תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן נח
כמה כסות יתן לבתו ובו ב סעיפים:
סעיף א. צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו וזהו הנקרא פרנסה. המשיא את בתו סתם לא יפחות לה (א) מכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל בד"א שהי' האב עני (ב) אבל אם היה עשיר ה"ז ראוי ליתן לה כפי עשרו: סעיף ב. התנה עם החתן להכניסה לו ערומה לא יאמר לכשתבוא לביתי אכסנה אלא מכסה אותה ועודה בבית אביה:
א מכסות לשון זה לא נזכר במשנה כלל ולא ידעתי מנין להם דהכוונה לכסות רק כל צרכי הנשואין בכלל ואולי פ"ד הרמב"ם ממה שאמרו שם בתר הכי פסק עמו להכניסה ערומה ומזה משמע לי' דמעיקרא נמי בכסות משתעי אבל אינו הכרת כלל דדין זה דסיפא לא שייך רק לענין כסות ועכ"פ לא ידעתי מנין להם שצריך ליתן על יב"ת דוקא ומה שאמרו בעני שבישראל משנה לשנה מלבד מה שלא נתכוונו לומר שיתן לה שיספיקו משנה לשנה רק שצריך ליתן לה בכל שנה אחרים והבלאות לימי נדותה וממילא פשיטא שיתן לה שיספיקו שאם יקרעו פשיטא שלא יניחה ערומה משא"כ באב שאינו חייב רק לכסות אותה שתבוא לבית בעלה מכוסה לא שייך שיתן לה לשנה דוקא ומאי ענין זמן זה אצל האב ומה שכתב הרמב"ם כמו שביארנו לא נתכוון כלל על דבר זה רק לשאר דברים הנזכרים שם וגם שם לא נתכוון כלל לזה כמו שכתבתי וצ"ע:
ב
אבל אם הי עשיר ראוי ליתן. עת"מ ונראה לי דמגוף המשנה יש להוכיח כן דרישא קתני המשיא בתו סתם לא ופאות מנ' זוז התנה להכניסה ערומה א"כ אי ס"ד דבעשיר צריך ליתן כפי עשרו מה זה שאמרו המשיא בתו סתם אפי' התנה כפי עשרו אין לו ליתן רק נ' זוז כיון שבאמת לפי ערכו אינו יכול ליתן יותר וע"כ דמיירי דלפי ערכו יכול ליתן יותר רק לפי שמשיא סתם ואינו חייב רק נ' זוז כפי עני שבישראל וזה גורם מה שהשיא סתם. ומה שאמרו שמין לפרנסה היינו במת דדנין אי הי' חי הי' נותן כפי ערכו וזה ברור: