אור ברסלב
תכלית החיים קרוסלת החיים

תכלית החיים

קרוסלת החיים

תכלית החיים

האם עצרנו פעם את מרוץ החיים בכדי לבדוק אם אנו רצים בכוון הנכון?

האם החיים מסתכמים באכילה, שינה, עבודה ובילוים? מה בכלל אנו יודעים על עצמנו ועל התכלית שלנו בחיים?

אומר רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל): "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (מסילת ישרים פרק א').

מדוע נקט הרמח"ל בלשון "יסוד" כבונה בניין ולשון "שורש" כנוטע עץ?

מסביר הגאון הצדיק הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 77):

כשאדם בונה בניין, ככל שהבנין גבוה יותר - היסוד צריך להיות עמוק, רחב וחזק יותר. וכשמתרומם הבנין צריך להתרומם ישר, שאם יטה מעט מישרותו, כמה שיגבה יותר כך יטה יותר, עד שלא יוכל לעמוד כלל ואז ישבר הבנין ויפול.

אם זה בבנין גשמי, כל שכן בבנין רוחני של החיים שלנו, שהם הדבר הכי יקר לנו, החיים הנצחיים, שלא נגמרים בעולם הזה, שהם יותר מבנין שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, לא כל שכן שצריכים לחקור ולבנות יסוד עמוק רחב וחזק.

ועוד אע"פ שיש יסוד, אם נתרומם ונטה מעט מהישרות והאמת אפילו במעט, בגובה - יפול הבנין של היראת שמים והצדק וכל העמל של הבניה יהיה לשוא.

אם כן, מהו היסוד אשר נכין לבנין הכביר הזה? נחזור לכך בהמשך.

וכן לכל עץ פורח יש שורש- ושתי סיבות לדבר:

א. שמהשורש יונק העץ וגדל.

ב. ששרשי העץ, המסתעפים עמוק באדמה, ישמרוהו שלא יפול משום רוח ורעש.

וכל שכן ברוחניות, שצריך האדם לשורש, אשר ממנו ישאב ויפרח ויגדל, ויתן כח לעמוד בפגעי הזמן, נגד כל רוח וסערות החיים העוברים על האדם וסובבים אותו מכל צד. אלה השרשים של אדם, שמגינים עליו ושומרים עליו שלא יפול על הפנים, כמו אותו עץ שמתו שרשיו וכל רוח קלה מפילה אותו על פניו.

הלא ראשית עבודת האדם, שיבנה בעצמו את היסוד החזק ויטע בלבו את השורש הבריא לתכלית שבשבילה הוא חי! כדי שלא יתבזבזו החיים על הבל וריק ונמצא שהפסיד האדם את כל עולמו בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.

ולכן צועק הרמח"ל: "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".

תוכן העניינים

תכלית החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה