תפארת יעקב חושן משפט חלק א· רבי יעקב גזונדהייט
על חו"מ סימן נ
א
שכתוב בו וכו' גובה בו עיין תומים שהקשה הא לא הוי מוכח מתוכו וכמו כן הקשה בשיב"ש המוציאין שט"ח על אחרים הא לא הוי מוכח מתוכו ואי משום דיוצא מתחת ידו זה לא הוי מוכח מתוכו והביא ראיה מגט ע"ש ודבריו תמוהין לפע"ד דוקא בגט שייך לומר דבעינן מוכח מתוכו שהרי שם המגרש והמתגרשת שניהם עיקרים בגט וכל שלא נודע שם אחד מהן לא הוי מוכח מתוכו אבל בשטרות דלענין בנ"ח פשיטא דלא בעינן מוכח מתוכו כדמוכח להדיא לעיל סי' מ"ט דאפילו עדים אחרים מעידין נאמנין לענין מלוה ע"פ וכל מה דבעינן מוכח מתוכו הוא רק לענין משועבדים אם כן זהו בסכום המעות והלוה והזמן אבל בשם המלוה מאי איכפת להו ללקוחות לידע שמו ס"ס הלוה נשתעבד יהי' מי שיהי' והם יכולין להזהר שלא ליקח ממנו מזמן השטר שנשתעבד וזה ברור ולק"מ:
ב כל המוציאו. הב"ח ומהרי"ט נחלקו בזה דעת הב"ח דגם בממך גובה בו המוציאו אף שאומר שלקחן מאחר בלי כתיבה ומסירה ומהרי"ט חולק דדוקא בכל המוציאו גובה בו בלי כתיבה ומסירה שכך נשתעבד מתחילה לכל מי שיוציאו אבל בממך לא נשתעבד רק לזה שמסר לו ומדברי הנ"י פרק גט פשוט משמע להדיא כדעת מהרי"ט שאחר שפי' סוגית הש"ס בממך כתב וז"ל אמר המחבר ושטר שכתוב בו שנתחייב לכל מוציא אותו בב"ד כשר וגובה בו המוציאו דהא לנפילה לא חיישינן ואי משום שלא נתברר כשכתבו למי נתחייב וקיימא לן דאין ברירה בדאורייתא שאני הכא כיון שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם אין כאן דין ברירה ומיהו שטר זה כל שהוציאו ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שיעבודו לכל אדם שיוציאו מכאן ואילך שלא נתחייב זה אלא במנה בלבד מפי רבינו הר"מ והריטב"א ז"ל עכ"ל והשתא אי ס"ד דדעת הנ"י כהב"ח דבממך ג"כ אפי' בא מכח אחר אינו צריך כתיבה ומסירה א"כ מה זה שכתב הנ"י ענין בפני עצמו ושטר שכתב בו שנתחייב לכל מי שמוציאו הא בהך דינא גופא שייך זה שהרי בזה ג"כ כל המוציאו גובה בי' והוי לי' להקשות מברירה גם לחדש דינו בשובר הגם שכתב ומיהו שטר זה משמע בהדיא דדוקא בשטר זה קאמר והא שייך בשטר שכתב בו ממך דמיירי בי' בש"ס וברור דבשטר שכתוב בו ממך אם באמת בא מכח אחר אינו גובה בו כמו בשאר שטרות גמורים רק בכו"מ רק מה שכל המוציאו גובה בו בשביל שאנו אומרים זהו שלוה בו מעיקרא ולו נתחייב באמת כיון שכתב בו ממך ולא חיישינן לנפילה א"כ לא שייך להקשו' בזה דאין ברירה הא מיד בשעת מסירה באמת לא נשתעבד רק לזה ואם יבוא אחר בו לא יגבה רק בכו"מ א"כ לא שייך בזה ברירה כלל וכמו כן שובר לא שייך דהא ע"כ דהשובר ממנו הוא דאי מאחר א"כ השטר של אחר הוא ואינו גובה בלי כו"מ ואי דהשובר ממנו א"כ פשיטא שהרי נתן שובר ולא שייך הך דינא רק בשטר שכתוב בו כל המוציאו יגבה בו והשתא מעיקרא לא נתחייב לאיש מיוחד שהרי אפילו נודע שהמוציאו לא לוה כלל גובה בו בלי כתיבה ומסירה והיינו דכל המוציאו הוברר שלו נתחייב ושפיר שייך להקשות דאין ברירה והוצרך לתרץ דהכא לא שייך ברירה וכן שובר מאיש אחר מועיל לגרע השטר שלא יגבה בו המוציאו אף שאין השובר ממנו וזה ברור וכיון שהנ"י והר"מ והריטב"א דעתם כמהרי"ט העיקר כדבריו ודלא כהב"ח:
ג מתוך שנאמן לומר פרעתי וכו' עיין תומים ס"ק ד' דבנפילה דיחיד אינו נאמן במיגו דהוי במקום חזקה אלימתא ושכן כתב בספר בני שמואל ע"ש אבל מדברי הש"ך לקמן סי' ס"ט ס"ק ט"ו מבואר להדיא דאפילו בנפילה דיחיד נאמן במיגו דפרעתי דולפענ"ד עיקר כדבריו דהא קיימא לן כרבא ולדידי' פשיטא דאין חילוק כלל דאל"כ מאי מייתי ראי' דלא חיישינן לנפילה משני יב"ש כיון דע"כ לא דמי דבזה כהאי גוונא אינו נאמן לומר ממני נפל וכאן נאמן א"כ מנין לנו להוכיח דלא חיישינן לנפילה כיון דע"כ התם שאני וברור דלר' אין חילוק כלל בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים א"כ כמו דבנפילה דרבי' נאמן במיגו ה"ה נפילה דיחיד וזה ברור וראיתי באורי' סי' ס"ט שם דליתא להש"ך כמו שכתב כאן ולפי מה שכתבתי דברי הש"ך מוכרחין ועיין בסמוך ס"ק ד'. והנה מהרש"ך כתב דהרשב"ם חולק על דין זה דפי' בכתב יד לא שטר בעדים ובאמת דבריו תמוהין שהרי הרשב"ם דעל כתב יד אינו נאמן לומר פרעתי אמנם להליץ בעד הגאון הנ"ל נראה חדא דיש לומר דכוונת הרשב"ם כך דהא בעי' הוא בכתב ידו והוחזק בב"ד אם נעשה כמלוה בשטר שלא יוכל לומר פרעתי אך אפילו אי נימא מדפירש הרשב"ם שם קודם האבעיא לענין משעבדי משמע דכוונתו כאן בלי האבעי' מו"מ אין ראי' דבלא"ה דעת הרז"ה דאינו נאמן פרעתי והוכיח ממשנה דקתני הוציא עליו כתב ידו גובה בנ"ח ולזה סובר רשב"ם לדחות ראי' זו דמיירי בנאמנות א"כ עלה קא מיבעי לן הוחזק מהו ושפיר פי' רשב"ם שאינו נאמן פרעתי אך מ"מ פשיטא דאין מדברי רשב"ם דהכא ראי' דיש לפרשו בנאמנות ובאמת צ"ע על הטור ובעה"ת דלמה להו ליפרושי בשטר בעדים דלשון ואני פלוני לויתי ממך לא משמע כן ואי משום מיגו דפרעתי הי' להם לפרש בנאמנות:
ד נאמן לומר לא לויתי עש"ך ס"ק ז' בשם הב"ח דלהד"ם לא מתי טעין ולא אמרינן דילמא לא כתב לשם חיוב רק למזכרת או שיחק בו או שלא להשביע וכתב הש"ך וז"ל ודבריו צ"ע ועיין מ"ש לקמן סי' ס"ט והיינו דשם הוכיח ויכול לומר לשחוק וכדומה במיגו דפרעתי והרשב"א שם דסובר אינו נאמן דלדעתו על כתב יד אינו נאמן פרעתי אבל לדידן מהני מיגו בכל זה ובאורים סי' זה ס"ק ד' כתב ז"ל אבל אינו נאמן לומר להד"ם ולשחוק בעלמא כתבתיו ב"ח. ואף דהש"ך כתב דצ"ע נראה נכון לדינא כהב"ח עכ"ל. ואני תמה הא הש"ך כתב זה לשיטתו בסי' ס"ט ס"ק ט"ז והתם השיגו באורים ופסק לחלק בין נפילה דיחיד לרבים כמו שכתב כאן בס"ק ד' א"כ נהי דהתם אינו נאמן דהוי נפילה דיחיד הכא דהוי נפילה דרבים פשיטא דנאמן דהא התם בעובדא טעין ממש הך טענה שכתב הב"ח [ובפרט שכבר הוכחתי בס"ק לפני זה דגם בנפילה דיחיד נאמן והיאך הסכים להב"ח כאן אפילו בנפילה דרבים אך באמת בלא"ה תמהנו על הש"ך והאורים שלא דקדקו כלל בדברי הב"ח ופשיטא דלדינו של הב"ח כ"ע מודים ואין בזה ספק כלל שהרי מעולם לא כתב הב"ח כלל שהוא טוען לשחוק וכדומה והוא מצאו דבהא פשיטא דנאמן במיגו דפרעתי כמבואר להדיא לקמן סי' ס"ט דנאמן לומר חתמתי שמי על מגילה ואתה מצאתה אבל מעולם לא לויתי כלל רק כוונת הב"ח דהוא טוען להד"ם סתם בזה אינו נאמן ועל זה כתב דלא אמרינן דילמא וכו' פ' דכיון שהוא טוען להד"ם אנן לא אמרינן דהמעשה כך הי' ולפטרו וזה מבואר לקמן סי' ס"ט והראי' מדקאמר לא לחתום אינש וכו' דילמא משכח אינש דלא מעלי וקשה יטעון באמת שכך הו' וחתם שמו על מגילה ומצאו ויהא נאמן ומזה הוכיחו דאם ישכח ולא יטעון כן אנן לא טענינן לי' וזהו ממש כדינו של הב"ח אבל באומר מעצמו מודה הב"ח דנאמן כמבואר לקמן סי' כ"ט ואפילו להסמ"ע לקמן בשם הרשב"א היינו בנפילה דיחיד כעובדא דהרשב"א ולא בנפילה דרבים אבל אם אין טוען כן פשיטא דאנן לא טענינן לי' שהי' כך ולפי זה מה שהעתיק באורים בשם הב"ח שאינו נאמן לומר לשחוק כתבתיו ליתא ולא כתב הב"ח דבר זה מעולם וזה ברור וביאור דינו של הב"ח פשוט מאוד והב"ח גופא ציין לקמן סי' ס"ט רק שחידש הב"ח דס"ד בשטר כזה שלא נכתב שם המלוה לא שכיח ויותר יש לנו לטעון מעצמנו דהי' כך אף שאינו טוען קמ"ל דאין חילוק כדלקמן סי' ס"ט ועיין לקמן סי' ס"ט בב"י בתשובת הרא"ש שם:
ה ואם נכתב סובר. עסמ"ע וש"ך דקאי ארישא ותומים השיג על זה ולדעתי נראה כדבריו דאפילו אי נימא דצריך כו"מ כל שצריך לבוא מחמת המלוה מ"מ כל שיש בידו שובר אין כח בידו להוציא כיון שנתברר לו שלקח שובר מאחר על זה בשטר ותי' בידו וא"כ מסתמא הי' שלו ולקח בכי"מ נאמן לומר שהי' לו ופרעו לקח שובר אך בגוף הדבר מה שהצריך הש"ך עוד ופלפל שצריך לידע בבירור שזה ידע מהשובר בשעה שלקח השטר ואני תמה שבא ירדו לסוף דעת הנ"י והרב וכן על כל האחרונים יש לתמוה כי נראה לפע"ד ברור שאין לכל דברי הש"ך שורש ועיקר בכאן כלל דוודאי יש לתמוה שןבר זה מה טובו הא פשיטא שאם לא נודע שלקח שובר ואותו שנתן השובר הי' בידו כבר זה פשיטא דלא מהני מידי דהא יכול ליקח שובר ממי שירצה ויפטור את עצמו ואפילו שובר בעדים וע"כ שראו השטר בידו של זה שנתן השובר א"כ במה נפשך אי העדים לפנינו עכשיו ומעידין כן א"כ מה צורך לשובר הא בלא"ה עדים מעידין דפרעו ואי דהכל נכתב בשובר מ"מ מנין לנו שזהו השטר שניתן עליו השובר וכי חד שטר כזה יש בעולם והא יכול לעשות קנוניא וליתן לאחד שטר כזה חדש וליקח שובר בעדים ולפסול שטרו של השני אבל המעיין בנ"י יראה להדיא שכתב וז"ל ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחר ופרעו לו ועשה ממנו שובר ומהו זה הלשון ועשה ממנו שובר הוי לי' למימר ולקח שובר או וכתב שובר וברור דכוונתו דעל השטר נעשה שובר שנכתב השובר על גבי השטר ממש ובזה כתב הנ"י אף שמוציאו שמו אינו כשם זה שנתן השובר מ"מ כיון שהשובר על השטר הרי כבר פרע לאחד שהוציא שטר זה ושוב בטל השטר וכן הרב בהדיא כתב בהגה' ואם נכתב שובר משום אדם על שטר זה וכו' הרי דדייק שנכתב השובר על השטר ואז שום אדם אינו יכול לגבות בו מאחר ששוברו בצידו אף שהשובר מאחר ולא ידעתי למה הסבו דברי הרב לכוונה אחרת שהבינו דבריו שנכתב שובר על השטר שובר בפני עצמו שבשטר זה נפרע ובאמת כוונתו פשוט כמבואר בנ"י שנכתב השובר על שטר זה ולפי זה בטלו כל דיניו של הרב הש"ך בזה כיון כהשובר נכתב על גביו ובזה ברור נכי"ד:
ו ועיין לקמן סימן ס"א הסמ"ע כתב שם כתבו המחבר גופא והש"ך השיגו כי כוונת רמ"א כאן אף שמעולם לא נתחייב לשום אדם אפילו לזה שמסר לו השטר מהני וכתב שכן מוכח מהרא"ש שהביא משאול שנתחייב להעשיר מי שיכה גלית הפלשתי ובאמת אין מהתם ראיה כלל ולא דמי כלל למחייב עצמו בדבר שאינו חייב שהרי זה היה ענין הנצרך לשאול מאוד להרוג גלית הפלשתי כי היה דבר הנוגע למלכות א"כ הגע עצמך מי שישכור אדם לעשות איזה ענין ואז יתן לו כך וכך ומחייב עצמו פשיטא דאין זה מחייב עצמו בדבר שאינו חייב אבל כשהוא מחייב עצמו באמת בלי תמורה כנגד החייוב לא שמענו מעולם שיועיל לכל מי שיוציאנו וצ"ע כי בלא"ה הרב מהרי"ט חולק בזה כמו שכתב בתומים: