תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן נט
המשיא בנו גדול בבית קנאו ובו ד סעיפים:
סעיף א. המשיא בנו גדול בבית קנה הבית והוא שיהיו נשואין ראשונים לזה הבן ולא השיא האב (א) בן זכר אחר קודם לו ולא שייר האב בזה הכית שייחד לו כלום אבל אם שייר שם אפי' פך אחד לא קנה הבית (וי"א דבעינן ג"כ שישיא לו בתולה (ב) ושיהא לאב בית אתר לדור בו (טור):
א בן זכר אחר קודם לו. ולפי שנראה לפע"ד שהפוסקים לא כיוונו יפה בכאן בכוונת הרא"ש גם נראה לי דבר חדש מדברי הרא"ש לכן ראיתי לבאר הכל על נכון והנה שם אמרו המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול וכו' ודוקא שהשיאו ראשון וכתב הרא"ש ודוקא גדול אפי' קדמוהו בנות ובתר הכי כתב ודוקא שהשיאו ראשון לזכרים. והנה דבר פשוט הוא שהם שני ענינים דמתחילה ביאר דין הנקבות לענין גדלות ואת"כ ביאר לענין נשואין וחדא מחדא לא אתיא דאיכא למימר לענין גדלות יכולין להיות בנות גדולים ממנו אבל מ"מ צריך שיהיו נשואין שלו ראשונים וכמו כן להיפוך אפי' נימא דנשואין אין קפידא רק בזכרים מ"מ לא מפקינן רק נקיבות דומיא דזכרים דהיינו קטנים אבל כל שיש בנות גדולות ממנו לא מהני אפי' אינן נשואין כלל ויש לתמוה על הטור שלא זכר רק דין הנקבות למנין נשואין בלבד כתב עליו הב"י שכ"כ הרא"ש והעתיק דברי הרא"ש הנ"ל ומשמע מדבריו דכל דבריו אחד הם לענין נשואין ובאמת זה אינו דתרתי קאמר הרא"ש ז"ל. ומלבד זה נראה לי ברור דכוונת הרא"ש אינו כפי מה שהבינו דבריו דלהקל בקנין בא במה שאמר אפי' קדמוהו בנות והא ליתא מכמה טעמים חדא דמנין לו להרא"ש דבר ודוקא לענין נשואין איכא למימר דטעמו כיון דבנות לאו בדידי' תליא כמ"ש הגר"א ז"ל אבל לענין גדלות שפיר יש לומר דאינו חביב לו רק כשאין לו שום בת או בן קודם לו בגדלות. ועוד מה זה דמעיקרא כתב ואפי' קדמוהו בנות ובתר הכי בנשואין כתב תיבה אתת לזכרים ומעיקרא ג"כ הי' לו לומר גדול שבזכרים או שיאמר את"כ ודוקא שהשיאו ראשון ואפי' קדמוהו בנות גם מנא לי' להרא"ש הא מילתא ועכ"פ לא הי' לו לומר כדברי הספר החתום רק ליתן טעם לדבריו: לכן נראה לי ברור דהרא"ש לא בא רק לפרש הש"ס שאמרו ודוקא גדול ואינו מובן כלל שהרי בפי' נזכר במימרא לבנו גדול ומה בקשו בהך ודוקא גדול למעט קטן כיון שבפי' נזכר גדול ולזה בא הרא"ש ז"ל לפרש שבאו להורות בזה לחזק ענין הגדלות דבאו למעט קטן אפי' קדמוהו בנות דאכתי היא גדול שבזכרים מ"מ אנן גדול דוקא בעינן ולא קטן אפי' מנקבות. ומעתה מוכח כיון דלענין גדלות באו להורות דנקבות ג"כ מעכבין הגדלות א"כ כיון דלענין נשואין לא זכרו דנקבות מעכבין שהרי לא הוזכר בדברי ר' חנינא נשואין ראשונים כלל רק את"כ במה שאמרו ודוקא שהשיאו ראשון ובוודאי יש סברא לומר דנשואין אין קפידא בבנות כיון דלאו בדידי' תליא כמ"ש הגר"א ועכ"פ הי' להם לפרש להוציא נקבות ג"כ כמו שפירשו לענין גדלות וע"כ דלענין נשואין באמת רק בזכרים קפדינן אבל ה"מ דמפקינן נקבות קטנות ממנו דומיא דזכרים דאיירי אבל גדולות ממנו אפי' אין נשואות כלל מבטלין הקנין כמ"ש ודוקא גדול להורות ולא קטן אפי' קדמוהו בנות:
נמצא לענין הדין כל שקדמו לאותו בן גדולים ממנו הן זכרים הן נקבות אפי' אינן נשואות כלל מבטלין הקנין אבל כל שהוא גדול שבכולם אז אם קדמו, זכרים קטנים ממנו בנשואין מבטלין הקנין אבל קדמו נקבות אין מבטלין כשהם קטנים ממנו אבל גדולות ממנו מבטלין אפי' אינן נשואות ודברי הטור ומחבר צ"ע מתרי טעמא לא מיבעי' אי נפרש דכרי הרא"ש שבא במאמרו זה ואפי' קדמוהו בנות לבטל הקנין פשיטא שהי' להם להזכיר ואפי' היו מפרשים דבריו להקל מ"מ הלא הם שני דברים לענין גדלות ולענין נשואין ולמה לא זכרו רק לענין נשואין וביותר יש לתמוה. בקיצור פסקי הרא"ש שעירבב דברי הרא"ש ולא ירד לסוף דעת הרא"ש בכל מה שכתבתי ע"ש:
ב ושיהא לאב. עת"מ והנה עיקר דין זה נובע מפירש"י גיטין י"ד שפי' בבית שאינו דר בו אלא עשאו בית חתנות לבנו ונראה לי מדבריו שכל שלא נבנה הבית לשם חתנות לבנו רק הי' דר בו מכבר ואפי' עכשיו אינו דר בו או אפי' הבן הי' דר בו מקודם שלא לשם חתנות בכל כי האי לא קנה רק צריך שיהא הבית נבנה לבית חתנות לבנו. אך יש לתמוה כיון דבש"ס לא הוזכר בכל הני דקאמר ודוקא למעט הקנין ולמה לא זכרו הך. גם קצת קשיא לי דמפרש בש"ס ודוקא, גדול ודוקא בחולה כיון דכך בתולה היא לפרש אשה איזה אשה הוי להו לומר מקודם ודוקא בתולה. ומסתפינא לומר מה דמשמע לי לדעת רש"י ז"ל ובזה הי' מקום ליישב דברי הרב בהג"ה שתמה בת"מ ס"ק א' ודו"ק:
סעיף ב. ייחד לו בית (ג) וכלי בית אע"פ ששייר בבית כלי א' לעצמו או היה לו שם אוצר וכיוצא בו קנה כלי חבית אכל הבית לא קנה:
סעיף ג. ייחד לו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה וכן אם ייחד לו בית ואכסדרה בית קנה אכסדרה לא קנה:
סעיף ד. ב' בתים זו לפנים מזו לא קנה אלא הא' שנשא בו:
ג וכלי בית. בש"ם מקשה מהך ברייתא לר' תנינא דאיתא התם כלי' בית קנה בית לא קנה ומשני שאצרו של אביו שם. ויש להבין מאי קושיא הא מצי לאוקמא שנחסרו מהאופנים הנזכרים בס"א והוא מבואר שם בש"ס שלא היתה בתולה או שלא הי' נשואין ראשונים וצריך לומר דמשמע להו דכה"ג אפי' כלי הבית לא קנה והא דקנה כלי הבית בשייר כלי לעצמו היינו טעמא כיון שהיו כל התנאים שיקנה רק הוא בשיור שלו ביטל הקנין ובשיור הכלי לא ביטל רק קנין הבית לא קנין הכלים כנ"ל ועיין בסמוך סימן ס':