תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן קנג
דין המוצא גט בשוק למי יחזיר אותו ובו סעיף א':
סעיף א. (א) המוצא גט אשה בשוק אם האשה נותנת סימן שאומרת (ב) נקב יש בצד אות פלוני ואומרת שכבר נתגרשה בו וממנה נפל יחזירוהו לה אפילו אם הבעל מכחישה ואומר שממנו נפל ולא גירשה מעולם אלא שצוה לכתבו ועדיין לא נתנו אפי' אם גם הוא נותן בו סימן ואם אינה נותנת בו סימן והבעל מכחישה לא יתנוהו לא לו ולא לה ואם הבעל מודה שכתבו ואומר שיתנוהו לה להתגרש במקום ובשעה שראוי להחזיר דליכא למיחש שמאחר נפל על פי מה שנתבאר בסימן קל"ב יתנוהו לה ותתגרש בו מעתה ואם לאו לא יתנהו לה ואם הוא מודה שנתגרשה בו והיא שואלת אותו לגבות בו כתובתה והוא אומר שכבר פדעה והחזירתו לו וממנו נפל מחזירו לה אפי' אינה אומרת נקב יש בצד אות פלונית רק בשאר סימן שאינו כ"ב מובהק כגון שאומרת כך וכך אצבעות באורך הגט או ברחבו או שאומרת מדת החוט הקשור בו אבל אם אמרה הגט היה ארוך או קצר ואינה מכוונת מדתו או החוט לבן או שחור או שאמרה שהוא מונח בחפיסה או בדלוסקמא אינו סימן להחזירו לה על ידו:
א המוצא גט אשה בשוק וכו'. לשון הרמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות גזילה הוא כך מצא גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה אם נתנה האשה סימן מובהק ינתן לה ואם לאו לא יחזיר לא לזה ולא לזה אמר מידי נפל ונתן סימניו והאשה אימרת מידי נפל ונתנה סימניו ינתן לה והוא שתתן סי' מיבהק כגון שאמרה נקב יש בצד חות פלונית שאילו לא הגיע לידה לא היתה יודעת הוא אומר סימני החוט וכו' עכ"ל ויש לתמוה על דעתו ז"ל למה הביא הך הא לא איתמר בש"ס הא מילתא רק לרבא דסובר סימנין דאורייתא ובהא ס"ד להאמין אפי' אינה אומרת נקב יש רק בסי' מובהק קמש"ל דחיישינן שידעה בסי' שראתה את הגט ביד בעלה אבל לפי מה שפסק הרמב"ם פ"ג מה"ג כרב אשי דבעינן דוקא נקב בצד אות פלוני משום דמספקא לי' דסי' דרבנן א"כ בלא"ה לא מהני רק בנקב בצד אות פלוני ורחוק בעיני לומר שיסבור הרב ז"ל כדעת הרא"ש שאביא בסמוך לחלק בין אם האשה אמרה גרשתני מכבר ותובעת הגט בין היכי דדנין להתגרש עכשיו משום דאף דהגט מסייע בצירוף סי' מהני דלפי דעת זו באמת לא בעינן נקב בצד אות פלוני כלל ובאמת שיש לומר שלא הזכיר הרב זה רק לתת דוגמא לסי' שלא תדע בו האשה מכח שראתה אותו בידו אבל מודה דסי' אחר כה"ג מהני (וכן הוא האמת ברמב"ם כמו שאבאר בסמוך] מ"מ הואיל וסברת הרא"ש ז"ל מילתא חדתא הוא פשיטא שהי' לו לבאר דעיקר הנאמנות מכח גרשתני ולהזכיר בפי' דמהני אפי' סי' מובהק אחר מכח טעם זה אף שהגט מסייעה בפרט דהתוס' והרי"ף חולקין על הרא"ש בזה. גם קשה עליו מה שאבאר בס"ק שאחר זה ומלבד זה קשה עלי השגת הראב"ד ז"ל שכתב בפשיטות בזמן ששניהם מודים יחזיר לאשה ובאמת הוא ג"כ בסי' נקב יש או בשארי התנאים המבוארין בה"ג והאיך לא זכר הרמב"ם ז"ל מזה כלום. גם תמוה לי מה שפסק בהלכות גירושין דבעינן נקב בצד אות פלוני הא בש"ס אמרו דצריך כן משום ספיקא דילמא סי' דרבנן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות גזילה מוכח בהדיא לכאורה דסובר סי' דאורייתא ומה שביקש בכ"מ שם לומר דמה שכתב ברישא דמילתי' סי' מובהקין היינו מובהקין שבמובהקין הוא דחוק לכל מעיין מאחר שכתב בפי' כלשון הזה הסי' המובהקין סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה והמדה או המשקל או המנין או מקום האבידה סי' מובהקין הם הרי מבואר דכלהו דין תורה דסובר סי' דאורייתא. אשר על כן נראה לפע"ד לומר דבר חדש בכוונת הרב ז"ל ויתיישבו כל הדברים על מכונם כמו שאבאר והוא דבלא"ה יש להבין דרבא פשיט פרק א"מ דסי' דאורייתא וביבמות קאמר רבא דכ"ע סי' דרבנן לכן נראה דוודאי מה שנסתפקו בפרק, א"מ אי סי' דאורייתא או דרבנן הכוונה כך דאי סי' דאורייתא אמרינן שכל שנתן האובד סימנים אמרינן דבלתי ספק הוא אבד כלי כזו בסי' הללו ואף שנותן סי' שיכול להיות שנמצא כלי אחר כזו ביד אחר מ"מ מנין יודע זה שנמצא כלי בסי' אלו וכיון שהוא בוודאי אבדו אף שיכול להיות שגם אחר אבד כלי כזו בסי' הללו מ"מ לענין ממון אין ספק מוציא מידי וודאי הואיל וזה בא לפנינו לתבוע הכלי ואחר אין שיאמר סי' שנאבד ממנו ג"כ מחזירין לזה ואי נימא סי' דרבנן אמרינן כל שאין עדים שהוא שלו חוששין שמא לא נאבד ממנו כלל רק הואיל ויודע שנמצא כלים כאילו אומר ואם יכוון יתנוהו לו ואם לא יכוון מה הפסיד לכך לא מהני מן התורה רק חכמים תקנו דמהני והשתא מה שאמרו דנ"מ לאהדורי גט אשה בסי' היינו דוקא בנמצא גט והאשה באה ונותנת סי' שממנה נאבד כיון דהתורה האמינה שבאמת נאבד ממנה גט כזה הרי ידענו דנתגרשה ואי באנו לחוש שמא גם אחר אבד גט כזה מ"מ אין ספק מוציא מידי וודאי שהיא לפנינו שאבדה ואחר אין שיאמר שאבד ויתן סי' הילכך היא מגורשת וגובה בגט זה ג"כ אמנם בגט הנאבד משליח דאנו מאמינים שאבד גט כגון שמצאו בעצמו רק דחיישינן לגרש בו שמא אחר ג"כ אבד א"כ פשיטא דאין סימנים מועילין דמה בכך דוודאי אבד ומחזירין לו ומ"מ הוא עצמו אינו יכול לגרש בו שמא לא נכתב לשמה וכל שיש ספק לא הוי לשמה דבעינן מבורר לשמה והשתא מאי דמוקי רב אשי בנקב יש ואמרינן דמספקא לי' אי סי' דרבנן היינו שהוא מיישב הך ברייתא דמצא גט אשה בשוק ומתניתין דמיירי דהאשה אומרת דנאבר מידה הילכך אי סי' דאורייתא לא הי' צריך לנקב בצד אות פלוני אבל במתניתין דהמביא דנאבד משליח בוודאי אפי' אי סי' דאורייתא לא מהני רק בנקב בצד אות פלוני וזה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין בשליח המביא גט ונאבד דמיירי התם שלא ניתן לאשה בוודאי בהא כתב דבעינן נקב בצד אות פלוני אבל בהך ברייתא דמצא גט אשה לא בעינן זה כלל וזה שלא זכר הרב בהלכות גזילה נקב רק אח"כ כשהוא נותן סי' ג"כ דאז לא מהני סי' סתם שלה דחוששין דראתה בהא בעינן סי' שלא תוכל לראותו כגון נקב בצד אות פלוני אבל כשאין הוא נותן סי' דאז ליכא למיחוש שראתה בידו דא"כ גם הוא הי' יודע הסי' בהא כתב סי' מובהק סתם דבהכי סגי דסי' דאורייתא כמו שפסק פי"ג מהלכות גזילה ובנאבד מיד האשה מהדרינן כמו שאמרו נ"מ לאהדורי גט אשה. וגדולה מזו נראה לי דאפי' סי' מובהק לא בעינן כל שהבעל מודה והיינו דוודאי ליכא לספוקי דלא נפל מינה מאחר שהיא נותנת סי' כנ"ל ואין לך סי' גדול מזה שאומרת שמה ושם בעלה ושם אביה ושם אביו ואי באנו לחוש לשמות אחרים כאילו והם ג"כ נתנו גט א"כ גם באבידה בסי' ניחוש וע"כ דמ"מ ידעינן בוודאי דמהם נפל גט עכ"פ כיון שנותנים סי' בשמות (ואין להקשות דילמא מבעל נאבד והיא משקרת דנאבד ממנה הא אין לחוש שירצה לקלקלה כמ"ש התוס' פרק כל הגט שם] הילכך בשניהם מודים מחזירין לאשה בלי שום סי' כלל רק מחמת השמות והשתא דברי הרמב"ם פרק י"ח מהלכות גזילה ברורים בזמן ששניהם מודים יחזיר לאשה כנ"ל בלי שום סי' כלל רק מחמת השמות כיון דסי' דאורייתא ובש"ס לא הקשו רק למ"ד סי' דרבנן או ספק כדמוכח התם ואם הבעל אומר ממני נפל א"כ אין השמות ראי' צריך שתהן סי' מובהק ולא זכר נקב כי אין צורך למ"ד סי' דאורייתא ואם גם הבעל נותן סי' כיון דהי' הסי' אצל הבעל חוששין שראתה צריך נקב בצד אות פלוני או אופן אחר שאין לחוש שראתה וכל זה ברור לפע"ד. והשתא ניחא הא דפסק רבא סי' דאורייתא וביבמות קאמר דכ"ע סי' דרבנן משום דלענין להעיד לאשה שמת בעלה דאפי' נאמין לה דבעלה הי' לו אותן הסי' מ"מ אין ראוי שתנשא והוי כמו בגט הנאבד משליח והכלל דאין דנין על פי סי' דאורייתא רק באופן שאם נאמין שנפל ממנו בסי' הללו שוב אין כאן חשש רק חשש ממון שמא מאחר נפל ג"כ בסי' הללו ולהא לא חיישינן אבל לא בגט משליח ונמצא הרוג וזה שכתב דלא מהני סי' בהרוג ואפי' שומא דלא הוי סי' מובהק כמו נקב ודוק היטב כי מיושבין בזה קושיות הרבה ואין להאריך יותר ורבב"ח דאייתי גיטא ואמר אי סי' וכו' הכוונה כיון שהוא הי' מכיר באמת בט"ע הי' יכול ליתנו לאשה אף שהוא שליח רק נסתפק אי האמינו לו בט"ע הואיל והוא צורבא מרבנן או לא האמינו לו כלל שהוא שלו רק ע"י סי' ידעו שאבד והוכרחו להחזיר לו כמו כל אבידה מכח סי' דאורייתא וממילא הוא יכול ליתנו לאשה מכח ט"ע ודו"ק ועוד יש בע"א ואין להאריך:
ב נקב יש בצד אות פלוני. עב"י בשם הרא"ש ולכאורה יש לתמוה על הרא"ש דמאי משני רב אשי נקב בצד אות פלוני הא קאי על המשנה וברייתא דאומרת מאנה נפל וכבר נתגרשה א"כ נימא ג"כ הא אומרת גרשתני ואף דהגט מסייעה סי' ומה צורך לנקב בצד אות פלוני וצריך לומר דסובר הרא"ש וודאי במקום דאיכא חשש דנפל מאחר לא שייך להאמין מכח גרשתני דאין גרשתני מורה דגט זה נפל מידה ויכול להיות דנתגרשה ולא בגט זה הילכך בעינן נקב בצד אות פלוני אבל היכי דליכא חשש דנפל מאחר רק בינה לבין בעלה כל שאומרת דנפל ממנה הרי מה שאומרת גרשתני והסי' שניהם מעידין דבגט זה נתגרשה הילכך לא בעינן נקב בצד אות פלוני דוקא ובהכי ניחא דברי הטור והמחבר דמה שכתבו מתחילה נקב קאי היכי דיש חשש דנפל מאחר דהא בתר הכי כתבו באופן דליכא חשש ומה שכתבו אח"כ דלא בעינן נקב משום דמיירי דליכא חשש דנפל מאחר וזה ברור (ודברי הגר"א בזה צ"ע והעיקר כדברי הב"ש בזה ודו"ק] ויתר הדברים מבוארין בענין זה בסי' קל"ב:
למי שכופין להוציא בגט בין איש בין אשה וסדר כתיבת הגט ונתינתו ובו כד סעיפים: