תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן ס
דיני השושבינות ובו סעיף אחד:
סעיף א. כשנושא אדם אשה דרך שריעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה יחזוד וישלח לו כמו ששלח לו לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות (א) ה"ז תובעו בדין ומוציא ממנו ויש בזה כמה חלוקים (ב) ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו דאיתי שלא להאריך בזה: (א) ה"ז תבעו בדין. אבל מת אותו ששלח שושבינות יכול לומר תנו לי שושביני ואשמח בו. כן מבואר בש"ס שם אבל אם שמח עמו ולא פרעו ומת ניתן ליתבע:
ב ולפי שבזמן הזה לא נהנו. מלשון זה משמע דבאמה נהגו בשושבינות רק שלא נהגו לתבוע ולפי זה אפשר לומר דאם תבע נזקקין לו שלא אמרו מקום שנהנו שלא להחזיר רק בקידושין וסבלונות אבל בשושבינות לא נזכר ומ"מ מדלא הזכיר המחבר משמע דלפי שלא נהגו אם תבע אין נזקקין לו. ולפי זה באותן דורונות שנהגו האידנא ליתן לאחן בעת הסעודה כיון שלא נהגו לתבעם האידנא ממילא אפי' תבע אין ב"ד נזקקין ואין מחייבין אותו ליתן כנ"ל:
והנה הב"ש סי' כ"ט דקדק מדברי המחבר דכתב כאן כך ולא בסי' הקודם ש"מ דקניית הבית שייך האידנא ולא ידעתי מה צורך לזה דמאיזה צד נימא דלא שייך האידנא וכי שייך מנהג בכה"ג דצריך כל התנאים ואין דרך כלל להקנות הבית ומסתמא שייר לו כלי בתוכו כהנך עובדי בש"ס ובמילתא דלא שכיח לא שייך מנהג כלל. אך מ"מ בהא נראה במה שאמרו דנקבות שנשאו קודם אין מבטלין הקנין דהיינו דוקא בימיהם דלבת לא הי' האב עושה הנשואין רק החתן אבל האידנא דהאב עושה הנשואין לבתו שפיר יש לומר דכל שהשיא בת קודם לו לא חביב הנשואין גבי' כ"כ שאין אצלו נשואין ראשונים וכ"ש בת גדולה דכבר כתבתי לעיל סי' נ"ט דמוכח מדברי הרא"ש דבהא אפי' בימי הש"ס נתבטל הקנין: