תורת נביאים· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
חקת עולם פרק שנים עשר
לבאר הענינים שמצינו דהנביאים בטלו קצת מצות התורה לחלוטין, והתעורר בהם הרב העקרים, להשיג על דעת רבינו:
והנה קודם שאשוב על טענות הרב העקרים מוכרח אני לבאר דברי המדרש פ' ראה הביאו הר"ן בחי' למס' חולין סוגיא דבשר נחירה, שמוכח לכאורה כדעת העקרים דדבור ה' שבא פעם אחד יוכל להשתנות בזמן מן הזמנים, דאיתא שם רבנן אמרו הרבה דברים אסר הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר, תדע לך שהוא כן אסר לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אוהל מועד, וחזר והתירן במקום אחר שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ובראשי' העיון נרא', כי הקב"ה אסר לישראל במדב' בשר תאוה לחלוטין, ואח"כ התיר להם, וראינו כאן דדבר ה' שבא לאסור ענין אחד נשתנה אח"כ, אבל כד נעיין היטב נראה כי מצוה זו דואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לא היתה רק מצוה לשעה ואינה נוהגת לדורות, וכשתשכיל היטב תמצא כי הבדל גדול יש בין מצוה שאין נוהגת לדורות, ובין עקירת המצוה כי מצוה שאין נוהגת לדורות היינו דלא נאסר מתחילה רק על זמן מה, ובעבור הזמן שוב תבטל המצוה מעצמה, כמו הגבלת הר סיני במשך מעמד הנבחר, וכן כל ענין המלואים וכל המצות שבאו שמה אינם נוהגים לדורות, ולא נאמרו בתחילה מה' רק על זמן זה משא"כ עקירת המצוה מקרי דנאמרה המצוה מתחלה לחלוטין ואחר כך נתבטלה, ועתה הנה בפירוש כתב הרמב"ם ספ"ד מהלכות שחיטה ובס' המצות שורש ג' דמצות ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו הוא מ"ע שאינה נוהגת לדורות ולא נאמרה מתחילה רק במשך חניית ישראל במדבר, ואולם כלל גדול בידינו דאף תקנת חכמים שנאמרו רק לזמן מוגבל מכל מקים בעבור הזמן צריך להיות היתר מחדש ועיין (ביצה ה' ע"א) ובתוספות שם ד"ה דבר שבמנין דכל תקנה שעשו הקהל אף על גב דלא עשו רק לזמן מיוחד מכל מקום בעבור הזמן צריך התרה מחדש, דהרי בזמן ההגבלה דנאסרו בתשמיש אינו רק מפני מתן תורה, וממילא ידענו דלאחר מתן תורה יחזרו להתירם הראשון ואם כן למה הוצרך הקב"ה להתירם, במאמר שובו לכם לאהליכם ע"ש ואם כן גם כאן אף על גב דבשר תאוה לא נאסר רק לזמן חנייתם במדבר מכל מקום היה צריך הקב"ה להתירם לאחר עבור הזמן בהיתר דבכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר, וזה כונת המדרש הרבה דברים אסר הקב"ה היינו דלא אסרום רק לזמן, וחזר והתירם היינו אע"ג דנאסרו רק לזמן ולא לדורות מ"מ הוצרך אח"כ להתירם:
ועתה נבוא להסיר תלונות הרב בעל עקרים על רבינו, בראשון מה שהביא בהך דשינה עזרא את התורה לכותבה באשורית מה שהיתה תחילה כתובה בעברית (סנהדרין כ"א ע"ב) הנה כבר התעוררו בזה הקדמונים הרשב"א בריש מגילה והריטב"א הביאו הכותב בריש מגילה והר"ן סנהדרין פרק כהן גדול ורדב"ז ח"ג סי' תמ"ב וכתבו כיון דמצאו סמך בתורה, משנה התורה כתב שיוכל להשתנות, הנה זה לא מקרי עקירה כלל, כמו שראינו בירושלמי פ"ק דמגילה דהזקנים והנביאים נצטערו על חידוש המגילה, ואמרו כ' אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש, ומ"מ כיון דמצאו סמך בתורה כתוב זאת זכרון בספר הסכימו לדברי מרדכי ואסתר, כן כאן מצאו סמך בתורה לעשיות עזרא, הסכימו לדבריו, וע' מאיר עינים פ' נ"ו ונ"ח מספרו להוכיח בראיות נכונות דרוב התנאים והאמוראים בבבלי וירושלמי קיימו כחדא שיטה, דכתב זה לא נשתנה כל עיקר, ודעת ר' יוסי בפ"ב דסנהדרין הוא מאמר יחיד ועיין עקרים פרק י"ט לשלישי דגם הוא התעורר מעצמו דאין בהשגה זו כדאי לדחות דברי רבינו:
וראיה ברורה לזה דכתיבת התורה באשורית אינו בכלל ביטול ועקירה, מן מה דאמרינן (זבחים ס"ב ע"א) ג' נביאים עלו עמהם מן הגולה א' העיד על התורה שתכתבה אשורית ואחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד שמקריבין אע"פ שאין בית ע"ש, והנה מדקאמר שהנביא העיד להם שתכתבה אשורית, ולא אמר ניבא להם או אמר להם, ולשון עדות הכונה דשמע דכך היא הלכה מקובלת, כמו כל עניני עדיות שנזכרו בבחירתא, וכן לשון העיד על מקום המזבח היינו שזוכר היה מקומו של מזבח, דהרי היה אצלם כמה אנשים שזכרו את בית שלמה, כמו שנזכר בעזרא, ועתה צא ולמד דעדות שתכתבה אשורית אינה נבואה רק קבלה איש מפי איש הלכה מסיני דזה אינו בכלל עקירת דבר מן התורה, רק בשעת נתינת התורה, התיר הקב"ה שכתב זה יכול להשתנות, ועוד דלא מצינו בתורה שום ציוו או אזהרה באיזה הלשון יהיה התורה כתובה, וע' בר"ן דכתב ג"כ כן דזה אינו בכלל עקירה כלל:
ומה שהביא משינוי שמות החדשים דקיימא לן בירושלמי פ"ק דר"ה דשמות החדשים עלו עמהם מבבל, הנה גם בזה ליכא כאן מצוה מפורשת שיהי' החדשים נקראים אביב או זיו או ירח האתנים, וליכא גם כן איסור לקרוא אותם בשם ניסן ואייר, אולם עיקר קו' הרב בעל עקרים מה שמצינו בתורה החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לחדשי השנה היינו דהוא מ"ע דחודש זה יהיה ראשון וממנו יהיה מתחיל המנין וכל שמות החדשים יהיה נקראים שני שלישי רביעי חמישי וכדומה, ויהיו בכל עת זכרון ליציאת מצרים, ועיין רמב"ן פ' בא דפי' ג"כ כונת זה המקרא דהוא מ"ע למנות בכל עת את חדשי השנה בשם ראשון שני, אולם היטב אשר דברו הרמב"ן והר"י אברבנאל שם שמלשון הירושלמי שמות החדשים עלו מבבל, היינו שעשו זכר ליציאת בבל, וסמכו על קרא אשר נאמר בירמיה הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו' כי אם חי ה' אשר הביא מארץ צפון ומכל הארץ אשר הדיחם שם, ובודאי היה זאת הלכה מקובלת אצלם, דביציאתו מארץ בבל יתבטל מצוה זו דמנויית ראשון ושני ויתחילו מנין חדש זכר ליציאת בבל, וכמו שהארכתי לקמן מאמר תורת נביאים, דכיון שידענו דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ומכ"ש לעקור דבר מן התורה, ואם כן היה הלכה בידם מסיני, ואסמכי' ירמיה על קרא, כמו במ"ע דבבלה יבאו ושמה יהי' עד יום פקדי אותם, דמורה דאסור לצאת מבבל לארץ ישראל ע"ש, ועוד אפשר לומר דסמכי' על קרא דכתיב כל ימי חייך להוציא ימות המשיח, וכן הוא דרשת בן זומא בספ"ק דברכות וכן משמע שם לשון בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והא כתיב הנה ימים באים נאום ה' וגו'28 ולכאורה קשה וכי נאמנו דברי הנביא לעקור דבר מן התורה ובפרט יציאת מצרים אשר רוב מצות התורה תלויים בה, אלא דראיות בן זומא מדכתב ירמיה כן בנבואותיו ע"כ דהיה לו הלכה מקובלת, או דדרש גם כן דרש זה דבן זומא דכל ימי חייך להוציא ימות המשיח וראיה ברורה דהן כתיבת התורה באשורית או שינוי מנין החדשים לא מקרי עקירה דבר מן התורה, דהרי אמרו (מגילה י"ד ע"א) מ"ח נביאים ושבע נביאות לא פחתו ולא הוסיפו על מ"ש בתור' חוץ ממקרא מגילה, ולפי דברי העקרים, איך החליטו דלא פחתו ולא הוסיפו, הרי איכא נמי הני תרתי כתיבה באשורית ומנין החדשים, אלא ודאי דהנהו לא מקרי עקירה כיון שמצאו להם סמך בתורה, או דהיה הלכה בידם, ובעיקר ענין המגילה אף על גב דגם כן יש לו סמך בתורה יתבאר במאמר בל תוסיף:
ועתה נבוא לדברי המדרשים והאגדות, אשר נראה מהם כי מצות בטלות לעתיד לבוא, והרב בעל עקרים לא התעורר רק מהך דמדרש משלי דכל המועדים עתידים לבטל, ובאמת רבו הענינים אלו במדרשות במדרש פרשת שמיני דמקשה על הך דהקדוש ברוך הוא ישחוט את השור על ידי הלויתן, והרי אין שוחטין במגל יד מפני שחונקין ומשני חידוש תורה מאתי תצא ועיין מדרש רבה ויקרא ובילקוט סוף עזרא ר' מנחם גלגלאי כל התפלות עתידין לבטל והתורה אינה בטלה, כל הקרבנות בטלו' לעתיד, וכן הביאו בשם מדרש ה' מתיר אסורי' מתיר איסורים, ולמה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל, והנה אנכי לא מצאתי דברים הללו במדרש ובמדרש ויקרא ובמדרש ראה לא מצאתי רק ה' מתיר איסורים כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כותי' דם כבד שיבוטא כחל וכדומה אשר חשבו חכמינו ז"ל בחולין פרק כל הבשר, אבל מאיסור היתר לא מצאתי אולם ספרי הוויכוחים מלאו מזה, אולם מצאתי בעיקר הדבר פלוגתא בש"ס (נדה ס"א ע"ב) דאמרינן דכלאים מותרים בתכריכי המת וקאמר ר' יוסף ש"מ מצות בטלות לעתיד, ועיין תוספות נדה שם ותוספות ברכות ריש פרק מי שמתו וגם (ב"ב ע"ד ע"א) דשמואל דסבירא ליה דהאי שעתא ודאי רמינין להו סבירא ליה דמצות אין בטלות לעתיד, ור"י דסבירא ליה במתים חפשי סבירא ליה בטלות לעתיד, ועיין רשב"א הביאו הכותב בספ"ק דברכות על מאמר בן זומא דעתידים ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים, וכן בהך דאמרינן רפ"ק דע"ז היום לעשותם ולא למחר לעשותם, לא קאי רק על עולם שאחר המות לאחר שמתפרדין הנשמות מן הגופים, ואי לאו דבמתים חפשי היה הסברא כמו שמחויבין לחנך הקטנים במצות, והגדולים מוזהרין על הקטנים, כי הדין דקטן אוכל נבלות בית דין מצווין להפרישו, כך כאן מצווין אנו להשגיח על המתים שלא יעברו על האיסורים עכ"ל הרשב"א, אבל בעולם התחיה כשיעמדו בגופם בודאי בזה ליכא פלוגתא כלל דהרי כתיב בתורה חקת עולם לדורותיכם, ועיין ירושלמי פ"ק דמגילה דר' יוחנן ס"ל דכל הנביאים עתידים לבטל חוץ מחמשה חומשי תורה ואסתר, ור"ל סבירא ליה הלכות אינם בטלות לעתיד, ועיין רמב"ם סוף פרק ב' מהלכות חנוכה ובהשגת הראב"ד ובהגמ"י שם, וכיון דסבירא ליה לר"י דחמשה חומשי תורה אינם בטלות לעתיד, וכאן סבירא ליה לר"י במתים חפשי דפטורים מן המצות, וע"כ דר"י דבבלי מיירי בעוד שהם מתים, ובירושלמי מיירי מעולם התחיה, והא דסבירא ליה לר"ל דהלכות אינם בטלות משמע דר"י סבירא ליה דהלכות בטלות, אולי כונתו על הלכות אשר נלמדו בדרך י"ג מדות, אשר לדעת רבינו הרמב"ם בשורש שני לספר המצות אינם רק מדרבנן, אבל הלכה למשה מסיני המה גופי תורה ובודאי אין בטלות לעולם, או דר"י ור"ל לא פליגי על הלכות רק על מגיל' אסתר, ועיין בתשובת הרשב"א סי' צ"ג דפי' הך דכל המועדות בטלות חוץ מפורים, לאו דיתבטלו לגמרי, רק דבשאר המועדות יוכל להיות דיתבטלו בזמן מן הזמנים מפני תוקף הגלות, כמו שנאמר שכח ה' בציון מועד ושבת, מה שאין כן ימי הפורים הבטיח לנו הכתוב דלא יארע מקרה רע אשר יתבטלו אפילו לשעה ע"ש, והך דחידוש תורה מאתי תצא לאו דיהיה נתבטל דין השחיטה לגמרי, רק דבשעה זו שהקב"ה יעשה מחול לצדיקים יהיה נתבטל משום הוראת שעה, ועיין יפה תואר פ' שמיני דהאריך הרבה מאוד ליישב כל המדרשים הללו שהבאתי, וגם מהך דאין מיתה לעתיד כדכתיב ובלע המות לנצח, ואם כן יתבטלו מצות יבום וטומאת קרובי' ומצות נחלות וע' (ע"ז ה' ע"א) מה שזכרו בענין שעת נתינת התורה וכתב דזה אין בכלל עקירה לפי העיקר הגדול שהשריש לנו רבינו בספר המצות מ"ע קפ"ז דהשמדת ז' עממים וזרע עמלק היא מצוה הנוהגת לדורות אף על גב דכבר נאבדו, מכל מקום אלו היו קיימים עדיין היתה המצוה עומדת בתוקפה, מה שאין כן מצות שאינה לדורות מקרי, אלו היה הנושאים קיימים ומכל מקום בטלה זמן מצותם כמו הגבלת הר סיני, שעתה מותר לעלות בהר ע"ש וכאן בשביל שיחיו לעולם לא מקרי זה ביטול מצות התורה עיין שם, על כל פנים אין ממדרשים הללו סתירה ליסוד מוסד אשר השריש לנו רבינו, ואף אם תמצא אגדות סותרות העיקר הזה בכגון זה אין מקשין באגדה והמה מאמרי יחידים, ואין להאריך בזה כי כבר נאמרו בספרי המתוכחים מבני עמינו, מה שיש בהם די:
ובזה נשלם מה שראינו לבאר בעקרים גדולים אלו, כפי היכולת הודות לאל גמל עלי, שעזרני עד כה להוציא לאור משפטו של רבינו, אשר השריש על לוח לבנו, העיקרי' הראשים באמונה הטהורה, כי תורת משה עומדת לנצח ולעולם, ולא יפול בה השינוי ח"ו, ולא יתתבטל בזמן מן הזמנים, מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר, מאויבי תחכמני מצותיךָ כי לעולם היא לי לפ"ק: