תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש שמות · פרשת בא
במדרש החודש הזה לכם. הה"ד ויתן להם ארצות גוים. ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. ותמוה מאוד:
הרמב"ם בסוף פ"ג מה' גירושין פסק דלא בעינן בעדי אשה דרישה וחקירה מטעם משום עיגונא דלא משקר במלתא דעבידא לגלוי. והראב"ד נותן טעם דאש' דייקא ומנסבא. ומקשין עליהם דהא שלהי יבמות קאמר תנאי היא. דתני' אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ע ר"ט אומר בודקין וקמפלגי בדר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות וא' דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט א' יהי' לכם. ומ"ט אמרו דיני אמונות אין צריכין דו"ח שלא לנעול דלת בפני לווין. ובמאי קמפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי'. ומ"ס כיון דקא שרינן א"א לעלמא כדיני נפשות דמי. וא"כ וודאי קשה עליהם מה שהמה ממציא טעמים מה שלא נזכר בגמרא. ועוד וכי כעורה בעיניהם הטעם שאמרו חכמי התלמוד. ורבים יחכמו ליישב דבריהם ולא אמרו דבר שרירא וקיימא. גם בשו"ת שב יעקב בסי' ח"י ישוב בדוחק ע"ש:
והאיר ה' עיני לקיי' דברי חכמי'. וזהו דמ"ד אין בודקין זהו דברי ר"ע. ולדידי' א"א לומר דמה"ט אין בודקין משום עיגונא או מלתא דעבידא לגלוי או דייקא ומנסבא. דהא מה"ט חשו חז"ל לתקנות בנות ישראל להחזיק שמשיאין האשה ע"פ ע"א ומפי אשה עבד ושפחה כדאי' במכילתין בכמה מקומות אבל ר"ע קודם ששמע מנחמי' איש בית דלי סבר דאין משיאין ע"פ ע"א. והתלמודא רוצה לפרש דברי ר"ע אף במילתא קודם שהעיד מנחמי' אית בית דלי. ומוכרח לומר הש"ס דהוי כדיני ממונות. אבל לדידן דקיי"ל דמשיאין אשה ע"פ ע"א ועבד ואשה וקרוב מטעמי' הללו. וודאי שפיר קאמרינן הטעם דאין בודקין מטעמי' הנזכרי' דאי תימא דהפלוגת' דר"ע ור"ט איירי לאחר שהוחזקו קשה מ"ט דר"ט. דהא ר"ט השיא עפ"י ע"א כדעובדא דשמעתין:
ועדיין חל עלינו לבאר למה שבק הרמב"ם הך טעמא דתלמודא. משום דהוה קשה לי' אי משום כתובה. ארוסה מא"ל. דהא קיי"ל ארוסה לית לה כתובה. כמ"ש הרמב"ם בפ' עשירי מהל' אישות. היינו טעמא שלא תקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא. אך כל זה אם כתובה מדרבנן. אבל אם כתובה דאוריית' הוא. דלא שייך ה"ט דלא תקנו לה. אין לנו לחלק בין ארוסה לנשואה. והנה ר"ע סובר דכתובה מדאוריי' דהא ר"ע בכתובות דף ל"ח יליף ג"ש אשר לא אורשה מפתה מאונס. וא"כ ל"ל כמוהר הבתולות. ואייתר להורות שיהא מוהר הבתולות כזה ולדידי' וודאי שפיר אית למימר דמשום כתובה הוי כדיני ממונות. בין נשואה ובין ארוסה. וכ"מ בהרא"ש פרק קמא דכתובות סי' י"ט:
ועפ"ז ניחא דבדף יו"ד מייתי רשב"ג הבריי' ומסיים מכאן סמכו חכמים לכתובות אשה מן התורה. ואלו לקמן בדף ל"ח. ור"י הגלילי נפקי לי' מדתני' כסף ישקול וגו' ומוהר הבתולות כזה. ולא מסיים מכאן סמכו. והיינו טעמי' דרשב"ג סבר כר"ע לג"ש אשר לא אורשה. ואייתר כמוהר הבתולות לכתובות אשה שהיא מן התורה (ודלא כפירש"י שיליף ממשמעות) אבל לר"י הגלילי צריך כמוהר הבתולות למילף מפתה מאונס ואונס ממפת'. ואין לימוד לכתוב' דאורייתא ודו"ק:
העולה מדברינו א"א כתובה דאוריי' ארוסה יש לה כתובה. ואם מתקנות חכמים הוא ארוסה אין לה כתובה. ובש"ס דכתובות דף יו"ד יליף דכתובה דאוריי' מדכתיב כמוהר הבתולות. שיהא מוהר הבתולות כזה. וה"ק דיליף ג"ש במפתה כתיב כמוהר הבתולו'. ובאונס כתיב כי ימצא איש נערה בתולה מה התם חמשים אף כאן חמשים. ומה כאן שקלים אף התם שקלים. וכתיב כמוהר הבתולות שיהי' מוהר הבתולות כזה:
כתיב תורה צוה לנו משה מורשה דרשי' בי' אל תקרי מורשה אלא מאורסה. לפי מה דאמרינן בנדרים דף פ"א. ומפני מה אין מציון ת"ח לצאת ת"ח מביניהן. אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחלה. ר"ל דתורה היא כארוסה לנו כדאמרי' בפסחים כל הלומד תורה בפני ע"ה כאלו בא על ארוסתו בפניו. וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. לכך צריך לברך תחלה. וזה שאמר אל תקרי מורשה שבני ת"ח כמוהם יהיו ת"ח אלא מאורסה. שמברכין בתורה תחלה:
היוצא מזה דתורה לנו כמו מאורסה. וא"י ניתנ' לישראל לכתובה כדאמרן בקידושין ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. השכר שלהם ארצות גוים. ובשביל קיום המצות עמל לאומים יירשו. ועפ"ז אמרתי מה דאמרינן בנדרים דף פ"א אמר רב יהודא אמר רב מה דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת על מה אבדה ארץ. דבר זה נשאל לחכמים לנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם אה תורתי ולא שמעו בקולי. היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה. אמר רב יהודא אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. ויובן ע"פ מה שהקדמתי ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו. היינו לימוד התורה. ולכך לא תמהו על שאר מאורעות שאירע להם שעברו על מצות התורה. יען הארץ ניתנה להם בעבור לימוד התורה. והמה עסקו בתורה כמו שפי' הר"ן לפיכך הי' תמיה' בעיניהם על מה אבדה הארץ. וע"ז אמר רב יהודא שלא ברכו בתורה תחלה. ובלימוד לבד נקרא ארוסה. וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. לכך צריך לברך תחלה. וזהו דווקא אי אמרינן ארוסה יש לה כתובה:
בפ' ר"ע דף פ"ו אמר רבא דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני. וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח. והקשו בתוס' למאי צריך ג"ש זו. הלא יכול למילף מדבר ממדבר. כדיליף בפסחים דף וי"ו. וי"ל דטפי ניחא לי' למילף הזה הזה. דהמה תיבות שוות ולא מדבר מהמדבר. ולפי תי' זה מוכח כר"ע דיליף אשר לא אורשה דתיבות שוות הן ולא למילף אונס ממפתה בג"ש בתולות הבתולות. ולפי דברי ר"ע כבר הוכחתי דארוסה יש לה כתובה:
והשתא יבואר המדרש. החודש הזה לכם קשה ל"ל ג"ש הזה הזה נילף מדבר ממדבר. וצ"ל כתירץ של תוס' כיון דאין מילות שוות. א"כ ש"מ כר"ע ולדידי' ארוסה יש לה כתובה. ע"ז אמר הה"ד ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו זה הלימוד. אע"ג דעדיין ארוסה. משום דארוסה יש לה כתובה: