אור ברסלב

תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט

על אה"ע סימן מז

על אה"ע סימן מו

עדים המכחישין זה את זה בקידושין או היא אומרת נתקדשתי וחזרה ובו ד סעיפים:

סעיף א. ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה (א) הרי זו מקודשת אפי' כולם דרים עמה בחצר (ב) לא ראינו אינו ראיה שאפשר שנתקדשה בצנעה:

א הרי זו מקודשת. בש"ס אמרינן איפוך שנים אומרים נתקדשה וכו' לא ראינו שנתקדשה וכו'. ויש לתמוה כיון דברישא קמש"ל דס"ד דהוי הכחשה ולא תצא ובסיפא בגירושין לא תצא וס"ד דתצא א"כ ע"כ שיש הפרש בין קידושין לגירושין ולמה לן להפוך הברייתא וע"כ דברישא קמש"ל בנשאת לאחד מעידי' וסיפא בנשאת לאחר ומזה למד הטור דבקידושין ג"כ דוקא בנשאת לאחד מעידי' והב"י הביא בשם ר"י בשם המפרשים ולא ידעתי הא מבואר הוא בטור להדיא והוא מהכרח הנ"ל ועיין בסמוך ס"ג:

ב לא ראינו אינה ראי', לכאורה משמע בש"ס דאף דלא ראינו אינה ראי' ולא תשיב הכחשה מ"מ לכתחילה חיישינן ללא ראינו ג"כ ולפי זה יש להבין על מה שהקשה ב"י במ"ד סי' א' על האגור שכתב שלא ראה נשים שוחטות דלא ראינו אינה ראי' דמ"מ יש לחוש ליתן להם לכתחילה לשחוט דשמא הוי ראי' ומה הכא דאיכא סהדי להיפוך חוששין כ"ש ללא ראינו בלבד. איברא הר"ן כתב הטעם דלא תנשא לכתחילה משום לזות שפתים ולא ידעתי מנא לי' הא ואי משום דקשיא לי' מאי פריך מאי קמש"ל הא יש לומר דקמש"ל סיפא דחוששין לכתחילה ללא ראינו א"כ השתא נמי יש לומר דקמש"ל ללזות שפתים אפי' בלא ראינו וצ"ע:

סעיף ב. (ג) ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ל"ש שזרק לה קידושיה ב' אומרים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה ליש אמרו הב' שמעולם לא הי' לה ספק לא תנשא ואם נשאת תצא ואם נשאת לא' מעידי' ואומרת ברי לי שלא נתקדשתי לא תצא:

ג ב' אומרים נתקדשה וכו'. זהו מהכרח הנ"ל וכן מוכח בש"ס עוד להדיא דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ש"מ דגירושין וקידושין שווין. אמנם בתוס' שם הקשו דהא שנא ושנא רישא מוקמינן בחזקת פנוי' וסיפא בחזקת אשת איש ותרצו דתרי ותרי הוי ספק דרבנן והוי לן לומר תצא מדרבנן והוא דחוק מאוד דמ"מ מרישא גופא קשה דהא ספק דרבנן הוא ומה זה דמקשה מ"ש סיפא. עוד תרצו דדייק ע"כ דאתיא כרבנן מדלא מפליג בין ניסת קודם שבאו עדים לניסת אח"כ ושמעינן לרבנן דקאמרי לא תצא וגם תירוץ זה מגומגם מאוד דמ"מ אין הקושיא רומי' רישא לסיפא רק סיפא גופא האיך נקט תצא הא שמענו בין לרבנן בין לר' מנחם בר יוסי דלאו לעולם תצא ואפי' אי כוונתם להוכיח מרישא דלא מפליג ג"כ קשה דילמא לא מפליג משום שיש הפרש בין קידושין לגירושין ואי כוונתם מדלא מפליג בסיפא חמוה יותר דהאיך נידוק דאתיא כרבנן דס"ל לעולם לא תצא משום דלר' מנחם ב"י למה לא מפליג דלרבנן קשה טפי דלעולם לא תצא לדעתם ואמנם הדברים ברורים דקושית הש"ס להיפוך דע"כ דהך ברייתא לא אתיא כרבנן דס"ל לא תצא רק כר' מנחם בר יוסי ומיירי שנשאת לאחר שבאו עדים והא וודאי דר' מנחם בר יוסי לא ס"ל לדון על החזקה דא"כ אפי' נשאת ובאו עדים למה לא תצא הא הוי בחזקת א"א וע"כ דאינו דן על החזקה כלל וא"כ קידושין וגירושין שווין [תדע דע"כ ס"ל להתוס' דלר' מנחם בר יוסי אין לחלק בין קידושין לגירושין דאל"כ האיך הוכיחו מדלא מפליג דע"כ הוכחה שלהם מרישא כנ"ל ודו"ק] ועוד דלרבנן ג"כ ע"כ לא דיינינן על החזקה כלל דא"כ מה נ"מ בין אחד מעידי' או אתר ס"ס אנן מפקינן לה מיני' מחמת חזקה וע"כ דאין אנו דנין על החזקה להחמיר כ"ש להקל וא"כ מ"ש רישא ודו"ק ודברי התוס' צ"ע בזה:

סעיף ג. (ד) עד אחר אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא היו בה ספק קידושין תגרש לכתחלה ואם זרק לה קידושין א' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא (וע"ל סי' מ"ב סעיף ב'):

ד עד אחר אומר נתקדשה. עב"ש דאם אמר בפני ובפני אחרים חוששין לכתחילה ולא תנשא והיינו בלי העד המכחיש ואמת דבתוס' משמע כן קצת דהקשו אבל תימה למה לא תנשא לכתחילה דאוקמא אחזקה משמע דוקא בע"א מכחיש משום אוקמא אחזקה אבל בלי העד המכחיש הוי חיישינן וע"כ משום דכאן אמר שנתקדשה בפני ב' אבל מדברי הר"ן לא נראה כן אלא אפי' ליכא עד המכחיש ג"כ אין חוששין לקידושין רק למ"ד חוששין לקידושין בע"א אז חיישינן בשותקת וליכא עד המכחיש אבל למ"ד אין חוששין לקידושין בע"א אפי' ליכא עד המכחיש לא חיישינן אפי' לכתחילה וכן מוכח באמת בהך סוגיא דקידושין באשה וחבילה דלא חיישינן אפי' אומר בפני ובפני אחר ואין לחלק ביניהם כלל דאל"כ לא הוי מקשה התם מחבילה מידי וכבר הארכתי בזה בסי' מ"ב ע"ש:

סעיף ד. אמרה היא בעצמה נתקדשתי וחזרה ואמרה פנויה אני תוך כדי דיבור נאמנת לאחר בדי דיבור אינה נאמנת (ה) ואם נותנת אמתלאה לדבריה שאמרה כן תחלה כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים וכיוצא בזה וראינו בדבריה ממש הרי זו נאמנת ואם לא נותנת אמתלאה או שנתנה ואין בה ממש אינה נאמנת ואם קדשה אחר הוי ספק קידושין לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל (י) עד שיבוא ארוסה:

הג"ה. וי"א דכל זה מיירי באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני (ז) שוב אינה נאמנת לומר פנוי' אני דלאו כל הימנה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו:

ה ואם נותנת אמתלא. יש להסתפק הך אמתלא אי צריכה לברר דברי' שכך הי' או שנאמנת לומר שכך היי. והנה מהך עובדא שהביאו בירושלמי בשמואל ואשתו שנתנה אמתלא אתמול לא הוי בחיילי' משמע דנאמנת ליתן האמתלא לומר שכך הי'. אך לכאורה יש להוכיח לדעת הפוסקים דס"ל דגרושה אני אינה נאמנת רק תכ"ד ולא לאחר כ"ד א"כ להימני' גרושה אני במיגו דפנוי' אני עם אמתלא וע"כ דצריכה לברר דברי' שהאמתלא אמת שכך הי' המעשה וליכא מיגו דפנוי' אני אבל מ"מ כיון דבירושלמי הנ"ל מוכת כן וכבר ביארתי לקמן סי' קנ"ב דהעיקר כדעת הפוסקים דנאמנת גרושה אני אפי' אחר כדי דיבור והוכחתי כן בראיות ברורות [וכן מדקתני בסיפא ואם יש עדים ש"מ דאחר כ"ד נאמנת ודו"ק] א"כ אף כאן ממילא נאמנת ליתן האמתנא בלתי שיברר דברי' ואין להקשות למה נאמנת ליתן אמתלא ופנוי' אני בלי אמתלא לא דהא יש לה מיגו דהיתה נותנת אמתלא הא לא קשיא מידי דאל"כ תיקשי להנך פוסקים דס"ל גרושה אני נאמנת אפי' לאחר כ"ד א"כ להימני' פנוי' אני בלי אמתלא במיגו דגרושה אני וע"כ דכל שאין שם אמתלא אינה נאמנת אפי' במיגו לומר שהיתה משקרת מעיקרא דשח"ד מעיקרא אפי' אמרה שקר ולא מהני לסלק שחד"א רק בנותנת אמתלא שהיתה צריכה לומר כן לאיזה סבה אבל בלא"ה אמרינן דשחד"א ומה בכך דנאמנת שאמרה שקר כל שחד"א אפי' בשקר אסור אבל כל שהוכרחה לומר כן לא נתכוונה לשווי' חד"א רק לסיבה שהיתה צריכה אמרה כך אבל כל שאין כאן סיבה שהיתה צריכה אין מועיל מיגו כלל ועמ"ש לקמן סי' קנ"ב באריכות בדינים אלו:

ו עד שיבוא ארוסה. עב"ש וח"מ וסיים הב"ש ולולא דברי המגיד הי' נ"ל לפרש דברי הרמב"ם מ"ש עד שיבוא ארוסה היינו שידוע בעדים שזה הוא הארוס עכ"ד ואינו נכון כלל דא"כ למה יתן המקדש גט עכשיו כיון דבלא"ה אסורה לכל ימתינו עד שיבוא הארוס ויברר בעדים ולא תצטרך גט כלל מזה שקידש עכשיו דלא קיי"ל כר"ה דא"א שפשטה ידה שלא בפני בעלה צריכה גט וע"כ דלא מיירי כלל שיברר בעדים לכך בכל אופן יצטרך זה לגרש לכך נותן גט עכשיו:

ז שוב אינה נאמנת. עח"מ וב"ש והנה בתכ"ד דבר פשוט הוא דנאמנת דכל הודאה שבעולם מהני חזרה תכ"ד רק הר"ן מיירי לאחר כ"ד וטעמו דלא מהני אמתלא כמו דקיי"ל דלא אמרינן אומדנא בהודאה אלמא דלא מהני בהודאה אפי' נראה וניכר שלא נתכוון כך כ"ש כה"ג דהכא לומר ששיקרא מעיקרא והודית לאיזה סיבה זה לא אמרינן ואף דבהודאת ממון מהני משטה ושלא להשביע היינו דבעינן הודאה באתם עדי וכל שהודה סתם אינה חשובה הודאה אבל הודאה באישות לא שייך זה רק כל שהודית ונשתעבד גופה לזה שוב לא מהני אמתלא להפקיע עצמה וכמו דלא מהני אם עשתה מעשה ליתן אמתלא כמו כן לא מהני אמירה בהודאה ליתן אמתלא דאמירה שיש בה הודאה חשיב כמעשה. ומה שהקשו דלהימני' במיגו דגרשתני לק"מ דא"כ כשאמרה פנוי' אני בלי אמתלא להימני' במיגו דגרושה אני למ"ד דנאמנת גרושה אני אפי' אחר כ"ד וע"כ דכל שאין שם אמתלא לא מהני מיגו לומר שאמרה שקר כמו שכתבתי בס"ק ה' ואין צורך למ"ש הב"ש גם דבריו דחוקין ומ"ש נראה לי עיקר:

תוכן העניינים

תפארת יעקב אבן העזר קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה