תפארת יעקב חושן משפט חלק א· רבי יעקב גזונדהייט
על חו"מ סימן מד
א ואם לא החזיר אין השטר נפסל בכך לכאורה נ' להוכיח מרשב"ם שם דס"ל ג"כ כהמחבר [וכן ציין הבה"ג] אבל באמת נלפע"ד דלא מוכח מידי והוא דהרשב"ם שם בד"ה אמר רב עמר' כתב וז"ל וגם אם זייפו ויוסיפו בשיטת החלק שאחר ענינו של שטר בשיטה אחרונה לא מעלה ולא מוריד שהרי אין למידין משיטה אחרונה עכ"ל. מבואר לכאורה להדיא דאם לא חזרו מענינו של שטר בשיטה אחרונה וכתבו דברים חדשים אין למידין משיטה דזו אבל לא מוריד ג"כ דלשיטת התוס' והרא"ש מוריד ופוסל כל השטר [ונראה שזו היתה כוונת הרב הנ"ל] אבל באמת הא ליתא ולא דמי להתם כלל דהתם מיירי הרשב"ם להדיא דבאמת חזרו מענינו של שטר בשיטה אחרונה רק הוא יזייף ויכתוב עוד שיטה א"כ שפיר יש לומר דמודה הרשב"ם להרא"ש דאם לא החזיר פסול והיינו משום שלא נעשה כתיקון חכמים והעדים עשו שלא כדין אבל אם הם באמת חזרו רק דאי אפשר לצמצם חזר הוא וכתב שיטה א"כ אי אפשר לפסלו שלא נעשה כתיקון דהא נעשה כדין באמת וכי בשביל זיופו של זה לא נעשה כתיקון כיון דאנו אין למידין ונעשה מתחילה כדין ובשביל זה שאי אפשר לצמצם תקנו שיחזור לכך אמר לא מעלה ולא מוריד רק שאין למידין אבל בלא החזירו כלל ועשו העדים שלא כדין יש לומר דמודה דפסול דלא נעשה כתיקון חכמים גם אין להביא ראיה ממה שפירש רשב"ם מעיקרא בד"ה וצריך שיחזור וז"ל והאי צריך שיחזור הכי מפרשינן לה וצריך שלא יהא כתוב וכו' משמע לכאורה מלשונו שבא לומר דאינו הכרח רק כדי שלא להפסיד ללוה דהא ליתא וכוונתו פשוט דבא לפרש דלא נימא דכוונת ר' יוחנן שצריך שיחזור דהקפידא הוא של החזרה דוקא דבאמת אין קפידא ואפי' בשיטה חלק ליכא למיחש כמו שכתבו התוס' שם לזה פי' דהכוונה למעט שלא נכתב בו דבר חדש לפי שאין למידין ועיין בסמוך בזה: (ב) אלא שאין למידין משיטה אחרונה עסמ"ע ס"ק ב' דאם לא החזיר אפי' יש שיטה חלק אין למידין דלא חלקו חכמים בתקנתם והט"ז והש"ך תמהו עליו דהיינו להרא"ש ותוס' דצריך שיחזור הוא תקנה אבל לרמב"ן אינו רק עצה טובה ע"כ. ולכאורה דבריהם תמוהין דאין כוונת הסמ"ע על התקנה דצריך שיחזור רק על הדין דאין למידין דבהא לא פליג כמו להרא"ש בהך דצריך שיחזור לא פליג אפי' בחלק שיטה דפסול לגמרי בלא החזיר כמו כן להרמב"ן נהי דפליג דזה לא הוי תקנה אבל בדין דאין למידין לא פליג וביותר יש לתמוה אי ס"ד דבחלק שיטה למידין א"כ למה קאמר צריך שיחזור בחלק שיטה דיו וכן תמה בתומים וע"ש שהאריך דכעיקר כהסמ"ע. ואין דבריו נכונים כלל וברור דליתא לדינו של הסמ"ע כמו שאבאר והוא דהתוס' שם בד"ה וצריך שיחזור כתבו וז"ל וא"ת אם בא שטר לפנינו שחתימת העדים רחוקה מן השטר שיטה אחת ולא החזירו מענינו של שטר יהא כשר דלמאי איכא למיחש אי משום דאי בעי הוי מזייף באותה שיטה חלק הא אין למידין משיטה אחרונה ולהא ליכא למיחש שהניחו שני שיטין חלק והוא המלוה זייף בו שיטה אחרונה ויש לומר דוודאי כן הוא שהוא כשר וכו' מיהו מסתבר דפסול גזירה אטו היכי דלא הרחיק שיטה אחת דלא מישתחיט לאפלוגי בהן אלא בין הרחיקו ללא הרחיקו בעינן חזרת השטר עכ"ל. ויש לתמוה בדברי התוס' הללו דהא פשיטא דבהא קים להו דאם לא החזיר מענינו של שטר בלא הרחיק דפסול לגמרי כל השטר אף דליכא למיחש לזיוף וכמבואר להדיא בדברי התוס' שם קס"א ע"א סוף ד"ה ונחוש שהקשו לרחב"ג היאך יעשנו פשוט הא בפשוט איכא חזרת השטר ובמקושר ליכא א"כ כשיעשנו פשוט ולא יראו חזרת השטר יפסילהו ע"כ מבואר להדיא דפסול לגמרי דאל"כ אכתי יש לחוש שיעשנו פשוט ולא ילמדו באמת משיטה אחרונה וכן מבואר בד"ה וניחוש בתחילה דהקשו היכי גייז הא יהא פסול כיון דלא מיהדר הרי להדיא דפשיטא להו דפסול לגמרי ומהכא נמי מבואר כן דאל"כ הוי להו ליספוקי בלא הרחיק כלל והשתא ע"כ צריך לומר דטעמייהו כמו שכתב הרא"ש כיון דחכמים תקנו להחזיר כדי שלא יבוא היזק למלוה שאין למידין א"כ אם לא עשו כן שלא כדין עשו ופסול והשתא תקשי מאי קשיא להו עכשיו הא מ"מ כיון שאין למידין משיטה אחרונה אפי' בחלק לכ"ע לשיטת הסמ"ע א"כ ממילא שייך תקנת חכמים לחזור בחלק כמו בלא חלק דסוף סוף אין למידין א"כ בלא החזיר הרי לא נעשה כתיקון חכמים ופסול לגמרי וע"כ צריך לומר דבס"ד דסבירי להו לתוס' דלא אמרינן לא פלוג לפסלו לגמרי ממילא למידין ג"כ בחלק וכיון דלמידין ממילא לא שייך תקנה בזה שיחזור דהא אפי' בלא חזרה למידין וא"כ לא הוי שטר שלא נעשה כתיקון חכמים וכשר וזה ברור ובהכי ניחא מה שיש להבין מה זה שהקשו יהא כשר ותרצו דבאמת כשר ומה ס"ד להקשות ומאי סברא ודייוק היה להם שלא יהא כשר ודוחק לומר דסמכו על מה שהקשו אח"כ כיון דתירצו מיד דבאמת כשר ולפי הנ"ל ניחא דכוונתם כך דבקושיא סליק אדעתייהו דמדקאמר צריך שיחזור והטעם שאם יביא לפנינו בלי חזרה לא נלמד ממנו משיטה אחרונה משמע דחלק ג"כ לא נלמוד דאי בחלק נלמוד למה צריך שיחזור הא בחלק סגי וע"כ דגם בחלק לא נלמוד לכך צריך שיחזור ועל זה הקשו באמת אם בא לפנינו חלק למה יפסל הא ליכא למיחש למידי וכיון דבאמת יהא כשר למה צריך שיחזור ועל זה תרצו דבאמת כשר והכוונה צריך שיחזור כמו שפירש רשב"ם דעיקר בא למעט שלא יכתוב דבר חדש ובזו התקנה לא בחלק והפי' כך דמענינו של שטר יכול לחזור לא דבר חדש אבל בחלק בוודאי מותר ע"ש ברשב"ם [ומדברי הרשב"ם הללו מבואר ג"כ דלא כסמ"ע רק בחלק מותר ללמוד משיטה אחרונה] עכ"פ מבואר מדברי התוס' דבס"ד השטר כשר ולמידין והשתא ממילא הרי לא תרצו אלא דתקנת החזרה אף בהרחיק דלא פלוג לכך פסול אבל הרמב"ן דלא סבירא ליה הך ואפי' בלי הרחיק השטר כשר א"כ כ"ש דבהרחיק דלמידין דהא התוס' דפסלו בהרחיק לעולם לולא דלא פלוג בתקנת החזרה הכשירו אפי' ללמוד משיטה אחרונה בהרחיק כס"ד בתוספות אם כן כ"ש להרמב"ן דלעולם כשר וליכא תקנת חזרה לשיטתו דוודאי כשר בהרחיק אפי' ללמוד משיטה אחרונה והשתא לא קשיא למה קאמר צריך שיחזור דא"כ גם להתוס' תקשי דע"כ בתירוץ א' סבירי להו בחלק למידין כמו שהוכחתי וע"כ כמו שפי' רשב"ם שם כנ"ל א"כ גם להרמב"ן לק"מ ומנין לנו דיחמיר הרמב"ן יותר מדברי התוס' בס"ד שכיון דמסקנת התוס' לא סבירא ליה רק כס"ד ודו"ק ואין לומר דמ"מ לפי מה שתרצו התוס' לא פלוג א"כ נהי דלא פלוג בתקנה לא סבירא ליה מ"מ מודה דלא פלוג בהך דינא דאין למידין הא ליתא ואדרבא דאי נימא בהך לכ"ע לא פלוג א"כ למה ליה לתוס' והרא"ש לתרץ דלא פלוג בתקנה דצריך שיחזור ולכך פסול והשתא הוי גזירה לגזירה דבלא הרחיק גופא אין טעם לפסלו רק דעבר על תקנה א"כ נפסול גם בהרחיק דאין התקנה רק משום לא פלוג ויותר הוי להו לתרץ כיון דבאמת לכ"ע אין למידין אפי' בחלק א"כ לשיטתם דצריך שיחזור הוא תקנה א"כ אין חילוק בין חלק ללא חלק דסוף סוף צריך שיחזור דהא אין למידין וא"כ ממילא התקנה שוה בשניהם ולמה להו לטעם לא פלוג בחזרת השטר וברור דסבירי להו להיפך דדוקא בחזרת השטר שייך לא פלוג דהוא מסור לעדים ויש לחוש שיטעו ולא יחזרו בלי הרחיק אבל בדינא דאין למידין דמסור לב"ד לא שייך לא פלוג ואדרבא לב"ד טועין לא חיישינן שילמדו משיטה אחרונה בלי הרחיק והשתא הרמב"ן דסובר חזרה אינה רק עצה טובה ולא שייך לא פלוג ובדינא דאין למידין אפי' להתוס' לא אמרינן לא פלוג א"כ קם תירוץ התוס' בס"ד דבהרחיק כשר ולמידין וצריך שיחזור הכוונה בפי' רשב"ם כנ"ל:
ומעתה אבוא להשיג על ראיות התומים בזה כמו שאבאר ראשונה מה שטען על הש"ך שהחליף שיטתו דבס"ק ה' כתב דגם להיש אומרים לא נפסל לגמרי רק בהרחיק אין למידין ולק"מ ואדרבא מזה מבואר דלא כסמ"ע שהרי היש אומרים לא כתבו שלא ללמוד משיטה אחרונה בהרחיק רק לפי שלא נעשה כתיקון חכמים שאמרו שצריך שיחזור ובלי חזרה אין למידין לכך אפילו בהרחיק אין למידין דהתקנה היתה גם בהרחיק משום לא פלוג וכיון דלא עשה נהי דלא מיפסל לגמרי אבל אין למידין מאותו שיטה אבל זה לא שמענו שלא נלמוד משיטה אחרונה משום לא פלוג דאין למידין רק משום לא פלוג דתקנה שצריך שיחזור א"כ הרמב"ן דלא סבירא צריך שיחזור לתקנה רק עצה טובה ממילא למידין וזה ברור ולא היה כוונת הש"ך בס"ק ה' רק דהרא"ש אינו פוסל רק אותה שיטה דלא נעשה כתקנה שלא יהא בה דבר חדש ומעיקרא היתה התקנה גם בהרחיק משום לא פלוג א"כ להרמב"ן ליתא ודו"ק. ומה שהביא ראיה להסמ"ע מדברי התוס' פרק שנים אוחזין גבי שני' אדוקין בשטר שהקשו על רש"י הא אין למידין וקשה דהא להרא"ש פסול לגמרי א"כ ממילא נלמוד דוודאי היה כתוב כך בתורף דאל"כ עדי' עשו שלא כדין ולכאורה דבריו תמוהין דהא טעמא דאין למידין דהעדים אין מצמצמין ומניחין שיטה ויש לחוש שהוא כתבו בעצמו א"כ התם נמי לא היה כתוב כלל בתורף רק הוא עצמו כתבו במקום ריוח שהניחו העדים שלא יכלו לצמצם וצריך לומר דכוונתו כך דמ"מ כיון דבהך שיטה הקודמת לשיטה אחרונה לא נזכר חזרת השטר א"כ ע"כ דזהו חזרת השטר שלהם דאל"כ הרי לא חזרו מענינו של שטר כלל. אבל באמת דבריו תמוהין ואדרבא אם זו היא קושיא מבואר להדיא מדברי התוס' דלא כסמ"ע כי מה שתירץ הוא דהתוס' סבירי להו כרמב"ן דלא נפסל לגמרי ליתא בוודאי כמו שהוכחתי לעיל מדברי התוס' פרק גט פשוט להדיא דבזו לא נסתפקו התוס' כלל בלי הרחיק דוודאי פסול לגמרי [וכן ציין בהגה' על הי"א תוס']רק גט פשוט] ודוקא בהרחיק כתבו התוס' שם דכשר ולפי זה ע"כ דלא כסמ"ע והשתא שפיר הקשו דאי משום דמשיטה אחרונה נלמוד דכך היה כתוב בתורף מ"מ אין למידין דדילמא הניחו העדים חלק ריווח שיטה אחרונה ואז אין צריך לחזור מענינו של שטר כמו שכתבו התוס' פרק גט פשוט כיון דאז למידין דאין לחוש כלל והשתא הוא זייף וכתב שיטה אחרונה תדע דאפי' בכהאי גוונא אין למידין לשיטת התוס' דאל"כ מה זה שהקשו פרק גט פשוט דבחלק שיטה יכשר מ"מ יש לחוש שיכתב בחלק מאי דבעי וגייז ליה לתורף ונלמד משיטה אחרונה וע"כ דאין למידין מהאי טעמא גופא שמא הניחו חלק אבל לשיטת הסמ"ע קשה ובלא"ה תימה על התומים כיון דאי נימא דלא כסמ"ע פשיטא דאתי שפיר קושית התוס' א"כ היאך מביא ראיה מכאן כהסמ"ע לכן נראה עיקר כהש"ך בזה וכן מדברי רשב"ם כמו שפירשתי דפי' דצריך שיחזור אין הכוונה להקפיד על החזרה דבחלק סגי רק להקפיד שלא יכתוב דבר חדש כנ"ל ומה שפירש אח"כ סוף ע"א שמא יזייף שני שיטין לאו דוקא דאפי' יניח חלק נלמוד משיטה אחרונה רק דמסתמא כל המזייף עושה ככל שטר שלא יהא ניכר זיופו בשינוי משאר שטרות:
ג ודלא כי"א עש"ך דגם הרא"ש לא אמרה רק בהרחיק שלא ללמוד משיטה אחרונה אבל ליפסל לגמרי לא אמר הרא"ש כלל ואפי' בלא הרחיק ע"כ. ואין דבריו נכונים כלל דהא המעיין ברא"ש יראה שהביא ראיה מדברי רשב"ם דכ"ש שלא נעשה כתיקון חכמים פסול והשתא אי כוונת הרא"ש דהכא אינו פסול לגמרי רק אין למידין א"כ ע"כ צריך לחלק דבהך דרשב"ם בשעת כתיבת השטר היה חשש זיוף אבל הכא אף בשעת כתיבה לא היה חשש זיוף א"כ ממילא מנין לו להרא"ש שלא ללמוד משיטה אחרונה מהאי טעמא גופא דהכא שאני דלעולם לא היה חשש זיוף וכן מבואר עוד ברא"ש מתחילה ועד סוף דכל הפלפול הוא לפסול כל השטר שהרי ראשית דבריו נסתפק אם השטר כשר וסיים דכל שלא נעשה כתיקון פסול אף שאין טעם לפסלו ובשיטה אחרונה בלבד מאי שייך כשר ופסול איברא וודאי דברי הרא"ש בלא"ה צ"ע דמאי ראיה מייתי מדברי רשב"ם דהא לא דמי כלל מטעמא דאמרן:
ד אבל אם השיטה אחרונה לחוב' עיין תומים שהאריך להסתפק אם כתוב בשיטה אחרונה דבר חדש קודם החזרה ובאותה שיטה כתוב החזרה אי למידין ממנה ודבריו תמוהין דהא התוס' הקשו בד"ה צריך שיחזור וכן הרא"ש שם באם בא לפנינו שטר רחוקים העדים מן השטר שיטה אחת יהא כשר דהא אין לחוש לכלום ולשמא הרחיקו שני שיטין אין לחוש וקשה אכתי בדין הוא שיפסל שהרי מעיקרא עשו שלא כתיקון חכמים דשמא יכתוב באותו שיטה דבר חדש ואח"כ החזר' מענינו של שטר ויגב' שלא כדין וא"כ ממילא אף עכשיו בבא לפנינו חלק דין הוא שיפסל דהא דעת התוס' דפסול כל שלא נעשה כתיקון חכמים ואדרבא גרע טפי מלא הרחיק דשם אין לחוש רק שעשו שלא כדין במה שלא נוכל ללמוד משיטה אחרונה ובזה יש פוסקים דכשר שאר השטר אבל כל היכי דבשעת כתיבה היה יכול לבוא לידי זיוף פסול לכ"ע לגמרי וברייתא מפורשת הוא הרחיק שני שיטין מן הכתב פסול ואף דהשתא בא לפנינו חלק רק משום דמעיקרא היה יכול לבוא לידי זיוף וא"כ היאך כתבו התוס' דבהרחיק כשר ובלא הרחיק כתבו מקודם שם דפסול ונהפוך הוא כנ"ל וברור דבכהאי גוונא ג"כ אין למידין ושפיר הקשו התוס' דלמאי ניחוש. אך באמת יש לומר דוודאי אם הדין דשיטה אחת חלק כשר א"כ ממילא אין למידין דשמא הניחו חלק ולא היו צריכין לחזור מענינו של שטר כלל ואזיל הוא וכתב בחלק דבר חדש והחזיר מענינו של שטר גם כן אבל לפי מסקנת התוס' והרא"ש שם דבחלק באמת פסול א"כ אפשר דבזה למידין שהרי אין לחוש שהניחו חלק ועשו שלא כדין אך לפי זה ליתא למה שכתב התומים דלהרמב"ן ג"כ בכהאי גוונא כשר והוא תמוה דהא להרמב"ן בחלק כשר דלית ליה תיקון חכמים כלל אם כן יש לחוש שהניחו חלק ולא החזירו ואזיל הוא וכתב מאי דבעי והחזיר ואמת דלפי שיטת הסמ"ע ס"ק ב' דגם להרמב"ן בחלק אין למידין אם כן הכא כיון דלית כאן חזרה קודם לזה רק הך ממילא אין לחוש שהניחו חלק דהא אז אין למידין והיאך לא החזירו מענינו של שטר וע"כ דזהו באמת החזרה א"כ כשר לגמרי ולמידין אבל כבר הוכחתי לעיל ס"ק ב' דעיקר כהש"ך וט"ז דלהרמב"ן וסייעתו בחלק למידין אם כן פשיטא דליתא לדינו של התומים וזה ברור:
ה דוודאי לא זייף. יש לי ספק גדול בהך דינא אם הוא חב לאחרים בשיטה אחרונה שהוא חובתו אי נימא דדמי להך דלקמן סי' מ"ז באומר שטר אמנה הוא דאינו נאמן לחוב לאחרים והכא נמי יש לחוש לזה דבעצמו כתבו לחוב לאחרים ואפשר לומר דלא דמי דדוקא התם אינו נאמן היינו לפי שטענת אמנה אינה טענה נכונה ואנן סהדי דלא היה אמנה כיון דכתב ידן יוצא ממקום אחר רק שאנו רוצין להאמין למלוה מכח הודאות בעל דין א"כ כשהוא חב לאחרים מסתלק הוא מתורת בעל דין ושוב אינו נאמן כמו הלוה בעצמו שאינו נאמן לומר אמנה משא"כ הכא הך טענה אינה טענה גרועה ואדרבא הלוה בעצמו נאמן בזה שהעדים כתבוהו דהא חובתו יכולין לכתוב וא"כ העדים כתבוהו באמת ואינה טענה גרועה ונאמן בזה כמו פרעתי על מלוה ע"פ ושאר הטענות דכח השטר לא אלים הכא דאדרבא מכח השטר גופא הוא פוטר עצמו ומי שבא להוציא ולומר שהמלוה זייף שיטה אחרונה עליו הראיה וצ"ע לכאורה וכ"ש לשיטת הש"ך לקמן סי' מ"ז ופ"ו דאם אומר אישתבע לי ומלוה מודה דוודאי לא מהני בחייב לאחרים אף דאישתבע לי הוא טענה נכונה שהרי לא אלים כח השטר מצד עצמותו לדחות השבועה והלוה עצמו נאמן בה להשביע ומ"מ בחייב לאחרים אינו מועיל טענתו וה"ה כאן כיון דחייב לאחרים נסתלק הוא מתורת בעל דבר והוי כמו זכותו שאין למידין ודו"ק ולברר דין זה הוא על פי מה שנדקדק בדברי התוס' פרק גט פשוט דקס"א סוף ע"ב בד"ה צריך שיחזור דהקשו אם בא לפנינו שטר שהרחיקו העדים שיטה ולא הוחזר מענינו של שטר יהא כשר דלמאי ניחוש אם יכתוב באותה שיטה חלק אין למידין ע"כ ויש לתמוה הא בדין הוא שיפסל טפי מלא הרחיק דהתם ליכא חשש זיוף רק שלא נעשה כתיקון אבל בזה לכ"ע פסול דהא יש לחוש שיזייף באותה שיטה חלק חובתו ויחוב לאחרים ולחובתו למידין וא"כ נעשה שלא כדין ופסול לכ"ע כמו הרחיק שני שיטין והרי קיימא לן אין כותבין ללוה בלא מלוה רק בשטרי אקנייתא משום הפסד לקוחות וכן מוקדם העדים פסולים אם כן בהא נמי הרי יפסיד בזה לאחרים ויכתוב חובתו ובע"כ צריך לומר דסבירי להו לתוס' באמת אם יהא חב לאחרים אף חובתו אין למידין וא"כ ליכא למיחש למידי. אך יש לתמוה לפי זה אי סבירי להו לתוס' בחב לאחרי' אפי' חובתו אין למידין א"כ תקשי שם בתוס' דף קס"ב סוף ע"א שכתבו דאין למידין זכותו חובתו מיהו למידין והשתא תקשי הא דעת התוספות בד"ה צריך שיחזור במסקנא דכל שטר שלא נעשה כתיקון אף דליכא חשש זיוף פסול לגמרי וכן כתבו להדיא דקס"א ע"א בד"ה וניחוש דבלא החזיר פסול אף דליכא חשש זיוף כלל והיינו לפי שלא נעשה כתיקון והשתא תיקשי הך דינא דלחובתו היכי משכחת לה דהא וודאי כמו שתקנו שצריך שיחזור מענינו והיינו לפי שאין למידין ואם יכתבו דבר חדש יגיע היזק למלוה שאין למידין א"כ כמו כן הך תקנה גופא הוא שלא יכתוב חובתו של מלוה בשיטה אחרונה דהא יגיע הפסד ללוה דאולי יהא חייב לאחרים אח"כ ולא נלמוד משיטה אחרונה חובתו וא"כ אף חובתו צריכין שיכתבו קודם שיטה אחרונה ובשיטה אחרונה יחזרו מענינו של שטר וא"כ שטר שנכתב חובתו בשיטה אחרונה ולא הוחזר מענינו של שטר פסול לגמרי שלא נעשה כתיקון חכמים כמו כל שטר שלא הוחזר מענינו וכתבו זכותו ואדרבא זהו גרע טפי דיגבה מלוה שלא כדין כיון דבאמת שיטה אחרונה הוא מתנאי השטר והוא זכות הלוה] א"כ אין מציאות להך דינא והיאך כתבו אח"כ דחובתו למידין. ובאמת על הרב בהגה' יש לומר דאזיל לטעמי' דאפי' לא נעשה כתיקון לא נפסל לגמרי א"כ הכא נמי אף שלא נעשה כתיקון למידין אבל התוס' דסבירי להו דפסול לגמרי קשה כנ"ל ואי נימא דבאמת אפי' בחב לאחרים כותבין חובתו א"כ תיקשי בתוס' הנ"ל מאי קושיא להכשיר בשיטה חלק כשלא הוחזר הא פשיטא דפסול שהרי היה עומד להזדייף וגרע מלא הרחיק והוי כהרחיק שני שיטין ודברי התוס' נראין כסותרין זה את זה וצ"ע ואמת דיש לומר לפי תירוץ א' של תוס' פ"ב דכתובות דלכך אינו נאמן במיגו דמחיל דאין דעתו למחול ולהפסיד חובו וא"כ יש לומר דדוקא התם דאינו נאמן רק במיגו שייך לומר הך סברא דמיגו נסתר בסברא כל דהו הרי דהתוס' גופא כתבו שם דבהך דמצא שובר לא אמרינן הך סברא לפי שאין עיקר הסמך על המיגו דבלא"ה איכא שובר דמוכח א"כ הכא נמי לא חיישינן מתחילה שיכתוב חובתו לחוב לאחרים דהא באמת יכול למחול אם רוצ' אבל לפי מה דקיימא לן כתירוץ שני של תוס' שם דמחילה לא מהני קשה ובפרט לפי מה שכתבתי לקמן סי' מ"ז, דהכל חד תירוץ בתוס' באופן שדין הנ"ל צל"ע ודוחק לומר דהך ר"י המוזכר בתוס' בד"ה וניחוש הוא ר"י הזקן שהביא הנ"י ודעתו דשטר שלא נעשה כתיקון כשר דמ"מ היאך סתמו התוס' והחליטו כדבריו כיון דלפי דעתם בהרבה מקומות ובפרט שם בתוס' הקודם ליתא להך דינא רק דפסול לגמרי ואפי' לר"י הזקן צ"ע דכהאי גוונא מודה דפסול כיון דמעיקרא נעשה שלא כדין שכתבו הפסד ללוה כיון שבאמת היה בתנאי כך וכך והם כתבו תנאי שלו בשיטה אחרונה ואם יהא חייב לאחרים יפסיד הלוה שלא כדין א"כ הוי כמו הרחיק שני שיטין דלכ"ע יפסול ודו"ק:
ו אם סיים השטר בסוף השיטה זהו מאי דמבעיא לן בש"ס שם שיטה ומחצה מהו פי' אי נימא דהך דאין למידין היינו אפילו מחצי שיטה ושיטה שלמה שלפניה א"כ ממילא אם הרחיק שיטה ומחצה כשר או דאין למידין מחצי שיטה אבל משלימה שלפניה למידין א"כ בהרחיקו שיטה ומחצה פסול ופשטינן דכשר וא"כ מבואר דאין למידין מחצי שיטה ושיטה שלימה שלפניה וכתב ב"י סימן מ"ה בשם הרשב"ץ דהאיבעי' הוא בין בשיטה ומחצה בי' במחצה ושיטה ולפי זה אפי' במחצה ושיטה כשר אבל התוס' שם כתבו להדיא דבמחצה ושיטה לא מבעי' לן כלל דפסול רק בשיטה ומחצה הוי האיבעי' וכן כתב הטור סי' מ"ה להדיא והמחבר שם אבל לפעד"נ כדעת הרשב"ץ כמו שאבאר חדא דלפי התוס' קשה דהא הדייוק מברייתא הוא דמדקתני שני שיטות פסול מכלל דבמחצה כשר דאל"כ הוי ליה לאשמועינן רבותא בשיטה ומחצה והשתא אכתי תיקשי הוי ליה לאשמועינן במחצה ושיטה וליכא למימר דמחצה ושיטה פשיטא ליה חדא כמו שאבאר בסמוך דאדרבה יש להכשיר גם בזה ועוד דהא מ" עדיף משני שיטין ואמת דיש לומר דלכך נקמט שני שיטין דאי הוי קתני מחצה ושיטה לא הוי ידעינן שיטה ומחצה דכשר והוי ס"ד דאין חילוק כלל כיון דלמידין משיטה שלימה שלפניה לכך קתני שני שיטין למידק דפחות מכאן כשר והיינו שיטה ומחצה אבל מחצה ושיטה פסול וכמו כן צריך לומר הא דפושט מברייתא דקתני פחות מכאן כשר היינו שיטה ומחצה והא דלא נקט בפסול מחצה ושיטה דבזה לא שייך פחות מכאן אך מלבד הדוחק בזה קשה הא דמסיק דמברייתא ליכא למשמע מינה והיינו משום דמסיפא מוכח להיפך וקשה הא באמת עדיין יש להוכיח דוודאי רישא אתי לאוריי' דשיטה ומחצה כשר וסיפא דנקט שיטה לאשמועינן דמחצה ושיטה פסול ולא סתרי אהדדי כלל ותרווייהו שמעינן מינה הרי דהשתא כיון דלא מוכח מברייתא מידי קשה באמת רישא לסיפא והתוס' שם הרגישו בזה וכתבו דאי נימא שיטה ומחצה כשר הוי כמו שיטה ואי פסול הוי כמו שני שיטין אבל מ"מ קשה דתינח בשיטה ומחצה אבל בשיטה פשיטא דליכא למימר דהוי כב' שיטין א"כ למה ליה דנקט בסיפא כלל שיטה אחת דהא מרישא שמעינן מינה שני שיטין פסול ולא שיטה אחת וליכא למימר דאתי לדייק שיטה ומחצה דהא לא שמעינן מינה כלום כדחיית הש"ס וא"כ פשיטא דהוי לן למימר דבאמת אתי לדייוקא ורישא לשיטה ומחצה דכשר וסיפא למחצה ושיטה דפסול ותרווייהו מצטריך לדייוקא [ופשיטא דליכא למימר דמחצה ושיטה לא צריך כלל כמו שאבאר] וע"כ צריך לומר דבאמת בעל האיבעי' לא שני ליה בין מחצה ושיטה לשיטה ומחצה ושאל בתרווייהו וא"כ שפיר מדחה בש"ס דליכא למימר דאתי לאורי להיפך למחצה ושיטה דמ"ש וסובר דאין לחלק כלל ואי קשיא באמת מה שהקשו התוס' דהיאך ס"ד להכשיר מחצה ושיטה הא יכול לכתוב בחצי השיטה הנשארת מה דבעי ויחזור מענינו של שטר בשיטה השלימה ויגבה שלא כדין לפעד"נ דלק"מ והוא דהא וודאי הך ברייתא דהרחיק שיטה מיירי בהחזיר מענינו של שטר קודם כמו כל השטרות דהא לשיטת התוס' בלא הוחזר פסול והיאך קתני הרחיק שיטה אמת כשר וכ"ש להסמ"ע דאפי' לדידן אין למידין עכ"פ א"כ ע"כ בהוחזר ועוד דבלא"ה כשאין העדים מניחין בכיוון שיטה חלק בוודאי מחזירין מענינו של שטר א"כ אח"כ בהתימה שאין יכולין לצמצם יש ריווח שיטה אחר החזרה והשתא שפיר מבעיא אם החזירו באמת מענינו של שטר ולא צמצמו והניחו שיטה חלק ושיטה הקודמת שהחזירה בה סיימו באמצע שיטה והשתא שפיר מבעיא ליה אי נימא דהשתא אין לחוש לכלום שאם יכתוב בחצי השיטה הנשארת דבר חדש ויחזור שנית בשיטה השניה באמת לא נלמוד משניהם כלום דהא בשיטה הקודמת בחצי הוחזר פעם אחת מענינו של שטר אם כן אנו תופסים שזו השיטה באמת שיטה אחרונה ומה שכתב אחר כך הוא עצמו כתב כיון דבחצי הוי סייום החזרה ובשיטה השניה לא צמצמו העדים והניחו חלק וכיון דאין למידין אין לחוש לכלום ואם הרחיקו כשר והשתא שפיר קאמר דמברייתא ליכא למשמע מינה דל"ש ליה בין מחצה ושיטה לשיטה ומחצה וצ"ע ועיין לקמן סי' מ"ה שם אבאר עוד בס"ד:
ז היכי דכתוב ביה שריר וקים. עש"ך ס"ק י"ב מה שהאריך לתמוה בזה דמ"מ כיון דאם לא נכתב שריר וקיים כשר א"כ יש לחוש שמא הניחו העדים חלק דאי אפשר לצמצם והוא זייף וכתב שריר וקיי' והוא תמוה לכאורה והש"ך תירץ דהמחבר מיירי כשלא הוחזר מעיקרא מענינו של שטר א"כ מסתמא כתבו העדים שריר וקיים דאי הוא כתבו בעצמו היאך לא חזרו העדים מענינו של שטר ואף דאינו רק עצה טובה מ"מ היה להם לחזור ע"כ. והוא תמוה דה"מ דהוי עצה טובה אם לא הניחו חלק שיטה דאז לא נלמוד משיטה אחרונה א"כ עצה טובה לחזור מענינו של שטר אבל כשהניחו העדים חלק שיטה בכוונה א"כ אף עצה טובה ליכא לחזור דהא בחלק שיטה למידין כמו שכתב הש"ך להדיא לעיל ס"ק ג' לדעת המחבר והשיג על הסמ"ע שם א"כ בזה אף עצה טובה ליכא א"כ שפיר יש לחוש דהוא זייף וכתב שריר וקיים. אבל לפע"ד נראה ליישב דברי המחבר בפשיטות והוא דהא וודאי דהך דינא שאם לא החזיר מענינו של שטר אין למידין משיטה אחרונה אין הטעם עכשיו משום חשש זיוף דפשיטא דאפי' עדי השטר המעידין על חתימתן מעידין ג"כ על השיטה אחרונה אין למידין ממנה כמו שכתב הב"י להדיא בשם הרשב"א בתשובה הביאו הש"ך לעיל ס"ק ד' וכן מוכרח מהא דקאמר וצריך שיחזור לפי שאין למידין וקשה מ"מ מה צורך לחזור עדים שיעידו על חתימתן יעידו על שיטה אחרונה ודוחק לומר דעיקר הטעם שמא ימותו דא"כ גם בחתימת העדים שמא לא ימצא לקיים וע"כ דכל שלא החזיר דינו כמלוה ע"פ לגמרי ואין למידין מאותה שיטה לפי שאין מוכח מגוף השטר רק העדים מעידין על השיטה הוי כעל פה ולפ"ז נראה פשוט דה"מ בלא כתבו שריר וקיים אבל אם כתב שריר וקיי' אף דשריר וקיים גופא לא מוכח מתוכו מ"מ פשיטא דלמידין משיטה אחרונ' כל שידוע שכתבו שריר וקי' והטעם דע"כ לא שייך מוכח מתוכו רק במשפטי התנאים והחייובים שבשטר שזהו עיקר השטר ומה שנתחייב על זה שפיר לא מהני הגדת העדים בעל פה דאין כאן שטר אבל הך שריר וקיים זהו אינו מחייוב ועיקרו של שטר רק קייום השטר שמקיימין מה שכתוב למעלה והגע עצמך חתימת העדים על השטר לעולם לא מוכח מתוכו רק צריך עדים להעיד עליהם וכמו כן קיום ב"ד צריך עדים שב"ד כתבוהו כמבואר לקמן סי' מ"ו א"כ נאמר שאין זה מוכח מתוכו וע"כ דכל שאינו בגוף השטר רק קייום הכתוב בשטר בזה לא בעינן מוכח מתוכו וא"כ הכא נמי הכל שריר וקיים לא בעינן מוכח מתוכו רק שעדים מעידין עליו סגי והשתא דברי המחבר נכונים דלא מיירי הכא כלל מחשש זייוף רק דאין למידין לפי שלא מוכח מן השטר ואף דעדים מעידין על השיטה אחרונה ובזה קאמר דאם כתוב בשטר שריר וקיים כשר ולמידין משיטה אחרונה דהא מוכח מתוכו מחמת השריר וקיים ואי דשריר וקיים גופא לא מוכח מתוכו לא איכפת לן כיון שאינו רק קייום השטר כנ"ל ברור והשתא אתי שפיר מה שכתב המחבר לקמן ס"ט האידנא דנהגו לכתוב וכו' וזהו לשון הטור ויש לתמוה דהטור לטעמי' שלא הכשיר רק עכשיו שאם לא כתבו שריר וקיים פסול אבל המחבר אפי' לדין הש"ס מכשיר כאן ולמה כתב לקמן האידנא ועיין תומים שם שהרגיש בזה ולפי הנ"ל ניחא דוודאי מודה המחבר דלדין הש"ס חיישינן לזייוף והכא לא מכשיר רק בנודע דכתוב שריר וקיים דליכא למיחש לזייוף משא"כ בלא שריר וקיים אין למידין משיטה אחרונה אפי' נודע שכתבו שיטה אחרונה כנ"ל ודו"ק:
ח וי"א שאם היה מחק ולא נתקיים פסול. עש"ך שהאריך להכריע כדעה זו והביא מדברי הנ"י שכתב כן מן הירושלמי והיינו מדאמרינן שם בירושלמי כל שאתה יכול לתלות במחק תלה ובאמת המעיין בירושלמי יראה להדיא דאיתא שם על הך מימרא מהו כל שאתה יכול לתלות במחק תלה ולפי הפי' שם מבואר להדיא להיפך דמפרש כגון שטר קדושין למעלה כתב תנאי ולמטה תנאי זה על המחק אז אמרינן דחזרה היה וחזרו ורצו שיהא קידושין בלי תנאי א"כ מבואר דאינו ענין לדין זה והיפך מוכח דהקידושין קיימין והמחק אינו פוסל השטר. גם מה שדחה הש"ך הראיה מתוספתא דמגיפו אפי' בניכר פסול ובאמת הטור כתב להדיא בניכר כשר כגון סלעים דאינון וזהו בתורף וא"כ מה שתירץ על הקושיא מגט ליתא ובאמת נראה דכוונת הטור דוודאי אין חילוק בין מגופו לשלא מגופו רק דבגופו דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות ממילא. בטל השטר כיון דאינו ידוע מי הלוה ומי המלוה רק במעות איכא גוונא כגון כסף זוזין דסתמא שנים ואין זה מחק בגופו כלל הלכך בגט שהכשירו שם היינו באמת בניכ' ומ"מ בתורף פסול דבזה לא שייך ניכר בשם האיש ואשה וממילא בטל לגמרי וצ"ע ועמ"ש לעיל סימן מ"ב ס"ק ד': (ט) שטר שיש בו גרר. עש"ך שתמה דהרמב"ן לטעמי' דפרעון על גבי השטר לא מהני אבל לפי מה דקיימא לן לקמן סימן ס"ה דכשר א"כ הכא ניחוש לפרעון ולק"מ דוודאי אם כתב פרעון מאחוריו סובר דהשטר בטל דאין ראיה מסמפון כמו שדמה הש"ך דהתם מיירי שלא נכתב על השטר אבל במחק מכשיר מן הטעם שכתב הרמב"ן שם בתשובה סי' ק' להדיא דדוקא מחק בגוף השטר פוסל דהרי איתרע חזקתו באותו דבר שהוא בא להוציא שהרי כל כחו אינו רק מחמת השטר והרי יש ריעותא בגופו אבל כאן השטר כשר רק אתה בא לפסלו מצד אחר מן הפרעון והואיל והוא אינו בא מכח זה אין הריעותא בגופו וכשר. ולפי זה נראה פשוט דאם כתוב בו פרעון מאחוריו ויש בו מחק ג"כ והוא טוען שפרע יותר אפילו למאן דמכשיר הכא היינו הטעם משום דאין הריעותא בגופו אבל בזה אף דקיימא לן כתוב בו פרעון ביני שיטי לא חשיב כפוגם שטרו לחייבו שבועה מ"מ בפרעון ביני שיטי ומחק לכ"ע חייב שבועת פוגם שהרי בא להציל עצמו משבועה באותו פרעון ביני שיטי והרי יש ריעותא בגופו באותו הפרעון ודוקא לענין להכשיר השטר גופא הוי ריעותא שלא בגופו אבל לא להנצל משבועת פוגם וזה ברור ועיין לקמן סי' פ"ד ישבתי בזה דברי המחבר שם:
י שאין לקיים המחקים. עש"ך ס"ק ט"ז דהיינו דוקא כשמקיים למטה בשיטה אחרונה או סמוך לה ממש אבל למעלה אין לחוש אפי' בכתב דק והע"ש לא כיוון יפה עכ"ד. ואני תמה דאדרבא מדברי התוס' שם מבואר כהע"ש דשם מבעיא לן שני שיטין שאמרו הן ואוירן או לא ופשיט דע"כ הן ואוירן דאל"כ שיטה אחת למאי חזיה ופי' רשב"ם דהראיה מרישא הרחיק שני שיטין פסול הא לא יוכל לכתוב רק שיטה אחת וכתב דק יהא ניכר וכתבו התוס' דמסיפא הרחיק שיטה אחת הוא דפשיט ומרישא לא מוכח מידי דיש לומר באמת למידין משיטה אחרונה דהא דין דאין למידין דייק מהך ברייתא א"כ יש לומר בהיפך באמת למידין רק רישא פסול לפי שעכ"פ יוכל לכתוב שיטה אחת וסיפא כשר דאפי' שיטה אחת אינו יכול ובאמת הן ולא אוירן וע"כ דמסיפא פשיט דאי בלא אויר מקמש"ל ופשיטא דכשר כיון דאינו יכול לכתוב כלום ואי יכתוב שיטה אחת כתב דק יהא ניכר ע"כ דברי התוס' ולפי זה מבואר מדברי התוס' להדיא דאפי' אם יהא הדין למידין משיטה אחרונה אין לחוש בשיטה חלק בלי אויר שאינו יכול לכתוב כלום ואפילו כתב דק יהא ניכר ולפי זה ממילא אפילו בין שיטה לשיטה אם הרחיק כמלא שיטה בלא אויר כשר דמה בכך דבאמצע למידין הא עכשיו אזלינן בשיטה זו דאפילו בשיטה אחרונה למידין ומ"מ בהרחיק שיטה בלי אויר כשר א"כ שיטה אחרונה ממש כמו בין שיטה לשיטה כיון דלמידין א"כ כמו בהרחיק עדים משיטה אחרונה כשר כמו כן בין שיטה לשיטה כשר ולפי זה ממילא אם נכתב קייום בין שיטה לשיטה בכתב דק פסול דיש לחוש באמת הרחיקו כמלא שיטה וכתב הוא כתב דק כמו בשיטה אחרונה דמכשירין הרחקה מהאי טעמא שאם יבוא לפנינו בכתב דק יהא פסול ודברי הע"ש נכונים ודברי הש"ך לא נתבררו לי אם לא דנימא דהש"ך מפרש דברי התוספות דדוקא לפי' הראשון בשני שיטין הוי קשיא להו דיכתוב שני שיטין דקות והוצרכו לומר דבאמת לא יועיל כיון שנכתב בדקות אבל בשיטה אחת אפי' כ' דק אינו יכול לכתוב ופשיט מסיפא דמקמש"ל הא אינו יכול לכתוב כלום אבל הוא תמוה דהא בפי' שני ס"ל דלמידין וא"כ כמו דבשני שיטין יכול לכתוב שני שיטין דקות אפי' בלי אוירן ה"ה בשיטה אחת בלי אויר יכול לכתוב שיטה אחת דקה ולמידין וע"כ משום דאם יכתוב דקה אפי' אי למידין לא יועיל מחמת השתנות שאר השטר וא"כ ה"ה בין שיטה לשיטה ועכ"פ אין כאן קושיא על הע"ש דהוא מפרש כמו שכתבתי ועוד אם הפי' בתוספות כך לא מוכח מדברי התוס' דינו של המחבר דוודאי לפי' ראשון מוכרח לומר דכתיבה דקה לא יועיל אבל לפי' שני דהראיה הוא מסיפא ואז ליכא כתיב' דקה כלל בשיטה אחת בלי אויר א"כ שפיר יש לומר דבאמת כתיבה דקה כשר וע"כ צריך לומר דגם לפי' שני קשה כיון דלמידין יש לחוש שכתוב בשיטה אחת בלי אויר שיטה אחת דקה כמו בלי אויר שני שיטין דקות וא"כ דברי הע"ש מוכרחין כנ"ל ודו"ק: (יא) כשיעור שריר וקיים. עש"ך ס"ק י"ז שהאריך לתמוה על המחבר בזה וביותר על הטור דהאיך כתב באויר שיטה כשר הא הוא פוסל בלא החזיר מענינו של שטר אפי' אם הניחו חלק גזירה הרחיקו אטו לא הרחיקו והוא תמוה לכאורה. והנה דברי המחבר יש ליישב בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל ס"ק ז' דאפי' לדעת ב"י בשם הרשב"א דאם עדים מעידין על שיטה אחרונה לא מהני דבעינן מוכח מתוכו וכן עיקר מ"מ מודה בשריר וקיים דאינו מגוף חייוב ותנאים שבשטר רק קייום על מה שלמעלה בזה לא בעינן מוכח מתוכו וכל שעדים מעידין עליו הוי שפיר קייום מעליא ומהאי טעמא כתב המחבר לעיל דאפי' לדין הש"ס היכי דכתוב שריר וקיים. למידין והיינו שנודע בוודאי שנכתב שריר וקיים כמו שכתבתי שם באריכות ע"ש ולפי זה הכא נמי בהכי מיירי שנודע שנכתב שריר וקיים לכך בפחות כשיעור שריר וקיים אין לחוש והוי ממש מוכח מתוכו מכח השריר וקיים השני המעיד עליו אבל כשיעור שריר וקיים יש לומר דהראשון היה שריר וקיים והשני זייף הוא מעצמו ואתי שפיר ולפי זה יש ליישב דברי הטור ג"כ והוא דוודאי מה שפוסל הטור בהרחיק שיטה ולא החזיר מענינו של שטר והיינו דחכמים תקנו לחזור לעולם גזירה אטו לא הרחיקו ואז אם יכתבו דבר חדש יפסידו למלוה שהרי הוא רוצה שיהא הכל בשטר ויהא עליו דין שטר ושיטה אחרונה אינה בשטר כלל ואפי' יבואו עדים ויעידו עליה או עידי השטר בעצמן לא יועיל דלא מוכח מתוכו ולכך צריך לחזור וגזרו גם בהרחיקו ולפי זה ה"מ אם כתבו בשיטה אחרונה דבר חדש מעניני השטר ותנאיו אבל אם כתבו בשיטה אחרונה קייום מחקים ותלויו' דזה אינו רק קיום על מה שלמעלה ובזה לא בעינן מוכח מתוכו ואם יבואו עדים ויעידו עליו יועיל שפיר והוי שטר מעליא א"כ בזה לא תקנו חכמים שיחזור דוקא שהרי שטר גמור הוא רק אם לא ימצא עדים להעיד על הקייום וא"כ מה יעשה אם לא ימצא עדים להעיד על החתימה והרי יכול להעמיד עליו עדים רבים א"כ פשיטא דלא נפסל השטר בזה משא"כ בכתבו בו דבר חדש לא יועיל עדים דלא מוכח מתוכו ולפי זה בכתבו בו קייום מחקים לא נפסל השטר דלא מיקרי שטר שנעשה שלא כתיקון כיון שיש לו דין שטר כנ"ל ולפי זה הכא נמי אם יש אויר שיטה למידין הקייום משיטה אחרונה כיון שאין לחוש לזיוף ואין לפסלו מאחר שלא נעשה כתיקון דהא נעשה כתיקון ולא שייך לגזור בו אטו לא הרחיקו דאף בלא הרחיקו אין קפידא כיון שיכול להיות שטר גמור על פי עדים ודו"ק היטב:
יב וה"מ כשהעדים מוחזקין ביודעין עש"ך דבכל דוכתא ג"כ דוקא ביודעין והשיג על הב"ח והנה לכאורה יש להביא ראיה לדבריו מפי' שני של התוס' דף קס"ג בד"ה שיטה אחת דפשיטות הוא מסיפא הרחיק שיטה אחת כשר פשיטא דהוא אינו יכול לכתוב כלום וקשה מאי קושיא הא יש לומר ברייתא מיירי בסתם עדות וס"ד דיש לחוש שהם הניחו יותר ויוכל לזייף קמש"ל דכשר ולא חיישינן ולעולם למידין משיטה אחרונה והן ולא אוירן ועכצ"ל דבאמת בסתם פסול דיש לחוש שהרחיקו יותר וע"כ ביודעין ושפיר פשוט אלא שאני תמה חדא מה זה שנטרו הטור והמחבר בזה עד עכשיו ומיד בריש הסי' שכתבו הדין דאין למידין משיטה אחרונה היה להם לומר דדוקא במוחזקין ויודעין גם קשה לפי הבנת הש"ך אם בהוחזר מענינו של שטר בשיטה אחרונה והכל כדין יש לחוש שמא העדים לא ידעו והרחיקו שני שיטין והוא זייף וכתב שיטה אחת זכותו ושיטה שני' החזיר ולא מצאנו בשום מקום בשטר כשר ככל דיני שטר שלא יוכשר רק אם העדים מוחזקין ויודעין ומשמע בכל דוכתא דאוקמינן אחזקה דמסתמא יודעין ובזה יש לדחות ראיה הנ"ל דליכא למימר דקמש"ל כך דא"כ בלי הרחקה כלל יפסול ודו"ק [ולהיפך אין להוכיח מפי' ראשון בתוס' דילמא הטעם בסיפא דחיישינן שהניחו עוד שיטה דא"כ בשיטה אחת ג"כ יש לחוש לזה וכן לשון הברייתא גופא מורה בסתם דהא רישא בהרחיק שני שיטין ע"כ באין יודעין רק בסתם א"כ סיפא נמי בסתם ודוחק לו' דברייתא על עיקר הדין מיירי דהא משמע דמיירי בשטר הבא לפנינו לכן נראה ברור דדוקא הכא שיש מחק לפנינו אמרינן כן אבל בעלמא אמרינן מסתמא יודעין כנ"ל וצ"ע: (יג) שטר שאין בו שריר וקיים פסול ואין לעדים לחתום וכו' עש"ך ס"ק כ"א שפי' בזה דאין לעדים לחתום לכתחילה אבל אם בא לפנינו שטר בלי שריר וקיים והעדים סמוכים לגוף השטר בלי הרחקה כשר רק אין למידין משיטה אחרונה ודוקא להטור דשטר לא נעשה כתיקון פסול הדין הכא דפסול ולא להתחבר עכ"ד ואני תמה דהא ע"כ צריך לומר שטעמו דוודאי העדים לא הרחיקו שיטה דאל"כ לא היה להם לחתום בלי שריר וקיים שהרי יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה בשריר וקיים וחזקה על העדים שעשו כדין א"כ בוודאי לא הרחיקו כלום והם כתבו שיטה אחרונה א"כ מהאי טעמא גופא למה לא נלמד משיטה אחרונה להתחבר כל שהעדים סמוכים לכתב דהא בוודאי כתבו הם שיטה אחרונה דאי הוא זייף היאך הניחו העדים חלק שיטה הא יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה ולפי זה גם להטור דין הוא דכשר דהא נעשה כתיקון כיון דלמידין משיטה אחרונה ודוחק לומר דגם בזה גזרו הרחיקו אטו לא הרחיקו כמו שגזרו בימי הש"ס הרחיקו אטו לא הרחיקו. ועוד דמ"מ להמחבר למה לא נלמד ג"כ משיטה אחרונה מטעם הנ"ל ובאמת צריך לומר דכוונת הש"ך דוודאי חיישינן שהניחו חלק לכך לכתחילה אין לעשות כן רק מ"מ בבא לפנינו כיון דאין למידין שוב אין לחוש לכלום עכשיו ולמה נפסלנו עכשיו הכל אבל ללמוד אי אפשר דשמא הניחו חלק והוא תמוה מאד דכיון דחיישינן שהניח חלק א"כ מהאי טעמא פסול לגמרי אפילו להמחבר ודוקא לעיל מכשיר המחבר לדין הש"ס בלא החזיר דלא הוי שטר שיכול לזייף רק שלא נלמוד משיטה אחרונה אבל עכשיו דבשריר וקיים למידין א"כ כיון דחיישינן שהניחו חלק ממילא פסול לגמרי שהרי היה שטר שיכול לזייף ולכ"ע פסול כמו הרחיקו שני שיטין אף שבא לפנינו חלק וליכא למיחש לזיוף מ"מ מעיקרא בפסול נעשה ואף זהו כמוהו דאם הניחו חלק מעיקרא נעשה בפסול שהרי היה יכול לזייף ולכתוב שיטה אחרונה עם שריר וקיים ונלמוד ממנה ולכ"ע שטר שיכול לזייף פסול וע"כ דסובר דלא חיישינן שהניחו חלק דחזקה שעשו כהוגן כנ"ל א"כ מהאי טעמא נלמוד ג"כ משיטה אחרונה ולענין הדין ברור דאפי' האידנא דכתבינן שריר וקיים אם לא כתבו שריר וקיים אפי' מחמו תיכף אחר השטר בלי הרחקה מ"מ חיישינן שמא הרחיקו עדים שיטה וממילא פסול לגמרי דהוי שטר שיכול לזייף ונעשה בפיסול ופסול לגמרי לכ"ע ואי משום דנימא דוודאי עשו כדין ואם היה מרחיקין לא היה חותמין בלי שריר וקיים הא ליתא דא"כ בש"ס גופא שאמרו צריך שיחזור לפי שאין למידין משיטה אחרונה והטעם מפני שאין יכולין לצמצם וקשה עדיין למה תקנו שיחזור וחילקו בין שיטה אחרונה לשאר השיטות יהא הדין דבאמת למידין משיטה אחרונה ואז באמת יצטרכו בהכרח לחתום סמוך לשטר מחשש זיוף וע"כ אף דיהא הדין למידין מ"מ יש לחוש דעדים לא יצמצינו ואף כאן אף דעכשיו הדין למידין כיון שכותבין שריר וקיים מ"מ לא יוכלו לצמצם וירחיקו שיטה ויוכל לזייף וא"כ פסול לגמרי שהרי ראוי להזדייף לכתוב שיטה בשריר וקיים וזה ברור ודברי הש"ך תמוהין לפע"ד. ואפשר לומר דכוונת הש"ך דוודאי עכשיו יש ספק אם העדים כתבוהו או הם הרחיקו והוא זייף ולכך מאותה שיטה אין למידין דיד בעל השטר על התחתונה אבל לפסלו כולו אי אפשר דהיכי דבטל לגמרי לא אמרינן ידו על התחתונה אבל זה אינו דהתם שאני דיכול להיות דכך הוא באמת כמו שאנו דנין אבל הכא זה תלוי בזה ואם אתה אומר דאין למידין דשמא הרחיקו וממילא פסול לגמרי ודו"ק וגם אין להאמיני במיגו דהיה כותב שריר וקיים חדא דהוי מיגו להוציא ועוד דהוי מיגו למפרע כיון דאיתחזק בב"ד בלי שריר וקיים גם בלא"ה לא שייך מיגו כמו בהרחיק שני שיטין ובא לפנינו חלק ודו"ק. לכן נראה עיקר דפסול לגמרי לכ"ע אפי' בלי חלק שיטה:
יד תרי שריר וקיים כשר עש"ך שתמה דא"כ אכתי יש לחוש שמא יכתוב שיטה במקום הפנוי עם שריר וקיים שנית ויהא כשר ובע"ש כתב דכ"ה אין חוששין לעדים שירחיקו כ"כ ותמה הש"ך דהא כל הש"ס מלא מזה וכל הדין אין למידין הוא בשביל זה ובאמת לשון הע"ש בבירור שהבין כוונת המחבר דמיירי שכתב לשריר וקיים ראשון עד השני שני שיטין או יותר ושפיר קאמר דכשר דליכ' למימר שהרחיקו כ"כ וחשבו שלא נלמוד שוב אחר שריר וקיי' הראשון ועוד שהיה להם לחוש שמא יגייז לעילא ויכתוב שטר חדש בשני השיטות וזהו כוונת המחבר שני שריר וקיים כשר אבל אין כוונתו דלא הוסיף רק שיטה אחת עם שריר וקיים וזה ברור בכוונת הע"ש איברא בטור צ"ע כמו שהקשה הש"ך. ובאמת נראה ברור דכוונת הטור דוודאי אין הכרח לומר דתרי שריר וקיים יפסל כל השטר רק דלא נלמוד משיטה אחרונה בשריר וקיים האחרונה אם כן אין לחוש לכלום רק הטור לטעמיה אזיל דסובר שטר שלא נעשה כתיקון פסול וא"כ אף כאן כיון דאין למידין הרי לא נעשה כתיקון ולא היה להם לכתוב דבר חדש בשיטה אחרונה לכך פסלי הטור לגמרי אבל הר"ר יהודא אלברצלוני סובר כדעת הרמב"ן והרשב"א דאפי' לא החזיר כלל השטר כשר רק דאין למידין א"כ ה"ה בשני שריר וקיים וזה שכתב הב"י ולענין הלכה כיון שהרמב"ן והרשב"א וכו' וזה שכתב כאן דאם כתב תרי שריר וקיים כשר אלא אין למידין וזה לא הוצרך לכתבו דוודאי יש לחוש שהוא כתבו וזה שכתב הרב דלכתחילה אין לעשות כן דמ"מ כיון דאין למידין לא יכתבו לכתחילה שיטה אחרונה דלא נלמוד מנה כנ"ל ודו"ק ומה שכתב המחבר סי"א עש"ך ס"ק כ"ד ולקמן סי' מ"ה אבאר בזה בס"ד ע"ש: