אור ברסלב
תורת נתנאל על התורה חומש ויקרא › פרשת אמור

תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל

חומש ויקרא · פרשת אמור

פרשת קדושים

תורת כהני' פ' אמור וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מלמד שהי' משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת. והלכות חג בחג. בלשון שהי' שומע בו בלשון הוא אומר להם לישראל. וכל הפרשיות נאמרו בלשון אחד. ולשון זה תמוה. ויש מגיהין ומוחקין תיבות הללו בלשון שהי' שומע בו עד גמירא:

ונראה ליישב דגרסינן בפסחים דף ע"ז ת"ר וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנא' בהן במועדו במועדו אפי' בשבת ואפי' בטומא'. שאר קרבנות ציבור מניין ת"ל בפ' פנחס אלה תעשו במועדיכם. מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי לחם הקרב עמו ת"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בכי ישראל הכתוב קובעו מועד א' לכולם. ע"כ. א"כ צריך ביאור מנ"ל לתורת כהנים הך דרשה מלמד שהי' משה אומר בישראל הלכות פסח בפסח:

ליישב אקדי' מה שהקשה תוס'. לחם הפני' מנ"ל דדחי שבת אומר ריב"א מדכתיב תמיד. והקשה מהרש"א מה דחיית שבת איכא בעריכתו. ואפשר לומר דאהקטרת בזיכין קאי. ואפשר שהי' בע"ש. וא"כ מאי משמע ממילת תמיד. בשלמא גבי תמיד או מנורה דהי' בכל יום דמשמעות תמיד בכל יום ואפי' בשבת. אבל תמיד דבזיכין לא הי' אלא ביום א' וע"ז כתיב תמיד אבל הי' בע"ש והניח בצ"ע:

ובמחילת כבודו נעלם ממנו סוגי' במנחות ד"נ חביתי כ"ג דוחה שבת מנ"ל אביי אמר סולת מנחה תמיד הרי היא כמנחת תמידין דדוחה שבת וק"ל:

תו הקשה מהרש"א ניליף כולהו מלחם הפני' דבזיכין דוחה שבת. וי"ל כדאמרינן בשמעתין דבזיכין באין להתיר לחם הפנים לכהני' ע"כ. ודבריו תמוהין דוודאי לחם הפנים לא אתי' מעומר ומשתי לחם דבאים ג"כ להתיר משום דאינהו באים להתיר חדש לכל ישראל. אבל בזיכין לא באין אלא להתיר לחם הפני' לכהני' לבדן. אבל קשה לא לכתוב וידבר משה את מועדי ה' על העומר ושתי לחם שבאין להתיר מק"ו מבזיכין:

ומעתה ניחא דרשות ת"כ שהי' משה אומר לישראל הלכות פסח מדכתי' וידבר משה את מועדי ה'. דאי לעומר ולשתי לחם ילפינן מלחם הפנים דכתיב תמיד גבי בזיכין דהרי הוא כתמידין. ובסוף מגילה ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הל' פסח בפסח והל' חג בחג. וא"כ וודאי צוה הקב"ה על זה. כמו שעשה משה ויתנהגו בני ישראל אחריו. א"כ למה כתיב וידבר משה את מועדי ה' ה"ל למכתב וידבר ה' אל משה את מועדי ה' לאמר לישראל. ע"ז מסיים וודאי הקב"ה צוה כן למשה. אך בלשון שהי' שומע אומר להם לישראל. וכל הפרשיות כאמרו בלשון אחד. כי התורה שכתב משה הוא כמדבר לשלישי. ויבא משה. ויעש משה. ויגד משה. כי התורה כבר כתובה אלפי' שנה קודם בריאת עולם מבראשית עד לעיני כל ישראל. אך הקב"ה עשה לבוש מאותיות הללו. וזהו כל הפרשיות נאמרו בענין אחד:

תוכן העניינים

תורת נתנאל על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה