אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן טו

על יו"ד סימן יד

שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה. ובו ג' סעיפים:

סעיף א. (א) אפרוח כל זמן שלא יצא לאויר העולם אסור ולאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד:

א) אפרוח. עי' ט"ז שהשיג על הב"ח שהעתיק דברי הג"א לדינא והוא אליבא דראב"י והוא תמוה דלפי' דבריו מה זה שכתב הג"א כגון שנולד בכנפים והל"ל כגון שיש לו כנפים מאחר שעיקר חידוש דינו דכמו שצריך שיפתחו עיניו כמו כן צריך כנפיו וראב"י לא מיירי כלל בשעת שנולד אדרבא אוסר שם לפי שלא נפתחו עיניו בשעת יציאה וברור דהג"א קאי שם על מה שאמר שם הואיל ומתיר עצמו בלידה זו בשחיטה ואהא קאמר כגון שנולד בכנפים דאל"כ עדיין אינו מותר בשחיטה דהוי שקץ. והשתא פשיטא דלראב"י לא מיירי דר"י באמת לית לי' דראב"י כמ"ש הר"ן ואי כמ"ש התוס' דמיירי דאיתרמי דנפתח עיניו מיד א"כ מה צורך לכנפים הא בזה מתיר ראב"י (ומה צורך לכנפים) וע"כ דלרבנן קאמר דצריך כנפים אף שאין צריך פתיחת עינים אמנם יש לדון בדין זה מטעם אחר כיון דעיקר ראיית הפוסקים דהלכה כרבנן אף דמשנת ראב"י קב ונקי כיון דר"י הכי ס"ל ולא ניחא להו [לפרש[כמ"ש התוס' לפרש דאיתרמי דנפתחו עיניו דסתמא מיירי וסתם עוף לא נפתח כמ"ש הר"ן, א"כ אי ס"ד דסבירא להו כהג"א הנ"ל א"כ כיון דע"כ מיירי שנולד בכנפים אף דסתם עוף אינו נולד בכנפים טפי מפתיחת עינים מ"מ מיירי] ר"י בהכי א"כ אין ראי' דפוסק כראב"י דמיירי ג"כ דאיתרמי דנפתחו עיניו כמ"ש התוס' וע"כ דלית להו סברת הג"א וכן נראה מסתימת כל הפוסקים וצ"ע:

סעיף ב. בהמה שילדה אם ידוע שכלו לו חדשיו דהיינו ט' חדשים לגסה וח' לדקה מותר מיד ביום שנולד (ב) ולא חיישינן שמא נתרסקו (פי' נכתשו ונכתתו) איבריו מחבלי הלידה. ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל (ג) עד תחלת ליל שמיני:

סעיף ג. אין סומכין על עכו"ם בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים:

ב ולא חיישינן שמא נתרסקו. זהו מה דאמרינן פרק א"ט בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים. ופירש"י בולד שנולד אין חוששין לו אבל הרמב"ם פי' בית הרחם של בהמה אין בו משום ריסוק אברים ובבהמה הצריכה בדיקה מיירי ותמהו עליו דהאיך יפרש כל סוגית הש"ס דמקשינן מתינוק ועגל. והנה הכ"מ תירץ בשם הריב"ש דהא בהא תלי דבית הרחם לרכותו אינו מתרסק וכמו כן אינו מרסק ע"ש. והוא תמוה דבהדיא כתב הרמב"ם דאפי' נתרסק מותרת גם קשה לי לפי' הרמב"ם האיך קאמר אין בו משום ריסוק איברים אברים מאי בעי, הכא הא על הרחם בלבד אנו דנין שאין בו משום ריסוק והאיך שייך לומר בזה בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים. ולפי' רש"י דקאי על הולד ניחא דלכל איברי הולד הי' מקום לחוש] והר"מ כהן דלוניל תירץ דהרמב"ם מסברא אמר כן הואיל ורוב יולדת חיים ואינו מזיק להם הלידה אבל בפי' דברי ר"נ מפרש פירש"י ולא חש להזכירו מאחר. שהזכיר דין תינוק ועגל שנולד ביו"ט. ואף כי דבריו נכונים וכמו שאנו עתידין לפרש אבל לא יספיק זה שהביא דין התינוק והעגל מאחר דבש"ס הביאו זה ודחו שאין משם ראי' והי' לו להזכיר דינו של ר"נ בפני עצמו כדרכו תמיד והאיך הניח מימרא מפורשת בעיקר דין הריסוק וסמך על מה שנשמע מכללו בהל' יו"ט. וזבין. אמנם אני תמה דבלא"ה לק"מ דהא רש"י פי' דעיקר מלתא דר"נ לאשמעינן דאין בו משום ריסוק ואין צריך להשהותו מעת לעת רק מותר לשחטו בו ביום כשכלו חדשיו. ומעתה הרי הרמב"ם ז"ל הביא זה בהדיא (בפ"ד מה' ח"א) דאם הוא ספק נפל אסור לשחטו עד תחלת ת' ואם הוא ודאי כלו לו חדשיו מותר ביום שנולד. הרי דדייק דבו ביום מותר ואין צריך שהי' מעת לעת וה"ה דברי ר"נ כפירש"י וכאן כתב דין זה מסברא כדברי הר"מ כהן. והרי גם המחבר כתב כאן ממש כלשון הזה מותר ביום שנולד רק שהוא נתן טעם לזה והרמב"ם כתבו בלי טעם. ואין קושיא על הרמב"ם שלא זכר הטעם מה שאין דרכו בזה כלל ברוב המקומות ואם באנו להקשות שלא הזכיר [שאין] צריך שיפריס על גבי קרקע הלא גם המחבר והטור לא הזכירו זה וממילא כיון שלא כתב שצריך נשמע דאינו צריך ולק"מ:

והנה האחרונים האריכו לישב סחירת דברי הרא"ש מפרק א"ט לפ"ק דביצה וכמעט לא הניחו מקום בזה. והנה הרב רמ"א תירץ דהכא ביו"ט גרע טפי דחיישינן למלאכה שלא לצורך. והנה הט"ז האריך להשיב וכבר האריכו האחרונים לישב כל קושיותיו אמנם זאת אחת היא ואין להשיב עלי' דהאיך כתב הרא"ש כדאי' בפרק א"ט. ולא נזכר שם מזה דבר ואדרבא בהיפוך מבואר שהרי בס"ד רצו לסייע לר"נ מעגל שנולד ביו"ט וקשה. לר"נ מי ניחא הא שם יש חשש מלאכה שלא לצורך וע"כ דבעל הסייעתא הוי ס"ל דלר"נ אפי' ביו"ט לא חיישינן א"כ מי הגיד לנו דאח"כ כשמדתה שהפריס סובר בהיפוך דביו"ט לכ"ע צריך שיפריס הא עיקר כונתו לדחות הסייוע אבל לר"נ לא בעינן הפריס כלל אפי' ביו"ט לכן נלפענ"ד לומר ע"פ קצת דרכו של הרב רמ"א כך דודאי יש להבין שם דרצה לסייע דר"נ מהנך משניות ודחי הב"ע שיצא דרך דופן וכן שהפריס והשתא כיון דבאמת הך דר"נ קאי להלכה האיך קאמר הב"מ דנראה שהוא מחליט האוקימתא דכך באמת מיירי וזה אינו דהא הלכה כר"נ דאין עליו חולק ולא שום קושיא והל"ל דלמא שיצא דלמא שהפריס כדרך הש"ס בכל מקום. גם יש להבין דמעיקרא קאמר תניא דמסייע לך והדר קאמר ת"ש והל"ל ג"כ לימא מסייע לי' כדרך הש"ס בכל מקום. גם מה בקשו בזה בכל השקלא וטרי' אם יש סייוע או לא מאחר דהלכה כר"נ ומכל זה נראה דודאי בעלמא בחשש ריסוק יש שני תנאים האחד שהי' מעת לעת והשני בדיקה בכל הגוף. והנה רש"י פי' דר"נ קמ"ל דלא בעי שהי' מעל"ע ומבדיקה לא הזכיר כלל. לזה נראה דרבא באמת הי' חושב דמה שאמר אין בו משום ריסוק איברים] על הכל קאי בין על שהי' מעל"ע בין על הבדיקה לזה סייע לו מהך ברייתא דקתני תינוק מטמא בזיבה אמנם ר"נ באמת לא הי' כונתו רק לשהי' מעל"ע בלבד ולא בדיקה ובזה קשיא לי' באמת מהך משנה דהא שם בתינוק ליכא בדיקה כלל לזה אוקים הך משנה באמת ביצא דרך דופן דכך מיירי באמת לדעתו. וזה שהשיב לו הב"ע שיצא דרך דופן. והשתא קאמר שפיר ח"ש והיא קושיא ולא סייעתא דכיון דאתה מודה דצריך בדיקה א"כ התה בעגל שנולד ביו"ט לא מהני בדיקה דהא מ"מ הוי מעיקרא מלאכה שלא לצורך וע"כ דלא חיישינן כלל לריסוק. ועל זה דחה הכא נמי דרך דופן ואח"כ פריך מבכור. בעל מום ביו"ט ומשני הב"ע שהפריס. והיינו דכך מיירי באמת דלולי שהפריס אסור לשחוט קודם הבדיקה ואינו כמו בחול דיכול לבדוק ושחיטה לא איכפת לן משא"כ ביו"ט אבל בהפריס אינו צריך בדיקה. והשתא כין דהך אוקימתא קאי להלכה שפיר כתב הרא"ש פ"ק דביצה בעגל שנולד ביו"ט דצריך שיפריס ע"ג קרקע כדאמרינן פרק א"ט. אבל שם בא"ט דמיירי בחול כתב דאפי' אינו יכול לעמוד מותר לשחטו בחול כיון דיבדוק מיד ולא הוצרך הרא"ש לבאר דין הבדיקה דכיון דאיכא לברורי פשיטא דלא סמכינן ארובא וכ"ש דאיכא ריעותא שאינו יכול לעמוד. ואי קשיא הא בדיקה בו ביום אינו ניכר. הא (ליתא] דה"מ לחומרא אבל לקולא פשיטא דצריך בדיקה כמ"ש הרמב"ם להדיא (פ"ט משחיטה) ע"ש ובכ"מ דבנפילה גמורה אין לסמוך על בדיקה בו ביום משא"כ אם אינה נפילה גמורה. גם מדברי התוס' נראה לכאורה דצריך בדיקה דאל"כ מה זה דהוכיחו דר"נ אפי' בריעותא קאמר דאל"כ מאי קמ"ל פשיטא דאזלינן בתר רובא. ויש להבין אי ר"נ אפי' בדיקה לא צריך א"כ אינו מוכח דמיירי בריעותא דאפי' בלי ריעותא קמ"ל טובא דס"ד דמ"מ אף דאיכא רובא כיון דאיכא לברורי מבררינן קמ"ל דאין צריך וע"כ דבאמת בדיקה (צריך] רק לענין שהי' מעל"ע קאמר כמו שפירש"י ושפיר הוכיחו. ומ"מ לענין דינא אף דאין אנו בקיאין בבדיקה עכשיו אין להחמיר בדיעבד אפי' בזה"ז מאחר דמכל הפוסקים משמע] דאפי' בדיקה לא צריך כמ"ש הט"ז בהדיא. ומ"מ דברי הרא"ש יש לישב כמו שכתבתי:

ג עד תחלת ליל ח'. יש להסתפק אם ז' שלימים בעינן מעל"ע או מקצת יום ראשון ג"כ ככולו. ונראה פשוט דבעינן שלימים כדמוכח מדברי התוס' (פרק ר"א דמילה) שכתבו להוכיח דעד תחלת ליל ח' סגי. מהא דקאמר שם דהוי אכלי לאורתא והשתא יש להבין מה הי' דעתם ביום ראשון אם הוי ס"ל דמקצת (יום] ככולו א"כ מה מקום יש להסתפק פשיטא ביום ח' למה יגרע מיום ראשון [ואפי' אם נדחוק דיש מקום להסתפק בזה מאחר שיכול להשלימו א"כ אין ראי' מהך די"ל דהי' שביעי במעל"ע ומ"מ לאורתא הוי נשלם יום הח' ודוק] ואי דהי' מסופקין ג"כ ביום א' א"כ אין ראי' מיום ח' על יום א' ועדיין לא נתברר מה דינו ביום א' דכי בשביל דח' מהני מקצת היינו משום דבז' שלימים יצא מכלל נפל אבל יום א' כולו בעינן דהיינו ז' שלימים. וע"כ דפשיטא להו דמקצת יום ככולו לא אמרינן רק מספקא להו דלא הקפידה תורה בחשש נפל רק שיעברו שבעה שלימים וכל שיצא מכלל ז' שוב לא הוי נפל וזה ברור ודוק:

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה