תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן כה
סעיף א השוחט צריך שיבדוק בסמנים אחר שחיטה אם נשחטו רובן או שיראה [א] בשעת שחיטה שהם שחוטין רובן ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור (ונהגו לבדוק בדרך זה שתוקף אגודל על שפוי כובע ומתוך הדחק יפלטו הסימנים לחוץ ואז יכול לראות אם נשחטו רובן גם אם עביד שמוטה כי אם לא יכנסו הסימנים לפנים לאחר שהסיר אצבעו הוי שמיטה וטרפה, מיהו א"צ לבדוק אחר שמוטה (ב) דסמכינן ארובא כמו בשאר טריפות) ויש מי שאומר שצריך לראות שהם שחוטין במקום שחיטה בלא הגרמה (ויש לבדוק אחר זה קודם שיזרוק עוף מידו אבל אם לא בדקו תחילה בודק אח"כ ולא חישינן שמא ע"י הפרכוס נתרחב החתך)
א או שיראה, עי' ט"ז מה שנתקשה בלשון הטור ובאמת דבריו פשוטים דהמעיין בתשו' הרא"ש (כלל כ' סי' י"ג) שהשואל שם כתב באמת בשם הר"ר יונה ואבי העזרי להיפוך, אמנם הדבר פשוט דתליא בהך דהם ס"ל דצריך לבדוק אחר שמוטה ג"כ, ולפ"ז אפי' ראה בשעת שחיטה שנשמט הרוב אינו מועיל רק שיבדוק אח"כ על שמוטה א"כ להרא"ש אם ראה בשעת שחיטה מועיל ואין צריך יותר משא"כ אם לא ראה מיד רק בודק אח"כ כמ"ש הרב בהג"ה א"כ ממילא הוא בודק שמוטה ג"כ כמ"ש בד"מ בשם שחיטת אשכנזית, ולזה הטור דכתב מקודם דא"צ לבדוק שמוטה כתב דנ"מ בזה דאם ראה בשעת שחיטה שוב אין צריך יותר משא"כ בבודק אחר שחיטה אין נ"מ דממילא הוא בודק שמוטה ג"כ שאם אינו חוזר בודאי שמוטה היא ואם חוזר אינו שמוטה גם אם בודק בתפיסת הקנה בידו ג"כ רואה שמוטה ממילא, והנה הב"י הביא תשו' הרא"ש הנ"ל וכתב עליו וכ"כ בא"ח וכו' עיי"ש, ודבריו מגומגמין כי דברי הא"ח הם היפוך דברי הרא"ש והטור דאם ראה בשעת שחיטה שוב אין צריך יותר:
[ב] מיהו א"צ לבדוק אחר שמוטה, נראה דכונתו ג"כ שהם לא בדק באופן הנ"ל רק שראה בשעת שחיטה אז א"צ לבדוק אח"כ בפנ"ע על שמוטה, והנה לענין הדין כתב הש"ך דיש להרמר כבה"ג לכתחילה, ובכרו"פ כתב דתליא דלבה"ג דעיקר חלב כשר צריך בדיקה אבל לרש"י דטרפה א"צ בדיקה, ודבריו תמוהין, ונראה דמדינא צריך בדיקה לכתחילה דהא בש"ס מוכח להדיא דהא דקאמר הטבח צריך שיבדוק לא תליא כלל בדר"ה בהמה בחי' [וכו'] רק אח"כ דקאמר לא בדק מאי הביא מילתא דר"ה, ובאמת שהרי"ף העתיק מילתא דר"ה מיד אמילתא דבדיקה לכתחילה אבל בש"ס אינו כן. והיינו דודאי אפי' בלי סברת ר"ה אפי' בכל טריפות הי' מהראוי לבדוק לכתחילה וכ"ש טריפות הריאה רק הטעם דלא בדקינן לכתחילה משום דאתמול אכלנו מחלבה, וזהו בטריפות קודם שחיטה אבל בטריפות הנעשה בשעת שחיטה כגון שלא שרט הרוב או שנעקרו הסימנים בשעת שחיטה דגרגרת עבידי לאישתמטי בשעת שחיטה, א"כ מה בכך דהחלב הי' מותר קודם דלא היתה טרפה כלל רק עכשיו בשעת שחיטה חיישינן דנטרפה, ומעתה לא קשיא מה שהקשו הא בהמה בחי' לאו בחזקת שנעקרו סימנים קיימא דע"כ לא בעינן להך רק לאסור דיעביד משום חזקת איסור ולא לבדוק לכתחילה דהא מעיקרא לא זכרו כלל הך דר"ה והיינו כיון דהטריפות נעשה בשעת שחיטה לא איכפת לן במה שהחלב הי' מותר קודם, וכן נראה מדברי התוס' שם שכתבו למ"ד אסורה באכילה משום דרוב שוחטין כראוי ומדאורייתא שרי' לא החמירו שתהא נבילה, והיינו דקשיא להו מה זה שאמרו חזקת איסור אמרינן חזקת טומאה לא אמרינן דהא כיון דאסור בהכרח היא טמא דאי אפשר לזה בלא זה והוי תרתי דסתרי, ע"ז כתבו דכיון דהוי דרבנן לא החמירו לטמאה כנבילה, עכ"פ מבואר דגם בזה יש רוב דנשחט כראוי ומ"מ אסור אפי' דיעביד א"כ כ"ש שמוטה דאמרי' בש"ס דגרגרת עבידא לאישתמוטי דעכ"פ יש להצריך לבדוק לכתחלה, ומ"מ בדברי התוס' צ"ע דמשמע דאיסור זה אינו רק מדרבנן, ולא כן משמע מכל הפוסקים, ונראה שלא כתבו זה רק למ"ד טרפה דס"ל הכי ולא למ"ד טמאה כנבלה מדאורייתא באמת טמאה וצ"ע, אבל עכ"פ לכתחילה ודאי יש להחמיר כבה"ג כמו שביארנו, והנה הש"ך כתב דהר"ן לא נחלק רק דיעביד, ולא כן הוא דציין על מעיקרא צריך שיבדוק והביא בשם בה"ג דצריך לבדוק עיקר וכתב דלא הודו לו ואח"כ הביא הדין בלא בדק מאי ואי כהש"ך הי' לו להזכיר דעת בה"ג בסיפא בלא בדק דבהא דוקא נחלקו על בה"ג ולא מעיקרא: (ג) קודם שיזרוק העוף, עי' ט"ז (ס"ק ג') ובאמת כונת הרב פשוט דנראה מדברי מהרי"ק גופא דלכתחילה יש להחמיר טפי בזה מדיעביד דאחר שהביא ראי' מהך דרבא בדק גירא לר' יונה כתב דמוכח דאפי' אח"כ מועיל בדיקה וכ"ש דיעביד. ומזה הכריע רמ"א לחוש לכתחילה לדעת א"ז והיינו מחשש דנתרחב החתך רק הואיל והוא חששא רחוקה בדיעביד כשר הגם שיש לדחות ראיית מהרי"ק לענין לכתחלה דהתם דלא אפשר בלא"ה הוי כדיעביד תדע דהא לכתחילה בעינן הולכה והובאה כדאיתא בתוספתא וע"כ דכיון דלא אפשר הוי כדיעביד וה"ה לענין זה. ועי' ש"ך (ס"ק ד') ופר"ח השיג עליו ע"ש ולענין הדין ודאי לכתחילה יש להחמיר ובדיעבד כשר: