תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן כו
סעיף א ניקב הוושט בשעת שחיטה כנגד מקום ששחט כבר (א) טרפה. (א) כנגד המקום ששחט. הש"ך והט"ז הסכימו לדעת מהרש"ל דאם נשחט רוב הסי' וכ"ש כולן שוב אין טריפות פוסל באותו סי' אף דלמטה בריאה פוסל טריפות אפי' שחט כל הקנה מ"מ בקנה בעצמו אין טריפות פוסל אחר שחיטת רובו וכן בוושט. והב"ח הניח זה בצ"ע ובאמת יש להחמר בזה למ"ד בשחט קנה וניקבה הריאה טרפה אלמא דכל שלא נשחט הכל כראוי כל הטריפות פוסל וחשבינן כמו קודם שחיטה א"כ למה לא יפסל בקנה עצמו כמו קודם שחיטה ואין סברא לומר דבקנה אין שום חיות ובריאה יש חיות דנראה דלכ"ע חי' ריאה תלוין בקנה רק דפליגי דלא אמרינן מנחא בדיקולא כל שלא נשחט הרוב שנים הכשר שחיטה ועוד דאי ינקי מהדדי גם הקנה היוצא מן הריאה יונק. ויש ראי' לדעת הב"ח מהא דהשמיט הרי"ף הך דר' זירא אמר שמואל בשוחט בסכין מלובנת דס"ל כיון דקיי"ל דצריכה בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא, ש"מ דלא אמרינן מירווח רווח, ויש להבין לפמ"ש התוס' דהא דפריך והא איכא צדדין היינו משום דבניקב הוושט כנגד מקום ששחט טרפה. מבואר דשריפת הצדדין הם אחר חיתוך החידוד א"כ לפ"ז בקנה אין חשש זה דקודם שחיטת הרוב גם שריפה לא איכפת לן כמו חצי קנה פגום ולאחר רוב הרי שחיטת הרוב קודם לשריפת הרוב ושוב אין שריפת הרוב פוסל בקנה עצמו כסברת מהרש"ל וש"ך וט"ז, והשתא נהי דבש"ס ל"ק דלא משני דמיירי ששחט קנה לבדו בסכין מלובנת ושחט וושט בסכין אחר או קירר זה הסכין ולא שהה שיעור שהי' דמשמע לי' ודגם) ליבן סכין ושחט דכל השחיטה היתה בסכין מלובן אבל מ"מ על הרי"ף קשה דעכ"פ הי' לו להזכיר דינו של ר' זירא דחידוד קודם לליבון ונ"מ בשחט קנה לבדו דלא איכפת לן משום צדדין כנ"ל, ולשיטת הב"ח ניחא דמ"מ אחר שחיטת הרוב נגמר שריפת הרוב וכיון דסובר הרי"ף כאן דאפי' שחט קנה וניקבה ריאה טרפה א"כ ה"ה נטרף גוף הסי' כסברת הב"ח, א"כ ליתא לדינו של שמואל לגמרי ודוק (ואי קשיא למה לא הזכיר בעוף י"ל בפשיטות דסובר דהא דחידוד קודם הוא דוקא בבהמה דסימנים קשין ונחתכין מהר קודם שריפת הסכין אבל בעוף רכין הם ויש לחוש שבא בפעם אחת שריפה ושחיטה או קודם כמו שחלקו לעיל גבי גמי אבל הנ"ל קשה) ובאמת לפמ"ש לעיל (סי' ט) טעם אחר להשמטת הרי"ף יש לדחות זה, אבל מ"מ יש להחמיר כדעת הב"ח וכן הסכימו האחרונים ועי' בסמך:
סעיף ב. שחט הקנה וניקבה הריאה (ב) קודם ששחט הוושט או ששחט הוושט וניקבו בני מעיים קודם ששחט הקנה טרפה.
[ב] וניקבה הריאה, בטור הביא בזה יש מכשירין והיא דעת רש"י ובעל העיטור עפ"י פירושם בש"ס, והנה בשורש המחלוקת אין להאריך כי היא מבואר שם בתוס' אבל באמת פשט הסוגי' מורה כפירש"י דלפי' התוס' דהא דקאמר ר"ז לד' קאמר היינו הך דקאמר לעיל מה לי קנה מה לי בני מעיים והוא תמוה דהא רבא קאמר חדא להכשיר בקנה וחדא להטריף בבני מעיים א"כ ר' זירא דסובר באמת יש טריפות לחצי חיות למה תפס קושיתו להתיר שניהם דהא כמו דמוכח מהיתרא דרבא דסובר אין טריפות לחצי חיות כמו כן מוכח בכ"ש מאיסורא דיש טרפות [וכו'] דבהיתר יש טעם דמנחא בדיקולא ועכ"פ ר' זירא דסובר יש טרפות [וכו'] הי' לו להקשות על רבא בהיפוך כיון דאסרת בני מעיים ש"מ דיש טריפות לחצי חיות הי' לך לאסור גם קנה דלא ס"ל סברא דמנחא בדיקולא ומדקאמר התרת קנה וכו' ש"מ דסובר הוא באמת תרווייהו להתיר דאין טרפות לחצי חיות, ובאמת יש מקום ליישב זה דכיון דרבא אר"ל קאי דקאמר בפי' ניקבה ריאה כשר ועלה קאמר ר"ל דבני מעיים טרפה, א"כ שפיר מקשה דכיון דר"ל מתיר קנה ש"מ דאין טרפות גם בני מעיים מותרין לשיטתו ולא הי' יכול לתפוס איסור דר"ל מתיר בהדיא אבל מ"מ קשה דכיון דקאמר התרת מוכח דלרבא גופא קאמר ולא לר"ל ועוד דהו"ל לשנוי' לדבריו דר"ל קאמר דזהו עיקר התירוץ, גם מה שהקשו התוס' דניקבו בני מעיים בין סי' לסי' משמע גם בין וושט לקנה, לק"מ דכבר הרגיש רש"י בזה וכתב דקנה קודם לוושט בשחיטה תמיד וא"כ בין סי' לסי' הוא בין קנה לוושט, וכן מוכח מהא דקאמר ניקבו בני מעיים ולא ריאה ש"מ דריאה באמת מותרת בשחיטת קנה רק בני מעיים אוסר וחוזר ממה שהשוה אותן להדדי:
אמנם קשה לי לפירש"י דלדבריו מסקנא דש"ס דר' זירא סובר באמת אין טריפות לחצי חיות ואפי' שחט קנה וניקבו בני מעיים כשר א"כ תיקשו מאי פריך אר' זירא אמר שמואל דקאמר ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה והא איכא צדדין ודחק לשנוי' מירווח רווח היפוך הלכתא דצריכא בדיקה אתלת רוחתא, וקשה הא לר' זירא לשיטתו לק"מ דכיון ששוחט קנה קודם רוב הקנה לא איכפת לן טריפת הקנה דהוי חצי וקנה) פגום ולאחר רוב הרי עכ"פ שחיטת הרוב קודם לשריפת הרוב כדמוכח בתוס' שם להדיא דאל"כ לא הוכיחו כלום ודוק, א"כ כיון שנשחט הרוב למ"ד אין טריפות לחצי חיות שוב אין טריפות פוסל אפי' בוושט דאין טריפות לחצי חיות א"כ השחיטה כשרה לגמרי דנהי דהוושט נטרף לאחר ששחט מ"מ אין טרפות פוסל כיון שנשחט רוב הקנה אבל לשיטת התוס' ניחא דמסקנא דר' זירא פוסל אפי' בקנה וריאה ולס"ד עכ"פ בבני מעיים טרפה. ובאמת צ"ל דסובר רש"י דשריפת הצדדין הם בשוה בשחיטת הרוב אי לא אמרי' מירווח רווח אבל לפ"ז לא מוכח דינו של התוס' שם דהיא דינו של המחבר ס"א ודוק וצ"ע. ולענין דינא כבר הסכימו כל הפוסקים אחרונים להחמיר בזה: