אור ברסלב

תפארת יעקב חושן משפט חלק א· רבי יעקב גזונדהייט

על חו"מ סימן נב

על חו"מ סימן נא

א שטר שיש בו ריבית

אפילו רבית דאורייתא והיינו על פי מה שכתבו התוספות והפוסקים ליישב עדים פסולים הם ותירצו דלא משמע לאינשי איסורא לעדים. ובספר קצה"ח כתב ליישב קושיא זו על פי מה שכתב הר"ן ליישב דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דהא הוי מומר לחלל שבתות ותירץ דלאחר גמר שחיטה נעשה מומר והשחיטה היתה בהכשר ואף כאן לאחר גמר חתימה נעשה רשע והחתימה היתה בהכשר. ודבריו תמוהין דפשיטא דאין ענין זה לזה כלל דהתם וודאי מעיקרא השחיטה בהכשר היתה אבל הכא פשיטא דלאו לא תענה ג"כ לפי סברא זו לא עבר רק רגע לאחר גמר העדות ובחתימה רגע אחר גמר חתימה א"כ פשיטא דאם באנו לדון להכשיר עדות העדים על הרגע לאחר גמר החתימה אנו דנין שהרי על שעת החתימה אינו עובר על לא תענה כל שלא גמר וא"כ בזו הרגע פסול משום לא תשימון ומ"ש לאו לא תשימון או לא תענה ס"ס פסול לעדות וזה ברור. גם מה שהקשה בספר קצה"ח דלמה גובה הכא הקרן לר"ל דחייבי מלקות אפילו לא הותרו פטורין מתשלומין. והוא תמוה דמאי ענין תשלומין כאן לאיסור דהאיסור שהמלקות באין על ידו הוא מכח הרבית והתשלומין הוא מכח ההלואה שלוה ממנו ואינו מכח האיסור רק אחר הלואה שם עליו נשך ואפילו אם הלוה לו על רבית מ"מ חייוב הקרן אינו מכח הרבית ולק"מ:

ב מפני שיביא לגבות עסמ"ע דאפילו יכתוב על גביו לא מהני וכתב הש"ך דלפי מה שביאר לעיל סימן מ"ג במוקדמין דאם כתבו על גביו קודם שבא לב"ד מהני ה"ה הכא וכבר השגתי עליו לעיל סימן מ"ג ובארתי דעת הרמב"ם שם דעיקר החשש גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אין הכוונה עכשיו רק דאם נכשיר מזמן שני מה הפסיד הרמאי ויעשה מוקדם שאם לא יתברר יגבה מזמן ראשון אבל עכשיו דאינו גובה כלום ירא לעשות מוקדם שלא יפסיד ולפי זה הכא פשיטא דעיקר הטעם שמא יגבה בשטר שיש בו רבית כשלא יתברר לכך גזרינן שלא יגבה אפילו הקרן ור"מ סובר אפילו קנס שאין בו גזירה קנסינן שעשה איסור ורבנן סברי דמחמת האיסור לא קנסינן היתר רק מה שיש לעשות תיקון שלא יבוא לידי גבי' שלא כדין בזה אנו גוזרין וקנסינן אפילו ההיתר ואתי שפיר לשון הרמב"ם מטעם קנס ולא כמו שכתב הש"ך לקמן דאינו מדוקדק ולפי זה אפילו יכתבו על גביו פשיטא דלא מהני דמ"מ יעשה שטר שים בו רבית דהא בקרן בטוח שיכתבו על גביו ובזה מיושב דעת רמ"א בהג"ה דאפילו הקרן לא גבי בעדים דהתם כיון דכל האיסור לענין משעבדי אין לגזור רק שיפסיד משעבדי, ולא יעשה מוקדם אבל כאן יש לגזור שלא יעשה רבית לענין בנ"ח כיון שגובה בנ"ח בעדים א"כ אם לא יתברר יגבה הרבית ואפילו יתברר והיינו שיעידו עדים דהלוה פחות א"כ יגבה קרן עכ"פ לכך יש שלא יגבה אפילו הקרן ועיין בסמוך:

ג וי"א דפטור עש"ך שהאריך להשיג על זה ודעתו דמה שכתבו התוס' ומרדכי מודה הלוה היינו שמודה שנכתב על פי דבריו אבל לא במודה שלוה ובזה יפה השיגו בתומים דמה צורך להודאתו בזה מאחר דעדים כשרים לשיטת התוס' אך באמת לענין דינא דברי הש"ך נכונים וברור דלא סבירא להו לתוס' לפטור לגמרי אפילו מודה וראיה לזה שהרי התוס' פרק המניח דף ל' ע"ב הקשו דמשמע דלחכמים גובה אפילו משעבדי וקשה הא הא עדים פסולין עיי"ש שהאריכו ויש להבין דמאי ענין קושיא זו למשעבדי ופשיטא דאי גובה מבנ"ח ג"כ קשה הא פסולים הם וע"כ דכוונת התוספות לפי שכתבו דאין ליישב דמיירי דלא נזכר הרבית מפורש ולא ידעו עדים דא"כ תקשי נגזור לרבנן קרן שמא יגבה רבית כמו דגזרינן במוקדמין גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ולפי זה יפה כתבו התוס' דכיון דמשמע דגובה משעבדי תקשי אבל אי היה מקום לפרש במילתא דחכמים דאינו גובה רק בנ"ח שפיר היה מקום ליישב דאין רבית מפורש ואי דגזרינן ה"מ לענין משעבדי אבל בלוה מודה או עדים אחרים מעידין כיון דאינו גובה מכח השטר סבירא להו לרבנן דגובה וכר"מ אפילו בהא לא גבי כמו שכתבו התוספות בדיבור הקודם לכן הוכרחו להקשות דמשמע דגובה משועבדים וא"כ בהא נגזור אבל אי נימא דעת התוס' כרמ"א דאפילו בהא גזרינן א"כ לא היה מהצורך לתוספות להניח הקדמה להקשות מכח דמשמע דגובה משעבדי. ובתומים הביא ראיה מדברי התוספות להיפך ולא ראה דהתוספות הקשו דוקא משעבדי וא"כ נסתר ראייתו ומוכח להיפך ואפשר לדחות דמעיקרא מה שכתבו משעבדי הוא דאל"כ היה מקום לפרש בפירש הרבית בשטר ואז ליכא גזירה כלל וגובה בעדים אחרים או בהודאה משא"כ לר"מ דקניס ובהא גם הרב מודה דגובה כיון דליכא גזירה וקנס לא סבירי להו לרבנן אבל פשיטא דראיית התומים ליתא גם לשון הרב משמע מטעם קנס לרבנן]:

ומה שהביא רמ"א ראיה מדברי הי"מ והוא מדברי התוספות פרק מי שמת דף קנ"ז ע"ב תמהני מאד דאי ס"ד דכוונת התוספות לוה מודה היינו שמודה שחייב עד הנה א"כ מאי הביאו מהתוספתא המוציא שטר שיש בו רבית וקרעו והשתא כיון דאינו גובה על פי שטר זה כלום רק בלוה מודה שחייב א"כ שפיר קורעין אותו דהא אינו מועיל כלום שאם יודה הלוה שהוא חייב בלא"ה יגבה ממנו ואי לא יודה לא יועיל השטר וכן מה שהוכיח דלשון פסולים משמע פסולים לגמרי מאי ראי' לזה הא פשיטא דהשטר פסול לגמרי והרי הוא כחספא בעלמא רק על פי הודאת הלוה גובה וברור דכוונת התוס' דהם נסתפקו אם הכוונה דהשטר פסול לענין משעבדי כיון דכל עיקר הפסול לענין משעבדי אבל לענין בנ"ח הוי שטר ככל השטרות ואינו יכול לטעון פרעתי ולהד"ם דלא נפסל רק לענין זה ועל זה הביא ראיה דהא שטר שיש בו רבית בוודאי נפסל לגמרי אפי' לבנ"ח ואפילו מודה שכתבו יכול לטעון פרעתי ואין לו דין שטר כלל רק בעל פה דאל"כ אלא שעדיין יש לו דין שטר למה המוציא שטר יקרענו הא יש תועלת בו לגבות בנ"ח אלא ברור דאין השטר מועיל כלום אפילו לגבות בנ"ח לכך קורעין אותו וה"ה מוקדמין פוסל השטר לגמרי אבל לא במודה שחייב עדיין דבזה אין אנו דנין מכח השטר ואם היה מודה בלי שטר כלל היה חייב אז פשיטא דחייב ובזה אין ראי' מפסולים כלל גם אפילו אי נימא דברבית לר"מ אפילו בהא קנסו והיינו דהוא סובר דקנסינן היתרא מ"מ לר"י דמוקי כרבנן פשיטא דאין ראיה דגם במוקדמין כן כיון דלענין עיקר פסול השטר שווין ובמוקדמין אפשר דגם ר"ח מודה דלא עביד איסורא רק במשעבדי משא"כ ברבית ועכ"פ ברור דכוונת התוס' שם הכל לענין לוה מודה אבל טוען שעכשיו אינו חייב שפרעו וכדומה רק שהמעשה שבשטר אמת ובזו מיירי התוס' התם אמנם אם יש עדים שחייב בזה כבר כתבתי בס"ק לפני זה דכמו דבמוקדמין גזרינן שלא יעשה שטר מוקדם א"כ הכא ברבית דהאיסור גם במבנ"מ גזרו על בנ"ת שלא יעשה שטר שיש בו רבית לענין בנ"ח אבל בלוה מודה שהוא חייב עדיין אין טעם לפטרו לרבנן וזה ברור ואמת דבתוס' ב"ק משמע דלר"מ אפילו לוה מודה שחייב דשם לא הביאו כלל מהך דתוספתא ע"ש אבל זהו לר"מ דקניס ולא לרבנן דלא קנסו רק משום גזירה ובתוס' פרק מי שמת לא רצו להוכיח רק כמו דלר"מ עה"פ השטר פסול לגמרי ה"ה במוקדמין לרבנן השטר פסול לגמרי דהא ר"ל בעי לאוקמא מוקדמין כר"מ ור"י לא נחלק רק דלרבנן ג"כ הדין כן אבל מודה דפסולין לגמרי אבל מדין הודאה ועדים אחרים מה שאין נוגע לדין שטר לא מיירי התוספות התם כלל כמו שהוכחתי:

ד והוא שקרוע במקום העדים והזמן. בתשובת הר"ן סימן ט"ו כתב דבמקום אחד בלבד סגי ואמת שכן מוכח להדיא מדברי רבינו האי שהביא בעה"ת שכתב להדיא דאם לא נקרע במקום מן המקומות ההם כשר מבואר דבמקום אחד לבד פסול והנה בתומים הקשה על מה שכתב הר"ן לדחות ראיית הריב"ש מהך דפ"ב דגיטין גזי' לזמן דכיון דלא חיישינן לפסול לא איכפת לן במה שנחסר הזמן ותמה בתומים כי למה לא ניחוש התם לפסול כמו הכא ע"ש שהאריך ובאמת דברי הר"ן נכונים דהא וודאי כיון שהיה בו זמן ונמסר לידה גט כשר הוא כמו כל הגיטין ובאמת הקשה הרשב"א ניחוש שמא לא היה כתוב זמן ותירץ דבדיעבד כשר] רק בקרע החשש בשטר שמא נפסל אחר שנפרע או נמחל וכדומה אבל בגט מ"מ שפיר יחפה על בת אחותו דמ"מ נתגרשה ואמת שלא תוכל לגבות בגט זה. מחמת הקרע אבל פשיטא דלא נוכל להרגה דמ"מ נתגרשה שהרי היה כאן זמן ועוד דהא בהדיא כתב הר"ן דגם הכא מה שאין מוציאין הוא רק מספק דמ"מ יכול להיות שנקרע מאליו א"כ בגט פשיטא דלא נהרוג אותה מספק ואדרבא מדברי הרשב"א שהביא הסמ"ע ס"ק י"א והש"ך ס"ק ט ט"ו דכתב דאם מצא נקב גדול אין חוששין שמא קרע ב"ד הי' והוא נטל סביבותיו דאין פוסלין השטר מספק והשתא היכי דמי אי דקאי בהך קרע ב"ד שקרע שתי וערב הא כתב הש"ך ס"ק ז' דבעינן שיהא נקרע על פני כולו א"כ פשיטא דלא שייך בזה דינו שכ' הרשב"א וע"כ דבהך דקרע מקום הזמן וכו' קאי א"כ מבואר דבאחד סגי דאל"כ היאך שייך נקב גדול שיהא מקום לחוש לקרע ב"ד הא אילו המקומות מפוזרין הן בשטר וע"כ דבמקום אחד לבד פוסל וקמ"ל דבנקב גדול שיש לחוש לקרע ונטל סביבות הנקב לא חיישינן אמנם הראיה מדברי רב האי אני חוכך קצת והוא דאי נימא דכוונת רבינו האי כן היאך מספקא ליה שם אי אביי חולק או לא דהא וודאי דשתי וערב עדיף מקרע במקום אחד לכן נראה דרב האי חולק על הך דינא שכתב הרא"ש דאם ניכר שנחתך בסכין לעולם פסול וכן הר"ן שם בתשובה חוכך בדין זה של הרא"ש ואמת דבש"ס דלא מחלק בפשיטות בין נקרע בסכין לנקרע בכפליו לא משמע כן לזה סובר רבינו האי דוודאי אפילו נקרע בסכין כל שלא נקרע בעיקרו של שטר לא מחמת פרעון נקרע רק בנקרע אפילו במקום אחד כל שנראה שלא נקרע מאליו מודה להרא"ש דפסול לכך כתב דאם לא נקרע בשום מקום כשר אפילו נקרע בידים כגון בסכין ומדברי הרשב"א ג"כ יש לדחות כמו שאבאר בסמוך לכן נראה דדין זה צ"ע:

ה או שקרוע שתי וערב עש"ך דבעינן נקרע על פני כולו דלפעמים מזדמן קריעת שתי וערב בכפלי השטר. ובתומים הקשה מהריב"ש דכתב לפסול כתובה שנחתך חצי הטעם שמא היה קרע שתי וערב וקשה הא לא היה על פני כולה. ולפעד"נ דאין כוונת הש"ך דבין השתי בין הערב צריך להיות על פני כולה דוודאי כל שחד מינייהו על פני כולו והשני במקצתו ממילא נראה דמחמת פרעון נעשה כן וזהו כוונת הריב"ש דחיישינן שמא היה השתי על פני כולה והערב במקצתו ובהכי ניחא מה שהביא הריב"ש מהך דגזי' לזמן וקשה אכתי ניחוש שמא היה קרוע שתי וערב במקום הזמן ולפי הנ"ל ניחא דמ"מ יכול לגייז הזמן שלא יהא קרוע על פני כולה כלל לא השתי ולא הערב ולפי זה יש לדחות מה שהבאתי ראי' מדברי הרשב"א שהביא הש"ך ס"ק ט' דיש לומר דכוונת הרשב"א שהיה אחד קרוע על פני כולה ובשני יש נקב גדול דיש לומר דגם בזה הקרע שנטל סביבו ובזה לא בעינן על פני כולו:

ו שנעשה בסכין זהו מה שכתב הרא"ש בתשובה הביאו הטור והנה הסמ"ע פירש דדעת הרא"ש דבכפליו כשר אפילו בקרע ב"ד ונחלק לשנים ודבריו תמוהין דהמעיין ברא"ש יראה להדיא דבניכר שנחתך בסכין היינו שלא היה הקרע בכפליו ובכפליו אז אינו ידוע אם נחתך בסכין או מאליו וכן מבואר בטור והשתא תקשי היכי דמי הך קרע ב"ד אי בכפליו כשר ואי שלא בכפליו אפילו שלא בקרע ב"ד פסול וברור דבכפליו ספק הוא מספיקא לא מפקינן ובלי קרע ב"ד אפילו ספיקא לא הוי דוודאי מאליו נעשה משא"כ שלא בכפליו אז ידוע שנקרע ע"י סכין בכוונה [ועיין לעיל ס"ק ד' דמדברי רב האי משמע דדוקא בנקרע בעיקרו של שטר פסול ע"י סכין ולא בנקרע שלא במקום מן המקומות כלל וכן מבואר בתשובת הר"ן סימן ע"ו להדיא דלהרא"ש הא דפסולין בקרע ב"ד היינו מספק עיי"ש אמנם בגוף דין של הרא"ש חוכך הר"ן שם ועיין לעיל ס"ק ד':

תוכן העניינים

תפארת יעקב חושן משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה