תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן קלה
צריך לקרות הגט קודם נתינה ולאחריו ובו ה סעיפים:
סעיף א. העדים שנותנים הגט לפניהם צריכים לקרותו קודם נתינה וטוב לקרותו גם לאחר נתינה (א) ואם לא קראוהו אלא לאחר נתינה בלבד מגורשת:
הג"ה. וכן אם יעידו בטוב שזהו גיטה (בסדר הגט) ולכתחלה אנו נוהגין שהחכם המסדר הגט קורא אותו תחלה וסוף עם העדים ואח"כ שואל לסופר אם זהו הגט שכתב לשמו, ולשמה ולשם גירושין ואח"כ שואל לכל א' מהעדים אם מכיר חתימתו וחתימת חבירו ואם חתמו זה בפני זה (כ"ז מ"כ בקונטרס ובסדר גיטין):
סעיף ב. קראוהו ונתנוהו לבעל או לשלוחו והכניסו לבית ידו ונתנו לה צריך לקרותו פעם ב' קודם שיתנהו לה ואם לא קראוהו ונתנו לה וזרקתו לים או לאש הרי זו מגורשת הואיל וקראוהו תחלה אין חוששין לו שהחליפו ולא עוד אלא אפי' אמר הבעל שטר אחר היה ולא היה הגט שקראתה אינו נאמן והרי היא מגורשת ואם הגט בידו ומראה אותו נאמן כל זמן שלא נשאת:
א ואם לא קראוהו אלא לאחר נתינה בלבד מגורשת. אבל המרדכי כתב דלא נהירא למהר"ם דברי ר"י דבעינן שידעו בשעת מסירה דזהו גט ואי לאו לא כרתי אף אם יתברר אח"כ שהי' גט ולפי דבריו אין כאן ספק מגורשת כלל וכל שלא נודע בשעת מסירה דהוא גט אינה מגורשת כלל ויש סעד לדבריו מדברי הרי"ף שהשמיט מימרא דשמואל בנייר חלק וכן עובדא דר"נ במזוזות דסובר דהך עובדא דוקא בלא קרי' דאי קרי' א"כ בוודאי גט הוא ושמואל חיישינן שמא במי מילין כתבו קאמר ש"מ דיש ספק דאינו גט כלל א"כ כיון דקראוהו האיך ניחוש דתיכף נבלעו ובוודאי גט הוא ואין צריך לבדוק כלל וכן הך עובדא דמזוזות בלא קראו דאי בקראו גט כשר הוא כמ"ש הרשב"א והשתא ע"כ דלא ס"ל דשמואל ור"נ הך דרבינא רק כל שאמר הרי זה גיטך סגי לע"מ וחשיב כריתות אבל לדידן דקי"ל כרבינא כל שלא קראו הגט בטל כיון דבשעת מסירה לא נודע לע"מ דהוא גט ואפילו אי באמת הי' גט אינה מגורשת ומ"מ אפילו אי נימא דלא כמהר"ם בזה אפשר דס"ל להרי"ף דספק מגורשת לא הוי בלא קראו כלל דכיון דמספקא להו לע"מ לא חשיב כריתות והוי כמסר בלי ע"מ כלל ואף דסברת הרי"ף עידי חתימה נמי כרתי היינו בגט יוצא מתחת ידה דאין ע"מ כמ"ש לעיל סי' קל"ג אבל בנשרף או נאבד או שלא נודע אם הי' אז אותיות על הגט דשמא נבלעו אפילו ספק לא הוי. ובהכי ניחא נמי שלא זכר עובדא דשמואל דכיון דיש חשש דבלעו אפילו ספק לא הוי ושמואל לית לי' דרבינא וכן הך דמזוזות כיון שנאבד הגט אפילו ספק לא הוי. רק הרמב"ם כתב בהדיא דאפילו נאבד דהוי ספק ולכך ניחא שהביא הך דמזוזות אבל לא ידעתי למה לא זכר הך מימרא דשמואל בנייר חלק ואפשר לומר דוקא בנאבד הוי ספק כיון שאם הי' קיים הוי גט א"כ לא שייך לומר כשנאבד יתבטל לגמרי למפרע מה שכבר הי' גט כשהי' קיים אבל כשהגט לפנינו ואין אנו יודעין אם הוא גט בהא אפשר דאפילו ספק לא הוי ושמואל סובר דכל שראו נותן גט ואומר הרי זה גיטך סגי אבל אנן דקי"ל צריך לקרותו נהי דאם אח"כ יוצא מתחת ידה אנן סהדי דנמסר לה וכן בנאבד הוי ספק אבל בנייר חלק דגם עכשיו דבדקינן לי' אין אנו יודעין ולא העדים אם הי' גט אז לא חשיב כריתות כלל ועמ"ש לעיל סי' קל"ב וקל"ג באריכות בענין זה:
סעיף ג. הרי שלא קראו הגט תחלה ונתנו לה בפניהם וזרקתו לאור או לים אע"פ שהבעל אומר כשר היה (ב) הרי זו ספק מגורשת:
הג"ה. ואפי' אם נשאת תצא (תוס' בל' אחר וכ"כ הב"י בשם רשב"א ור"י ת"ה) אבל אם הגט עדיין יוצא מתחת ידה אם נשאת לא תצא אבל לא תנשא בגט זה מאחר שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה (כן משמע מר"י הנ"ל ודלא כב"י) ויש חולקין:
ב הר"ז ספק מגורשת וכו'. דבר זה צריך ביאור והנה שם אמרי' הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למיקרייהו ומקשינן על זה מברייתא הר"ז גיטך וזרקתו לים וחזר ואמר שטר פסים אינו נאמן ואי דקראוהו מי מצי אמר הכי ומשני דעילי לבי ידי' וכו' ע"ש וכתבו התוס' דהך צריכי למיקריא הכוונה אפי' דיעבד מדפריך עלה מהך דשטר פסים. ויש להבין מנין להם דרבינו דיעבד קאמר דהא צריכי למיקרייא קאמר דחייש שמא יאבד הגט אח"כ ומ"מ מקשה שפיר מברייתא דנאבד הגט ונשרף א"כ אינו גט דאי גם בנאבד כשר מה צורך לכתחילה לקרותו ולפ"ז לק"מ מה שהקשו תוס' מהך דכתב שובר לאיש דשאני התם לולא דהחליף הי' כשר בלי קריאה כיון שיוצא מתחת ידה רק לפי דהחליף פסול ואנוסה ל"ה דהי' לה לקרות ולפ"ז ממילא ליתא למה שתרצו התוס' דאם נשאת לא תצא דבלא"ה לק"מ ואין להקשות מ"מ תיקשי מסיפא מר"א לאחר זמן הרי זה גט הא לא קראוהו הא ליתא דא"כ לתי' התוס' ג"כ קשה להך מ"ד דמוקי לה בלא נשאת הא בלא"ה לא תנשא דלא קראוהו והאיך קאמר הרי זה גט וע"כ דמודים דר"א בקראוהו דלא קאמר כלל תצא מזה, ומזה והא ודאי לא קשיא כיון דקראו האיך הוחלף דא"כ לא הי' מהצורך לתוס' להקשות מיבמות וע"כ דהא ידעו דיכול להיות דהוחלף רק דאנוסה הוי קשיא להו ולר"א לא מצינו כלל מזידה וצ"ל דהתוס' לשיטתם דס"ל ע"מ דוקא כרתי ולא ע"ח בלבד אפי' הגט יוצא מת"י אבל להרי"ף יש לומר כנ"ל ולפ"ז לשיטתם דתוס' דס"ל ע"מ דוקא כרתי ולא ע"ח א"כ לתירוץ ראשון חשבינן הרי זה גיטך לע"מ לענין אם נשאת שלא תצא ואפי' נאבד הגט ולתי' ב' לעולם תצא כל שלא קראוהו תיכף דכיון דמה שהגט בידה אח"כ לא חשיב לדידהו כע"מ ואי לא הי' ע"מ כלל אינה מגורשת כמו כן בלא קראוהו ולדעת הרי"ף ורמב"ם דבעלמא אפי' בלי ע"מ כלל כל שהגט יוצא מתח"י מגורשת ותנשא לכתחילה א"כ ה"ה בלא קראוהו כל שהגט תחת ידה אפי' לאחר זמן מגורשת ותנשא לכתחילה ואי נשרף הגט ולא קראוהו הוי ספק מגורשת ואפי' נשאת תצא:
ובהכי ניחא מה שתמה. הב"י על רבינו ירוחם והד"מ תמה עליו דדברי רבינו ירוחם נכונים ולפי הנ"ל דברי ב"י ברורים דר"י מחלק בין הגט יוצא מתח"י או לא לענין אם נשאת לא תצא וזה דבר שאין לו שחר כלל כי לדעת התוס' בתי' א' אפי' נאבד הגט ונשרף ולא קראוהו אם נשאת לא תצא ובתי' ב' אפי' יוצא מתח"י כל שלא קראוהו תיכף לאחר נתינה אפי' נשאת תצא ולדעת הרי"ף ורמב"ם בנשרף ונאבד אפי' נשאת תצא ובישנו תחת ידה אפי' לאחר זמן תנשא לכתחילה אבל לחלק בין גט יוצא מתחת ידה לענין אם נשאת שלא תצא ליכא למ"ד כלל ומ"מ אפשר לומר דרבינו ירוחם נמשך לדעת הגאונים שהביא הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' גירושין דגט הניתן בלי ע"מ פסול ואם נשאת לא תצא ולדינא כבר כתבתי לעיל סי' קל"ב באריכות והוכחתי דאפי' למ"ד ע"מ דוקא בעינן מ"מ כיון דבגט החתום היוצא מתחת ידי אשה תלינן דודאי נמסר לפני עדים א"כ הכא נמי בחתום בעדים למה לא נוכיח דודאי נמסר ואי דאמרי' אפי' נמסר גט זה כיון שלא קראו בשעת מעשה לא מהני דכך הוא הכריתות של ע"מ שיראו הגט דוקא אפי' הוא באמת גט א"כ למה בלא קראו הוי ספק מגורשת ולפ"ז נראה לי אף דהעיקר דהיש חולקין שהביא הרמ"א הוא דעת תוס' בתי' ב' דלעולם תצא ודלא כהב"ש וכן הוא בביאור הגר"א אבל מ"מ יש לסמוך להקל בנשאת כל שהגט יוצא מתחת ידה בצירוף דעת הרמב"ם והרי"ף והגאונים ראפי' בלי ע"מ כשר בגט יוצא מתח"י ובצירוף דעת התוס' ה"נ בתי' הראשון דבנשאת הרי זה גיטך חשיב כע"מ וכן בצירוף מ"ש לעיל סי' קל"ב דלכ"ע ראוי להכשיר בע"ח אבל היכי דליכא ע"ח רק ע"מ בלבד ולא קראו בכל גוונא אפי' נשאת תצא כנ"ל: סעיף ד. נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך (ג) אם לא בדקו הנייר במי נרא לראות אם היה שם דבר כתוב בו אם יבדקו ותפלוט הכתיבה הרי זו ספק מגורשת ואם יבדקוהו ולא תפלוט הכתיבה אין חשש גירושין: (ג) אם לא בדקו הנייר. עב"ש דאם קראו בתחילה אף דעכשיו אין האותיות נפלטין יש לחוש ולא ידעתי למה כיון דכללא הוא דמי נרא מפליט הכתב וכל דלא פליט בודאי הוחלף ודוקא בסתמא לא חיישינן דהוחלף ולא בנייר חלק ואינו פולט ע"י נרא הרי בהכרח נייר אחר קראו והוחלף. עוד כתב במ"ש התוס' דאם עמדו בקרוב וראו שהוא חלק ל"ה גט כלל ומלשון הטור ומחבר לא משמע כן ונראה דתליא בהנך ב' פרושים שהביא הערוך בשם ר"ח דאי הכוונה השתא הוא דפליט היינו דבעת נתינה נבלעו א"כ אם עמדו בקרוב ל"ה גט אבל לפי' הב' דקושיית הש"ס וכי פליט מאי הוי דילמא ענין אחר הוא ולא גט ולא גרסינן השתא הוא דפליט א"כ שפיר יש לומר דאפי' בעת נתינה הי' נבלעין הוי גט כיון דהוי כתב ע"י מי נרא: ודע דיש מחלוקת בזה בלא בדקוה כלל דדעת הרמ"ה דלא חיישינן כלל רק בישנו לפנינו צריך בדיקה וכ נראה דעת הטור דלא כב"י וכן דעת הרשב"א בחידושיי מדלא קאמר אלא וכן נראה דעת רש"י להדיא ומה שכתב הב"י דמדברי רש"י גבי ס"ת משמע דבלי בדיקה כלל חיישינן לא ידעתי למה דהתם לענין לבדקו במי נרא קאמר לכתחילה לחוש כמ"ש הטור אבל בלא בדקו ונאבד פשיטא דכשר לדעתו דהא מפרש חיישינן קאמר שמא לא נבלעו יפה ולשיטת התוס' בלי בדיקה כלל חיישינן ודוחק לומר דמשום בזיון ס"ת לבדקו במי נרא חשיב דיעבד:
גם נלפענ"ד עיקר לדינא כפירש"י והרשב"א אף דלכאו' יש להוכיח להיפוך דאי ס"ד דחיישינן שמא לא נבלעו קאמר ובתר דבדקוה דוקא א"כ האיך אפשר לפרש דברי שמואל כך דהא בפי' קאמר חיישינן שמא במי מילין כתבו ואי ס"ד דבדקוה הרי בודאי כתבו במי מילין ובשלומא מעיקרא דמשני דבדקו במי נרא לא קשיא די"ל דהכוונה חיישינן וצריך בדיקה אבל עכשיו דדוקא אחר בדיקה חיישינן קאמר א"כ האיך קאמר חיישינן שמא במי מילין כתבו ולשיטת תוס' ניחא דגם למסקנא הכוונה דלא בדקו וחיישינן שמא במי מילין כתבו וזו תמי' לכאו' לפירש"י. אבל באמת לק"מ דודאי יש כתב שאינו במי מילין ואינו כתב כלל מתחילתו כגון במשקין ובמי פירות ויכול להיות ג"כ דפולט ע"י מי נרא רק לפי שאינו כתב בעת נתינה לא מהני רק מי מילין הוי כתב רק אחר זמן נבלעין והיינו דקאמר כדבדקינן ופליט שמא במי מילין נכתב והי' כתב בעת נתינה משא"כ כתב אחר ל"ה כתב אפי' פליט אח"כ דבעת נתינה לא הוי כתב והיינו דפריך השתא הוא דפליט אבל לעולם לא הי' כתב כלל ומשני שמואל נמי חיישינן שמא במי מילין נכתב קאמר אבל מודה דיכול להיות דנכתב בדבר שאינו כתב והשתא הוא דפליט:
ואדרבא נראה לי ראי' ברורה לפירש"י חדא ממה שהקשו התוס' בד"ה טעמא דמאי קושיא הא חזר קאמר ובלי חזר אפי' ליכא כתב מגורשת ואף דבלא"ה נראה לי ליישב קושיא זו דמשמע לי' דשמואל באומר נייר חלק הוא מיירי דאי באומר גט הוא האיך קאמר שמא במי מילין דהא בפי' אומר דכתבו במי מילין. ואי דגירש והלך לו ואנן מספקינן הא ס"ל לשמואל דהא דמחלק ר"א בין לאלתר לזמן מרובה היינו אפי' לא נשאת רק עמדו ואין עסוקין באותו ענין לא כל הימנו לאבד זכותו של שני א"כ אפי' הי' לפנינו שטר אחר או חלק לא מהימן וע"כ דמיירי דעסוקין באותו ענין והוא אומר חלק נתתי לה ומ"מ חיישינן שמא משקר ובמי מילין כתבו ואינו נאמן לחזור בו ממה שאמר הר"ז גיטך והיינו ממש כמו בברייתא:
איברא הא קשיא האיך ס"ד דשמואל מגורשת ודאי קאמר והתוס' תרצו דמיירי דקראוהו קשה לי טובא א"כ מאי מקשה מברייתא דילמא ברייתא בלא קראו לכך בעינן כתב וליכא למימר דקושיית הש"ס דבהכרח ברייתא בקראו מכח מימרא דרבינא דמנא לן דשמואל כרבינא ואדרבא משמע בש"ס דלא ס"ד כלל עכשיו דצריך לקרות וכן מבואר בתוס' גופא דאל"כ בלא"ה בקראו דהא בלי קריאה אינה מגורשת:
לכן נלפע"ד דעיקר הקושיא מברייתא כיון דברייתא נחית לאשמעינן רבותא דאף דלא נתברר לנו שהוא גט אמרי' מאחר שאמר הרי זה גיטך דודאי גט הוא ואי גם בנייר חלק יש חידוש דין כזה הן על צד הודאי הן על צד הספק הוי לי' לתנא לאשמעינן רבותא דנייר חלק להשמיענו דגם בזה חיישינן דגט הוא וכן מבואר מפירש"י למעיין בדבריו, והיינו דמשני דודאי בליכא כתב אין אנו חוששין שמא גט הוא ושמואל באופן דלא מספקינן כלל דאינו גט רק וודאי גט הוא ע"י בדיקה ומקשה עלה וכי פליט מאי הוי בשלומא מעיקרא דס"ד דכ"כ אלים הרי זה גיטך עד שאנו אומרין בודאי גט הוא ולא חיישינן לספיקא דאינו גט א"כ לא חיישינן דנבלעו אבל עכשיו דבדקינן דוקא ובלי בדיקה לא חיישינן א"כ בבדיקה נמי למה הוי גט ומשני חיישינן קאמר והשתא מוכח דרק בבדיקה חיישינן דאי בלא בדיקה אכתי תיקשי דהא איכא רבותא דנייר חלק לחוש דהוא גט ודו"ק היטב:
סעיף ה. זרק לה הגט לחצרה לבין החביות בפני עדים ובקשו ומצאו מזוזה או שטר אחד אין חוששין לה שזה שנמצא הוא שזרק ואם נמצאו ב' או ג' מזוזות או שטרות חוששין שמא גט שזרק אכלוהו עכברים (ד) והרי זו ספק מגורשת בד"א כשלא קראנהו אבל אם לאחר שקראוהו שהיה גט חזר הבעל ולקחו מידם וזרקו (לחצרה) לבין החביות אפי' לא נמצא אלא מזוזה אחת או שטר אחד ה"ז ספק מגורשת:
ד ה"ז ספק מגורשת. כבר נתבאר לעיל כי לדעת מהר"ם במרדכי שהביא הב"י דסובר בלא קראו אפי' קראו אח"כ לא מהני דבעינן שיהא לעדים ידוע בעת מסירה א"כ הך עובדא דמזוזות הוא שלא אליבא דמ"ד דמצריך לקרות הגט או דחשש לר"מ דסובר ע"ח כרתי דאל"כ בלי מזוזה אין לחוש לגירושין ובקראו שהוא גט סובר דהוי ודאי מגורשת אפי' נמצא מזוזה דלא חיישינן דהוחלף ושכן נראה דעת הרי"ף שהשמיט הך דמזוזות לגמרי. והנה בטעם דנמצא ב' וג' מזוזות דהוי ספק מגורשת ובלא קראו איכא מ"ד דלא תצא דשאני התם דידעינן דנאבד אבל לחדש מעצמנו דנאבד ואיננו לא אמרי' להחשיבו כוודאי דאם נשאת לא תצא רק עכ"פ ספק הוא ולפ"ז אם קראו הגט יש לומר ג"כ דהוי ספק אף דבעלמא בקראו ונאבד לא חיישינן דהוחלף והכא אין רעותא במה שנמצא מזוזה דהא יש תרי ותלת מ"מ הא גופא שנצטרך לומר שהגט נאבד ואיננו משוי לי' ספק עכ"פ ושאני היכי דקראו וידענו דנאבד וזה דעת המחבר דכתב סתמא ספק בכל גווני ודלא כהב"ח דסובר דהוי ודאי כנ"ל: