אור ברסלב

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

על יו"ד סימן ג

על יו"ד סימן ב

ששחיטה אינה צריכה כוונה. ובו סעיף א':

סעיף א. (א) שחיטת חולין אינה צריכה כוונה (ב) אפילו מתעסק בעלמא לחתוך. או שזרק סכין לנועצה בכותל. ושחטה כהלכתה כשרה. (ג) והוא שראה שלא החליד (פי' ענין נעיצה ותחיבה מלשון חולדה שנכנסת בחורין ובסדקין) הסכין בין סימן לסימן. או תחת העור. ואם מצא הנוצה או השיעור חתוכי' ודאי לא החליד. ואפילו הפיל הסכין בידו. או ברגלו שלא בכוונה כלל ושחט. שחיטתו כשרה. אבל אם נפלה מעצמה פסולה דבעינן כח גברא. וכן אם היה הסכין מונח בחיקו. או בידו. ונפלה מידו או מחיקו שלא בכוונה. כנפלה מעצמה דמי ופסולה:

א

שחיטת חולין. הכ"מ (ספ"ד מה' פרה) תמה על הרמב"ם דפסק בשחט פרה ובהמה נשחטה עמה דפרה כשרה. ובש"ס מוכח להדיא דע"כ פרה פסולה. והרמב"ם פסק (בפ"ב מהל' שחיטה) כר"נ. ודברי הכ"מ תמוהין שלא הי' לו להקשות מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' שחיטה דשם באותה הלכה גופא כתב דפרה כשרה אף שהבהמה שנשחטה [עמה] כשרה דשחיטת חולין אין צריכה כונה עכ"ל. והוא סותר עצמו מיני' ובי' דבש"ס מוכח להדיא דליכא למ"ד שיהיו שניהם כשרים. אך באמת על דברי הרמב"ם הללו לק"מ שנמשך אחר דבריו בראש הפרק כמו שדרשו בספרי שאין שוחטין ב' פרות אדומות ביחד משום אותה ולא אותה וחבירתה מבואר להדיא דדוקא על פרה אדומה אחרת קפיד קרא דדרשינן אותה דומיא דידה כדדרשינן פ"א דזבחים וכפר עליו דומיא דידי' במחויב כפרה כמותו ולא ששחט על מי שמחויב עולה וכן הרמב"ם שם התחיל וכתב אין שוחטין ב' פרות אדומות ביחד דכתיב ושחט אותה והיינו כדרשה הנ"ל ושם הי' לו להקשות דהא בש"ס אמרינן בהדיא דפרות אדומות לאו דוקא רק אפי' אחת חולין ואפי' שחורה. וכן מבואר מדברי הרמב"ם שם (הל' ב') ואמת שהתוס' הקשו לרבא דהא איהו גופא דריש בזבחים וכפר עליו דומיא דידי'. ותירצו שם וכפי הנראה מדבריהם כונתם לתרץ דהתם דכתיב וכפר עליו לכך דרשינן אותה הכפרה לא על חבירו משא"כ גבי פרה דלא סמיך אדומה לאותה דנדרוש אדומה כמותה. אבל קשה דהא הך ושחט דכתיב היינו שישחוט לשמה דשלא לשמה פסול א"כ למה לא נדרוש אותה עד שישחטנה כשחיטת הראשונה דהיינו לשם פרה וכ"ש שלא בכונה כלל אף דכשרה מ"מ לא הוי דומיא דשחיטה ראשונה. וכמו כן לרבנן מוכח להדיא מדברי התוס' דשם דס"ל דאותה דוקא למעוטי ב' פרות אדומות ע"ש. ולזה סובר הרמב"ם כיון דבספרי דרשינן לה לב' פרות דוקא א"כ נהי דלענין כונה בחולין קיימ"ל כר"נ אבל לענין פרה אדומה קיימ"ל כת"ק כדרשה דספרי כדדרשינן גבי חטאת אותה דומיא דידה דוקא ב' פרות אדומות. אלא דיש להבין מנין לו לרבא באמת דלר"נ אפי' חולין כיון דלת"ק ע"כ פרות אדומות דוקא א"כ מנין לו דחולק בזה את"ק גם לחלק בין הך דרשה ובין דרשה דוכפר עליו דחטאת. ואפשר דמשמע לי' לרבא דלר"נ פרות אדומות לאו דוקא אבל להרמב"ם פשיטא דלא קשיא דהוא נמשך אחר דרשה דספרי הנ"ל וזה ברור:

ב

אפי' מתעסק בעלמא לחתוך או שזרק סכין כו' פי' לחתוך היינו חתיכת בשר דאי חתיכת סימנים אפי' רבנן דר"נ מודו כדמוכח בש"ס [ולא ידעתי למה לא הזכירו העיקר אף שאינו בא מכח בן דעת ואי משום שכבר הזכירו בסי' א' דשחיטת חש"ו כשר א"כ לא הי' להם להזכיר כאן רק סיפא דהפיל סכין אף שאינו מכוון לשום חתיכה כלל וכיון שזכרו היכא דנתכוין לחתוך הי' להם להזכיר אף שאינו בן דעת. גם הי' להם להזכיר עכ"פ בסיפא דהפיל סכין אפי' הפיל חש"ו. ואפשר דזה באמת לא מהני וצ"ע] ויש להבין דהי' להם לומר אפי' זרק סכין בלשון רבותא כמ"ש אח"כ אפי' הפיל דהא זה מתכוין לחתיכת בשר וזה אינו מתכוין לחתיכת בשר כלל. ואפשר כיון דלפי המסקנא משוינן זרק סכין לשחיטת חש"ו כמ"ש התוס' שם דשניהם מכונים עכ"פ לחתיכה ועיקר רבותא בהך דהפיל סכין לכך הזכירו גם הם הרבותא בזה:

והנה רש"י פי' התם אהא דפריך והא אמרה רבא חדא זימנא דממתני' גופא לא הוי מצי להקשות דלא קתני בהדיא הפילה כשרה רק רבא דייק לה. פי' הר"ן בחידושיו דבריו דבמתני' י"ל הפילה כנפלה דמי ע"ש. ולכאורה יש לתמוה דהא כפי' נראה פירש"י פשוט דבמתני' ליכא לאקשויי דאיצטריך לגופא דנפלה פסולה ומה בכך דמוכח ג"כ הפילה כשרה רק ארבא קשיא מה צורך לדיוק הזה דכבר מוכח ממשנה דחש"ו. אמנם קשיא לי' להר"ן ז"ל דאי כונת רש"י כך אכתי קשיא מהך משנה דהתם למה לי שם הא כבר מוכח מכאן. ואי כונת רש"י דגם שם איצטריך לגופא הי' לו להזכיר זה ג"כ. ומזה דקדק הר"ן דכונת רש"י ליישב דמהך משנה לא מוכח כלל א"כ הכל מיושב בזה. אבל באמת כונת רש"י פשוט דודאי הך משנה דחש"ו לא איצטריך לגופא כלל כמו שכתבתי (בסי' א') לדעת רש"י דכל הסיפא איצטריך רק לכונה לשחיטה לפי פירש"י דשם רק אהך משנה לא קשיא דהתם עיקר דקמ"ל דלא בעינן כונה והכא לא מיירי כלל מזה רק לאשמעינן [דאיצטריך[נפלה פסולה לגופא רק ארבא קשיא דאיהו דכבר דייק ממשנה דחש"ו מה צורך לו להוכיח מכאן שנית. ואי קשיא מ"מ מה לו להקשות הואיל ורבא אמרה שם בלי רבא בלא"ה מצד עצמו מוכח ממשנה דשם ואפי' אמרה אחר קשיא הא ליתא דלולי רבא דמוקי משנה דוכולן רק אחש"ו לא הוי מיותר המשנה כלל ולא מוכח כונה לשחיטה כלל דלגופא איצטריך כמ"ש התוס' (ריש חולין בד"ה ושמא) רק לרבא דלא קאי רק אחש"ו ומוקי רישא דשמא יקלקלו דאין מוסרין ושוב לא איצטריך סיפא רק לענין כונה ושפיר מקשה הא אמרה רבא [וכו'] ודוק היטב. ועי' מה שכתבתי בסי' א' בזה:

ג

והוא שראה שלא החליד וכו' ואם מצא הנוצה. צ"ע בזה דבש"ס משמע דזה לא שייך רק בשחט עוף בחץ והוא פורח באויר השמים א"כ שפיר יש לחוש שהחליד [דאל"כ למה לא מקשה אגוף ברייתא דר"נ כדמקשה לרבא וע"כ דבהך דר"נ זרק סכין לא שייך חשש זה] אבל הטור והמחבר דמיירי בזרק סכין לנעצו בכותל לא שייך זה כלל דכל שזרקו דרך שחיטתו והבהמה מונחת תחתיו א"כ האיך יש לחוש שהחליד גם הא הסכין והבהמה לפניו ובודאי רואה גוף השחיטה והנה מדברי הטור והמחבר משמע דזהו הכל דיעבד אבל לכתחילה אפשר דצריך הולכה והבאה א"כ ממילא צריך כונה וכן מבואר בתוספתא להדיא דמצות שחיטה מוליך ומביא ובדיעבד באחת מהן כשר. אבל יש לתמוה בההיא עובדא דרבא דבדק גירא ושחט עופא הא צריך מוליך ומביא וצ"ל דשם כיון שלא הי' בידו לתפוס העוף הפורח ולשחטו הוי כדיעבד [ועי' מ"ש לקמן סי' י"ח ס"ק ז' בזה]

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה