אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן לא

על יו"ד סימן ל

סעיף א. המוח יש לו ב' קרומים זה על זה ניקב התחתון נקב מפולש טריפות אבל אם ניקב העליון לבדו כשרה.

א (ויש מטריפין ג"כ בנקב העליון לבד והכי נהוג אם לא במקום הפ"מ): [א] המוח יש לו ב' קרומים וכו' נקב העליון לבד כשרה. זהו דעת הרי"ף ורמב"ם (דלא כהטור כמבואר בפי' המשנה וכמו שהבין הר"ן] דפירשו קרמא עילאי טרפה ולא התחתון ולישנא בתרא בהיפוך ופסקו כל"ב והראב"ן והרשב"א והטור בשם הרא"ש פסקו עד שינקבו שניהם והיינו דפירשו דכך היא דעת לישנא בתרא, והרב"ן הביא ראי' מהא דקאמר גבי בדיקת עוף הניחא למ"ד עד דאי נקב תתאה, והשתא להרי"ף תיקשי דלמא תתאה אינקב ולא עילאי, והרא"ש דחה ראייתן דהתם כיון דאינקב תתאה פשיטא דאינקב עלאי ע"י הכאת חולד' [ומ"מ אין ראי' דחולק על הראב"ן דהא בעיקר פירושו של הראב"ן גם ר"ת ור"ש שהביא הרא"ש קודם סוברים כן רק דפסקו כלישנא קמא לחומרא ולא השיג הרא"ש עליהם וע"כ דכונת הרא"ש רק להשיג על הראי' בלבד לא על פירושו תדע שלא השיג על ראי' ראשונה כלום שהיא לעיקר הדין] ועי' כר"י מה שביקשה להוכיח מכח זה דדעת ראב"ן דנקבו זה שלא כנגד זה כשר, ובאמת לק"מ דכונת ראב"ן כיון דהקרום העליון חזק והתחתון רך יכול להיות שדחקה בשיני' עד [שנפקע] התתתון והעליון לא מחמת שהיא חזק, הרי דפירשו דלכך ניתן סי' בתחתון דמחמת רכותו נראה כמוח עצמו א"כ פשיטא דיכול להיות דמחמת דוחק שיני החולדה נפקע ומ"מ קרום עליון לא נקב:

ולענין הלכה פסק המחבר כהרי"ף ורמב"ם והרב כדעת בה"ג להחמיר גם בעליון בלי ה"מ אמנם בעיקר דינו של בה"ג יש לדון כיהב"י נתן טעם שהוא מפרש קרמא עילאי דוקא טרפה בלחוד ולא תתאה בלחוד ולישנא בתרא סובר אפי' תתאה בלחוד א"כ לל"ב כל חד וחד טרפה והוא תמוה מאוד דהא בש"ס גבי בדיקת העוף מוכת בהדיא דלמ"ד קרימא תתאה עילאי בלחוד כשר דקאמר הניחא למ"ד קרמא תתאה אבל למ"ד עילאי דלמא עילאי אינקב תתאה לא אינקב, מבואר בהדיא דלמ"ד תתאה בעילאי לחוד כשר, ובאמת כי לכאורה יש ראי' לבה"ג מסוגי' הנ"ל דקאמר דר"י ור' נחמי' פליגי מר בדוק ביד ומר במסמר וקאמר לי' מאן דבדיק במסמר למאן דבדיק ביד עד מתי אתה מאכיל טרפות לישראל ומאן דבדיק ביד אמר למאן דבדיק במסמר עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ופירש"י דמ"ד במסמר יכול להיות שעושה הנקב במסמר עכשיו ומ"ד ביד הואיל ושיני חולד' עקושות אינו יכול לבדוק ומאכיל טרפות, מבואר עכ"פ דלמ"ד ביד ליכא חשש מכלה ממונם וכן להיפוך למ"ד במסמר אין חשש מאכיל נבילות והשתא אי נימא דלמ"ד תתאי עילאי לחוד עשר תיקשו הא מעיקרא קאמר דתתאה ע"י דוחק האצבע פגע והך סברא לכ"ע היא כדמוכח בש"ס וא"כ למ"ד ביד ג"כ מכלה ממונם של ישראל שמא אינקוב רק עילאה בלבד ולא תתאי ומחמת דוחק האצבע פגע ובאמת כשר אבל לשיטת בה"ג ניחא דלמ"ד תתאה עילאי ג"כ טריפה בלחוד ושפיר ליכא משום כילוי ממון רק למ"ד במסמר ובאמת כי זו היא קושיא לשיטת הרי"ף והרא"ש ואולי סבירא להו דלא כרש"י בהך דפגע דפי' משום דחיפת אצבע רק משום דהכאת תולדה אי ניקב קרום העליון ממילא התחתון דרכיך כ"כ פגע מחמת ההכאה ודחיקת חולדה ולא קשה כנ"ל אבל לשיטת רש"י יש ראי' לכאורה לבה"ג:

איברא דמהנ"ל מוכח לכאורה להדיא דלא כבה"ג. שוב ראיתי בב"ח שתמה על הב"י שפי' כונת בה"ג כן מסוגיא הנ"ל. ונראה לישב דודאי לא ס"ל לבה"ג דלישנא בתרא מטריף דשניהם משום דבכל קרום יש בו טריפות מצד עצמותו הא ודאי אינו דלכ"ע חד טריפות היא רק דל"ק סובר דעיקר הטריפות תלוי בקרום העליון בלבד הלכך בנפסק התחתון כשר דל"ל דסוף עליון ליפסק דיהא חזק לכך עליון טרפה ותחתון כשר. ומ"ד תתאה סובר דעיקר הטריפות בקרום התחתון לכך בניקב התחתון ג"כ טרפה ועליון ג"כ טרפה רק לדידי' לאו משום טריפת עצמו דעיקר הטריפות בתחתון רק מכח טריפות התחתון דסופו ליפסק הואיל והוא רך ולפ"ז שם הקושיא כך הניחא למ"ד תתאה א"כ בעילאי הטריפות לאו מחמת עצמו רק מכח פסיקת התחתון א"כ לא קשיא דלמא עילאי איפסק תתאה לא דכבר כתב מהרש"ל ביש"ש דהך טריפות דסופו ליפסק אינו רק ספק ומהני שהי' י"ב חודש ולפ"ז הכא עיקר הבדיקה היא רק לברורי' שמא יבצבץ ואז ודאי טריפה אבל אם לא יבצבץ כיון דתתאי ודאי לא איפסק וגם בעילאי יש ספק אם נפסק א"כ הוי ס"ס וכ"ה לא חיישינן וכל הבדיקה היא רק שמא יבצבץ ותהא טריפה ולא להכשיר דכל כמה דלא אינקב תתאה אף שעדיין לא נודע בבירור הוי ס"ם וכשרה משא"כ למ"ד עילאי דאז הטריפות בעילאי מצד עצמו והוי ודאי טרפה ואין כאן רק ספק ניקב אי לא א"כ מה מהני בדיקה כקושית הש"ס הא אכתי ספק הוא וטרפה משא"כ למ"ד תתאי לאחר בדיקה הוי ס"ס כנ"ל להליץ בעד הרב ב"י בזה: אמנם בכונת בה"ג נראה פשוט בלא"ה דסובר דכ"ע מודו דעיקר הטריפות בתחתון דקרום של מוח תנן רק מ"ד עילאי סובר דאפי' לא אינקב רק עילאי טרפה משום דסוף הקרום התחתון לינקב וכ"ש בניקב התחתון גופא ומ"ד תתאה סובר דמחשש שיפסק התחתון לא מיטרפה רק בנפסק באמת ופוסק כל"ק לחומרא כמו שפסקו ר"ת ור"ש כל"ק לחומרא, והנה הרב הקיל בה"מ והיינו לפי שכל הפוסקים חולקין על בה"ג אבל מ"מ לא ידעתי הא ר"ת ור"ש וסייעתם ג"כ מטריפין בעליון כדעת בה"ג רק דמכשרו בתחתון א"כ בהא ודאי יש להחמיר אבל במה שמטריפין בניקב עליון ודאי יש לצרף דעתם לדעת בה"ג, ובפרט שכבר הוכחתי דיש לבה"ג ראי' מש"ס הנ"ל דלמ"ד תתאי עילאי ג"כ טרפה ומ"מ כיון דבאמת הרמב"ם והרי"ף סוברים בניקב עליון כשר ורוב הפוסקים סוברים דבעינן תרווייהו דוקא א"כ בודאי יפה כתב הרב להקל בהפמ"ר, וזהו בניקב עליון אבל בניקב תחתון אפי' בהפמ"ר אף דיש לצרף דעת ר"ת ור"ש המקילין בזה לדעת הפוסקים דבעינן שינקבו שניהם מ"מ כיון דהרי"ף ורמב"ם אוסרין בזה אין להקל נגדם אפי' בהפסמ"ר ולענין ניקב זה שלא כנגד זה לענין דינא אין נ"מ בזה והעיקר דטרפה אפי' למ"ד שינקבו שניהם דכאן עיקר הטריפות בודאי בתחתון וכל שהעליון נקוב אין כח בו להגין על התחתון כי היות שבתחתון הואיל והוא כך יכול להגיע למקום הנקב של העליון כיון שהתחתון נקוב וכן הסכימו האחרונים ולדינא אין נ"מ דבניקב תחתון לבד יש להחמיר אפי' בהפמ"ר כנ"ל

סעיף ב המוח עצמו שנרקב מעט ממנו [ב] או נתמעך והקרום קיים כשרה ואם נשפך כמים או כדונג טרפה ואם נמצאו מים בתוך הקרום ונחסר מהמוח [ג] כשיעור המים אם המוח מקיף המים סביב שלא היו מגולים כלל אפי' לקרום כשרה ואם לאו טרפה וה"ה אם היו המים מונחים בתוך שלחופית (פי' כעין כיס) קטנה שאם הי' המוח מקיפה שלא היתה מגולה אפי' לקרום כשרה ואם לאו טרפה (וכן אם השלחופית מונחת בין הקרום והגלגולת טרפה הי' ספק אם הי' מכוסה במות או לא טרפה, ע"כ יש לזהר כשפותחין הראש שיפתחהו בדרך שיוכל לראות אם המוח מקיף אם ימצאו שם מים או לא ומ"מ א"צ לבדוק אחר זה דסמכינן ארובא ויכול להשליך הראש או למכרו לעכו"ם בלא פתיחה):

[ב] המוח עצמו שנרקב, עי' ש"ך (ס"ק ב') ודעתו דנתמזמז ג"כ שיעורו בכדי שיכול לעמוד אבל בלא זה טרפה ודוקדק כן מדברי רש"י והטור שכתבו מעט ומקצתו ושכן דעת כל הפוסקים, ובכר"ו וכן התב"ש טענו עליו מהא דפריך מהך דלוי דחזי' לגברא דטרי' לרישי' דלמא התם נתמזמז הרבה בכדי שאינו יכול לעמוד, ותי' התב"ש דהתם הי' יודעין שע"י הכאה זו א"א שיתמזמז הרבה כשיעור הנ"ל, ואני תמה כי מהך דמעיקרא דפריך מברייתא רשב"א אומר בהמה שנתמזמז מוחה טרפה, וקשה להש"ך מאי קושיא דלמא כשנתמזמז הרבה מיירי ובזה לא שייך תירוץ הנ"ל דל"ל שאי אפשר כלל שיתמזמז הרבה א"כ מה ביקש הש"ך בדין זה ואפי' אי נימא דע"י הכאה אי אפשר אבל ע"י חולי ע"כ משכחת לה ומאי קושיא, אבל באמת נראה דלק"מ גם מדברי תוס' שם יש ראי' נכונה לשיטת הש"ך כמו שאבאר והוא דלסברת הש"ך נוה שאמרו נתמזמז כשר אין הכונה דמצד שהיא נתרוקן הוא מעלה שיוכשר ע"י זה דהא לשיטת הש"ך אם היא כשיעור שאינו יכול לעמוד טרפה רק אם יכול לעמוד אז כשר א"כ ע"כ דס"ד להיפוך דוקא נתמסמס בעינן שיור שאינו יכול לעמוד דהא מ"מ המוח יש כאן אבל בנתרוקן אפי' בפחות טרפה קמ"ל דמ"מ כשר עד שיהא בו שיעור כמו נתמסמס והשתא כיון דנתרוקן ס"ד דגרע א"כ בנתרוקן הרבה עד שאינו יכול לעמוד פשיטא דיתמסמס הוי רבותא טפי מני כיון דהא השיעור שוה בשניהם ובזה ליכא מות כלל ובזה איכא הרי דס"ד דנתרוקן אפי' אין בו כשיעור טרפה א"כ שפיר מקשה מברייתא דקתני בהמה שנתמזמז מוחה דע"כ בנתרוקן קצת וקמ"ל דטרפה דנתרוקן גרע אפי' בפחות להטריף אבל אי נימא דמיירי בנתמזמז כשיעור המטריף א"כ אז הוי נתמסמס רבותא טפי והול"ל רבותא נתמסמס ומדקתני נתמזמז מבואר דפחות מכשיעור מיירי ואפ"ה טרפה ולכך קתני נתמזמז דבנתמסמס כשר פחות מכשיעור ולק"מ שוב ראיתי בתב"ש מקודם שהקשה על הש"ך מהך דבהמה ג"כ, ולפי הנ"ל לק"מ וזה ברור:

ומעתה לפ"ז יש ראי' להך מדברי התוס' שם שהקשו אהא דפריך מה גברא דטרי' לרישי' דמנא לי' להקשות מטריפות המוח לטריפות חוט השדרה דבזה נקיבתו במשהו וזה ברובו, ויש לתמוה בתרתי חדא מה זה דנטרו עד השתא הא מעיקרא כשהקשו מבהמה שנתמזמז מוחה הו"ל להקשות קושיא זו ואי משום דהתם י"ל מוח שבחוט השדרה מ"מ מנא להו להקשות דלמא כפשוטו מיירי מות שבראש ולמה לי' לשבש הברייתא שם דנתמסמס קאמר הא בפשיטות לק"מ, ועוד בגוף קושי' התוס' קשה מאי קשיא להו הא מ"מ כיון שאתה אומר שזה גורם להיות נקב במוח א"כ וכי בשביל שנעשה נקב אחד נתקן בחסרון וכמו שגרם נקה מקודם כשהי' שלם כ"ש בנקוב שיגרום להיות עוד נקב ועוד עד רובו וכ"כ בס' ת"ח כעין זה, ואמת די"ל דס"ל לתוס' כפי' אחד ברש"י דאין הטעם משום דסוף הקרום ליפסק או לנקב רק הטעם משום דזה בעצם הוי דבר המטריף, ולפ"ז י"ל דכונת התוס' להקשות דחסרון זה אפי' פחות הוי כמו נקב בקרום לכך בחוט השדרה כשר דבעינן רוב ואין חסרון זה חולי כמו רוב משא"כ גבי מוח הראש הוי כמו נקב עכ"פ וטרפה אבל מ"מ קשה מנ"ל לתוס' להקשות דלמא באמת מכח נקוב הקרום היא ונפסק כפי' ראשון של רש"י, הגם דזה נראה טפי דהא לא מצינו יתר טריפות מהנך שנשנו במשנה וכולן בכלל אלו ובכלל החי וא"כ טרפות זה באיזה כלל הוא ולא פריך בריש אלו טריפות לתנא לבי ר"י דלא חשיב הך כיון דאינו משום דסוף קרום לינקב וליפסק וכ"כ הרשב"א ושאר פוסקים דזהו משום פסיקת הקרום ומה"ט דאף דאם המוח מקיף המים ואין מגולה לקרום כשר דאז לא יגרום פסיקת הקרום. א"כ לק"מ קושי' התוס' אבל אי נימא דהתוס' מפרשים כפי' הש"ך ניחא כל הנ"ל דודאי ע"כ לא שייך סברא הנ"ל רק אי נימא דאפי' נתרוקן הרבה כשר א"כ אי נימא דמ"מ גורם נקב בקרום א"כ כמו דגורם נקב יוגרם פסיקת הרוב אבל אם הפי' נתרוקן היינו מקצתו דוקא שאין בו כשיעור שאינו יכול לעמוד א"כ [הריעותא] אינו רק במקום הזה בלבד והשאר הוא שלם ובריא א"כ שפיר י"ל דחסרון המקצת גורם לאותו מקום שיפסק וינקב א"כ במוח הראש כה"ג טרפה אבל במוח השדרה נהי שיפסק אותו מקום מ"מ כיון שאין החסרון נמלך ברובו כשרה ולא שייך לומר שמחמת שנחסר במקום זה יפסק גם מצד השני שהיא בריא ושלם משא"כ במוח דאותו מקום בלבד טרפה וז"ב:

ולפי"ז ממילא מיושב ג"כ מה שלא הקשו התוס' על הך דמעיקרא בהמה שנתמזמז מוחה דהתם שפיר י"ל דדייק דע"כ דמיירי בחוט השדרה דאי ס"ד דמיירי במוח הראש והטעם משום דנקיבתו במשהו אין צריך שיעור כיון דאפי' במשהו [יוטרף] א"כ מאי איירי דקתני נתמזמז הול"ל אפי' נתמסמס בכיוצא מזה טרפה דלשיטת הש"ך אם שניהם שוין בשיעור הוי נתמסמס רבותא טפי מנתמזמז וע"כ דבחוט [השדרה] מיירי וקתני נתמזמז דאפי' אין בו כשיעור המטריף טרפה הואיל ויש בו חסרון משא"כ מהך דלוי דטרי' לרישי' שפיר הקשו דלא שייך להקשות שם דהול"ל נתמסמס דכך היו המעשה שנתמזמז ע"י הכאה זו. ולפ"ז מבואר מדברי התוס' כהש"ך אמנם כבר הסכימו כל האחרונים דלא כהש"ך בזה ודבריהם נראין באמת עיין עליהם. גם מכח קושי' התוס' הנ"ל דלא תירצו כלום יש להוכיח דלא כש"ך וכן נראה מדברי הת"ח הנ"ל דאל"כ לא תירוץ כלום כנ"ל:

והנה הש"ך (ס"ק ג') כתב דבנשפך כמים או כדונג ג"כ השיעור כדי שבחוט השדרה יכול לעמוד. ומשמע לכאורה מדבריו דגם בנשפך כמים הוי שיעור זה ובאמת בש"ס מוכח דלכאורה שלא נאמר שיעור זה רק בנתמסמס שאמרו שם איזה המכרה כל שנשפך כקיתון ואיזהו מסמסה כל שמעמידין אותו ואינו יכול לעמוד. משמע דבנשפך כקיתון אינו שיעור זה. אבל מ"מ מדברי רש"י שם מבואר דהקשה למה לי המרכה כיון דבהסמסה דקיל טרפה כ"ש בזה והשתא אם בזה אין צריך שיעור מאי קשיא לי' להרב ז"ל וע"כ דהשיעור שוה שיהא נשפך כ"כ בכמות עד שיהא נופל רק בענין זה אין צריך שיעור דמסתמא יפול כיון דגם בנתמסמס נופל כ"ש בהומרך אבל בנמרך מקצתו מן הצד עד שאינו נופל בודאי כשר, ולפ"ז לשיטת הש"ך לעיל (סק"ב) דבחסרון למדין במוח מכיוצא בו בחוט א"כ בנמצא מים במוח הראש דמטריפין בסמוך אם אין] המוח מקיף המים נראה דאם יש בו מעט מים כ"כ עד שכיוצא בו בחוט השדרה לא הי' נופל כשר ובאמת לא מצינו חילוק זה כלל בשום פוסק, ומזה ג"כ מבואר דלא כש"ך הנ"ל ולא ילפינן מחוט השדרה למוח רק באיכות המסמוס שאם הי' כן בחוט השדרה הי' נופל ולא בכמות דאי אפשר לידע זה שהמוח רחב ויכול לעמוד בנחסר ממנו ולא החוט ולכן העיקר דלא כהש"ך בזה ולפ"ז במים במוח בכל ענין טרפה שאין לשער בחוט כנ"ל ודוק היטב: [ג] ונחסר מהמוח. עי' ט"ז דדוקא בנחסר אבל בנמצא שלם כשר אבל בנמצא בשלחופית טרפה, והפר"ח השיגו והנה ודאי נראין הדברים כהט"ז דהאיך אפשר לומר דנחסר מהמוח דקאמר היינו לומר דאפ"ה כשר במוח מקיף המים דא"כ מה זה שכתב ונחסר מהמוח כשיעור המים מבואר דבא לומר דאז דוקא טרפה דמן המוח נעשו המים משא"כ במים אחרים אין לחוש דהיכן מצינו טריפות מים בראש רק המרכת המוח ומיסמוס וכל שאינו מן המוח [בעצם] כשר והתב"ש גימגם דהאיך אפשר שיהא מים במוח ולא נחסר המוח, ולק"מ דהא בין הקרום וגלגולת ג"כ אין מקום פניו כמקום השלחופית ואז ע"כ לא נחסר כלום וע"כ דהמקום והמוח מתרחב מעצמו לקבל מקום המים כמו כל דבר הנפוח ובודאי יש לראות [שהמוח [יהי'] שלם מכל צדדיו גם מה שפיקפק בכונת הט"ז שהוא סותר עצמו, לק"מ דלעיל כתב בהדיא דלאחר שהוציאו המוח נמצא המים, הרי דכונתו דתחת המוח נמצא המים א"כ אינו כלל בין קרום לגלגולת רק בגלגולת תחת המוח למטה והא שהזכיר ציור זה משום דלמעלה לא שייך שימצא בלי שלחופית כי המים [נופלים] בפתיחת הגלגולת ובנמצא בשלחופית לעולם טרפה, איברא בזה ודאי צ"ע על הט"ז במה שהקשה הפר"ח דמאי אירי' בשלחופית דנימא דודאי מן המוח באו, לכן יש להחמיר בזה כדברי הש"ך ס"ק ד':

סעיף ג' אם נמצא תולעת בקרום המוח והמוח קיים ואין בקרום התחתון רושם ולא קורט דם כשרה ויש מי שאומר שאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה (והכי נהוג) [ד] אבל אם נמצא חוץ לקדרה כגון בחוטם כשרה דתלינן שלא הגיע למוח [ה] לעולם:

אני להאריך קצת, וז"ל הג"א פרק א"ט אבל בהלכות גדולות

[ד] אם נמצא וכו' והכי נהוג וכו' לפי שנראה לפענ"ד שהאחרונים לא כיוונו יפה בכאן זולתי הפר"ח מוכרח מטריף בניקב אחד מן הקרומין או התחתון או העליון ור"ח כתב אם נמצא תולעת בקרום של מוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין רושם ולא קורט דם כשרה משמע שסובר כמ"ד קרמא תתאה וכו' עכ"ל, והנה הש"ך (ס"ק ח') והתב"ש הבינו דהג"א מיירי שנמצא בקרום העליון וזה שהוכיח דסובר כמ"ד תתאה דאל"כ אפי' לא נמצא רושם בתחתון טרפה וכ"כ התב"ש והשיג על הפר"ח שהבין דדברי המרדכי והג"א אחד הן רק דהמרדכי מיירי במוח עצמו והג"א בקרום העליון ולפע"ד דבריהם תמוהין דהא הב"י גופא הביא דברי הג"א והמרדכי כחדא ומשמע שם בהדיא דענין אחד הוא ועוד דלפי הבנתם תקשי מה דייק הג"א דסובר תתאה דלמא סובר באמת דבעינן שינקבו שניהם לכך אף דאינקוב עילאי בעינן שהיא רושם בתחתון ג"כ ועוד קשה במ"ש הב"י ולי נראה אפי' נקבו הקרום ויצא לחוץ כשר אם אין קורט דם כמו בריאה מוכח בהדיא דבקרום התחתון נמצאו ועל מה שכתבו הם דברושם טרפה כתב הוא דאפי' רואין נקב והתולעים יצאו דרך הנקב לחוץ מהקרום כשר כיון שאין קורט דם, ועוד כיון דבמרדכי ע"כ הכונה דנמצא במוח והביא ראי' מיתוש דטיטוס שנכנס בחוטמו, מבואר דתולעת הנכנס דרך חוטם בא במוח דאי על הקרום א"כ בהכרח שנקב הקרום כיון שהי' במוח וע"כ דמיד היא מגיע למות א"כ בנמצא בקרום העליון הרי נקב הקרום התחתון, וברור דהכל מיירי בנמצא בקרום התחתון על המוח ממש ונכנס דרך החוטם כעובדא דטיטוס ובזה יש להסתפק שמא התולע ניקב קרום התחתון או גם העליון וע"ז כתב ר"ח דאם רואין שאין רושם בתחתון כשר וע"ז כתבו דמשמע דסובר קרמא תתאה והיינו דמשמע דכל שיש רושם טרפה וקשה הא לא ניקב עליון וע"כ דבתחתון בלבד מיטרפה וזה שאמר דמשמע והיינו דודאי י"ל דבא לומר דבאין רושם כשר אבל ביש רושם צריך לבדוק העליון ג"כ אבל ודאי אפי' למ"ד עילאי בלחוד טרפה משכחת דינו של ר"ח כיון שאין רושם בתחתון הרי העליון ודאי לא ניקב רק דדייק מלשון ר"ח שכתב דבאין בתחתון רושם כשר משמע דביש רושם טרפה ולפ"ז מ"ש המחבר דיש מי שאומר שאין בקיאין בבדיקה וטרפה אפי' אין רושם בתחתון א"כ פשיטא דאין רושם בעליון דהא מן המוח ניקב תחילה לתחתון ואח"כ לעליון כמו שביארנו, וע"ז כתב הרב והכי נהוג דדוקא משום שאין בקיאין הא לאו הכי פשיטא דכשר כיון שאין רושם בתחתון פשיטא שלא ניקב העליון וזה ברור לפע"ד ומיושב קושי' הש"ך (ס"ק ח') על הרב ודוק:

[ה] דתלינן שלא הגיע למוח לעולם, ואפי' פי התולעת כלפי חוץ ונראין הדברים שהי' על המוח כבר אפ"ה מותרת מטעם ס"ס דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום, והט"ז (ס"ק ד') תמה ע"ז דהא לקמן (סי' נ"א) במחט בחלל הגוף מטריפין והא שם ג"כ יש ס"ס זו, ולא יכולתי להלום דבריו כלל דהאיך ביקש לדמות תולע בחוטם למחט בחלל הגוף דפשיטא דשם דמי ממש לתולע על המוח תדע דאל"כ אפי' אין פי התולעת לחוץ דמכשיר הת"ה בפשיטות אפי' בלי ס"ס ושם טרפה וע"כ דשם הוי כמו תולע על המוח ולפ"ז יש ראי' מהך (דסי' נ"א) להיפוך דהא שם מכשירין בנמצא בבשר הירך אפי' בצד הדק כלפי חוץ דנראה דמבפנים באה לחוץ מ"מ הואיל ולא נמצא במקום חשש הריעותא תולין לומר דבכותל נתחכך א"כ כ"ש כאן כיון דלא נמצא במקום הריעותא תולין דנתהפך ואדרבא יש לתמוה על הת"ה דהא שם מכשירין אפי' בלי ס"ם דהא ליכא ס"ס דכל שלא נתחכך פשיטא דע"כ ניקבה איברים הפנימים וכ"ש כאן דהך סברא דנתהפך עדיף טפי מהתם ולמה מצריך הת"ה ס"ס אבל עכ"פ ברור דכשרה כאן ואפי' בלי בדיקה כלל כנ"ל:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה