תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש שמות · פרשת שמות
בגיטין דף וי"ו ע"ב. שלח לי ר' אביתר לרב חסדא. גיטין הבאי' משם לכאן אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם דבקיאין לשמה ושכיחין שיירות דמצויין לקיימו. כיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי משכח שכיחי. אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא. ועוד הא איהו דשלח לי' לרב יהודא בני אדם העולין מכאן להתם. הן קיימי בעצמם ויתנו את הילד בזונה. ואת הילדה מכרו ביין וישתו. וכתב בלא שירטוט. ואמר רבי יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין. במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין. א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו גברא רבא הוא. בשלמא מילת' דתלי בסברא לחיי. הא גמרא היא גמרא לא שמיע לי'. ועוד הא מרי אסכים על ידו. דכתיב ותזנה עליו פלגשו. ר' אביתר אמר זבוב מצא לה. ר' יונתן אמר נימא מצא לה. אשחתי' ר' אביתר לאליהו. א"ל מאי קעביד הקב"ה א"ל עסיק בפלגש וגבעה. מאי קאמר אביתר בני אומר זבוב וכו':
וקשה טובא כמה פעמים בש"ס דאמרינן שמועה על שמם. ולא מקשה מהיכי תיתי לומר דלאו בר סמכא הוא. וע"ק כיון דכתב בלא שירטוט ליכא למיסמך עלי' בההיא דינא דגיטין הבאים. וע"ק למה לא אמר סתם שכתב בלא שירטוט. ועו"ק דקאמר אטו הא דלא ידע דר' יצחק ושבקי' לבריי'. ועוד כיון דהסכי' הקב"ה על ידו. צדיק הא דגיטין הבאים אין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ. וכבר תרצתי כל הני קושי' על נכון. ועתה אבחר יותר:
בתחלה נתרץ מה שהקשה מהרש"א בתוס' בריש מכילתין אף המביא מרקם והא דתנן בנדה כל הכתמים הבאים מרקם טהורין. ותוס' בנדה דף נ"ו מתרץ שם דתרי רקם וחגר הוו. והכא הוכיח תוס' באריכות דתרי רקם הוי ושבקי לתך תי' עיין במהרש"א שמיישב. וקשה טובא א"כ מאי תרצו תוס' שם:
ונראה דהכא לא מספיק תי' זה. דא"כ קשה אמאי לא תני המביא גט מח"ל וליכא למימר משום דה"א אפילו רקם וחגר א"כ מאי פליג ר"ג. וע"כ צ"ל דה"א דת"ק מצריך רקם וחגר ברקם מזרחית. ור"ג מוסיף אפילו רקם של פלשתים ולפ"ז צ"ל דר"ג בכל רקם דרים יהודים וא"כ ודאי קשה מההוא דנדה. אבל התם משני תוס' לשיטת רש"י דמתרץ לבר מבבל ולהכי קתני ממדינת הים לאפוקי בבל שאינו רחוק מא"י וכמו שכתב הר"ן בפי' רש"י בריש מכילתין כל ח"ל קרוי מדינות הים לבר מבבל ודו"ק:
ועתה אבאר הפלפול בין רב יוסף ובין אביי. דרב יוסף הוי קשה לי' הא דמותיב ר' ירמיה לרב דקאמר בדף וי"ו בבל כא"י לגיטין מהא דתני במתני' ומעכו לצפון והא בבל לצפונה של א"י קיימי. ולא ניחא לי בשינויי דרב ירמי' לבר מבבל. וע"כ צ"ל דרב איירי במדינה למדינה בבבל. אבל מבבל לא"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ. וא"כ לר' אביתר וודאי קשה ממתני' לכך קאמר רב יוסף מי יימר דר' אביתר בר סמכא הוא. אך איכא למימר דר' אביתר בר סמכא הוא וס"ל לתי' לבר מבבל. וע"כ צ"ל הך שינוייא דאלת"ה קשה אמאי לא תני במתני' המביא גט מח"ל. וצ"ל לבר מבבל כמו שפי' הר"ן. אך רב יוסף משני כמו שכתבו תוס' דאי תני מח"ל ה"א אפילו רקם. וכ"ת מאי פליג ר"ג. וי"ל דפליג אפילו ברקם פלשתים הוי א"י. אבל ר' אביתר לא ניחא לי' דס"ל ארץ פלשתים לאו א"י דאדרבא כמ"ש המפרשי' המה האבות הוי יושבים בארץ לא להם להשלים הגלות של ארבע מאות שנה שהתחיל מלידת יצחק כמ"ש תוס' בשבת דיי. וכן מוכח במד' דדריש קני קניזי קדמוני המה עמון ומואב ופלשתי'. הובא בברכות שמואל פ' בשלח. א"כ ארץ פלשתים לא הוי בכלל א"י בזמנם כי אם לעתיד. א"כ לפ"ז צדקו דברי ר' אביתר:
ע"ז מייתי רב יוסף ועוד הא איהו דשלח בני אדם העולין מכאן להתם כו' ומדכתב בלא שירטוט ש"מ דס"ל דארץ פלשתים מא"י. א"כ מזה נתחזק קושי' ראשונה מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא דקשה עלי' ממתניתן והוא פליג ארב:
ובתחלה אבאר למה צריך להביא איזה פסוק שכתב בלא שירטוט. ונראה לתרץ ע"פ מה שמצאת ראיתי במס' עירובין דף כ"ו קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. א"ר חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות במי אתה מוצאן ר' אבא אמר במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב כי הא דרב מתנא כי הוי אזיל לבית המדרש א"ל דביתהו לא בעי ינוקא רפתא. א"ל מי שלימין קורמי באגמא. והנה וודאי קשה על ר' אביתר לפי מה שכתבו תוס' ויתנו את הילד בזונה לשון מזון לפי שהן משתהין בא"י היו בניהם ובנותיהם משועבדי' בשביל מזונות. ולפי הך דרשה דעירובין משמע אדרבה התורה אינו מתקיים אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב.
שוב ראיתי מדר' ילקוט פי' אחר דאין הקרא קאי על לומדי תורה אלא קאי אספר תורה. וז"ל קווצותיו תלתלי' זהו הסרנול. ופי' הערוך זהו השירטוט של תורה. שחורות כעורב אלו קוצי אותיות. והשתא מבואר יפה דקאמר רב יוסף לאו בר סמכא שדבריו סותרים זה את זה. דהא כתיב ויתנו את הילד בזונה. וצ"ל דס"ל קווצותיו תלתלי' קאי אס"ת וצריך לשרטט ולמה כתב בלא שירטוט:
אך יש עוד פירש אחר על קווצותיו תלתלים דאמרינן במס' חולין אמר ריש לקיש יש הרבה מקראות שראוים לשרוף (בעיני המינים) והם הם גופי תורה. והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם מאי נפקא מיני' ממה דאשבעי אבימלך לאברהם דכתיב. ועתה השבעה לי באלקי' הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי. אמר הקב"ה. ליתו כפתורים וליפקו מעוים דאינהו פלשתים וליתו ישראל וליפקו מכפתורים נמצא לפ"ז פי' הקרא קווצותיו הרבה מקראות שנר' בעיני הרשעים כקוצים והמה תילי תילין של תורה. נמצא לפ"ז יש לר' אביתר תי' שכתב בלי שרטוט. דדריש קווצותיו תלתלי' ע"פ דרשות ר"ל. א"כ ש"מ דפלשתים מא"י. א"כ קו' דר' ירמי' קאי ולאו בר סמכא דממה נפשך לא עביד שפיר והכל כדאמרן:
ומ"ש אביי אטו מאן דלא ידע דר' יצחק לאו גברא רבה הוא. ולא חתר לתרץ הבריי'. נראה במאי קמפלגי ר"י וברייתא דר"י הי' לו גמרא בלי טעם. וברייתא למד מקרא קווצותיו תלתלים זהו הסרגול. בטור סי' קפ"א דפאות הראש הם ד' שערות. וזה שאמר קווצותיו שיעור קצותיו שהם ד' כך ד' תיבות המה תלתלים שצריך סרגול. ובירושלמי איכא פלוגתא אם כותב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח אם מותר בלא שירטוט. ואמינא דמטי' הך פלוגתא בהדין פלוגתא דר"י ובריי' דלר"י מעולם אסור דהלכתא בלא טעמי הוא ולא מפליג. אבל לתנא דברייתא דיליף מקרא. משמע דווקא קוצי תורה אין כותבין בלא שירטוט. אבל לצחות הלשון כותבין. וזה שאמר אביי אטו מאן דלא ידע הך דר' יצחק לאו גברא רבה הוא. הוא סבר כתנא דברייתא. ולתנא דבריי' לצחות הלשון לא בעי שרטוט. דהא בקרא קאי אזונה ממש. ור' אביתר שאיל תיבת זונה למזון. וא"כ י"ל דהוא מפרש הקרא קווצותיו תלתלים שחורות כעורב קאי אס"ת. ומעתה י"ל דהוא ס"ל פלשתי' לאו מא"י הוא. וא"כ לא הוי שתי רקם. וא"כ אמאי לא תני המביא גט מח"ל. ע"כ צ"ל לבר מבבל. ול"ק על ר' אביתר תיובתא דר' ירמי'. ור' אביתר בר סמכא הוא:
והשתא נבאר מה שאמר אביי ועוד הא מרי אסכים על ידו. וה"פ דמכח זה מוכח דלא כר' יצחק. וקשה מאין מוכח דארץ פלשתי' הוי מא"י. וזהו דבחידושי רשב"א צידד לומר דהא דאמר ר' יצחק היא הל"מ. וע"ז הקשה א"כ ל"ל הלכתא גבי מזוזה שצריך לשרטט ותי' דאיכא למימר לדיוקא הא תפילין לא בעי שריטוט. וא"כ לא הי' צ"ל דמזוזה צריכא שריטוט. הלא אדרבה הי' צריך למעט תפילין. י"ל אלו היה ממעט תפילין היה במשמע מכ"ש מזוזה דתפילין קדושתן חמירא. מ"ה ריבה מזוז' לשירטוט וממילא ידעינן מדאיצטריך הלכה לרבות מזוזה ש"מ לדיוקא תפילין דאין צריך דאי תפילין נמי בעי שירטוט. לא לכתוב כלל ואנא ידענא מדר' יצחק דתפילין ומזוזה צריכין שירטוט:
בתוס' ר' אביתר אמר זבוב מצא דדרש זכות לשון מזון. וא"ת ומנ"ל לר' אביתר דלא הוי זכות ממש. ואומר ר"ת מדרצה להחזירה דמוכח מקרא דאפילו פלגשים לא הי' דרכם לחזור אחר זכותם. כדכתיב גבי אבשלום בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות:
וקשה מאי ראיה אימא כר' יהודא דאוסר אנוסת אביו מלא יגלה כנף אביו. וצ"ל דקיי"ל כר"ש התמני דמוקי לה הך קרא בשומרת יבם לאביו דאסורה משום אשת אחי אביו. ומכאן למד דיש ממזר מחייבי כריתות ור' יהושע סבר מלא יקח את אשת אביו הוי ממזר דווקא ממזר מאשת איש. דאל"כ לא לכתוב לא יקח. ולכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה. צ"ל דר"ש התמני סבר דאי לא הוי כתיב אלא לא יגלה הוי מוקי לה במסתבר לאשת אב. השתא כתיב לא יקח ע"כ לא יגלה קאי אחייבי כריתות. וקשה ממזר מאשת איש מנ"ל. אימא דווקא ככף אביו דאין לו היתר אבל מאשת איש דיש לו היתר בחיי אוסרה ע"י גירושין כך פריך בכריתות. ומתרץ מהיקישא דר' יונה אקשו כל הכריתות אבל עדיין קשה אימא מ"ה כתיב לא יקח אשת אב דהוי ממזר אבל מאשת איש אין ממזר. אצ"ל דאין זה מסברא לכתוב האיסור ולהורות ההיתר. א"כ הא דהלכתא לגבי מזוזה לדיוקא על תפילין נמי לא אמרינן. וש"מ דלית הלכתא כר' יצחק. א"כ ר' אביתר מוקי לה תלתלים שחורות כעורב קאי אסרגול דס"ת ואין מוכרח דארץ פלשתים מארץ ישראל הוי ודו"ק: