תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
על יו"ד סימן יב
שלא לשחוט בתוך גומא. ובו סעיף אחד:
סעיף א אין שוחטין לתוך הגומא אפילו בבית ואם לא הי' רוצה ללכלך ביתו בדם. עושה מקום מדרון חוץ לגומא ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן. י"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו (א) עד שיבדקו אחריו שמא אפיקורוס הוא. וי"א שמותר בדיעבד וא"צ בדיקה:
הג"ה (ב) ובזמן הזה דאין דרך עובדי כו"ם בכך יש להתיר בדיעבד (א"ז ובשחיטות הר"ם מודלונג):
א עד שיבדקו אחריו. עי' ש"ך (ס"ק ג') דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים (דלעיל סי' י"א) דינא הכי ותימא שהרי בהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בעל סברא זו בכל הנך דשוחט לימים ונהרות וכן אפי' שחט לגומא בבית דשחיטתו כשרה דיעבד רק אח"כ בשחט בשוק בגומא אז כתב שאסור עד שיבדוק אותו אם הוא אפיקורס. וברור דסובר לחלק דכל הנך דלעיל לית בהו חשש מינות שלא הי' הדבר חוק אצל הצדוקים ושכיח לעשות כן רק חשש הוא שחששו שלא יהא נראה כשוחט לים ונהר רק בזה הואיל והי' חוק הצדוקים לעשות כן והוא עשה בשוק במקום שאין לו שום נזק אם הי' שוחט סתם שאין צריך לנקות השוק לכך חוששין לו למינות וכן בשוחט בבית בגומא אין לחוש דודאי הי' כונתו לנקות חצירו אף שלא עשה כתיקון לעשות מקום חוץ לגומא מ"מ פשיטא דכונתו הי' שלא לטנף אותו מקום ג"כ ואין לחוש לו למין רק בשוק וזה ברור וכן בברייתא לא הוזכר זה רק בשוק בשוחט לגומא או אפי' במקום אחר והדם יורד לגומא:
ולענין עיקר המחלוקת נראה פשוט דודאי מודה הרמב"ם דאם אין לפנינו לבודקו וכדומה אין לאסור בדיעבד שחיטתו רק כיון דמ"מ צריך בדיקה עכ"פ על להבא כמו שפירש"י להבדל מפיתו ויינו ואם יתברר באמת שהוא מין שחיטתו אסור למפרע א"כ האיך אפשר לאכול משחיטתו בלי בדיקה ולבדקו אח"כ שמא מין הוא דנמצא אכלו טריפות למפרע ולזה הטעם הוצרך שלא לאכול עד שיבדקנו. ולפ"ז אין מרש"י ראי' דלא כהרמב"ם. ונראה דהרשב"א ג"כ מודה לזה ולא כתב רק דאין לפסול שחיטתו דיעבד בלא בדיקה ובזה אפשר דגם הרמב"ם מודה כנ"ל:
ב ובזמן הזה. זהו מה שכתבו בשם הא"ז אבל אני תמה דהמעיין בהגהות על המרדכי שהעתיק דברי הא"צ וז"ל והאידנא הלא שכיחי מינין דעבדי כהאי גונא ליכא למיגזר ושרי לשחוט אפי' תוך גומא מנוקה ולית הלכתא כרב דאמר כל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור עכ"ל. מבואר שעיקר ההיתר שלו נבנה על זה היסוד דלא קיימא לן כרב והשתא גם אז (דהי' שכיח מינין) [בשעת שהי' נוהג איסור זה] בחדרי חדרים דלא הי' החשש הי' מותר וסובר לפרש לא משום לנקות חצירו רק משום דבבית ליכא מראית העין רק בשוק. וזהו דלא כש"ך (ס"ק ב') והוא כתב עפ"י פי' התוס' ורש"י והר"ן והא"ז סובר כס"ד דתוס' בקושיא ובאמת לית הלכתא כרב לכך גם השתא כיון דליכא מראית העין מותר דגם אז הי' מותר באופן הזה כי משום מראית העין נאסר ולא בחדרי חדרים וה"ה האידנא הוי כמו חדרי חדרים ומותר א"כ לפי"מ דקיי"ל בא"ח כדעת הרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת) דהלכה כרב ומכאן לא קשיא דבבית משום לנקות חצירו מותר אבל בלא זה אפי' בחדרי חדרים אסור א"כ השתא נמי אסיר והאיך כתב הרב כאן בסתם דעת הא"ז להתיר וכן הש"ך סותר עצמו לפי הנ"ל מס"ק ב' לס"ק ה' ודוק וצ"ע [והא דלא משמע לי' לא"ז להתיר האידנא אפי' לרב דלא דמי לחדרי חדרים כיון דלא משכחת איסור האידנא כלל די"ל דכיון דאז לא הי' במציאות היתר אין כח עכשיו לבטל האיסור רק כיון דלית הלכתא כרב גם אז הי' מותר בחדרי חדרים ועכשיו דמתירין לגמרי אין זה ביטול למה שאסרו הם דלא אסרו רק במקום שיש לחוש ודוק]:
ואמת דמדברי התוס' בד"ה אין שוחטין לגומא משמע ג"כ כהא"ז שכתבו פי' ר"ת בגומא נקי' מותר והקשו עליו דלפירושו למה לי תקנה דיעשה לו מקום שחיטה בפני עצמו הא יכול לעשות גומא שאינה נקי' וכתב לכך יש לזהר שלא לשחוט אפי' לגומא שאינה נקי' ויש להבין כיון שהקשו על פיר"ת קושיא חזקה ולא תירצו כלום למה כתבו דיש ליזהר. הא איסור גמור יש כמו בגומא נקי'. ואמת כי לכאורה אפשר לומר דמשמע להו דיש לדחות דיש חילוק בין שחיטה מועטת ודם מועט דבקל הדם מתעכר ואינו ראוי לזריקה משא"כ בגומא גדולה ודם הרבה עדיין יש בו דם נקי הראוי לזריקה ובזה מועיל תקנה הנ"ל אך קשה לומר כן שהתוס' לא זכרו שום תירוץ. וכ"כ הרבה פוסקים באמת דיש איסור גמור נוכח קושיא זו. לכן הי' נראה דס"ל לתוס' דאפי' בגומא נקי' עכשיו לית איסור לשחוט כסברת הא"ז רק זהירות בעלמא הוא כמ"ש הד"מ בשמם ע"ש ועל זה כתבו כיון שדחו פיר"ת דגם באינה נקי' יש ליזהר ודוק: