אור ברסלב

תפארת יעקב אבן העזר קידושין· רבי יעקב גזונדהייט

על אה"ע סימן לב

על אה"ע סימן לא

כיצד האשה מתקדשת בשטר ובו ד' סעיפים:

סעיף א. בשטר כיצד כותב לה על הנייר או (א) על החרם אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי (ב) ונותנו לה בפני עדים וצריך שיכתוב אותן לשם האשה המתקדשת כמו בגט (ג) ואם כתבו שלא לשמה (ד) אינה מקודשת ואינו כותבו אלא לדעתה ואם כתבו (ה) שלא לדעתה הרי זו ספק מקודשת:

סעיף ב. אע"פ שהשטר פסול לקדש בו שמין את הנייד אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו הרי זו ספק מקודשת:

א על החרם. בהלכות גיטין מבואר בכמה מקומות דאנן חיישינן לר"מ דע"ת כרתי ובעינן ע"ח ג"כ ולפ"ז אין לכתוב לכתחילה על דבר שיכול להזדייף וא"כ נראה דה"ה קידושין אין לכתוב על חרס כיון דכתבו התוס' דהיינו דוקא לר"א אבל לר"מ לא [ומ"ש שם דהך דכתובות אתיא כר"מ הוא מגומגם דפשיטא דאליבא דר"א ג"כ יכול לכתוב אתספא דהא באמת לא יהא לו ע"מ ובלי ע"מ לא יאומן. וצריך לומר דכוונתם דהך התם לר"מ ג"כ אתיא אבל הך דהכא אינו רק לר"א] ואנן חיישינן לכתחילה שיהא כשר גם לר"מ כמ"ש בת"ה סי' רל"ב ובוודאי דאין לחלק בין קידושין בשטר לגט בשום דבר. ובת"מ ס"ק א' כתב דבגיטין מבואר בתנאי שיתננו לה בע"מ וה"ה הכא רק סמך על מה שכתב גבי גט והוא תמוה דהא בהדיא כתב המחבר בתר הכי ונותנו לה בפני ב' עדים והיינו ע"מ ולא ידעתי כוונתו בזה. וכתב עוד הב"ש בשם הר"ן דה"מ אם אין עדים תחומים בו אבל אם עדים תחומים בו הוי מזוייף מתוכו ופסול אפי' לר"א. ואמת שכ"כ הד"מ בשם הר"ן ואני תמה דהא הך משנה נשנית גבי גט אין כותבין על דבר שיכול להזדייף וחכמים מכשירים ואמרינן מאן חכמים ר"א דאמר ע"מ כרתי והשתא הא התם ע"כ דאיכא ע"ת דאל"כ בלא"ה הוי פסול לת"ק כיון דסובר ע"ת כרתי וליכא ע"ת וע"כ אפי' איכא ע"ח ואהא פליג ר"א דכשר מבואר דאפי' איכא ע"ח מכשיר ר"א בדבר היכול להזדייף וע"כ דלא דמי למזוייף מתוכו דשלא לשמה וכדומה דהכא ניכר הזיוף ולעולם לא יסמכו על ע"ת כל שיהא כתוב על תרס משא"כ שלא לשמה או פסולים דלא ניכר וכן מבואר להדיא לקמן סי' קכ"ד בש"ע בפשיטות דכשר ומשמע בהדיא אפי' איכא ע"ת שהרי כתב והוא שיתננו לה בע"מ ואי ליכא ע"ת פשיטא דצריך ע"מ דאל"כ ליכא כריתות ומ"מ כשר בע"מ וא"כ לא ידעתי למה זכרו הד"מ וב"י וב"ש כאן דברי הר"ן בפשיטות ולא כתבו עליו כלום ואולי לזה נתכוון הב"ש במה שציין לעיין בסי' קכ"ד ועמ"ש עוד לקמן דבלא"ה יש לחלק בין קידושין לגיטין דדוקא גיטין דלינשא קיימא פסלו רבנן שלא תנשא רק בגט שני אבל קידושין כיון דלקידושין שקיבלה מאחר קודם שאנו דנין על שטר זה כיון דליכא זמן בשטר קידושין בלא"ה הוי קידושין רק על קידושין שאח"כ כיון דמקודשת מאיזה צד ניחוש דתקבל מאתר כיון דמקודשת לזה והוכחתי כן מהש"ס ולפי זה אפי' תחומים בשטר קידושין עדים שלא לשמה אין לפסול כל שיש ע"מ דלא דמי לגט כנ"ל אבל בהך שנכתב על תרס לשמה אין ספק דע"ח לא איכפת לן כלל כמו שהוכחתי:

ב ונותנו לה בפני עדים. עח"מ ונראה שזה תלוי אי נימא דבעינן בשטר קידושין שמו ושמה כמ"ש ס"ד אז לדעת הרי"ף ורמב"ם מהני ע"ת בלבד כמו בגט [רק לא על דבר שיכול לזייף] אבל אי נימא דלא בעינן בשטר קידושין שמו ושמה כלל פשיטא דלכ"ע לא מהני ע"ת בלבד בלי ע"מ ודו"ק: (ג) ואם כתבו שלא לשמה. בעי' דר"ל נפשוט לה דויצאה והיתה כתיב ויש להבין דהא פ"ק דגיטין קתני בברייתא בג' דברים שווי גיטי נשים לעבדים ופריך והא איכא לשמה ולא סליק פרוקא אלא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני א"כ מאי מיבעי' לי' הא מוכח מהך ברייתא דלשמה איתא בקידושין ודוחק לומר דר"ל ס"ל כרבה משום לשמה והוי בכלל מוליך ומביא ולרבא דסובר דשלא לדעתה כשר ליכא לאקשויי דהוי לי' למיתני לשמה שלא לדעתם דבקידושין מהני דמ"מ כיון דשוה לגיטין דלא בעינן דעת דידה לא קא תשיב אבל ר"ל דבעי דלא בעי לשמה כלל קשה. גם קשה לרבה דמוליך ומביא משום לשמה תיקשי הא איתא בקידושין. ומזה הי' נראה לכאורה ראי' למ"ש הרשב"א בתשובה דיש לו פי' אתר בהא דקאמר התם מילתא דאיתא בקידושין לא קתני דלא כפירש"י שם אבל לא נודע מהו פי' זה. ולכאורה אי אפשר לפרש כלל באופן אתר ואולי יפרש מילתא דאיתא בקידושין דשייך בקידושין אף שאין דינו כן משא"כ כל הני לא שייכי בקידושין כלל משא"כ לשמה מחובר יש מקום להצריכם גם בקידושין. או אפשר דפשיטא לי' לר"ל דלכתחילה בעי לשמה מדרבנן עכ"פ רק מספקא לי' דיעבד אי לא חיישינן לקידושין כלל והיינו דלא בעי בעינן לשמה או לא רק כתבו שלא לשמה ולכך לא נקט בברייתא משום דאיתא בקידושין לכתחילה וצ"ע. ואם כתבו לשמה וחתמו עדים עליו שלא לשמה לכאורה דמי לגט דהוי ובאמת נראה לי דגבי חידושיו לא שייך זה כמ"ש בס"ק א' וראי' דהא בש"ס מוקי מעיקרא פלוגתא דר"מ ור"א בכתבו בלי עדים ובתר הכי בכתבו שלא לשמה מבואר דמיירי דתחומים עדים ומ"מ פסול לר"מ והשתא תיקשי לר"א למה כשר הא בבא לפנינו שטר זה נסמוך שלא כדין דהי' מ"מ דכל שלא נכתב לשמה אפי' אי לא בעינן לשמה מ"מ אין לסמוך דהי' ע"ת דהא לא נכתב לה כלל וא"כ לסמוך שלא כדין ואפי' המעשה אמת אין לעשות רק בעדות כשר כמ"ש התוס' פ"ק דגיטין בד"ה מודה ר"א וע"כ דקידושין שאני דאין לחוש דתקבל קידושין מאתר כיון דמקודשת לזה משא"כ בגט תנשא שלא כדין:

ד אינה מקודשת. הלשון אינו מדוקדק דהא מ"מ מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי כמו בס"ב. וצ"ל דנ"מ דמצד שלא לשמה אינה מקודשת כלל ונ"מ אם קידש בפי' בתורת שטר דוקא או כמו שכתב הב"ש ס"ק ד' או בדבר שאינו מתקיים להרמב"ם ובח"מ ס"ק ג' כתב על מה שכתב אח"כ דהוי ספק וטפי הי' לו לומר כן על דברי המחבר כאן דקתני אינה מקודשת מה דהוי ספק אך לענין דינא לא ידעתי מנין להם דמה שחידש שמואל הוא אפי' בכהאי גוונא דלמא דוקא היכי דקידש בכסף דחזינן דקידש חיישינן שמא שוה במדי ועל דעת כן קידש כל היכי דהוי קידושין אבל בקידש בשטר שכתוב בו קידושי שטר מנין לנו דרוצה לקדש בפחות משוה פרוטה דילמא באמת לכך קידש בשטר לפי שלא הי' שוה פרוטה ובשלמא בשוה פרוטה יש לומר דנתכוון שתקדש כל היכי דתתקדש אבל באינו שוה פרוטה יש לומר דלכך לא קידש בתורת כסף לפי שלא הי' שוה פרוטה ולכך טרח לכתוב שטר לקדש בשטר וצ"ע: (ה) שלא לך עתה. מלשון הפלוגתא. בש"ס משמע וודאי דוקא שנכתב שלא לדעתה אבל כל שהי' מדעתה אפי' ע"י שלותה מהני לכ"ע דאל"כ הוי להו לחלוק טפי אפי' קידש לדעתה רק לא שמע מפיה בפי' לא מהני כמו גבי גט דצריך שישמע מפי הבעל אלא וודאי דגבי קידושין פשיטא להו דלא בעינן שישמע מפיה רק דעתה בעינן והטעם נראה לי דלא מיבעי' לפי מה דמשמע בש"ס פרק התקבל דטעמא דצריך שישמע מפי הבעל משום דמילי דלא מימסרן לשליח א"כ זה לא שייך רק לגבי בעל דהוא כותב לו השטר קידושין לקדש בו והסופר במקומו הילכך לא מימסרן ע"י מילי אבל אין שייכות לסופר לאשה שיהא במקומה דהיא אינה כותבת שטר קידושין הילכך לא בעינן רק דעתה לכ"ע ואפי' לפי מה שכתב הרמב"ן סוף התקבל דטעמא דכל שלא שמע מפי הבעל לא הוי לשמה ע"ש מ"מ ברור דהיינו דוקא משום דבעינן וכתב ואין הסופר והעדים במקומו עד שישמעו מפיו אבי וכתבה לא בעינן לכ"ע א"כ לא בעינן שישמעו מפיה רק דעתה ולא הבנתי כלל מ"ש הרמב"ן כאן וחולק על הרמב"ם דבעינן שישמעו מפיה דוקא ולא מהני שלית דלפי זה ע"כ צריך לומר דכל שלא שמעו מפיה לא הוי לשמה א"כ למה לא חשיב. יתר על כן בגיטין שכתבו לשמו ולשמה רק לא שמעו מפיו לא הוי לשמה ועוד דבש"ס מבואר להדיא דמשום מילי לא מימסרן לשליח הוא וכבר הארכתי בזה בסי' ק"כ בענין זה:

אמנם יש לדקדק קצת דהא בזבחים אמרינן דלכך מהני בזבחים סתמא ובגט לא משום דאשה לאו לגירושין עומדת א"כ מה ס"ד דבקידושין לא מהני שלא מדעתה דהא הוי סתמא ממש כמו כותב טופסי גיטין דדייק מינה סתמא לא דמיירי שנכתב לשמה רק בלתי ידיעתם א"כ כיון דבקידושין לא שייך זה הוי לשמה ממש כמו דמהני בגט בלי ידיעתה דכיון דלא בעינן דעתה סתמא הוי לשמה א"כ הכא נמי כיון דלקידושין עומדת סתמא הוי לשמה וצריך לומר דמ"מ כיון דעומדת להתקדש לכ"ע לא הוי לשמה להתקדש לזה לכך לא מהני סתמא. ולפי זה יש להקשות להיפוך כיון דילפינן לשמה דבעינן בקידושין ובלי דעתה כיון דעומדת להתקדש לכ"ע ממילא מתמא לא הוי נשמה ועמ"ש לקמן סי' קל"א באריכות בענין זה.

סעיף ג. אם היא קטנה (ו) או נערה ומקדשה ע"י אביה בשטר כותב בתך מקודשת לי:

ו או נערה. נראה לי דנערה וודאי אינה צריכה לבוא מטעם שליחות של אב רק יכולה לקבל בעצמה קידושין בין כסף בין שטר ויכול לכתוב בשטר הרי את מקודשת ורק שמה ולא שם אביה כלל וטעמא כיון דיש לה יד רק התורה זכתה לו ואינה יכולה להפקיע עצמה מרשות אביה א"כ כל שמחל זכותו בקידושין הללו ממילא מקבלת קידושין, מצד עצמה דהא יש לה יד וע"כ לא פליג ר"י דאביה ולא היא רק משום דמפקעת עצמה בע"כ אבל מדעתו למה לא יוכל למחול זכותו שיש לו בה בקידושין ועמ"ש לקמן סי' ל"ז בס"ד:

סעיף ד. יש מי שאומר שצריך שיזכיר (ז) שמות האיש והאשה בשטר קדושין כשם שצריך, להזכירם בגט:

הג"ה. כתבו על דבר (ח) המחובר לקרקע או על איסורי הנאה י"א שהוא פסול (המ"מ פ"ג דאישות) ויש מכשירים (הרשב"א סי' תר"ג) וא"צ לכתוב זמן בשטר קידושין (ר"י) (ט) כתבו בכתב ידו ואין עליו עד מקודשת מספק (נ"י פ"ד אתין) נתן לה שטר ואמר לה ע"מ שהנייר שלי אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקידושין):

ז שמות האיש והאשה. כ"כ הר"ן וש"ג בשם ריא"ז אבל מדברי הרמב"ם משמע דלא בעינן השמות כלל בקידושין וכן משמע באמת בש"ס דלא הוזכר בשום מקום השמות ונראה לי דהטעם דבלא"ה דעת רבינו יואל במרדכי דלמ"ד ע"מ כרתי לא בעינן שמות אפי' בגט רק הא דמצרכינן שמות דלא כרבינו יואל הנ"ל משום דכתיב ספר לספירת דברים ואשה זו כיון שניתרת לעלמא בגט זה בעינן שיהא מוזכר בו בפי' שהיא נתגרשה ויהא ידוע לכל העולם מאחר שהיא היתה אסורה מכח קידושין ועכשיו מתירה צריך שיספר לכל האיך מתירה אבל בקידושין שהוא מקדש אשה פנוי' לעצמו מה צורך לסיפור דברים לעולם תדע שהרי מקדשה בכסף לפני ע"מ ואינו גלוי לעולם רק לפני אילו ומ"ש בשטר שנצריך סיפור לעולם משא"כ בגט דבעינן סיפור לעולם שהוא מתירה לעלמא להנשא להם וזה ברור לפע"ד [ולכ"ע נראה באב שמקדש בתו אין צריך רק שם האב לא שם הבת כיון דהוא מקבל הקידושין וכן משמע מדברי ח"מ ס"ק ה']. אך קצת יש לדקדק דלא תשיב ד' דברים דשווי גיטי נשים לעבדים דהיינו שמות ודו"ק:

ח המחובר לקרקע. עמ"ש בסי' כ"ז בענין זה ובאיסורי הנאה כתבתי באריכות בסי' כ"ת סנ"א בביאור הירושלמי שהביא הרשב"א בתשובה סי' תר"ג וע"ש כי הוא ברור. גם כל הדינים המוזכרין בגט בעינן לשמה ומחוסר קציצה וטלי גיטך מעל גבי קרקע הכל תלוי בענין זה כי לפי פשטות הש"ס פ"ק דגיטין וודאי מוכת דכלהו איתא בקידושין כיון דלא קא חשיב להו רק טלי קידושך מעל גבי קרקע יש לומר כיון דלאו מתניתין הוא לא קא חשיב ויש לומר דליתא בקידושין ע"ש:

ט כתבו בכתב ידו. עח"מ וב"ש שכתבו דלא משכחת לה הך דינא רק להנך דע"ת כשר בלי ע"מ ובאמת לק"מ דהא כתב הרא"ש פרק המגרש ליישב קושיית הרי"ף דכל הסוגיא שלא כהלכה דנ"מ לר"א דהיכי דבע"ת כשר לגמרי סמכינן דהי' ע"מ לגמרי והיכי דבע"ת אינו כשר רק דיעבד לא סמכינן דהי' ע"מ רק לענין דיעבד ע"ש וא"כ הכא נמי בשטר קידושין נ"מ דבהכי סמכינן דהי' ע"מ דתהא מגורשת מספק ודו"ק אבל לדינא כבר בחבפי לקמן סי' קל"ג מה שיש לדון בדברי הרא"ש הללו:

תוכן העניינים

תפארת יעקב אבן העזר קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה