תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט
על אה"ע סימן קכט
דיני שם האיש והאשה וחתימת הגט ודין מומר המגרש ובו לד סעיפים: סעיף א. (א) כותבין שם האיש והאשה בגט ואם יש לאחד מהם שני שמות כותבין שם שהם רגילין בו ויודעין בו ביותר וכותבין איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שום שיש לה ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר: הג"ה. (ב) וכ"ש אם כתב עיקר השם לבד דכשר ולכן אין להקפיד על הכינויים כל כך (ג) וי"א דאין לכתוב כל שום שיש לו אלא אם יש לו ב' שמות יכתוב פלוני דמתקרי פלוני (ר"ת וב"י בשם הרמב"ן והרשב"א) וכן נוהגין ואין לשנות ואפי' נכתב הגט אין לגרש בו אע"פ שכתב כל שם עד שיכתוב שני השמות (בקונטרס) לא כתב אלא שם האחד (ד) אפי' הוא שם הטפל וגירש בו כשר (טור):
א כותבין שם האיש וכו' עד סוף הסעיף. דינים אילו צריכין בירור ודקדוק היטב בש"ס פרק השולח ורבו בזה הסברות והדעות לכן ראיתי לברר הכל על נכון ואח"כ נשוב אל ביאור דברי המחבר והרב ומה שיש לדון עליהם. גרסינן התם בראשונה הי' משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה וכתבו התוס' דמנוסח הגט של בה"ג מוכח שכך היו כותבין לשון זה בגט ור"ת הקשה עליו ופי' דהי' פורט כל שמותיו דמיתקריא כך כדאמרינן בש"ס שרה דאיתקריאת מרים בר הדי' דמתקריא איי' מרי' והדבר תמוה דהא בש"ס בעובדא דמרים בהדיא אמרו מרים וכל שים שיש לה ואי דכוונת ר"ת לפרש שם דמיתקריא קשה חדא עכ"פ האיך מביא ראי' משם ועוד דדוקא במתניתין שייך לומר דהכוונה שיכתוב כל שם שיש לו אבל בש"ס דידוע לנו שמה שרה ומרים למה במרים כתב שמה ובשרה כתב וכל שום כיון דידוע שמה הוי לי' לומר דמתקריא שרה וליכא למימר שהי' לו לר"ת גירסא אחרת בש"ס דהי' כתוב בה מרים דמתקריא שרה ח"כ למה לא הקשה מקודם מהך והתוס' כתבו דמברייתא משמע כר"ת ובאמת מהך מוכח] להדיא כר"ת. ועוד דהתוס' גופא בדיבור שאחר זה זכרו סוגיא זו בשם ר"ת גופא כמו שהוא לפנינו מרים וכל שום. גם תמהני איך כתב ר"ת שרה דאיתקריאת מרים להיפוך הוי לי' לומר דהא רובא מרים הוי ופורתא שרה:
אשר על כן לולא דמיסתפינא הי' נראה לי דבר חדש דסובר ר"ת דוודאי לא שייך לכתוב דמתקריא על שם שאינו נקרא כך בפי כל רק פורתא קורין אותו כך דהאיך יאמר דמתקריא מה שאינו נקרא כך ובשלמא במי שיש לו ב' שמות בב' מקומות שייך לכתוב דמתקריא במקום פלוני אבל לא כשיש לו אחד טפל ואחד עיקר והשתא עיקר כוונת ר"ת להשיג על בה"ג דהוא סובר דכך כותבין בכל הגיטין ובאמת בהך דתיקן ר"ג דלא מיירי בשם עיקר וטפל רק שני שמות שווין במקום נתינה זה עיקר ובמקום כתיבה זה עיקר א"כ אין לכתוב וכל שום דמ"מ בעיר שאין שמו ככתוב בגט הרי שם שינה שמו דעשה מטפל עיקר ומעיקר טפל ובלא אתחזק רק שם אחד א"כ אין לכתוב וכל שום דשמא אין לו רק זה כמו שהקשה ר"ת ובאתחזק ב' בב' מקומות א"כ אין לכתוב וכל שום מטעם הנ"ל. ולזה סובר ר"ת דצריך להזכיר שמותיו שיש לו בפי' ולכתוב אחד ועל השני דמתקריא וכיון ששניהם כתובין בגט אין לחוש אבל במי שיש לו ב' שמות במקום אחד. אחד עיקר ואחד טפל בהא מודה דכותבין עיקר וכל שום שאין לחוש לכלום והיינו הך דרובה מרים ופורתא שרה רק דמשמע לי' לר"ת דהא דאמרינן ולא שרה וכל שום שיש לה לאו למימרא דאין כותבין שרה כלל דא"כ מה צורך לומר ולא שרה וכל שום מאחר שכבר אמר מרים וכל שום. לזה סובר דהכוונה דמרים כותבין וכל שום אבל שרה וכל שום אין כותבין דעושה מטפל עיקר ומעיקר טפל רק דכותבין שרה דמתקריא מרים או שהי' גירסתו בפי' גבי שרה לכתוב דמתקריא מרים אבל להיפך אין לכתוב דמתקריא כיון דאינה נקראת כך רק מרים וכן וכל שום אין כותבין בשרה רק דמתקריא מרים. ולפי זה לר"ת בעיקר וטפל במקום אחד יכול לכתוב עיקר וכל שום או טפל דמתקריא כנ"ל:
וראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו שהקשה על ר"ת דא"כ שרה דאיתקריאת מרים נמי וכפי הנראה שהי' מפרש דר"ת מפרש מרים וכל שום היינו מרים דמתקריא דלשיטתו אין כותבין וכל שום כלל ואהא קשיא לי' דא"כ שרה נמי לכתוב דמתקריא מרים ולמה אמרו ולא שרה ולפי הנ"ל לק"מ דמודה ר"ת דמרים כותבין וכל שום דאי אפשר לפרש וכל שום דבש"ס גבי מרים דהכוונה דמתקריא כנ"ל רק שרה כותבין דמתקריא מרים ורק וכל שום אין כותבין ודו"ק:
אמנם בעיקר דברי ר"ת שפי' דצריך לפרש שמותיו לא משמע כך במשנה דקתני וכל שום שיש לו ותיבת שום הוא לשון ארמי דהוא נוסח לשון הגט אבל אי הי' הכוונה לפרש כל שמותיו הוי לי' למיתני וכל שם שיש לו ומאי ענין לשון ארמי לכאן ומ"מ בהא אפשר לומר דגירסת ר"ת וכל שם שיש לו אבל בירושלמי משמע לי להדיא כדעת בה"ג דגרסינן התם בש"ס איש פלוני וכל שם שיש לו. הגע עצמך דהוי שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי והדבר תמוה וכבר נתחבטו המפרשים בביאורו ולא מצאו מענה המתיישב על הלב. ולפע"ד נראה פשוט דכוונת הירושלמי לפרש מה שאמרו בראשונה הי' משנה שמו שהי' נוסע ממקום למקום מחמת מרדון וכדומה כמו שכתב הרא"ש והי' ירא לגלות שמו האמיתי והי' משנה שמו ובא הדבר לידי תקלה גדולה כי אחר כך נתוודע שיש לו שם אחר לזה תיקן ר"ג לכתוב וכל שום ובזה אפי' שינה שמו מאחר דשמו שהי' לו מקודם נכלל בוכל שום כשר והיינו דקשיא להו בירושלמי כי לפי לשון המשנה איש פלוני וכל שם שיש לו משמע דהי' פורט שמותיו בפי' וא"כ קשיא להו מאי הועילו כיון דהוא משנה שמו הוא יאמר ששמו כך ואינו כך ועל זה תרצו דהכוונה במשנה אני פלוני וכל שם שיש לי והיינו שכך היו כותבין לשון זה בגט א"כ כל שם שיש לו חוץ זה שכותב נכלל בוכל שום. ויש להמתיק יותר בפשיטות כי לפי הדין באמת כל דאתחזק שיש לו עוד שם אחר צריך לכותבו בגט כדמוכח בברייתא והוא הי' רוצה להסתיר שמו מיראה וכשהי' רוצה לגרש והוכרח לכתוב כל השמות שינה אותו ובא הדבר לידי תקלה לכך תיקן ר"ג שלא יצטרך לכתבו רק לכתוב וכל שום ולזה ס"ד בירושלמי דהכוונה במשנה לפרט שמותיו וא"כ לא הועיל דהא משנהו ועל זה פירשו דהי' כותב בגט אני פלוני וכל שום וזה ברור והיינו ממש כדעת בה"ג [ועמ"ש לקמן סק"ו עוד בירושלמי שם בתר הכי]:
ובהכי ניחא נמי מה שנסתייע ר"ת בהך ברייתא דקתני שם דגליל עמו ולכאורה הוא ראי' עצומה ובאמת לק"מ דבלא"ה יש להבין דקתני בברייתא אינה מגורשת ובמשנה קתני מפני ת"ה ואינו רק מדרבנן ולפי הנ"ל ניחא דוודאי ברייתא קודם תקנה נשנית דאז הי' צריך לפרט שמותיו ואם לא פרט רק כתב אחד אינה מגורשת כל שידוע שיש לו עוד שם אחר ומחמת שהי' ירא להגיד שמו שהי' לו מקודם שינה אותו ובא הדבר לידי תקלה לזה תיקן ר"ג להקל שאין צריך לפרט השם רק יכתוב וכל שום אבל בלא כתב וכל שום אינה מגורשת כהך ברייתא ות"ה דקאמר היינו דאם כתב וכל שום אפי' לא פרט כשר ואפי' לכתחילה יכול לכויב כן ואינו צריך לפרט מת"ה (ומה שיש לדקדק לפי הפי' הנ"ל בירושלמי דמשמע לכאורה דעם וכל שום כשר אפי' שינה והרמב"ם וכל הפוסקים כתבו להיפוך יתבאר בסמוך סק"ו בס"ד בזה]: שם שלחו לי' במדה"י לר"ג בני אדם הבאין משם לכאן האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין וכל שום שיש לו אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי. תניא כוותי' דרב אשי היו לו שתי נשים וכו' עד שיגרש אשתו שביהודא ושם דגליל עמו יצא למקום אחר הרי זו מגורשת. ההוא דהוי קרי לה מרים וכו' מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. ע"כ סוגית הש"ס:
והנה כפי הנראה מתוך פירש"י ז"ל במשנה ובש"ס עיקר תקנת ר"ג היתה משום שלא יוציאו לעז על הבנים אבל מדינא וודאי כשר כל שכתב שם אחר משמותיו שהוחזק בהם אף שידעו שיש לו שם אחר במקום אחר ולפי זה בוודאי קשה לומר דמפני ת"ה יהא הגט בטל לגמרי כשלא כתב וכל שום רק שם אחד ולפי זה צריך לומר הא דקתני בברייתא אינה מגורשת אתיא כר"מ דסובר כל המחנה וכו' אבל לרבנן אין סברא לומר שיתבטל הגט לגמרי ואם נשאת תצא וכ"ש שלא יהא הולד ממזר. גם נראה מתוך פירש"י ז"ל דסובר דמתניתין ובברייתא הכל במגרש במקום אחד ששניהם שם ומ"מ באיתחזק שיש לו עוד שם במקום אחר כותבין וכל שום כתקנת ר"ג ודיעבד ילפי הברייתא אינה מגורשת ונופל תחת ספק הנ"ל שהרי לא פי' כלום על הברייתא דכותב במקום זה ומגרש במקום אחר וכן משמע באמת להדיא בלשון הברייתא דאפי' גירש אשתו שביהודא לגמרי שם בשמו שיש לו אינה מגורשת עד שיזכיר שם גליל עמו או וכל שום כפי תקנת ר"ג רק בלא איתחזק כלל וגירש בשם הנודע לנו מגורשת אף שנתברר לנו אח"כ משם אחר לא חיישינן [ומוכח מתיך פירש"י דאפי' דיעבד אינה מגורשת באיתחזק מחמת תקנת ר"ג רק לא נתבאר אי הולד ממזר או דלכתחילה לא יתנשא או אפי' נשאת תצא רק הולד כשר. וכבר כתבתי דרחוק מאוד לומר דמשום לעז יתבטל הגט לגמרי]. גם מוכח מתוך פירש"י ז"ל דכל שנתברר לנו דיש לו שם אתר אפי' לא נודע לנו השם מיקרי איתחזק רק בלא נודע לנו כלל משם אחר מיקרי לא איתחזק ודו"ק:
לא נתברר בדעת הרב ז"ל באדם שיש לו ב' שמות אמנם לגמרי במקום אחד או אחד עיקר ואחד טפל לא שישתנה שמו ממקום למקום דבהא אפשר דאם כתב אחד. מהם העיקר כשר בלי וכל שום אפי' לינשא לכתחילה ולא אמרו בברייתא אינה מגורשת רק באיתחזק ביהודא בשם דגליל ג"כ דאז חיישינן דבגליל יוציאו לעז כי שם שם גליל עיקר וכן להיפוך לכך אינה מגורשת אבל במקום אחר שיש לו ב' שמות שווין או עיקר וטפל וכך הם בכל המקומות וכתב עיקר או אחד מהם כשהן שווין אפשר דאפי' לכתחילה תנשא והיינו הך דרובא מרים ופורתא שרה ורק לכתחילה אמרי נהרדעי מרים וכל שום אבל דיעבד לא חיישינן ללעז כלל כיון דליכא מקום שתהא נקראת שרה לעיקר היפוך ממה שנקראת כאן מרים לעיקר ולא דמי ליהודא וגליל כנ"ל: גם לא נתבאר בדעת רש"י ז"ל לפי פירושו בשולח גט ממקום למקום ויש לו ב"ש במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד מה דינו כי לפי פירושו דין זה לא הוזכר בש"ס כלל ולאו בהכי היתה תקנת ר"ג ואפשר דסובר הרב ז"ל דהיינו הך והכל תלוי באיתחזק ולא איתחזק. או אפשר דסובר דבהא אפי' לא איתחזק כיון דבמקום הנתינה יש לו שם אחר הרי שם הוי שינוי השם לגמרי. ואי נימא דבתר מקום כתיבה אזלינן יש לומר דבהא ג"כ באיתחזק דוקא באופן שלא נתבאר דעת הרב ז"ל בענין זה כלל. וקרוב בעיני לומר דס"ל דאין חילוק כלל ועל הכל הי' תקנת ר"ג והכל תלוי באיתחזק וכן נראה להדיא שהיא דעת הרי"ף שלא זכר רק מימרא דרב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי ש"מ דכל שיש לו ב' שמות נופל תחת סוג זה לחלק באיתחזק בין שיש לו במקום אחד בין בב' מקומות בין שהכתיבה ונתינה במקום אחד בין שהם בב' מקומות רק ביש לו עיקר וטפל צריך להזכיר עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום. אמנם נראה לי מדלא זכר הרי"ף לשון הברייתא דקתני בה בהדיא אינה מגורשת דסובר דברייתא ר"מ הוא דכל המשנה הגט בטל אבל לרבנן כיון דת"ה הוא לא נתבטל הגט דיעבד ונקט המשנה כצורתה דר"ג תיקן מפני ת"ה כן נראה לי לדעתו ז"ל:
ודברי הרמב"ם ז"ל בזה צריכין ביאור ולפי שנראה לי שלא כוונו יפה בדעתו ז"ל צריך אני להאריך קצת וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ג הלכה י"ג מי שהי' לו ב"ש וכן אשה שיש לה ב"ש כשמגרש כותב שמה ושמו שהם רגילין ויודעין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה ואם כתב חניכתו וחניכתה כשר. כתב השם, שאינן ידועין בו ביותר וכתב כל שם שיש לו הרי זה פסול. שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אעפ"י שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה אינו גט עכ"ל: והנה הקושיות בדבריו רבו למעלה. א'. שלא זכר כל:
סוגית הש"ס מתקנת ר"ג ואוקימתא דרב אשי ואין בכל דבריו רק עובדא אחרינא שזכרו בש"ס במרים ושרה דכותבין עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום. זהו היוצא מכלל דבריו ותו לא. ב'. מה ענין חניכתו וחניכתה באמצע דבריו של ב' שמות. ג'. מה הפרש יש בין חניכה לשם טפל או עיקר דצריך וכל שום דוקא ובטפל אפי' וכל שום לא מהני ואפי' תימא דחניכה עדיף משם טפל עכ"פ למה לא ביאר והוא שיהא רגיל באותה חניכה דאז הוי כשם עיקר וכן פי' הראב"ד בהשגות. ועוד דאפי' תימא דהוי כשם עיקר מ"מ מבואר מדבריו דבשם עיקר לבד אפי' דיעבד לא מהני בלי וכל שום דאל"כ רק לכתחילה מצריך וכל שום בעיקר א"כ דין זה שתיקן ר"ג וכל שום ומבואר בש"ס דמעכב דיעבד להיכן הלך ובכל אופן שנחלק ביניהם לא נזכר בדבריו עיקר דין המשנה והש"ס דבלי וכל שום מעכב דיעבד כיון דמה שזכר הוא ענין אחר דאינו רק לכתחילה וע"כ דבאמת סובר דהיינו הך תקנת ר"ג וברייתא א"כ וכל שום מעכב אפי' בשם עיקר א"כ אפי' תימא דחניכה הוי כשם עיקר למה כשר דיעבד בלי וכל שום:
והרב בב"י פי' דעת הרמב"ם דהן בשם טפל בלבד הן בשם עיקר בלבד כשר דיעבד ודבר זה גילה הרב ז"ל במה שכתב כתב חניכתו כשר להורות דרק לכתחילה מקפיד אבל דיעבד אפי' בחניכה כשר וכ"ש בשם טפל דעדיף מחניכה אבל אי כתב וכל שום גרע טפי דעשה מעיקר טפל ומטפל עיקר ובהא פוסל הרב ז"ל אפי' דיעבד ונסתייע לפי' זה חדא ממה שזכר כתב חניכתו כאן באמצע דבריו ועוד שלא אמר אעפ"י שלא כתב וכל שום כמו שכתב אח"כ בשינה שמו עכ"ד:
ולפע"ד לא דיו שלא תיקן הרב ז"ל בפי' זה אלא הוסיף תימא כי לפי דעתו אין זכר לפסול דיעבד בכל דברי הרב ז"ל כי הן עיקר הן טפל הן חניכה הכל כשר דיעבד א"כ תקנת ר"ג והברייתא שאמרה אינה מגורשת לא הוזכרה בכל דברי הרב ז"ל כי הן עיקר הן טפל מכשיר בלי וכל שום ובכל אופן שנפרש הברייתא יקשה למה לא זכרה הרמב"ם. גם הראי' שלא כתב אעפ"י שכתב וכל שום הוא אצלי כנגדו דלפי דבריו כיון דוכל שום גרע א"כ בשינה נמי גרע במה שכתב וכל שום שהוסיף להורות ששם זה הוא שם עיקר שלו מה שאינו אפי' טפל וא"כ כיון דמעיקרא זכרו לגריעותא למה זכרו אח"כ לרבותא גם לא ידעתי מנין לו לרמב"ם מה שכתב אעפ"י שכתב וכל שום והיכן נזכר זה בש"ס באופן שהרב ב"י חשב לתקן ולא תיקן כלום לפע"ד והוסיף תימא כנ"ל:
ומה שנראה לי פשוט וברור בדעת הרב ז"ל הוא כך דמפרש כפירש"י ממש דכל הסוגיא מיירי בפשיטות להורות דכל מי שיש לו ב"ש צריך לכתוב אחד וכל שום והיינו דקתני בברייתא דאפי' גירש ביהודא בשמו שביהודא כל שידוע לו עוד שם בגליל אינה מגורשת עד שיגרש ביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו. מבואר דצריך לכתוב שם העיקר ושם דגליל דהוא טפל בוכל שום והיינו דלא קתני בברייתא עד שיכתוב שם השני עמו וע"כ דלא מהני רק עיקר וכל שום ולא ס"ל לפרש דברייתא בכותב בגליל ושולח ליהודא רק הכל במקום אחד צריך לכתוב עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום כהך עובדא דמרים ושרה ודיעבד קאמרי נהרדעי כדמוכח בברייתא דאינה מגורשת רק בעיקר וכל שום [אמנם מה דמוכח בברייתא דאינה מגורשת, אתיא כר"מ אבל לרבנן מפני ת"ה הוא ואינו רק פסול ולא בטל או דאינה מגורשת כך הכוונה שלא תנשא בגט זה] דוקא ולא טפל וכל שום:
אמנם מה ששנינו כתב חניכתו וחניכתה כשר בלי וכל שום אין ענין לזה כלל דדוקא בכותב שם דמצד עצמותו יורה שאין לו רק שם זה לכך בלי וכל שום פסול וכן בכתב שם טפל וכל שום דנראה דהוא עיקר אבל חניכה מצד עצמו מבואר שאין זה. שמו העיקר והכל יודעין שהוא חניכה א"כ אין כאן מקום לטעות שכך שמו ובהכרח שיש לו שם עיקר בלעדו א"כ בלי וכל שום כשר ואפי' לכתחילה הי' מהראוי להכשיר רק דלכתחילה סובר דיש לכתוב שם בגט לא חניכה דדיעבד קתני במתניתין כתב חניכתו כשר אבל מצד שינה שמו אין קפידא בזה כלל שאי אפשר לטעות על חניכה שהוא שמו העיקר והחניכה מצד עצמותה ידוע דחניכה הוא וזה ברור:
ומעתה כל דברי הרב ז"ל ברורים דמתחילה כתב דאם יש לו ב"ש היינו שידוע לנו ב"ש כותב העיקר וכל שום והיינו הברייתא ממש דשם שבגליל הוא טפל ביהודא רק שידוע שיש לו וקתני אינה מגורשת עד שיגרש בשמו שביהודא ושם גליל עמו דהיינו וכל שום ועל זה כתב והוא כתב חניכתו כשר דיעבד דדוקא בשמות קפדינן וכל שום ולא בחניכה כנ"ל ובזה גילה דעתו דבשמות אפי' דיעבד מעכב בלי וכל שום והדר כתב דאם כתב טפל וכל שום פסול כדמוכח בברייתא דקתני אינה מגורשת עד שיגרש וכו' ובשלמא מעיקרא נקט לרבותא דאפי' בשם העיקר אינה מגורשת בלי וכל שום אבל אח"כ למה כתב עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו והוי לי' לומר עד שיזכיר שם השני עמו וע"כ דאינה מגורשת רק בעיקר וטפל עמו ולא להיפוך והיינו עובדא דמרים ושרה ודיעבד קאמרי נהרדעי וכן בהך עובדא גופא מוכח כן דקאמר ולא שרה וכל שום ש"מ לוהורות דאפי' דיעבד לא מהני דלכתחילה הי' די באמרו מרים וכל שום [אמנם בכתב טפל בלי וכל שום אפשר דבטל נמי הוי ובמתניתין לא קתני מפני ת"ה רק בכותב עיקר בלבד בהא מדינא כשר אבל בטפל בלבד אפשר דבטל נמי הוי בלי וכל שום. תדע דהתוס' כתבו לפרש שינה שמו כהך דפרק השולח שיש לו ב"ש בב"מ ובאמת שם מבואר הולד ממזר אפי' לרבנן והכא מפני ת"ה אמרינן כן וע"כ דמיירי דכתב טפל בלבד דהא הוי כשינוי השם ואפשר דגם התוס' נתכוונו לזה. ובהכי ניחא שלא כתב הרמב"ם אעפ"י שכתב וכל שום משום דזה גורם הפסול ובלא"ה אפשר דבטל נמי הוי ומ"מ מדלא ביאר בפי' דבטפל בטל נמי הוי משמע דלא ברירא לי' הא ובהא נמי י"ל דאינו רק פסול ושינה שמו מיירי בשינה ממש וקמש"ל אפי' כתב וכל שום בטל וזה שהוסיף הרמב"ם בשינה ממש אפי' כתב וכל שום והיינו דמשנה ע"כ קמש"ל באופן זה דבלא"ה תיפוק לי' דלא כתב שמו ודו"ק] וכל זה ברור לפע"ד בדעת הרב ז"ל:
ועל פי זה יש ליישב ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם חניכת אבות הנזכר בש"ס ולחלק בין ג' דורות או יותר ולפי הנ"ל ניחא דשם כתבו התוס' דרש"י ור"ת נחלקו דלרש"י הגירסא וכך היו נקיי הדעת קודם כתב חניכתו ור"ת גורס בתר הכי וכתבו אח"כ וחניכת אבות דגמרא לאו היינו הך דמתניתין דהוא חניכת עצמו וכוונתם דזה תלוי בזה דאי הגירסא כפירש"י שפיר היינו הך דברייתא ודוקא דיעבד כשר אבל לפי גירסת ר"ת א"כ מותר לכתחילה וקשה קושית תוס' בהשולח דשם מבואר דלכתחילה אפי' שם אחד לא מהני וע"כ כמו שתרצו התוס' שם או דהחניכה ידוע ומפורסם שזהו חניכתו והשני דהכינוי דומה לשם. ולפי זה הנך תרתי לא שייך בחניכת אבות דתירוץ ב' פשיטא דלא שייך דכיון דכל המשפחה יש להם כינוי זה האיך שייך שידמה לכל השמות של כל המשפחה. ותירוץ א' ג"כ לא שייך דהא עיקר החילוק בין ג' דורות ליותר דאז שוב אינו נקרא בשם האבות ואם ידוע בחניכה זו מה הפרש יש וזה ברור. וע"כ צריך לומר דבאמת חניכת אבות דוקא דיעבד ומשנה בחניכת עצמו אפילו לכתחילה ודלא כמהרש"א שפי' דרק לתירוץ ב' צריך לומר כן דהא התוס' כתבו בפשיטות דלגירסא זו חניכת אבות לאו היינו דמתניתין וע"כ כמו שכתבתי וצ"ע על הטור שכתב בפשיטות דכל חניכות כותבין לכתחילה ופי' ב"י משום דמשמע לי' דלא פליגי והוא תמוה דמוכח מתוס' הנ"ל דחניכת אבות דוקא דיעבד ולדברי מהרש"א הנ"ל יש ליישב קצת דכבר כתב ב"י דלא ישר בעיני הטור תירוץ זה ולכך לא זכרו א"כ אין חילוק אבל באמת הא ליתא ולכל התירוצים צריך לומר דחניכת אבות דיעבד דוקא:
ועכ"פ דברי הרמב"ם נכונים דוודאי לפי דעתו אם כתב שם אחד בלבד אפי' דיעבד פסול כמו שבארנו א"כ אפי' יגרוס כפירש"י תיקשי דיעבד אדיעבד וע"כ או כפי תירוץ התוס' הנ"ל וא"כ בחניכת אבות לא שייך זה ואפי' דיעבד פסול ולכך במשנה דנשנית בתר תקנה של ר"ג לא זכרו רק חניכתו ולא חניכת אבות דבתר תקנה אפי' שם גמור לא מהני כ"ש חניכת אבות רק חניכתו עדיף או כמו שכתבו התוס' ולרמב"ם דפוסל בשם גמור ג"כ דצריך לחלק דהחניכה ידוע שאינו שם א"כ הא לא שייך ג"כ בחניכת אבות דהוא שם של ראש המשפחה והוא הי' לו באמת שם זה א"כ יש לטעות דזה שם גמור והדר שייך בי' תקנת ר"ג וברייתא קודם תקנה נשנית ולכך השמיט הרמב"ם חניכת אבות דבתר תקנה לא עדיף משם גמור דפסול בלי וכל שום ולא דמי לחניכה דידוע שהוא חניכה ואינו שם:
ויש כת אחרת הם ר"ת וסייעתו הובאו בתוס' והם מפרשים כל הסוגי' בדרך אחר כמו שאבאר. והנה ראשית דברי ר"ת ששאלוהו על מומר שנכתב בגט ולא נכתב רק שם יהדות ולא שם של עכו"ם מה דינו והשיב שהוא כשר וראי' מתוספתא דמכשרה גר שכתב שמו של עכו"ם גם ראי' מהא דכתב חניכתו וחניכתה דכשר. והנה לפי מה שכתבתי לעיל לחלק בין חניכה לשם דחניכה ידוע הוא שאינו עיקר השם ובהכרח שיש לו שם עיקר לכך כשר אבל בשם שמצד עצמותו יכול להיות שאין לו רק שם זה בלבד והוא עיקר פסול כל שבאמת יש לו שם אחר ג"כ ולפי זה בכתב שמו של עכו"ם גם כן כשר דידוע שאין זה שמו העיקרי הישראלי שידוע שהוא שם אינו ישראל ואינו עיקר שמו הילכך ליכא לעז כמו חניכה אבל מומר הכותב שם ישראל מנין ניכר שיש לו עוד שם וכיון דבאמת יש לו עוד שם יכול להיות דפסול: והנה ר"ת לפי דעתו הקשה לו הא דאמרינן עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו ובלא"ה אינה מגורשת אלמא דכל שיש לו ב"ש צריך לכתוב שניהם לזה פי' דהיינו דוקא דאיתחזק בב' שמות בב' המקומות חד במקום נתינה וחד במקום כתיבה אבל אם יש לו במקום אחד ב"ש כשר דיעבד אפי' באחד בטפל ואפי' בחניכה רק לכתחילה צריך שניהם כעובדא דמרים ושרה (והביא ראי' מתוספתא וירושלמי ויתבאר בסמוך] מבואר מדבריו שהוא חולק על פירש"י בדבר אחד שהם שנים חדא שלא הוצרכו ב' השמות רק כשהם בב' מקומות יהודא וגליל וגם שיגרש בב' מקומות במקום אחד יכתוב ובמקום הב' יתן הגט אבל כשיחסר אחת מאלה שוב כשר בשם אחד דיעבד ותמוה לי כי כדי ליישב דעתו בגט המומר הי' די לחלק בין ב' שמות במקום אחד בין שהם בב' מקומות וכן ממה שנסתייע בלשון הברייתא לא מוכח רק דבר זה בלבד אבל כל שהוא בב' מקומות אפילו כותב ונותן במקום אחד יש לפסלו כל שלא זכר שם הב' ג"כ ומנין לו לאפוקי ברייתא מפשטא דקתני עד שיגרש ביהודא בשמו שביהודא וגליל עמו דהכוונה דוקא נתינה בלבד ביהודא אבל כתיבה בגליל ועיקר הטעם כתב הרא"ש דחשש הקלקול הוא שתבוא האשה להנשא למקום כתיבה ושם יאמרו דלא זהו רק אחר גירש וא"כ פשיטא דהאי טעמא שייך בלא כתבוהו שם ג"כ דכי בשביל שכתבוהו שם איכא למיחש טפי שתלך האשה לשם ותנשא ומן הירושלמי שהביאו לפי הגירסא שלפנינו ג"כ יש לפרש כך דלא מחלק רק בין אי ב' השמות בב' מקומות אז יש לחוש לקלקול אם יכתוב אחד שתלך להנשא במקום ששמו אינו כן אבל מי שיש לו ב' שמות בכל מקום שהוא ואינו חלוק בשמותיו במקומות בזה כשר דיעבד באחד אבל כל שהוא חלוק בשמותיו למקומות ואפי' כותב ונותן במקום אחד אם לא כתב רק אחד פסול מחשש הנ"ל:
והנה בתוס' לא נתבאר האיך יפרש ר"ת ז"ל דברי רב אשי דמחלק בין איתחזק ללא איתחזק דוודאי אי אפשר לומר דלא איתחזק הכוונה שלא נודע רק שם אחד כמו שפירש"י דא"כ האיך ס"ד שיפרש שניהם בלא איתחזק ואי יפרש איתחזק היינו שהוחזק בב' השמות ולא איתחזק שלא הוחזק רק באחד אבל הסופר והעדים יודעין מאותו השם האחר ובהא אמרינן דכשר באחד ואפי' מגרש בב' מקומות אבל מ"מ יש לתמוה כיון דלר"ת מקום נתינה עיקר ואי כתב מקום כתיבה וכל שום פסול לדעתו כמבואר בתוספתא ובברייתא לפי פרושו. ובלא איתחזק וכתב שם כתיבה בלבד יוכשר מ"מ מה בכך הלא במקום נתינה הוי שינוי השם ממש ושם של מקום נתינה עיקר והרי שינו שמו וצריך לומר דלא איתחזק הכוונה דבמקום נתינה לא איתחזק רק שם זה בלבד ובזה כשר שיכתוב שם מקום נתינה בלבד ואיתחזק היינו שנודע במקום נתינה שם של מקום כתיבה ג"כ אז צריך שם מקום נתינה ושם מקום כתיבה אבל בלא איתחזק רק שם במקום נתינה אין יודעין רק מאותו שם אין כותבין במקום כתיבה רק שם מקום נתינה בלבד ואף דאם הי' הכתיבה והנתינה שם במקום נתינה לא הי' צריך לכתוב רק שם של נתינה בלבד א"כ עכשיו שכותבין במקום אחר כיון דמקום נתינה עיקר ואי לא איתחזק שם רק שם אחד היו כותבין אותו בלבד א"כ מה בכך דיש לו שם ב' הלא אי כתבו שם לא הי' צריך רק אחד מהן. הא לא קשיא דסובר ר"ת דכל דאיתחזק במקום נתינה ב' אי יכתבו אחד יחשבו במקום נתינה דאחר הוא מדלא כתבו גם הב' דלכתחילה כותבין ב' ויקלקלו אותה אבל אי לא איתחזק רק אחד ויכתבו אותו השם לא יקלקלו. וכן צריך לומר ברא"ש דיש לתמוה לכאורה שפי' דאיתחזק שנתחזק בב' המקומות דוקא א"כ כל דלא איתחזק רק באחד סגי ובלא איתחזק פי' שבכל מקום מב' המקומות לא נתחזק רק באחד וא"כ דבריו סותרים זה את זה גם תמה הרב ב"י על דברי הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סי' ד' שהם תמוהין מאוד וסותרין דברי הרא"ש בפסקיו עיי"ש:
אבל באמת דברי הרא"ש נכונים וברורים דלעיל מינה נתן הרא"ש טעם דלא סגי באחד מן השמות משום דכל שם שנכתוב יש חשש קלקול דאם נכתוב מקום נתינה יקלקלו אותה במקום כתיבה וכן להיפוך ולפי זה צ"ל דאם לא איתחזק ליכא קלקול דאי לא איתחזק במקום כתיבה יכול לכתוב מקום כתיבה ואין לחוש לקלקול במקום נתינה דלא שייך קלקול רק כשיודעין דשם ידעו גם משום מקום הנתינה ומדלא כתבוהו ש"מ אחר הוא אבל בלא ידעו ממנו כלל אין לקלקל כלל דהם כחבו שם שהוחזק בו לפניהם ולא ידעו משם אחר וכמו כן להיפוך בלא איתחזק במקום נתינה יכולין לכתוב במקום כתיבה שם של נתינה בלבד דהוא עיקר ואין לחוש לקלקול במקום כתיבה דכיון דבמקום נתינה אין יודעין כלל משם אחר ושם הנתינה עיקר לכך לא זכרו רק שם זה וליכא קלקול והן הן דברי הרא"ש דמעיקרא באיתחזק פי' דבב' המקומות נתחזק בב' ומהאי טעמא קתני בברייתא דאינה מגורשת עד שיכתבו שניהם דאי לא איתחזק רק באחד היו יכולין לכתוב של אותו מקום דלא איתחזק רק בשם זה ומדלא סגי רק לכתוב שניהם ע"כ שנתחזק בב' המקומות בב' ולכך יש לחוש בתרווייהו שיקלקלו כדברי הרא"ש ולהיפוך בלא איתחזק כתב דתרווייהו לא איתחזק דאז יכול לכתוב כל שם שירצה בלבד ולפי זה אין כאן סתירה לדברי הרא"ש בתשובה דשם כתב דתלוי בלא איתחזק במקום נתינה היינו לכתוב מקום נתינה בלבד אבל לענין לכתוב מקום כתיבה בלבד פשיטא דתלוי בלא איתחזק במקום כתיבה וזה ברור ולק"מ קושית הב"י. אך מ"מ כבר כתבתי דקשה מאוד לשיטת ר"ת דבלא איתחזק במקום כתיבה רק אחד יכול לכתוב שם של מקום כתיבה כיון דמקום נתינה עיקר הרי שם אין כאן שמו כלל והוי לי' שינוי השם אך להיפוך בלא איתחזק במקום נתינה רק אחד סובר כהרא"ש דיכול לכתוב שם מקום נתינה בלבד והשתא מיושב קושית הרשב"א בחידושיו לר"ת מרב אשי דרב אשי מחדש לא איתחזק לגבי מקום נתינה ודו"ק:
אמנם הרשב"א ז"ל יש לו שיטה אחרת לדעת ר"ת ז"ל שהוא מפרש הא דמוקי רב אשי והוא דאיתחזק הכוונה דאיתחזק בתרי שמי במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד אבל כל, שלא, נתחזק בכתיבה ונתינה רק אחד אף שנתחזק במקום אחר אין צורך לכתבו רק שם שנתחזק במקום כתיבה ונתינה ולפי פירושו יש לומר דהיכי דיש לו ב' שמות חלוקין בכתיבה אחד ובנתינה אחד מיקרי איתחזק בתרי שמי כי בכאן נתחזק באחד וכאן באחד וזהו דלא כהרא"ש דמצריך דוקא להתחזק בב' המקומות בב' השמות אבל בהא אחד ובהא אחד לא והרשב"א סובר דאפי' בהא אחד ובהא אחד כותבין ב' דוקא. ובאמת שפי' זה הי' נראה ביותר ומיושב טפי דברי ר"ת שהקשה על בה"ג בכתיבת וכל שום ותמה. מהרש"א הא לא הי' התקנה רק באיתחזק ולפי הנ"ל ניחא דוודאי כל שהוא מגרש בב' מקומות אפי' לא הוחזק בכאן רק אחד ובכאן אחד הוי איתחזק בתרי א"כ אי יכתוב וכל שום פעמים שאין לו. במקום נתינה ג"כ רק זה בלבד. אך צ"ע על הרשב"א דביקש לדייק מהך דרב אשי דכל שהם במקום אחד כותבין לכתחילה אחד מהם ולפי פירושו הנ"ל לא מוכח רק בלא איתחזק במקום כתיבה ונתינה רק אחד אף שיש לו שם אחר במקום אחר אין צורך לכתבו אבל אי איתחזק במקום אחד ב' או אחד עיקר ואחד טפל מהיכי תיתי להוציא עובדא דמרים ושרה מפשטא דלכתחלה עכ"פ בעינן תרווייהו או וכל שום. ואפשר דסובר הרשב"א כמו ביש שם במקום אחר אין צריך הואיל וליכא לעז ה"ה במקום אחד ליכא לעז וצ"ע. גם לפי סברת הרשב"א הי' לו לומר מרים או שרה ולא שרה וכל שום ומדקאמר מרים וכל שום וודאי משמע דלא סגי במרים בלבד וכ"ש בשרה בלבד:
ויש להרמ"ה ז"ל שהביא הטור שיטה אחרת בין בענין כתיבת וכל שום בין בענין הפי' אי במקום אחד או בב' מקומות שהוא סובר דוודאי הך ברייתא בפורט שניהם מיירי וג"כ מיירי במגרש בב' מקומות כמו שהוכיחו התוס' וסובר ג"כ דהך עובדא דמרים ושרה מורה להדיא דכותבין וכל שום. גם משמע לי' דתקנת ר"ג לכתוב וכל שום הוא כמו שכתבתי לעיל לזה סובר דוודאי תקנת ר"ג במגרש במקום אחד ובהא תיקן לכתוב וכל שום דבהא אזלא לה קושית ר"ת על בה"ג דהא כיון דאיתחזק כאן אין לחוש שאין לו רק שם אחד אבל במגרש בב' מקומות בהא סובר דלא מהני וכל שום שהרי הוא צריך לצאת ידי שני המקומות וא"כ כל שם שיזכיר יחסר העיקר במקום הב' לכך בהא צריך לפרט שמותיו והיינו הך ברייתא דיהודה וגליל ואי לא כתב רק אחד מהן הן במקום אחד הן בב"מ פסול וודאי אבל אי כתב במקום אחד טפל וכל שום מספקא לי' כיין דבמשנה סתמא אמרו איש פלוני וכל שום ומיירי במקום אחד א"כ כל שם שהוא סגי ולכתחילה אמרו נהרדעי מרים וכל שום ולא שרה וכל שום או כיון דבש"ס אמרו ולא שרה וכל שום מעכב דיעבד לכך פסק בהא ספק מגורשת ודרכו של הרמ"ה ז"ל הוא דרך סלולה כמעט סרו כל הקושיות ומכוונת לדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י [רק שיש לומר לדעתו דבב' מקומות אפי' איתחזק בהא אחד ובהא אחד הוי איתחזק בתרי כמו בב' במקום אחד ויש לומר שגם דעת רש"י ורי"ף ורמב"ם כך ודו"ק] רק בנוסח הכתיבה וכל שום הוא חולק דבב' מקומות אין כותבין רק פורטין ומדברי הרמב"ם לא נראה כך שלא זכר לפרט ב' השמות כלל [ועמ"ש בס"ק ח' שדעת זו נראה עיקר ורוב הפוסקים מסכימים לזה]:
ולענין אי מקום כתיבה עיקר או מקום נתינה עיקר כתבו התוס' דהכא מקום נתינה עיקר אבל בתוספתא עושה מקום כתיבה עיקר ועיין מהרש"א מה שדחק לפרש דבריהם בזה אבל באמת דבריהם ברורים דוודאי לפי דעתם מוכח כן בתוספתא דזה שאמרו ואם אמר אני פלוני שביהודא עם השם שיש לי בגליל אהי קאי אי אסיפא אשתו שבגליל בשם שביהודא דהי' הכתיבה ביהודא ונתינה בגליל דפסול בשם של הכתיבה ועל זה אמר ואם אמר אני פלוני וכו' א"כ מבואר דמקום כתיבה עיקר דהא הנתינה בגליל והוא כותב שם של יהודא דהיא מקום כתיבה ואי דקאי ארישא היכי דנתינה ביהודא ועלה קאמר דדוקא בשם נתינה בלבד פסול אבל אם זכר שם שיש לו בגליל ג"כ כשר ולפי זה מוכח לכאורה דשם נתינה עיקר אבל באמת הא ליתא דאי ס"ד דשם נתינה עיקר למה קתני ברישא גירש בשם דגליל דהוא שם כתיבה תיפוק לי' אפי' גירש בשם נתינה דהוא עיקר פסול כל שלא זכר שם כתיבה ג"כ ועוד כיון דמיירי שכתב שם כתיבה א"כ למה לי דקתני שכתב שם כתיבה בלבד אפי' כתב שם נתינה עמו פסול כדמוכח בסיפא דדוקא נתינה לעיקר וגליל לטפל כשר ולא להיפוך] כדמוכח מסיפא דוקא כשהזכיר שם כתיבה ג"כ ולא נתינה בלבד ומזה הוכיחו התוס' דע"כ התוס' סוברת דכתיבה עיקר ולזה קמש"ל ברישא רבותא דאפי' כתב שם העיקר פסול ועלה קתני סיפא ואם אמר והשתא או דקאי אסיפא ודוקא אי כתב העיקר וכל שום כשר אבל להיפוך פסול או דקאי ארישא ואפי' לא כתב עיקר וכל שום כשר דיעבד ותליא במחלוקת אי דיעבד כשר בש"ס דילן וה"ה בתוספתא אבל עכ"פ מוכח בתוספתא דכתיבה עיקר וזה ברור. גם מה שהביאו דברי רשב"ג הוא להורות שלא נפרש דברי התוספתא דכתיבה ונתינה במקום אחד דא"כ לא הוי פליג רשב"ג דאם כתב שם של מקום אחר ולא של כתיבה ונתינה דכשר דהוי שינה גמור ועל זה כתבו דמזה נמי משמע דמגרש בגליל אותה שביהודא מיירי חדא דבמקום אחד לא הוי פליג רשב"ג כנ"ל. ועוד דאם נפרש התוספתא דשניהם במקום אחד א"כ תיקשי הך ברייתא דהכא לתוספתא דהכא מבואר אפי' בשמו שביהודא פסול והתם קתני בשם שבגליל דוקא וע"כ דכתיבה ונתינה בב' מקומות והתם מקום כתיבה עיקר והכא מקום נתינה עיקר וזה ברור:
אמנם בעיקר ראיית התוס' כיון דבהכרח התוספתא חולקת על הברייתא איזה שם עיקר א"כ ממילא יש לומר דאין כאן ראי' כלל לא מהירושלמי ולא מהתוספתא והוא דבכלהו הפי' שהוא כותב ונותן במקום אחד וברייתא דידן סוברת דאפי' כותב שם מקום שהוא מגרש בו מ"מ פסול הואיל ויש לו שם במקום אחר והתוספתא ס"ל דדוקא בכותב שם אחר ממקום אחר שאינו מקום הגירושין פסיל אבל בכותב שם מקום הגירושין בלבד כשר והיינו דדייקינן בירושלמי דהי' ביהודא וכתב לגרש ביהודא כשר אבל ברייתא דילן דקתני בהדיא דאפי' גירש ביהודא בשמו שביהודא פסול בוודאי חולקת על זה אבל בענין אי כתיבה עיקר אי נתינה עיקר לא פליגי כלל ולא נתבאר בתרווייהו איזה מהן עיקר והר"ן ז"ל יש לו שיטה אחרת מכוונת לדברי ר"ת אך כתב הואיל ובמשנה נאמר סתמא איש פלוני וכל שום אין הפרש איזה מהן יכתוב לעיקר וכבר נתבאר דהרמ"ה נסתפק בזה:
ומעתה אבוא להעיר בקיצור בדברי הרב ב"י ראשית דבריו הביא דברי הרשב"א בחידושיו וכתב דקושיתו מיושבת בדברי התוס' ואין אני רואה מקום לזה וכבר בארנו דפירוש הרשב"א לשיטת ר"ת היא עיקר. עוד האריך בביאור דברי הטור והרמב"ם והנה בדברי הרמב"ם כבר נתבאר לעיל דעתי ומה שיש להקשות לפי' ב"י ומה שביקש לפרש בטור הוא דבר מתמי' שהרי ראשית דברי הטור לכתוב עיקר וכל שום ולא טפל וכל שום וכתב בד"א לכתחילה אבל דיעבד אפי' לא נכתב רק אחד מהם כשר ופשיטא שאי אפשר לפרש רק אחד מן השמות בלי וכל שום דאי עם וכל שום א"כ לא בא לרבות דיעבד רק טפל וכל שום דעיקר וכל שום זה צריך לכתוב לכתחילה וא"כ האיך כתב אחד מהם והי' לו לומר ודיעבד אפי' טפל וכל שום וע"כ דבאחד בלי וכל שום קאמר ובין בעיקר בין בטפל מכשיר ועל זה כתב דהרמב"ם פוסל דהא אפי' טפל וכל שום פוסל כ"ש טפל בלבד והרא"ש כסברא ראשונה ש"מ להכשיר טפל בלבד ומה שכתב אח"כ והא דכשר בטפל וכל שום להשמיענו דבב' מקומות אפי' טפל וכל שום פסול וכ"ש טפל בלבד וזה ברור בכוונת הטור. גם מה שגימגם בדברי הרא"ש דיש לומר דסובר כהרשב"א דטפל וכל שום גרע מטפל בלבד ובאמת מפורש בתוס' ורא"ש אחר שכתבו דב' שמות במקום אחד כשר דיעבד בשם אחד דמרים ושרה רק לכתחילה א"כ מבואר דאפי' שרה וכל שום אינו רק לכתחילה לפי דעתם. עוד הביא ב"י תשובת הריב"ש סי' ע"ג ואיכא למידק על דבריו דהטור כפי הנראה מדברי התוס' והרא"ש וכל המפרשים שזכרו פיר"ת דהוא לא ס"ל לכתוב וכל שום כלל א"כ ע"כ דמרים ושרה היינו שרה דמיתקריא מרים א"כ מבואר אפי' פורט אין לכתוב להיפוך טפל קודם ועיקר בדמיתקריא והאיך כתב הריב"ש דאפי' לכתחילה כותבין שרה דמיתקריא מרים ומזה נראה דהי' סובר הריב"ש כמ"ש לעיל דמודה ר"ת לכתוב וכל שום ביש לו ב' שמות במקום אחד דבהא אזדא טענתו על בה"ג רק לפי פירושו דר"ג בב' מקומות תיקן ובהא לא שייך לכתוב וכל שום בין באיתחזק בין לא איתחזק דבאיתחזק הרי במקום אחד לא יזכיר עיקר השם כלל וכיון דהשם עיקר הגירושין או כתיבה או נתינה ראוי להזכיר עיקר השם בפי' ובלא איתחזק יש לחוש דאין לו רק שם אחד. כל זה כתבתי בביאור סוגית הש"ס ופוסקים ויתר הדברים בענין זה גם לענין דינא יתבאר בסמוך בס"ד איש איש על מקומו בש"ע:
ב וכ"ש אם כתב עיקר השם וכבר נתבאר דלדעת רש"י ורי"ף ורמב"ם והרמ"ה וכפי פירושם בש"ס מוכח להדיא דפסול בזה ופירושם עיקר כי כבר כתבתי לדחות ראיית ר"ת בכלל וכ"ש לשיטת הרמ"ה נסתר הוכחת ר"ת מברייתא לגמרי כמו שכתבתי לעיל. גם דברי רב אשי והוא דאיתחזק אינו מובן כלל לפי פירושו כיון דבמקום נתינה נתחזק אחד ובמקום כתיבה אחד א"כ מה בכך דלא איתחזק בכאן שם של נתינה ולהיפוך ס"ס כשיכתוב אחד הרי במקום השני הוי שינוי ובשלומא כשהגירושין במקום אחד או דבב' המקומות אין לו רק שם אחד רק במקום אחר חוץ מקום הגירושין יש לו שם בהא אין לנו לחוש אבל כשהוא כותב ונותן בב' מקומות והוא כותב של מקום כתיבה כשיביא הגט למקום נתינה הרי במקום הגירושין הוי לי' שינה שמו ועוד דהא בכתב שם טפל וכל שום כתב המחבר דפסול א"כ כיון דבש"ס אמרו מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה א"כ אם תפרש מרים וכל שום רק לכתחילה א"כ ה"ה ולא שרה וכל שום יהא הכוונה לכתחילה והאיך נחלק בדבר זה מה ששניהם כאחד נאמרו בש"ס ומסתמא שווין לכן נראה ברור שיש להחמיר בזה לחוש לדעת גדולי הפוסקים בפרט שדבריהם עיקר כמו שבארנו:
ג וי"א דאין לכתוב וכל שום. זהו מה שכתבו התוס' בשם ר"ת וראייתם מברייתא וכבר כתבתי דלשיטת הרמ"ה לק"מ גם כבר נתבאר לעיל דמן הירושלמי משמע להדיא כדעת בה"ג וממילא גם הראי' מברייתא אינה ראי' דקודם תקנה הי' צריך לפרט שמותיו ומחמת יראה הי' משנה שמו ואפי' ידענו שיש לו עוד שם אחר הי' משנה אותו ג"כ לזה תיקן ר"ג שלא יצטרך לכתוב השמות בפי' רק לכללו בוכל שום ושוב לא ישנה שמו שיש לו בשם רק יכתוב השם של כאן וכל שום והברייתא קודם תקנה לכך זכרה לפרט השמות רק לפי זה יהא מוכח דבכתב שם אחד פסול מדינא ור"ג להקל בא שלא יצטרך לפרט רק כל שום ומכל הפוסקים משמע דרק מתקנת ר"ג הוא אבל עכ"פ מוכח בירושלמי דלא כר"ת גם כתבתי דע"כ מודה ר"ת במקום אחד דיכול לכתוב וכל שום וכן דעת הריב"ש בתשובה לדעתו לכן לא ידעתי למה החמיר הרב בכתיבת וכל שום כ"כ כי לפי הנ"ל ליכא מאן דפליג דאם יש לו ב' שמות במקום אחד יכול לכתוב וכל שום ואי אפשר לפרש סוגית הש"ס מרים וכל שום שהי' פורט כיון דהשם שרה ידוע להם למה כתבו וכל שום ובמשנה שייך לומר דלא מיירי בשם ידוע משא"כ בש"ס ודו"ק:
ד אפי' הוא שם הטפל. כבר הוכחתי דדעת הרמב"ם דאפי' שם עיקר פסול בלי וכל שום ואם כתב בלי וכל שום יש להסתפק לדעתו דבטל נמי הוי. כן הוכחתי בהכרח מלשונות הרמב"ם ז"ל רק בכתב טפל וכל שום משמע להדיא בש"ס דשוה ממש לעיקר בלי וכל שום ואינו רק פסול דרבנן מפני ת"ה ע"ש: סעיף ב. כתב השם שאינם ידועים בו ביותר וכתב כל שם שיש לו הרי זה פסול אבל אם (ה) השני שמות כתובים בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה:
ה השני שמות כתובים בגט בפי'. דין זה צ"ע דמשמע דאפי' לכתחילה יכול לכתוב שם הטפל קודם שהרי כתב שאין הפרש בין כותב זה ראשון או זה וכן הוא באמת בריב"ש שממנו מקור דין זה. ובאמת יש לתמוה דהא לפי דעת ר"ת אין כותבין וכל שום ומרים בש"ס הכוונה דמיתקריא א"כ מבואר דשרה דמתקריא מרים לכתחילה לא (ובתשובת ח"מ משמע דהי' מפרש דכותבין בפי' בלי דמיתקרי וזה אינו כמבואר בב"י בשם הריב"ש] והמחבר יש לומר דסובר כדעת הפוסקים דכותבין וכל שום א"כ יש לומר דהיכי דפורט אפי' טפל קודם כשר אבל הרב דהגיה לעיל דאפי' בב' שמות במקום אחד אין כותבין וכל שום רק פורט השמות א"כ עכ"פ האיך לא הגיה כאן דלכתחילה יכתוב העיקר קודם. גם צ"ע כיון דלר"ת דמפרש דפורט בב' מקומות אפי' דיעבד לא מהני רק בכותב עיקר קודם דהוא דין הברייתא אינה מגורשת עד שיגרש וכו' א"כ ממילא להנך דלא מחלקי בין מקום אחד לב' גם במקום אחד אפי' פורט צריך עיקר קודם אפי' דיעבד א"כ למה לא נחוש להך דעה וכן הרמ"ה כתב בהדיא דאין חילוק בין מקום אחד לב' רק בזה פורט ובזה וכל שום אבל כל שכתב טפל קודם משמע דלא מהני אפי' פרט במקום אחד כמו בב'. אך לדינא כבר העליתי לעיל דלכ"ע יכול לכתוב שרה דמיתקריא מרים כדעת הריב"ש ור"ת סובר כן באמת דאל"כ אי אפשר לפרש לפי דבריו סוגית הש"ס במרים ושרה ע"ש ויתבאר לקמן בב' מקומות בס"ד:
סעיף ג. שינה שמו או שמה או שם עירו או שם עירה (ו) אע"פ שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה (ז) אינו גט:
ו אעפ"י שכתב כל שם שיש לו. יש לי ספק בשינוי זה שכתבו הפוסקים והוא מהש"ס אי הכוונה דוקא דהסופר שינה שמו בטעות לכך לא מהני אפי' כתב וכל שום דמ"מ שינה שמו שכתב בפי' אבל בבא הוא בעצמו לפנינו ושינה שמו בזה יש לומר דלא מיקרי שינוי השם שכך הוא שמו באמת מאחר ששינה אותו כך והנה בהוחזק בשם ששינה ל' יום לא מבעי' לי דבהא וודאי לא הוי שינה שמו וכל שכתב וכל שום וודאי כשר דשם גמור הוא: אמנם אני מסתפק בלא הוחזק באותו שם רק בא למקום שאין מכירין בשם אחר ושינה שמו כך וכתבו גט על פיו והוחזק זה השם לשם אמיתי אח"כ ובאמת לכתחילה אין לכתוב עד שיכירו כדאיתא פרק ג"פ ומבואר התם ולעיל סי' ק"כ דלא סגי בהכרת פנים רק הכרת השמות אבל דיעבד כשכתבו ולא הכירו רק על פיו ולא נודע אז ששמו אינו כן והוחזק כך בשם זה ואח"כ נודע שיש לו שם אחר והוא שינה שמו בהא אפשר דכל שכתב וכל שום כשר ואפי' בלי וכל שום יש להסתפק לר"ת דמכשיר בכתיבה ונתינה במקום אחד בשם אחד אפי' לכתחילה א"כ הכא כשר ולשאר פוסקים ג"כ כשר בשם העיקר בלבד ואפי' בשם טפל כמ"ש המחבר והרב לעיל ואפי' לפי מה שכתבתי דלדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י ורמ"ה אפי' דיעבד לא מהני בשם אחד היינו באיתחזק אבל כאן לא איתחזק שם אחר כלל רק זה אמנם אם נדון דבר זה לשינה שמו וודאי לכ"ע הגט בטל:
והנה לכאורה מהירושלמי בסוגין לפי מה שפרשתי לעיל דהיו מפרשים בראשונה הי' משנה שמו היינו שבא למקום אחר ושינה שמו ממש מחמת יראה וכדומה ובא הדבר לידי תקלה שנתברר אח"כ שאינו שמו ובזה תיקן ר"ג לכתוב וכל שום ובהא אפי' שינה השם. שמו האמיתי נכלל בוכל שום והיינו דקשיא להו לירושלמי דמשמע להו לפי לשון המשנה דתקנת ר"ג היתה שיפרט כל שמותיו הא מ"מ יוכל לשנות שמו שזהו הוא ואין לו אחר או שישנה שם האחר ועל זה תרצו דהכוונה במשנה "אני פלוני וכל שם שיש לי" שכך הי' כותב בגט ויצאנו מידי חשש דאפי' שינה שמו כשר ולפי זה מוכח דשינה שמו כשר כשכתב וכל שום וזהו דלא כרמב"ם ומחבר וצריך לומר דשאני הך שינה שהוחזק באותו שם כמו שאמר ונעשה שמו גמור וליכא למימר דשם מיירי שהוחזק קודם כתיבת הגט ולכך מהני דא"כ מאי פריך עלה בירושלמי למ"ד דצריך להכיר הבעל דהאיך יכול לשנות שמו וקשה הא כיון שהוחזק בשם זה פשיטא שכותבין ע"י הכרה זו שזה הוא וכך שמו וע"כ דבלא הוחזק מיירי ומ"מ כיון ששינה בעצמו שמו ונשאר כך כשמו גמור דיינינן לי' כמו בנשתנה מחמת חולי דמשמע דלכ"ע לא בעינן הוחזק כיון שכך יהא שמו באמת וה"ה כאן. אך יש לומר דאין מהתם ראי' והוא דוודאי מיירי בהוחזק מקודם ומ"מ קשיא להו שפיר דס"ל הך מתניתן דוקא בדאיתחזק שיש לו עוד שם במקום אחר רק שאין יודעין מה שמו והשתא קשיא להו שפיר הא אי אפשר לכתוב בלתי שיכירו שמו א"כ בראשונה שהי' צריך לפרט השם והי' משנה אותו האיך כתבו לו הגט הא אין מכירין שמו שיש לו עוד שם ממקום שבא ואי דהכירו הרי יודעין שמו האמיתי ועל זה משני דמכירין אותו בפניו ואין יודעין שמותיו. ובהכי ניחא מה שיש לתמוה בהא דמשני אית גברין חכמין לחבריהן באפין ולא ידעין שמהתהן והוא תמוה חדא דמבואר לעיל סי' ק"כ דצריך להכיר השמות ועוד דאיזה הכרה הוא בלי שם הא רואה צורתו עכשיו וכבר תמהו על הנ"י פרק גט פשוט שכתב דצריך להכיר השם ולא סגי בהכרת הצורה דמקמש"ל ועמ"ש לעיל סי' ק"כ] א"כ האיך יאמר הירושלמי דבאמת אין צריך רק הכרת פנים. ולפי הנ"ל ניחא דכוונת הירושלמי דכיון דמכירין אותו מסתמא יודעין כל שמותיו ועל זה משני דיש בני אדם שמכירין לחבריהון ואין יודעין שמותיו רק שם אחד שהוא מכיר אותו בו אבל שם שיש לו עוד אינו מכיר ובהכרה זו סגי ושפיר קאמר דבראשונה הי' משנה שמו והיינו אותו השם שידעו שיש לו במקום אחר דהי' הדין שצריך לכתבו בגט שינה אותו מחמת שלא רצה לגלות אותו מחמת יראה לזה תיקן ר"ג שלא יצטרך לפרט רק לכתוב וכל שום וכן בש"ס דילן הי' אפשר לפרש כן והוי אתי שפיר טפי דרב אשי קאמר דוקא בהוחזק שיש לו עוד שם הוצרך ר"ג לתקן שלא יצטרך לפרטו אבל בלא הוחזק שיש לו עוד שם לא הי' צריך לפרטו קודם תקנה ג"כ ומביא הברייתא דמיירי קודם תקנה שלא נזכר שם וכל שום כלל רק שהי' פורט ומחלקת בין איתחזק ללא איתחזק [ומיושבין היטב דברי בה"ג רק שיצא לנו דבר חדש להחמיר לפי פי' זה דכל שלא כתב רק שם אחד פסול מדינא לא מכח תקנה ואפשר בטל לגמרי] ועכ"פ אין מירושלמי ראי' להכשיר שינה שמו בוכל שום כל שלא הוחזק בו קודם כתיבה אבל בהוחזק קודם בוודאי מהני וכן מוכח מדברי הב"י בשם תשובת ר"י בכתביו דאפי' הוחזק שם אביו ל' יום כמו ששינה לא מהני דאין כח בו לשנות שם אביו משמע דשם עצמו מהני הוחזק אפי' שינה ממש וכן מבואר עוד בתשובה של בעל א"ח החולק על הנ"ל ומכשיר אפי' באביו כל שהוחזק כן במדינה וכתב וכל שום ומדברי בעל א"ח הנ"ל משמע לכאורה דאפי' הוחזק אח"כ מהני דאל"כ בלי תקנת ר"ג הי' לו להכשיר כיון שהוחזק כך והוא סובר דיכול לשנות שם אביו וע"כ דהוחזק אח"כ ובלי וכל שום הוי שינוי השם אבל בכתב וכל שום הכשיר אפי' בהא מכח תקנת ר"ג וצ"ע. ומדברי רש"י שפי' אין לנו אלא שם שקרא לפנינו והוחזק בו אין הכרע אי הכוונה הוחזק קודם או אח"כ ולכאורה משמע טפי הוחזק אח"כ גם אפי' אי הי' הכוונה הוחזק קודם משום דיכול לכתוב בלי וכל שום אפי' בכותב וכל שום יש לומר אפי' הוחזק אח"כ כל שבאמת נשאר שמו כך לא הוי בכלל שינוי השם שיתבטל הגט ואפי' לכתחילה יכול להיות דכשר בוכל שום ומהך סוגיא דב"ב דמשמע לכאורה דדוקא משום דלא חיישינן לרמאות מהני הוחזק אבל אם באמת שינה שמו לא מהני הוחזק ולפי זה אפשר דאפי' הוחזק קודם לא מהני הא ליתא דשם דמיירי לענין רמאות של שיב"ש הוצרך לומר משום דלרמאי לא חיישינן בהוחזק דאי הי' מקום לחוש אכתי הי' יכול לעשות רמאות אבל לענין שיהא שמו באמת שלא יהא בכלל שינה שמו וודאי מהני הוחזק. אך לפי זה יש לדון ממילא דהכא לא בעינן ל' יום ושם לענין רמאות בעינן ל' יום דפחות מזה מיזהר זהיר ברמאות שלו אבל כאן אפשר דלא בעינן ל' יום להחזקת שם. אמנם מתשובת ר"י שהביא ב"י מבואר דהכא נמי בעינן ל' יום להחזקת שם וא"כ דין הנ"ל צ"ע כמו שביארנו:
ז אינו גט. עב"ש דלרמב"ם פסול דאורייתא ולתוס' (ד"כ) בד"ה הא בעינן אינו רק דרבנן וציין לעיין שם במהרש"א. ולפע"ד נראה ברור שלא הי' זאת דעת התוס' ומהרש"א כלל כמו שאבאר. וזה לשון התוס' שם אע"ג דמתניתין דפרק הזורק מוקמינן לה דהאי הולד ממזר ר"מ הוא ומשמע דלרבנן לא הוי בשינה שמו רק פסול דרבנן ומדנקט שינה ולא נקט לא כתבו כלל משמע דבלא כתבו כלל אפי' מדרבנן כשר ועי' מהרש"א מ"ש על זה וביאור דבריו דקשיא לי' מה צורך להם לכל זה בפשיטות מוכח מדנקט במשנה שינה דבלא כתב כשר לזה כתב דמשמע להו להוכיח דאפי' פסול דרבנן ליכא לזה הוכיחו קודם דשינה נמי פסול מדרבנן וא"כ מוכח דבלא כתבו גם מדרבנן כשר [ובאמת לא הי' מהצורך להם לזה כלל דהא קאמר התם למאי ניחוש לה וא"כ מוכרח דבטל מן התורה ואין כאן בית מיחוש] זהו תורף דברי הרב מהרש"א אמנם לא ביאר מהרש"א הוכחת התוס' דשינה פסול מדרבנן. ולכאורה יש לתמוה הא שם מבואר דהך שינה שמו רבנן מודי בה לר"מ וכיון דר"מ פוסל מדאורייתא מנין להו דרבנן לא אבל באמת כוונת התוס' פשוט לפי דעת מהרש"א דכיון דמוכח התם דהך משנה ר"מ הוא ורבנן לית להו כל המשנה א"כ אף דמודי בהא ע"כ לאו דאורייתא דמאיזה צד יפסל מדאורייתא אם לא משום דבלא כתב פסול א"כ למה לי שינה אפי' לא כתב הולד ממזר ואי בלא כתב אין הולד ממזר א"כ מאיזה צד יהא בשינה הא כל המשנה לית להו וע"כ מדרבנן א"כ הדר מבואר בלא כתב אפי' מדרבנן כשר ולפי זה לפי מה שהעלו התוס' לסתור עיקר ההוכחה דבלא כתב כשר דמיירי ביש לו ב' שמות א"כ שפיר יש לומר דשינה פסול מדאורייתא לרבנן מכח לא כתב והא דלא קתני לא כתב דקמש"ל שינה אפי' בב"ש וכתב אחד (והך ב"ש שכתבו יתבאר פירושו בסמוך ס"ק ט']:
גם בעיקר דברי התוס' נראה לפע"ד שאין צורך כלל לכל דברי מהרש"א בזה רק כוונת התוס' להיפוך דהך משנה דאתיא כר"מ בוודאי דרבנן דכל המשנה בוודאי אינו דאורייתא והשתא כיון דמודים חכמים לר"מ בשינה ש"מ דהא ג"כ מדרבנן וא"כ מוכח בלא נכתב כלל דאפי' פסול דרבנן ליכא ואהא תרצו דמיירי בב"ש והשתא הא וודאי דרבנן אבל שינה גמור דאורייתא הוא מכח לא כתב כיון דאין הכרח דלא כתב כשר דהתם בשינה בב"ש אבל לא כתב באמת פסול דאורייתא כדמוכח באמת הך סוגיא דס"ת א"כ ממילא שינה גמור דאורייתא פסול [ובעיקר קושית התוס' דלמה לי שינה כבר כתבתי דהרמב"ם מיישב זה בלשונו שכתב אפי' כתב וכל שום דס"ד כיון דעיקר השם נכלל בוכל שום כשר קמש"ל דלא מהני אבל בלא כתב כלל בוודאי פסול] ועכ"פ ליכא למ"ד דבשינה ממש פסול מדאורייתא ודלא כהב"ש בזה ועמ"ש לקמן ס"ק ט' וס"ק כ"ב:
סעיף ד. (ח) אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר ובכל מקום מהם יש לו שם אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום כשר:
הג"ה. אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב על שם מקום הנתינה דמתקרי או כל שום (ט) פסול (הב"י כתב שכן משמע מלשון הטור): (ח) אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר וכו'. דין זה לפי דעת הרמב"ם ורש"י וסייעתם לא נזכר בש"ס כלל רק לפי פי' ר"ת שם היינו דין הברייתא. והנה המחבר לא ביאר כלל מה שאמרו בש"ס והוא דאיתחזק בתרי שמי דלפי' ר"ת קאי אהך דב"ש בב' מקומות וצריך לומר שנראה לו עיקר כדברי הרשב"א בחידושיו לפי' ר"ת דהכוונה לא איתחזק שאין לו באמת בב' המקומות רק שם אחד אף שיש לו במקום אחר לא איכפת לן. ומאחר שכתב המחבר ובכל מקים יש לו שם אחר א"כ היינו איתחזק. ולפי זה נראה דבהא כ"ע מודים דגם לשיטת רש"י וסייעתו דמפרשי במקום אחד מודי בב' מקומות אפי' לא איתחזק ב' השמות בב' המקומות רק בכל מקום אחד מ"מ צריך שניהם דזהו נקרא איתחזק בתרי שהרי הגט הבא ממקום כתיבה וכתוב בו מקום כתיבה הרי נודע במקום נתינה קודם נתינתו ב' שמות. וכמו כן בכתבו מקום נתינה הרי איתחזק במקום כתיבה ב' השמות וכל שנודע בגירושין הללו ב"ש אי אפשר לגרש באחד רק יכתוב אחד וכל שום או דמתקריא וגם ר"ת מודה בזה ודלא כהרא"ש דמפרש דברי רב אשי לפי פי' ר"ת דאי לא איתחזק בכל מקום מן המקומות רק אחד אין צריך רק אחד אף דבב' המקומות יש לו ב'. ולפי הנ"ל הא ליתא וכן דעת המחבר וסה"ת וסמ"ק והרשב"א בחידושיו ושכן יכול להיות דעת רש"י ורמב"ם כנ"ל. אמנם מה שהוצרך לפרש השמות אף דהוא סובר לכתוב וכל שום כדעת הרמב"ם הוא משום דסובר כיון דלרמב"ם מיירי הסוגיא במקום אחד א"כ כיון דאם כתב טפל וכל שום פסול לכ"ע א"כ בב' שמות בב' מקומות דבמקום זה זה עיקר ובמקום זה זה עיקר א"כ כיצד יכתוב וכל שום דהא במקום אחד הוי לי' טפל וכל שום ואין אנו יודעין איזהו שם העיקר להקדימו לכך כתב לפרט שניהם דהשתא אף דלר"ת גם הא מעכב דיעבד היינו לפי דעתו דמיירי סוגי' בפורט מוכח דלהיפוך לא מהני אפי' פורט אבל לדידן יש לומר בפורט אינו מזיק הילכך יכתוב מקום נתינה דמתקריא על מקום כתיבה דלדעת הרבה פוסקים מקום נתינה עיקר ואפי' אי באמת מקום כתיבה עיקר אינו מזיק דיעבד כיון דפרט. וברייתא דמצרכא דוקא עיקר ברישא היינו בכתיבת וכל שום לפי פי' הרמב"ם ומחבר ולא בפורט ואי כתב נתינה וכל שום ג"כ דיעבד כשר דרוב פוסקים סוברים נתינה עיקר וא"כ הוי לי' עיקר וכל שום. זהו מה שנראה לי בדעתו של המחבר:
ולפי זה מוכח מדבריו דאי כתב מקום כתיבה דמתקריא על מקום נתינה ג"כ כשר דיעבד דאל"כ ע"כ דפשיטא לי' להמחבר דמקום נתינה עיקר אפי' בפורט יש פסול דיעבד כשפרט טפל קודם א"כ תיקשי למה הוצרך לפרט יכתוב עיקר וכל שום וע"כ משום דמספקא לי' איזהו עיקר וא"כ מה הועיל במה שפורט וע"כ דבפורט סובר דאפי' עשה בהיפוך ג"כ כשר כנ"ל וזהו דלא כהרב בהג"ה שהגיה דאם עשה מקום כתיבה עיקר ומדמתקריא על נתינה פסול דהמחבר לא ס"ל הא כמו שביארנו:
אך מ"מ יפה עשה הרב שהוא סובר כדעת ר"ת בענין כתיבת וכל שום כמו שכתב לעיל א"כ מבואר דצריך לכתוב עיקר ומדמתקריא על הטפל ומעכב דיעבד דהא קתני בברייתא אינה מגורשת וכו' עד שיגרש בשמו שביהודא ושם דגליל עמו. ואף דהר"ן כתב דברייתא לאו דוקא ודקדק כן מלשון המשנה כל הפוסקים לא ס"ל כוותי' בזה רק דברייתא דיעבד אמרה א"כ מבואר לר"ת דנוהגין כוותי' דאי כתב דמתקריא על שם העיקר פסול דיעבד ואף דלעיל פסק בפורט ב' השמות מהני דיעבד היינו במקום אחד וסובר הרב דלר"ת מקום אחד עדיף דאפי' לכתחילה כשר בחניכה:
ומ"מ כבר כתבתי דדברי הרב שלא הגיה לעיל צ"ע דהא בטפל וכל שום מודה הרב דפסול במקום אחד דכל שעשה מעיקר טפל גרע אם כן כיון דפסק כאן דמתקריא פסול והיינו דעשה מעיקר טפל אם כן הוא הדין במקום אחד אם כתב דמתקריא על שם העיקר דמה בכך דהוי במקום אחד הלא בעשה מטפל עיקר פסול אפי' במקום אחד. אבל כאן דפוסל וודאי דבריו ברורים רק שלא הי' לו לכתוב כן בפשיטות על דברי המחבר דלדעת המחבר וודאי כשר כמו שביארנו:
ודע דלפי מה שכתבתי בס"ק א' דכוונת ר"ת דבמקום אחד יכול לכתוב לכתחילה שרה דמתקריא מרים דעיקר לשון דמתקריא לא שייך לכתוב רק על השם שהכל קורין משא"כ על שם טפל שאינו נקרא בו האיך יאמר דמתקריא. ואף דבברייתא משמע דכותבין כך לפי פי' ר"ת היינו דכותב דמתקריא במתא פלונית דהא באותו מקום באמת נקרא כך וכן נראה לי מלשון התוספתא. ולפ"ז צ"ע על הפוסקים שכתבו בפשיטות לכתוב דמתקריא על שם הטפל ולדעתי יש לכתוב בפי' באיזה מקום נקרא כך ונהי דאפשר דאם כתב בהיפוך דמתקריא על העיקר אפשר דלא מהני כיון שלא זכר עיקר ברישא אבל עכ"פ בכתב עיקר ברישא צריך להזכיר שנקרא במתא פלונית כך וכמו כן במקום אחד נראה פשוט דבמקום שפורטין ראוי לכתוב דמתקריא על העיקר ולא על הטפל כמו שביארנו לעיל אף שלא נראה כן מכל הפוסקים:
ועתה אכתוב כלל הדינים לצאת חובת כל הדעות בפרט אותן שדבריהם עיקר כל שיש לו ב' שמות ומגרש במקום אחד הן שיש לו ב' שמות כאן עיקר וטפל או שיש לו שם במקום אחר שאינו מקום הגירושין הרי זה כותב העיקר וכל שום ובמקומות שאין כותבין וכל שום כותב דמתקריא [ולדעת הפוסקים כותב דמתקריא על הטפל ולדעתי בפי' ר"ת להיפוך. כתב עיקר בלבד או טפל בלבד או טפל וכל שום פסול ובטפל בלבד יש לספק על פסול דאורייתא ואי נשאת לא תצא. כתב טפל דמתקריא על העיקר כשר בד"א שהוחזק בב' השמות דהיינו שנודע לנו שיש לו שם אחר אפי' לא נודע מהו כך משמע לי מלשון רש"י אבל לא נודע כלל משם אחר אין כותבין רק שם שנודע לנו ואפי' נתברר אח"כ משם אחר אין חוששין לו. בד"א במגרש במקום אחד אבל בכותב במקום אחד ונותן במקום הב' אפי' לא איתחזק בכאן רק אחד ובכאן אחד אם לא כתבו רק אחד פסול (ויש להסתפק אפי' נשאת שתצא]. ואם כתב של נתינה וכלל מקום הכתיבה בוכל שום או דמתקריא [ויש לכתוב באיזה מקום נקרא] כשר ולהיפוך בכתב של כתיבה וכלל של נתינה בוכל שום או דמתקריא פסול ולכתחילה יכתוב אפי' במקום שכותבין וכל שום שם של מקום נתינה דמתקריא כאן כך ולא יכתוב וכל שום ואי כתב מקום נתינה וכל שום או דמתקריא כשר כנ"ל:
ט פסול עב"ש דהטור כתב דהוי הולד ממזר מדרבנן ויצא לו כן ממה שכתבו התוס' דשינה שמו היינו דיש לו ב' שמות ש"מ דהוי ממזר בזה. ובאמת הא ליתא ובפי' כתבו התוס' פ"ב (ד"כ) דשינה שמו היינו שיש לו ב"ש וכתב ביהודא שם דגליל ולא כההוא דהשולח דמיירי דכתב שם דיהודא ביהודא רק לא גליל עמו והתוס' מיירי דכתב של מקום אחר שאינו של כתיבה ונתינה וכ"כ המחבר סי"ג והוא מהר"ן וה"ה והיינו דבההוא דהשולח אינו רק מפני ת"ה ולא הולד ממזר רק פסול מדרבנן אבל בשינה כנ"ל הוי הולד ממזר ואי הולד ממזר דרבנן או דאורייתא תליא לפי הפירושים שכתבתי לעיל ס"ק ז' דלפי' מהרש"א שם הוי דאורייתא [ועמ"ש בס"ק כ"ב בביאור דברי התוס' פרק הזורק והשגתי על המגיה שם בתוס'] ומ"מ יש לדון מטעם אחר לפי מה שפירשתי הסוגיא לפי הירושלמי דתקנת ר"ג להקל הוא לכתוב וכל שום ומעיקרא מדינא הי' צריך לפרט דוקא והיינו דין הברייתא קודם תקנה לכך לא נזכר שם וכל שום אבל ר"ג תיקן לכתוב וכל שום. ולפי זה בכתב אחד מן הב' שמות בלבד יש לומר דבטל מדינא דבזה ליכא תקנה כלל והתקנה להקל היתה דבוכל שום סגי ואם צריך לפרט גם לדעת הרמב"ם ורש"י דמפרשים הסוגי' במקום אחד יש לומר דוקא בהא אינו רק תקנת ר"ג כיון דנקרא כאן ג"כ בשם זה אבל בלא כתב שם של כתיבה או שם של נתינה הוי כלא כתב שם בגט או שינה דבטל מן התורה רק לר"ת יהא מוכח דאינו בזה רק תקנה וא"כ ראוי לחוש להנ"ל דאפי' נשאת שתצא כנ"ל: סעיף (י) מומר אין לו לגרש בשם עכו"ם (יא) אלא בשם ישראל ואם כתב שם עכו"ם עיקר ושם ישראל (יב) בלשון דמתקרי כשר:
הג"ה. ולכתחילה כותבין שם ישראל וכל שום וחניכה דאית לי' (סמ"ג וסמ"ק וכל בו ות"ה סי' רל"ה) ואם כתב שם של עכו"ם וכתבו כל שום וחניכה דאית לי (יג) פסול (ריב"ש סי' מ"ג וטור) היה לו שם כינוי כשהיה יהודי כותבין לו שם ישראל המכונה פ' וכל שום וחניכה דאית לי' (סדר הגיטין):
י מומר. הב"י הביא דעת הפוסקים בדין מומר אי יכול לקדש או לגרש ואם קידש ביהדות אי יכול לגרש אח"כ. גם אי קיבל קידושין על בתו קטנה אי יכול לקבל הגט. והנה הא וודאי דיכול לקדש ולגרש ויש דמות ראי' ממה שאמרו הרי את מקודשת על מנת שאני רשע ונמצא צדיק מקודשת שמא הרהר ע"ז בלבו ומחשבת עכו"ם כמעשה אלמא דאפ"ה הוי קידושין. אמנם אי יכול לקבל קידושין לבתו ולקבל גט לקידושין ביהדות אני חוכך דאף דלמדו מקרא דיש לו יד לקבל קידושון וגירושין שמא היינו דוקא ישראל אבל מומר מנין שזכתה לו תורה לקדש בתו וכן שיזכה בכל הדברים שהאב זוכה ואדרבא ראוי לרחקה מעליו שלא תלמוד ממעשיו. ולא מיבעי' לדעת המרדכי בשם גאון פ"ק דקידושין דמומר אינו יורש את אביו א"כ פשיטא שיש לומר כמו דהפקיעה תורה ירושתו כמו כן אין לו זכי' בבתו אלא אפי' לפי מה שנראה לי עיקר דכוונת הגאון רק דרבנן משום קנס כדמוכח מדברי המרדכי בתר הכי דכתב דמודה הגאון דיורש את בנו מומר דליכא קנסא מבואר דרק מטעם קנס נגעו בה. ומה שהקשה המרדכי על הגאון מהא דפריך בש"ס ודילמא ישראל מומר שאני ואי כוונת הגאון מטעם קנס לכאורה לק"מ אבל באמת הא ליתא והקושיא כיון דחזינן דלרבנן גרע ירושת מומר מירושת עכו"ם א"כ מנין להם להקשות דילמא ישראל מומר שאני דמן התורה יהא עדיף מומר מעכו"ם. אבל מ"מ כיון דרבנן הפקיעו ירושתו כמו כן יש לומר דהפקיעו זכות שיש לו בבתו. שוב ראיתי בס"פ ג"פ שכתב ג"כ דמומר שקיבל קידושין ביהדותו אינו יכול לקבל גירושין מטעם הנ"ל אלא דלדעתו הדבר פשוט בכוונת המרדכי דדעת הגאון דהוי דאורייתא ולפעד"נ כמ"ש דגם הגאון מודה דהוי דרבנן:
יא אלא בשם ישראל. כ"כ ר"ת ולפי מה שהוכחתי לעיל דלהרמב"ם ורש"י כשכתב עיקר בלבד או טפל בלבד לא מהני אפילו במקום אחד אם כן יש לומר דהכא לא מהני שם ישראל בלבד דאפילו נימא דהוי כעיקר לא מהני לדעתם. אך יש לומר דמודה הרמב"ם בזה דדומה לחניכה לפי מה שכתבתי לעיל דטעמא דחניכה דהכל יודעין דיש לו שם חוץ זה א"כ ה"ה במומר הכל יודעין שיש לו שם עכו"ם ושם יהדות וכן ראיתי סברא זו במהרי"ק שורש פ"ו וזו הוא ראי' גדולה למ"ש לעיל ועיין בסמוך:
יב בלשון דמתקרי כשר. עב"ש דהמחבר חזר בכאן בש"ע ומודה להד"מ דשם גיות הוי שם טפל ויהדות עיקר ולכך פסק בכאן דכשר והוא תמוה דכוונת המחבר בפשיטות דפוסק דלא כרמ"ה דסובר דמשום שאסור להזכירו פסול רק כדעת הר"ן שהביא שם דמכשיר וכן ה"ה דכתבו דלמכתבינהו לתרווייהו טפי עדיף ש"מ שאין מקפידין במה שנכתב בגט א"כ ממילא בכתבו בגט כשר דלא כרמ"ה וכן כתב שם דמדברי התוס' והרשב"א אינו מוכרח לפסול ולכך בכתב שם עכו"ם בלבד לא מכשיר דבהא נראה מדברי התוס' דלהזכירו בגט בלבד בוודאי פסול:
יג פסול. אבל דמתקרי מודה דכשר אף דלדעתו שם גיות הוי טפל מ"מ אזיל בתר סברת הריב"ש שהביא המחבר ס"ב דאם הם במקום אחד דוקא טפל וכל שום פסול ולא טפל דמתקרי. וכבר כתבתי לעיל דדברי הרב צ"ע בזה מאחר שפוסק כר"ת מוכח אפי' בפורט דהיינו טפל דמתקרי לא מהני וכן פסק הרב גופא בס"ד. וליכא למימר דב' מקומות שאני דא"כ טפל וכל שום ג"כ יכשיר במקום אחד אבל מ"מ העליתי לעיל דהעיקר לדינא כך הוא בפורט כשר ורק במקום אחד ולא בב' וה"ה כאן:
סעיף ו. גר שכתב שם גיותו כשר אפי' אם יד) נשתקע ממנו:
יד נשתקע הימנו. הב"י בספרו השיג על מהרי"ק בזה דנשתקע לא. גם בדין מומר שנשתקע שם יהדות השיג עליו ובמומר לא זכר נשתקע ש"מ דלא ס"ל כמהרי"ק וכאן כתב נשתקע ובאמת שיש לחלק ביניהם דשאני גר שכתב שם גיות הכל יודעין דע"כ כל שהוא ישראל יש לו שם יהדות מלבד זה הכתוב בגט א"כ מאיזה צד יאמרו אחר גירש דהא כל מי שגירש בגט זה ע"כ יש לו שם יהדות שאינו נזכר בגט א"כ ממילא זה גירש משא"כ במומר הכותב שם יהדות יש לומר דגירש אחד ששמו כך ולא אותו המומר שאין שמו כך ומהרי"ק סובר דבמומר ג"כ כיון דע"כ מומר זה הי' לו שם יהדות ג"כ וא"כ ממילא יאמרו דכך הי' שמו רק שנשתקע. גם יש לחלק באופן אחר דשאני גר שכותב בגט בן אברהם או הגר א"כ מתוך הגט גופא ניכר דגר הוא א"כ כיון דיודעין בהכרח שהי' לו לאותו גר שם גיות רק שנשתקע א"כ ממילא כיון דידוע דגר גירש ממילא זה הוא משא"כ במומר המגרש דלא נזכר בגט שהוא מומר. ובזה יש ליישב דברי המחבר דוודאי מהרי"ק לא מיירי שכותב בגט בפי' שהוא גר או בן אברהם דאל"כ לא הוי מייתי ראי' מזה למומר. גם מדברי התוס' נראה דלא היו סוברין לכתוב בגר בפי' שהוא גר דא"כ לא הוי מייתי ראי' מגר למומר דשאני גר שכותב בפי' שהוא גר ובאמת צ"ע שלא זכרו דעת התוס' בסמוך ס"כ] ולכך יפה השיג הב"י על מהרי"ק דהשתא גר דמי למומר דלא מהני בנשתקע אבל בש"ע דפסק לקמן ס"כ בפשיטות לכתוב בגט הגר או בן אברהם לכך גם כאן מודה למהרי"ק דאפי' נשתקע שם גיות כשר דמה בכך כיון דכתוב בפי' שהוא גר והכל יודעין דע"כ הי' לו לאותו גר שם בגיותו חוץ שם יהדות של עכשיו א"כ זהו שמו מה שכתוב בגט שהרי אפי' תאמר דגר אחר הוא שגירש ג"כ חסר שם יהדות שלו ודו"ק:
סעיף ז. אם כתב פלוני החכם או הרב הנשיא אע"פ שאין קורין אותו כן וגם אינו בר הכי הגט כשר כיון שהזכיר שמו בפירוש:
הנ"ה. אבל לכתחילה (טו) אין כותבין רב או חכם ומוחזק בכך אלא כותבין פלוני או בן פלוני (סדר גיטין) וכן אין כותבין בן הקדוש (ר"י מינץ) אבל כותבין כהן או לוי פלוני בן פלוני הכהן או הלוי ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ (סדר גיטין) אבל אם יש לו ב' שמות וכותבין על א' דמתקריא כותבין אח"כ כהן או לוי (שם בשם מהרי"ק) ואם לא כתב כהן או לוי י"א דפסול (פסקי מהרא"י סימן ד') (טז) מאחר שנהגו לכתבו ויש מכשירין (מ"כ בתיקון וכ"כ הב"י) ונראה להו לסמוך להקל במקום הדחק אבל לכתחילה יש לכתבו ואם יש ספק אם הוא כהן או לוי יש ליתן ב' גיטין (תשו' ר"י מינץ). אין כותבין בגט פלוני בר פלוני אלא כותבים פלוני בן פלוני (סדר גיטין):
סעיף ח. עכשיו נהנו שבכל הגיטין כותבין וכל שום דאית לי ולאבהתי ולאתרי. (ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא אם יש לו שתי שמות כותבין בפירוש כמה שנתבאר):
טו אין כותבין רב. הב"ש תמה כיון דהוא רב הוי שינוי והביא מש"ג בטובי' ורב טובי' דהוי שינוי ובאמת לא ידעתי דוודאי במקום שכותבין רב בגט ולא כתב רב על מי שהוא רב יש חשש שינוי אבל כיון דאין נוהגין לכתוב רב כלל אין זה שינוי כלל והטעם שלא נהגו לכתוב רב משום יקרא דבעלי זרוע שיצטרכו לכתוב רב על מי שאינו רב ואין לעשות כן לכתחילה לכך לא נהגו כלל לכתוב רב וממילא לא הוי שינוי אפי' הוא רב: (טז) מאחר שנהגו לכתבו. הב"י הביא מדברי מהרא"י להכשיר ולכאורה הוא תמוה דכמעט מוכח להיפוך ובאמת המעיין היטב יראה דמוכח כב"י דהא פשיטא דע"כ לא צריך הפרש רק בביב"ש דאי הי' כל אחד בעצמו באותו מקום היו כותבין יב"ש בלי היכר רק לפי שיש כאן שנים צריך לכתוב היכר אבל אי נימא דכהן מעכב מצד עצמו אפי' חד יב"ש שהוא כהן ולא כתבו כהן פסול א"כ כהן וישראל אינם שני יב"ש כלל כיון דאפי' כל אחד בפני עצמו במקום אחר הם משונים בכתיבתם והאיך יעלה על הדעת שיצטרך היכר דהא אינם שני יב"ש כלל:
איברא הא צ"ע דמיד אח"כ כתב ועוד אומר משמע דהיינו אותו דמקודם וכתב להדיא דפסול בלא כתבו כהן וצ"ע. והנה בגוף הדין כתב מהרא"י דיש ראי' לפסול מהא דפ"ב דכתובות דאמרינן אין מעלין משטרות ליוחסין מבואר דהיו כותבין כהן. והנה לפי הנראה אין ראי' רק שהיו כותבין כהן ולא שיפסל ובוודאי נראין הדברים כפי מה שכתב הרב ג"פ דהכוונה להביא ראי' דבלא כתב פסול והיינו מדאין מעלין ש"מ דאפי' לא היו יודעין בבירור הוצרכו לכתוב כהן משום דאי הוא כהן ולא כתבו פסול השטר. ולפי זה צריך לומר דמ"ד מעלין ואין מעלין בהא נחלקו והוא דחוק. ועוד תמוה לי דהא התוס' הביאו ראי' מזה לשינוי מקום לידה להכשיר ולפי הנ"ל אין ראי' דשאני התם דכתבו כהן לפי שהי' מוחזק ואי לא היו כותבין הי' פסול וכ"ש כאן בשינוי שיש לפסול. גם תמוה מאוד לומר שאם הוא כהן ולא כתבו כהן שיפסל דמה בכך כיון דלכהונה אין מעלין רק בעדות ברורה א"כ כיון שהם לא ידעו שהוא כהן רק על פי החזקה לא כתבו כהן ועוד דלמה לא יכלו לומר שלא ידעו כלל שהוא כהן ולמה יפסל:
לכן נראה לפע"ד דוודאי בכהן ולא כתבו כהן כשר לכ"ע כמו שכתבתי רק המחלוקת התם תליא במחלוקת ר"ה ור"ח וכל אחד לשיטתו בשתי כיתות עדים המכחישין זו את זו דר"ה סובר אין מעלין דסובר זה באה בפני עצמה ומעידה הילכך אמרינן אמנה שבשטר מעידין דכל שהשטר יוכשר אפי' יתברר היפוך מה שכתבו אין מדקדקין בזה כיון דהשטר כשר והיינו דאף שהם כותבין ויבואו עדים שאינו כהן א"כ הוי תרי ותרי וכל אחת מעידה בפני עצמה א"כ שטר זה עכ"פ כשר הוא שאין כת השני' מעידה על השטר כלל רק על האיש אם הוא כהן נחלקו ובהא הוי תרי ותרי ולא בהלואה שבשטר. ור"ח סובר מעלין לטעמי' אזיל דסובר בהדי סהדי שיקרא למה לי הילכך כיון שכתבו שהוא כהן בהכרח ידעו שהוא כהן בוודאי דאם יתכחשו יתבטל השטר דפסולין לכל עדות. וזהו כוונת התוס' שהביאו ראי' להכשיר שינוי מקום לידה דבהא נמי אם יתכחשו עכ"פ הגט גט דבהא לא הוכחשו בגוף הגט שזה גירש רק שלא נולד שם ולכך פסקו כמ"ד אין מעלין משום דקיי"ל כר"ה הילכך העיקר לפע"ד כדברי הרב להקל בשעת הדחק בזה:
סעיף ט. (יז) אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר: הג"ה. וכ"ש אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כינוי שלו אבל לכתחילה כותבין אפי' כינויין שם אביו (בסדרים ובמהרי"ו סי' כ"ג) ואם יש לאב ולבן כינוי א' לכתחלה כותבים הכינוי אצל כל אחד (סדר גיטין) מיהו אם לא כתבו רק לבסוף פלוני בן פלוני המכונה פלוני כשר אבל אם הכינוי לבן לחוד יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב ואם כתבו לבסוף פסול וב"י בשם תשובת אשכנזית) ולפיכך גר או שתוקי או אסופי אין כותכין אלא שמותיהם בלבד:
יז אם לא הזכיר. כ"כ רוב הפוסקים וראיית הרשב"א דהגע עצמך שהי' גר שתיקי אסופי ובאמת אינה ראי' כל כך דוודאי בלא"ה דעת רבינו יואל במרדכי בלא כתב כלל השמות דכשר בע"מ והיינו דסובר דוודאי לשמה הוי דאטו הכוונה לשמה שיכוון לכתוב למי ששמו כך וכך רק לאיש הרואה אותו ומצוהו לכתוב לשמו יכתבנו ומה נ"מ בשמו בגט ובאמת הרשב"א בחידושיו פי' שינה שמו בב' שמות דאי שינה ממש פשיטא דלא נכתב לשם זה כלל והוא תמוה לפע"ד דכי בשביל ששינה השם לא נכתב לשמו הוא כתבו לשם זה האיש שצוהו לכתוב רק שינה שם של זה האיש וכן מדברי התוס' (ד"כ) מוכח דלא ס"ל כהרשב"א בזה ולכך דקדקו דמיירי בב' שמות מטעם אחר דאי שינה ממש תיפוק לי' דלא כתב פסול ולפי זה ע"כ מה דפסול בלא כתב דבעינן ספירת דברים ואין זה רק בכותב שמו ושמה. ולפי זה יש לומר כל שלא כתב רק שם של זה בלבד כיון דהרבה ב"א יש להם שמות כאילו לא מיקרי ספירת דברים שבזה לא סיפר מי המגרש ורק בכותב שם אביו ג"כ אז אף דנמצא יב"ש עוד הוי ספירת דברים שבזה האדם נקרא וניכר ומצויין בשמו בין שאר אנשים שזה הוא אבל בשמו בלבד שאין האדם מצויין בין שאר אנשים בשמו בלבד דהרבה יש כן והשתא אין ראי' מגר דבאמת כותבין שהוא גר או בן אברהם הילכך בשמו והוא גר עדיף טפי מיב"ש וכן שתוקי ואסופי אולי צריך לכתוב שהוא שתוקי או אסופי ובזה הוי ספירת דברים כמו יב"ש משא"כ לכתוב שם בלבד:
והנה בשינה כתב הב"ש דלכ"ע פסול ובספר ג"פ כתב דמדברי הרשב"א ובעל העיטור משמע דאפי' בשינה מכשירין ובסת"ג כתב דשאני התם דמיירי דשינה בב' שמות וכ"כ הרשב"א באמת בחידושיו אבל מ"מ מדברי התוס' משמע דאין הכוונה לת"ה דר"ג רק שינה שם דגליל ביהודא וכמ"ש לעיל [ועוד אבאר לקמן ס"ק כ"ב] ובהא יש לפסול בשינה שם אביו ג"כ ומדלא נזכר אביו ש"מ דכשר:
גם מדברי הרשב"א גופא מוכרח דלא כהרב הנ"ל דא"כ האיך מביא ראי' מדלא קתני שינה שם אביו דילמא שינה דהתם שאני דמיירי בב' שמות ובהא וודאי אין שינוי של אב פוסל כסברת הרב הנ"ל אבל בלא כתב כלל שם אב מנא לן דכשר וע"כ או דכוונת הרשב"א להקשות ליתני שינה שם אב בשינה ממש דבהא הוי לשמה וע"כ דבלא, כתב כשר לכך אין שינוי פוסל או דסובר כל שהי' בדין לכתוב שם האב ממילא גס בהא הי' פוסל שינוי בב' מקומות וכיון דאינו פוסל ע"כ דבלא כתב כשר. ולפי זה ממילא מוכח דה"ה בשינה ממש. ועוד דאל"כ תיקשי לי' להרשב"א דאכתי הוי לי' למיתני שינה שם אביו להשמיענו בשינה ממש דבהא לא שייך קושית התוס' דבלא כתב פסול וכן קושית הרשב"א דלא הוי לשמה וע"כ כיון דבלא כתב כשר גם שינוי אינו פוסל בו וכן משמע מדברי בעל העיטור שלא זכר כלל שינה בב' שמות ומ"מ כתב דאביו לא מיפסל. גם נראה דהרמב"ם מפרשו כפשוטו רק דקמש"ל אפי' כתב וכל שום. גם יש לומר דמיירי דכתב שם של מקום אחר ולא של כתיבה ונתינה וס"ד דהוי לשמה ולא גרע מזה וא"כ תיקשי למה לא קתני אביו וע"כ דאביו בכל גוונא כשר ומ"מ ח"ו להקל אפי' להצטרף לסניף מאחר דהרא"ש פוסק בפשיטות דפסול בשינה וכן מתשובת רש"י מוכח דבלא הוחזק בוודאי פסול. ומ"ש הרב ואם כתבו לבסוף עמ"ש בסת"י ח"מ סי' מ"ט בזה: סעיף י. יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל פסול ויש מי שאומר שאם נשאת לא תצא. הג"ה. (יח) ודוקא אם הוחזק בשם השני אבל בלאו הכי תצא (משמע בב"י) כשכותבין גט לבן מומר לעכו"ם כותבין לו על שם אביו אע"פ כשעולה לס"ת או חותם בשטרות חותם עצמו על שם אבי אביו ואין לחתום בגט לעד בן מומר (הכל בסדר גיטין):
יח ודוקא אם הוחזק. כבר כתבתי דמן הירושלמי משמע לכאורה אפי' לא הוחזק כלל לא הוי שינוי כל שכתבו וכל שום והיינו כשהוחזק עכ"פ מהיום והלאה ונשאר שמו כך. ויש לדחות דאין מהירושלמי ראי' אבל בדברי בעל א"ח גופא אין הכרע אי בעינן הוחזק קודם ועמש"ל ועב"ש דלא חיישינן שהוחזק בשקרות. ובאמת מסי' ק"כ אין ראי' דוודאי לרמאות לא חיישינן דהיינו שיגרש אשת חבירו אבל כאן דיש לו טעם שאינו רוצה בשם אביו לפי שהוא מומר ומתבייש ושינה שמו באמת ומגרש באמת אשתו בכהאי גוונא לא שמענו כלל שיועיל הוחזק כיון דבאמת אין שמו כך והוי לי' שינה שם אביו וצ"ע. ובעיקר הך דינא לא הבנתי סברת הרא"ש דפוסל והיינו לפי שאין בו כח לשנות שם אביו והא בש"ס תנן בראשונה הי' משנה שמו שם עירו ושם עירה ועיין ברשב"א שם וכן ברא"ש דהתקנה היתה גם על שם העיר א"כ תיקשי לפי דעת הרא"ש בעצמו דמחלקינן בין איתחזק ללא איתחזק א"כ גם על שם העיר נאמר כך וקשה האיך יכתוב שם העיר כפי מה ששינה הוא ואם אין בו כח לשנות שם אביו כ"ש שאין בו כח לשנות שם העיר שהוא משם וצ"ע:
סעיף יא אם לא כתב שם האיש והאשה בגט (יט) פסול והבנים ממזרים: (יט) פסול ודבנים ממזרים. עב"ש דמדברי התוס' לא מוכח רק לר"מ והוא תמוה דשם קאמר למאי ניחוש לה ואי אינו רק פסול מדרבנן הרי יש חשש גדול וכוונת התוס' דהם הקשו דמשם מוכח דשינה דוקא ובלא כתב כשר וכאן פוסל בלא כתב ועל זה תרצו דע"כ צריך לפרש שינה היינו ב' שמות בב' מקומות דאל"כ תיקשי הא הך ר"מ בוודאי כמ"ש מהרש"א ולדידי' ע"כ בלא כתב פסול והאיך קתני שינה וע"כ דמיירי בב"ש בב' מקומות א"כ ממילא לרבנן נמי פסול בלא כתב ואין ראי' מהתם כלל וע"כ צריך לומר כן דמהך עובדא דס"ת מוכח דאין כאן חשש כלל. והנה רבינו יואל במרדכי הביא ראי' מפרק כל הגט ולפי סברת הר"ן דבעינן ספירת דברים לא מוכח מידי וכן מהך דטופסי גיטין מוכח דצריך שמו דוקא ולא ידעתי מה יענה רבינו יואל להך עובדא דס"ת הנ"ל לכן העיקר כהמחבר דבטל מדאורייתא:
סעיף יב. מי שיש לו שם א' בגליל ושם א' ביהודה והוא ואשתו במקום שאין מכירין בו אלא בשם אחד בין שהוא אחד מהשני שמות בין שהוא שם אחר לכתחילה יש לו לכתוב כל השמות שיש לו או יכתוב שם שיש לו שם ויכתוב (כ) וכל שום לכלול שמות דשאר מקומות ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם (כא) כשר:
כ וכל שום. ולהפוסקים דכותבין דמתקריא יש לכתוב דמתקריא ואף דבב' מקומות מודה המחבר דכותבין דמתקריא כמ"ש לעיל ס"ד מ"מ ה"מ כשיש לו במקום כתיבה אחד ובמקום נתינה אחד אבל כשהכתיבה והנתינה במקום אחד דעתו לכתוב וכל שום ומ"מ כבר ביארנו דכל כה"ג דכותב דמתקריא יש לכתוב דמתקריא במקום פלוני ולא דמתקריא סתם כיון דכאן אינו נקרא בשם זה כלל. וכמו כן בב' שמות במקום אחד. אחד עיקר ואחד טפל יכול לכתוב דמתקריא על העיקר כיון דיש לו כאן אחד שקורין בו על הרוב ואחד מיעוט שפיר שייך טפל דמתקריא כך כדמוכח מדברי התוס' בשם ר"ת שרה דאיתקריאת מרים וכבר ביארנו שאי אפשר לשבש כלל לשון התוס' בשום פנים אבל בב' מקומות אין לכתוב דמתקריא על העיקר כיון דשם אין לו רק עיקר זה בלבד לא שייך דמתקריא דמשמע דיש לו עוד אבל במקום אחד דיש לו אחד טפל שאין קורין שייך לכתוב על העיקר דמתקריא אף שלא מצאתי מי שפירש כן דברי ר"ת ובתוספתא שהביא ר"ת משמע ג"כ דצריך לפרט המקום דמתקריא שם בב' מקומות ע"ש:
כא כשר. ולדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י כפי מה שביארנו לעיל משמע דכל כי האי גוונא פסול כל שנודע לנו מאותו השם דלא חילקו בין מגרש במקום אחד לב' מקומות כלל רק כל שנודע מהשם האחר צריך לכתוב וכל שום ומעכב דיעבד וכן דעת הרמ"ה שהביא הטור. לכן נראה פשוט שיש להחמיר אפי' דיעבד כשלא כתב דמתקריא או וכל שום:
סעיף יג. אם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום כתיבה ונתינה (כב) בטל:
כב בטל. כבר כתבתי דזהו כוונת התוס' לפרש הך דשינה שמו על דרך זה לא כמו שהבינו דכוונת התוס' להך דפרק השולח דכתב שם דיהודא ביהודא דבהא אינו רק ת"ה ולא הולד ממזר רק ששינה וכתב שם דיהודא בגליל וכן מוכרח לומר דהא עיקר מה שהוקשה להם הוא דהאיך קתני שינה תיפוק לי' דלא כתב בטל והוצרכו לפרש שינה בב"ש והשתא תיקשי הא אי נפרש שינה כדברי המחבר כאן שוב לא קשיא תיפוק לי' דלא כתב דהא מ"מ כתב שם שיש לו במקום אחר ומנין לנו דאם כתב שם שיש לו כאן רק שם של נתינה לא כתב הוי שינה להיות הולד ממזר וע"כ דבאמת כך כוונתם. והמגיה בתוס' פרק הזורק שם פרק רביעי (דל"ד) לא דק כלל שהרי התוס' כתבו כדאמר פ"ב והיינו דמשם יש להם דשינה היינו ב"ש ומפרק רביעי ליכא הוכחה כלל. גם מאי לשון כדאמר וע"כ דכוונתם להך דפ"ב (ד"כ) דפריך והא בעינן שמו ושמה ש"מ דבלא כתב פסול א"כ ע"כ דשינה היינו ב"ש וכן כתבו בפ"ב שם להדיא. ולפי זה אי נימא דהך שינה שמו מדרבנן הוא דהוי הולד ממזר וכן נראה קצת ממה שאמרו מודים חכמים לר"מ וכל הני דרבנן משום כל המשנה א"כ מוכח דכאן ג"כ מדרבנן הוי הולד ממזר אבל לעיל כתבתי בכוונת התוס' דהוי דאורייתא. ודברי הרשב"א בחידושיו לא נתבררו לי בזה דבפרק הזורק כתב כדברי התוס' (ד"כ) ששינה וכתב שם דיהודא בגליל ובפרק השולח משמע דמפרש לה כהך שינה דהתם ממש ובאמת זה לא מוכח דהא עיקר ראייתו דאי שינה ממש לא נכתב לשמו וזה לא שייך בשינה וכתב שם של מקום אחר ומנין לו בשינה וחסר שם של מקום ? אחר דיהא הולד ממזר. גם לפי הוכחת התוס' תיפוק לי' דלא כתב ג"כ לא מוכח רק בשינה כדברי המחבר כאן אבל לא בשינה כהך דהשולח יהא הולד ממזר וכן המחבר פסק לעיל פסול ולא הולד ממזר ועמ"ש לעיל בזה: