אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן כא

על יו"ד סימן כ

שיעור השחיטה בכמותה. ובו ה' סעיפים:

סעיף א. כמה הוא שיעור השחיטה של הקנה והוושט השחיטה המעולה (א) שיחתכו שניהם בין בבהמה (ב) ובין בעוף ולזה יתכוון השוחט ואם שחט רוב אחד מהם בעוף ודוב שנים בבהמה ובחי' שחיטתו כשרה ובלבד כשימדדו אותו ימצאו שהנשחט הוא רוב וכיון שימצאו שנשחט יותר מחצי (ג) אפי' כחוט השערה דיו:

סעיף ב. אם שחט בבהמה הא' כולו וחצי הב' ובעוף ב' חצאי סימנים פסולה:

סעיף ג. לא שחט רוב הסימן במקום א' כגון שהתחיל לשחוט ונתהפך הסימן וגמרה שם ובין שניהם רוב כשרה בין בקנה בין בוושט לא מבעיא אם ב' החתכים שווים בהיקף א' אלא אפילו הא' לצד דראש והב' לצד מטה כשר בין אם אדם א' שחט כך בב' או בג' מקומות בין ששחטו ב' בב' סכינים. אבל אם הכל בצד א' כגון שלאחר שהתחיל לשחוט מעט הניח זה המקום ושחט למטה או למעלה ממנו באותו צד צריך שיהא הרוב במקום א' וכשיש רוב אפילו במקום השני כשר אע"פ שאין השחיטה מפורעת (פי' גלוי ונכרת): (א) שיחתכו שניהם. זהו דעת הר"ן והרמב"ם אבל הטור בשם הרי"ף כתב דא"צ בעוף רק אחד ובאמת לשון הרי"ף שלפנינו משמע בהיפוך דצריך שיחתוך שניהם ומ"ש ב"י בכונת הרא"ש אינו מוכרת כלל ודוק. גם אני תמה על הטור מנין לו דדעת הרא"ש דלא כהרי"ף ואדרבה במסקנתו הביא דברי הרי"ף. גם קשה לי באמת דבכל מקום בדבר דרבנן פסקו כלישנא דמקיל אפי' כלישנא קמא כמו בקלוט בן פקוע דללישנא קמא בחד תמי' סגי וללישנא בתרא בתרי תמי' ופסק הרא"ש שם כל"ק כמבואר לעיל (סי' י"ג) והחולקים שם משום דהמחמיר הוא לישנא בתרא כמבואר בר"ן שם אבל כאן דל"ב הוא המקיל ובדבר דרבנן למה נפסוק לחומרא:

איברא באמת נלפע"ד עיקר דהנך לישנא לא פליגי בדינא כלל רק דלישנא קמא מתרץ דבאמת לא על הבהמה רק על עוף דפתח בי' רק כיון דבעוף דיעביד ולא לכתחילה כ"ש בבהמה דבעינן ב' דלא סגי לכתחילה רק בב' שלימים ואיבעית אימא קאמר דא"צ לומר דהשוחט לא קאי רק על עוף דמשמע דקאי על הכל גם על בהמה. ועל זה קאמר כיין דקתני מ"ד ורובו של אחד כמוהו דקאי על בהמה דמעיקרא על זה נקט מעיקרא השוחט וקאי על הכל דקאמר בתר הכי בין על עוף בין על בהמה והמדקדק בר"ן יראה שכוון לזה: גם נראה לי ראיה ברורה דאפילו בעוף בעינן לכתחילה שנים מהא דקאמר בש"ס בבר אווזא דהוי ממסמס קועי' דמי' וקאמר רבא היכי ניעביד וקאמר רב יוסף ברי' ניבדוק לקנה ונשחטי' ולכשרי' ונבדוק לוושט ע"ש, ויש לתמוה מה ביקש במה שאמר ולכשרי' וכי צריך עוד הכשר הלא בשחיטה דיו ואם הפי' שנאמר שהוא כשר מאי ענין זה לכאן פשיטא דכשר לעולם וברור דכך הכונה דבעלמא כיון דצריך שישחוט שנים לכתחילה א"כ אף שכבר שחט הקנה עדיין אינו כשר מדרבנן רק צריך שישחוט עוד הוושט [כל שלא שהה שיעור שהי'] רק זהו לפי שהוא ממסמס בדם אי אפשר לשחוט הוושט קודם בדיקה ראוי להכשירו בשחיטת הקנה בלבד שלא ישחוט עוד הוושט כלל דהוי כדיעביד כנ"ל ברור:

אמנם בגוף הטעם פירש"י דעשו הרחקה שלא ישחוט פחות מכשיעור ויש להבין דהוי כעין גזירה לגזירה שהרי צריך לבדוק בסימנין לאחר שחיטה א"כ ניחוש חדא שמא לא ישחוט הרוב ואם לא ישחוט הרוב דלמא מישתלי ואכיל בלא בדיקה ונראה לכאורה דמשום ברכה נגעו בה שלא יברך לבטלה שלא ישחוט כשיעור ומפני זה לא רצו לחלק בין שחיטה שיש עמה [ברכה] לשאין עמה ברכה דאל"כ תיקשי הך דבר אוזא הנ"ל דהי' בלא ברכה קידם בדיקה כדלעיל (רס"י י"ט) ומ"מ משמע כנ"ל דרק משום דהוי כדיעביד התירו ולפ"ד מהרש"א שהביא הש"ך בסוף סי' הקודם דנראה בלכתחילה גזרינן גזירה לגזירה אתי שפיר ועי' מ"ש שם ודוק:

ב ובין בעוף. עי' ט"ז מה שהביא קושיא בשם הדרישה וכתב לישבה. ובאמת עדיין לא הועיל כלום דאכתי תיקשי כיון דלדידן צריך לשחוט שנים גם בעוף א"כ האיך ישחוט בסכין שאינו חד במה נפשך אם ישחוט שנים הרי יש שהי' במיעוט בתרא דפסלינן ג"כ אפי' דיעביד ואי דנימא דמ"מ במוליך ומביא לא פסלינן שהי' במיעוט בתרא אבל עכ"פ לכתחילה האיך ישחוט אמנם באמת בלא"ה לא ידעתי מאי קושיא דודאי לענין שהי' במיעוט בתרא לא שייך כלל במוליך ומביא כי פסול מוליך ומביא ושהי' במיעוט בתרא הם שני דברים הסותרין זה את זה דפסול מוליך ומביא בבהמה הטעם לפי שאחר ששחט רוב הוי ככולו והוי כמחתך במיעוט בתרא בבשר בעלמא לא בסי' א"כ הוי חתיכה זו שהי' בין סימן ראשון לשני אמנם פסול שהי' במיעוט בתרא הוא משום שאנו מחשבין שחיטת המיעוט לשחיטה גמורה כמו שחיטת הרוב [כיון שהוא בתורת שחיטה אחת כמו שפירש"י שם] ולכך פוסל שהי' א"כ אם לא שהה כלל רק שחט בסכין שאינו חד א"כ בעוף מאיזה צד אתה פוסל מטעם שהי' מוליך ומביא לא איכפת לן דמה בכך שאח"כ מחתך בבשר הא כבר גמר השחיטה ברוב הקודם ואם אתה פוסל משום שהי' במיעוט בתרא ולמה פסול משום דמיחשב שחיטה כמו הרוב והרוב רוב אין סכין שאינו חד פוסל ולמה יפסול במיעוט כיון דמחשבת לה שחיטה אף שכבר גמר לפסול בו שהי' וזה ברור וחשבתי שהרב הש"ך לעיל (סי' י"ח ס"ק י"א) כוון לזה שכתבתי אלא דלפ"ז פשיטא דגם כאן לא קשיא ולא מידי ואפי' לכתחילה מותר לשחוט בסכין שאינו חד דנהי דצריך לכתחילה מדרבנן שנים א"כ הוי שהי' בין סימן לסימן כמו בבהמה הא ליתא שאם אתה אתי עלה מכח דצריך מדרבנן שנים א"כ הרי מדרבנן לא סגי ברוב שנים ולא שייך לומר דיפסול מוליך ומביא אפי' במיעוט בתרא של סימן ראשון שהרי הוא צריך לכתחילה לשחוט כולו דוקא רק דאפי' בבהמה לא פסול רק משום דמן התורה הוי הנשחט כולו והוי חתיכה במיעוט שהי' בין סימן שני לראשון א"כ כאן דמדאורייתא כיון דברוב ראשון בעוף מתכשרה פשיטא שאין מקום לפסול משום שהי' דמוליך ומביא דהיינו דמחתך בבשר מה בכך וכי אסור לחתוך בבשר אחר שחיטה ואם מצד תקנת חכמים דמיקרי שחיטה לכתחילה או משום שהי' במיעוט בתרא אתינא עלה א"כ ע"כ דהוי שחיטה כמו רוב הראשין א"כ פשיטא דמוליך ומביא כשר כמו ברוב הראשון וזהו ברור והש"ך שם (ס"ק י"ב) כתב באמת לאסור לכתחילה בסכין שאינו חד אפי' בעוף א"כ ע"כ דלא כוון בס"ק י"א לסברא הנ"ל אבל מה שכתבתי הוא ברור בלי פקפוק ואתי שפיר בפשיטות מה שהתירו (בסי' י"א) לשחוט לכתחלה בסכין שאינו חד היינו בעוף וכמו שהבינו שם הב"י והד"מ [והב"י] בהג"ה ציין שם דבבהמה טרפה לפעמים אבל בעוף מותר לכתחלה כמו שכתבתי וזה ברור:

ג אפי' כחוט השערה. עי' ט"ז מה שכתב דמרש"י משמע דבעינן רוב הניכר. ולפענ"ד זה אינו ולהיפוך מוכח שכתב רוב גמור הניכר. ומה ביקש בתיבת גמור כיון שכתב הניכר ואם אפי' אינו ניכר הוא רוב גמור וברור דכונתו לפי שרוב מכח מחצה על מחצה אינו רוב גמור רק במחשבת הלב כמ"ש הרשב"א. וע"ז אמר רוב גמור ויהא פי' ניכר היינו שניכר גדלותו ע"י מדידה משא"כ במחצה על מחצה א"א להכיר ריבוי שלו כלל רק במחשבה דנין כרוב וכן מבואר בב"י דדעת רש"י כהרשב"א. ומה שהביא מדברי המרדכי דבריו צריכין ביאור וכונתו כך מדכתב המרדכי ואנן רוב הנראה לעינים בעינן דלמ"ד מחצה על מחצה כרוב הוי סגי ע"י בדיקת הנוצה א"כ קשה אי כונת המרדכי דבדיקת נוצה אינה בדיקה מעליא מחמת טעות דאינו באמת כמו שהוא חישב. א"כ גם למ"ד מחצה על מחצה כרוב אינה בדיקה דשמא טועה הוא דהוי מחצה ולא הוי מחצה. וע"כ דכונת המרדכי לאו משום טעות דבאמת אינו טועה רק דבדיקת הנוצה הוי בדיקה ע"י מדידה ואנן רוב הנראה לעינים בעינן הלכך למ"ד במחצה סגי הוי מועיל בדיקת הנוצה דלדידי' לא בעינן נראה לעינים זהו כונת הט"ז. אבל באמת יש לדחות דכונת המרדכי באמת משום טעות וע"ז אמר דאי הי' הדין באמת דבמחצה סגי והם מכשירין ע"י בדיקת הנוצה ברוב א"כ הוי סגי בהכי דאין מקום לחוש רק דאפי' מחצה לא הוי והא לא חיישינן דעל פחות ממחצה יחשבו שהוא רוב וכ"כ לא טעו בבדיקת הנוצה. אבל השתא דמדינא רובא בעינן שפיר יש לחוש שמא מחצה יש וממחצה עד רוב י"ל דטעו כנ"ל:

ולענין דינא בודאי העיקר כדעת הרשב"א והר"ן כמו שהוכיחו בראיות ברורות אבל מ"מ כל השוחטים נהגו לילך אחר שחיטת מהרי"ו ובמקום דנהוג אין להקל רק בה"מ כנ"ל:

סעיף ד. שחיטה העשויה כקולמס (ד) או כשיני המסרק כשרה:

סעיף ח. היה חצי הקנה חתוך ושחט בו והשלימו לרוב (ויודע שלא ניקב הוושט) (ב"י) כשר. וכן אם התחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך והחתך משלימו לרוב כשר:

ד או כשיני המסרק. ביאור דבר זה מפורש בש"ס בהדיא שרצו לומר הא דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הוא שחיטה כמסרק. ודחו דהגרמה שלא במקום שחיטה וזה במקום שחיטה וקמ"ל דלא בעינן מפורעת. ולפ"ז מבואר דפירושו ששוחט בצד זה ומגרים הסכין למעלה או למטה רק הכל במקום שחיטה ואח"כ חוזר בסכין לצד שהתחיל שזהו שחט והגרים ושחט והכל במקום שחיטה. אלא שמהריב"ח ז"ל פי' בזה דבשעה שהסכין בתוך הסימן הוא מעקמו וע"ז תמה הפרישה שהיא עיקר ופי' הוא שמגביה הסכין מחוץ לסימנים ועושה שחיטה והגרמה ושחיטה ונעשה כמסרק והט"ז (ס"ק ג') כתב להחמיר האידנא אפי' לפי' הפרישה משום הגבהת הסכין הוי שהי' ויתבאר לקמן סי' כ"ד בס"ד בענינים אלו:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה