תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן ל
סעיף א' בהמה או חי' שנתרוצץ רוב עצם גולגלתה בין ברוב גובהה [א] בין ברוב היקפה טריפה אעפ"י שהקרום קיים.
[א] בין ברוב גובהה וכו' דין זה צריך בירור היטב לכן נאריך קצת בזה גרסינן בש"ס בעי ר"י ברוב גובהה או ברוב הקיפה, פירש"י רוב גובהה מן הענים ולמעלה רוב הקיפה גדול מרוב גובהה וכ"כ הר"ן כעין זה, נראה מבואר מלשון הזה שלא היתה האיבעי' אם ברוב גובהה טרפה וברוב היקפה כשר או להיפוך בזה כשר ובזה טרפה דא"כ לאיזה צורך. כתבו רש"י והר"ן דרוב היקפה גדול יהא קטן או בשוה סוף סוף האבעי' הוא אם נישבר ברוב היקפה טרפה וברוב גובהה כשר או להיפוך, וברור שרש"י והר"ן נתכוונו לומר דודאי ברוב הקיפה אין ספק שהוא טרפה רק הספק אם גם ברוב גובהה טרפה שהיא שיעור פחות מרוב היקפה או דוקא רוב היקפה בעינן שהיא שיעור גדול אבל ברוב הקיפה ודאי טרפה אין ספק דזה, ונראה שלמדו לפרש כן והוא דאי ס"ד דברוב היקפה שהיא באמת שיעור גדול רק לפי שלא נישבר ברוב גובהה כשרה א"כ תיקשו מאי מקום ספק יש דהא שמואל סתמא קאמר גלגולת שנחבסה דרובה א"כ אי נימא ברוב היקפה אינו שפיר דכונתו ברובה שיהא רוב מכל צד דהיינו בהיקף משא"כ אם כונתו בגובהה א"כ האיך קאמר ברובה דהא פשיטא דבהיקף ג"כ הוי גולגולת שנחבסה ברובה והאיך יתכן שיאמר ברובה טרפה מה שיש שבר שיעור גדול יותר משיעור זה ומ"מ כשר וע"כ דברוב היקפה קאמר ומזה הוכיחו רש"י והר"ן דברוב היקפה לא הי' ספק כיון שהוא שיעור יותר גדול בודאי טרפה רק הספק אם גם בשיעור קטן שכל שנקרא נחבסה ברובה טרפה או דוקא הכונה שיהא רוב בהיקף וכל שאם הי' שבר זה בהיקף לא הי' בו רוב לא מיקרי ברובה רק בכל צד שיהא יהא בו שיעור רוב, וכן נראה לי מלשון הרי"ף והרא"ש והרשב"א שכתבו הלכך כיון דאסיקנא בתיקו תרוויהו טרפה ע"ש, והשתא אם הכונה דהספק הי' אי זה כשר כזה טרפה או להיפוך א"כ מה זה דתלאו הך במה דאסיקנא בתיקו הא בלא"ה הספק הזה אימת נכשיר ואימת נטרף א"כ פשיטא דהוי ספק טרפה דחדא מינייהו ודאי טריפה ולא ידעינן מהו ולא דמי לעלמא בספק איבעי' שבעל האיבעי' המציא הספק לחקור בו אם נדון אותו כטריפה או כשרה אם לולי דחקרו עליו בש"ס ונישארו בספק אנו לא היינו מסתפקין בדבר חדש שלא נמצא בש"ס ולהחמיר בו אבל כאן בודאי טרפה יש כאן ולא ידעינן איזהו א"כ פשיטא דתרוויהו אסירי וע"כ דסבירא להו דברוב היקפה דהיא שיעור גדול בודאי טרפה לכך לולי האבעי' היינו תופסין השיעור הגדול שיהא רוב בכל צד אבל עכשיו דבש"ס נסתפקו גם ברוב גובהה וסלקא בתיקו תרוויהו אפי' ברוב גובהה מספק כנ"ל, וכל זה הוא להיפוך מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בין ברוב גובהה בין ברוב היקפה הוי ספק טרפה, מבואר דמפרש דהאיבעי' הוא אם במקום זה חל הטריפות או במקום זה וזהו היפוך דברי רש"י והר"ן כמו שהוכחתי מדכתבו דרוב הקיפה שיעור גדול ולהרמב"ם אין נ"מ בזה כנ"ל.
והנה הפר"ח השיג על הרמב"ם בזה ולא ביאר טעמו כלל ותירץ דסובר דבעל האיבעי' שאל ג"כ שמא תרוויהו בעינן ותמה התבו"ש עליו במנ"פ אם כונתו דרוב גובהה נכלל ברוב היקפה לא הועיל בתירוץ שלו דלא יתכן בעי' זו כלל וע"כ דאינו בכלל א"כ מנ"ל באמת דבזה ודאי טרפה עכ"ד ולפי הנ"ל דברי הפר"ח נכונים דפשיטא דמוכח בש"ס וכ"ש מדברי רש"י והר"ן דברוב היקפה לא הי' הספק כלל וע"ז תירץ דתרוויהו בעינן א"כ נדחה הראי' הנ"ל מהש"ס דודאי ברובה שאמר אין כאן שיעור גדול שיהא כשר רק כך הספק אם רוב היקפה ואז רוב גובהה כשר ואם רוב גובהה דהיא שיעור קטן א"כ שיעור גדול דהיא רוב היקף בודאי טרפה כנ"ל אף שאינו נכלל כנ"ל גם יש ספק שמא שניהם בעינן ואז בחד כשר בין בהיקף בין בגובה, ולפ"ז כיון דבש"ס מוכת להדיא דלא הי הספק רק או זה או זה ומדברי רש"י והר"ן ושאר פוסקים מוכח דבזה הוי ודאי טרפה הכי נקטינן ובסמוך יתבאר שגם דעת הטור כן:
ומעתה נבוא לבאר בגוף הדין מהו פי' רוב גובהה ורוב היקפה והפרושים רבו בזה והנה מדברי רש"י והר"ן נראה שהם מפרשים בפשיטות ברוב גובהה מן התחלת הפדחת סמוך לעינים ולמעלה ורוב היקפה היא בעיגול הראש אמנם הספק הוא אם הי' כונתם סדק מן התחלת העינים ונמשך למעלה על הראש או הסדק היא בעיגול או הפי' שצריך שיהא רוב מכל שטח הגלגולת כמו שנראה מפירש"י שפי' שהכתה מכות רבות דהיינו שנחבס הרבה עד רוב הראש והאיבעי' היא אם אותו הרוב היא מהתחלת הראש סמוך לעינים ונחבס סביב עד ברוב הראש ולמעלה ממש נשאר קיים בלי חביסה כלל רק כיון דסוף סוף בגובהו הוי רובה טריפה או דבעינן שיהא כל הגובה עה למעלה ממש נחבס בכל שטח הראש רק מיעוט קיים מכל היקף הראש וזהו ברוב היקפה שרוחב היקף כל הראש נחבס, והנה מלשון רש"י הנ"ל שהכתה מכות רבות משמע כפי' שני גם מוכת ממה שכתב דהיא שיעור גדול ואם הפי' סדק פשיטא דהיא גדול ובודאי משמע דבא לומר דלפי החשבון היא גדול לא שנראה לעין כל גדול, וזהו דלא כהבנת הפר"ח בזה ודוק:
והנה הטור כתב בלשון הזה בין ברוב היקפה דהיינו מאמצעיתו ולמעלה שהיא למטה מהעינים בין ברוב גובהה דהיינו ממקום שהתחיל כבר לשפע היא למעלה מהעינים עכ"ל, ודבריו מגומגמין מאוד וכתב ב"י שאין להם הבנה ופי' בשם מהריב"ח דלמטה מהעינים אין כונתו לצד החוטם רק בעיגול לפנים מן העינים, ועיקר כונת הטור או בגובה הראש או בעיגול ע"ש, והיא תמוה מאוד שהרי כתב ברוב גובהה דהיינו ממקום שמתחיל לשפע, הרי מבואר דיש חילוק בשיעור מאיזה צד נחשוב גלגולת אם ממקום שמתחיל לשפע או גם למטה חשיב גלגולת ולפ' דבריו אין לו הבנה, והנה הט"ז ביאר דברי הטור ודבריו מגומגמין מאוד וכפי מה שהבין בכרתי דבריו דכונת הטור דפדחת לבד עד הקרנים חשוב גלגולת ובזה האיבעי' אם בגובה הפדחת או בעיגול והיא תמוה ג"כ דהא בהדיא כתב הטור ממקום שמתחיל לשפע א"כ היא למעלה מפדחת, ומה שנראה לי ברור בכונת הטור היא כך דהוא מפרש דממקום שמתחיל לשפע ולמעלה עד סוף היא נקרא גובה הראש ולא היקף ששם כיון שמתחיל לשפע אינו מקיף כל הראש כיון שהולך וקוצר ומקום הפדחת בעיגול סביב נקרא היקפה ששם מקיף כל הראש שאינו משופע רק שוה וסובר הטור דודאי הטריפות היא שיהי' סדק ברוב הראש דהיינו מן אמצע הראש דהיינו בין העינים הולך הסדק עד על הראש ואם הולך עד שמגיע עד רוב הראש למעלה טרפה משא"כ אם אינו מתחיל באמצעותי רק בסמוך והולך למעלה אף שהולך ברוב הראש לא מהני כי אם הי' באמצע לא הי' מגיע עד הרוב דבאמצע היא השיעור הגדול מהתחלת הפדחת בין עינים עד לאחור אל הטורף והספק היא אם נחשוב רק למקום שהתחיל לשפע וזהו נקרא גולגולת ובו יהא סדק מן התחלתו עד יותר מאמצע סמוך לעורף או דנחשוב גם ההיקף דהוא מקום הפדחת בכלל ויהא התחלתו מלמטה מן העינים דהיינו בין עינים סמוך לחוטם ממש דשם היא סוף עצם הפדחת והולך הסדק על הראש לאחר אמצע סמוך לעורף, ולפ"ז מבואר מדברי הטור ג"כ דרוב היקפה ודאי טרפה דהא רוב גובהה ג"כ יש לפי [הבנת] הטור ודוק, ואין לפרש כונת הטור על דרך הנ"ל לא סדק רק כל שטח הראש דא"כ למה כתב מאמצעיתו דעיקר כונתו לפי הנ"ל דאם אינו באמצע ממש דהיינו בין עינים לא יספיק שילך הסדק על הראש ברוב דבאמצע לא יהא רוב דבאמצע היא השיעור האמיתי ובסמוך לו השיעור הולך וקטן וזהו אם כונתו בסדק אבל אם צריך שישבר בכל שטח הראש אין נ"מ בזה כיון שכל השטח נחבס ולא הי' לו לומר רק אי חשבינן היקפה ג"כ או הגובה בלבד ופי' זה יש להעמיד ברש"י ור"ן ג"כ, ונראה שכך הדין התב"ש אבל העיקר בכונת רש"י והר"ן כנ"ל, ולענין הדין יש להחמיר להטריף בכל גוני ככל הפירושים ודוק:
סעיף ב נפחתה וחסר ממנה כסלע טרפה (ב) ואם ניקבה נקבים שיש בהם חסרון (ג) אם בין כולם כסלע שהוא שליש טפח (ד) טרפה. (אבל פחות מזה יש להכשיר אפי' בזמן הזה דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח) ובעוף המים (ה) כגון אווזא (ובר אווזא) אפי' לא ניקב העצם אלא כל שהוא טרפה ועוף היבשה שנשכתה חולדה בשיני' בראשה או שנגפה בעץ או באבן מניח אצבע בצד הנקב ונועץ אצבעו שם או מכניס ידו לתוך פי' ודוחק שם אם לא בצדן המוח ולא יצא מהנקב בידוע שלא ניקב קרום של מוח וכשירה ואם יצא טרפה (ואנן אין בקיאין בבדיקת הטריפות ולכן יש להטריף אם ניקב עצם הגולגולת דכל שהוא בעוף אפי' דיבשה):
[ב] כסלע טרפה. עי' ש"ך דכי הוי כסלע מצומצם דינן כיתר מסלע וטרפה ש"ס ופוסקים והיא מדגרסינן פרק א"ט אר"נ כסלע כיתר מכסלע כאיסר כיתר מכאיסר ופריך עלה אלמא עד ולא עד בכלל וכו' ופירש"י כסלע היא בנפחתה הגלגולת דשיעורו כדי שינטל מן החי וימות אם נפחת כסלע הוי כיתר מכסלע וטרפה וכן באיסר והקשו התוס' שם דמלתא דפשיטא היא דכסלע הוי כיתר מכסלע דלא קתני בהו עד ועוד הקשו התוס' דכי חשבת מלמטה למעלה הוי לי' עד ולא עד בכלל א"כ הוי להקל ובש"ס מסיק דלהחמיר נאמר כן ואי חשבת מלמעלה למטה הוי עד ועד בכלל ובאמת המעיין ברש"י יראה שפי' גבי גלגולת דלא הי' בזה כונת ר"נ מכח עד ולא עד בכלל רק דקמ"ל סלע מצומצם דס"ד דבעינן בשופי שיהא יתר מעט וא"כ לק"מ שני הקושיות וקושית הש"ס לר"נ היא מכאיסר דמשנה ע"ש, אך לקמן גבי הא דמסיק להחמיר פירש"י דבגלגולת וגרגרת הוי לחומרא משמע דבגולגולת נמי מכח עד ולא עד בכלל אתי עלה ולפ"ז קשה באמת הא גבי אדם הוי לקולא שאינו מטמא אם נחסר כסלע מצומצם ולחומרא הי' בדין שיטמא כל שלא נחסר יתר מכסלע ומ"מ י"ל דהואיל דלענין טריפות הוי חומרא עדיף לן חומרא דטריפות מקולא דאדם, אמנם לולי דמסתפינא הייתי מפרש להיפוך ולא יקשה כלום דר"נ הכי קאמר דמה שאמרו כסלע לא סלע מצומצם רק בשופי כסלע דהיא יתר מעט מסלע וגבי אדם לחומרא וגבי טרפות לקולא ומ"מ לא איכפת דלאו מתורת עד ולא עד בכלל אתי עלה דהתם לא (שייך] זה כלל רק כך סובר דשיעור כסלע היינו כיתר מכסלע ושיעור כאיסר דמשנה היינו כיתר מכאיסר פריך עלי' דר"נ ממתני' דבשלמא אי הוי מפרש כאיסר במצומצם שפיר הי' מקום לומר דעד כאיסר במשנה עד בכלל דגם כאיסר כשר דאכשרות קאי אבל עכשיו דסובר דכאיסר היינו כיתר מאיסר וא"כ ע"כ דעד ולא עד בכלל במשנה דאל"כ אלא עד בכלל ובכיתר מכאיסר אכתי כשר א"כ טרפה היא בכיתר מכיתר ומהו השיעור הזה דכ' יתר ממילא היא כיתר מכיתר שהרי לא ניתן שיעור ליתר זה וע"כ דעד ולא עד ועל זה משני דלהחמיר אמרינן כן והיינו דאיסר הכונה כיתר א"כ מה שאומרין ולא עד בכלל היא לחומרא להטריף ביתר ואף דבסלע הוי קולא התם לאו משום עד הוי הקולא רק כך הפי' כסלע לר"נ ואין ענין הך דכסלע וכאיסר להך דעד ועד בכלל רק הקושיא דלשיטת ר"נ הוכרח במשנה דעד ולא עד בכלל ולפי"ז יש מקום להקל בסלע מצומצם דלא כש"ך הנ"ל אבל מ"מ בטלה דעתי בזה:
והנה הר"ן הביא הרבה פוסקים והר"ר יונה מכולם דדייקי מדקתני במשנה נפחתה הגלגולת סתם וגבי גרגרת קתני שיעור משמע דבזה ליכא שיעור ולעולם כשר והר"ן השיג עליהם דהאיך יתכן להכשיר (בסלע) [בכסלע] מה דאפי' באדם מבואר דהוי שיעור מיתה ובאמת לק"מ דפשיטא דכונת הפוסקים הללו דודאי נפחתה הגלגולת אפי' באדם הוי [עם] נקיבת קרום העליון וס"ל דבהמה בנקיבת קרום העליון לבד לא מיטרפה רק בנפחת הגלגולת מיטרפה אבל בפחיתת גלגולת בלי קרום העליון כשר ובמשנה דקתני נפחתה היינו בלי קרום לכך כשר, ואפי' אי ס"ל דבהמה מיטרפה בקרום העליון לבד מ"מ יש לחלק בין אדם לבהמה ובאדם בעינן דוקא נקיבת קרום העליון עם פחת הגלגולת אבל בפחת הגלגולת בלבד לא מיטרפה בין בבהמה בין באדם וכ"כ התוס' פ' א"ט, ולפי"ז לק"מ וכן דעת הטור לדעת הרא"ש כמ"ש התב"ש בכונתו ודוק, וכן מה שתמה הב"י על פי' ר"י בשם ר"ת לק"מ ג"כ דלא הי' כונתו רק לפרש דלא נימא נפחתה הגלגולת בלי קרום טריפה וכבר כתבו התוס' דפי' זה אתי שפיר בין אם נאמר בהמה מיטרפה בעליון לבד בין אם לא מיטרפה רק בתחתון ע"ש, ולפ"ז אפי' לדידן דמטריפין בקרום העליון מ"מ יש מקום להקל בפחת הגלגולת בלי נקיבת הקרום כיון דהרבה פוסקים מכשירין ומ"מ הסכימו האחרונים להחמיר:
[ג] נקבים שיש בהם חסרון, עי' ש"ך בשם הב"י דבאין בהם חסרון הפי לרובה אין מצטרפין והש"ך פקפק בזה, ובאמת דברי הב"י נכונים שלא אמרו בש"ס רק להשוות בכל מקום שנמצא שיעור מוסכם א"כ כמו דשם מצטרפין לשיעור שהוסכם עליו ה"ה במקום אחר במה שהוסכם עליו שיעור אבל לא שנלמוד השיעור עצמו מזה לזה דפשיטא דאין מדמין בטריפות להדדי וכ"ש ללמוד שיעור מזה לזה א"כ כאן שלא מצינו שיעור ברובה רק להשוות ללמוד גוף השיעור זהו לא שמענו, ואם כוונת הש"ך דשמענו שיעור בנחבסה ברובה ז"א דהא כתב הרשב"א דנחבסה כאיב לה טפי ואף שנסתפק שם היינו משום דס"ד דנפחת שיש חסרון בכסלע ויותר כאיב לה כמו נחבסה בלי חסרון אבל בלי חסרון פשיטא דנחבס כאיב לה טפי ומ"מ אם נעשה כך ע"י הכאה הוי כמו נחבסה למ"ד דנחבסה הוא סדק ואף דאמרינן ברוב גובה ורוב היקפה מ"מ מצטרפין לשיעור הזה [ולפימ"ש התב"ש דתרוויהו הוי ספק טריפה א"כ גם בזה יש להקל כמו דהקפידה דוקא באותו מקום לא שיצטרפו מקומות הרבה ודוק, אבל כבר ביארנו לעיל דליתא אבל בלי הכאה אין להחמיר כלל כנ"ל, וכ"כ האחרונים, והנה הב"י כתב דגם בזה מצטרף השלם לדון כנקוב וכ"כ הפר"ח והתב"ש גימגם בזה ודבריו נכונים ומ"מ סיים להחמיר:
[ד[שהיא שליש טפח. עי' ש"ך ובנה"כ תירץ בזה וכבר השיגו הפר"ח [דמנא לי'] דהפי' שיכנס בו סלע, ובודאי הי' נראין דברי הפר"ח בזה ויש סעד לדבריו דהא בש"ס גבי נקדרה כסלע קאמר [מעיקרא] משמי' דגניבא כסלע טריפה ואח"כ אמר לדידי' מיפרשא לי' מיני' דגניבא כסלע כשרה כיתר מסלע טרפה ומבואר בהדיא דלא בא לחלוק רק פרש וקשה הא בפי' אמר כסלע והי' לו לומר רחב"א אמר בלשון פלוגתא, ולדברי הפר"ח ניחא שבא לפרש דברי גניבא דלאו סלע מצומצם קאמר רק סלע אכן התב"ש גימגם בזה ודעתו להחמיר כיון דבלא"ה כתב הרמב"ם דלפי חכמי המידות אין החשבון מכוון ומ"מ לפי מה שכתבתי לעיל לפרש דיתר מכסלע הכונה בדברי ר"נ דכסלע שאמרו היינו יתר מכסלע א"כ א"ש דהוא שליש טפח, גם מה שהקשה מחכמי המדות עי' כרו"פ מ"ש לישב גם בלא"ה הרבה פוסקים חולקין [וס"ל] דנפחתה כשר רק בנקיבת קרום העליון לכן נראה שאין להחמיר רק כמ"ש המחבר ועדיין צ"ע:
[ה] ובעוף המים כגון אווזא, עי' כרו"פ מ"ש היתר על האווזות שיש להם נקב בעצם הראש מתולדתם והנוצה גבוה שם דכיון שנבראין כך כשר והביא ראי' מתשו' הרשב"א והתב"ש דחה ראי' זו ודבריו דחוקין מאוד בכונת הרשב"א, ומ"מ יש להחמיר כמ"ש התב"ש דבעוף המים לעולם טריפה כל שיש סדק בגלגולת ובעוף יבשה אותה [שחי' יב"ח] והולידה יש להקל בה פ"מ ובאותה שלא נתברר] זה יש להטריף ג"כ וכן נכון להורות: