תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש דברים · פרשת נצבים
בפסוק פן יש בכם וגו' והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי בשרירות לבי אלך לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי בני ישראל. הספיקות בפסוקי' האלו אשר תגזור הסברא הפשוטה הלא הם:
הספק הא' מהיכי תיתי יהי' עולה על לבו שלום יהי' לו אם ילך בשרירות לבו. בפריקות עול תורה ומצות ממנו:
הספק הב' באומרו לא יאבה ה' סלוח לו ע"כ אין כוונתו. שהאל יתברך לא יסלח לו ושיבואו עליו כל הקללות אשר בפ' בחקתי ובפ' כי תבא מבלי שיצטרך לזה ברית חדש. ומכ"ש אחר הכנסו בברית מי הוא אשר יחשוב שיסלח לו ולא יענישהו עליו. ואם ר"ל שלא יקובל בתשובה. זה א"א כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו הרעה וחי':
הספק הג' באומרו ומחה ה' את שמו כמה דאמר מחה תמחה את זכר עמלק להעביר עם שרשו. ולמה יענישו בעונש המופלג הרעה הזה:
הספק הד' באומר והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. הבדל' זו איני יודע:
בהיתר הספיקות האלו אקדי' גמ' דסנהדרין דף ס"ח אמר רבה קטן אינו מוליד שנאמר אם אין לאיש גואל. וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלי' (פי' רש"י כל זמן שלא כלו בני יעקב הקרוב קרוב קודם) אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר רחמנא איש. איש אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלים אם לאו. קטן אי אתה צריך לחזור עליו בידוע שאין לו גואלים. והקשו בתוס' והיאך נתגייר הא קטן לית לי' זכיי'. ונראה דזכי' דגרות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינו זוכה בעבורו אלא זוכה בגופו בעצמו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה ע"כ. ובהכי א"ש נמי הא דאמרינן בכתובות גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אע"ג דאין זכיי' ושליחות לקטן כמ"ש. ומהא גרסי' שם בכתובות דף י"א גר קטן שהטבילו אותו ע"ד ב"ד אם הגדילו יכולים למחות:
וכתבו תוס' דהא מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה בהרצאת דמים וכמה קטני' היו בשעת מ"ת. אלא כיון שהזכיי' היא בגופו ובעצמו לא מקרי זכיי' ושליחות דידי' ע"כ. וזה פי' הפסוקי' כאן פן יש בכם וגו' והתברך בלבבו שלום יהיה לי במה שעברתי עד הנה כי בשרירות לבי אלך מאז והלאה דהיינו אותו איש הי' קטן בשעת מ"ת רק גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אבל כיון שהגדיל יכול למחות. וא"כ מעתה הוא עושה מחאה בהליכתו אחר שרירות לבו. והזכות שנתגייר שהכניסו גופו תחת כנפי השכינה לא איהו ולא אגרי' בעי' ולדידי לא זכות מיקרי. רק דע"כ מוכח דזה מיקרי זכיי' בגופו וזכין עבורו בקטנותו מדכתיב אם אין לאיש גואל וכי יש בישראל שאין לו גואל כי זרעו של יעקב אינו כלה. וצ"ל דעולה על דעתו שכלה. לכך העולה על רוחו לא תהי' אלא והבדילו מכל שבטי ישראל והם אינם כלים. והוא ימחה שמו מדה כנגד מדה ודו"ק: