תורת חסד· רבי שניאור זלמן פרדקין
סימן נח
ע"ד מה שהעלה לתרץ קושיית השואל בח"ס יו"ד סי' רנ"א. ע"ד הריב"א בתוס' שילהי חולין (דקמ"א ע"א) דס"ל דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הלאו נדחה וליכא מלקות. והקשה ע"ז שם ממתני' דשבת (דקל"ז ע"א) בשני תינוקות ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דאמאי יתחייב חטאת בשוגג כיון דבמזיד ליכא כרת בכה"ג לרב אשי שם (דקל"ג ע"א) דמילה שלא בזמנה דוחה ל"ת ורק משום העשה דשבתון כו'. וא"כ תו אין כאן כרת כמו דליכא מלקות בכה"ג לדברי הריב"א הנ"ל. ותירץ מעלתו עפ"י דברי הנו"ב שמקשה ע"ד הריב"א דהרי כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ממילא אם עבר ע"ז הוי מצוה הבאה בעבירה ולא קיים העשה וא"כ למה לא ילקה על הל"ת כיון דלא קיים העשה כלל. ותירץ הנו"ב דכיון די"ל מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה מש"ה אם עבר ועשה לא חשיב מהב"ע כלל. ולפ"ז הכא במ"ע דמילה דהוי עשה שאינו שוה בכל דאשה פטורה מלמול את בנה ועשה דשבת שוה בכל. ובכה"ג לא שייך לומר מאי אולמא דהאי עשה מהאי כו' והוי מהב"ע אם עבר ומל בשבת וא"כ שפיר חייב הכא משום הל"ת כרת ומלקות בכה"ג. עכ"ד מעלתו. וכל דבריו בזה תמוהים ואין להם קיום. חדא דהא חזינן דמ"ע דמילה עדיפא טפי משאר עשה השוה בכל. דמילה אף שלא בזמנה דוחה צרעת דהוי עשה ול"ת. ושום עשה אינו דוחה עשה ול"ת. והתוס' בשבת (דקל"ב סע"ב) פירשו הטעם דלא גמרינן מהכא דעשה דוחה ל"ת ועשה היינו משום דמ"ע דמילה עדיפא שנכרתו עליה י"ג בריתות. (ומיהו ביבמות דף ה' סע"א תירצו בע"א). והיאך נימא כאן בהיפך דמ"ע דמילה היא גריעא משאר עשה השוה בכל ומש"ה נימא דלא שייך לומר כאן מאי אולמא כנ"ל. ומלבד זה דבריו נדחים מגופה דמתני' בשבת שם. דמוכח התם דבמילה שלא בזמנה בשבת לא הוי מהב"ע לומר שלא יי"ח מ"ע דמילה כלל. דהרי בסיפא דמתני' שם דמיירי שמל של ע"ש בשבת פוטר ר' יהושע משום דהוי טועה בדבר מצוה ועשה מצוה. ומשא"כ ברישא במל של אחר שבת בשבת מודה ר' יהושע דחייב דהוי טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. והשתא אם נימא דבמילה שלא בזמנה בשבת הוי מהב"ע ולא יי"ח המצוה כלל (ויהיה הדין בזה דצריך אח"כ לחזור ולהטיף דם ברית). וא"כ בסיפא דמתני' נמי הוי טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. ואמאי פוטר ר' יהושע. א"ו מוכח דלא שייך הכא לפסול המצוה משום מהב"ע. וי"ל דמכאן ראיה להמרדכי בפ"ג דסוכה דס"ל דלא שייך פסול מהב"ע באיסור דיומא קגרים וה"נ ל"ש מהב"ע באיסור מלאכת שבת מה"ט. וכן העלה בתשובת רע"א (ס"ס קע"ד) דבמילה שלא בזמנה בשבת לא שייך מהב"ע. ועוד י"ל באופן אחר הכא במתני' דשבת הנ"ל הטעם דלא מיפסיל המצוה משום מהב"ע. לפמ"ש המהרי"ט אלגאזי דאע"ג דקיי"ל דהא דמהב"ע לא יי"ח המצוה היינו אפי' בשוגג מ"מ אם עשה באונס דאין עליו שום חטא בזה ל"ש מהב"ע ושפיר יי"ח המצוה בכה"ג. ולפ"ז ה"נ במתני' דשבת דהוי טועה בדבר מצוה דקיי"ל דחשיב כאנוס ואין עליו שום חטא וא"כ אין כאן מהב"ע. ואף דזה גופיה בהא תליא דאם נימא דהוי מהב"ע ולא יצא ממילא יהיה חשיב בזה טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דחייב חטאת כמו שאר שוגג ולא חשיב אנוס. מ"מ מסתבר יותר לומר להפך לאידך גיסא דאם ניחשביה לאנוס והוי טועה בדבר מצוה ועשה מצוה דבכה"ג ל"ש מהב"ע באנוס וכנ"ל ואז שפיר יי"ח המצוה ועשה המצוה כתיקונה. ואין לפסול המצוה מאחר שהדבר תלוי בעצמו דאם נימא דיי"ח המצוה הוי אנוס ואין כאן מהב"ע כלל. ועוד י"ל בזה סברא אחרת דבמ"ע דמילה בלא"ה ל"ש כלל פסול מהב"ע. (וביארתי זה במ"א בסי' כ"ט בפי' הירושלמי פי"ג דשבת). ועכ"פ מאחר דמוכח ממתני' דשבת הנ"ל דאין כאן מהב"ע (יהיה מאיזה טעם שיהיה) ויי"ח המצוה בזה. א"כ נדחה הלאו דשבת מחמת המ"ע דמילה לפ"ד הריב"א בחולין הנ"ל. והדרא לדוכתא קושיית השואל בח"ס הנ"ל. והנה במה שמסתפק שם הגאון רע"א בתשובה הנ"ל במילה שלא בזמנה בשבת אי צריך אח"כ להטיף דם ברית מחמת דכל מה דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. ובס' פתחי תשובה ביו"ד סי' רס"ו השיג עליו בזה ממתניתין דשבת הנ"ל דמל של אחר שבת בשבת חשיב ליה עשה מצוה ע"ש. אמנם הפ"ת שגה בזה ולא הבין הדברים היטב וע"כ השיג עליו דיסוד דברי הגרע"א בתשובתו שם הוא עפ"י מה שחידש סברתו (וכבר קדמוהו בזה המהרי"ט והמהריט"ץ). דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא היכא שעי"ז יתוקן האיסור משא"כ בשוחט בשבת כו'. וגבי מילה שפיר יתוקן האיסור עי"ז דאם נימא דאי עביד לא מהני וצריך להטיף ד"ב ממילא הוי מקלקל בחבורה בשבת ופטור. וכ"ז למ"ד מקלקל בחבורה פטור. אבל הך מתני' דשבת הנ"ל דמי שהיו לו שני תינוקות למול כו' אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה חייב. וכדאיתא בכריתות (די"ט ע"ב) דפריך הגמרא מהך מתני' לר"נ דאמר מתעסק פטור. ומשני הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב. ועכ"פ מאחר דהך מתני' אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה חייב. והרי להך מ"ד פשיטא דלא שייך לומר אי עביד לא מהני כיון שעי"ז לא יתוקן האיסור כלל אף דלא יצא י"ח מילה בזה מ"מ מקלקל בחבורה חייב. והגרע"א מסתפק בזה רק למ"ד מקלקל בחבורה פטור. וכמבואר. מ"מ כ"ז לענין אי עביד לא מהני. אבל לענין מהב"ע ל"ל כן. דפסול מהב"ע הוא אף היכא שעי"ז לא יתוקן האיסור כלל. (ודלא כמו שכתב בנו של הנו"ב במה"ת באו"ח סי' קל"ה לומר כן גם לענין מהב"ע דזהו דוקא היכא שאם יופסל המצוה יהיה מזה תיקון להאיסור. וליתא לדבריו בזה כדמוכח בכמה דוכתי). ובודאי מוכח ממתני' דשבת הנ"ל דבמילה בשבת לא פסלינן משום מהב"ע וכנ"ל. ועוד יש לסתור דברי מעלתו מטעם אחר. ולא רציתי להאריך עוד. ובעיקר קושיית בעל ח"ס הנ"ל כבר ביארתי בתשובותי דלק"מ ויישבתי בכמה אופנים. ואין לי פנאי כעת להעתיק לו כל דברי תשובתי הנ"ל מ"ש בזה מכבר. ועוד חזון כו'.