אור ברסלב

תפארת יעקב חושן משפט חלק א· רבי יעקב גזונדהייט

על חו"מ סימן יט

על חו"מ סימן יח

א' מכניסים. משנה סנהדרין דף כ"ט ופירש"י דבגמרא פריך הא לא אפקינהו ובגמרא משני כר' נחמיה דמוציאין בעלי דינים ופי' הרמב"ם בפי' המשנה ובהלכות דהטעם הוא שלא ידעו בעלי דינים מי הוא המזכה ומי הוא המחייב והטור כתב ג"כ טעם זה אך אחר שכתב דין דהגדול שבהן אומר ופי' ב"י דאמכניסין קאי דהיינו כמו שכתבתי והב"ח והסמ"ע פירשו דאגדול קאי ולא נהירא כלל דהא בסי' י"ח הביא הדין דמוציאין והאיך לא נתן שם טעם זה דהא זה הטעם עיקרו נזכר בגמרא על זה ולא על מה שהגדול אומר ומה צורך ליתן טעם על זה פשיטא דכך ראוי לעשות משום כבודו של גדול ומנין לו להטור טעם זה ולמה נטה מדברי הרמב"ם שפי' טעם זה על מכניסין אלא ברור דודאי בסי' הקודם הביא העיקר הדין דמוציאין רק לפי שבמשנה רמזו דין זה וטעם הנ"ל באמרם מכניסין כמו שפירש"י ועלה דייקינן הא לא אפקינהו לכך גם הטור כתבו כאן אבל על הגדול אין מהצורך ליתן טעם ואולי גם כוונת הטור להשמיענו דאפילו הגדול היה דעתו בהיפך יאמר הוא הפסק כדי שלא יבינו ומחמת כבודו של גדול אומר הוא תמיד:

ב מכלל הולך רכיל. כתב מהר"א שטיין דבכלל לאו זה שלא יאמר אחד לנידון הדיין עשה לך שלא כדין במה שחייב אותך כדאמרינן בהגוזל גבי מגרמותא ע"כ והביאו הב"ח ולפעד"נ דאין כאן ראי' דהתם היה המעשה דרב פסק במוגרמת שנחלקו ריב"י ורבנן דטרפה כרבנן ופגעו רב כהנא ור"א באותו השואל ואמרו לו תרתי עביד לך רב ולא נתברר הפי' מה היה כוונתם אי תרתי לגריעותא שטעה כרבנן גם מה שפטרו לטבח וקאמר דתרתי למעליותא דלגריעותא האיך עביד הכי והא תנן מנין לדיין שיצא לא יאמר אני מזכה וחבריי מחייבין ומה אעשה שחבריי רבו עלי שנאמר לא תלך רכיל ע"כ. ויש להבין באמת מאי ראיה הא התם בדיין היוצא מב"ד והכא באיש אחר ובע"כ דבאמת כלל הוא כל שאי אפשר להפוך הענין ואין נ"מ לבעל דין בדיבורו אין לגלות מי המזכה ומי המחייב דהרי זה בכלל הולך רכיל אבל אם יש נפקותא בזה שעדיין יכול להפוך הדברים או שהבעל דין ילך שנית לפני הדיין שיחקור עוד אם לא טעה אז פשיטא דאין כאן איסור וכן מבואר בלשון אבל מה אעשה שחבריי רבו עלי הרי דמיירי בדבר שאין לו תקנה א"כ הרי אין זה רק לשון הרע והולך רכיל וכן התם דאמרו לו תרתי עביד לך בלי שום פי' ואי כוונתם תרתי לגריעותא כיון שלא אמרו שום טעם רק הולכין ממנו והבהמה נשארת בטרפותה א"כ הרי אין כאן רק הולך רכיל ולפי זה דינו של מהר"א שטיין הוא דוק' ג"כ בכהאי גוונא שאין שום נפקותא אבל כל היכי שעדיין יש נפקותא בזה שיכול לילך אל הדיין או לגלות טעותו לתבוע מן הדיין אם יודה לדבריו פשיטא דמותר וכן הש"ך כתב דאין דברי מהר"א הנ"ל מוכרחין שם ע"ש:

ג שאל אחד מבעלי הדין וכו' כדרך שנתבאר לעיל סי' י"ד וכו'. עסמ"ע ס"ק ב' מה שכתב בזה והניח דברי הרב בצ"ע דבגמרא משמע דבכל הדינים ובכל פסק דין צריך שיכתבו כך. ולפעד"נ דאדרבא בש"ס מוכח להדיא כדברי הרב דהא בגמרא פליגי בה ר"י ור"ל דר"י סבר דכותבין פלוני זכאי ור"ל סובר דכותבין פלוני ופלוני מזכאין ופלוני מחייב ומפרש טעמא דר"י משום לא תלך רכיל וטעמא דר"ל משום דמיחזי כשיקרא והשתא תקשי לר"ל הא בהדיא קתני במשנה מנין לדיין שיצא שלא יאמר אני מזכה וחבריי מחייבין ומה אעשה שחבריי רבו עלי שנאמר לא תלך רכיל והשתא תקשי הא אין כאן רכילות כלל דבלא"ה בפסק דין כותבין מי הוא המזכה ומי הוא המחייב ומזה דייקי הטור ומחבר דדוקא כששאל אחד פסק דין לילך לב"ד הגדול צריך לכתוב מי הוא המזכה לר"ל ולר"א שאחד מזכה ושנים מחייבין או להיפך כדי שידעו ב"ד הגדול שלא בדעת כולם נפסק כך אבל בפסק דין שנותנין לתובע להוציא ממונו אין צורך לכתוב כלום ומה חשש מיחזי כשיקרא יש כאן ובכהאי גונא הדיין היוצא ומגלה הרי זה בכלל הולך רכיל אבל אי נימא דאפילו בסתם פסק דין נחלקו קשה כנ"ל וזה ברור. וכן כתבו התוספות בהדיא דלר"ל כיון דמוכרחין לכתוב אין בזה משום לא תלך רכיל כיון שיש תועלת בזה דלא מיחזי כשיקרא [וזו היא ראיה למה שכתבתי בסמוך ס"ק ב') וכיון דבמשנה אמרו להדיא דדיין המגיד עובר על לא תלך רכיל ש"מ דלאו בכל פסק דין כותבין כך ומה שכתב הסמ"ע ס"ק ג' אין דבריו מוכרחין דוודאי אם כתב סתם מיחזי בוודאי שכולם פסקו בשוה משא"כ אי כתב מדבריהם משמע הכי והכא ואין כאן מיחזי כשיקרא ולפי זה אפי' בכולם שווין יש לכתוב כן ואדרבא אם כותבין תמיד כן אפי' אם יחלקו לא ידע המתחייב אם היו צדדים לזכותו ויחשוב בוודאי שכן הדין האמת מאחר שהסכימו כולם משא"כ לדעת הסמ"ע עכ"פ ידע שהיה צד לזכותו ולבו נוקפו שפסקו לו שלא כדין וזה ברור:

תוכן העניינים

תפארת יעקב חושן משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה