אור ברסלב

תפארת יעקב אבן העזר גיטין· רבי יעקב גזונדהייט

על אה"ע סימן קכז

על אה"ע סימן קכו

שצריך להזכיר הזמן בגט ודין

קדימה ואיחור ובו יג סעיפים: סעיף א. (א) צריך לכתוב זמן בגט ואם נתגרשה כגט שאין בו

זמן (ב) לא תנשא ואם נשאת לא תצא (ג) אפי' אין לה בנים:

א צריך לכתוב זמן בגט. עב"ש דאף בזה"ז צריך זמן שתהא אסורה עליו ולא יהא על הבנים שמץ פסול והוא מדברי התוס' והרא"ש שם וצ"ע במה שכתבו התוס' ליישב מהך דריש כתובות דחששו לזנות משום דרק בעדים והתראה לא שכיח וא"כ אכתי תיקשי ר"ל מ"ט לא אמר כר"י דהא מ"מ צריך זמן שתאסר עליו ולא יחפה על הבנים דבזה אין צריך התראה כמו עכשיו לדידן. והנה הטור כתב דהשתא דצריך זמן אם לא יכתוב זמן צריכה ראי' וכתב הב"ש דמה שהקשו בש"ס ג' גיטין פסולין מאי הועילו היינו לענין מיתה אבל לאיסור ולענין הבנים צריכה ראי' והוא תמוה לפע"ד דמ"מ מאי קשיא להו מאי הועילו בתקנתן דא"כ בלא"ה תיקשי הא מתניתין דג' גיטין רבי שנאה וכבר לא הי' ב"ד לדון ד"נ כמ"ש התוס' והרא"ש בהדיא רק עיקר הטע' משום איסור ובנים א"כ שפיר הועילו דצריך ראי' ואפשר לומר דוודאי עיקר התקנה משום מיתה רק הואיל וכבר נתקן זמן משום מיתה אף עכשיו סמכו על טעם האיסור והבנים שלא לבטל התקנה אבל משום הא לא היו מתקנים זמן והשתא פריך שפיר כיון דמ"מ על מיתה לא אצטרך ראי' לא הועילו בתקנתם והוא דחוק אף שנראה כן מדברי הרא"ש בפסקיו ועוד דמשמע מדבריו להדיא דגם למיתה צריכה ראי':

ומה שנראה לי בכוונת הטור דבלא"ה הקשו התוס' שם דנוקמה בחזקת אשת איש ותרצו דהרי גרושה לפנינו ולפי זה אפי' אי נימא דגם לאחר שתקנו זמן בגט וגט זה בלא זמן מ"מ סמכינן דהיא גרושה לפנינו והיינו דמ"מ גרושה היא אבל תינח למ"ד ע"ח כרתי דאז הגט שבידה הוא הכורת והרי בידה גט וגרושה היא אבל למ"ד ע"מ כרתי [ודעת הטור והרא"ש דלא מהני אם לא נמסר בע"מ לא כהרמב"ם דמכשיר בע"ח בלבד] א"כ גט זה שבידה אין הוא הכורת בלבד רק בהשתתפות ע"מ נעשה הכריתות א"כ נהי דבעלמא סמכינן דמסתמא נמסר לפני ע"מ אבל, פשיטא דבגט זה לא שייך דגרושה היא לפנינו שהרי לפנינו אינה גרושה כלל דליכא ע"מ כלל ואין אנו סומכין בגט זה דנעשה בפסול דוודאי הי' עדי מסירה ואדרבא יש לומר דמסר לה בלי ע"מ שלא יתוודע הדבר אימת מסר לה א"כ אינה גרושה לפנינו כלל רק אם מבררת בראי' שהי' גט זה בידה קודם הזמה ולא ניתן לרמאות או אפשר דלא בעי ע"מ ואמרינן דמסתמא נמסר כדין אבל כל שאומרת שניתן לה קודם ואינה מבררת מוקמינן לה בחזקת אשת איש וגרושה לפנינו לא הוי כיון שאין כאן ע"מ והם הכורתין ובנייר בלבד שבידה אינה גרושה כלל ונראה ברור דאפי' מכאן ולהבא אינה מתגרשת בלי ראי' או ע"מ כמו גט הנעשה בפסול דבעינן לכ"ע ע"מ [עיין לקמן סי' ק"ל וסי' קכ"ד ס"ב בב"י וח"מ ס"ק ב' ומ"ש שם באריכות] דאזיל לי' חזקה דנמסר כדין וכ"ש כאן דיש לדון דלא נמסר בע"מ כדי לחפות עלי' שלא יתוודע ולפי זה ניחא דבש"ס פריך לת"ק דג' גיטין פסולין דסובר ע"ח כרתי א"כ הרי גרושה לפנינו ואי אפשר להרגה אבל לדידן בוודאי לא תוכל להציל עצמה בגט זה ובהכי ניחא דקאמר ג' גיטין פסולין ואם נשאת לא תצא מאי הועילו חכמים בתקנתן וקשה דהוי לי' להקשות מגט זה בלבד דבהא מיירי ר"י ור"ל למה תקנו זמן וקאמר ר"י משום בת אחותו וקשה הא אם נשאת לא תצא ולפי הנ"ל דוודאי לדידן דע"מ עיקר ור"י גופא פסק הלכתא הכי פרק המגרש אין כאן קושיא כלל רק להך ת"ק דחשיב ג' גיטין פסולין דלר"א ליכא רק חד] קשה במה נפשך אי איכא ע"מ אפי' לכתחילה כשר ואי ליכא אפי' דיעבד פסול וע"כ דאית לי' ע"ח כרתי א"כ הוי גרושה לפנינו ומאי הועילו בתקנתן והוצרכו לתרץ אהני דלכתחילה לא תנשא ולא כתבו לה הדיינים וכן נראה לפע"ד עיקר לדינא דלמ"ד ע"מ כרתי דוקא ע"מ כל גט שאין בו זמן אם אין דנין על שום ענין רק להתירה להנשא ואין כאן עדים על זנות כלל אפשר דסמכינן דמסתמא נמסר כיון שלא נעשה לרמאות בוודאי אבל אם יש עדים שזינתה והיא אומרת שנתגרשה קודם אפי' מכאן ולהבא אינה מגורשת עד שתביא ראי' שראו הגט בידה קודם לזנות או ע"מ שנמסר לה כמו שביארנו [ובהכי ניחא מה שיש לתמוה באמת מאי פריך מג' גיטין התם כשנתברר דנתגרשה בוודאי רק מכח חסרון זמן לא תצא ועוד דעכ"פ מכאן ולהבא מגורשת אבל מנין שיכול לחפות עלי' ולפי הנ"ל ניתא דלמ"ד ע"ח כרתי בוודאי יכול לחפות ודו"ק] :

ודע דהתוס' שם הקשו למה לא קאמר דתקנו זמן משום מזונות שתוכל להוציא מה שלותה קודם זמן הגט ותרצו דבלא"ה לא יהא נאמן דיש לה מיגו דתטמין את גיטה ע"ש ותמהני דתינח לר"ל אבל לר"י דקאמר משום בת אחותו. דלא שכיח ולא קאמר כר"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ אכתי תיקשי הא מ"מ תפסיד חדא מהני תרתי או מזונות או פירי דלית לה מיגו דתטמין את גיטה דיאכל הפירות וכשתרצה למחות בפירות הרי בהכרח תצטרך להראות הגט א"כ תפסיד מזונות שהוא יאמר קודם גרשתיך ואכתי ר"י אמאי לא קאמר משום מזונות בשלמא לר"ל לא קשיא כיון דע"כ משום פירות אתינן עלה א"כ מה צורך למזונות הרי יש כאן משום פירות בלבד אבל לר"י קשה דאיהו לא קאמר משום פירות דיש לבעל עד שעת נתינה ואכתי אמאי לא קאמר משום מזונות ומיגו דתטמין ליכא משום פירות. ואי נימא דכוונת התוס' דתביא ע"מ בעצמם א"כ היינו תירוץ ב' של התוס' וכבר כתבו התוס' גופא דיש לומר שלא יתרצו ע"מ לבוא משא"כ משום פירות תראה גיטה לב"ד בעצמה תיכף וא"כ אכתי יאמר שגירשה קודם ותפסיד מזונות והוא תמוה לכאורה: ומה שנראה בכוונת התוס' דבלא"ה הקשה מהרש"א שם דלמה לא נחוש להיפוך שתוציא מזונות מן הבעל שתאמר אח"כ נתגרשה ותירץ דבזה לא הועילו בתקנתן דאף שיש בו זמן תוכל להטמין את גיטה ע"ש ודבריו תמוהין לפע"ד דאטו אנן אמרינן דתוכל להטמין את גיטה לעולם דהא בוודאי תרצה להנשא בו ובפי' כתבו התוס' דתטמין את גיטה ולא תראנו עד שתרצה להנשא א"כ באין בו זמן תוכל להטמין ואח"כ תראה את גיטה ותאמר עכשיו נתגרשה אבל ביש בו זמן כל אימת שתוציא את גיטה יתגלה שקרה שנתגרשה קודם ותצטרך להחזיר המזונות משא"כ בלי זמן שפיר תוציא מזונות שלא כדין ולא יוכל לתובעה לעולם. ועיקר קושית מהרש"א לק"מ לפע"ד דוודאי לא שייך לתקן זמן רק בשבילה שיכול לגרשה בע"כ כפי מה שירצה ותפסיד פירות וכמו כן חששו בגט מוקדם לטריפת לקוחות שלא כדין אבל משום תקנת הבעל דאין מוציאין למזון האשה מלקוחות פשיטא דלא שייך לתקן זמן דאם יחוש שתתבע ממנו מזונות שלא כדין מי ימחה בידו לכתוב זמן דהא הכל בידו כפי שירצה ומכ"ש שיכול לומר תיכף לפני עדים ולפני ב"ד גרשתי את אשתי ויהא נאמן דבידו לגרשה משא"כ משום תקנה דידה שפיר הקשו בתוס' ועל זה תרצו דיכולה להטמין וזה ברור ולק"מ:

ומעתה אני אומר בכוונת התוס' בהך ומיהו שמא לא יתרצו וכו' ואדרבא ע"י הזמן דכבר נתחבטו המפרשים בביאור דבריהם ולא מצאו מענה והרב מהרש"א כתב דהך ואדרבא קאי אדלעיל והוא תמוה דמה ענין זה לכאן ועוד דלפי מה שכתב קודם דלעולם תוכל להטמין גיטה א"כ למה תפסיד ע"י הזמן אבל לפי הנ"ל ניחא דכוונת התוס' במה נפשך אי לא אמרינן הך סברא דשמא לא יתרצו ע"מ א"כ פשיטא דאתי שפיר הכל ואין צורך זמן משום מזונות כלל לכ"ע כמו משום פירות לר"י דיש לו עד שעת נתינה. ואי נימא דשמא לא יתרצו א"כ אי אפשר לתקן זמן משום מזונות דפעמים יבוא לה הפסד דיתן לה אחר הכתיבה זמן מה וע"מ לא ירצו לבוא ולהטמין לא תוכל בזמן כמ"ש מקודם דלא כמהרש"א דע"כ יתגלה הזמן כשתרצה להנשא אבל בלי זמון אם יתן לה אחר הכתיבה תטמין הגט ולא תראה הגט עד שתנשא ותוציא מזונות עד הגירושין וא"כ ממילא לא קשיא לר"י ג"כ בין לתירוץ א' בין לתירוץ ב' דתירוץ ראשון הוא אי נימא הך סברא דשמא לא יתרצו. ותירוץ ב' הוא אי' לא נימא הך סברא דשמא לא יתרצו וא"כ אכתי תיקשי לר"י ועל זה אמרינן דבזה בלא"ה אין צורך זמן שתוכל להביא ע"מ ואי דלא יפרצו א"כ הזמן מגרע לה וב"כ וב"כ לק"מ ודו"ק כי הוא ברור לפע"ד בכוונת התוס' ועמ"ש לקמן סי' קל"א אי צריך לכתוב הזמן לשמה דוקא או דאין קפידא בזה:

ב לא תנשא. הב"י הביא דעת כמה פוסקים דאם נמסר לה לפני ע"מ תנשא לכתחילה בלי זמן ולא משמע כן מרוב הפוסקים. והנה הב"י קיצר בדבר זה הרבה ובאמת יש לדון דאם יש ע"ח וע"מ בוודאי אין מקום להכשיר דהא מ"מ יש כאן משום בת אחותו אבל אם אין כאן ע"ח כלל רק ע"מ בלבד בזה יש להכשיר באמת דמה חשש יש דפשיטא אם תביא גט בלי ע"ח ובלי ע"מ שלא יועיל כלום עד שתביא ע"מ א"כ אינו יכול לחפות כלל וא"כ כמו כל גט שאנו מכשירים בלי ע"ח להנשא לכתחילה בע"מ ה"ה כשאין בו זמן דבזה ליכא חשש כלל דע"כ צריכה להביא ע"מ ובוודאי ליכא למימר דהחשש דישכחו ע"מ דהא קיי"ל דאפי' מכאן ועד עשרה ימים דכירי ומכ"ש באין בו זמן דצריכין לזכור אימת נתגרשה ומאיזה צד נחדש לחוש לזה ולפי זה אין ראי' מהפוסקים כלל דאינהו מיירי בע"ח כמו כל גט ולכך סתמו דאפי' תביא ע"מ לא מהני אבל גט שאין עליו ע"ח כלל דע"כ צריכה ע"מ מה צורך לזמן תדע דהא קאמר בש"ס דר"י לא קאמר כר"ל דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירש"י הילכך אפי' יש בו זמן צריכה להביא ע"מ אימת נמסר ומה צורך לזמן. ונהי שהתוס' ופוסקים השיגו על פירושו דסבירא להו דאפי' לר"י אינה צריכה ראי' אבל אי' הי' הדין באמת דצריכה ראי' לא הי' מקום לזמן א"כ בלי ע"ח דלכ"ע צריכה ראי' וע"מ מה צורך לזמן ורחוק לומר דלא פלוג עבדי רבנן בין גט לגט דמנא לן הא:

והנה עיינתי בדברי הג"מ שהביא ב"י פ"א ודבריו מגומגמין מאוד לפע"ד דמעיקרא כתב לענין נכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אפי' לר"א אי איכא ע"ח דכיון דאיכא ע"ח לא סמכי על ע"מ רק אי ליכא ע"ח מכשיר והיינו כמו שכתבתי ובתר הכי משמע מדבריו דמכשיר לר"א אפי' בע"ח דהא הביא הך דאומר היום גרשתי' דהתם מיירו להדיא בע"ח דהא קתני גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אפי' כתוב בו היום גרשתי' כשר ומוקמינן לה כר"א מבואר דאפי' בע"ח מכשריצן בע"מ. גם ממה שהביא ראי' ממה שאמרו שאין העדים חותמין רק מפני ת"ה וזמן נמי מפני ת"ה אלמא כיון דהזמן מפני ת"ה הוא מכשרינן לה להנשא לכתחילה בלי זמן כמו בלי עדים וכן משמע מדברי הב"י ממה שהביא דברי הג"מ מתחילה דכוונת הג"מ להכשיר בכל גוונא. אמנם אח"כ העתיק דברי הג"מ בריש דבריו דמבואר בלי ע"ח דוקא והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה ברור דפשיטא דבע"ח דאיכא משום בת אחותו לא מכשרינן לר"א דהא מוכח בהדיא במשנה דג' גיטין דלא נחלקו ת"ק ור"א רק דלת"ק ע"ח בעינן מדינא הילכך פסלוהו אפי' דיעבד והי' מהראוי לפסלו אפי' נשאת רק דמכשרי בכתב ידו בנשאת דהודאתו כעדים וכן כתב סופר וע"א דכיון דהסופרים נזהרים למכשול הוי כע"א כמ"ש התוס' ריש גיטין אבל כתב סופר בלי עדים אפי' נשאת תצא ור"א מכשיר לפי שסובר דלא בעינן חתומים רק מפני ת"ה אבל אי הי' מודה הת"ק דלא בעינן חתומים רק מפני ת"ה הי' מכשיר ג"כ לינשא לכתחילה בלי ע"ח ולא הי' פוסל מפני ת"ה לינשא א"כ תיקשי באמת למה באין בו זמן ויש בו עדים פוסל ת"ק אף דמודה דאינו רק מפני ת"ה וע"כ דלא דמי ת"ה דע"ח לת"ה דזמן דע"ח ת"ה היא שלא תצטרך לע"מ הילכך דיעבד לא קפדינן וכשמביאה ע"מ כשר וגם ת"ק מודה לולא דסובר דבעינן חתימה מדינא אבל זמן דתקנה הוא שלא יחפה על בת אחותו א"כ מה בכך דמביאה ע"מ מ"מ אם נכשיר גט שאין בו זמן יבוא לחפות ולא תביא ע"מ ולא יוכל להרגה הילכך פסלוהו אפי' דיעבד. א"כ ר"א ג"כ נהי דבלי ע"ח מכשיר כיון דמביאה ע"מ אבל בלי זמן דס"ס שייך שמא יחפה אי אפשר להכשיר ופשיטא דבהא לא נחלקו כלל ר"א וחכמים דלר"א כל שהוא דרבנן כשר דיעבד ולת"ק אפי' דרבנן פסול דהא לא נחלקו רק למר דרבנן ולמר דאורייתא. ותדע עוד דהא ע"כ בכתב בכתב ידו מודה ת"ק דמדאורייתא כשר דהוי כעדים דאל"כ אפי' נשאת תצא ולמה פסול דיעבד כשלא נשאת וע"כ דפשיטא דלא דמי תקנה דע"ח לתקנה דזמן וכתב בכתב ידו דגזרינן אטו כתב סיפר כמ"ש רש"י שם ובתקנה. דע"ח גם ח"ק מודה דאי לא הי' צריך מדאורייתא ע"ח הי' כשר בלי ע"ח לינשא לכתחילה וזה ברור רק כוונת הג"מ להביא ראי' דלא נימא מ"מ מה בכך כמו דתקנו מ"ח כדי דלא נצטרך לע"מ אפי' לר"א ה"ה בזמן אף דליכא למיחש משום דצריכה ע"מ מ"מ משום הא גופא פסול כדי שלא תצטרך לע"מ ועל זה כתב כמו דמכשיר ר"א בלי ע"ח כיון שהוא רק ת"ה ה"ה בזמן כיון דאינו רק מפני ת"ה דמשום בת אחותו ליכא רק שתצטרך להביא ע"מ ומפני זה מכשיר ר"א לכתחילה דאל"כ אפי' יש בו זנון יפסל דהא תצטרך להביא ע"מ וכמו דכשר ביש בו זמן ה"ה באין בו זמן:

והראי' מהך דהיום גרשתי' הוא ג"כ על דרך זה דס"ד התם דליכא ע"מ כלל רק שמסר לה גט שכתוב בו היום הוי כיש בו זמן דכוונתו הי' שיהא גט באותו יום שתראה גיטה לב"ד אף שבאמת נתגרשה קודם לא יהא גט רק אז. א"כ ממילא הוי כיש בו זמן וא"כ ה"ה בהאי שטרא דממך אף דבאמת ביד אחר הי' כך נתחייב למי שיוציאנו בידו לפני ב"ד ועל זה קאמר דהא ליתא דהתם בע"מ מיירי הילכך הוי כיש בו זמן דהא הם יודעין הזמן והיום דקאמר אותו היום שמסרתי לה ולשמא יחפה ליכא דכיון דכתוב היום גרשתי' כל שתאמר שנתגרשה קודם לא מהימנא כיון דכתוב בי' היום ולא סמכינן בזה על ע"ח שתתגרש למפרע כיון דכתוב בי' היום רק צריכה להביא ע"מ דוקא ולולא הם אין דנין רק כפי הכתוב בגט היום יום שעומדין בו וליכא חשש חיפוי כלל אבל אי הוי מכשרינן גט בלי זמן כלל בוודאי הי' יכול לחפות דאינה צריכה להביא ע"מ דתאמר מקודם נתגרשה כיון שאין כותבין זמן בגט אבל כאן דנכתב היום לא' תוכל לומר למפרע רק בע"מ לפי זה ממילא לא דמי לממך דבאמת באותו יום שמסר לה גירשה וה"ה בממך לאותו שמסרו לו נתחייב לא לאחר רק כאן כל שאינה מביאה ע"מ לא סמכינן עלה שנתגרשה קודם כיון דכתיב בגט היום הידוע לע"מ וזה ברור וכן צריך לומר בהכרח דהא הרמב"ם פוסק היום גרשתי' כשר וא"כ תיקשי הא יש בזה משום בת אחותו והרשב"ם פי' שם דלר"א אין צריך זמן כלל והרי הרמב"ם פוסק דצריך זמן ולמה מכשיר היום גרשתי' וע"כ דכל דכתוב בגט היום אינו יכול לחפות שלא תאומן שנתגרשה קודם רק בע"מ וזהו ראיית הג"מ כמו דהתם כשר דליכא חשש חיפוי א"כ ה"ה בלי ע"ח בלי זמן כלל ליכא חשש חיפוי דבהכרח צריכה ע"מ:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה לא אמרינן דתקנו זמן משום מזונות דשמא לא יתרצו ע"מ ולפי הנ"ל לק"מ דמה בכך וכי עדיף זמן מעדים חתומים דמבואר להדיא דאף דתקנו שלא תצטרך לע"מ מ"מ משום הא לא פסלינן לינשא כשכבר ניתן בלי ע"ח א"כ מ"ש זמן דס"ס כיון דיכולה ליזהר בכל זה כשתביא ע"מ משום חשש שמא ימותו או לא יתרצו לא פסלינן דיעבד וכאן דפסלינן דיעבד ע"כ דזמן לאו משום הכין הוא רק משום שמא יחפה דאז אין ליזהר בזה בע"מ דבאמת לא יתן לה רק בינו לבינה ועוד שהיא לא תרצה להביאם וכן לר"ל משום פירי דיש לו משעת חתימה לא יועילו ע"מ אבל כל שיועיל ע"מ לא פסלינן דיעבד רק לכתחילה. והשתא אתי שפיר בפשיטות מ"ש ר"י לא אמר כר"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ועיי"ש מה שנתחבטו בפירושו. ולפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דיכולה להזהר מזה בע"מ אינו בדין מפני חשש שימותו או לא יתרצו רק להקפיד לכתחילה ולא לפסול בדיעבד וזה ברור לפע"ד עד שאני תמה על התוס' ופוסקים בזה. ועכ"פ אין כאן מקום לדחות דברי הג"מ אם לא שנאמר דאפי' מביאה גט בלי ע"ח ובלי ע"מ מ"מ אין הורגין אותה ואינה נאסרת והבנים כשרים רק שאין מניחין לה לינשא בגט זה אבל לא ידעתי מנין לנו זה ולא מוכח מהפוסקים היפוך דברי הג"מ כלל ואדרבא מוכח ברמב"ם ג"כ כן כנלפע"ד. ומדברי הרשב"ם פרק גט פשוט משמע דלר"א גט שאין בו זמן כשר והא וודאי ליתא כיון שיש בו משום בת אחותו למה יוכשר. ועוד לפי דבריו למה לי' לאבא שאול היום גרשתי' הא בלי זמן כלל כשר וברור דלר"א בעינן זמן רק ה"מ אם יכול לחפות אבל בלי ע"ח או שכתוב בו היום דצריכה ע"מ כנ"ל בהא אין צורך לזמן רק מפני ת"ה שלא תצטרך לע"מ והוי כמו ע"ח דצריך מפני ת"ה ומ"מ כשר דיעבד ה"ה בלי זמן. ועוד נדבר קצת מזה בהך דינא דהיום גרשתי' בישוב דברי הש"ג שהביא הב"ש ס"ק י"ג: (ג) אפי' אין לה בנים. זה מה שנחלקו רב ולוי ופסקו כלוי. ולכאורה הי' נראה דאפי' ללוי היינו דוקא אם נשאת קודם שאסרוה ב"ד לינשא אבל כשנאסרה על פי ב"ד ולא השגיחה והלכה ונשאת אין דנין אותה כדיעבד כיון שידעה ועברה על ציווי ב"ד וכ"ש אם שניהם ידעו מהאיסור על פי ב"ד. ובזה הי' ניחא מה דללוי קשה האיך קתני במתניתין ואם ניסת הולד כשר מה ענין ולד לכאן כיון דבלי ולד לא תצא כ"ש דהולד כשר והוי לי' לומר לא תצא. ולפי הנ"ל ניחא דמתניתין קמש"ל אפי' ניסת לאחר שאסרוה לינשא מ"מ הולד כשר דאין פוסלין הולד אבל לולא הולד תצא. אמנם בש"ס מוכח לכאורה להדיא דהא ליתא דהא פריך למ"ד לא תצא דלמה לא קתני גט ישן וקשה מאי קושיא הא במתניתין הולד כשר קתני אבל לולא הולד תצא אפי' ללוי כנ"ל אבל התם לעולם לא תצא. אך יש לדחות דלס"ד דגט ישן ג"כ אסורה לינשא לכתחילה א"כ ממילא ראוי שאם עברה ונשאת אחר שאסרוה דתצא כמו הכא. וכה"ג תרצו התוס' שם בד"ה יש לה בנים ע"ש וצ"ע לפע"ד כי לישנא דמתניתין הולד כשר משמע בהדיא דאיכא גוונא עכ"פ דתליא בולד דוקא אבל לישנא דלוי לעולם לא תצא משמע דליכא גוונא דתצא אף שיש לדחות דלעולם אמילתא דרב דמחלק דיש לה בנים לא תצא ואין לה בנים תצא דהכא והכא לא תצא:

סעיף ב. (ד) אם היה מוקדם או נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו (ה) פסול (ו) אפי' היו עסוקים באותו ענין וי"א דנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחרי' (ז) בשעת הדחק כשר הג"ה. וגט מוקדם אע"פ שפסול אם קדשה אחר (ח) צריכה גט משני ואסור לחזור לראשון (פסקי מהרא"י סי' י"ג לדעת הרמב"ם ב"י בשם הר"ן והרשב"א):

סעיף ג. נכתב ביום ולא הספיקו לחתמו עד הלילה אם כתבו בו קודם חתימה גיטא דנן איכתוב ביום פלן ולא הספיקו סהדי לאחתמיה עד ליליא וחתמו העדים אח"כ כשר:

ד אם הי' מוקדם וכו' פסול. שם במשנה נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר ואמרינן עלה מפני מה תקנו זמן בגיטין וכו' עד פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו וכתבו התוס' בד"ה נכתב ביום לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום פירי דתטרוף שלא כדין. מוכח מדבריהם דס"ל דנכתב ביום דינו כמו אין בו זמן דאם ניסת לא תצא ודלא כהר"ן שכתב דלדעת הסוברים דלר"י ג"כ אינה צריכה להביא ראי' אימת מטי גיטא לידה כדמוכח פרק שנים אוחזין גט מוקדם פסול אפי' נשאת דאתי למיטרף שלא כדין ומדברי התוס' מוכח דהא ליתא דהם ג"כ מן הכת הזו כמו שכתבו שם להדיא והשיגו על פירש"י ומ"מ כתבו כאן דטעמא דנכתב ביום לר"י משום בת אחותו ואי כהר"ן גם לר' יוחנן משום פירי הוא דמה בכך דיש לו עד שעת נתינה א"כ אתי למיטרף טפי שלא כדין משא"כ משום בת אחותו הי' בדין דאם נשאת לא תצא כמו באין בו זמן וע"כ דס"ל דאפי' משום טריפת לקוחות שלא כדין לא פסלינן הגט לגמרי [וגם בשטר מוקדם לא פסלינן לי' רק למשעבדי ולא לבנ"ח ועכ"פ אינו יכול לטעון להד"ם וכמו שכתבתי בספרי ת"י סי' מ"ג לדעת התוס' דלא כאותן שהבינו שם דלהתוס' פסולין לגמרי ע"ש ומכאן יש ראי' למ"ש שם] ואם נשאת לא תצא ולכך כתבו בפשיטות דלר"י משום בת אחותו הוא אבל להר"ן וודאי גם לר"י משום פירי בהא דלא נחלקו ר"י ור"ל לת"ק אם נשאת בגט שנכתב ביום מה דינו וזה ברור:

איברא דקשיא לי לפי מה שכתבו התוס' ריש גיטין דטעמא דכתב בכתב ידו דפסול דהוי כאין בו זמן אלמא דקא חשיב תרתי גוונא אין בו זמן א"כ למה לא חשיב נכתב ביום או מוקדם ג"כ בפרט דלר"ל טעמא אחרינא בהא משום טריפת לקוחות שלא כדין משא"כ אין בו זמן הוא להיפך לטובת האשה וכיון דקא חשיב כתב בכתב ידו דהוי הנך טעמי ממש כ"ש דהוי לי' למיתני הך לאשמעינן דאפי' בחשש טריפה שלא כדין לא תצא. ומזה ראי' דמוקדם ונכתב ביום דיש בהו חשש טרפה שלא כדין הגט פסול לגמרי ואפי' נשאת תצא א"כ כמו דמשני התם בשלום מלכות התם תצא הכא לא תצא ה"ה מוקדם לא קא חשיב דהתם תצא הכא לא תצא. ובאמת לפירש"י שפ' הטעם בכתב ידו משום גזירה דכתב סופר אתי שפיר דאיכא למימר דכל לתא דזמן לא חשיב רק חדא משא"כ לפי' התוס' הנ"ל בוודאי קשה:

אמנם בעיקר פי' הסוגיא אף דמרש"י ותוס' נראה להדיא דטעמא דר"ש לר"י משום פירי הוא ולת"ק משום בת אחותו ולפעד"נ פשוט דוודאי כל. היכי שכתוב זמן בגט בין נכתב ביום בין מוקדם שוב ליכא משום בת אחותו כלל דכמו דאמרינן בש"ס להדיא דכתב בו שבוע כשר דאהני לשבוע דלקמי' א"כ האיך יעלה על הדעת דאם כתב בו שבוע דהוא שמיטה כשר אף דבכל ימי השמיטה יש משום בת אחותו הואיל דאהני לשבוע דלקמי' ונכתב ביום ונחתם בלילה יפסל משום בת אחותו משום דלא אהני משעת כתיבה עד שעת חתימה אף דאהני לכל הזמן עד שעת כתיבה והוא תמוה מאוד וכמו כן מוקדם כיון דאהני עכ"פ לזמן הקודם לזמן הכתיבה שוב ליכא משום שמא יחפה וזה ברור לפע"ד (ובאמת שצריך להבין ענין זה שאמרו אהני לשבוע דלקמי' דמה בכך מ"מ כשתזנה יחפה עלי' ויכתוב שבוע ואף אם באמת יבואו עדים שזינתה קודם שבוע לא יוכל לחפות מ"מ על פי רוב יוכל לחפות. ונראה לי דהכוונה כך דוודאי כל שרואין העדים דחכמים הקפידו לכתוב זמן משום פירי או בת אחותו ממילא כשיכתוב שבוע יוציאו קול מעצמם ויתנו אל לבם לברר באיזה יום הי' שהרי רואין שצריך זמן דחיישינן לזנות אמנם אם לא יתקנו זמן כלל לא ידעו עדים דחכמים חששו לזה שיתנו אל לבם זמן הגט שנמסר בו והיינו דפריך בש"ס כיון דאם ניסת כשר לא יחושו העדים לזה כיון דחכמים לא חששו ועל זה קאמר כיון דלכתחילה לא תנשא הרי חששו לזמן כנ"ל. ועמ"ש בסמוך גבי תוך הזמן] וכל המחלוקת רק באין בו זמן דבהא טעמא דר"י משום שמא יחפה ואהא קאמר ר"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ופריך בשלמא לר"ל היינו דקא מכשיר ר"ש כיון דהטעם משום פירי דמגיע לה פירות קודם נתינה ומשום הפסד דידה תיקון זמן א"כ בנכתב ביום אין כאן חשש פירי כלל דאין כאן הפסד לדידה וגם הפסד לקוחות ליכא ואדרבא לרבנן צריך טעם למה פסול והיינו דמקשה בתר הכי לר"ל מ"ט דרבנן אבל טעמא דר"ש פשיטא דאתי שפיר אבל ר"י דס"ל דאין הטעם משום פירי משום דיש לבעל פירות עד נתינה א"כ מ"ט דר"ש דמכשיר בנכתב ביום הא יש הפסד לקוחות שלא כדין כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה [וס"ד דר"י לכולי עלמא קאמר וכן ר"ל לכולי עלמא קאמר ומעיקרא פריך לר"י והדר פריך לר"ל] ואהא משני דהא דקאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה לאו אליבא דכ"ע קאמר רק לרבנן אבל לר"ש מודה דיש לו פירות מעיקרא ולדידי' באמת זמן משום פירי איתקן רק לרבנן לא אמרינן משום פירי דלדידהו יש לו עד שעת נתינה והדר פריך בשלמא לר"י היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן דלרבנן פירי עד שעת נתינה א"כ פסול נכתב ביום משום פירי ולר"ש פירי משעת כתיבה הלכך ממילא כשר אבל לר"ל כיון דרבנן מודי דפירי קודם נתינה לאשה דמהאי טעמא איתקן זמן משום פירי לדידי' ועל זה קאמר דנחלקו לדידי' בפירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה: אך קצת יש לדקדק על זה כיון דמודה ר"י דלר"ש לית לי' פירות עד שעת נתינה א"כ מנין לו באמת דלרבנן אית להו פירות עד שעת נתינה ונחלקו בזה על ר"ש נימא באמת דס"ל ג"כ כר"ש והטעם באמת משום פירי כמו לר"ל. ובאמת לק"מ דקשיא לי' באמת נכתב ביום דפסלי רבנן דמשום בת אחותו ליכא כמ"ש לעיל וע"כ משום פירי וכיון דאית לה פירי מעיקרא ליכא חשש כלל ולא ניחא לי' לר"י לומר דנחלקו בפירי דמשעת כתיבה עד חתימה רק או משנתן עיניו לגרשה או משעת גירושין וזה ברור ואדרבא לפירש"י ותוס' דס"ל דטעמא דבת אחותו שייך גם בנכתב ביום ובמוקדם א"כ תיקשי באמת מנין לו לר"י דלרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דלר"ש ע"כ יש לו פירות משעת כתיבה א"כ, מנין דרבנן פליגי ואי משום דפסלי נכתב ביום הא משום בת אחותו פסלו והאיך יחלוק ר"י על ר"ש מה דלא שמענו לרבנן דפליגי עלי' אבל לפי מה שכתבתי ניחא דע"כ טעמא דרבנן דס"ל עד שעת נתינה דאל"כ האיך פסלו נכתב ביום הא בת אחותו ליכא בזה כמ"ש:

ועוד קשה לי טובא' אי ס"ד ובמתניתין ג"כ איכא טעמא דבת אחותו א"כ תיקשי להנך פוסקים דס"ל הלכתא כר"ש בשעת הדחק והביאו המחבר בסמוך א"כ גט שאין בו זמן יוכשר בשעת הדחק וק"ו הוא ומה נכתב ביום דאיכא תרתי חדא בת אחותו ואידך משום פירי דתטרוף שלא כדין ומ"מ סמכינן בתרווייהו על ר"ש דפירי משעת כתיבה ובת אחותו לא חיישינן כלל א"כ כ"ש באין בו זמן דקיי"ל כר"י דאין כאן רק בת אחותו בלבד א"כ נסמוך על ר"ש להכשיר בשעת הדחק והאיך יעלה על הדעת דבאין בו זמן דליכא רק משום בת אחותו פסלינן אפי' בשעת הדחק ונכתב ביום דאיכא תרתי משום בת אחותו וטריפה שלא כדין נסמוך על ר"ש להקל בשעת הדחק והוא תמוה מאוד. ושעת הדחק פירש"י כגון שניסת או הלך לדרכו. והנה כשניסת אתי שפיר דבאמת באין בו זמן כשר כשניסת רק לרב באין לה בנים תצא אבל לדידן דקיי"ל כלוי ניחא אבל בהלך לדרכו פשיטא דבג' גיטין לא תנשא ולית מאן דפליג בזה ובנכתב ביום איכא דסבר דכשר והוא תמוה. אבל לפי מה שכתבתי ניחא דמשום בת אחותו ליכא בנכתב ביום כלל אבל כל היכי דאיכא משום בת אחותו מודה ר"ש דפסול הילכך באין בו זמן לכ"ע פסול רק בלכתב ביום לר"ש דליכא גבי' שלא כדין אין כאן פסול כלל ולרבנן יש כאן גבי' שלא כדין הילכך בשעת הדחק סמכינן על ר"ש משא"כ באין בו זמן. ויתר הדברים בענין זה יתבאר בסמוך עוד בס"ד.

ה פסול. עב"ש דיש מחלוקת בפסול זה אם נשאת ובוודאי נראה עיקר דתצא מדלא קא חשיב להו בהדי ג' גיטין פסולין כיון דטעמא אחרינא משום טריפה שלא כדין משא"כ באין בו זמן וכ"ש לפי' התוס' דחשיב כתב בכתב ידו דהוי כאין בו זמן א"כ כ"ש דהוי לי' למיחשב הך וע"כ דהכא תצא. והנה הר"ן כתב בשם רש"י דסובר לא תצא וכתב הב"ש ס"ק ד' ליישב מה שפירש"י שעת הדחק שניסת והא ניסת אפי' לרבנן לא תצא לדעתו ותירץ לחלק בין ידע ללא ידע דבידע מחל ודבריו תמוהין והוא חשב דהר"ן ראה דעת רש"י, לא תצא והא ליתא רק הר"ן כתב כן לפי מה שפירש"י דלר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה צריכה להביא ראי' א"כ לעולם אין כאן טריפה שלא כדין דצריכה ראי' א"כ פשיטא דבין ידע בין לא ידע לא תצא וגם בעיקר דברי הב"ש מה שחילק בין ידע צ"ע כמו שאבאר בסמוך] ולפי זה באמת יש לתמוה על פירש"י דסותר עצמו דמדפי' שעת הדחק ניסת מוכח להדיא דסובר תצא. וקשה דהא לפירושו אין, כאן רק משום בת אחותו ומ"ש מגט שאין בו זמן אבל באמת זהו לפי הבנת הפוסקים ברש"י אבל לפי מה שאבאר לקמן בס"ד דמעולם לא עלה על דעת רש"י לומר דצריכה ראי' בגט שיש בו זמן א"כ ממילא לק"מ ושפיר ס"ל בגט מוקדם ונכתב ביום לרבנן אפי' נשאת תצא. וכן נראה לפע"ד במוקדם לעיקר רק בנכתב ביום יש להצטרף דעת הפוסקים דסמכינן על ר"ש בשעת הדחק א"כ בנשחת דהוי שעת הדחק יש לסמוך על הפוסקים דאפי' לת"ק לא תצא בצירוף המכשירין בשעת הדחק כר"ש אבל במוקדם דליכא דעת ר"ש לסמוך עליו כמו שאבאר בסמוך בכל גוונא תצא כי נראה עיקר כדעת הפוסקים דמוקדם גרע מג' גיטין פסולין כנ"ל.

ו אפי' היו עסוקין. עב"ש דהרא"ש מכשיר בזה ואמת שכ"כ הטור לדעתו והוא ממה שהביא בפסקיו דברי הרמב"ם וכתב שאין לסמוך על זה ובאמת הוא תמוה שאם ירצה הרא"ש להקל דלא כהרמב"ם יאמר ואין לסמוך על זה דזה שייך אם, אחד מהפוסקים ממציא קולא באיזה ענין שלא לסמוך עליו אבל האיך שייך שלא לסמוך רק להקל, אבל המעיין ברא"ש יראה דלא הי' כוונתו כלל כמו שהבין הטור וביאור דבריו כך דמעיקרא שקיל וטרי אי הלכה כשמואל בכתיבה אפי' אין עסוקין או לא וקאמר התם דמברייתא דראב"צ אין ראי' דלאו אכתיבה איתמר רק אגט דמתניתין וחתר ליתן טעם לרי"ף בתשובה מדמתמה בש"ס לימא רב דאמר כשמואל ועל זה הביא דברי הרמב"ם דפוסל בגט אפי' עסוקין א"כ יש ראי' מברייתא דלא כשמואל דהא אגט לא קאי דבגט לא מהני עסוקין ועל זה קאמר שאין לסמוך על זה להחליט הלכה דלא כשמואל או דדברי הרמב"ם לא ברורין לי' או דמ"מ אין כ"כ ראי' דיש לומר אשאר שטרות קאי אבל בכתיבה בלא"ה כשר דהוי כמעשה ב"ד אבל לא דהי' כוונת הרא"ש להכשיר דוקא בעסוקין בגט דלא כהרמב"ם דבזה לא שייך ואין לסמוך על זה כנ"ל. והנה הרשכ"א הביא דברי הרמב"ם ג"כ וכתב שלא נתברר לו טעמו ובאמת דבר תימה הוא דהא פשיטא דלהך טעמא דבת אחותו דהכי קיי"ל אין לחלק בעסוקין או לא:

איברא מה שכתב הב"י בתירוץ ראשון דטעמי' דהרמב"ם משום בת אחותו דאין לחלק בזה בעסוקין ג"כ תמוה לפע"ד דמבואר בפי' המשנה להרמב"ם וז"ל ידוע שהיום הולך אחר הלילה נכתב ביום והעיד בו בלילה הוא עדות שקר לפי שהוא משנה זמנו ור"ש מכשיר לפי שאין לזמן אצלנו בגט אשה תועלת מרובה לפי שעיקרו אצלנו תיקון זמן בגיטין אמנם הוא משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו וכו' לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה ואין הלכה כר"ש עכ"ל. והנה פשיטא שאי אפשר לפרש כוונתו דבהא פליגי דת"ק סובר דאפי' בכהאי גוונא חיישינן לזנות דא"כ מאי פריך בש"ס לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר דמה בכך דוקא באין בו זמן חיישינן לזנות ולא כה"ג כדברי הרמב"ם. ועוד דבהדיא מבואר בש"ס דטעמא דר"ש ורבנן דנחלקו בפירות וברור דוודאי מודה דטעמו של ר"ש לפי שסובר פירות משעת כתיבה לאשה רק דקשיא לי' מה בכך כמו דפסלינן גט שאין בו זמן אף דאין בו חשש גבי' שלא כדין ה"ה בזה כיון דהזמן שקר הרי אין בו זמן ולזה אמר דהתם יש לחוש לבת אחותו משא"כ ביש בו זמן רק בין יום ללילה ליכא חשש זה ומפרש סוגית הש"ס הכל כמו שכתבתי לעיל ס"ק ד' והוכחתי בראיות ברורות דבנכתב ביום ליכא בת אחותו כלל [ואף דמדברי הרמב"ם נראה דרק בין יום ללילה אמרינן זה מ"מ פשיטא שהוא תפס הך לישנא דלא הכשיר ר"ש רק לאלתר אבל למ"ד אפי' אחר עשרה ימים צ"ל דליכא בזה בת אחותו כלל כיון שיש בו זמן ואהני' לקמי'] ולפי זה, אי אפשר לומר דמה שפסל כאן בעסוקין הוא משום בת אחותו דהא בנכתב ביום סובר דליכא משום בת אחותו כמו שהוכחתי וע"כ צ"ל דטעמו דדוקא בשטר וכדומה דנעשה מעשה הלואה קודם רק בקול תליא מילתא הילכך בעסוקין סגי אבל בגט כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וקודם שגירשה אין כאן שום דבר לסלק אותו מן הפירות והיינו כעין תירוץ ב' של הב"י. ולדינא וודאי העיקר כהרמב"ם בפרט לפי מה שפירשו רש"י ותוס' דגם במשנה יש משום בת אחותו א"כ אין מקום לחלק בעסוקין ודברי הרשב"א צ"ע כי נראה מחידושיו דמפרש כפירש"י ותוס' דלא כמ"ש לעיל ס"ק ד' א"כ מה זה שנסתפק בכוונת הרמב"ם ז"ל דרחוק לומר דנתכוון לפי דעת הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל

ז בשעת הדחק. כבר כתבתי לעיל ס"ק ד' דלפי מה שפירשו רוב המפרשים דבנכתב ביום שייך בת אחותו א"כ האיך אפשר לסמוך על זה בשעת הדחק כיון דבאין בו זמן לכ"ע אפי' הלך לדרכו לא תנשא ושם אין רק משום בת אחותו בלבד ובנכתב ביום דאיכא תרתי בת אחותו ופירוש נכשיר בשעת הדחק כשהלך לדרכו ומ"מ בניסת יש לסמוך עלייהו בצירוף הפוסקים המכשירים מוקדם בניסת גם בצירוף מה שכתבתי לעיל ס"ק ד' והוכחתי בראיות ברורות דבנכתב ביום ליכא משום בת אחותו כלל. ועב"ש מה שכתב לחלק בין מוקדם לנכתב ביום וחילק בין ידע ללא ידע ודבריו תמוהין דפשיטא דמוקדם שהקדים הזמן אין חילוק כלל אפי' לר"ש פסול דהא על חשש לקוחות אנו דנין ומה יועיל מחילתו. גם דברי הב"י בזה תמוהין דנתחבט בסתירת דברי הרא"ש דפוסל גט מוקדם וכאן מכשיר בשעת הדחק דפשיטא דלק"מ כיון דטעמא דר"ש דסובר משנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וליכא חשש טריפה שלא כדין אבל מוקדם פשיטא דיש בו משום טריפה שלא כדין ואפי' לר"ש פסול. ומה שכתב הב"ש בישוב דברי רש"י כבר השגתי עליו לעיל ס"ק ה'. והנה הטור הביא בשם הרמ"ה לפסול אפי' בשעת הדחק ויש מזה ראי' למה שכתבתי בסת"י סי' מ"ג ליישב דברי הרמ"ה שהביא הטור שם דאל"כ לכאורה דברי הרמ"ה סותרין למה שכתב כאן אבל לפי מה שכתבתי שם ניחא ודו"ק: (ח) צריכה גט. זהו מה שתמה הב"י על הטור בשם הרא"ש דפסק דאינה צריכה גט כלל ובאמת כפי לשון הטור וודאי משמע להדיא דטעמו משום כיון דלא נודע לשני שנפסל הגט הוי קידושין בטעות ואף דבקידשה סתם ונמצאו עלי' נדרים או מומין שאדם מקפיד בהן צריכה גט מספק היינו משום דמ"מ יכול לדור עמה וי"ל דהיתה חביבה עליו שלא הי' מקפיד אבל כאן דאפי' נשאת תצא האיך יעלה על הדעת שנאמר דאפי' הי' יודע שאסורה לו הי' מקדשה ואטו אם יקדש אדם חייבי לאוין בטעות תהא מקודשת ולא ידעתי למה כתב הב"ש בפשיטות דלא דמי לקידושי טעות. אמנם נראה שדבר זה תלוי בדיעות הפוסקים דלמ"ד אם ניסת לא תצא במוקדם יש לומר דלא מיקרי קידושי טעות דאפשר שהי' מקדשה אפי' הי' יודע כיון שיש צד היתר תחתיו אבל הרא"ש סובר באמת במוקדם תצא לכך פסק בפשיטות דהוי קידושי טעות ולפי זה פשיטא דיש לחוש לקידושין מחמת הפוסקים דס"ל לא תצא כמו בגט שאין בו זמן. אמנם מלשון תשובת הרא"ש כלל מ"ה מורה דסובר בפשיטות דאין קידושין תופסין בגט מוקדם דהוי גט בטל אף דמלשון השואל משמע כמו שכתבתי לפי שלא ידע וצ"ע באמת אם לא שסובר דכל כי האי גוונא אמרינן דכל המקדש אדעתי' דרבנן מקדש וזו הואיל ורבנן אסרוה לו והוא לא ידע ממילא קידש אדעתי' דרבנן ואפי' ידע הי' חושב דלא תצא אבל אם רבנן אסרוה לו אין כאן קידושין ולדינא בוודאי צריך גט כמ"ש כיון דדעת הרבה פוסקים דלא תצא:

סעיף ד. השולח גט ממקום למקום אע"פ שמקדים הזמן שהרי כותבין ומן מיום הכתיבה ואינו מגיע לידה עד אחר זמן כשר (ט) משום דאית לי' קלא: (ט) משום דאית להו קלא. בש"ס שם כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייסא תיפייס מאי לא מקדים איניש פורענות לנפשי' גיטין הבאין ממדינות הים מאי הועילו חכמים בתקנתן הנהו קלא אית להו. וכתבו התוס' בד"ה כתבי' דלא דמי לכתב שבוע שבת דהתם נתן מיד משא"כ הני וכמעט אין לדבריהם הבנה דמאי נפקא מינה הא יכול לחפות דבתחילת שבוע נכתב וכל אימת שתזנה יכתוב לה גט כזה. ואי נימא דמ"מ כיון דאהני אם זינתה בשבוע דלקמי' לא איכפת לן א"כ ה"ה כתבי' ואותבי' בכיסתי' וגיטין הבאין ממדה"י אהני לזמן של קודם זמן הכתיבה ואמת דכתבי' ואותבי' בכיסתי' יש לומר דס"ד דמקדים איניש פורענות א"כ לעולם יכין גט לבת אחותו ואם תזנה יתן לה משא"כ לפי מה דמשני דלא מקדים איניש פורענות אין כאן חשש רק לאחר שיתברר לו שזינתה יכתוב לה גט ויתן לה א"כ שפיר אהני אם יבואו עדים שזינתה קודם שבוע. אמנם בגיטין הבאין ממדה"י אינו מובן כלל. והנה אם נפרש הקושיא למ"ד משום פירי אין כאן קושיא כלל דדוקא בכותב שבוע או שבת דאין כאן הפסד לקוחות שלא כדין רק דלא הועילו לגמרי לטובתה שפיר אמרינן דהועילו לשבוע דבתרא אבל כאן הקושיא דתטרוף שלח כדין כמו שפירש"י רק התוס' הכריחו לזה לפי מה שפירשו בסמוך דהקושיא רק למ"ד משום שמא יחפה והכריחו זה בקושיות עיי"ש ובסמוך יתבאר בזה] אבל מ"מ נראה לפע"ד ליישב בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי דבנכתב ביום ונחתם בלילה ע"כ לא שייך שמא יחפה כלל רק משום פירות וכתבתי טעם הדבר משום דכל דהעדים הכותבין הגט רואין שהקפידו על זמן לחשש בת אחותו או פירות ממילא אף אם כתב שבוע או שבת נותנין לב לזכור באיזה יום ממש נכתב וניתן ומוציאין קול על זה ולכך לא חיישינן שיחפה היפוך העדים שראו יום שנכתב בו וכל זה הוא רק אם באמת ניתן באותו יום רק שירצה לחפות שנכתב קודם וזהו היפוך העדים שראו שלא באותו יום נכתב כאשר יאמר אבל אם יחפה בין כתיבה לנתינה בזה שפיר שייך שמא יחפה דעדים לא ידעו כלל הנתינה דיתן לה בינו לבינה ושפיר מקשה כתבי' ואותבי' בכיסתי' ומשני דלא מקדים איניש ואין לחוש שיכתוב גט על זנות בינתיים ועל זה מקשה גיטין הבאין ממדה"י מאי הועילו כיון דיחפה לאחר הכתיבה קודם הנתינה לא יכחיש העדים כלל של הזמן ומשני קלא אית להו ולא יחפה נגד הקול ולפי זה פשיטא דנכתב ביום ולחתם בלילה דליכא משום שמא יחפה דעדים יודעין זמן חתימתו וכיון דתקנו זמן ידעו ליתן אל לבם זמן חתימתו והוי ממש כמו שבוע דלקמי' וזה ברור לפע"ד:

והנה בעיקר פי' סוגית הש"ס פירש"י דהקושיא בין למ"ד משום פירי בין למ"ד משום בת אחותו דתטרוף לקוחות שלא כדין משעת כתיבה ומשמע מלשון רש"י קצת דגם למ"ד משום זנות הקושיא מכח טריפה שלא כדין והיינו לסלק קושית התוס' בד"ה כתבי' כמ"ש מקודם] והתוס' שם הקשו עליו דתינח בקושיא ראשונה אף לר"ל אין לו פירות רק משעת נתינה אבל בגיטין הבאין ממדה"י דלמה לא יפסיד משעת חתימה. ועוד הקשו דלשון מאי הועילו לא משמע דבא להקשות:

דהיא תרויח דהתקנה היתה לטובת האשה למ"ד משום פירי לזה פיר"י דהני תרי פירכי למ"ד שמא יחפה אבל למ"ד משום פירי בדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה. והנה על קושיא השני' יש לתמוה דמ"מ פשיטא דשפיר שייך מאי הועילו בתקנתן והיינו דהא הזמן נתקן לטובת האשה וכיון דכאן אין לה בדין רק משעת נתינה מה צורך לזמן (וכפי הנראה זו היא עיקר הקושיא בתוס' דקושיא ראשונה קל ליישב דאפשר דבאמת אינו רוצה לגרשה רק לאותו זמן ומשלח לה עכשיו שתתגרש אז והתוס' בעצמם ידעו חולשת דבריהם בקושיא זו ע"ש] ואמת כי מלשון רש"י משמע דכוונתו כפי מה שהבינו התוס' אבל לא ידעתי מה צורך לזה הא בפשיטות קשה גם ברש"י גופא יש לפרש כן. ומה שכתב דטרפה לקוחות משעת כתיבה למ"ד משום זנות כתב כן דלדידי' אין קושיא דלא הועילו דבאמת הועילו לבת אחותו כמו כתב שבוע רק דמ"מ יטרוף שלא כדין ולמה יוכשר ובש"ס דנקט מאי הועילו הוא לפי טעמו של ר"ל:

איברא דבלא"ה יש לתמוה בפירש"י דמאי משני קלא אית להו בשלמא למ"ד משום בת אחותו איצטרך זמן כמו שכתבו התוס' בד"ה הנהו דע"י הזמן יש לו קול אבל למ"ד משום פירי אכתי נהי דאין חשש הפסד שלא כדין עכשיו שיש בו זמן מ"מ איזה תועלת יש בזמן דפשיטא דליכא למימר דהזמן לטובת האשה כיון דצריכה ראי' ומה הפרש יש לאשה בין כתב זמן או לא. גם על התוס' אני תמה שלא הקשו קושיא זו על רש"י דהך הך שכתבו ליישב בד"ה הנהו לא שייך רק למ"ד משום בת אחותו ולא למ"ד משום פירי והוא תמוה לפע"ד וצריך לומר דסובר רש"י דוודאי הא לא קשיא כלל הנהו מה צורך לזמן כיון דבעלמא יש תועלת בזמן שוב לא פלוג רבנן בתקנתן וכל תקנת חכמים כך הוא ובתולה נשאת ליום הרביעי בשביל אשת כהן ופחותה מבת ג' כמו שכתבו התוס' ריש כתובות וכהנה רבות וכ"ש כאן כיון דבכל גיטין יש תועלת בזמן אף בהנהו צריך זמן אף שאינו צריך רק קושית הש"ס דאפי' בזמן יש חשש ועל זה תרצו דאין חשש מחמת הקול ולפ"ז ממילא גם קושית התוס' לק"מ:

אמנם לפעד"נ לפרש להיפוך דעיקר הקושיא באמת למ"ד משום פירי על דרך זה והוא לפי מה שחילקו התוס' לעיל שם בד"ה ור"ל דבמאוחר לכך אין לאשה פירות רק משעת נתינה משום דאין ראוי לגרש בו כלל מיד ונכתב ביום ראוי לגרש בו מיד בע"מ ולרבנן כי ליכא נמי קול אינו מפסיד רק משעת נתינה רק כשעסוקין באותו ענין אז יש לו קול ומדברי התוס' מוכח דבעסוקין גם בגט כשר] ולפי זה הכא מקשה בפשיטות לר"ל מה צורך לזמן כמו דר"י לא ס"ל דר"ל לפי שסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ה"ה בגיטין הבאין ממדה"י אין לו פירות רק משעת נתינה אפי' לר"ל דהא אין ראוי לגרש בו מיד כמו מאומר ונכתב ביום לרבנן ועל זה משני דהנהו שאני כיון דאית להו קלא אפי' אינו ראוי לגרש בו מיד לית לי' פירות משעת כתיבה כיון דקול יוצא משעת כתיבה והוי כמו עסוקין באותו ענין דיש לה פירות משעת כתיבה והכא נמי כיון שהוא מוסר הגט לשליח להוליכו יש לו קול כמו נתינתו לאשה ומאז יש לה פירות ושפיר צריך זמן וכמו כן לר"י אתי שפיר הקושיא והתירוץ אי נימא דכאן שייך שמא יחפה פריך בפשיטות מאי הועילו הא יחפה ומשני דאית להו קלא. ואי קשיא מה צורך לזמן מ"מ יש תועלת שתגבה הפירות משעת הזמן דכיון דאית להו קלא מודה ר"י דהוי כמו עסוקין באותו ענין דמודה ר"י דאפי' לת"ק יש לה פירות משעת כתיבה וחתימה] ולפי זה הדין בגיטין הבאין ממדה"י יש לה פירות משעת כתיבה דהוי כמו עסוקין באותו ענין וזהו היפוך דעת כל הפוסקים דכתבו בפשיטות דיש לבעל פירות עד שעת נתינה בכל גט. ולפעד"נ כמו שכתבתי כי מאוד דחקו המפרשים בהך הנהו קלא אית להו עיין ברשב"א ותוס' ור"ן. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר בפשיטות דעיקר הקושיא דאין תועלת לר"ל בזמן דס"ד דבהנהו גיטי אין לה רק. משעת נתינה כיון דאינו ראוי לגרש רק אחר זמן כמו מאוחר ומשני דהוי כמו עסוקין באותו ענין דיש לו קול ולק"מ מכל מה שהקשו הפוסקים ממוקדם עב"ש:

ועב"ש ס"ק ו' שכתב דמוקדם שבא ממדה"י כשר לכ"ע ודחק לחלק בין שעת הדחק ובין זה ודבריו תמוהין לפע"ד דמה שכתב הר"ן לחלק בין מוקדם לגט הבא ממדה"י דאי אפשר בלא"ה אין הכוונה דעכשיו אין תקנה אחרת רק מתחלתו אי אפשר בענין אחר כיון שרוצה לשלוח גט לאשתו מה יעשה יכתוב הזמן שאח"כ אי אפשר לכתוב שקר ועוד שאינו יודע באיזה יום יגיע לידה וא"כ מה יוכל לעשות לכך סמכו על הקול לכתוב זמן הכתיבה אבל כשכתבו מוקדם במדה"י מה הפרש יש בין מוקדם אחר לזה דמה צורך הי' להם לכתוב מוקדם וכמו דפסלינן בסתם גט כמו כן בגט הבא ממדה"י ואפי' עכשיו אי אפשר בגט אחר פסול כמו מוקדם הכתוב כאן ואי אפשר בענין אחר וזה ברור:

גם מה שכתב הב"ש להוכיח מדברי הרא"ש דפוסל מוקדם ע"י שליח בתירוץ שני כמו דצריך לחלק בתירוץ ראשון בין מוקדם לגט שנמסר אח"כ לפי שנכתב בפסול. ולפעד"נ דלא מוכח מידי דבתירוץ ראשון סובר דעיקר הקול הוא כשלא נמסר הגט ביום כתיבתו ואין הכוונה יום הכתוב בגט רק יום שנכתב בו באמת הילכך כיון דמוקדם פסול ויום הכתוב בגט הוא באמת יום שנכתב בו א"כ כשנמסר אח"כ בהכרח לא נמסר ביום שנכתב ואית לי' קלא אבל מוקדם הרי נמסר ביום שנכתב רק שנכתב בו זמן של שקר אבל ביום שנמסר נכתב ואפי' ימתינו בו עד למחר מ"מ כיון דמכשרת מוקדם אין ראי' משום גט בשעת מסירתו שלא נכתב באותו יום דהא מוקדם כשר רק אי מוקדם פסול אז בהכרח הזמן הכתוב בגט אמת וכשנמסר אח"כ יש לו קול וכ"ש כשנמסר באמת ביום שנכתב רק נכתב בשקר דאין לו קול כלל. וכן דייק הרא"ש ה"ה לכל גיטין שלא נמסרו ביום הכתיבה אבל מוקדם נמסר ביום הכתיבה. אמנם לענין דינא בלא"ה אבאר בסמוך בס"ד דאי אפשר לומר דמוקדם וגט שלא נמסר ביום הכתיבה חד דינא אית להו. ודברי הר"ן והרשב"א צ"ע:

סעיף ה. (י) גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין

תקנה להכשירו אלא שישלחנו

לה ע"י שליח: הג"ה. מיהו נהגו להחמיר ולכתוב אחר (כן משמע מדברי הרי"ף שהביא הא"ח) (יא) וסתם גט שיצא מיד אשה אמרינן שנמסר ביום שנכתב ואינה צריכה ראי' אלא אם כן היה בו רעותא כגון שהיה מושלך (טור והתוספת והרא"ש):

י גט שלא נמסר ביום הכתיבה וכו' אצא שישלחנו

לה ע"י שליח. זהו מה שכתבו הפוסקים בשם ר"י לפרש מה שאמרו הנהו קלא אית להו משום דע"י שליח יש לו קול וא"כ כל גט שלא נמסר ביומו לא מתכשר רק בשליח ודעת הרשב"א לפי זה דגם גט מוקדם כשר ע"י שליח ולהר"ן אפי' שליח לא מהני אפי' לא נמסר ביום הכתיבה ודעת הרא"ש כדעת ר"י רק במוקדם לא נתבאר דעתו אם יש להכשיר ע"י שליח:

אני תמה מאוד על הרשב"א והר"ן דהא בפי' שנינו נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וא"כ פשיטא דמיירי שנמסר בלילה וא"כ למה לי שנחתם בלילה אפי' נחתם ביום פסול וא"כ להרשב"א קשה במה נפשך ע"י שליח תרווייהו כשרים ושלא ע"י שליח תרווייהו פסולים וכמו כן להר"ן תרווייהו פסולין וא"כ הך נחתם בלילה למאי אתי כיון דאפי'. נחתם ביום כך הדין וע"כ צריך לחלק בין גט מוקדם לגט שלא נמסר ביומו וא"כ אי דנחתם ביום אפי' שליח לא צריך ואי דצריך שליח כמו גיטין הבאין ממדה"י ממילא ע"כ דנחתם בלילה או מוקדם אפי' שליח לא מהני והוא תמוה לפע"ד:

והנה הטור הביא דעת ר"י וכתב דלא נראה כן ברמב"ם סוף פ"א מה"ג ותמה הב"י וכתב ששגג בזה דמה ענין מוקדם לגט שלא נמסר ביומו. גם הרש"ל כתב שטעה בזה וכתב הב"ח דשרי לי' מרי' להב"י וע"ש מה שפי' ואין צורך לדחות דבריו הדחוקין כי מבואר בהדיא ברמב"ם רפ"ב דהעדים כותבים וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה ונהי שנפרש ע"י שליח אבל עכ"פ מוכח דיכול. לגרש בו דלא כהבנת הב"ח והט"ז כתב דכולם טעו דכוונת הטור להוכיח מדכתב או שנמצא הגט בטל הא אינו בטל יכולין ליתנו מבואר דלא כר"י ובאמת ברור דנמצא בטל וכבר ניתן הגט לידה ומעיקרא צייר דלא כתבוהו כלל ונתאחרו בכתיבתו או שלא נתאחרו רק שנמצא בטל ואי דלא נתנוהו הרי גם באופן השני נתאחרו בלי טעם והיינו הך דמעיקרא וברור דכבר ניתן הגט ביומו רק שנמצא בטל א"כ ממילא אין ראי' דאי לא הי' בטל הי' גט גמור דהא ניתן ביומו וזה ברור. אבל בלא"ה דברי הט"ז תמוהין דמ"מ האיך מוכח דלא כר"י דהא הך דהרמב"ם דעשה לעדים שלוחים לגרש וע"י שליח מודה ר"י דכשר לכך בלי ביטול בגט יכולין ליתנו לאחר זמן דהם שלוחים שלו:

אמנם דברי הטור ברורים לפע"ד לפי מה שכתבתי מקודם ליסוד מוסד דבהכרח עדיף גט שלא נמסר ביומו מגט מוקדם דאל"כ תיקשי משנה נכתב ביום ונחתם בלילה מה טיבו של חתימה זו בלילה אפי' נתתם ביום פסול כיון דה תינה לא הי' ביום ולפי זה ממילא מוכח מדברי הרמב"ם דלא כר"י דהא וודאי פשיטא דאין כוונת הרמב"ם לאסור לכתוב הזמן הקודם מכח טריפה שלא כדין כמו מוקדם דמה ענין זה לכאן הא כבר כתב בהדיא דמוקדם פסול ובש"ס שאמרו דין זה על המקום נאמר שאין בו משום מוקדם דס"ד שיכתבו מקום שאמר להם בו קמש"ל דלא משום דמיחזי כשיקרא ומדכלל הרב ז"ל גם זמן בדין זה מבואר להדיא דמשום מיחזי כשיקרא אתי עלה כמו המקום. גם נראה דרק לכתחילה לא יעשו כן אבל דיעבד משמע דאינו מקפיד לפסלו כלל משום מיחזי כשיקרא [ואף דלר"מ משמע בהמגרש דפסול כה"ג אבל לרבנן וודאי כשר ורק בשינה שמו ושם עירו בטל לכ"ע וכן מוכח ברמב"ם] ולזה ס"ל להטור דטעמו של הרמב"ם דסובר דמשום מוקדם ליכא כיון שניתן ע"י שליח ואית לי' קלא כמו גיטין הבאין ממה"י ולכך כתב דאין לעשות כן משום דמיחזי כשיקרא כמו שאמרו על המקום דלית בי' חשש טריפה שלא כדין דמ"מ לא יעשו כן משום מיחזי כשיקרא ה"ה בזמן אף שאין בו מחשש טריפה שלא כדין אסור לעשות כן משום שיקרא. ולפי זה ממילא מוכח דגט שלא נמסר ביומו אפי' שליח אינו צריך דכיון דע"י שליח אפי' מוקדם לית בי' חשש ובמשנה מוכח להדיא דגט שלא נמסר ביומו אין דינו כמוקדם וכיון דמוקדם כשר ע"י שליח ע"כ דגט שלא נמסר ביומו אפי' שליח אינו צריך וזהו דלא כר"י דמצריך שליח. וכן נראה להדיא מהתחלת דברי הטור שהביא דברי ר"י דר"י מחמיר בזה להצריכו שליח דוקא ולא דר"י מיקל בשליח זה וזה ברור לפע"ד:

אך בעיקר דברי הטור בהבנת דברי הרמב"ם הא וודאי אמת דדעת הרמב"ם להכשיר גט שלא נמסר ביומו לגמרי כדמוכח להדיא בדבריו רפ"ב דמדכתב בפשיטות ומגרש בו בכל עת שירצה ולא זכר שליח כלל בוודאי אפי' בלי שליח מתיר אבל מ"מ במוקדם נראה דאין מדברי הרמב"ם הנ"ל ראי' דמכשיר מוקדם ע"י שליח דמלבד מה דיש לומר דמודה במוקדם שלא נכתב מתחילה ליתנו ע"י שליח ונכתב בפסול אף שרוצה לתקנו ליתן ע"י שליח לא מהני דגט פסול ובפסול נכתב אבל אם נכתב מתחילה מיד ע"י השליח שהוא ימסרנו לה לא נכתב כלל בפסול הילכך באמר לשנים לכתוב וליתן משום מוקדם יכולין לכתוב זמן הראשון דהם שלוחים והם כותבין אותו באופן שימסרוהו הם ואם באמת ירצה ליתנו בעצמו לא יתנוהו לו ואין כאן פסול כלל [ואין לומר דגם הטור נתכוון לזה ודייק שפיר ממילא דכל שנכתב בכשרות מתחילה כשר והיינו גט שלא נמסר ביומו דמ"מ יש לומר ע"י שליח דוקא אפי' נכתב בכשרות] אבל בלא"ה יש לומר דסובר הרמב"ם אף דקיי"ל כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו דוקא כשנתאחר ביד הבעל דלא רצה לגרש כלל ביומו לאיזה סיבה אבל אם סילק הענין מתחת ידו ומסר מילי לעדים לכתוב וליתן ביומו והלך לו והם נתאחרו מ"מ פשיטא דהוא מחל הפירות תיכף באותו יום שהי' בידם לכתוב וליתן וא"כ ממילא אין כאן חשש טירפא שלא כדין כלל:

לכן נראה לפע"ד עיקר לדינא דגט מוקדם אין להכשיר אפי' ע"י שליח חדא דהעיקר לפע"ד בפי' סוגית הש"ס דעיקר הקושיא דס"ד דאין לה פירות רק משעת נתינה לכ"ע כיון דאין ראוי לגרש בו מיד א"כ לר"ל אין תועלת בזמן כלל ואדרבא מיגרע גרע וכן לר"י נהי דמשום בת אחותו ליכא דאהני לזמן דלקמי' כמו כתב בו שבוע מ"מ יש בזה משום טריפה שלא כדין ומשני דאית להו קלא ולכ"ע יש לה משעה שנמסר לשליח דמאז יוצא הקול שנתגרשה והוא ג"כ סילק עצמו מן הפירות לגמרי משעה שהוציאו מתחת ידו כמו בנתינתו לאשה הילכך אין חשש כלל אבל בגט מוקדם דפשיטא דלכ"ע אין לה פירות מזמן הגט א"כ יש בו משום טירפא שלא כדין ופסול ובפי' זה מיושב כל מה שהקשו הפוסקים בענין זה ואין צורך לדחוק למה שכתבו התוס' בד"ה כתבי' רק בכל הני ליכא משום בת אחותו כלל כמו שבוע שנה והקושיא בש"ס כנ"ל וכן בנכתב ביום ליכא משום בת אחותו כלל כמו שביארנו לעיל באריכות בפרט דבלא"ה דעת הרבה פוסקים אפי' לפי פי' התוס' והרשב"א והרא"ש שם מ"מ דוקא בגט שבא ממדה"י דא"א בענין אחר ולא בגט מוקדם דמה צורך לעשותו מוקדם הילכך ברור דמוקדם אפי' בא ממדה"י פסול וכמו שכתבתי לעיל ס"ק ט' והשגתי על הב"ש בזה דמה צורך הי' להם במדה"י להקדימו ולא עדיף ממוקדם דכאן אף דאי אפשר בענין אחר פסול. אמנם באמר לעדים לכתוב וליתן והם איחרו כתיבתו וכתבו זמן הקודם בזה יש לצדד ע"פ מה שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם ב' סברות להכשיר בזה לכן בהא אפשר להקל בשעת הדחק ועיגון גדול עכ"פ אבל מוקדם דעלמא נראה שאין להקל כלל כמו שכתבתי:

אמנם גט שלא נמסר ביום כתיבתו בזה נראה לפע"ד ברור לדינא דאפי' בלי שליח כלל כשר ולא יכולתי לידע מה חשש פסול יש בזה ואפי' בשט"ח דפסלו מוקדם אפי' מזמן שני לא פסלוהו רק גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והעדים שכתבוהו כתבוהו בפסול לכך פסול אבל כאן דהעדים פשיטא דבהכשר כתבוהו דהם אינן צריכין לחוש שלא ימסרנו תיכף דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' כדאיתא בש"ס והשתא כיון דהם כתבוהו בהכשר ואירע אח"כ דלא נמסר בו ביום ונתברר הדבר לפנינו מאיזה צד נפסלנו הא עכשיו בוודאי לא תגבה מלקוחות שלא כדין דהא נתברר לנו ומעיקרא ג"כ נכתב בכשרות דהעדים לא הי' להם לחוש גם אין לחוש שמא יעשה פעם אחרת ולא יתברר דהא לא מקדים איניש פורענות לנפשי' א"כ מאיזה לדנחוש גם מחשש בת אחותו לא מיבעי' לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי בראיות ברורות דכהאי גוונא ליכא משום בת אחותו כלל דאהני לזמן הקודם אבל אפי' אי נימא דאיכא מ"מ פשיטא דגט זה שנתברר לנו יום נתינתו דאין בו חשש בת אחותו רק לחוש שמא יארע פעם אחרת ולא יתברר א"כ בהא אין לחוש דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' רק שיעשה אחר הזנות וא"כ לא יוכל לחפות דהא כתוב בו זמן כתיבה א"כ מאיזה צד יש לחוש לפסול גט זה והוא תמוה לפע"ד ולא מצינו גט או שטר שיצא מתחת יד העדים וסופר בהכשר ויפסל מתקנת חכמים ביד הבעל בלי שום שינוי ותוספת בו רק כמות שהוא ואם כבר נתכשר כיצד יפסל וחכמים לא פסלו רק בעת כתיבה שאם יכתב כך או יחתם כך פסול תיכף ולא כשכבר הוא כשר במה יפסל ומהאי טעמא לא הקשו בש"ס על גט שלא נמסר ביומו רק לס"ד דמקדים איניש פורענות לנפשי' בוודאי יש חשש שלא למסור גט כזה כלל ליד הבעל ומתחילה יפסל שמא לא יגרש בו תיכף וכתבו לחפות על זנות שתזנה או טריפה שלא כדין ואהא משני דאין לחוש לזה וכל שאין לחוש שוב כשר הוא אפי' אירע דלא גירש תיכף ואהא מקשה מגיטין הבאין ממדה"י דבהא יודעין שלא יומסר ביומו ואי אפשר כלל שתתגרש מיד רק לאחר זמן א"כ שפיר יש לחוש אבל בגט שלא נמסר ביומו באותו עיר מאי חשש יש כיון דכבר תרצו דלא מקדים שוב אין לחוש לגט אחר כיוצא בו שלא יתברר איחור נתינתו דהא לא מקדים וגט זה שנתברר לנו איחור נתינתו מאי חשש יש בו. גם מהך פלוגתא מאימתי מוציאין לפירות משמע להדיא דגט כזה כשר ודו"ק:

ובאמת הי' הדבר קשה מאוד בעיני להקל במה שמפורש כמעט בכל הפוסקים לפסול ועכ"פ ע"י שליח דוקא עד שחפשתי בספרי הראשונים ז"ל ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחידושי גיטין שלו לא הביא דבריו באחרונים ז"ל וז"ל והא דאמרינן לא מקדים איניש פורענות לנפשי' למימרא דלא חשו רבנן למילתא כלל ואפי' ידע נמי לא מיפסל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ ליתני מתניתין נכתב ונחתם ביום ונתן בלילה ועוד דאי הוי פסיל גיטין הבאין ממדה"י נמי לא הוי לן לאכשרינהו ואע"ג דאית להו קלא שלא ליתן דבריך לשיעורין עכ"ל. הרי להדיא כמ"ש וכן עיקר ומ"מ בוודאי לכתחילה כל שאפשר לתקן ע"י שליח או לכתוב אחר מהיות טוב וכו' אבל מוקדם אפי' בא ממדה"י אין לו תקנה כלל רק באמר לעדים לכתוב וליתן יש לצדד בשעת הדחק כנ"ל:

יא וסתם גט אמרינן שנמסר ביום שנכתב. זהו מה שנחלקו רש"י ותוס' דמדברי רש"י נראה כפי מה שהבינו התוס' ופוסקים דעתו דלר"י דסובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה צריכה לעולם להביא ראי' אימת מטי' גיטא לידה והתוס' דחו פירושו מסוגיא דפ"ק דב"מ [ובאמת ממקום שהקשו התוס' יש לדחות רק מהסוגי' שם בסופו ממה שהקשו ממצא שטרי חוב יש ראי' ברורה דלא כפירש"י וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל שהקשה כן דלא כהתוס' והרא"ש] דמוכח דאינה צריכה ראי' רק בגט שנפל ופירשו הם סוגית הש"ס דכיון דיש לו עד שעת נתינה תוכל לברר ע"י שתביא הגט לב"ד תיכף וידעו שנמסר לה היום ואין צורך לזמן:

וקשה לי על דבריהם ז"ל דהא בש"ס פריך כתב בו שבוע חודש שבת מאי וקאמר אהני לשבוע דלקמי' ולשבוע דלבתרא וע"כ דלשבוע דלבתרא היינו למ"ד משום פירי א"כ תיקשי הא עיקר התועלת בזמן כדי שתגבה משעת חתימה והשתא כיון דבלא"ה אינה יכולה לגבות רק משבוע דלבתרא א"כ מאי תועלת בזמן הא קודם שבוע תוכל לגבות הפירות שתראה גיטה לב"ד ומה צורך לזמן לשבוע דלבתרא. ודוחק מאוד לומר דיש תועלת בזמן כשלא יגרשנה כלל רק עד שבוע דלבתרא ואז תגבה הפירות דשבוע דלבתרא בזמן משא"כ בלי זמן לא תגבה גם משבוע דלבתרא עד שתראה גיטה לב"ד הא וודאי ליתא דמאיזה צד נחוש שלא יתן הגט לה רק עד אחר שבוע. תדע שהרי הקשו על רש"י ז"ל הר"ן והרמב"ן דבשמעתין מוכח דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' ולמה נחוש שנתאחר הנתינה והשתא תיקשי גם לר"ל ובלי זמן למה נחוש שלא יתן ביום כתיבתו הא לא מקדים איניש וע"כ כמו שכתבו הר"ן והרמב"ן גופייהו דהחשש הוא דפעמים שיהא גומר בלבו לגרשה רק שיראה אח"כ בנכסי אשתו קמה לקצור וענבים לבצור ושמיט ואכיל להו ואח"כ יגרשנה והיא תפסיד משעת חתימה ע"ש בר"ן ורמב"ן וא"כ ממילא לאחר שבוע מה חשש יש כיון שבשעת כתיבה גמר בלבו לגרשה מיד דלא מקדים איניש וכו'. ואי דראה מיד קמה לקצור א"כ אפי' בכותב שבוע יעשה כן ולאחר השבוע כבר הגט בידה דהא לא מקדים איניש פורענות לנפשי' והוא תמוה לפע"ד. ובלא"ה דחוק מאוד לומר דחיישינן שיכבוש הגט אצלו כל שבוע ובשביל זה נתקן זמן וע"כ צריך לומר דאף דיכולה להראות הגט לב"ד מ"מ תקנו זמן כדרך שאמרו בכל מקום אשה בושה לביא לב"ד לכך חששו לתקן לה זמן א"כ אכתי תיקשי ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דמה בכך דיש לה עד שעת נתינה מ"מ בזמן תגבה הפירות משא"כ בלי זמן אפי' משעת נתינה תפסיד דלא תבוא לב"ד להראות גיטה כנ"ל. ולפי זה דברי רש"י מוכרחין לכאורה דע"כ צריך לפרש דאין תועלת בזמן דאפ"ה תצטרך לבוא לב"ד בע"מ א"כ מה צורך לזמן.

אמנם קושית התוס' לכאורה קושיא עצומה היא מהך דפ"ק דב"מ אבל לפע"ד נראה דלק"מ ובלא"ה האיך אפשר דכוונת רש"י דצריכה ראי' לר"י לעולם א"כ מוכרח דגט מוקדם אינו רק שלא תנשא אבל אם ניסת לא תצא דהא אין בו חשש טריפה שלא כדין דצריכה ראי' רק חשש בת אחותו א"כ למה יגרע מגט שאין בו זמן ואדרבא טפי יש משום בת אחותו באין בו זמן כמ"ש לעיל ומ"מ אם ניסת לא תצא וכ"ש מוקדם וא"כ תיקשי האיך פירש"י בשעת הדחק דניסת הא גם לרבנן כשר בניסת. ודוחק לומר דניסת פי' אליבא דר"ל דלדידי' אינה צריכה ראי' א"כ בנכתב ביום גרע דיש חשש טריפה שלא כדין והלך לדרכו פי' לר"י דהא לא נחלקו ר"י ור"ל בדבר זה כלל:

אבל באמת ברור דמודה רש"י דלר"י ג"כ כל שתקנו זמן משום, בת אחותו אינה צריכה ראי' כלל דכיון דחכמים תקנו זמן שלא יוכל לחפות כל שרואין העדים שלא נמסר ביומו נותנין על לבם לזכור הזמן שנמסר שלא תוכל לחפות דהא לכך תקנו זמן משא"כ אי הזמן משום פירי אבל לזנות לא חיישינן כלל א"כ משום פירי אף אם יהא כתוב זמן באמת הצטרך ראי' כיון דיש לו עד שעת נתינה והעדים אין צריכין ליתן אל לבם מהאי טעמא גופא דמאיזה צד תוציא הפירות בלי ראי' אבל משום זנות פשיטא דבלי ראי' לא נהרוג אותה וא"כ פשיטא דהעדים נותנין אל לבם ומוציאין קול שלא נמסר ביומו הילכך ממילא כל שלא ידענו מהקול שלא נמסר ביומו דנין דמסתמא נמסר ביומו הילכך שם בב"מ דאליבא דאמת קאי דטעמא משום בת אחותו שפיר אינה צריכה ראי' רק בנפל דאיתרע אבל השתא דקאי דהזמן משום פירי א"כ אי יש לו עד שעת נתינה בוודאי היתה צריכה ראי' וא"כ אין תועלת בזמן והוצרך לומר משום בת אחותו ואז באמת אינה צריכה ראי' דוודאי קול הי' יוצא דלא נמסר ביומו כיון דיוכל לחפות כנ"ל ברור בכוונת רש"י. ולפי זה שפיר כתב רש"י לקמן דשעת הדחק ניסת דלרבנן אפי' ניסת תצא דשאני מוקדם דיש בו משום טריפה שלא כדין אפי' לר"י דאינה צריכה ראי' כלל: סעיף ו. (יב) אמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט פסול והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין אלא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום כיצד היה בירושלים כשאמר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הם בלוד כותבין הזמן מניסן ובלוד:

יב אמר לשנים. זהו לשון הרמב"ם ספ"א ולשיטתו אזיל דחתם סופר ועד כשר אבל לדידן לא משכחת האי דינא רק בשלשה והוא מדגרסינן בהמגרש הי' במזרח וכתב במערב מאן אי בעל היינו שינה שם עירו אלא סופר כדאמר להו רב לספרי משמע דכהאי גוונא הגט פסול אבל באמת זהו לר"מ אבל לרבנן רק לכתחילה אין לעשות כן דמיחזי כשיקרא וכן הרמב"ם לא זכר הי' במזרח רק שינה שם עירו בבעל בטל הגט דבהא מודי רבנן כמבואר בש"ס אבל הי' במזרח בסופר כהך דהכא דפליגי רבנן אין קפידא רק לכתחילה. ולפי זה פשוט הוא שגם הזמן שזכר הרמב"ם פה עם המקום ג"כ אינו מעכב דיעבד והיינו דכה"ג לא הוי מוקדם. וזהו הוכחת הטור דבנמסר שלא ביום כתיבתו אפי' שליח אינו צריך דהא מוכח בש"ס להדיא דנמסר שלא ביום כתיבתו עדיף ממוקדם כמו שכתבתי לעיל וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו. אמנם יש לי לדון בענין זה דבשלמא בש"ח דכותבין פלוני אמר לנו שייך לכתוב מקום שהן עומדין בעת כתיבה אבל בגט דנכתב בלשון הבעל כאילו הוא כותבו האיך יכתוב מקום שהסופר עומד בו בעת כתיבה כיון שהבעל אינו עומד שם ואי דהבעל עומד שם עכשיו א"כ האיך ס"ד לכתוב מקום הציווי כיון שעכשיו עומד כאן האיך יכתוב שעומד שם מה שעומד כאן ועמ"ש לקמן סי' קכ"ח ס"ק ה' באריכות בזה ואין כאן מקומו:

סעיף ז. (יג) גט שלא כתב בו שם היום אלא בשבת ראשונה או שניה מחודש פלוני או בחודש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החורש אפי' כתב (יד) בשבוע פלוני כשר וכן אם כתב (טו) היום גרשתיה כשר שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט:

יג גט שלא כתב בו שם היום. עב"ש ס"ק י"א שכתב דדין זה הוא מהריב"ש סימן קי"ד והוא תמוה דהוא הבין, כוונת המחבר שלא כתב היום של ימי השבוע דהיינו בשלישי בשבת וכדומה והא ליתא רק כוונת המחבר שלא כתב יום מספר החודש דהיינו י"א לחודש וכדומה רק כתב מספר השבתות כמה שבתות בחודש ובזה יש מחלוקת בין הפוסקים אי מותר לכתחילה או דלכתחילה צריך לבאר הזמן מבואר היטב ויתבאר בסמוך בזה אבל ימי השבת לכ"ע מותר לכתחילה לכתוב כך:

יד בשבוע פלוני. עב"ש ס"ק י"ב דלא דמי למוקדם נכתב ביום וכו' והוא תמוה דדוקא בכתב שבוע דאין בו משום טריפה שלא כדין רק דלא אהני על זה אמרינן דאהני לשבוע דלקמי' אבל מוקדם ונכתב ביום דיש בו משום טריפה שלא כדין מה בכך דאהני לשבוע דלקמי' ולבתרי' מ"מ תטרוף שלא כדין מלקוחות. ואם בא לפרש דבמוקדם ונכתב ביום אפי' משום בת אחותו איכא וכן מוכח באמת מפירש"י ותוס' שם א"כ לא הי' לו לחלק חילוק זה דהא בגיטין הבאין ממדה"י וכתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא נכתב בשקר ומ"מ פריך בש"ס מאי הועילו וע"כ כמו שכתבו התוס' שם לחלק בין היכי שניתן באמת ביום כתיבתו בין לא ניתן ביום כתיבתו א"כ פשיטא דמהאי טעמא גם נכתב ביום ומוקדם פסול דבהא לא אמרינן אהני לשבוע דלקמי' ולטעמו של הב"ש לא הוי מקשה מגיטין הבאין ממדה"י דלא נכתב בשקר ואהני לזמן שקודם הכתיבה:

והנה בדעת רש"י כתב הב"י דמכשיר כל הני אפי' לכתחילה והיינו ממה שפי' בד"ה כשר לכתחילה ולפעד"נ דהא ליתא דאין דרכו של רש"י לפסוק דין ומנין לו דבר זה וברור דכוונת רש"י דלא תימא כשר היינו אם ניסת לא תצא והא ליתא דהא באין בו זמן כלל כך הדין לכך פי' כשר לכתחילה דבאין בו זמן לכתחילה לא תנשא וכאן כשר להנשא לכתחילה אבל לכתוב זמן כזה לכתחילה בוודאי לא מדמבעי' להו בש"ס דיעבד משמע דלכתחילה פשיטא להו דאין כותבין כך לכן העיקר דרק דיעבד כשר. ובהכי ניחא מה שנהגו שלא ליתן גט באייר ולא סמכו בשעת הדחק על דעת רש"י דמודה דלכתחילה אין לכתוב זמן כזה וצריך לכתוב מבואר עד שנדע יום הגירושין ממש וזה ברור:

טו היום גרשתי' וכו'. בש"ס פרק גט פשוט (דקע"ב) גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אפי' לא כתב בו רק היום גרשתי' כשר ואמרינן התם דאתיא כר"א דע"מ כרתי, והנה הרשב"ם פי' שם דלר"א גט שאין בו זמן כלל ג"כ כשר ולפי זה הרמב"ם דלא ס"ל כרשב"ם בהא דהא פסק כר"א ופוסל גט שאין בו זמן א"כ למה הכשיר בהיום גרשתי' וצריך לומר דסובר הרמב"ם דס"ד דהיום הוי זמן ממש והיינו דבאמת הי' דעתו שתתגרש באותו יום שתראה גיטה א"כ ה"ה בממך אמרינן דהי' דעתו באמת להתחייב למי שיצא מת"י אפי' נפל והוא מצאו כמו הכא אף דבאמת נתגרשה קודם רוצה שיחולו הגירושין ביום שתראה גיטה לא קודם לכך הוי כיש בו זמן ועל זה משני דהא ליתא רק עיקר סמיכתו הי' על עידי מסירה דבאמת הם יודעין היום שגירש בו וכוונתו היום יום הידוע לע"מ ולכך הוי כיש בו זמן משום שאינו יכול לחפות כלל דכיון שנכתב בגט היום לא תוכל לומר שנתגרשה מקודם רק בע"מ (דאם הי' כוונתו בלי ע"מ א"כ ע"כ דלא נתכוון רק על יום שתראה גיטה] הילכך ממילא לא דמי לממך דאין לנו להשגיח רק על ממך בלבד וזה לא אמרינן דבאמת התחייב לכל מי שיוציאנו וכן גבי גט לא אמרינן דבאמת נתכוון שתתגרש רק מהיום שתראנו דהא בע"מ תתגרש קודם רק הכוונה היום הידוע לע"מ וכל שתביא ע"מ שנתגרשה באותו יום מגורשת. והב"י כתב דטעמו של הרמב"ם דסובר כס"ד דש"ס לא כמסקנא ולא נהירא כלל דוודאי מודה הרמב"ם דבע"מ מתגרשת למפרע רק כל שלא הביאה ע"מ אנו דנין כפי משמעותו של גט והאיך תציל עצמה בגט שכתוב בו היום שתתגרש למפרע וכל קודם היום הוי כאין לה גט כלל ובחזקת אשת איש שלא כוון שתתגרש למפרע רק בע"מ דכך הכוונה היום הידוע לע"מ וא"כ צריכה להביאם:

והנה הב"ש הביא בשם הש"ג דדוקא כשנתברר ע"י ע"מ דהיום זמנו ומשמע שם מדברי הש"ג דאם הוציאה גיטה אח"כ אף שהביאה ע"מ דאתמול נתגרשה לא מהני דהוי כאין בו זמן ולא הוי היום גרשתי' זמן רק כשהגט יוצא מת"י באמת באותו יום בע"מ. והנה הב"ש הקשה עליו דלפי דבריו האיך מדמה גט לשט"ח כיון שצריך בירור דהיום נתגרשה ה"ה התם צריך בירור דהוא המלוה ע"כ והוא תמוה ואדרבא מהך סוגיא הוא שהכריחו לש"ג לומר כן דוודאי אי אפשר לפרש כפי' רשב"ם הנ"ל דהא קיי"ל אפי' לר"א גט שאין בו זמן פסול לזה פי' הש"ג דמעיקרא וודאי הוי ס"ד דבאמת היום הוי זמן דהגירושין חלין בזמן שתראה גיטה וע"ז משני דהא מני ר"א הוא ול"מ היום גרשתי' רק בע"מ דהיום נתגרשה ואי לא כתב היום הוי גט שאין בו זמן ואם כתב בו היום הוי כיש בו זמן כיון דע"מ מעידין דהיום נתגרשה ובגט כתוב היום ובלי ע"מ באמת לא תוכל להתגרש והוי גט פסול א"כ ממילא לא שייך שמא יחפה ואהני דלכתחילה לא תנשא ובע"מ וודאי לא יוכל לחפות וליכא חשש כלל ומ"מ מדברי הפוסקים וודאי נראה דלא בעינן ע"מ רק דס"ל דאם תרצה לחפות אז תצטרך ע"מ וממילא אין כאן חשש כנ"ל. ובאמת נראין יותר דברי הש"ג דהיום לא מהני כלל בלי ע"מ ועכ"פ אין מזה קושיא על הש"ג ועמ"ש לעיל ס"ק ב' בזה:

סעיף ח. (טז) כתב בו זמן וחתך ממנו הזמן ואח"כ נתנו לה כשר ויש פוסלים:

טז כתב בו זמן וחתך וכו' ויש פוסלין. זהו מה שפירש"י בש"ס אהני דלכתחילה לא תנשא ולא כתבי לי' סופרי הדיינים ולא חתמי עלי' סהדי ולפי זה ממילא מה שהקשו גזי' לזמן אין הכוונה דבזה תצא לכתחילה רק דבזה לא יועיל מה שלא יכתבו סופרי הדיינים דהם יכתבו זמן והוא יחתכנו ויתן לה אבל הרמב"ם מפרש כפשוטו דאהני דלכתחילה לא תנשא ופריך גזי' לזמן דבהא יכולה להנשא ומשני לרמאי לא חיישינן. ויש לי ראי' לדברי הרמב"ם דלפירש"י תיקשי הא שם במשנה אמרו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אם ניסת לא תצא א"כ מה בכך דלא יכתבו סופרי הדיינים ימסור לה גט כזה ויחפה עלי' וע"כ משום דהא נמי לכתחילה לא תנשא שוב ליכא חשש חיפוי וא"כ ע"כ דהקושיא גזי' לזמן דאז תנשא לכתחילה. גם לפי מה שכתבו התוס' ריש גיטין דכל דפסלו רבנן בגט מדינא מפסדת האשה הפירות א"כ תיקשי מאי מקשה מאי הועילו דהא וודאי משמע דהקושיא בין לר"י בין לר"ל דאל"כ הוי לי' לומר הניחא לר"ל לר"י מא"ל והשתא לר"ל מאי קושיא כיון דרבנן פסלו הגט כדין מפסדת הפירות משא"כ אי הגט כשר תפסיד שלא כדין דמהאי טעמא כתבו התוס' שם דפסלו כתב בכתב ידו דאם לא נפסלנו תפסיד שלא כדין משא"כ השתא שהוא פסול. וצריך לומר דבאמת כך הכוונה אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון שכן בדין אין לה פירות אף דאם ניסת כשר כיון דלכתחילה פסול אין לה פירות משא"כ אי הי' כשר לכתחילה היתה מפסדת שלא כדין ולפי זה ממילא גם לר"י כך הכוונה כיון דלכתחילה לא תנשא לא חיישינן שיחפה עלי' בגט פסול לפנינו:

ועוד נראה דסובר הרמב"ם באמת כדעת הטור סי' זה דכיון דתקנו רבנן דגט כזה פסול הוא א"כ אף אם ניסת לא תצא היינו דהא מ"מ אנו רואין שגירשה ומגורשת מעכשיו אבל לחפות שתהא מגורשת למפרע לא יועיל כיון שאין בו זמן דרק אם כשר הוא אמרינן דהרי גרושה לפנינו כמו שכתבו התוס' שם אבל לא כשהוא גט פסול לא שייך לומר דאהני גט זה שתתגרש למפרע בלי זמן והשתא הכוונה אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון שגט פסול הוא לא יוכל לחפות רק שתהא מגורשת מכאן ולהבא אם ניסת ולא שתהא בחזקת מגורשת למפרע בגט פסול זה שאין בו זמן וזה ברור:

אמנם רש"י לטעמו אזיל דפי' טעמא דכתב בכתב ידו משום גזירה דכתב סופר א"כ ממילא לק"מ מכל הנ"ל ואין צורך למה שכתבו התוס' ריש גיטין בד"ה כתב. ונראה שסובר דאפי' למ"ד משום בת אחותו לא שייך בזה דכיון דכתב ידו הוא לא יוכל לחפות ואף דהודאתו כק' עדים מ"מ פשיטא אם יאמר בעל פה שגירשה לא יאומן רק מכאן ולהבא ומה נפקא מינה כתב ידו או מאמרו ודבריו נראין כמעט מוכרחין דאל"כ היינו אין בו זמן ותרתי למה לי תדע דלא חשיב מוקדם וע"כ דהיינו הך א"כ כ"ש כתב בכתב ידו ולפי זה שפיר פי' כאן דלא ירצו לכתוב גט כזה. ומ"מ לדינא העיקר כהרמב"ם דאיזה חשש יש בחתך הזמן ונתן לה דהא שמא יחפה בגט זה וודאי לא שייך כיון שכבר נתן לה במה נפשך אם יוכל לחפות אף עכשיו יחפה ואי משום גט אחר כדי שלא יעשה כן הא לרמאי לא חיישינן וכמו שכתבתי לעיל בגט שניתן לאחר כתיבתו דמכשרי הרמב"ם ורמב"ן והיינו משום דאין חשש עכשיו כלל ולגט אחר לא חיישינן דלא מקדים וה"ה בחתך לא חיישינן. ולפי זה יש לומר דגם רש"י מודה לפי המסקנא דלרמאי לא חיישינן א"כ כמו דמשני על כתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' ואם אירע דניתן אחר יום הכתיבה כשר א"כ ה"ה חתך ממנו הזמן כיון דלא חשו רבנן להכי ממילא אם עשה כן ונתנו לה כשר כמ"ש וזה ברור לפע"ד וצ"ע דרוב הפוסקים חולקין:

והנה התוס' שם הקשו על רש"י שפי' ביבמות גבי מחקה לזמן שאם תמחוק הזמן תיהרג והכא משמע בהדיא דגזי' לזמן לא תיהרג רק רבנן לא חשו להכי ולפעד"נ דלק"מ אדרבא תיקשי למה קאמר הכא גזי' לזמן ולא שתמחוק הזמן או ימחוק הוא וכמעט על זה ליכא לשנויי כלל לרמאי לא. חיישינן דנהי דהוא לא יעשה רמאות שיתן לה גט בחתך הזמן אבל האשה, עצמה תמחיק הזמן ותציל עצמה וברור דלמחיקה דיש ריעותא בגוף הדבר שבאה להציל עצמה אנו רואין הזמן מחוק וכמו כן שתחתיך הזמן יראה דע"מ ידעו דעכ"פ הי' גט בזמן א"כ הרי נתברר דחתכה ויש ריעותא בגוף ההצלה ואינה, נאמנת אבל עכשיו כשהוא יחתוך הזמן הכוונה שיתן לה בלי זמן כלל וכיון שכך ניתן אין ריעותא בגופו כלל בפרט שיאמר שלא הי' בו זמן כלל וכן ע"מ ידעו דבאמת לא הי' זמן] דדוקא בגזי' לזמן דיאמר דלא הי' בו זמן כלל תוכל להציל עצמה ולא כשיהא מקום הזמן מחוק דממקום שבאת יש ריעותא. תדע שהרי גט, שיש בו בגופו פסול רק בע"מ א"כ האיך תוכל להציל עצמה בגט שיש בו מחק בזמן שתאמר שנתגרשה משא"כ כאן שתאמר שלא הי' בו זמן כלל:

סעיף ט. (יז) גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו ואפי' נתנו לה מיד אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בו (יח) ויש פוסלין גט מאוחר: (יז) גט שזמנו מאוחר. דעת התוס' שאינו גט רק עד זמן הכתוב בגט וכן מסקנת הרא"ש להחמיר ולא להקל ודעת הראב"ד דכשר לגרש בו מיד והקשו עליו האיש בו משום בת אחותו וכן בכל גיטין מאי הועילו בתקנתן יתן לה גט מאוחר או שתאמר מאוחר הוא ומקודם נתגרשתי אבל באמת המעיין בלשון הראב"ד בהשגתו יראה דלק"מ דוודאי מודה הראב"ד דסתם גט מאוחר הבא לפנינו אין אנו דנין אותה למגורשת רק מעת הזמן הכתוב בגט דכיון דמאוחר הוא מסתמא אז נתגרשה אף שנתנו לה קודם וכמו דבלי גט אינה יכולה לומר נתגרשתי למפרע רק דאם ידוע באמת על פי עדים שנתנו לה סתם, או שאמר בפי' הרי את מגורשת אז סובר הראב"ד דיכול לגרש בגט מאוחר שתהא מגורשת מיד הילכך ממילא ליכא משום בת אחותו דפשיטא כל דלא ידענו כיצד היו הגירושין אמרינן דאז גירשה אף שנתנו לה קודם דהא הזמן מאוחר לפנינו ומאיזה צד נימא דמקודם גירשה ומהאי טעמא כתב הראב"ד דאפי' ידוע שנתן סתם ומגורשת מיד יש לו פירות עד הכתוב דאל"כ לאיזה צורך איחרוהו ואם תאמר דאין לו פירות היינו מוכרחין לומר דלא גירשה כלל עכשיו ואם אמרינן דהואיל ואמר סתם מגורשת א"כ האיחור לפירות הוי ואם אינה רוצה בזה ממילא אינה מגורשת כלל דהא בהכרח לאיזה ענין הי' האיחור או שלא תתגרש או שתפסיד הפירות ונסתלקה קושית הרא"ש ג"כ וכן מבואר בראב"ד דכתב דהוי כאילו התנה והיינו דאל"כ לא תתגרש כלל רק עד הזמן ההוא ולכך אמר סתם דאם תפסיד הפירות רצונו שתתגרש מיד וזה ברור ועיין בסמוך:

יח) ויש פוסלין גט מאוחר. זהו מדברי הרמב"ם וכתב הכ"מ דהטעם דסובר דמגורשת מיד וחייש שמא יחפה והקשה הב"ש מ"ש מחתך הזמן ולא ידענא מאי קשיא לי' דשאני תתך הזמן דליכא למיחוש למידי כיון דלרמאי לא חיישינן משא"כ מאוחר אי מכשרת לי' יוכל לחפות לעשות מאוחר והנה העיקר הראי' דמאוחר כשר הוא מפרק גט פשוט מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט וא"כ תיקשי הא יהא מאוחר עיין בתוס' ור"ן. ובאמת הוא תמוה לפע"ד דוודאי י"ל דבאמת מאוחר פסול משום בת אחותו והתם הא באמת אינו מאוחר כלל דהא כדין נכתב רק שיש לחוש שהוא יעשנו פשוט א"כ מה בכך במה נפשך אם ימתין עד הזמן הרי באמת לא תתגרש רק עד הזמן ואינו מאוחר כלל רק אז נתגרשה, והאיך יחפה עלי' ואם יפתחנו תכף ויתן לה דהשתא בע"כ מאוחר הוא א"כ באמת יפסל והרי גט פסול הוא ואם יאמר האמת שהי' מקושר ופתחו א"כ לא יוכל לחפות במה נפשך אי הי' מקושר ידעינן אימת נתגרשה ואי הי' פשוט הרי מאוחר הוא ופסול ושם אמרינן דמקושר שנכתב כדינו רק עדיו מתוכו כשר דיכול לפתחו ולומר האמת דהי' מקושר ופתתו או יפתחנו לפני עדים דראו דאינו מגרש בגט מאוחר רק בגט שנכתב כדינו וזה ברור. וכן צריך לומר בתוס' דהקשו על ר"ל מדקאמר משום פירי ולא לר"י דמעיקרא מבואר דלהך טעמא דבת אחותו אין כאן קושיא מהתם כלל ודו"ק. אמנם אפי' למ"ד משום פירי נראה דלק"מ דמאי חשש אם ימסרנו לה כמות שהוא מקושר פשיטא דאין חשש דהיא תגבה הפירות כדין שלא תפתח כלל ועוד דאפי' תפתח ותראהו לב"ד הרי ידוע אימת נקגרשה ואף אם נחוש שהוא יפתחנו וימסרנו לה ויאכל הפירות עד זמן השני הא ליתא דהא היא תוציא הפירות מיד ממנו ואם יאמר מאוחר הוא הרי נפסל באמת וע"כ שיאמר באמת דמקושר הי' או ימסרנו לה מקושר א"כ מאי חשש יש באופן שלא ירדתי כלל לסוף דעת התוס' והראב"ד והר"ן בזה וכ"ש למ"ד משום בת אחותו ודוק היטב:

סעיף י (יט) אם דילג הסופר לבריאת עולם כשר:

סעיף אי אם דילג האלפים והמאות רק שכתב בכך וכך לפרט כשר ואפי' אם דילג גם בריאת עולם:

סעיף יב. אם דילג חמשה ולא כתב אלא אלפים כשר:

סעיף יג. אם כתב הכלל והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג וג' מאות פסול ואם נשאת לא תצא ויש מי שאומר שמצריכין לה גט כשר מבעלה הראשון ותשב תחת השני:

יט אם דילג וכו' עד ודילג הפרט האמצעי. כל אילו הסעיפים מבוארין אצלי בספרי ת"י בח"ה סי' מ"ג ע"ש ושם ביארתי כי, דברי מהרא"י נכונים בדין זה דלא כהש"ך גם הראי' שהביא מהרא"י מדברי הרא"ש פ"ק דע"ז והש"ך השיג עליו שם וכבר כתבתי שם ליישב דבריו. גם בלא"ה האיך אפשר לומר דכוונת הרא"ש שם מחשש מנין אחר דא"כ מאי ראי' מייתי מהך דשביק אלפא קמא הא אדרבא בש"ס אמרינן דיש לחוש למנין אחר אף דבאותו מנין אחר נחסר אלף כ"ש כאן דיש לחוש למנין אחר מה שעכשיו נחסר ולאותו מנין האחר לא יחסר וע"כ דהרא"ש לאו מכח מנין אחר היתה כוונתו רק שחקר אם זה הוא פסול מה שנחסרו האלפים ועל זה כתב דמוכח דכשר בש"ס שכן דרך לשבוק אלפא קמא ואי הי' פסול לא הי' מקום לחוש למנין אחר כיון שבאותו מנין פסול וע"כ דהשטר כשר בחסרון כזה שדרכו לדלגו וכן ביאר שם הרא"ש דכשר והיינו דס"ד דפסול בשביל חסרון זה. והשתא שפיר דייק מהרא"י טעמא דדרך לדלגו משא"כ לדלג פרט האמצעי דאין דרכו לדלגו לא מכשרינן לי' משום דוודאי לא הי' לפני כמה אלפים דבש"ס שם ליכא האי טעמא להכשיר:

תוכן העניינים

תפארת יעקב אבן העזר גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה