד הדק אין דנין שבא דרך מקום רחב דיכול ליכנס בכל מקום שמגיע אבל אם הוא לפנינו בסמפונא רבה מהני להב"י אפי' בצד הדק למטה ופליג הד"מ דתרוויהו בעינן:
והנה הט"ז תמה על הד"מ דהאיך אפשר דבעינן תרוויהו דהא מעיקרא להטריף מצריך תרתי בנמצא בפנים וגם צד הדק למטה והוא סותר עצמו מיני' ובי' ובאמת הא לק"מ דפשיטא דהד"מ מפרש רישא דמילתא דבה"ג היינו שבא לפרש אופן הטריפות או שנמצא בפנים בלב או רישא למטה דהיינו צד הדק ולאו חדא מילתא היא ואח"כ כ' דלהכשיר בעינן תרתי לטיבותא קופא לתתא ובסמפונא רבה. אך הא קשיא לי טובא דהא בה"ג נתן טעם בנמצא בפנים לגואי דלית ליה דוכתא למיפק וקשה במה אי בצד הדק למטה הא בהא אפי' בסמפונא רבה טרפה וע"כ בצד העב למטה א"כ כיון שאינו בסמפונא רבא דיש לתלות דדרך סמפון בא בלא"ה טרפה דאמרינן מבחוץ בא כמו גבי כבד וניקב הלב או שאר אברים הפנימים ולמה לי' לבה"ג ליתן טעם משום דלית לי' דוכתא למיפק והא קשיא באמת לפי' הד"מ, לכן נלע"ד העיקר בכונת בה"ג על דרך הד"מ ולאו מטעמי' והוא דודאי מכבד לא קשיא כמ"ש הט"ז [גם בלא"ה עיקר קושיתו על הב"י יש לדחות דשאני הכא דכל שצד העב למטה יש לתלות שבמקום רחב נכנס כמ"ש ב"י וזה לא שייך בכבד וע"כ דמחוץ בא] ופי' דברי בה"ג דמעיקרא כ' תרתי להטריף הן בנמצא בפנים לגואי וברישא לתתא דהיינו צד הדק ואח"כ כ' להכשיר בתרתי לטיבותא בנמצא בסמפונא רבה וצד העב למטה והטעם הוא כך דודאי עיקר ההכשר הוא מכח שיעול ולא מהני שיעול רק אם צד העב למטה ואז נוקב בקישוי וע"י שיעול לא יוכל לנקוב אמנם בצד הדק כל שמתחיל לנעוץ שוב אין להוציאו ע"י שיעול ונוקב ויורד עד לבסוף שהוא שיעור המטריף וכמו כן לא מהני שיעול רק במקום רחב דהיינו בסמפונא רבה ולא במקום צר הילכך כל שהוא במקום צר טרפה אפילו קופא לתתא דמ"מ כיון שאינו יכול לצאת סופו שיצא מן הלב ע"י שינקוב לכך בעינן תרתי לטיבותא ורישא דמלתא דבה"ג מתחלק לתרתי ה"מ אי משתכח בגואי או שרישא לתתא ופי' וכו' רישא לתתא היינו דגם באופן זה טרפה אבל בקופא לתתא דלא עייל רק בסמפונא רבא והיינו דמסתמא הוא שם שאי אפשר לו לינקוב ויתא מסמפונא רבה לפנים מחמת שצד העב למטה וזה שאמר דלא עייל והכונה ולא עייל וכ"ש דאתי שפיר לגירסת הד"מ אי לא עייל והכל אחד כי מ"ש דלא עייל היינו דהא בהא תליא כי בצד העב למטה מסתמא לא עייל רק בסמפונא רבה ומ"מ אם אירע דנתחב לפנים שאי אפשר לו לצאת ע"י שיעול טרפה אפילו קופא לתתא ואתי שפיר בזה ואין צריך לשום הג"ה, ולפי גירסת הט"ז וכן רצה הב"י לגרוס לפי מה דס"ד יש לפרש בפשיטות כך ואין צורך לדחוק כדברי הב"י והט"ז רק הפי' פשוט דקאמר דאינו טרפה רק בנמצא בגואי ורישא לתתא דאז כיון שאינו יכול לצאת ע"י שיעול וצד הדק למטה א"כ בודאי ינקוב עד לבסוף משא"כ בצד העב למטה אז אפילו בפנים כשר דמה בכך דאינו יכול לצאת ע"י שיעול מ"מ כיון שצד העב למטה לא ינקוב יותר עד שיעור המטריף דבצד העב אינו נוקב וכמו כן בנמצא בסמפונא רבה אפי' בצד הדק למטה לא חיישינן שינקוב דיצא ע"י שיעול ופי' זה נכון מחור ופשוט ומדוקדק בדברי בה"ג אם הגירסא אי לא עייל ולפי הגירסא שלפנינו העיקר כמ"ש מקודם כנ"ל:
סעיף ה ניטל הלב [ה] בין ביד בין מחמת חולי טרפה:
[ה] ניטל הלב, הרמב"ם לא הזכיר ניטל הלב וכ' הכ"מ דסובר דהוי נבלה, וצ"ל לשיטתו דסובר דהוי נבלה ומטמאה מחיים דאל"כ תיקשי קושית הש"ס וליחשוב נמי דחזקי' ומשני נבלה דמטמאה מחיים לא קתני, א"כ אכתי תקשי ליתני ניטל הלב וע"כ דגם זה מטמא מחיים, אבל לא ידעתי למה נטה הרב ז"ל מדברי התוס' שכ' דלכך לא קתני ניטל הלב וריאה ודקין משים דכ"ש הוא מניקבו ואף דגבי טחול הוא להיפוך מ"מ באברים אלו הוי ניטל כ"ש מניקב אבל אינה רק טריפות:
והנה הח"ץ דעתו בניטל הלב להכשיר דהוא שקר מוחלט שיארע דבר זה וכן נראה באמת, ובכרו"פ השיג עליו ואין דבריו מוכרחין לפע"ד, גם מהתשובה שהביא מהרופאים נראה שא"א להיות רק ביהא תמורתו אבר אחר עם ב' אזנים וב' חללים הכל כמו שהיא בלב. אמנם בטור ומחבר מוכח להיפוך ומ"מ נראה לומר שגם הטור ומחבר לא מיירי בניטל הלב שעצם הלב אינו כלל רק שניטל ממקום חיבורו בקנה שלו או שניטל גם הקנה ממקום חבורו ונפל הלב וזה יכול להיות שנולד חולשת גדול ופסיקת קנה [ונפל] הלב עד שסמוך לשחיטה או בהפילה לארץ לשחיטה נפסק הקנה וניטל הלב ממקומו אבל שינטל כל האבר זה בודאי א"א כי כבר הי' מת זמן רב קידם וצ"ע:
סעיף ו יש מי שאומר [ו] שאם שומן הלב דבוק בלב ואדוק מאד מפרידין אותו בסכין ואם נמצא שם או בעובי הלב קורט דם אסור [ז] ואצ"ל אם נמצא בחללו (הג"ה נצרר הדם בעובי הבשר ה"ה כקורט דם וטרפה): (ו) שאם שומן הלב. באמת נראה דהכונה בזה דטרפש הלב אדוק בלב דשומן לעולם אדוק כמ"ש הט"ז והב"ח וכן נראה מדברי הד"מ דהוכיח מכאן דסירכא אינה פוסלת בלב משמע דבנסרך הטרפש ללב מיירי, אך מ"מ יש להוכיח דינו של הרב (לעיל ס"א) דמשמע מד' ראב"י דכל שימצא קורט דם בלב טרפה, וקשה כנגד שומן הלב עצמו למה לא יועיל סתימת השומן, אך באמת נראה דהא ליתא דכמו דאמרינן אף שאין ריעותא בלב מבחוץ מ"מ דנין מכח קורט דם שנמצא דניקב הלב מבחוץ עד לחלל א"כ מחמת זה גופא דנין דניקב עד חוץ לשומן ואינו ניכר דמ"ש דנימא דהלב ניקב עד לחוץ ולא השומן שעליו, ולפ"ז אף אם נפרש דבשומן עצמו מיירי הכא יש לדחות ראיית המטריפים שומן הלב שאינו סותם ודוק:
ז ואצ"ל אם נמצא בחללו, עש"ך שהשיג ע"ז, והנה מה שפירש במרדכי במרכת כל רואה יראה שכונת המרדכי בהיפוך דאף שלא נמצא בחללו הטריף וכ"ש בחללו ומה שהקשה הש"ך לק"מ דהכונה שנמצא בדופני החלל קורט דם וכמ"ש הב"י (לעיל סי' ל"ג) גבי וושט דמהני בדיקה אף דמלוכלך בדם דדם זה עובר ע"י הדחה משא"כ קורט דם של מכה והכא נמי אם רחצו הלב ולא נמצא קורט דם בדופני החלל כשר ואם נמצא טרפה דקורט זה מחמת מכה הוא דדם שבחלל עובר ע"י הדחה ושפשוף וזה פשוט: