אור ברסלב

תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

על אה"ע סימן קכח

על אה"ע סימן קכז

שצריך להזכיר בגט מקום דירת הבעל ואשה ועדים ובו ז' סעיפים: סעיף א. (א) צריך להזכיר בגט שם המקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה למנין שאנו מונין בו כאן במתא פלונית ואם שינה והזכיר שם מקום אחר פסול (ב) ואם נשאת לא תצא אבל על מקום עמידת הסופר בשעת כתיבה אין לחוש לפיכך אם נכתב במקום אחד ונחתם במקום אחר יזכיר שם המקום שנחתם בו (ג) וי"א שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד וצריך שיעמדו הסופר והעדים במקום אחד:

א צריך להזכיר בגט שם המקום. פרק הזורק (ד"פ) הי' במזרח וכתב במערב תצא מזה ומזה ופריך בש"ס אילימא בעל היינו שינה שמו אלא סופר כדאמר להו רב לספרי וכו'. ושמעתי מקשים לפי מה שכתבו התוס' בשם ר"ת דכל היכי שאין חיוב לכתבו אם שינה כשר א"כ תיקשי במה נפשך אי בלא כתב עמידת סופר פסול למה לי שינה כמו שדקדקו התוס' גופא בשינה שמו ושמה וע"כ דבלא כתב כשר א"כ למה בשינה פסול והוא תמוה לפע"ד דהאיך ס"ד דיסברו התוס' בלא כתב כלל מקום עמידת סופר ועדים פסול דא"כ מאי קשיא להו שם בד"ה כי יתביתי דהא גט מאוחר כשר דהא פשיטא דאין הטעם כלל משום זה דהא בלא כתב כלל פסול דאז אין חשש כלל וא"כ פשיטא דבשינה פסול דהא הוי כלא כתב. וברור דכוונת התוס' דוודאי בלא כתב כלל כשר רק בשינה פסול דאם יתברר אח"כ שלא היו שם באותו יום יאמרו שטר מזוייף הוא ומהאי טעמא קשיא להו שם כיון דגט מאוחר כשר יאמרו שהוא מאוחר ועל זה תרצו דבאמת צריך עדים וסופר ביום הכתוב בגט באותו עיר ע"ש. ואף דכתב ר"ת בנשתנה דבר שאינו צריך כשר היינו כמו כהן ושינוי מקום האיש שאין כאן פסול בעיקר הגט רק שיש לחוש אחר הוא שגירש על זה אמרינן דעדים לא דייקי על זה. אבל בזמן ומקום עמידת העדים שזהו הכחשה והזמה לכל הגט כיון שמבררין שהעדים לא היו שם בוודאי על זה קפדו ושפיר חיישינן לפסול הגט לומר מזוייף הוא: ובהכי ניחא נמי מה שתמה הר"ן על ראיית ר"י דבשט"ח כשר מהך דשטרות המאוחרין דפאד"מ דהתם אין הכוונה כלל כך רק שנכתב קודם באמת באותו עיר הכתוב בגט ונתאחר לאחד בניסן ובאמת הוא תמוה דהתוס' גופא פרק אד"מ השיגו על פירש"י שם ופרשו כדברי הר"ן ע"ש אבל באמת דברי ר"י ברורים כיון דעיקר החשש הוא שיאמרו דהשטר מזוייף כיון שלא היו העדים שם ביום הכתוב בגט ועל זה הביאו התוס' ראי' דבשט"ח כשר דהא חזינן דמאוחר כשר א"כ אין חשש דיאמרו מאוחר הוא ומהאי טעמא הקשו התוס' אח"כ דגם בגט יש להכשיר דגט מאוחר ג"כ כשר רק דעל גט מאוחר תרצו דיש לומר דאינו כשר רק אם יהיו העדים וסופר ביום הכתוב בגט באותו עיר ועל זה כתבו מקודם דמאוחר בשטר מזינן דכשר אף דבאמת לא היו העדים ביום הכתוב בשט"ח בעיר זה דאפי' לפי' התוס' פאד"מ והר"ן כאן ס"ס באחד בניסן שהוא יום הכתוב בגט לא היו שם וכיון דשמעינן דמאוחר בשט"ח כשר אפי' לא היו שם ביום הכתוב בשט"ח באותו עיר א"כ אין מקום לפסול בהי' בשילי וכתבו בהיני דהא יאמרו מאוחר הוא אף שיתברר שלא היו בהיני ביום הכתוב בשט"ח וכן דייק ר"י בהדיא. אלמא אע"פ שלא היו בעיר ביום הכתוב בשטר הרי בהדיא דנמשכו כפי פרושם פרק אד"מ וכפי' הר"ן כאן דלא כפירש"י שם דלפירש"י הי' לו לומר שלא היו בעיר ביום כתיבת השטר ומדכתבו ביום הכתוב בו ע"כ דביום כתיבתו היו שם רק ביום הכתוב בשטר לא היו ומ"מ נווכח משם דגם כאן כשר כיון שיש לומר מאוחר הוא ולא איכפת לן מה שלא היו שם בזמן הכתוב בשטר וזה שהקשו בגט ג"כ הא מאוחר כשר הוא ויאמרו מאוחר ומאי חשש יש. ותרצו דבגט מאוחר אינו כשר רק בהיו בזמן הכתוב בגט באותו עיר היפוך מה שהוכיחו בשט"ח וזה ברור ודברי הר"ן צ"ע. עכ"פ ברור דכוונת התוס' דבלא כתב כלל כשר רק בשינה פסול ולא דמי להא דר"ת כנ"ל::

אמנם לכאורה יש להוכיח מהש"ס גופא דבלא כתב פסול דוודאי יש להבין מה זה שתרצו בסופר כי הא דרב אמר לספרי דמשמע דכהאי גוונא מיירי במשנה. ומה צורך לזה בפשיטות הי' לו לומר ששינה הסופר מקום עמידתו ועמידת העדים ומה צורך לומר דמיירי דנמסר להם מילי בעיר הנכתב בגט רק כתבוהו במקום אחר ורב דקאמר לספרי דביקש להודיעם דאפי' בכה"ג לא יחשבו שיכולין לכתוב אותו עיר שנמסר להם מילי רק מ"מ יכתבו מקום הכתיבה אבל במתניתין יש לומר בפשיטות ששינו וכתבו עיר אחרת וברור דהכוונה מהך קושיא הנ"ל גופא דאי בלא כתב כלל כשר למה בשינה פסול ואי בלא כתב פסול [דבאמת בוודאי פסול לר"מ כיון דלכ"ע מטבע של חכמים לכתוב המקום כמבואר ברמב"ם ופוסקים להדיא וכן בש"ס יבמות מוכח להדיא דכותבין המקום] א"כ למה לי שינה בלא כתב כלל פסול ועל זה משני בסופר ושינה היינו שכתב מקום שנמסר לו מילי ובזה ס"ד דעדיף מלא כתב כלל שאי הי' הדין לכתוב בכהאי גוונא מסירת מילי הרי נכתב המקום כדינו רק לפי שאין לכתוב אפי' בכהאי גוונא רק מקום הכתיבה הוי לי' שינוי ופסול וכמו שכתבו התוס' בשינה שמו דקמש"ל בב' שמות ה"ה הכא קמש"ל בשינה וכתב מקום מסירת מילי וזה ברור:

אך לפי זה יתחדש עלינו קושיא בתוס' בד"ה כי יתביתי כיון דהוכחנו דבלא כתב כלל פסול ג"כ א"כ כל מה שכתבו במאוחר אינו דמ"מ פסול מטעם דעכ"פ לא כתב כלל שם המקום וע"כ דס"ל לתוס' דאף דבלא כתב כשר יש טעם לפסול בשינוי א"כ למה לי לאוקמא משנה במסירת מילי ולא בשינה סתם ומדאוקמה במילי מוכח דבדלא כתב כלל פסול והוצרך לאוקמא בשינה במילי דקמש"ל רבותא דמ"מ פסול וא"כ אין מקום לכל דברי התוס' לכאורה. אמנם דברי התוס' ברורים דוודאי לר"מ דסובר כל המשנה וכו' הולד ממזר אין מקום לכל דבריהם והסוגיא דהכא דאזלא אליבא דר"מ בוודאי אפי' לא כתב כלל הולד ממזר וכ"ש בשינה ולכך הוצרך לאוקמא במילי כנ"ל רק כוונת התוס' דהא גם רבנן מודי לר"מ בהי' במזרח דלא תנשא ואפי' נשאת איכא מ"ד דתצא אפי' לרבנן ולדידהו בוודאי צריך טעמא לפסול בשינוי שלא יאמרו מזוייף הוא דבלא כתבו כלל בוודאי כשר כמו בשלום מלכות דמכשרי רבנן לגמרי לקמן כיון דלית להו כל המשנה רק בג' גיטין מודי דלכתחילה לא תנשא דאל"כ לא הועילו מחשש בת אחותו ופירי אבל כאן בשינוי שם המקום למה פסלו רבנן וע"כ משום שיאמרו מזוייף הוא וכיון דמאוחר כשר אין חשש ועל זה סובב כל דבריהם וממילא בטלה קושיא הנ"ל לגמרי דבש"ס דאזיל לר"מ פשיטא דלק"מ כמו שתרצו התוס' בב' שמות ה"ה בהא קמש"ל דמסירת מילי הוי שינוי ובתוס' דאזלי אליבא דרבנן הרי יש טעם לפסול בשינוי אף דבלא כתב כשר וכל זה ברור. וכתבתי זה כי בזה יתבארו היטב דברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות גירושין התמוהין לכאורה ואיכא נפקותא טובא לדינא כמו שאבאר:

והנה ז"ל הרמב"ם פ"א מה"ג הלכה כ"ד וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקים כתיבתו כשאר שטרות שמא תהא אשתו קרובתו וכו' ולפיכך תיקנו זמן בגיטין גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהוא מוקדם או או מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו וכו' או כתב את הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אילו פסולין עד ש חתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו עכ"ל. ושם בהלכה כ"ח כתב האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל הרי אילו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שאמר להם הבעל בו כתבו ולא אותו המקום כיצד וכו' ששם נכתב הגט כשאר שטרות עכ"ל:

ויש לתמוה בדברי הרב ז"ל טובא חדא דהא וודאי מה שכתב הרב ז"ל הי' בירושלים וטעה וכתב בלוד אסופר ועדים קאי דאי הבעל היינו שינה שם עירו כדמקשינן בש"ס ובפי' כתב הרב ז"ל לקמן שם דבהא אינו גט כלל ולא שהוא פסול דכללא כייל הרב ז"ל דאינו גט ופסול תרי מילי נינהו וא"כ האיך לא זכר מה דאוקמא בש"ס דמסר להו מילי בלוד ומ"מ פסול והך דמסירת מילי כתב אח"כ סוף הפרק ולא זכר שם דפסול אפי' דיעבד רק דיכתבו כך כמו בשאר שטרות ומשמע לכאורה כמו בשאר שטרות אין קפידא דיעבד ה"ה בגט ועכ"פ הוי לי', לכלול בהנך פסולי דקא חשיב כאן כיון דכך אוקמא בש"ס להך דהי' במזרח. ועוד דראשית דברי הרב ז"ל דהתקינו לכתוב בגט זמן ומקום ובתר הכי מפרש גבי זמן שלא כתב או הקדים ואיחר ובמקום לא זכר רק שינוי המקום בלבד לא כשלא כתב המקום כלל ובוודאי אי הי' כוונתו לפסול גם במקום בוודאי הי' כתבו כמו זמן:

אמנם דברי הרב ז"ל ברורים דוודאי לר"מ כל שלא עשה כתיקון הן בלא כתב המקום או שינה או נמסר להם מילי באותו מקום אף דבשטר אין כאן רק משום מיחזי כשיקרא ודיעבד אין קפידא מ"מ בגט פסול והולד ממזר אבל לרבנן בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא ולא דמי לזמן דיש בו משום בת אחותו ואי לאו דמיפסל לא הועילו חכמים בתקנתן כמבואר בגיטין (די"ח) וכפי פי' הרמב"ם שם בגזי' לזמן] משא"כ בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא. אמנם בשינה המקום בזה לרבנן ג"כ פסול משום הזמה דהעדים יהיו ניזומים ולהרמב"ם גט מאוחר פסול אבל בנמסר להם מילי באותו מקום לא יהיו ניזומים דבאמת נמסר להם שם מילי וכתבו מקום מסירת מילי. ואף דמשום מיחזי כשיקרא איכא מ"מ לא נפסל בכך כמו כל שטר כה"ג כיון דמשום כל המשנה וכו' ליכא לרבנן ולכך כתבו הרמב"ם הך דמסירת מילי בפני עצמו והיינו דלכתחילה לא יעשו כן אבל מעיקרא בדיני גט פסול זכר שינה סתם דרק בהא פסול לרבנן כיון דמאוחר פסול ממילא יהיו ניזומים כיון שלא היו שם כלל באותו יום וגם מילי לא נמסר להם שם כלל בוודאי פסול הגט לגמרי לכך בשינה פסול גם לרבנן. ובש"ס דמוקמינן מזרח ומערב במסירת מילי היינו לר"מ דלדידי' גם בלא כתב פסול הוצרך לאוקמא במילי דיהא עדיף מלא כתב דאל"כ יקשה הא אפי' לא כתב פסול ולדידי' גם במילי הוי ממזר דס"ס שינה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. ואפי' כתבו זמן של מסירת מילי ג"כ אינו מעכב דיעבד כמ"ש לעיל סי' קכ"ז באריכות והוכחתי שם שגם הטור הבין דברי הרמב"ם כך ולק"מ ממה שהקשה עליו הב"י שם. גם בלא"ה כתבתי שם דבכהאי גוונא ליכא משום טריפה שלא כדין דכדין מגיע לה הפירות מן אותו יום שציוה לגרשה ודוקא כשהוא מעכב הגט בידו אין לה רק משעת נתינה ולא כשהחליט לגרשה רק עדים עכבוהו מלכתוב וליתן לה וכן משום בת אחותו ליכא בהא כמו שכתבתי שם רק לכתחילה אין לכתוב כן משום מיחזי כשיקרא ולא נשתנה דין הגט משטר בהא כלל ועמ"ש בסמוך דגם דעת הרי"ף כך וכל זה ברור לפע"ד. ולפי זה יצא לנו הדין לפי דברי הרמב"ם ז"ל דרק בשינה המקום לא תנשא אבל בלא כתב המקום אפי' לכתחילה תנשא ואפי' בשינה היינו דוקא בהי' במזרח וכתב במערב אבל בנמסר להם מילי במערב ואח"כ הי' במזרח וכתב יום ומקום מסירת מילי לא נפסל בכך רק לכתחילה אין לעשות כך משום מיחזי כשיקרא וצ"ע שלא זכרו מזה המחברים:

ב ואם נשאת לא תצא. שם אמרינן זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ופיר"ת דאי הי' במזרח וכתב במערב קאי וכתבו הפוסקים בשמו דסובר הולד כשר ותצא ובאמת נראין דבריו דהא לרב פשיטא דתצא דאפי' בג' גיטין דעדיף מינה תצא כ"ש בהך א"כ מנין לנו דלוי פליג בהא דהא לא שמענו דפליג רק בג' גיטין ובפרק המגרש מוכח בהדיא דג"ג עדיפי מהי' במזרח לפי פי' ר"ת ז"ל וכמו שאבאר בסמוך ובפרט דבהדיא אמרינן פרק המגרש ללוי התם תצא הכא לא תצא ונהי דמסיק שם דכר"מ אתיא דאל"כ תיקשי למ"ד גם בג' גיטין תצא אבל מנין לנו לומר דלפי המסקנא אפי' בהי' במזרח לא תצא. אמנם רש"י פי' דאשלום מלכות קאי ומשמע מדברי הרא"ש דלדעתו בהי' במזרח כשר לכתחילה לרבנן ובספ"י הקשה לפיר"ת דבשלום מלכות לרבנן תנשא לכתחילה דא"כ פליגי ר"מ ורבנן בסברות הפוכות דלר"מ בשלום מלכות הולד ממזר ובג' גיטין הולד כשר ולרבנן בהיפוך בג' גיטין הולד כשר ובשלום מלכות תנשא לכתחילה וראי' דלא אמרינן דפליגי בסברות הפוכות דא"כ מאי מקשה לרב דאמר בג' גיטין תצא נימא להיפוך דבג' גיטין תצא בשלום מלכות לא תצא ע"ש. ואין זו קושיא כלל חדא דעיקר טעמא דרב התם משום דקתני במתניתין הולד כשר משמע דוקא היכי דאיכא ולד הא לא"ה תצא דאל"כ הוי לי' לומר בפשיטות לא תצא א"כ הכא נמי דקאמר רב הולד כשר בוודאי תצא אבל בלא"ה לק"מ לפע"ד דר"מ ורבנן בוודאי לאו סברות הפוכות הן כלל דהא טעמא דר"מ דכל המשנה הוי ממזר א"כ בשלום מלכות הוי ממזר וגבי ג' גיטין כך הי' התקנה דאם נשאת כשר אבל לרבנן כיון דסבירא להו דלא אמרינן כל המשנה א"כ ממילא דוקא בג' גיטין דלא הועילו בתקנתם או לא נימא דלא תנשא כדאמרינן בש"ס (די"ח) משום בר אחותו ופירי א"כ בהכרח אסורה להנשא משא"כ בשלום מלכות איזה תקנה יש בזה שלא תנשא לכתחילה דוודאי אין לחוש שלא יכתוב מלכות פעם אחרת דכיון דרבנן תקנו שיכתוב מאיזה צד לא יכתוב ומה ריוח יש לו בזה משא"כ בג' גיטין דהוא עושה כן לטובתו ואי תוכל להנשא יעשה כן לכתחילה ולא הועילו בתקנתן כלל אבל התם בהמגרש שפיר הוצרך לאוקמא אליבא דחד מ"ד משנה כר"מ דאי לתרווייהו כרבנן ולמר הכא תצא והכא לא תצא ולמר להיפיך א"כ באמת הוי לי' סברות הפוכות רב ולוי אליבא דרבנן גופא וזה ברור:

אמנם הא קשיא לי לפיר"ת דהא פשיטא דהתם בס"ד דמשני התם תצא אליבא דרבנן קאמר דאי לר"מ הולד ממזר. ועוד דמעיקרא רצה לתרץ אליבא דרבנן ואח"כ מתרץ דמתניתין ר"מ משום דקשיא לי' לרב א"כ תיקשי הא רבנן לא זכרו כלל שלום מלכות רק מזרח ומערב דאהא קאי לפיר"ת וא"כ האיך קאמר והא איכא שלום מלכות מאן דכר שמי' לרבנן ובשלמא אי הקושיא ממתניתין יש לומר דנקט רישא דמתניתין והכוונה ממזרח ומערב אבל לרבנן ליכא שלום מלכות כלל רק מזרח ומערב. אך מה שהבינו דעת רש"י דבמזרח ומערב לרבנן כשר לגמרי אינו נראה לפע"ד כלל חדא דאי ס"ד דבמזרח ומערב פליגי רבנן טפי דכשר לגמרי א"כ האיך קאמר זו דברי ר"מ הא גם מזרח ומערב ר"מ דוקא קאמר ולא רבנן ואי באמת אמזרח ומערב נמי קאי א"כ בהא נמי הולד כשר ולכתחילה לא וא"כ הי' לו לומר בסיפא נמי דפליגי רבנן טפי. לכן נראה דסובר רש"י דלא פליגי רבנן רק בשלום מלכות אבל במזרח ומערב מודי לר"מ דהולד ממזר ומה שאמרו ומודים רבנן לר"מ בשינה שמו משום דהוי דומיא דמשנה שם מלכות ס"ד דפליגי גם בהא אבל במזרח ומערב בוודאי מודי רבנן לר"מ וכן מוכח להדיא מתוך דברי התוס' בשם ר"ת שאחר שזכרו פי' ר"ת כתבו דהשתא אתי שפיר דקאמר דייקא נמי מדלא ערבינהו בהדי הי' במזרח דדמיא להך והדבר תמוה דהא פשיטא דגם לפירש"י אתי שפיר כך דמ"מ כיון דכולה ר"מ קאמר לה הוי לי' לערבינהו בהדי הי' במזרח ועוד האיך שייך דדמיא להך הא עיקר הכוונה בש"ס דלא הוי לי' לומר מעיקרא תצא מזה ומזה וכן כלהו והדר נקט שינה שמו וחזר וקאמר תצא מזה ומזה וכו' הוי לי' למיתני כלהו כחדא תצא מזה ומזה. ועוד דהא בהדיא נקט במתניתין שלום מלכות והי' במזרח כחדא אף דלא דמיא באופן שדברי התוס' אינם מובנים כלל לכאורה [ובחידושי אמרתי בפנים שונים ולא הונח לי]:

וברור דכך כוונת התוס' דלפירש"י כיון דלא פליגי רבנן רק בשלום מלכות ובמזרח ומערב מודי לר"מ א"כ מה צורך להוכחה דמודי בשינה שמו דכיון דדמיא להי' במזרח ובהא מודי א"כ ה"ה בשינה שמו ומאיזה צד הוי ס"ד דשינה שמו דמי טפי לשלום מלכות שנאמר דבהא נמי פליגי עד שהוצרך להוכחה מדלא ערבינהו אבל לפיר"ת ניחא כיון דבמזרח ומערב פליגי ס"ד שפיר דגם שינה שמו דדמיא להא פליגי ג"כ והוצרך להוכחה מדלא ערבינהו וזה ברור. וכן מוכח ברא"ש בשם ר"ת דשם כתוב הראי' מדנקט ומודים חכמים לר"מ ולא מהך דייקא נמי והיינו דמעיקרא נמי מוכח דלאיזה צורך הוצרך לומר ומודים דוודאי מודים כיון דבמזרח ומערב מודים כ"ש בהך רק דבתוס' הוסיפו להוכיח דלמה הוצרך עוד לסייע לו להך ומודים בהוכחה מדלא ערבינהו ולפי זה קשה מאוד לסמוך על פסק המחבר דלא תצא כיון דלדעת ר"ת תצא ולרש"י הולד ממזר כנ"ל [ומה שהקשו התוס' על רש"י דהאיך אנו נוהגין למנות לבריאת עולם תמוה לי טובא דנראה מדבריהם דאפי' לא מנה לשום מלכות כלל הגט פסול ולר"מ הולד ממזר א"כ תיקשי קושיתם מה שהקשו על שינה שמו דהא בלא כתב ג"כ הולד ממזר והוצרכו לתרץ בשני שמות וקושיא זו יקשה כאן למה לי דנקט למלכות שאינה הוגנת וכו' תיפוק לי' דלא כתב לשם המלכות של אותה מדינה הולד ממזר וכ"ש בשינה. וברור היכי דכתב למלכות שאינה הוגנת וכן כלהו דקא חשיב דאיכא קפידא כדמוכח בש"ס ואפי' לחורבן הבית איכא קפידא אף דליכא כמו באינך אבל לבריאת עולם פשיטא דאפי' לר"מ כשר וצ"ע]:

הילכך נראה לי דוודאי בשינה אין להקל אבל מ"מ במסר להו מילי באותה עיר אף שכתבו בעיר אחרת בהא יש להקל כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם וכפי הנראה מהש"ס דבהא אפי' לכתחילה יש לומר דתנשא א"כ בנשאת יש להקל וכן נראה שזו היא דעת הרי"ף שהשמיט מה שאמרו בש"ס לפרש הי' במזרח כהך דאמר רב לספרי והיינו דבש"ס עיקר הקושיא משום דלר"מ בלא כתב כלל הולד ממזר א"כ למה לי שינה והוצרך לומר שינה במסירת מילי כמו שתרצו התוס' בשינה שמו דקמש"ל בב' שמות ה"ה בהא קמש"ל במסירת מילי אבל לרבנן בכהאי גוונא אינו רק לכתחילה משום מיחזי כשיקרא רק בשינה ממש ס"ל לרבנן הולד כשר ולא תנשא משום הזמה הילכך הביא הרי"ף המשנה כצורתה ובוודאי אסופר קאי דבעל הוי שינה שם עירו ועלה קאמר דרבנן פליגי על הכל חוץ שינה שמו דהולד כשר והיינו בשינה מקום עמידה ג"כ אבל לא במסירת מילי וכמו כן בלא כתב כלל יש להקל כנ"ל אבל בשינה ולא מסר להו מילי כלל קשה להקל אפי' נשאת מהני טעמא דאמרן:

ג וי"א שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד. זהו דעת סה"ת והמרדכי נסתפק בזה וכתב הב"י דמדברי התוס' פרק הזורק נראה כדעת סה"ת שכתבו שם בד"ה כי יתביתי דשמא גט מאוחר אינו כשר רק בהיו שם הסופר ועדים ביום הכתוב בגט. מבואר דגם בסופר יש קפידא:

איברא יש לתמוה בתוס' יבמות צ"א בד"ה הי' דשם כתבו בהדיא מקודם דסופר אין קפידא כלל ומיד כתבו דבגט מאוחר צריך סופר ועדים ולא עוד אלא שהקשו קושיא מהך דמצאו באשפה דניחוש דהסופר לא הי' שם והתם ליכא רק סופר. והנה הרב מהרש"ל ומהרש"א כתבו שם דמעיקרא דרך אפשר כתבו ואח"כ אזלי בתר סברתם דסופר דוקא והוא תמוה למעיין שם בתוס' דעכ"פ האיך הקשו תיכף ממצאו באשפה דהא יש לומר סופר לאו דוקא גם בלא"ה קשה מה זה שכתבו בקושיתם ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו ותיפוק להו בפשיטות דניחוש דהסופר לא הי' שם ולפי דעת הפוסקים דסופר דוקא אינו ענין למאוחר ובכל גט בעינן סופר בעיר דוקא אפי' אינו מאוחר: אמנם דברי התוס' ברורים דבלא"ה יש להבין שהביאו ראי' דבשטר כשר בשינה מקום העדים מהך דפאד"מ והוא תמוה דתינח לפירש"י שם אבל לפי מה שפירשו התוס' פאד"מ ליכא התם שינוי מקום כלל. וכבר תמה הר"ן על דברי התוס' הללו בגיטין שם אבל באמת לק"מ דראשית דברי התוס' דבגט יש לפסול שינוי מקום העדים דאיכא קפידא שיכולין לבוא לידי הזמה ועל זה כתבו דבשטר כשר דיעבד אפי' שינה מקום העדים דהא חזינן פרק אד"מ דאם הוזמו אנו מתרצין לומר מאוחר הוא ומכשירין השטר א"כ ממילא יש להכשיר שינוי מקום העדים בשטר דאי משום שיכולין לבוא לידי הזמה הא אם הוזמו לא נפסל דנאמר מאוחר הוא ועל זה קשיא להו דהא גט נמי מאוחר כשר ועל זה כתבו דגט אינו כשר מאוחר רק אם ביום שאיתרוהו עליו היו כולם שם והיינו שלא בא לידי הזמה כלל ואי אפשר להזימו כלל מצד שהיו כולם באותו מקום ביום הכתוב בו אבל גט שבא לידי הזמה וכן כל שאפשר לבוא לידי הזמה פסול אבל בשטר הוכחתם נכונה דחזינן אף שבא לידי הזמה ולא היו שם מ"מ אנן מתרצין לומר מאוחר הוא א"כ אין מקום לפסול השטר בשינה אבל בגט שאין תולין לומר מאוחר הוא כל שבא לידי הזמה הילכך ממילא כל שנכתב הגט באופן שיכול לבוא לידי הזמה פסול הן בשינוי מקום העדים הן בגט מאוחר ולא היו שם ביום הכתוב בגט שיכול לבוא לידי הזמה וזה ברור. ולפי זה נכונים דברי התוס' בסופר והיינו בגט מאוחר דמה נ"מ סופר או עדים הא אם יוזם הסופר ממילא הוי כמו הזמת העדים דמ"מ כיון שיתברר שהסופר לא הי' שם באותו יום רק במקום אחר א"כ ע"כ שלא נכתב באותו יום במקום זה כלל והאיך חתמוהו באותו יום במקום זה והוי ממש כמו הזמת העדים דאם באנו ליישב ולומר שחתמוהו קודם לאותו יום ונתאחר לאותו יום א"כ אפי' אין העדים ג"כ שם ניישב כן וע"כ דכל שיש סתירה בגופו של גט פסול בגט א"כ מוכרח שגם הסופר יהא שם. רק מה שכתבו התוס' קודם דסופר אין קפידא היינו בהך דהיני ושילי שאין שם איחור כלל רק נכתב ונחתם ביומו. והשתא שפיר כתבו דסופר לאו דוקא דכל שהעדים החתומים היו שם איזה הזמה יש כאן ואי שיתברר שהסופר לא הי' שם מ"מ וכי בשביל זה לא נכתב ונחתם ביום הכתוב בו דהא באמת נכתב ונחתם באותו יום ומה ענין הסופר להיות אצל החתימות וכיון דליכא צד הזמה כשר. אמנם אם באמת הי' הסופר כ"כ רחוק עד שהוצרך לאחר הזמן למקום העדים אז בוודאי פסול דהא אם יבררו שלא הי' הסופר שם באותו יום רק במקום שהי' באמת הרי בהכרח לא נכתב ביומו וכל שנתברר מתוך הגט סתירתו פסול ואין מיישבין לומר מאוחר הוא כמו בשטר א"כ ממילא יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה ברור:

ולפי זה לדעת התוס' יש חילוק בין אי נכתב הגט ונחתם ביומו אז אין קפידא באמת בסופר אבל כל שהוא מאוחר יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה שהקשו התוס' ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו והסופר לא הי' שם דייקי בהדיא שמא איחרו דבהא יש קפידא בסופר אבל בלי איחור אין קפידא כלל כנ"ל. ולפ"ז מה שהוכיח הב"י מדברי התוס' גיטין הנ"ל דס"ל כסה"ת ליתא דשם ג"כ כתבו בהדיא דבמאוחר יש קפידא אבל לא בנכתב ונחתם ביומו ועל פי זה יש לומר ג"כ במה שכתבו התוס' גיטין דלא יפה עושין אותן שרגילין לכתוב הכתובה בעיר זה ולשלחו למקום החופה אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה והיינו דלכתחילה יש להקפיד גם בשאר שטרות וביבמות כתבו בהיפוך והביאו ראי' ממה שנהגו לכתחילה לעשות כן דסופר אין קפידא. ואני תמה על הב"י שהי' לו להביא מדברי התוס' הללו בגיטין דמוכח דסופר דוקא דאל"כ למה אין עושין יפה. ולפי הנ"ל נראה דלא פליגי כלל ובגיטין נתכוונו לומר דאותן אין עושין יפה שכותבין כתובה בעיר אחרת והחופה תהא אחר זמן במקום אחר והסופר לא יהא שם ביום החופה א"כ בהא וודאי יש קפידא בסופר בגט דיעבד ובשטרות לכתחילה: ומה שכתבו ביבמות דנהגו לכתחילה היינו באותו יום גופא נוהגין לכתוב במקום אחר והעדים חותמין במקום חופה ובהא לא איכפת לן סופר כיון שנכתב ונחתם ביומו כנ"ל. והבט וראה דבגיטין כתבו אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה אבל ביבמות לא זכרו יום רק מקום חופה והיינו דבגיטין כוונתם שתהא החופה ביום אחר ובאותו יום לא יהא הסופר והזמן בוודאי על יום החופה דאל"כ הוי מוקדם אבל ביבמות לא מיירי רק באותו יום וזה מותר ודוק היטב. ולפי זה נראה דגם הרא"ש מודה דסופר דוקא בכהאי גוונא הרי דמביא ראי' להכשיר בסופר מהך דמצאו באשפה וניחוש שמא לא נכתב מקום הכתיבה ולא זכר מאוחר כלל כמו שכתבו התוס' והיינו דבא להוכיח בגט שנכתב ונחתם ביומו אבל ממאוחר לא קשיא לי' כמו שתרצו התוס' דמסתמא נכתב ביומו ואז אין חשש לסופר והתוס' לא הביאו ראי' מזה מקודם בגט שנכתב ביומו להכשיר בסופר משום דיש לדחות דתלינן דהסופר יש שם או בידוע דהי' שם כמו שכתבו התוס' שם בתירוץ ב'. ולפי זה פשוט הוא דבגט ששינה עמידת הסופר והי' רחוק מן המקום עד שאיחר הסופר זמן הגט לאותו יום שחתמו בו העדים במקום הכתוב בגט בהא וודאי הגט פסול כמו שביארנו [ומטעם מאוחר לא נפסל בהא כיון שלא חתמו רק אז כמבואר לעיל סי' קכ"ז] אבל בגט שנכתב ונחתם ביומו ושינה מקום עמידת סופר למקום חתימות העדים בהא לדעת הרבה פוסקים אין קפידא כלל ואין טעם באמת לפסלו כמו שכתבו התוס'. גם יש לומר דבהא גם סה"ת מודה ולא פליגי כלל הילכך בזה יש לצדד להקל אבל בלא נכתב ביומו אפי' נשאת אני מוכך כמו שכתבתי לעיל דנראין דברי הפוסקים דתצא ודברי הב"י בכוונת התוס' לא נתבררו לי לפע"ד כמו שביארנו. ואל תשיבני מאה שכתבו התוס' בהיני ושילי דסמוכין הן אף שיכול לבוא מזה לזה ביום אחד משמע דלית להו לחלק כנ"ל הא ליתא דכוונתם אם באמת לא היו העדים שם כל היום וכן הסופר הי' במקום אחר כל היום אף דיכול לבוא ס"ד דקשה להזימם כיון שהיו יכולין לבוא קמש"ל כיון שלא באו חיישינן שיזימום שהיו שם כל היום וראו דלא באו למקום הנכתב בגט ודו"ק ואין זה ענין להנ"ל: סעיף ב. (ד) כותבין שם עירו ושם עירה ואין כותבין שם מקום הלידה ואע"פ שאם שינה לא פסל מ"מ מוטב שלא לכתוב כדי שלא יבואו לטעות ומיחזי כמשנה וגם אין כותבין שם מקום הדירה מפני שאנו גולים ומטואטלי' ומקום דירתינו מרופה בידינו אבל כותבין שם מקום עמידת האיש העומר היום במתא פלונית אם הוא מצוי במקום חתימת הגט ואם אינו מצוי שם אין כותבין מקומו כלל וכן באשה אם היא עומרת במקום חתימת הגט כותבין מקום עמידתה העומרת היום במתא פלונית ואם לאו אין כותבין מקומה כלל:

הג"ה. ואם כתב שם הלידה או שם הדירה ולא שינה כשר (ריב"ש סי' שי"ד) (ה) ואם שינה מקום העמדה יש מכשירין כמו במקום הלידה דכל דבר שאינו צריך לכתוב אף אם שינה בו כשר ויש פוסלין (בב"י הביא הב' דיעות) במקום הדחק יש להקל (ו) אבל אם שינה במקום דירה פסול לכ"ע (פרק השולח) ואפילו אם נשאת תצא וכותבין מתא פלוני' בין שהעיר גדולה או קטנה ולא יכתוב פלונית מתא אלא מתא פלונית ואם דילג מלת מתא כשר: סעיף ג. יכתוב וכל שום דאית לי וצאתרי ומלבד זה אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקרי' פלונית:

הג"ה. ולא יכתוב יו"ד אצל המ"ם (סדר גיטין) מיהו אם כתב יו"ד דמיתקריא כשר (ושם) ואני לא נוהגין לכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי אלא אם יש לעיר ב' שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית או דמתקרית פלונית (פסקי מהרא"י סי' קפ"ה) וה"ה אם יש לנהר ב' שמות ואם יש להן שם א' במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה דינן כמו בשמות הבעל (הרא"ש והר"ן פרק השולח) (וע"ל סי' קכ"ט) ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא כפי ישראל ואחד בלשון כותי שם שקורין לו ישראל עיקר וכותבין כפי משמעות לשונם (פסקי מהרא"י סי' קמ"ב ומהרי"ק שורש ק"ו) ואם הב' לשונות קרובין זה לזה ושם שקורין לו ישראל אינו אלא קיצור לשון כגון עיר שכותי' קורין הרעדי"ש וישראל רעדי"ש אין כותבין רק שם ישראל (שם בפסקיו סי' רנ"א) אבל בלא"ה כותבין שניהם של ישראל תחילה (כן משמע שם) ועל שם כותי' דמתקריא:

ד כותבין שם עירו וכו'. עב"ש מה שהאריך בדעות הפוסקים אם צריך לכתוב שם עירו דוקא. והנה מדברי התוס' פרק הזורק משמע דצריך לכתוב שם עירו דוקא דכתבו בד"ה שינה שמו דאין הכוונה שינה ממש רק דיש לו ב' שמות בב' מקומות וכו' שם עירו וכו' והיינו דקשיא להו מאי איריא שינה תיפוק לי' דצריך לכתוב שמו דוקא וע"כ דקמש"ל שינה בכהאי גוונא דס"ד דעדיף מלא נכתב כלל:

איברא קשיא לי אי ס"ד דשינה שם עירו אי אפשר רק בב' שמות א"כ מה ס"ד דהי' במזרח וכתב במערב היינו בעל ומקשה היינו שינה שם עירו הא בלא"ה בהא אי אפשר לומר במזרח ומערב ב' שמות וע"כ צריך לומר דבאמת אין צריך לכתוב שם עירו בגט רק בשינה פסול ושפיר ס"ד הי' במזרח היינו בעל. ומ"ש התוס' לעיל בשינה דיש לו ב"ש משום דנקט לה בהדי שינה שמו והתם ע"כ בב' שמות דבלא כתב פסול א"כ ה"ה שם עירו גם בב' שמות פסול אבל לא דבשם עירו קשיא להו ג"כ תיפוק לי' דלא כתב כמו בשינה שמו. ואף דהתוס' שם בדיבור שאחר זה כתבו דכל דבר שאין צריך לא נפסל בשינוי דמהאי טעמא הכשירו שם במקום לידה היינו דוקא במקום לידה דאין טעם לפסול מצד השינוי דאינו ניכר ומצד שלא נכתב הרי אין צריך לכתוב אבל במקום שיש טעם לפסלו מצד השינוי מודים דפסול ובמקום דירה יש טעם לפסול דנראה באמת כאיש אחר דהא ניכר וידוע דירתו וכן חילק הרא"ש בהדיא וכתב ג"כ כדברי התוס' דבמקום לידה כשר:

תדע דהא מודים התוס' דמקום עמידת העדים אין קפידא דהא בהדיא כתבו התוס' גופא ביבמות (דצ"א) דטעמא דפסול משום הזמה והקשו על זה דהא גט מאוחר כשר ותרצו. מבואר להדיא עכ"פ דבלא כתב כשר דאל"כ פשיטא דפסול בשינה דהא לא נכתב עכ"פ מקום עמידה ואין ענין למאוחר וע"כ דבלא כתב כשר וכן מבואר עוד להדיא בתוס' בד"ה כי יתביתי בפרק הזורק וא"כ תיקשי למה בשינה פסול וע"כ דלאו כללא הוא דכל בלא כתב כשר בשינה כשר רק בשינה שאין טעם לפסלו מצד השינוי כגון מקום לידה דאינו ניכר כנ"ל ועמ"ש לעיל ס"ק א' ולפי זה ה"ה במקום דירה יש לומר דמודים התוס' כנ"ל:

איברא בדברי הרא"ש גופא יש מקום תימא דבפרק הזורק כתב דאין צריך לכתוב ובפרק השולח מוכח מדבריו להיפוך דסובר כרשב"א ור"ן דבלא כתב דירה פסול והב"ש כתב ליישב על פי מה שכתב ב"י לחלק דאי לא כתב שום מקום עדיף טפי רק בכתב מקום עמידה גרע וצריך לכתוב מקומו ג"כ רק שכתב דלפי זה סותר מנהג שלנו דכותבין מקום עמידה ואין כאן קושיא כלל דוודאי בכותב בפי' מקום עמידה דהיינו העומד במקום פלוני פשיטא דלא גרע מלא כתב כלל שם דירתו ובשביל זה לא אמרו אחר הוא דמהיכי תיתי יחשבו שהוא מקום דירתו מאחר שכתב בפי' העומד היום שם ולא שדר שם אבל שם ברא"ש פרק השולח לא מיירי דכתב העומד היום רק בגליל מתא אנא פלוני דמיהודא הילכך וודאי אם לא כתב דמיהודא רק בגליל מתא בהא יחשבו שהוא דר בגליל מתא ובאמת הוא ביהודא ויאמרו אחר הוא אבל העומד היום בגליל מתא פשיטא דאם לא זכר יהודא הוי כלא כתב שם דירתו כלל והיינו מנהג שלנו וזה ברור בכוונת ב"י:

אמנם נראה לפע"ד דכוונת הרא"ש פרק השולח הוא להשוות שינה שמו עם שינה שם עירו וכמו דבשינה שמו הכוונה שיש לו ב' שמות כמו כן שינה שם עירו שיש לו ב' עיירות דהיינו ב' מקומות צריך לכתוב שניהם וכל שכתב אחד הוי שינוי. והתוס' פרק הזורק השוו דיש לעיר ב' שמות בב' מקומות כמו שינה השם דס"ל שהשוו באופן הזה. והרא"ש מפרש שהשוו כמו דשם יש לו ב"ש כאן ב' מקומות ויש סיוע לפי' זה מהירושלמי שהביא הרשב"א בתשובה וכתב הרשב"א שם דאם הי' דר בכמה מקומות דצריך לכתוב כולן והן הן דברי הרא"ש ומ"מ להרא"ש דוקא בכתב מקום אחד צריך לכתוב כולן אבל בלא כתב כלום כשר לדעתו וכמו כן בכתב מקום עמידה מפורש העומד היום לא גרע כלא כתב כלום וזהו מנהג שלנו:

והנה בעיקר הדין בלא כתב שם עירו הביאו הפוסקים בשם הראב"ד ז"ל דצריך לכתוב שם עירו מהך סוגיא דפרק גט פשוט וליחוש לשני יב"ש ע"ש בחידושי הרמב"ן. ובאמת כבר הוכחתי לעיל סי' ק"כ דאדרבא מש"ס דהתם מוכח דלא כהראב"ד ושם הארכתי לפרש בזה סוגית הש"ס אשר תמהו התוס' שם וכמעט לא מצאו מענה ואין להאריך לכפול הדברים וע"ש כי עיקרו נוגע לכאן. והנה לדעת הראב"ד ורשב"א וכפי ראייתו מהך סוגיא דפרק ג"פ משמע דאם דר במקום אחר לא מהני לכתוב מקום עמידתו רק מקום שהוא משם באמת. ולפי זה צריך לומר דמנהג שלנו הוא לפי דעת הפוסקים המכשירין בלא כתב שם עירו אבל להראב"ד לא מהני כלל מקום תדע דבאינו מצוי אין כותבין מקומו כלל כמ"ש המחבר בסמוך ולהראב"ד לא מהני זה:

ה ואם שינה מקום עמידה יש מכשירין כמו במקום הלידה דכל דבר שאינו צריך לכתוב וכו' זהו מה שכתבו התוס' פרק הזורק בשם ר"י ור"ת ובאמת יש לדון בדבר זה כי יש לומר דהיינו דוקא אם כתב מקום דירה רק שהוסיף עמידה ולידה ושינה בהם אז כשר דשינה בדבר שאינו צריך משא"כ בלא כתב רק לידה או עמידה כיון דחזינן דאפי' להרשב"א דמסכים להראב"ד בלא כתב שם עירו דפסול מ"מ מודה בכותב מקום לידה דמספיק לשם עירו כמו שכתב בתשו' הר"ן שהביא ב"י אלמא דסובר דמקום לידה הוי שם עירו וכן מדברי המחבר שהתחיל וכתב כותבין שם עירו ופי' על זה דזהו מקום עמידה אלמא דזהו בכלל שם עירו א"כ הא לית מאן דפליג בשינה שם עירו דפסול בין למ"ד דצריך לכתוב שם עירו דוקא בין למ"ד בלא כתב כלל כשר עכ"פ לכ"ע בשינה פסול א"כ בלא כתב רק מקום לידה או עמידה ושינה דין הוא שיפסל דזהו במקום שם עירו והרי שינה שם עירו ואם לא הי' כותב כלל עדיף דאיכא מ"ד דלא בעינן שם עירו דוקא אבל בכתב ושינה לכ"ע פסול וזה נראה שהי' כוונת הרשב"א בתשובה שהביא ב"י על אשה שנולדה בנרבונה ונתרבתה במרסולי' וכתבו שנילדה במרסולי' והשיב דאפי' את"ל דבלא כתב שם עירו כשר בשינה כ"ע מודי וכשתיקן ר"ג שיהא כותב וכו' וברור דכוונתו כך דמלבד זה יש לומר דשם עירו בעינן דוקא כל המקומות שדרו בהן דירת קבע א"כ מקום לידה בלבד אינו מספיק אפי' לא שינה רק בעינן כל המקומות רק אפי' את"ל דשם עירו אינו מעכב בשינה פסול וכאן הרי שינה עכ"פ מבואר דמקום לידה הוי בכלל שם עירו וכל ששינה פסול מאחר שכתב שם עירו רק לדעת התוס' דשם עירו מספיק בשם הדירה בלבד הילכך כל שכתב שם הדירה ולא שינה אפי' הוסיף לידה ועמידה ושינה כשר שכבר יצא מידי פסול שינוי שם עירו כל שכתב מקום דירה ולא שינה אבל בלא כתב רק מקום לידה בלבד או עמידה בלבד הרי הן שם עירו וכל ששינה בהם פסול וכן ראיית התוס' למקום לידה הכל לא שייך רק בכתב ג"כ מקום דירה ולא שינה ע"ש היטב:

ונראה לי שזאת היתה כוונת ריב"ן שהביאו התוס' ביבמות שפי' הי' במזרח בעל וכתבו התוס' דליתא דהוא נגד הש"ס גיטין דפירשו להדיא סופר והוא תמוה באמת האיך והא נעלם מעיני ריב"ן סוגיא ערוכה. וברור דכוונת ריב"ן דאין הכוונה לפרש סופר דשינה מקום הסופר ועדים בשעת כתיבתו וחתימתו רק דמעיקרא ס"ד דהבעל כתב הגט בעצמו באיזה מקום ושינה מקום שכתב בו א"כ היינו שינה שם עירו ואין נ"מ בין אם שינה מקום דירתו או עמידתו דהכל נכלל בשם עירו ועל זה משני דסופר כתב הגט במקום אחר והבעל עומד במקום אחר אז פסול אף דלא שינה מקום עמידת הבעל ואדרבא כתב בגט מקום עמידת הבעל שהוא שם פסול מכח הך דאמר רב לספרי וכוונת ריב"ן דהי' במזרח אפי' לפי המסקנא על הבעל קאי רק כתב במערב מפרשינן לסופר לא שהבעל כתבו ושינה מקומו דהיינו שינה שם עירו רק הבעל הי' במזרח וכתב הסופר הגט במערב פסול שאם כתב בגט מקום עמידת הבעל מזרח פסול מכח הך דאמר רב לספרי ואי כתב עמידתו במערב פשיטא דפסול דהרי שינה וכל שכתבו בסיפר במערב פסול [תדע דבאמת תיקשי מאי מקשה היינו שם עירו לישני דשם עירו היינו מקום דירתו וכאן מיירי דשינה מקום עמידתו והכל בבעל וע"כ דכל שזכר מקום עמידה במקום מקום דירה הוי ממש כמו שינוי מקום דירה ואי בכתב מקום דירה אין קפידא בשינוי שם מקום עמידה] ואף דביבמות (דקט"ז) מוכח דאם כתבו במקום שהסופר והעדים שם כשר אפי' הבעל במקום אחר היינו דשם מבואר דכתב שם הדירה של הבעל אנא ענן בר חי' מנהרדעי וזהו מקום דירתו האמיתית הילכך אף שכתב בסורא מתא ולא הי' הבעל שם לא איכפת לן אבל בלא כתב מקום דירה כלל רק מקום עמידה כל ששינה פסול וכוונת ריב"ן דאם נפרש הי' במזרח הסופר א"כ ע"כ דנכתב במערב שכתב בגט מקום מערב אבל כל שכתב בגט מקים של הסופר כשר ובאמת הכל תלוי בעמידת הבעל שאם הי' הבעל במקום אחר פסול לזה פי' הי' במזרח על הבעל ודו"ק:

עכ"פ נראה לפע"ד דבכה"ג לדידן שלא כתב רק מקום עמידה או שלא כתב רק מקום לידה ושינה בהן אין להכשיר אפי' בשעת הדחק כי קרוב מאוד שהוא שינה שם עירו דהולד ממזר רק בכתב מקום דירה והוסיף מקום לידה או עמידה ושינה בהם אז יש לסמוך בשעת הדחק על המכשירין והיינו דעיקר שם עירו הוי מקום דירה וכיון שלא שינה בו כבר יצא מידי חשש שינוי שם עירו כמ"ש התוס' שם כנ"ל:

ו אבל אם שינה במקום דירה. עמ"ש התוס' בד"ה שינה מהו הפי' שינה בשם עירו ומפרשי כמו שינה שמו דיש לעיר ב' שמות ודבריו אילו צריכין ביאור היטב ויתבאר לקמן סי' קכ"ט בס"ד בשינה שמו עיי"ש:

סעיף ד. א"צ לכתוב שם הנהר אבל נהגו לכתבו ואם יש שנים או שלשה נהרות כותבין כלם דיתבא על נהר פלוני ופאוגי:

הג"ה. ואם לא כתב שם הנהר כלל (תשובת הרא"ש כלל מ"ה וב"י בשם תשובת הר"ן) (ז) או ששינה בו (תשובת מהרי"ל) כשר וכל נהר שהוא חוץ לתחום העיר אין לכתבו כלל אפי' מסתפקים ממנו ואפי' בדיעבד אם כתבו יש פוסלין (תשו' הרשב"א בהגה' מיי' סוף נשים) ואפי' הוא תוך התחום חוץ לעיבור העיר אין כותבין אלא א"כ כל תשמישי העיר ממנו (פסקי מהרא"י סי' ע"ב). וכותבין דיתבא בחד יו"ד ואם יושבת על חוף הים נהגו לכתוב דעל כיף ימא מותבא ועיר שסיפוקה ממי בארות כותבין על מי בארות ועיר שסיפוקה ממי מעיינות כותכין מי מעינות ובחד יו"ד:

הג"ה. וכותבין בארת בלא וי"ו (סדר גיטין) ואם המעיין מים חמין כותבין על מי מעיינות חמין (מ"כ בתיקון ישן):

סעיף ה. אם יש בעיר בארות נובעים וכתב דיתבא על מי בורות כשר: סעיף ו. אם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעיינות כי אם הנהר:

הג"ה. ויש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר (בהגהות מרדכי בשם ר' יודא) וכן נוהגין במדינות אלו כאשר יתבאר לך מנוסח הגט שכתבתי (סוף סי' קנ"ד):

ז או ששינה בו כשר. דין זה צ"ע לפע"ד כי נראה דהרשב"א בתשובה הפוסל נהר שהוא חוץ לתחום פשיטא דחולק על זה דמה התם שיש שם נהר שמסתפקין ממנו מ"מ כיון שהוא חוץ לתחום פסול כ"ש בשינה שם הנהר לגמרי. ומ"ש הב"ש בשם הלבוש אינו נוח לי כלל דהא בשינה שם עירו ממש ג"כ אין קפידא מצד דהא בלא כתב כלל כשר לדעת הרבה פוסקים ולפי מנהגנו כנ"ל רק הפסול דבשינוי זה נראה כי איש אחר הוא והוי כשינה שמו כיון שתלה איש זה בעיר זה ואיננו שם הרי אחר הוא וה"ה בשם העיר כל שתלה עמידת העיר אצל נהר זה ואינה שם. ותשובת מהרי"ל אין בידי לעיין בו וכעת צ"ט ובביאורי הגר"א כתב על זה כנ"ל ס"ב דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שינה כשר ובאמת לא דמי דשאני מקום לידה ועמידה שאין זה למקום דירה דהוא שם עירו אבל כל שנוגע לשם עירו בהא כ"ע מודים דשינה פסול אף בלא כתב כשר ומ"מ אפשר לומר דכוונת מהרי"ל לדידן דאין כותבין רק מקום עמידה ובעיר עמידתו כותבין הנהר ולכך בשינה כשר דאפי' שינוי עיר עמידתו כשר אך לפי זה בנהר חוץ לתחום למה העתיק הרב דיש פוסלין דהרשב"א קאי שם בשינוי שם עירו אבל לדידן יש להכשיר דאינו רק שינוי מקום עמידה ולפי מה שהעליתי לעיל דיש להחמיר בשינוי בעמידה כל שלא זכר מקום דירה א"כ ה"ה בנהר:

סעיף ז. עיר שאין בה אלא בורות ואגמים (ח) לא יזכירם כלל שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו:

הג"ה. שתי נהרות השופכין זו לזו אם קרוב לעיר אבד אחד שמו אין כותבין אלא האחד ואם שם שניהם עליהם כותבין שניהם ואם יש ספק בדבר אין כותבין אלא אחד וכן תמיד יותר יש ליכנס לספק חסרון מלספק שינוי (מהרי"ק שורש כ"ו):

ח לא יזכירם כלל. ותשובת מהרי"ל שהביא ב"י בניתוסף נהר נראה שסותר לזה ונראה דלכך השמיטו המחבר בש"ע כאן והלבוש דחק לחלק בזה ואינו נראה כלל. אמנם דברי מהרי"ל גופא אינם מוכרחים כלל וכל ראיותיו יש לדחות כמבואר למעיין כי מה שהביא מבבל בורסיף אין ראי' כלל דהתם כיון שנשתנה שם העיר למאי ניחוש לה השתא שמה כך ואי דבגיטין הראשונים כתוב בבל א"כ במה נפשך אם ידעו דנשתנה הרי אין לעז ואי לא ידעו יחשבו דנכתבו באמת בבבל מה דהשתא נקרא בבל ועוד דפשיטא דהכל יודעין זה שנשתנה אבל בניתוסף נהר דהעיר שמה כמקדם א"כ יוציא לעז שלא נזכר בגיטין הראשונים נהר זה. גם מה שהביא מתשובת ר"ש דשינה כשר ג"כ יש לומר להיפוך הא בלא כתבו פשיטא דכשר א"כ יותר נוח שלא לכתוב שום נהר כלל דבהא ליכא למ"ד דכשר משא"כ בשינה וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

תפארת יעקב אבן העזר גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה