תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן כב
באיזו מין צריך לשחוט הורידין ובו ב' סעיפים:
סעיף א. (א) בעוף צריך לשחוט הורידין (פי' חוטים שמהן יוצא הדם וי"י בלע"ז) או לנקבם (ב) בשעה שהוא מפרכס שעדיין הדם חם כרי שיצא ולא יתקרר בתוכו ואם לא עשה כן לא יצלנו שלם (ג) ואם צלאו שלם (ד) ישליך הורידין ויחתוך סביבם כדי נטילה שהוא כעובי אצבע:
הג"ה. ואם נמלח כך מסירין אח"כ החוטין ושרי ויש מחמירים לקלוף סביב החוטין (אגור בשם מהר"י מולין) (ה) ואם בשלו שלם מחטט ומנקר החוטין והשאר אם יש (ו) בכל מה שבקדרה כדי לבטל הדם שבכל החוטין בס' מותר: הג"ה. ואם הסירו הראש ממנו לא מיקרי שלם (מרדכי והגהות אשירי) ולכן נהגו להסירו מן העופות השלימות ועי' לקמן סי' ע"ו אם לא נשחטו הוורידין:
סעיף ב. הבהמה א"צ לנקוב הורידין בשעת שחיטה מפני שאין דרך לצלותה שלימה. אבל אם רוצה לצלותה שלימה צריך לנקוב ורידיה בשעת שחיטה ואם לא נקבם אסור לצלותה או לבשלה שלימה:
הג"ה. ואם צלאה או בשלה שלימה דינה כמו בעוף (ב"י לדעת כמה פוסקים) וסתם עוף נשחט הורידין וסתם בהמה לא נשחטו וכל זה כשיצא דם בשעת שחיטה אבל אם לא יצא דם אין חוששין לשחיטת הורידין דהא לא נתעורר הדם לצאת. (ר"ן):
א בעוף צריך לשחוט הוורידין. הטור הביא בשם בה"ג דאפי' בבהמה צריך לשחוט הוורידין. ותמה הב"י הא בש"ס אמרו להדיא לא אמר ר"י אלא בעוף. ותירץ הב"י דמשמע לי' דה"ק דעיקר התקנה משום עוף הואיל ודרכו לצלותו שלם אבל באמת ה"ה בבהמה כיון שהוצרכו לומר משום עוף. והוא תמוה דהא בש"ס מביא סייעתא לר"ת מברייתא דקתני ובעוף עד שישחוט את הורידין ועיקר ראיית בה"ג לפי תירוץ זה מדלא קתני במתני' בעוף ש"מ דלאחר התיקון אין חילוק א"כ תיקשי מברייתא דמבואר להדיא בעוף וע"כ דגם כונת ר"ח בעוף דוקא. והעיקר כתירוץ שני ומ"מ הסכימו הפוסקים בעוף דוקא ואפי' גדיים וטלאים דפעמים צלאן כשהם שלימים לא אמרו חתיכת וורידין רק כשהוא רוצה לצלותן שלימים ובעוף אפי' רוצה לחתכו הואיל ודרכו בכך. ועי' ט"ז (ס"ק ח') מה שכתב לישב בשם בה"ג. ולא ידעתי מאי חידש דהיינו הך תירוץ ב' של הב"י דכונת הב"י על גדיים וטלאים והיינו לפי שאינו ודאי שינתחנו ודוק:
ב בשעה שהוא מפרכס. הר"ן ר"פ השוחט כתב בשם הראב"ד ורבינו משולם דה"ה אם לא שחט כל הסימנים צריך לגומרם בעוד שהוא חם כמו בוורידין והביאו ראי' מהא דאמרינן גבי קדשים דלכך צריך שני סימנים משום דלדם הוא צריך ש"מ דאין כל הדם יוצא בלא חתיכת כל הסימנים ודבריהם תמוהין דמאי ענין קדשים לחולין ולפ"ד תיקשי מה שאמרו בש"ס בקדשים לא הוי פליגי רבנן כיון דלדם הוא צריך וקשה הא לעיל שם מבואר דע"כ לא פליגי רבנן רק בשעת שחיטה אבל אח"כ מודו דצריך לחתכם רק דלא ס"ל סברת ר"י לחלק בין חם לקריר א"כ גם בקדשים פליגי מה"ט וע"כ דבקדשים פשיטא דבעינן דם של שעת שחיטה ושפיר פריך כיון דמודו רבנן עכ"פ דבלא חתיכה לא נפיק דם כ"כ א"כ בקדשים דצריך לדם ודאי דצריך לשחוט מיד ואינו מועיל מה שיחתוך אח"כ משא"כ בחולין שאינו צריך לדם רק להסיר הדם מן הבשר סבירא להו דמועיל חיתוך אח"כ א"כ ה"ה בזה דודאי אין הדם יוצא מיד כ"כ בשחיטת הרוב בלבד לכך בעינן בקדשים דישחוט הכל משא"כ בחולין נהי דלא יצא מיד מ"מ כיון שכל הכונה להסיר הדם בלבד סגי במה שיחתוך אח"כ ואפי' לר"י דע"כ לא פליגי ר"י רק בוורידין ולא בסימנים. ול"ל דפשיטא להו להראב"ד ורבינו משולם דרוב חתיכת סימנים דמי ממש לוורידין א"כ מה צורך להו לראי' משם הא בלא"ה מבואר לר"י דאח"כ אינו יוצא ואי דראייתם דאינו יוצא מיד מ"מ מנין להו לדמות חתיכת סימנים דגם מעיקרא חתיכות הן רק לא הכל. לוורידין שלא נשחטו כלל והא פשיטא דגם ר"י מודה דשאר הדם שנשאר בבהמה יוצא אח"כ במליחה ואף הדם הזה יוצא וזה ברור. ונראה שלזה כוון הר"ן שם שכתב על ראי' זו ואינה מכרעה וכ"כ בב"י וד"מ דלא קיימ"ל כוותייהו בזה. ועוד אי ס"ד דשם הוי הטעם משום דבשעת שחיטה אינו יוצא ואח"כ קריר ואינו יוצא א"כ תינח לר"י דסובר חילוק בין חם לקריר אבל לרבנן למה צריך בקדשים חתיכת כל הסימנים הא אחר שחיטה יוצא ג"כ כשיחתוך וע"כ דקדשים שאני דבעינן דוקא דם של שעת שחיטה א"כ ה"ה לר"י י"ל דמודה בסימנים ועיקר הטעם משום דבעינן דם של שחיטה א"כ בחולין מועיל שיחתוך אח"כ:
ג ואם צלאו שלם. כל הפוסקים הבינו דעת, התוס' ר"פ השוחט דס"ל דלא נאמרו דברי ר"י רק לכתחילה ולא דיעביד ואם צלאו בלא חתיכת וורידין מותר. ועי' ברא"ש ולפעד"נ דלא הי' כונת התוס' לזה כלל שהרי התוס' כתבו שם מתחלה דקיימ"ל כר"י עפ"מ שאמרו בברכות הזהרו בוורידין כר"י וכתבו על זה דלא קאמר ר"י רק לכתחלה אבל אם נצלה כך בלא חתיכת וורידין מותר ויש להבין דהא בש"ס מבואר שלא נחלקו ר"י ורבנן רק בחתיכת וורידין בשטת שחיטה דר"י סובר לחלק דאז חם ואח"כ קריר ורבנן ס"ל דסגי בחתיכה לאחר שחיטה א"כ הך דינא בנצלה שלם בלא חתיכת וורידין גם לרבנן אסור ואפי' אי נימא דס"ל להתוספות דחתיכה אח"כ לרבנן ג"כ לכתחילה דוקא כמו בשחיטה לר"י, מ"מ מה זה שחקרו דין זה לר"י דוקא עד שהקדימו קודם דהלכה כר"י ובאמת יש לחקור דין זה גם לת"ק כיון שנצלה בלי חתיכת וורידין כלל גם יש לתמוה בגוף דברי התוס' שאם מותר דיעביד ולא חיישינן לדם כלל א"כ מ"ש לכתחילה כמו שהקשה הרא"ש. גם מה שהביאו התוס' ראי' מהך דהתם דקאמר רישא בחולין דאי בקדשים הוא עצמו לדם הוא צריך ואמאי פליגי רבנן עלי' ואי ר"י דיעביד קאמר י"ל דפליגי רבנן דיעביד ויש לתמוה דמאי ענין זה לזה כאן האיסור משום דנאסר העוף מן הדם וזה לא שייך בקדשים כלל א"כ ודאי לס"ד בקדשים ע"כ לכתחלה קאמר משא"כ למסקנא דמיירי [בחולין] שפיר נאסר דיעביד בצלי מחמת הדם ואי נימא דכונת התוס' דכיון דכאן אוסר דיעביד הרי דמחליט ר"י דודאי אין הדם יוצא דאי הי' ספק לא הי' אסור דדם שבישלו דרבנן א"כ ממילא אף בקדשים יש איסור דיעביד שלא הוציא מן] הדם מה שראוי להוציא א"כ מאי קשיא להו לתוס' דשפיר פריך דהא לעיל אמרינן דלא נחלקו רבנן על ר"י רק דיוצא בחתיכה אח"כ אבל בל"ז לא נחלקו על ר"י כלל א"כ במה נפשך אי שייך סברא זו גם בקדשים דיוצא אח"כ ולכך לא הקפידו על שחיטת וורידין א"כ מאי קשיא להו בש"ס שם אף אם נפרש לכתחילה דמ"מ פליגי רבנן דאין צורך לחתוך בשחיטה דוקא אפי' לכתחילה וע"כ דבקדשים בעינן דוקא דם של שחיטה א"כ אפי' בדיעביד למה לא יסברו כר"י שהרי לא נחלקו על ר"י בשום דבר רק דלא ס"ל לחלק בין חם לקריר וזה ע"כ לא שייך בקדשים וכן נראה מהך דלעיל דלכך צריך שחיטת כל הסימנים משום דלדם [הוא] צריך ואפי' רבנן מודו בזה [ואפי' דיעביד] כמו שכתבתי בס"ק לפני זה:
לכן נראה ברור דכך כונת התוס' דודאי י"ל לר"י דבאמת אסור דיעביד כל העוף והיינו כסברת שלישית שהביא המחבר (סי' י"א ס"ג) והוא דעת הראב"ד ורבינו משולם דאפי' ניקר חוטי כל הגוף לא מהני דדם נשאר בבשר הגוף כל שלא שחט הוורידין א"כ אם צלאו כך נהי דאין צלי אוסר כולו מ"מ אסור מכח הדם הנשאר בבשר הגוף ולהרשב"א שם צריך עכ"פ ניקור כל חוטי הגוף וסביבותם. ובאמת שכך נראה דזהו מחלוקת חכמים ור"י שהרי לא נזכר בש"ס דרבנן חולקין על סברת ר"י בין חם לקריר רק דרבנן ס"ל דלא חיישינן כלל לדם של כל בשר הגוף רק לדם שבוורידין עצמן הלכך ממילא אף דקריר מ"מ פשיטא דיכול לחתכם ולהוציאם אח"כ ג"כ כיון שאין חשש רק לדם שבוורידין בלבד ור"י סובר דמחמת שלא נשחטו הוורידין נשאר הדם בכל הגוף א"כ אם לא חתכם אין תקנה רק לחתוך אבר אבר כיון דאח"כ קריר אין הדם מתעורר לצאת מבפנים. ובזה נסתפקו התוס' אם הך חששה לר"י אפי' דיעביד או רק לכתחילה אבל לרבנן לא נסתפקו כלל דפשיטא כיון דאין רק משום דם שבוורידין בלבד א"כ דינו כמו כל דם בצלי [רבעי'] קליפה או נטילה רק לר"י יש ספק דאולי גם דיעביד חושש משום דם שבבשר א"כ כולו אסור אפי' צלי [ומה"ט לא נסתפקו בבישול דבזה ודאי צריך ס' ואולי לכל הדם כמו שאבאר בסמוך] וע"ז כתבו דמה שהצריך ר"י לחתוך וורידין בשעת שחיטה אינו רק חשש לכתחילה אבל דיעביד לא חיישינן לדם שבבשר א"כ אם צלאו כך דינו כמו לרבנן ולא נאסר כולו רק כמו כל צלי וזה שהביאו ראי' דאי נימא דר"י דוקא לכתחילה חייש לדם שבפנים ולא דיעביד דבדיעבד לא חיישינן לכ"ע רק לדם שבוורידין א"כ י"ל דבאמת גם בקדשים מועיל אם מוציא הדם שבוורידין אח"כ דמה בכך דכבר מתה הא הזריקה לעולם לאחר השחיטה לאחר שמתה ואין נ"מ אם מוציא מיד או אח"כ ואי קשיא למה לא יחלקו רבנן גם בקדשים שלא יצטרך לחתוך וורידין בשעת שחיטה דוקא הא ליתא דהתם כיון דכל עצמו לדם הוא צריך פשיטא דצריך לכתחילה לעשות באופן שיוצא כל הדם מאחר שכל עיקרו להוציא הדם ודוקא בשחיטת חולין שאין כונתו להוציא הדם רק להסיר הדם וזה אין ענין לשחיטה רק אח"כ משא"כ בקדשים בודאי ראוי לעשות כן לכתחלה מיד להוציאו אח"כ מ"מ לכתחילה בודאי מודו רבנן דצריך להוציאו מיד משא"כ אי ר"י חושש לדם שבבשר הגוף דיעביד א"כ כמו דפליגי רבנן בחולין דלא חיישינן להכי ואפי' לכתחילה א"כ מאיזה צד יודו גבי קדשים דאפי' דיעביד אסור דמה בכך דלדם הוא צריך אם תאמר שלא יצא הדם גם בחולין יש לאסור וע"כ דס"ל שהדם יוצא אח"כ עכ"פ א"כ ה"ה בקדשים אבל לענין לכתחילה שפיר נוקשה דנהי דבחולין לא מצרכי אפי' לכתחילה [להוציא הדם] משום דאין השחיטה ענין להוצאת הדם משא"כ קדשים כנ"ל. אבל אי נימא בכונת התוס' כפשוטו דר"י לא מצריך חתיכת וורידין כלל רק לכתחילה ואפי' לדם שבוורידין אין כאן ראי' מקושי' הש"ס הנ"ל כנ"ל. ולפ"ז לדינא לא נחלקו התוס' על כל הפוסקים רק להוציא מדעת הראב"ד ורבינו משולם הנ"ל ועי' מ"ש לקמן עוד בזה:
ד ישליך הוורידין ויחתוך סביבם. ואע"ג דלקמן (סי' ע"ו) הביא דעת הרשב"א דאסור לצלותו עד שיסיר החיטין של כל הגוף וסברתו הוא שהדם נשאר בכל החיטין מחמת שלא נשחטו הוורידין מיד ועוד הביא שם דעת שלישית דאפי' זה לא מהני שהדם נשאר בגוף הבשר ע"ש מ"מ היינו דוקא לכתחילה החמיר כדעתם אבל בדיעביד פסק כאן בפשיטות כהרא"ש דלא חיישינן רק לוורידין בלבד וכדי נטילה ולפ"ז פשוט הוא דאם חתך הוורידין קודם שצלאו והבשר סביבה מעט לא כדי נטילת אצבע ואח"כ ללאו מותר דיעביד דמה צורך הך נטילה אח"כ אם באנו לחוש להרשב"א והי"מ דלקמן (סי' ע"ו) מה יועיל נטילה סביב הוורידין ואם לדעת הרא"ש הא מתיר בלי נטילה אם חתך סביבם קודם כ"ק רק דמ"מ לכתחילה אין לצלות דאפי' בנטילה אסור מכח דעת הרשב"א וי"מ דלקמן (סי' ע"ו) ונראה דלזה העתיק הש"ך (ס"ק ג') דעת הרא"ש ור"י פרק השוחט דמותר לצלותו ע"י שיחתוך הוורידין והבשר סביבו כ"ק דאף דלהמחבר אין נ"מ דאסור כנ"ל מ"מ נ"מ גם להמחבר אם צלאו דיעבד דשוב אין צורך נטילה כנ"ל: (ה) ואם בשלו שלם. המחבר נמשך אחר לשון הטור ודברי הטור מגומגמין מאוד לכאורה כמ"ש התב"ש וע"ש מה שהאריך בזה ולפענד"נ פשוט כך דודאי גם הרא"ש מודה לסברת הרשב"א דהחוטין שבגוף עם הוורידין ענין אחד הוא והם מקלחין ומזיקין מזה לזה רק דמ"מ סובר דנין החוטין של כל הגוף הדם יוצא בשחיטה רק בוורידין בצואר שם נשאר הדם. אך זהו בצלי משא"כ בבישול הדם חוזר דרך הוורידין לכל החוטין והם נאסרו תחילה לכך לא מהני ס' בזה כיון דהם נאסרו תחילה קודם שנתפשט לכל הקדירה שהדם הולך דרך הוורידין לחוטין לכך בבישול שינה הטור וכתב דכל החוטין אסורין רק דעדיין יש להבין מ"ש דצריך ס' נגד כל החוטין דהא לא ס"ל חתיכה נעשה נבילה בשאר איסור א"כ מה צורך לכל החוטין ובזה לא שייך תירוץ הד"מ משום דלא ידעינן לשער הדם כיון שאין צריך דק לדם שבוורידין והוא מצריך לכל החוטין אפי' מה שבפנים. לכן נראה פשוט כך דודאי מודה הרשב"א דכיון שלא נחתכו הוורידין הם מעכבים כל הדם שבחוטין מלצאת רק דסובר הרא"ש דבשאר חוטין אין הדם מתקשה בתוכן עד שלא יצא אפי' ע"י צלי הלכך בצלאו אין איסור רק בוורידין בלבד אבל בבישול דלא הי' קודם רק מליחה בזה חושש באמת לדם שנתעכב בכל החוטין לכך צריך ס' נגד כל החוטין ומה שלא הוצרך ס' נגד דם של כל החוטין הוא כמ"ש בד"מ דלא ידעינן כמה ומשערין בכל החוטין כנ"ל:
ו בכל מה שבקדירה. עי' ש"ך וט"ז שהקשו בזה על הרב שלא הגי' כאן כלום דלדידן דקיימ"ל בכל האיסורין חנ"נ באיסור דבוק למה לא יצטרך ס' בעוף עצמו נגד החוטין. ועי' ש"ך מה שהאריך בזה. ולפענד"נ פשוט שהרב נמשך אחר דבריו בד"מ שכתב על מה שתמה המרדכי על מה שאנו נוהגין לצלות ולבשל עוף שלם בלי חתיכת וורידין. ותירצו ע"ז דסגי בהסרת הראש. וכתב ע"ז בד"מ וז"ל ובכל בו כתב דאולי אנו נוהגין כן דסבירא לן דלא קיימ"ל כר"י בשחיטת ורידין וכן דעת הרבה פוסקים והרמב"ם מכללם ואע"ג דהרי"ף והרא"ש פסקו כר"י והוא דעת רוב הפוסקים ופסק ב"י דהכי קיימ"ל מ"מ אפשר דנתפשט המנהג עפ"י המקילין וטוב להחמיר שלא לצלות או לבשל עוף שלם אם לא נקבו הוורידין בשעת שחיטה או שהוסר הראש שאז מותר לכ"ע כדברי המרדכי והג"א דלעיל עכ"ל. מבואר הוא דדעתו באמת אפי' בלי הסרת הראש ובלי חתיכת הוורידין להתיר דלא קיימ"ל כר"י ואפי' לכתחילה רק שיש להחמיר בהסרת הראש א"כ ממילא כיון דהרבה פוסקים סוברים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים וכן באיסור דבוק א"כ אף דפסק הרב להחמיר דאמרינן [חנ"נ] מ"מ ה"מ בשאר מקומות ולא כאן שאינו רק חומרא בעלמא דכבר נתפשט המנהג עפ"י המקילין דלית הלכתא כר"י א"כ די להחמיר בס' [וכמ"ש הש"ך (ס"ק י') לענין קליפה] ולא שנאמר חנ"נ באיסור דבוק דזה אינו רק חומרא בעלמא וזה ברור לפענ"ד:
אך קשה לי על דברי הד"מ הנ"ל דנהי דלא קיימ"ל כר"י בוורידין הא בש"ס מוכח דלא נחלקו חכמים רק בחתיכת וורידין בשעת שחיטה דלא ס"ל לחלק בין חם לקריר אבל בלא נחתכו כלל מודו לר"י א"כ מאיזה צד נתיר לבשל בלי חתיכת וורידין וצ"ל או דהד"מ מיירי באמת שחתך בוורידין אח"כ רק לא שחט וורידין וצלאו שלם וא"כ הכא נמי מיירי בהכי דקאי על מה שהתחיל דצריך לשחוט בשעה שהוא מפרכס ועל זה אמר ואם לא עשה כן וכו'. אך יותר נראה דודאי יש להבין באמת למה השמיט הרמב"ם כל דין הוורידין דנהי דא"ל לחתכם מיד מ"מ צריך לחתכם אח"כ גם לרבנן כדמוכח בש"ס. לכן נראה דס"ל דמה שאמרו בש"ס אמרו לו לר"י היינו לדבריו דר"י אבל לדידהו לא הוזכרו וורידין כלל והמדקדק פירש"י יראה מבואר שבא לפרש מאחר שלא הוזכרו וורידין לא שהוזכרו וורידין בודאי לכ"ע רק שאין צורך להזכירם אפי' לר"י רק בשחיטה ע"ש היטב ובזה מיושב מה שדקדקו התוס' ר"פ השוחט להתיר לר"י דוקא בצלאו בלי חתיכת וורידין דלרבנן בודאי מותר אפי' לא חתך כלל. ומיושב טפי מה שאמרו לקמן שם דבקדשים לא יחלקו רבנן וקשה מ"מ יחלקו מכח קריר וחם דיכול להוציא אח"כ וע"כ דאינהו לא ס"ל כלל רק בקדשים דצריך לדם טוב לעשות כן לכתחילה. ולפ"ז אפי' לא חתך הוורידין כלל דינא הכי דא"צ ס' בעוף בלבד רק בכל הקדירה כנ"ל. ומה"ט נמי אף שהזכיר הרב דעת המחמירין לקלוף לא הזכיר שצריך ס' נגד הקליפה הכל מטעם הנ"ל דבזה מודה דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין כיון דאינו רק חומרא ודי להצריך ס':