אדם לעמל יולד
כתוב בספר איוב (ה׳-ז׳) "אדם לעמל יולד" ובאמת עמל הוא כל ימי חייו, אבל למה יעמול? כשיש לאדם שאיפות להגיע למשהו בחיים הוא מוכן לעבוד קשה בשביל זה, וישקיע זמן, כסף וכוחות. וכשהשיג את שאיפותיו בחיים, למשל למד שנים בשביל להיות רופא או מהנדס, או יצא למסחר והתעשר וכו׳ - האם בזה השיג את תכלית חייו, בשביל זה הוא נברא?
הלא בסוף אחרי שאדם עמל כל חייו, בסוף הדרך הוא מת, החיים כאן נגמרים.
וה-כ-ל נשאר כאן, הכסף והבנקים והבניינים והכבוד והמעמד. נשאר רק ניירות ותמונות למזכרת.
אם כך אחי היקר, אהובי, מוכרח שיש משהו נצחי מעבר לעולם הזה.
ואם אמר איוב - שאדם לעמל יולד, השאלה היא רק איפה להשקיע את הכוחות ואת האנרגיה, שלא יעמול על דבר שהוא זמני.
אמנם זה נכון וחשוב שצריך להשקיע כוחות בפרנסה, בלימודים, אך כל זה רק צריך להיות לעזר ולסיוע לקיים את התכלית שבשבילה נבראתי.
נחזור לרמח"ל. אומר הצדיק "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".
והרי ההגיון מחייב כל אדם בר דעת לעשות כל דבר בחיים לצורך תכלית מסוימת, שלא יתכן שיפעל ויעשה דברים ללא תכלית וללא מטרה. אם כן אפשר לחיות בלי תכלית בלי מטרה שבשבילה הוא חי?
ואם כל המטרה, זה השאיפות בעולם הזה הרי בסוף אדם הולך לקבר ומשאיר פה הכל.
לא חבל לעמול כל החיים על הבל וריק, ובסוף להאכל על ידי תולעים?!..
אם כן עכשיו אנחנו מבינים שמוכרח שיש משהו נצחי מעבר לעולם הזה.
לא יתכן שאדם בא לבזבז 70 שנה ואם בגבורות 80 שנה של עמל וניסיון חיים ושמחות והצלחות וכשלונות ולא עלינו עגמת נפש וכר וכו׳...ובסוף למות!
אז מה עשינו?!
"והנה מה שהורונו חז"ל (זהר ח"א מז׳ ע"א) הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה׳ ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא.
ומקום העידון הזה באמת, הוא העולם הבא, כי הוא נברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה.
אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם.
והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד׳, ט"ז) 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'.
והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצות אשר ציונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה.
על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו שם, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב.) 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם'. ע"כ דברי הרמח"ל.
מה שאומר לנו כאן הרמח"ל הוא שבעולם הזה, גם על המעשים הטובים לא תמיד מקבלים שכר, ואין אדם שיוצא פטור מצער ויסורים אפילו מעט.
לא כך הוא העולם הבא שכולו טוב.
"וכשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך ע"ה אומר (תהלים ע"ג, כ"ח) 'ואני קרבת אלקים לי טוב', ואומר )שם כ"ז, ד) 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' כי רק זהו הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם, לשיזכה האדם לטובה הזאת ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו, שישתדל לידבק בו יתברך בכח המעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצוות" (מסילת ישרים פרק א).