תורת נתנאל על התורה· רבי יעקב נתנאל ווייל
חומש דברים · פרשת דברים
בבא קמא דף ל"ח אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' אפי' שכר שיחה נאה דאלו בכירה דקראו מואב א"ל הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא אבל אנגרי' שרי. צעירה דקאמרה בן עמי. א"ל הקב"ה למשה אל תצרם ואל תתגר בם כלל דאפי' אנגרי' לא תעביד בהו. ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה. דבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה קדמתה ארבעה דורות עובד. ישי. דוד. ושלמה. ואלו צעירה עד רחבעם דכתיב ושם אמו נעמי העמונית ע"כ:
ויש לדקדק דה"ל להקדים דברי ריב"ק שתנא הוא. ור"י הוא אמורא. ועוד בעצם וראשונ' ה"ל להקדים דרשות ריב"ק דהא ההריון היה מקדם טרם שילדו וקראו שמות לא כן כדין:
וליישב את זאת אקדים מאמר ביבמות דף ע"ו וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר בן מי זה הנער וכו' עד אישתק מיד ויאמר המלך שאל בן מי זה העלם יצא ושאל בבהמ"ד כו'. אמרו לי' עמוני ולא עמונית אקשי' לי' דואג כל הני קו' אישתקו. בעי לאכרוזי עלי' מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי וכתיב יתרא הישמעאלי מלמד שחגר חרבו כישמעאל כו' כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית כו'. מ"מ קשי' הכי תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ המאמר. ותמוה הלא כל הדרשות ידעו ודרשו בבהמ"ד. רק דקשי' להו דואג ה"ל להקדים נשים לקראת נשים. הי' לאבנר וליושבי בהמ"ד החכמים אלו. וכי לא ידעו לתרץ כל כבודה וכו' ומה שייך הכי תרגימו דוקא אחר שנולד לנו הלכה למשה מסיני יש לתרגם כך:
בסמ"ג מצות ל"ת סי' קי"ג הקשה היאך כתיב לא יבא עמוני ומואבי וגו' ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמי'. הלא מקרא מלא בפ' דברים בשלוח משה רבינו אל סיחון מלך חשבון אוכל בכסף תשברני ואכלתי כאשר עשו לי בני עשו והמואבי' היושבי' בער. ותי' הסמ"ג והרמב"ן כי הטעם על דבר אשר שכר עליך בלעם בן בעור קאי אמואב לחוד. וכשם שהטעם הזה. כך הטעם השני ע"ד אשר לא קדמו קאי אעמון לחוד. הנה החכמים הללו דרשו מקרא זה כמין חומר. אבל קשה טובא. שהוא נגד סוגי' דיבמות דקאמר אבנר שאני הכא דמפרש טעמא דקרא ע"ד אשר לא קדמו ש"מ דס"ל תלמודא דידן דהך קרא אשר לא קדמו קאי נמי אמואב:
ונראה ליישב דברי ראשונים ע"פ מה שכתבו תוס' שם כתנאי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות דברי ר"י ר"ש אומר ע"ד אשר לא קדמו איש דרכו לקדם כו' ע"כ. והקשו בתו' לר' יהודא תקשי לי' מצרי ולא מצרית. ואומר ר"י דגבי עמון ומואב ה"ל לקצר ולכתוב עמון ומואב. אבל מצרי אם הי' כותב מצרים הי' מאריך יותר. ומצר אין בו משמעות ע"כ. והקשה מהרש"א בח"א א"כ ה"ל לשנוי הכי על קושי' דואג אלא מעתה מצרי ולא מצרית:
ועוד זה שלישית שהקשה תוס' עוד שם והא דכתיב אדומי ולא כתיב אדום. אגב מצרי כתיב אדומי ע"כ. וא"כ לפ"ז קשה מנ"ל למד' התירא אעמוני' ומואבי'. אימא הא דכתיב עמוני ולא עמון דרשי' שפיר. אבל מואבית מנ"ל למד' אימא אגב עמוני כתב מואבי:
ומעתה אני אומר שקו' חדא פירוקא דאידך וזהו. כי מה שדקדק מהרש"א לדידי לק"מ דהא דאקשי דואג אלא מעתה מצרי ולא מצרית כוונתו נמי להקשות מאדומי ולא אדומית אלא דנקט רישא דקרא. וכ"מ סוגי' זו בכמה מקומות ומה תאמר אגב מצרי כתב אדומי. א"כ גבי מואב כמי נימא הכי אגב עמוני כתב מואבי. וע"ז השיב אבנר שינוי' חריפא שאני הכא דמפרש טעמא דקרא כו' ר"ל על עמונית. וא"כ הקרא עמוני ולא עמונית אך למותר. אע"כ צ"ל מואבי ולא מואבית ואגב מואבי כתב עמוני ודו"ק:
ומעתה אני אומר לא די שלא איתותב שיטת הסמ"ג והרמב"ן. אף גם אבי' ראי' לדבריהם. דאמר ר' שמעון במתני' מצרי ואדומי נקבותיהן מותרין מיד מק"ו ומה במקום שאסור את הזכרים עד עולם כגון עמון ומואב התיר להם נקבות מיד. מצרי ואדומי שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שיהיו הנקבו' מותרין מיד. וקשה מאי ק"ו דר"ש מה לעמון ומואב דמפרש טעמא דקרא ע"ד אשר לא קדמו ונשים אין דרכן לקדם וזהו דרשות ר"ש בעצמו. משא"כ גבי מצרי ואדומי שלא כתבה התורה שום טעם. ויש לאסור זכרים ונקבות. אע"כ צ"ל דר"ש ס"ל ג"כ דרשות מואבי ולא מואבית. אלא דהוי קשה מנ"ל למד' הכי אימא לא דרשו אלא בעמוני ולא עמונית ואיידי דעמוני כתב מואבי. ע"ז קאמר ר"ש ע"ד אשר לא קדמו וזה שייך בעמון וא"כ לא צריך עמוני ולא עמונית. אע"כ דרשינן מואבי ולא מואביות ואגב מואבי כתיב עמוני. וא"כ ר"ש דרש ק"ו ממואבי ולא מואבי' ודו"ק:
כל זה שאמרנו וענינו לשיטת הסמ"ג והרמב"ן אמנם בסנהדרין דף ק"ג אמר ר' יוסי בן קיסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר ע"ד אשר לא קדמו. וצ"ל הא דכתיב כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער כמו שפירש"י והאבן עזרא שהמה לא קדמו רק ישראל קנו מהם במחיר כסף המהרש"ל הקשה היכי תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה. וכי צנועות הוו הלא הפקירו את עצמם לזנות. אף כי לצאת לקראת נשים. אמנם לשיטת הסמ"ג ניחא דלא קאי ע"ד אשר לא קדמו אלא אעמון ולא אמואב והמה לא פרצו בעריות:
ועפ"ז מיושב היטב דוודאי בתחלה על קושי' דואג א"א לתרץ כל כבודה כקו' מהרש"ל. דהא ע"כ מוכח דקאי אתרווייהו הא דכתי' ע"ד אשר וגו' דאי קאי אעמון לחוד קשה תהוי נקבות מצרי ואדומית מותרות מק"ו דר"ש. ע"כ צ"ל דשאני התם דמפרש בי' טעמא דקרא ע"ד אשר לא קדמו וקאי אתרווייהו. אבל בתר דקא' עמשא כך מקובלני מבית דינא של שמואל הרמתי היינו הל"מ הך דרשה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. שפיר אית לן למימר כשיטת הסמ"ג דלא קאי טעמא דקרא אלא אעמון. ולא ק' נימא ק"ו דר"ש דאין דנין ק"ו מהלכה. ואם לא קאי טעמא דקרא רק אעמון. משני שפיר אעמון כל כבודה בת מלך פנימה ודו"ק:
וע"פ הרמז נוכל לומר שאמר חגר חרבו כישמעאל ולא כאדום שהוא שר החרב כברכתו על חרבך תחי'. דאדום לא ניחא בהלכה זו. דאי לא הוי הל"מ איה לן ק"ו דר"ש דנקבות דאדום מותרות מיד:
ועתה נבוא אל הביאור מאמר בב"ק שהתחלנו. איתא במד' רות מה שאמר בועז לרות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אשר באת לחסות תחת כנפיו. אשר באת שמהרת ולא איחרת. יהי' משכורתך שלמה. רמז לה שבזכות הזה זכתה לראות נכדה שלמה יושב על כסא מלכות. מ"ה כתיב שלמה חסר יו"ד:
ובנזיר דף כ"ג על הא דאמר רות בת בנו של עגלון מלך מואב הקשו תוס' כשנחשוב שנותיו של איהוד שהרג את עגלון מלך מואב עד סוף ימי אבצון תמצא יותר ממאתים שנה. וכן יש להקשות על דרשות המד' באשר שמהרת זכתה לשלמה מה מהיר' זו שהי' יותר ממאתי' שנה:
וראיתי תי' על קו' תוס' בשם גדול א' ע"פ מ"ש במדרש על פסוק ותלכי אל עם אשר לא ידעת מתמול שלשום. אולי באת אלינו תמול שלשום לא היינו מקבלים אותך עכשיו נתחדשה הלכה בבה"מ מואבי ולא מואבית. ולפ"ז שפיר קאמר אשר מהרת כי מיד ששמעה דרשה זו באת להתגייר. ע"כ. אך כל זה ניחא אם נאמר דדרשה הוא ולא הל"מ. דאי הל"מ לא שייך לומר עכשיו נתחדשה הלכה:
הנה לכאורה קשה מנ"ל לר' יוחנן דאין מקפח שכר משום שיחה נאה. דלמא מש"ה גבי מואב אנגרי' מותר כי שתים רעות עשו ששכר את בלעם. וגם לא הקדים. משא"כ עמון לא הרשיע אלא באחת מש"ה אפי' אנגרי' אסור. וצ"ל דר"י ס"ל כשיטת הסמ"ג. וכ"ת אי ס"ל כשיטתו ק' נימא ק"ו דר"ש שמצרית ואדומית תהא מותרות. י"ל הוי הל"מ ואין דנין ק"ו מהלכה. וע"ז מייתי ראי' מדרשת ר"י בן קרחה דעל דרשה דידי' קשה מנ"ל לעולם יקדי'. והא דקדמה רות ארבע דורות משום שמהירה משכורתה שלמה שתראה שלמה יושב על כסא מלכות. אע"כ צ"ל דהל"מ היא ולא דרשה א"כ צדקו דברי ר"י ודו"ק היטיב:
אך לפ"ז קשה מאוד הך סוגי' דסנהדרין דף ק"ג ע"ב אמר ר' יוחנן משום ר"י בן קיסמ' גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. הא ר"י אומר אין הקב"ה מקפח שכר אפי' שכר שיחה נאה כדלעיל הא לר"י בן קיסמא איכא למימר דאנגרי' אסור בעמון דלא הוי אלא חד ריעותא. אבל מואב אית בהו שתי ריעותות. וכ"ת דזה משמי' דר"י קאמר ואיהו לא ס"ל. אבל קשה דקמסיים שם. ור' יוחנן דידי' קאמר גדולה לגימה שמרחק קרובי' וזהו עמון ומואב. ומקרב רחוקים זהו יתרו דאמר ר"י בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית. מהא שמעינן דר"י גופא ס"ל דעמון ומואב תרווייהו נתרחקו מדלא הקדימו לחם ומים:
ונראה לומר דזה כוונת ר"י אליבא דר"י בן קיסמא ק' מנ"ל ילפותא דאין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה. ע"ז מייתי דלר"י בן קיסמא צריך לסיי' מקרב רחוקי' מנ"ל מיתרו. דרש"י פי' קראן לו ויאכל לחם שמא ישא אחת מכם. כי אשה נקראת לחם כמו שאמר יוסף הצדיק איך אעשה הרעה הגדולה הזאת. וכל אשר לו כתן בידו ולא חשך וגו' ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כ"א הלחם אשר הוא אוכל. ואמר בלשון נקיי':
ובזה מתורץ קושי' מהרש"א בח"א הלא יתרו זכה לדבק בישראל מטעם שברח מעצת פרעה. וצ"ל דע"פ לגימה זאת זכה לגדולה שבני בניו יושבי' בלשכת גזית. מאחר ע"פ לגימא זו מה שאמר קראן לו ויאכל לחם. היינו שמא ישא אחת מכם. ואמר בלשון נקיי' ואין הקב"ה מקפח שכר אפי' שיחה נאה ודו"ק