תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן קלג
צריך שימסור הגט בפני שני עדים כשרים ובו ג סעיפים:
סעיף א. צריך שיהיו שני עדים כשרים בשעת מסירת הגט (ושימסור לה הגט (א) בפני שניהם ביחד) (ב"י) ובן צריך להחתים עליו עדים לכתחלה אבל בדיעבד אם לא היו אלא עידי חתימה ומסרו בינו לבינה כשר וכן אם היו עידי מסירה ולא היו בו עידי חתימה כשר וי"א שאם נודע שניתן לה (ב) בלא עידי מסירה אע"פ שעדים חתומים בו פסול ומיהו כשרואין אותו חתום תולין שבודאי נמסר בעידי מסירה הג"ה. וע"ל ריש סימן ק"ל דלוקחין כת אחת של עדים לחתימה ולמסירה ולא שני כיתות:
סעיף ב. צריך שיהיו גם החתימות יבשות בשעת נתינת הגט:
סעיף ג. רגילין ליתן הגט במנין עשרה:
א בפני שניהם ביחד. עב"ש מה שהאריך בזה והוא תמוה דמה ענין ע"מ לע"ח התם בעת גירושין שניהם חתומים ביחד ועבדי כריתות רק הוא ציוה לכל אחד בפני עצמו וזה לא איכפת לן דהא לעולם אין חותמין שניהם ביחד רק בזה אחר זה אבל ע"מ כיון דנתינה קמייתא לא הוי כלום ולא נתגרשה האיך תתגרש אח"כ בנתינה שנית כיון דגם בנתינה שנית אין כאן רק אחד ואין ב' הנתינות מצטרפין וזה ברור ואין להאריך כי ראיתי בת"ג שהרגיש בתמי' זו והניח דברי הב"ש בתימה. גם מה שכתב בשם הט"ז דגם בע"א הוי גט הוא תמוה דהא לר"מ דע"ח כרתי בכתב סופר ועד הולד ממזר:
ב בלא ע"מ. זהו מה שנחלקו הרי"ף והרמב"ם ותוס' והרא"ש דעת הרי"ף ורמב"ם דמודה ר"א דע"ח סגי רק בלי ע"ח פוסל ר"מ ור"א מכשיר ודעת התוס' והרא"ש דלר"א בעינן ע"מ לעולם ובלי ע"מ הגט בטל אפילו איכא ע"ח ודעת הגאונים שהוא פסול מדרבנן והרי"ף הביא ראיות לדבריו ודחה הרא"ש ראיותיו גם בעל העיטור הרבה השיב על הרי"ף בזה וראוי לברר דבר זה על נכון:
והנה ראיית הרי"ף מהא דסובר רב כתב סופר ועד הולד ממזר ופסק כר"א בגיטין א"כ במה נפשך אי איכא ע"מ למה הולד ממזר ואי ליכא ע"מ הולד ממזר אפי' בב' עדים והרא"ש דחה ראייתו חדא דאליבא דר"מ נחלקו ועוד דנ"מ אליבא דר"א לענין לסמוך על ע"ח דהי' ע"מ דבהא כ"ע מודים דסומכין על ע"ח דהי' ע"מ:.
ולפענ"ד דברי הרי"ף נכונים וברורים דמה שאמר דאליבא דר"מ הוא תמוה דהאיך אפשר דכל המחלוקת שם אח"כ ביש לה בנים ואין לה בנים ואיכא התם אמוראי טובא רב ולוי וכלהו ס"ל הלכה כר"א והאיך אפשר דהכל שלא כהלכה וכל השקלא וטרי' ומסקנא דאפי' אין לה בנים לא תצא והא הכל שלא כהלכה ומה שתי' עוד דנפ"מ גם לר"א הוא תמוה ג"כ דמה יעשה בהך מחלוקת אי לא תצא אי תצא ויש לה בנים ואין לה בנים דבמנ"פ אי נימא דכל שיש ע"ח אפי' שלא כהוגן ראוי לסמוך שהי' ע"מ א"כ כשר גמור הוא ואי דוקא ראוי לסמוך כשע"ח כהוגן אבל כל שאינם כהוגן מה דלר"מ אינו כשר גמור שוב אין לסמוך דהי' ע"מ א"כ ממילא פסול גמור הוא ומי מדד בשעלו לשער כפי ערך כשרות ע"ח כן בערך הזה נסמוך על ע"ח דהי' ע"מ דאם בע"ח יש חילוק בין יש לה בנים נחלק לענין דהי' ע"מ כך והא ודאי ליתא דבע"מ אי הי' כשר לגמרי ואי לא הי' בטל לגמרי ואי מספקא לן הוי ספק מגורשת גמורה וז"ב:
עוד הביא הרי"ף ראי' מהא דאמרי' אין העדים חותמין על הגט רק מפני ת"ה והשתא אי ע"ח לא מהני בלי ע"מ מה תועלת בע"ח עדיין אם ימותו לא תוכל להנשא ולזה דחו דבריו הרא"ש ובעל העיטור דאנן הכי קאמרי' דכשיש ע"ח נסמוך עליהם דמסתמא נמסר אבל בלי ע"ח אם ימותו לא תוכל להנשא אבל אם נודע דלא נמסר בעדים לא מהני אפי' יש ע"ח:
ובאמת גם בזה דברי הרי"ף ברורים מכמה טעמים חדא דהאיך אפשר דנסמוך דהי' ע"מ תינח אי ידעי' דמסר לה הגט סומכין דמן הסתם מסר לפני עדים אבל מנין נדע דמסר לה דכי בשביל שחתם עליו עדים גירשה בודאי וע"כ דמה שהגט יוצא מתחת ידה הוי הכרח גמור דמסר לה בודאי דהא היא עצמה לא כתבה הגט מאחר דחתומים עליו עדים ואין חותמין גט לאשה רק לבעל א"כ במה נפשך אי הוי הכרח זה כעדים מה צורך עוד לעדים הא אנן סהדי דמסר לה ואי ל"ה הכרח זה כעדים רק עדים ממש בעינן א"כ האיך אנו דנין דהי' ע"מ כל שלא נודע לנו על פי עדים דמסר לה דסברא זהו דהי' ע"מ אינם על עיקר המסירה רק אם מסר בודאי לפני עדים מסר כדינו אבל מסירה עצמה מכח הכרח ע"ח הוא כיון שהגט יוצא מתחת ידה א"כ ע"כ דהכרח זה הוי כעדים דאנן סהדי א"כ מה צורך לעדים עוד הא יש עדים על המסירה ועוד דמדר"מ נשמע לר"א כמו דלר"מ דבעי ע"ח מ"מ כשכתב בכתב ידו לא תצא כמו שפירש"י דכתב ידו הוי כעדים דהודאת בעל דין כעדים א"כ פשיטא דה"ה לענין ע"מ דאנן סהדי הוי כעדים ובהא ע"כ אנן סהדי דאל"כ האיך סומכין דהי' ע"מ וע"כ דהסמיכה הוי כאנן סהדי א"כ ע"כ דאנן סהדי דמסר לה הואיל והגט יוצא מתחת ידה א"כ הא הוי כעדים ודו"ק:
ועוד לפי דעתם דתקנת ע"ח הי' רק שנדע על ידיהם דנמסר בע"מ א"כ למה תקנו ע"ח בין כתיבה לנתינה דאז אינו הכרח גמור דע"ח אינן יודעין מן המסירה כלל הוי להו לתקן דיחתמו לאחר נתינה ואז הוי עדות ברורה דודאי כשחתמו נתגרשה דלולי דנתגרשה לא הי' חותמין ובשלומא לר"מ אינהו עבדו כריתות ואין תועלת בחתימה לאחר גירושין אבל לר"א הוי להו לתקן לחתום אחר הגירושין דאז ראוי לסמוך בודאי וע"כ דעיקר התקנה היתה לאו דנסמוך על ע"ח דהי' ע"מ רק דאם ימותו ע"מ נסמוך על הגט מצד ע"ח אפי' לא נאמין לה דהי' ע"מ יהא גט מחמת ע"ח דאינהו נמי עבדי כריתות כל שהגט יוצא מתחת ידה דמוכח מכח ע"ח דבהכרח נמסר לידה. והשתא לא הי' יכולין לתקן דיחתמו אח"כ דנסמוך עליהם שלא כדין דיחשבו דאינהו עבדי כריתות ובאמת לא הי' הכריתות על ידם [ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן על הרמב"ן שכתב דמסירת בעל דין הוי כעדים דא"כ בגיטין נמי נימא הכי ולמה פסול לר"א מזוייף מתוכו הא מ"מ בא לידה והוי כע"מ ולפי הנ"ל לק"מ דאנו נסמוך מצד ע"ח וזהו שלא כדין דלא עבדי כריתות כלל. גם מה שתירץ הר"ן צ"ע דמ"מ מה נפ"מ בין ע"ח לע"מ כיון דע"ח לא ידעי שעה שנמסר רק דמוכח שנמסר ולא אימתי ואי דהי' השטר בידו אף לר"מ דע"ח כרתי הי' השטר בידו וא"כ אז כרתו וע"כ דכל שלא נכתב בו שעות לא כרתי עד לבסוף א"כ ה"ה למ"ד דמסירה כורתת מ"מ כל שכורתת ע"י ע"ח אין לדון שעות בזה והעיקר כתי' הרמב"ן] כמ"ש התוס' פ"ק דגיטין בד"ה מודה ר"א ועוד דהרי"ף לא ס"ל כלל הך סברא דסומכין דהי' ע"מ רק על ע"ח בעצמותן דנין לכך צריך שיהיו חתומין קודם דעבדי כריתות: והשתא ניחא בפשיטות הא דאמרי' מודה ר"א במזוייף מתוכו לגבי לשמה ותמהו התוס' כיון דלא בעינן לשמה מאי איכפת לן ותרצו דגזרינן אטו כתיבה והוא תמוה דאפי' לר"מ מוכח התם דלא גזרינן אטו חתימה כ"ש שאין לגזור לר"א אטו כתיבה ולהרי"ף ניחא דכיון דיסמכו על ע"ח בתורת כריתות צריך לשמה דבלי ע"מ ודאי צריך לשמה בע"ח כמו בכתיבה: ועוד נראה לפענ"ד דע"כ דברי הרי"ף מוכרחין דתקנת ע"ח הי' דאינהו עבדי כריתות דאל"כ יש לגמגם מאד כיון דעיקר הגט ע"י ע"מ היא וכבר נגמר הגט בכתיבתו בלבד א"כ האיך תקנו שיחתמו קודם נתינתו הא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה תדע דהא בהקנאה הקשה הר"ן דהוי מחוסר מעשה ותי' דל"ה מחוסר בגופו כמו כתיבה א"כ חתימה פשיטא דהוי מחוסר מעשה בגופו ולמה תקנו לחתום קודם הא יכולין היו לתקן לחתום אח"כ [כתבתי זה שלא נוכל להתעקש דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש לכך כתבתי דבהא אין צורך] ואם חתך מן הגט הוי מחוסר מעשה רק לייפותו ל"ה מחוסר מעשה אבל זה שעושה לצורך איזהו דבר פשיטא דהוי מחוסר מעשה וליכא למימר דדוקא הקנאה דבלי הקנאה לא הוי גט הוי מחוסר אבל כאן דבלי החתימה הי' יכול לגרש לא הוי מחוסר מעשה הא ודאי ליתא דהא חתיכות הקלף בודאי לא מגרע הגירושין דבלי חתיכות ג"כ הי' מתגרשת רק עושה לתועלת אחר ומ"מ הוי מחוסר מעשה א"כ כ"ש כאן כיון דעידי חתימה אינן כלל לכריתות הוי מחוסר מעשה דאף דשאלת שלום בגט לא איכפת לן אחר הכתיבה דזהו דבר שאינו מענין הגט כלל ואינו צריך לו כלל והוי כלא עשה כלום אבל זה שמענין הגט הוא ועושה לתועלת אינו רואה מקום וכן שלא יהא מחוסר מעשה [ועוד להרי"ף שם בשאלת שלום אתי שפיר כיון דחתימת העדים לכריתות עדיין לא נגמר הכתיבה כלל ול"ה מחוסר מעשה ודו"ק אבל אין צורך כנ"ל] ומזה מוכח כדעת הרי"ף דתקנת ע"ח הי' דאינהו עבדי כריתות באמת הילכך ממילא ל"ה מחוסר מעשה כיון דהא גופא מכלל הכתיבה הוא ומה שנוטל אח"כ ע"מ לא מיפסל בהכי דאנן ע"ח לכריתות חשבינן ואין לוקחין ע"מ רק לרוחא דמילתא וע"מ ל"ה מחוסר מעשה דלאו בגופו של גט הן. ועוד דהא צריך שיאמר לעדים חתומי א"כ בלי חתימה הי' פסול א"כ הוי ממש מחוסר מעשה כמו חתך מן הקלף וכן באמר לעשרה חתומי דצריך שיחתמו כלן ואי לאו לכריתות הן כלל הוי מחוסר מעשה ממש:
ובהכי ניחא מה שיש לדקדק בהא דמודה ר"א במזוייף מתוכו דלכל הפרושים משמע דרק מדרבנן פסול כשיש ע"מ א"כ תיקשי כיון דרוב בקיאין לשמה רק דרבנן הוא דאיצטרך מחשש רחוק א"כ למה החמירו כ"כ בדרבנן לומר בפ"נ כיון דאפי' הי' שלא לשמה אינו רק דרבנן ורוב בקיאין הן גם צ"ע טובא פירש"י ותוס' בענין זה כמ"ש בסי' ק"ל באריכות ולפי הנ"ל ניחא דפסול מדאו' במנ"פ אי לכריתות מחתים להו הרי בעינן לשמה ואי לאו לכריתות וכריתות ע"י ע"מ הוא א"כ הוי להו חתימתן מחוסר מעשה בגופו של גט ופסול מדאו' דמחוסר קציצה לאו דוקא כמו שרצה הר"ן לפסול מחוסר הקנאה לולא דל"ה בגופו של גט כמו כתיבה והתם נמי ציוה לחתום ולא מהני בלי זה:
ועוד נראה לפענ"ד להוכיח כדעת הרי"ף דהא בפרק איש מקדש מוקי ברייתא דהתקדשי לי בשטר. דפליגו ר"מ ור"א ורבנן ומפרש בש"ס דפליגו בשטר שאין עליו עדים דלר"מ ע"ח כרתי אינה מקודשת ולר"א ע"מ כרתי מקודשת ולרבנן מספקא להו ויש להבין האיך פסיק ותני דלר"מ אינה מקודשת ולר"א מקודשת הא הך פלוגתא גופא איתא נמי להיפוך בהתקדשי לי בשטר ויש עליו עדים בלי ע"מ דלר"מ מקודשת ולר"א אינה מקודשת וכיון שלא זכר כלל שאין עליו עדים רק התקדשי לי בשטר א"כ הוי לי' לומר פלוגתייהו בהיפוך ואפי' הי' מזכיר אין עליו עדים הי' קשה דהוי להו לומר בהיפוך ג"כ. וכ"ש שאינו מזכיר כלל רק התקדשי לי בשטר וזה כולל פלוגתייהו גם להיפוך וע"כ דבע"ח לכ"ע מקודשת א"כ להיפוך לא משכחת רק דלר"מ אינה מקודשת ולר"א מקודשת רק אי נימא דאפי' לר"מ בעי' ע"מ יש לדחות ראי' הנ"ל ודו"ק:
ומה שהקשה הרב בעל העיטור מהך דפרק התקבל דקאמר קיבל למה לי הא מני ר"א דאמר ע"מ כרתי ובודאי איכא התם ע"ח ש"מ דר"א דוקא ע"מ בעי. והנה מלבד מה דמדברי התוס' והרא"ש גופא מוכח דמפרשי לה בלי ע"ח דהא הם ס"ל דר"מ נמי דסובר ע"ח כרתי מודה דבעינן ע"מ דוקא דאין דבר שבערוה פחות מב' כמ"ש התוס' והרא"ש בהדיא והשתא תיקשי מה זה דמוקי לה כר"א וע"כ משום דלר"מ תיקשי במנ"פ אי איכא ע"ח סמכינן דהי' ע"מ ואי ליכא ע"ח פסול דאינהו כרתי ולא מהני ע"מ ועכ"פ מוכח דבלי ע"ח מיירי אך בלא"ה כבר כתבתי לקמן סי' קמ"א באריכות דמהך סוגי' דהתם יש ראי' ברורה לשיטת הרי"ף עיי"ש אך מה שהביא הר"ן ראי' מהנך מתניתא שייר מקצת הגט וחתמו עדים באמצע דבמנ"פ אי איכא ע"מ כשר ואי ליכא ע"מ פסול דדוחק לומר דכלהו סתמא כר"מ אינה ראי' כלל דודאי ליכא ע"מ רק אנו סומכין דהי' ע"מ כמו שכתבו התוס' והרא"ש לכך את שהעדים נקראין עמו כשר דודאי נמסר בעדים ואת שאין עדים נקראין אין ראי' דנמסר: ומה שהקשו עוד בעל העיטור מהך דב' גיטין שנתערבו ג"כ לפענ"ד מתורץ היטב דעיקר טעמו של הרי"ף דמכח ע"ח ידעינן בבירור שמסר לה הגט מכח שיוצא מתחת ידה כמ"ש הרמב"ם להדיא א"כ התם אי יוצא מתחת ידה פשיטא דאין ראי' דנמסר לה הגט אמתי ואי דיש בידה שניהם מה תעשה השני' דהא שניהם רוצין להתגרש ובהא לכ"ע לא מהני רק בע"מ וכן מבואר ברמב"ם להדיא דבהא לא מהני רק בע"מ לפי שאין הגט יוצא מתחת ידה ועוד דבלא"ה לק"מ דפשיטא דלא עדיף הכרח זה שנמסר לה מעדים מעידין שנמסר וכיון דס"ד דבעינן מסירה מבוררת לשמה כמו שפירש"י א"כ כמו כן כשנכריח מע"ח דמסר עכ"פ מסירה מבוררת לשמה בעי' והרי לא נמסר מבורר לשמה ומשני דמסירה לשמה לא בעי':
ולא ירדתי לסוף דעתו מה שהקשה מהך דאין כותבין על הנייר המחוק וחכמים מכשירין ואמרי' מאן חכמים ר"א ולהרי"ף למה כשר על הנייר המחוק ע"ש והוא תמוה דודאי אם אין כאן ע"מ רק ע"ח מודה הרי"ף מדנייר מחוק לא והא דמוקי כר"א היינו בע"מ ממש לכך לא איכפת לן בנייר מחוק ואפשר דכוונת בעל העיטור להקשות דמשמע לי' מדקתני מעיקרא אין כותבין וחכמים מכשירין היינו אפי' לכתחילה והשתא להרי"ף עכ"פ לכתחילה צריך ע"ח לסמוך עליהם כשימותו ע"מ ובנייר מחוק לא הועילו. וע"כ דרק עצה טובה אמרו א"כ גם להרי"ף נאמר כן ואפי' אי נימא דמשמע ברי"ף דלאו עצה טובה הוא רק תקנה גמורה וכן נראה מדברי המחבר דבב"י הביא דעת הרא"ש דאינו רק עצה טובה וגימגם בלשון הטור שכתב דצריך שיחתמו ובש"ע כתב וכן צריך שיחתמו עליו עדים לכתחילה וע"כ דמשמע לי' להרי"ף צריך לכתחילה אבל מ"מ אינו ענין להך מחלוקת ויש לומר כדעת הרי"ף הנ"ל ואינו רק עצה טובה ודו"ק:
איברא יש להקשות לכאורה מהא דקאמר דע"מ צריכין לקרות הגט ופריך עלה מהא דשטר פסים ושטר אמנה וקשה הא להרי"ף ע"כ דוקא בדליכא ע"ח הוא דצריך למיקריא אבל באיכא ע"ח דאין צריך ע"מ כלל בוודאי אין צריך לקרות רק לכתחילה דהא לא בעי ע"מ רק לכתחילה א"כ מאי קושיא מהך דשטר פסים התם דלא קראוהו שהי' בו ע"ח ואין צריך לקרות אבל באמת לק"מ דה"מ בגט יוצא מתחת, ידה דאז מכח ע"ח מוכח דבא הגט מידו לידה ומה צורך לקריאה אבל בנפל לאור תיכף מה ראי' יש דבא מידו לידה וע"כ מכח ע"מ והרי לא קראוהו ואדרבא מהתם יש ראי' להרי"ף דוודאי קשה קושית התוס' מהך דכתב גט לאיש ושובר לאשה דמוכח בפרק האשה רבה דלא קראוהו וא"כ למה לי הוחלף בלי הוחלף פסול לפי שלא קראוהו ולהרי"ף לק"מ דה"מ בלי ע"ח אבל שם מיירי בע"ח תדע דרישא ר"מ ור"א פליג בסיפא ומחלק בין לאלתר לזמן מרובה וכיון דבע"ח מיירי אי לא הוחלף הי' תחת ידה ומגורשת בלי קריאה דמה צורך לקריאה הא עדיין בידה הוא ומכח ע"מ מוכח דבא מידו לידה רק בהוחלף תצא:
אמנם לכאורה יש להקשות להיפוך לר"א דמחלק בין לאלתר לזמן מרובה במה נפשך אי בקראוהו האיך הוחלף ואי בלא קראוהו למה יהא כשר לזמן מרובה הא מ"מ כיון דאין הגט יוצא מתחת ידה בעינן ע"מ לקרות הגט. ואמת דיש לתמוה גם בתירוץ התוס' דאם נשאת לא תצא דתינח ברישא דקתני הולד ממזר אבל בסיפא דקתני לזמן מרובה כשר ואי בקראוהו האיך הוחלף ואי לא קראו למה יהא כשר עכ"פ לא תנשא לכתחילה וע"כ צריך לומר דידעו התוס' דיש לומר דקראוהו והוחלף רק עיקר הקושיא מהאשה רבה דמוכח דבקראוהו מאי הוי לה למיעבד ולא תצא אבל מר"א לא קשיא דלא קאמר רק דלאלתר אינו גט ולא דקראוהו ושפיר יש לומר דקראוהו והוחלף ולפי זה מרישא להרי"ף בלא"ה לק"מ כנ"ל:
ואע"ג דקצת יש לדקדק מה שנצטרך לפרש מה שאמרו צריך למיקרייא דוקא בגט בלי ע"ח ולא בסתם גט שיש בו ע"ח אבל באמת נראה דאפילו לשיטת התוס' והרא"ש ע"כ צריך לומר כן דאי איכא ע"ח נהי דבעי ע"מ לדעתם אבל קריאה למה לי הא בהכרח גט זה בא לידה מכח ע"ח וליכא למימר דכך הוא הכריתות של ע"מ דצריכין לקרות וכל שלא קראו הוי כנמסר בלי עדים א"כ למה בלא קראו הוי ספק מגורשת לא תהא מגורשת כלל וכמו כן גט שנתערב או שנאבד ונמצא באופן דאין מן הדין להחזירו ועכב וגירש לא תהא מגורשת כלל וע"כ דכל שהי' באמת גט ונמסר אפילו לא קראו הוי גט רק דחיישינן שמא באמת לא הי' גט א"כ בע"ח למה תהא ספק מגורשת הא בלי ספק בגט זה נתגרשה ודוחק לומר דחיישינן דגט זה בא לידה בלי ע"מ כלל ומה שמסרו לה בעדים נייר אחר הי' דהא כל גט תלינן דבא לידה בע"מ דלכך תקנו ע"ח דנוכיח מזה דבא לידה בע"מ ולא תצטרך להביאם א"כ בהא נמי כיון שיש גט בידה מסתמא נמסר בעדים ומה צורך לקרותו וע"כ דדוקא בלי ע"ח אבל בע"ח באמת לא צריך למיקרייא. ובאמת יש לתמוה על הפוסקים לקמן סי' קל"ה שלא חילקו בזה כלל כי נראה לפע"ד ברור דלכ"ע בע"ח כשר בלי. קריאה כל שהגט יוצא מתחת ידה ועכ"פ אין משם קושיא על הרי"ף ואדרבא לדעתו אתי שפיר טפי כמו שבארנו ועמ"ש לקמן סי' קל"ה: ומעתה כיון שבארנו דלק"מ על הרי"ף ואדרבא ראיותיו של הרי"ף מוכרחין גם הבאתי עוד ראיות להרי"ף וגם דעת הרמב"ם כך הוא א"כ נראה פשוט דבדיעבד בשעת הדחק יש לסמוך להקל כדעת הרי"ף והרמב"ם ודע דמשמעות דברי הרי"ף והרמב"ם מבואר דע"ח וודאי צריכין להיות כשורין דוקא לכ"ע אבל בש"ס בהא דפריך והאי לאו בני כריתא נינהו משמע התם מפירש"י דלר"מ דע"ח כרתי אינן בתורת עדות כלל רק כך מטבע הגט דשנים כורתים וכל שישנן בכריתות ישנן בחתימת גט ולא אימעט רק עכו"ם שאינו בן כריתות וכבר הארכתי בזה בתשובת מיימוני שהביא הב"י סי' ק"ל דס"ל ג"כ כפירש"י הנ"ל ומ"מ אם פסולים בלא"ה אין להאמינן דנמסר לה גט זה מיד הבעל לכ"ע רק נ"מ באופן שכתבתי שם עיי"ש: