אור ברסלב
תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות מסכת פסחים פרק אלו עוברין

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט

מסכת פסחים פרק אלו עוברין

מסכת סוכה פרק ראשון

פסחים ריש פ' אלו עוברין תוד"ה ואלו פרש"י וכו' עד ונראה לר"ת כו' וריב"א מפרש כרש"י ועי' בס' פנ"י ובצל"ח מ"ש בזה, ולפעד"נ דלק"מ דהתוס' לשיטתם לקמן בד"ה טופלין דעיקר ההפרש שבין תכשיטי נשים לקולן של סופרים דקולן מפנים של מעלה דלא מאיס כ"כ ותכשיטי נשים מלמטה דמאיס טפי משמע בהדיא דתרווייהו נוקשה בעיני' הוא כמ"ש רש"י לקמן בגמרא בד"ה מאן תנא רק מכח דמאיס טפי נחלקו א"כ פשיטא דאי אפשר לפרש דהכא מדרבנן קאמר דצריך לבערן דא"כ פשיטא דלא יחלוק ת"ק אתכשיטי נשים דכללא הוא כל שלא נפסל מאכילת כלב צריך לבערו רק בנוקשה ע"י תערובות דאינו בעין אין צריך לבער כל שאינו ראוי לאכילת אדם אבל נוקשה בעיני' לכ"ע צריך לבער מדרבנן עד שיפסל מאכילת כלב כמבואר להדיא בדברי הרמב"ם מהל' חמץ ומצה והשתא כיון דפליג ת"ק בתכשיטי נשים דמאיסי מחמת דהיא מפנים של מטה א"כ ע"כ דמדאורייתא קאמר דמדרבנן פשיטא דמחמת מיאוס פנים של מטה לא נפסלו מאכילת כלב וז"ב. אבל הר"ן שפיר פי' דמתבערין מן העולם דהם סבירא להו בהדיא דר"א מרבה נוקשה מ"י תערובות והא ודאי אפי' מדרבנן אין צריך ביעור כדמוכח להדיא מדברי הרמב"ם דכל שאינו ראוי לאכילת אדם והיא ע"י תערובות אין צריך ביעור אפי' מדרבנן אבל התוס' לשיטתם יפה כתבו דהכל מדאורייתא לפירש"י וריב"א לענין בל יראה ולר"ת לאכילה וז"ב:

ובעיקר קושי' תוס' נלענ"ד ליישב דס"ל לרש"י דודאי מדפליג ר"א במתני' בתכשיטי נשים וקאמר אף ובש"ס מוכח דר"א נוקשה ל"ל ולא ניחא לי' דר"א דמתני' אינו ר"א דברייתא וע"כ משום דמעיקרא לענין בל יראה כ"ע מודי ולא צריך קרא כלל דמה בכך דהוא תערובות מ"מ כל היכי דאיתא הרי ישנו ברשותו וכמו שחילק בכ"מ בשם הרמ"ך וכן בנוקשה בעיני' לא צריך קרא לאכילה כיון דאינו ראוי כ"כ לאכילה אבל לענין בל יראה כיון שהוא חמץ גמור לא יראה לך חמץ קרינן בי' והיינו דפליג ר"א במתני' דלענין ב"י אפי' תכשיטי נשים עובר אבל לאכילה פליג ר"א להיפוך דאינו עובר בנוקשה והיינו דלקמן קאמר מאן תנא אהא דקאמר הרי אלו באזהרה דקאי לענין אכילה אבל ברישא לא צריך קרא ולכ"ע עובר בב"י:

וליישב קו' תוס' דר"א אדר"א נראה לפי מה שאבאר לקמן בסוגי' דר"א בנוקשה מחייב כרת ומתני' הרי אלו באזהרה או דאת"ק קאי או דר"א דמתני' אפי' נוקשה ע"י תערובות אוסר ובהא אינו רק לאו ונוקשה בעיני' כרח:

ומה שכתב תוס' לחלק בין פנים של מעלה לפנים של מטה יש לתמוה למה לי' לומר שמשיירות לבנות עניים בטפולין של עשירים גופייהו הול"ל ומתני' ע"כ הכי מתפרשא דקשיא קולין של סופרים כמו שפירש"י וברור דהכוונה דלעיל בטיפולין שנשתמשו העשירים ושיירי לבנות עניים ולא טפלו העניים וסלקא דעתך דהוי מאוס כיון שכבר טפלו העשירים קא משמע לן דלא. אבל מה שכבר טפלו העשירים ודבקו לפנים של מטה לת"ק מאיס ואינו עובר ולר"א עובר אפי' בהא וז"ב:

גם יש לתמוה על הסוגי' דלקמן דפריך ור"נ מ"ט לא אמר כר"י והאיך יאמר כר"י מת דבפי' אמר דנוקשה חמור והאיך יאמר דתערובות חמור ואי דבגוף הסברא לא משני כלום. גם דקדוק הלשון נוקשה לר"א לית לי' ל נראה דלכ"ע נוקשה חמור ור"י מייתי לה דמוכח דתרווייהו אינו בכרת ור"נ מייתי להו לענין שאינו בולא כלום. והשתא שפיר קאמר ר"י לא אמר כר"נ דאכתי לא מוכח שאין נוקשה בכרת ור"נ לא אמר כר"י דאכתי לא מוכח דתערובות אינו בולא כלום ומייתי ראי' לר"י דר"א נוקשה לית לי' ואין הפרש אצלו בין חמץ גמור שאינו נוקשה לנוקשה וענין נוקשה לית לי רק כל שהוא חמץ בעין אן הפרש אצלו בין נוקשה לאין נוקשה לכך לא מפיק מכרת רק תערובות דכיון דנוקשה חמור הו"ל לאפוקי נוקשה מכרת וע"כ דאין הפרש אצלו בין נוקשה ואינו נוקשה וא"ש:

סוף הספר

תוכן העניינים

תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה