יד. חק חקק הקדוש ברוך הוא אי אפשר לקבל כלום ללא תפלה
הִנֵּה זֶה יְסוֹד בַּבְּרִיאָה שֶׁאֵין נוֹתְנִין שׁוּם דָּבָר לְלֹא תְפִלָּה (רַבֵּנוּ יְרוּחָם מִמִּיר)
כָּתַב רַבֵּנוּ יְרוּחָם הַלֵּוִי זצ"ל בַּסֵּפֶר "דַּעַת תּוֹרָה", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הִנֵּה זֶה יְסוֹד בַּבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין נוֹתְנִים שוּם דָּבָר בְּלֹא תְּפִלָּה וְכוּ'. הִנֵּה לָנוּ, שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִים לֹא הִשִּׂיגוּ שׁוּם דָּבָר בְּלֹא תְּפִלָּה. בְּאַבְרָהָם - (בְּרֵאשִׁית טו, ב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי", (בְּרֵאשִׁית יא, ל) "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד", וְלֹא נָתַן לָהּ אֶלָּא בִּתְפִלָּה. וְכֵן בְּיִצְחָק וְרִבְקָה - (בְּרֵאשִׁית כה, כא) "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" - הִרְבָּה וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּה. וְכֵן בְּלֵאָה וְרָחֵל - (בְּרֵאשִׁית כט, לא) "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה", עַד שֶׁאָמְרָה לְיַעֲקֹב (שָׁם ל, א): "הָבָה לִי בָנִים וְגוֹ'", וְכֵן אָמְרָה לְהַלָּן (שָׁם, ו): "וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי", וּבְלֹא תְּפִלָּה לֹא הָיוּ מַשִּׂיגוֹת כְּלוּם. וְכֵן בְּיַעֲקֹב מָצִינוּ אֶצְלוֹ כַּמָּה פְּעָמִים תְּפִלּוֹתָיו לַה'; בְּצָרַת עֵשָׂו, בְּצָרַת שְׁכֶם, וּבְצָרַת יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. וַהֲכִי לֹא הָיָה לָהֶם לָאָבוֹת וְלָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשִׁים דַּי זְכוּתִים בַּמֶּה שֶׁיִּוָּשְׁעוּ?! וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בָּא אֲלֵיהֶם כְּלוּם בְּלֹא תְּפִלָּה. וּמַה לָּנוּ יוֹתֵר מִזֶּה, הֲלֹא כָּל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, אֲשֶׁר כְּבָר הֻבְטְחוּ עָלֶיהָ, וְנִשְׁבַּע ה' עַל זֶה לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, אַף עַל פִּי כֵן הִנֵּה נֶאֱמַר (שְׁמוֹת ב, כד): "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם", וּבְלֹא תְּפִלָּה לֹא הָיוּ נִגְאָלִים. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְכֵן בַּמְרַגְּלִים, וְכֵן בְּקֹרַח, - הַכֹּל לֹא נוֹשְׁעוּ אֶלָּא דַּוְקָא עַל יְדֵי תְּפִלָּה.
לְהִשְׁתּוֹמֵם נוֹרָא! אֵיךְ שֶׁכֵּן הֻחְקְקָה כָּל הַבְּרִיאָה מֵעִקַר יְצִירָתָהּ, שֶׁהַכֹּל עַל פֶּתַח הַקַּרְקַע יַעֲמֹד, וְלֹא יִצְמַח וְלֹא יִנָּתֵן כְּלוּם, לֹא הֶשֵּׂג שֶׁל גַּשְׁמִיּוּת וְלֹא הֶשֵּׂג שֶׁל רוּחָנִיּוּת, עַד יָבוֹא הָאָדָם, וְהוּא מִפֶּתַח הַקַּרְקַע יִקָּחֵם. וּבַמֶּה הוּא לוֹקְחָם? - הֲלֹא הוּא בִּתְפִלָּה. וּמַה שֶׁמָּצִינוּ כָּל הַנִּבְרָא בָּעוֹלָם וְהִנָּם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, הִנֵּה הֵם רַק הַתְחָלַת הַדְּבָרִים וּמֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַמִּצְטָרְכִים לָאָדָם, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵיהֶם יַכִּיר שֶׁעָלָיו לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְאַחֲרֵי תְּפִלּוֹתָיו, אָז יִנָּתְנוּ לוֹ בֶּאֱמֶת, וּבִלְעֲדֵיהֶן לֹא יִנָּתְנוּ לוֹ וְלֹא יַגִּיעוּ לוֹ כְּלוּם, כִּי כֵן יְסוֹד מוּסָד הוּא, שֶׁאֵין נוֹתְנִים שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא עַל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לִקַּח אוֹתָם, וּבַמֶּה? - בִּתְפִלָּה!
וְזֶהוּ בֵּאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְכָאן וְכוּ', וְזֶהוּ - (בְּרֵאשִׁית כח, יא) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם". וְאִם תֹּאמַר, וּכְשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם - אִיהוּ לָא יָהִיב לִבֵּיה? [הוּא לֹא נָתַן לִבּוֹ] לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אָזַל וְכוּ', כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יָהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהְדָּר [נָתַן דַּעְתּוֹ לַחְזֹר] וְחָזַר עַד בֵּית אֵל, וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. הִנֵּה אָמְרוּ: אִיהוּ לָא יָהִיב לִבֵּיהּ וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ?! וּמַדּוּעַ לֹא? וַדַּאי כִּי הָיָה רָאוּי וְזַכַּאי לְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁהִשִּׂיג שָׁם גַּם בִּלְעֲדֵי תְּפִלָּתוֹ - בִּזְכֻיּוֹתָיו לֹא חָסְרוּ לוֹ כְּלוּם, וּמַדּוּעַ לֹא עִכְּבוּהוּ בֶּאֱמֶת מִן הַשָּׁמַיִם? אֶלָּא הוּא הָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכֵּן הִיא הַמִּדָּה - שֶׁאֵין נוֹתְנִים שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא הָאָדָם בְּעַצְמוֹ עָלָיו לִקַּח אוֹתָם, וְלוּלֵא יָהִיב דַּעְתֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל, לֹא הָיָה מַשִּׂיג אָמְנָם כְּלוּם.