תפארת יעקב יורה דעה שחיטה וטריפות· רבי יעקב גזונדהייט
מסכת סוכה פרק ראשון
דף ט' ע"ב. בגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה וכו' בשחבטן וכו' עד מהו דתימא ה"מ בדיעבד אבל לכתחילה לא קמש"ל. פירש"י בשחבטן שהשפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי בטיל ברובא. וכתב דכל המפרש לשון חבטה תלישה טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני סיפא או קוצצן ועוד צלתה מרובה מחמתה אמאי לא וגבי הדלה עלי' אמאי בעי סיכוך הרבה מהן עכ"ל. וקשה לי על פירושו אדא דלפי דבריו ע"כ מתניתין בשחבטן דהא רבא קאמר לא שנו ובלא חבטן אפי' חמתה מרובה פסול והשתא הא דתנו רבנן בסכות תשבו ולא בסוכה שתחת האילן ומאי אהני דהא פסול משום מחובר מקרא דבאספך מגרנך כמו שפרש"י. ועוד קשה כיון דבמתניתין מטעם מחובר נגעו בה א"כ כל דין המשנה חיותר ולקמן גבי הדלה עלי' את הגפן קתני בהדיא פסולה משום מחובר ובגמרא משמע דהך כאילו עשאה בתוך הבית. קתני לה לאשמעינן הך דינא ברמז אבל עיקר פסולה דמש פשיטא דמטעם סיכה שתחת האילן היא דאל"כ מה זה ששנה דין זה כאן דנאמר לקמן גבי מתניתין דהדלה והיתר דלכתחילה הי' לו לאשמעינן שם ולא למיתני הכא דין הפסול בחנם ולאשמעינן ההיתר ברמז מה שהכל אינו ענין לכאן כלל ואמת דבמילתא דרבא גופא יש לומר דעיקר מה דקמש"ל הוא דבחמתה מרובה לא נפסלה הסוכה תחתיו ונ"מ בעלמא בסוכה שתחת סוכה דאם עליונה חמתה מרובה לא נפסל תחתונה ועל זה קאמר דהא דקתני במשנה כאילו עשאה בתוך הבית דפסול סוכה שתחת אילן לא הוי רק בצלתה מרובה אבל בגמרא גופא דמוקי בשחבטן אי אפשר לומר כן וע"כ דדייק מדקאמר רבא כשירה ש"מ דהכא נמי כשירה א"כ קשה קושיא הנ"ל. גם גוף הדין שכתב רש"י דכל מילי בטיל ברובא אינו מובן כלל דמ"מ הא אפשר להכירו כיון שזה מחובר והסכך תלוש וכל כי האי גוונא בכל האיסורין לא בטיל:
והנה הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות סוכה כתב וז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית הדלה עלי' עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח"כ קצצן אם הי' הסיכוך הרבה מהן כשירה ואם לא הי' הסיכוך שהי' מתחילתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותם אחר קציצתן כדי שתהא עשוי' לשם סוכה עכ"ל. והנה הרב בכ"מ פירש דהוא מפרש חבטן היינו שקצצן ומה שהקשה רש"י על פירוש זה מהך משנה דהדלה מפרשו הרמב"ם כך אם הי' סיכוך הרבה וקצצן אין צריך לנענע ואם קצצן בלבד צריך לנענע וכמו כן גבי אילן אם הוא צלתו מרובה מסתמא אין הסכך כשר רבה עליו לכך פסולה אבל בחמתה מרובה הסכך כשר רבה עליו ואין צריך ניענוע כיון דרובה הוי מן העשוי. ע"כ תורף דבריו שם. וקשה לי על פירושו חדא כיון דכל הפסול במשנה משום תעשה ולא מן העשוי הוא א"כ מאי ענין זה לסוכה שתחת האילן הא זה מבואר בהך משנה דהדלה וכן הרמב"ם גופא לא זכר הך רק גבי הדלה ואם כדברי הכ"מ הא הך משנה דהכא בהכי מיירי דאל"כ הך לא שנו האיך מתפרש. ועוד קשה דהא בהך משנה דהדלה קתני או שקצצן כשרה והכא נמי דמיירי בהך דינא נקט כאילו עשאה בתוך הבית והיינו דפסולה ולמה שם קרא מה שחסר הנענוע כשרה וכאן הוי כבית מה שנחסר הנענוע. גם על הרי"ף יש לדקדק דכאן בהך משנה לא זכר הרי"ף כלל מחבטן וצירוף סכך פסול וכשר ומענין הנענוע רק בהך משנה דלקמן בהדלה כתב דכאן אוקמינן לה בשחבטן וקשה הא הך משנה נמי אוקמינן לה בהכי וכל הדינים נפקא מהכא טפי ואדרבא מהתם עדיין לא שמענו הכשר לכתחילה בחבטן וכאן שמענו הכל ומה זה שהביא רך משנה דהכא בסתם ופירש הכל גבי משנה דהדלה:
לכן נראה לפע"ד דהרי"ף והרמב"ם ז"ל דרך אחרת יש להם בסוגיא זו דלא כפירש"י והכ"מ כמו שאבאר והוא דסבירא להו דוודאי אילן הקבוע ועומד לא לשם סכך רק לשם אילן פשיטא שאי אפשר שיקרא אילן זה סכך פסול משום מחובר ודוקא דבר העומד לסכך ולתלשו כל שהוא מחובר סכך פסול מיקרי וכן אם הדלה עלי' גפן ודלעת כדי לסכך אז פסול משום סכך פסול אבל אילן שעומד מאליו וענפיו מתפשטן למעלה והוא עשה סוכה תחתיו בזה אין כאן פסול משום מחובר. והגע עצמך סוכה בתוך הבית יהא משום מחובר וסכך פסול ואנן מטעמא אחרינא אתינן עלה רק כל הדבר הקבוע ועומד מצד עצמו לא לסכך כלל גם בעל האילן לא כוון לסכך בו כלל אין עליו שם סכך כלל ובזה אסרה תורה משום סוכה שתחת האילן כמו בתוך הבית ועל זה בא רבא ואמר דמדנקט כאילו עשאה בתוך הבית ש"מ דוקא באילן שענפיו מדובקין בקירוב זה לזה אז הוי כמו בית ופסול אבל אם ענפיו מרוחקין לאו כלום הוא ולא מיקרי תחת האילן כלל. ועל זה פריך נהי דמטעם אילן ליכא מ"מ העלין של האילן והבדים הדקין העומדין ליתלש וכל שהם מחוברין סכך פסול מיקרי א"כ הם תלויין על הסוכה ומצטרף ופוסל. ומשני בשחבטן שחבט הענפים מעלין שלהם ולא נשאר רק גוף האילן הקבוע ועומד וזהו לא מיקרי סכך פסול כלל וכל שהענפים צלתן מרובה הסיכה פסולה משום סוכה שתחת האילן אבל בענפים רחוקים זה מזה אין כאן שום פסול כלל ואהא פריך מאי למימרא כיון דחמתה מרובה פשיטא דלא מיקרי תחת האילן. ומשני דס"ד ליגזר כיון דאילן שחמתו מרובה כשר הסוכה תחתיו יחשוב אף בלי חיבוט העלין שלו כשר קמש"ל דלא גזרינן. וזהו כוונת הרי"ף דבהך משנה דהכא לא מיירי כלל מצירוף כשר ופסול ואדרבא מיירי שחבט העלין ואין כאן סכך פסול כלל רק שם בהדלה עלי' מיירי שחבטן והם מסוככין על הסוכה ושם שייך הך דינא דצירוף סכך פסול וכשר וענין הנענוע ולא הכא רק שברמז זכרו כאן דאפי' לכתחילה כשר הילכך שם גבי הדלה זכר הרי"ף אוקימתא דהכא וכן הרמב"ם מעיקרא העתיק הדין תחת האילן בסתם דהוי כאילו עשאה בתוך הבית ואח"כ כתב דין דהדלה עם דין הנענוע והכל ניחא ולק"מ. כן נראה לפע"ד ברור בכוונת הרמב"ם והרי"ף:
ובהכי ניחא מה שזכר הרמב"ם הך דינא דעושה סוכתו תחת האילן דלפי' הכ"מ הוא תמוה מאוד דלאיזה צורך כתבו הא הכל מבואר במה שכתב אח"כ בדין דהדלה ופשיטא דברמב"ם אי אפשר לומר דלא קתני לה רק לאשמעינן הדיוק כאילו עשאה בתוך הבית דבלאו הכי כשר אפי' לכתחילה ולמה לא זכר הכשר לכתחילה אח"כ. ועוד כיון דלא כתב אח"כ דלכתחילה אסור פשיטא דמותר ולפי מה שכתבתי ניחא דזהו דין משנתינו פסול סוכה שתחת האילן אף דמשום סכך פסול ליכא דאין עליו סכך כלל כנ"ל:
בתוס' בד"ה והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. דברי התוס' הללו צריכין בירור ולפי שנראה לפע"ד שהרב מהרש"א לא כוון יפה בכאן בפי' דברי התוס' לכן מוכרח אני להאריך ולברר דברי התוס' על נכון. הנה כפי הנראה לכאורה מפשטות דברי התוס' וכפי מה שהבין מהרש"א דלפיר"ת ולפי גירסתו מיירי שהתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה רק בצירוף עליונה צלתה מרובה וכן מוכח מהראי' שהביאו התוס' מסוגיא דעירובין והרב מהרש"א הכריח זה דאי בצלתה מרובה א"כ האיך קאמר מהו דתימא הא התוס' כתבו מקודם דהך אין צורך לאשמעינן דאל"כ למה לא משני דבלאו אילן צלתה מרובה ובאמת זה יש לדחות דסובר ר"ת דלעיל לא הוי מצי לאוקמא בהכי משום דא"כ אפי' באילן צלתה מרובה כשר כמו שהקשה מהרש"א גופא לקמן בתוס' בד"ה פירס ע"ש. אבל בלא"ה לא ידעתי מה צורך לו לזה הא מצידא תברא דאי ס"ד דתחתונה צלתה מרובה בלי עליונה א"כ ע"כ דהא דקאמר מהו דתימא היינו דנטעה בתרתי חדא דעליונה למעלה מעשרים סכך פסול מיקרי ועוד נטעה דאפי' תחתונה צלתה פוסלת אותה סכך פסול א"כ תיקשי מנין לו לר"ת להכריח דינו דכל ההכרח שלו דקשה לו על פירש"י והוצרך לגרוס ולפרש כפי שיטתו ולפי הנ"ל לא מוכח מידי כיון דע"כ דהטעות הי' דהתחתונה צלתה פסולה מחמת סכך פסול של עליונה א"כ מנין דבאמת סכך למעלה מעשרים הוי סכך כשר דילמא לעולם פסול מיקרי ומ"מ הכא כשר כיון דתחתונה צלתה מחמת עצמה ועל זה קאמר מהו דתימא דאפי' בהא פוסל סכך פסול קמש"ל כל שתחתונה צלתה מרובה מחמת עצמה לא נפסלה מחמת סכך פסול כיון דהשתא נטי ע"כ הטעות הי' גם בזה א"כ אדרבא יותר נוח לומר דלא טעה רק בחד משנאמר דס"ד לטעות בתרתי ומוכח להיפוך דסכך למעלה מעשרים פסול מיקרי וע"כ דסובר ר"ת דהכא בתחתונה חמתה [מרובה] מיירי ואין כאן רק חד טעות דלמעלה מעשרים סכך פסול מיקרי וקמש"ל דלא יהא דלא מוקי לה באמת בתחתונה צלתה מרובה וקמש"ל דלא נטעה דאפי' בהא פסול משום דסבירא לי' באמת דהאי מאי למימרא ואולי גם כוונת מהרש"א כן אלא שקיצר במובן ודוק היטב:
אך באמת דברי מהרש"א תמוהין מאוד מכמה טעמים כמו שאבאר חדא דהאיך אפשר דר"ת מיירי שתחתונה חמתה מרובה מצלתה מצד עצמה א"כ מה בכך דסכך למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול מ"מ הא למטה אין כאן סכך כשיעור והאיך יצטרף סכך למעלה להכשיר הסוכה ומה שאין הפסול רק בגובה אינו אלא שלא יפסול התחתונה כמו מחובר וכדומה אבל האיך תוכשר התחתונה בצירוף עליונה. ואי משום דסבירא לי' מ"מ כל שעכשיו התחתונה צלתה מרובה כשבא לתוכה אף שאם ינטל העליון יהא חמתה מרובה מ"מ עכשיו צלתה מרובה וכשרה מצד עצמה מיקרי א"כ תיקשי לי' הא דאמרינן הכא שתיהן כשרות היכי דמי דעליונה צלתה מרובה ותחתונה חמתה מרובה דהא מ"מ אפי' אם הי' העליונה למעלה היתה התחתונה כשרה לשיטת ר"ת ז"ל והיינו משום רמ"מ עכשיו שבא לתוכה צלתה מרובה כשרה מצד עצמה מיקרי א"כ הכא ליהוי כסוכה תחת סוכה דהא תחתונה מצד עצמה כשרה דאי מחמת עליונה האיך אתה מכשירה כשעליונה למעלה. ועוד בהדיא אמרינן לעיל היתה גבוה מעשרים והוצין יורדין לתוך כ' אם צלתן מרובה כשרה ואם לאו פסולה ולפיר"ת למה תיפסל הא עכשיו כשבא לתוכה צלתה מרובה וראי' ברורה לזה ממה שכתב הטור א"ח סי' תרכ"ח וז"ל התחתונה כשרה אם היא מסוככת כהלכתה אפי' אם העליונה למעלה מכ' ואם אינה מסוככת כהלכתה ומתכשר ע"י סכך העליונה צריך שתהא העליונה בתוך כ' אמה לארץ עכ"ל. וכתב על זה הרב ב"י וז"ל ומ"ש אם היא מסוככת כהלכתה כ"כ בתוס' שגורס ר"ת כלומר אבל העליון לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפי' למעלה מכ' לא מיפסלא התחתונה משום דלמעלה מכ' לא חשיב סכך פסול מאחר שאין פיסולו מחמת עצמו. וכתב הר"ן שכן נראה שהי' גורס הרי"ף עכ"ל. הרי להדיא שלא נאמרו דברי ר"ת רק לענין שלא תפסל העליונה לתחתונה כדין סכך פסול אבל שתצטרף להכשיר לא כיון שהיא למעלה מכ' כמו שכתב הטור להדיא דהוא שיטת ר"ת. גם מהר"ן שכתב שהרי"ף הי' גורס כן והא הרי"ף פוסק הך דהוצין דחמתה מרובה פסול וע"כ דלכ"ע לא מצטרף סכך למעלה מעשרים להכשיר התחתונה וכן מבואר להדיא מדברי רבינו ירוחם שהביא הב"י שם שהוא דעת ר"ת ע"ש וכן מוכח מדברי ר"ת גופא דאי כפי' מהרש"א האיך קאמר מהו דתימא ליצטרף אדרבא הא קמש"ל דמצטרף וס"ד דלא מצטרף. גם למה לו לר"ת לומר דס"ד למעלה מעשרים הוי סכך פסול הא אפי' הוי סכך כשר ס"ד דלא מצטרף הכשיר דהא למעלה מעשרים הוא קמש"ל כיון דמקצת תוך עשרים מצטרף:
ומעתה כיון שנתברר באמת שיטת ר"ת ז"ל דמיירי שהתחתונה מסוככת כהלכתה וקמש"ל דעליונה לא פסיל לתחתונה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא דהאיך קאמר מהו דתימא מ"מ אי סכך פסול הוא לא מיפסל תחתונה כיון דצלתה מרובה כמו שכתבו התוס' קודם וכדמוכח מדברי ר"ת גבי סדין שהביאו התוס' לקמן בד"ה פירס. ואי דכוונת ר"ת דבהא נמי נטעה דאפ"ה פסולה א"כ מנין לו להכריח דינו דילמא בהא לבד טעי כנ"ל. גם קשה הך ראי' מסוגיא דעירובין דהתם חמתה מרובה לס"ד דתוס' ולפי הנ"ל לא דיבר בזה ר"ת כלל. אבל באמת לק"מ ואדרבא לפי הנ"ל אתי שפיר המשך דברי התוס' למה שקדם דהם כתבו מקודם דכל שתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה אפי' למעלה סכך פסול ממש אינו פוסל התחתון ועל זה כתבו לפרש הך דתתתונה כשרה ועליונה פסולה כשהתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה לכך בעינן עליונה בתוך כ' דוקא [ועל זה הקשו מסוכה המדובללת ותרצו מה שתרצו ולכאורה אין מקום לדברי ר"ת בתר הך קושיא ודו"ק] ועל זה כתבו דר"ת מפרש דעליונה אינה פוסלת תחתונה וגורס תחתונה בתוך כ' וקמש"ל דעליונה אינה פוסלת ולפי זה ע"כ דחולק אהך דינא שזכרו קודם אלא אפי' התחתונה צלתה מרובה מצד עצמה אז הי' סכך פסול ממש הי' פוסל דאל"כ מאי קמש"ל דליכא למימר דטעו בתרתי דא"כ לא מוכח דינו של ר"ת וע"כ דבאמת לר"ת פסול אפי' בהא [דבחמתה מרובה לא מצי מיירי כנ"ל] רק ההכשר משום דלמעלה לא מיקרי סכך פסול לפסול תחתונה ולזה ס"ד דמיקרי סכך פסול קמש"ל דלא אבל אם הי' סכך פסול הי' פוסל. ואי קשיא הא ר"ת כתב להדיא לקמן גבי פירס עלי' סדין דאז הסוכה צלתה מרובה בלי סדין כלל ולא הי' נופל כשר הא ליתא דכבר כתב הר"ן בהדיא בשם ר"ת והביאו הב"י בסי' תרכ"ט דכל היכי שקדם האילן לסוכה מודה דפסול אפי' הסוכה צלתה מרובה מחמת עצמה וגבי סדין שאני דהסוכה קדמה לסדין וברור דמהך דהכא גופא דייק לה ר"ת כיון דלא ניחא לי' פירש"י וזהו כוונת התוס' דר"ת חולק אהך דינא הקודם דאם. אילן אמתה מרובה וסוכה צלתה מרובה מ"מ פוסל הסוכה וזה מוכרח כאן [ותימה על הרב מהרש"א שפירש דברי ר"ת בחמתה מרובה דאי בצלתה מרובה מאי למימרא והא ליתא דהא לר"ת פסול בזה כל שקדם סכך העליון כנ"ל] והא ליכא למימר שלא חילק ר"ת שם רק באילן שצלתו מרובה וכמו שכתב מהרש"א לקמן בד"ה פירס לשיטת התוס' אבל באילן שחמתו מרובה מודה דלעולם אינו פוסל הא ליתא דהא ר"ת הביא ראי' לדינא מהך משנה דהדלה דמשמע דוקא כשקדם האילן לסוכה אבל קדמה הסוכה לאילן לא. וקשה מה זו ראי' שם באילן דחמתו מרובה אבל באילן דצלתו מרובה לעולם פוסל וע"כ דר"ת לא מחלק בהכי אלא כלי שקדם האילן לסוכה אפי' חמתו מרובה פוסל אפי' התחתון צלתו מרובה וזה ברור והן הן דברי ר"ת כאן. ומה שהביאו התוס' ראי' מהך דעירובין אתי שפיר ג"כ והוא דוודאי אפי' אם נפרש כפי' מהרש"א בתוס' יש לתמוה מה זה שדחי התוס' הראי' מעירובין דהתם צלתה מרובה ואי קלשת הכוונה שיפול. ויש להבין הא אכתי מוכרח כדברי ר"ת דאל"כ מ"ש גבי סדין קאמרי להדיא בד"ה פירס דאפי' צלתה מרובה בלי סדין מ"מ פסול כל שהסדין מחזיק הסכך שלא יפול או שלא יתייבש והשתא כ"ש התם כיון דבלי סכך שלמעלה הי' התחתון נופל א"כ אם למעלה מעשרים הוי סכך פסול למה לא יפסל והתם באמת קאמרינן במסקנא דזה וזה כשר וע"כ דסכך למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול ולא דמי לסדין וצריך לומר דר"ת פי' כן לקמן דאזיל לשיטתו דהתם כשר משום דלמעלה מעשרים לא הוי סכך פסול אבל אי נימא דלא כר"ת ומיקרי סכך פסול א"כ הרי שם טעמא דכשר משום דלא מיפסל מחמת סכך פסול רק כשהוא מסייע לעצם הסכך אבל מה שמחזיקו שלא יפול לא איכפת לן ואפי' גבי סדין כשר כל שהסכך צלתו מרובה אף שהי' נופל או נתייבש והך דסדין מיירי דחמתה מרובה בלי סדין כמו שפרשו הגאונים לקמן ואין כאן ראי' כלל [ותמהני באמת שלא נזכר באחרונים מחלוקת על דינו של ר"ת לקמן דלמ"ד למעלה מעשרים הוי סכך פסול ע"כ דאפי' הסדין מחזיקו שלא יפול כשר כנ"ל] ולפ"ז לפי מה שכתבתי ג"כ דברי התוס' נכונים דוודאי אם נפרש דהתם בעירובין מיירי דחמתה מרובה מצד עצמה ובזו נחלקו הני תרי לישנא דהתם ומ"ד כשר סובר דמצטרף להכשיר כיון שעכשיו עכ"פ צלתה מרובה כמו שכתבו התוס' א"כ נהי דבהא פשיטא דלא קיי"ל כהך לישנא כמבואר להדיא לעיל גבי הוצין מ"מ עכ"פ הא מבואר דסכך למעלה לא מיקרי סכך פסול לפסול התחתון דאל"כ תיקשי להו מתניתין דפירס עליה סדין דמבואר להדיא אפי' לפירוש הגאונים דעכ"פ בחמתה מרובה בלי סדין פסול וע"כ דסכך למעלה מעשרים לא מיקרי סכך פסול ולא דמי לסדין ובזה לא מצינו שום סוגי' דחולקת והתם כ"ע מודי דלא מיקרי סכך פסול א"כ מבואר שיטת ר"ת ועל זה כתבו התוס' דלעיל גבי הוצין פירשו הך סוגיא דעירובין בצלתה מרובה מעצמה ופי' אי קלשת היינו שיפול א"כ לא מוכח דינו של ר"ת דהתם שאני דצלתה מרובה ואפי' סכך פסול לא הי' פוסל אף שמחזיקו ופי' סדין דלקמן כפירוש הגאונים דלא כר"ת לקמן ולא מוכח כלל דינו של ר"ת אבל בהך דינא דלמעלה מכ' ישלים להכשר הסוכה היכי דחמתה מרובה לא דברו התוס' כלל דבהא קיי"ל כהך סוגיא דהוצין דוודאי פסול וכמו שהוכחתי מדברי ר"ת גופא וכל זה ברור ואי קשיא מ"מ יש ראי' מעירובין דמה בכך דהוי צלתה מרובה הא לר"ת פוסל סכך פסול אפי' בהא. הא ליתא דמ"מ לא מוכח דינו של ר"ת לשיטת התוס' ועוד דהתם הסכך התחתון קדם כדרך הנחתו על הסוכה והכא נמי גבי סוכה תחת סוכה דקמש"ל לר"ת דלמעלה מעשרים הוה סכך כשר הכוונה ג"כ דקמש"ל אפי' קדם סכך העליון לתחתון ועליון למעלה מעשרים דאי הי' סכך פסול הי' פוסל לשיטת ר"ת אפי' תחתונה צלתה מצד עצמה קמש"ל דלמעלה מעשרים סכך כשר הוא:
אך אכתי קשה לכאורה מה שכתבו התוס' קודם וכי האי גוונא הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא עליונה למעלה מעשרים ולכאורה אי אפשר לפרש כוונתם רק לאפוקי מפיר"ת דהכא דלדידי' לא הוי מצי לאשכוחי בהא כמו שפירש מהרש"א ולפי מה שהעליתי דר"ת מודה בסכך למעלה מעשרים נהי דלא פוסל התחתון כיון שהפוסל אינו מצד עצמו אבל איצטרופי לא מצטרף לסייע לתחתון א"כ לר"ת נמי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות בתרווייהו חמתן מרובה ועליונה למעלה מעשרים. ואמת דהרב בעל פ"י כתב שם ליישב קושית מהרש"א דכוונת התוס' דלדעת הפוסקים דתחתונה צלתה מרובה נפסלה י"כ מחמת צירוף סכך פסול א"כ מימרא דר' ירמי' בתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה א"כ לא קשיא דהוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות בכהאי גוונא דעיקר כוונת ר' ירמי' לאשמעינן פסול סוכה תחת סוכה ולא פסול אחר אבל לשיטת התוס' דר' ירמי' מיירי בתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה א"כ ע"כ לאו משום פסול סוכה תחת סוכה נגעו בה ושפיר כתבו דהוי מצי לאשכוחי בתרווייהו חמתה מרובה ועליונה למעלה מכ' עכ"ד. אבל באמת דבריו תמוהין דע"כ לא כתבו התוס' דר' ירמי' מיירי בתחתונה חמתה מרובה רק בהך דתחתונה כשרה ועליונה פסולה אבל בהך דשתיהן פסולות פשיטא דמיירי דתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה ומשום סוכה תחת סוכה דאי בצירוף עליונה א"כ היינו הך דרישא שתיהן כשרות דקאמר היכי דמי כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה ואין הפרש לפי זה בין שתיהן כשרות לפסולות רק בזה עליונה למעלה ובזה למטה ולמה קאמר בכל חד היכי דמי אחרינא בהא קרי לה עליונה צלתה מרובה ותחתונה חמתה מרובה ובהא קרי לה תרווייהו צלתן מרובה הא אין הפרש ביניהם רק בגובה העליונה וברור דשתיהן פסולות מיירי דתרווייהו צלתן מרובה מצד עצמן א"כ גם לשיטת התוס' לא קשיא דקאמר פסולה דסוכה תחת סוכה ולא בתרווייהו חמתן מרובה דפסול מצד אחר והוא תמוה מאוד. אך באמת בגוף קושית מהרש"א שם נראה לפע"ד דלק"מ ואני אומר להיפוך דוודאי אין כוונתם להקשות בפשיטות שנאמר מציאות אחר לפסול שתיהן אף שיהא טעם הפסול כמו עכשיו דמה נפקא מינה רק כוונתם דלפי דעתם דהיכי דתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה לא נפסלה מחמת צירוף סכך פסול א"כ השתא דנקט שתיהן פסולות בגוונא דתרווייהו צלתן מרובה [והיינו בקדמה תחתונה דאי בקדמה עליונה פוסלות אפי' לשיטת התוס' כמו שכתב מהרש"א בתוס' בד"ה פירס ע"ש] כמו שהוכחתי א"כ שפיר כתבו דהוי מצי למימר גוונא אף דליכא משום סוכה תחת סוכה מ"מ שתיהן פסולות והיינו בתרווייהו חמתן מרובה ומשום צירוף פסול עם כשר אבל להפוסקים דאפי' תחתונה צלתה מרובה מצד עצמה נפסלת א"כ באמת השתא שתיהן פסולות לאו משום סוכה תחת סוכה אלא דבלאו הכי תחתונה פסולה דעליונה פוסלתה משום סכך פסול א"כ מה מקום יש להקשות שנאמר גוונא אחרינא דהא לא משכחת גוונא אחרינא שלא יפסל משום פסול זה רק פסול אחר דכל היכי דפסול משום סוכה תחת סוכה ממילא יש פסול זה דצירוף סכך פסול א"כ השתא נמי יש פסול זה ומה נפקא מינה אם יאמר מציאות אחר אדרבא קמש"ל רבותא אפי' תחתונה צלתה מרובה מ"מ נפסלה בצירוף עליונה והא דקאמר עליונה צלתה מרובה דלמה ישנה מציאותם כיון דמשכח לה בחד גוונא. ואין להקשות דהא אותן הפוסקים ע"כ דסבירא להו כר"ת דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול דאל"כ תיקשי להו מהך דהוצין יורדין לתוך כ' דאם צלתן מרובה כשרה תפסל מחמת סכך העליון וע"כ כשיטת ר"ת א"כ לדידהו נמי הכא דנקט שתיהן פסולות משום סוכה תחת סוכה דוקא נגעו בה דאי משום צירוף סכך פסול הא למעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול לשיטתם הא ליתא דהא התוס' לא זכרו כלל שום דעה רק הם הכריחו מהך דהוצין דינם אלמא דמיפשט פשיטא להו השתא דלמעלה מעשרים חשיב סכך פסול ועל זה כתבו דלפי הכרח זה הוי מצי לאשכוחי משא"כ אם לא הי' מקום להכריח לא הוי קשיא כלל כנ"ל ודו"ק היטב:
ועוד דבלא"ה פשיטא דלק"מ קושית מהרש"א הנ"ל וכוונת התוס' בפשיטות דוודאי אי נימא דהך דתחתונה כשרה מיירי דמצד עצמה צלתה מרובה פשיטא שאין מקום לומר דהוי מצי לאשכוחי בגוונא דתרווייהו חמתה מרובה דאדרבא אי הוי נקט הכא הוי קשיא לן למה שביק גוונא דתרווייהו צלתה מרובה דמיירי בה בעליונה כשרה ותחתונה פסולה ונקיט גוונא אחרינא כיון דהך גוונא גופא הוי מצי למינקט שניהם פסולות ומהאי טעמא נקט באמת הך גוונא ולא בתרווייהו חמתה דלא מיירי בה כלל אבל השתא דכתבו התוס' דתחתונה כשרה מיירי בתרווייהו חמתה א"כ שפיר כתבו דהוי מצי למינקט נמי שתיהן פסולות בהך גוונא וזה ברור. ותמהני על מהרש"א שדחק עצמו דהא דבר פשוט הוא כוונת התוס' כמו שכתבתי והא וודאי אין להקשות דהוי מצי למינקט בתחתונה חמתה מרובה ועליונה צלתה מריבה ולמעלה מכ' דמיירי בה ברישא הא ליתא דלאיזה צורך ישנה מציאות הסוכות כיון דעולה יפה במציאות אחד ולק"מ:
שוב ראיתי בב"י סי' תרכ"ח שכתב דהרמב"ם סובר ג"כ כשיטת ר"ת שהביאו התוס' דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול ודקדק כן ממה שכתב דלכך צריך שתיהן בתוך כ' שתחתונה בסוכה עליונה ניתרת משמע דבלא"ה אפי' למעלה מכ' כשרה ע"כ והרי זה מבואר דאפילו לגירסת ר"ת מ"מ כשהיא ניתרת בצירוף עליונה צריך שתהי' בתוך כ' ואין סכך שלמעלה מכ' מצטרפת להכשרה ולא הוצרכתי להאריך כ"כ אלא לפי שהרב מהרש"א העביר עלינו את הדרך בדברי התוס' הללו נשאר לנו עדיין לברר שיטת רש"י ז"ל כי כפי הנראה הוא סותר עצמו דהכא כתב בהדיא דוקא אם מהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה פסול אבל אם הסוכה צלתה מרובה מחמת עצמה מודה דלא מיפסלא מן האילן. ואולם גבי מימרא דר' ירמי' משמע לכאורה דסובר דאפי' תחתונה צלתה מרובה מחמת עצמה נפסלה מחמת העליונה דקיימא למעלה מעשרים דהא הוא לא גריס כר"ת ז"ל ומלבד מה דיש לתמוה שיסתור הרב עצמו באותה סוגיא גופא. אבל בלא"ה אני תמה האיך יתיישב לשיטתו הך דאמרינן היתה גבוה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן כשרה ואמאי לא תפסל מחמת סכך הפסול העליון שהיא למעלה מכ' בשלמא לשיטת ריב"א שהביא הרא"ש דפוסק ג"כ דאפי' צלתה מרובה נפסלה מחמת האילן לא קשיא מהתם דיש לומר דסובר כשיטת ר"ת דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול אבל לרש"י דפסק גבי סוכה תחת סוכה כן ש"מ דפליג על ר"ת דלמעלה מעשרים ג"כ הוי סכך פסול א"כ תיקשי לדידי' הך סוגיא דהוצין יורדין כנ"ל:
אבל באמת נראה לפע"ד שלא הי' כוונת רש"י רשיויאי:. שהבינו המפרשים ז"ל דעתו והנה זה לשוני תו כשרה ועליונה פסולה ה"ד כגון שהתחתונה צלתה מרובה של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה תחת סוכה ועליונה פסולה משום דחמתה מרובה מצלתה וכגון דקיימו תרווייהו בתוך כ' לארץ דאי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר משום דסכך למעלה מעשרים פסולה אבל אי קאי בתוך כ' ליצטרף ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דתפסול תחתונה משום סוכה תחת סוכה ויש להבין אם נשרש דבריו מ"ש משום דמצטרף סכך פסול היינו דתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה ומ"מ נפסלה מחמת סכך העליון א"כ תיקשי מה זה שכתב ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה ומבואר שבא לפרש מה שאמר עליונה חמתה מרובה משום דבצלתה מרובה תפסל תחתונה משום סוכה תחת סוכה ויש לתמוה למה לי' משום סוכה התחתונה הא בלא"ה עליונה גופא הוכרח לאוקמא בחמתה מרובה דאי בצלתה מרובה כשרה והוא בעליונה פסולה קא משתעי ובע"כ דלכך נקט ההכרח מתחתונה דאי מצד הכשר העליונה הוי מצי לאוקמא למעלה מעשרים ולזה כתב משום תחתינה. והשתא תיקשי מה זה שכתב פסול תתתונה משום סוכה תחת סוכה הא בלא"ה בהך גופא דקאמר מעיקרא דמצטרף סכך פסול עם כשר דהי' כוונתו עליונה למעלה ותחתונה צלתה ומ"מ נפסלה משום דמצטרף ומה זה שחידש אח"כ פסול אחר והניח הפסול שאמר קודם דמיירי ג"כ בהך גוונא גופא דמיירי השתא:
לכן נראה ברור דוודאי סובר רש"י כמו שכתב לעיל בפי' וז"ל וצריך שיהא צלתה מרובה לבד מזה מבואר דבזה אין סכך פסול פוסלתה ולזה קשיא לי' לרש"י לפי גירסתו מ"ד נגזר למיפסל תחתונה והיינו אי קיימא עליונה למעלה פסולה נגזר אפי' למטה כמו שפירש"י אח"כ ולזה ע"כ דמיירי דתחתונה צלתה מרובה בצירוף עליונה דאי מצד עצמה לא מיפסלה מעליונה אפי' קיימא למעלה ואהא קשיא לי' לוקמא עליונה אפי' למעלה מעשרים ומ"מ כשרה תחתונה דלא הוי סוכה תחת סוכה כלל ועל זה פירש"י דבהא לא מצי לאוקמא דא"כ הוי תחתונה פסולה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר והיינו כדאמרינן לעיל והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ושם פירש"י להדיא משום דאין סכך הפסול מצטרף להשלים והכא נמי כך כוונתו כיון דתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה ועל זה בא לפרש עוד מה דמוקי עליונה בחמתה מרובה לוקמא בצלתה מרובה ובזה אין כוונתו דתחתונה חמתה מרובה ובתוך כ' דא"כ עליונה כשרה כנ"ל רק עליונה למעלה והשתא שפיר תירץ דאי תחתונה חמתה לא מצטרף ואי דהיא נמי צלתה מרובה א"כ הוי סוכה תחת סוכה והשתא מימרא דר' ירמי' הוא להכשיר תחתונה בין שהיא צלתה מרובה מחמת עצמה בין בצירוף עליונה ולזה הוכרח לאוקמא עליונה למטה מכ' ובחמתה מרובה דאי בחמתה מרובה ולמעלה מכ' לא מתכשרה תחתונה כשהיא צלתה מרובה בצירוף עליונה. ואי בצלתה מרובה בין למעלה בין למטה לא משכחת לה דאי למטה מכ' עליונה כשרה ואי למעלה מ"מ כשתחתונה חמתה מרובה לא מתכשרה ואי צלתה מרובה הוי סוכה תחת סוכה. הכלל דלא משכחת מימרא דר' ירמי' רק בעליונה חמתה מרובה ולמטה מכ' ותחתונה בין צלתה מצד עצמה בין מחמת עליונה כשרה ועל זה קאמר מהו דתימא אם תחתונה צלתה בצירוף נגזור דילמא קיימא עליונה למעלה ואז פסולה והוא יכשירה לכך נגזור גם בעליונה למטה קמש"ל דלא גזרינן. ובהכי ניחא מה שכתב רש"י אבל כי קאי בתוך כ' ליצטרף. ואי כוונתו דתחתונה צלתה מצד עצמה מה ענין צירוף יש כאן הא לא בעינן צירוף כלל ולפי הנ"ל דוודאי בעינן צירוף כיון דצלתה בצירוף עליונה ולכך למעלה מכ' לא מצטרף סכך פסול ודו"ק היטב:
ועפ"ז יובנו דברי התוס' שכתבו דר"ת קשה לו על פירש"י דשתיהן כשרות הוי לי' למימר והדבר תמוה דהא רש"י כתב כיון דחזי לעליון חמתה מרובה סבר כמאן דליתא משא"כ בשתיהן כשרות דלמעלה צלתה מרובה ולמטה חמתה מרובה. והרב מהרש"א דחק עצמו דכוונת התוס' לא לפירש"י רק לפי פירושם קודם דתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה ולפי הנ"ל ניחא דהתוס' דייקי ג"כ דע"כ גם רש"י מיירי דתחתונה חמתה מרובה מצד עצמה דאל"כ הא פסק כאן דבזה אין העליון פוסל לתחתון כשיטת התוס' וע"כ דמיירי דהתחתון חמתה מרובה. ומה שכתב סבר כמאן דליתא היינו דסליק אדעתי' כיון שבא לתחתונה צלתה מרובה כשרה וסכך העליון אינו פוסל אותה דסכך למעלה מעשרים אינו פוסל א"כ בשתיהן כשרות נמי יחשוב כיון שבא לתחתונה צלתה מרובה אין סכך העליון פוסל אותה וכמאן דליתא היא. אבל באמת נלפע"ד ליישב קושית התוס' ולק"מ משתיהן כשרות דעיקר כוונת רש"י דס"ד למיגזר כיון שהוא בא לתחתונה צלתה מרובה הוא לא יחשוב שאם ינטל העליונה יהא חמתה מרובה לא ירגיש בזה רק יכשיר תחתונה כיון שעכשיו צלתה ועליון אינו פוסל דכמאן דליתא הוא כיון דחמתה מרובה דאו הי' צלתה מרובה בוודאי הי' פוסל תחתון משום סוכה תחת סוכה רק כיון דחמתה מרובה יחשוב שאינו פוסל ובאמת הוא פוסל כיון דתחתון חמתה מרובה וא"כ תחתונה פסולה חדא דסכך העליון פוסלתה משום סכך פסול ודלא כר"ת) ועוד שתחתונה חמתה מרובה ועכ"פ לא מצטרף העליון להכשיר אבל הוא יחשוב שתחתונה צלתה מצד עצמה וא"כ אין כאן שום פסול דעליונה אינה פוסלת מטעם סכך פסול כיון דתחתונה צלתה מרובה גם להצטרף אינו צריך קמש"ל דלא גזרינן אבל בהך דשתיהן כשרות דתחתונה חמתה מרובה ועליונה צלתה מרובה א"כ במה נפשך אם יחשוב דתחתונה חמתה מרובה א"כ פשיטא דפסולה חדא דסכך העליון פוסלת אותה ועוד שאינו מצטרף ואם יחשוב שהתחתונה צלתה מרובה מצד עצמה א"כ פשיטא דפסולה משום סוכה שתחת סוכה וליכא למיחש למידי. כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל ותו לא מידי: